רחוק קרוב

עמדתי בחלון המשקיף על המטוסים נוחתים. כשבאתי לשם, הקפדתי מאוד להראות הכי מסודרת שרק אפשר. סירקתי והחלקתי את שיערי האפור, הוצאתי בגד יפה. אפילו התאפרתי. 

כל הנחיתות המרשימות לא עיניינו אותי. עמדתי וציפתי לדבר אחד בילבד. לא יכולתי להפסיק להוריד את ראשי לעבר התמונה הישנה שהחזקתי בידי.

הוא הגיע. מה אני אעשה?! איך הוא יגיב כשיראה אותי שוב?! כל מה שקרה חלף בראשי במהירות; התאונה של בעלי. הדיכאון שניכנסתי אליו... זאת הייתה אשמתי. אני לגמרי אבין אותו אם יצעק עלי או יכעס. 

הוא פה.

הוא מתקרב.

הוא מחייך.

אבל... משהו כאן לא בסדר. הילד הזה, הבן שלי. הוא מסתכל עלי, והוא מחייך. אבל... זה לא חיוך שמחייכים לאמא. זה חיוך שמחייכים לזקנה מבולבלת שאין שום קשר אליה. חיוך של חובה ונימוס. עיניו הכחולות והיפות, שתמיד המיסו אותי ואת הגננות שלו- היו נעוצות בי בקרירות, כמו קידונים.

הוא הגיע אלי וחייך, "רונית?"

הלב שלי נפל עד לליבת כדור הארץ. לא "אמא". התאמצתי לאסוף את עצמי, אני צריכה לתת לו זמן. חייכתי, "אוריה." חיבקתי אותו בהכי הרבה עדינות שרק יכולתי. הוא המשיך לחייך והלך לקחת את המזודות שלו. כאילו מעולם לא הכיר אותי.

 

זה ממש קצר והייתה לי קצת העיה עם הירידת שורות. אשמח לקבל ביקורת בונה. אני חדשה פה... אפשר לפרסם סיפורים בהמשכים? ואם כן, אז איך?

8 תגובות

  • מאת @Tahel
    07/09/2018

    ואוו ממש אהבתי את החלק הזה.... ממש נכנסתי לזה

  • מאת @puma161~
    31/07/2018

    כמובן שאת יכולה לפרסם כאן סיפור בהמשכים. פשוט תפרסמי כל פרק/חלק ממנו כפוסט נפרד :)

    מאוד אהבתי את הקטע, קצר וחביב (אני חושבת שזו לא המילה המתאימה) ומשאיר טעם של עוד. סקרנת אותי~ 
    אשמח להמשך אם יש ^^

  • מאת @W. Minerva
    31/07/2018

    למה שלא יהיה אפשר?

    פשוט תפתחי פוסטים שבכל אחד מהם יש חלק מהסיפור...

  • מאת @kazuto kirigia
    31/07/2018

    תעשי במקום אנטר שיפט אנטר וזה ירד לך שורה קצרה

    • מאת @Yosarin senpai
      31/07/2018

      אני בטלפון, אז זה לא אפשרי...

      • מאת @kazuto kirigia
        31/07/2018

        למה כתבת סיפור מהטלפון???

        • מאת @Yosarin senpai
          31/07/2018

          כי היה לי דחף חזק לכתוב והייתה בעיה עם ה-וי פי של המחשב