רוצים להשתתף בפעילויות כיפיות?
- לחצו כאן בשביל עוד פרטים

קרייסט - פרק 20 "מי אמר שזה נגמר"

אז החלטתי לנסות את שיטת הטיוטות כאן, מסתבר שזה לא עובד (או שכן ואז הפרק יתפרסם שוב בחצות :/), אז נפרסם עכשיו~ (זה כנראה יתפרסם פעמיים)
* זה קצר יחסית, אז שיהיה לכם בכיף
* דמות חדשה ונהנים ^^
* זאת אומרת, לפחות אני מקווה שתהנו~

***

"אני צריך לשמור על הטמבל," אמר כשראה את מבטה השואל והצביע על האיש בשחור שהעלה אליו את מבטו ובהה בו בפחד.

"לא מסכימה." קארה ביטלה אותו. "אני אקח אותו."

"ואז באמת מה יהיה איתי?" שאל טרנס, נעלב. מורגן וקארה מתווכחים מי ישמור על ההוא שכמעט רצח אותם ואותו שוכחים.

"אתה רץ אחרינו," קאיה אמרה כאילו זה היה מובן מאליו והביטה בו במבט מוזר. "אתה הרי אמרת שאתה לא כזה חסר תועלת כמו שאנחנו חושבים." הזכירה לו ומורגן וקארה צחקקו מאחורים, משתתקים ברגע שקלטו ששניהם עושים את זה. הם נעצו אחד בשני מבטים קטלניים.

"אם את אומרת." טרנס משך בכתפיו. "רק קחי בחשבון שאני עם יד מחוררת ולא רץ מהר כמו קארה או עף כמוך." הציב לפניה את העובדות כבדרך אגב. "אז אני צריך מתלה או איזה משהו שיחבר לי את היד לגוף כדי שאוכל לרוץ בצורה נורמלית ולא לפגר אחריכם עוד יותר."

קאיה נאנחה ושלחה יד להוריד את תיקה מגבה, אך ידה המגששת גילתה לה שהוא לא שם. "איפה התיק שלי?" שאלה בחדשנות והביטה על האדם הזר שפניו כוסו דם יבש.

הוא משך בכתפיו כאומר לה שהוא לא יודע והסיט את מבטו מפניה, נועץ אותו במקום בחורשה הקטנה ובמגדלים הנפולים והממוטטים מאחוריה. כשקאיה הסתכלה עליו ביתר תשומת לב היא קלטה שהוא צעיר למדי, בתחילת שנות העשרים לחייו. שיערו היה בצבע החול עליה ישב בכפיפות בעודו לופת את בטנו ועיניו החומות הביטו בה בפחד ומעט כעס לפני שהסיט אותן. הוא היה רחב כתפיים ובעל לסת מרובעת שגרמו לה לרצות לצחוק ממראהו המגוחך והכל כך טיפוס לחייל.

"אני חוזרת רגע לחפש אותו, יכול להיות שהוא נפל או נקרע בזמן שהתעסקתי בלהעסיק אותו." קאיה הצביעה על החייל ופנתה חזרה לקבוצת העצים, נעלמת בין רגע.

"אה כן, באמת תהיתי לעצמי, למה הייתם שם כל כך הרבה זמן?" קארה הפנתה את שאלתה למורגן. "הייתי יכולה להבין אם זו הייתה רק קאיה, כי אז היא היתה לבד, אבל אתה באת לעזור לה וזה עדיין לקח לכם המון זמן..."

מורגן לא ענה ורק הצביע על האדם במדים בהאשמה. זה החזיר לו מבט מבולבל כתוהה מה הוא רוצה ממנו.

מורגן נאנח בחוסר סבלנות והוריד את ידו. "הוא ממש עצבן אותי וקאיה רצתה מישהו לחקור כדי לקבל קצת מידע, אז לקח הרבה זמן לתפוס אותו. בסופו של דבר הצלחנו, כפי שאת יכולה לראות. דייב'לה הקטן יושב ממש כאן לפניך ומתחנן לרחמים." הוא חייך אליו וגיחך בלעג.

"דייב'לה? קוראים לך דייב?" קארה שאלה בבלבול, היא לא הבינה מתי מורגן הספיק לשאול את הזר לשמו. אחרי כמה שניות של מחשבה ויתרה על הניסיון, היא ידעה שלמורגן יש דרכים נסתרות ולא היתה בטוחה ברצונה לגלות אותן.

הוא הנהן והשתעל בצרידות, טיפות דם נפלטות מפיו. "והבוגד הזה – " התחיל ואז שוב נתקף שיעולים חנוקים וכיסה את פיו בידיו, אך עדיין נראו טיפות דם ניתזות מהן.

"איזה בוגד?" סקרנותה של קארה התעוררה ועיניה נצצו בסגול.

האדם לא ענה לה, הוא עדיין השתעל בלי סוף. "אני אמור לעזור לו?" שאל טרנס בתהייה למראה הבחור הסובל ולא חיכה לתגובתו של אחד מהם עד שהתקרב בשנית לזר ולחץ על בטנו בחזקה.

האיש נחנק לרגע, ואז נפלט מפיו דבר כסוף, קטנטן ועגול. טרנס מיהר להתכופף ולחטוף את הפריט מהחול החם לפני שהשני יספיק להגיע אליו.

"זה..." קארה התקרבה כדי להיטיב לראות ועיניה נפערו באימה.

"זה מה שהיה לטד." מורגן פלט מאחוריה ומיד הצמיד את ידיו לפיו כמתחרט על שדיבר. עיניו התרוצצו בכל עבר וסרבו להביט בפניה.

"ידעתי." קארה העבירה יד בשיערה הכחול כלילה ועיניה עברו בין האדם הלבוש כחייל לבין הכדור הקטנטן שנח בתמימות בידו של טרנס. "מה זה עושה אצלך?" שאלה את החייל – כך החליטה לכנותו עד שיבררו עליו עוד פרטים – בקשיחות ותפסה בצווארו בידה הרגילה, גורמת לו לפלוט אנקה חנוקה. העובדה שהיו לה איברים ביוניים לא מנעה מגפיה הרגילים להיות חזקים מעל הממוצע גם כן.

"זה- מכשיר מעקב," הוא אמר בקול חנוק ונשימותיו הפכו כבדות יותר ויותר ככל שקארה המשיכה לאחוז בו. "יש את זה לכל שותף בארגון," צייץ בקושי, פניו כבר החלו לקבל צבע סגול-כחלחל.

קארה הדפה אותו לאחור ושחררה את אחיזתה בו כשנשפה בכעס. "אז אתה אומר לי שאתה שייך לארגון כלשהו." הנהנה לעצמה בשלווה, ההיפך הגמור ממה שמעשיה העידו . "איזה?" היא החליטה להתעלם מהקו הקטן בראשה שהתחיל לזעוק בפאניקה ולהזכיר לה את טד בהבהובי אזהרה.

"צבא," החייל השיב בתבוסה. נראה כאילו הצליחה לשבור אותו, לא שניסתה יותר מדי. הוא נראה די תשוש מלכתחילה וכנראה לא היו בו יותר מדי כוחות להתנגד, או שפשוט לא רצה.

"הצבא?" קארה התפלאה. "זה עוד קיים? חשבתי שכל הצבאות פורקו עם תחילת המלחמה."

"הם לא התפרקו, הם הפכו לארגון סודי שמטרתו לסיים את המלחמה הארורה הזאת." החייל נאנק מכאב בשקט.

"אתה מדבר כאילו המלחמה עוד נמשכת." קארה לא הבינה. היא זכרה שחוותה את המלחמה מקרוב, וכך גם את סיומה, כשעוד השתייכה לקבוצת לוחמים משל עצמה.

"מישהו אמר שהיא נגמרה?" הוא החזיר לה בשאלה ובלבל אותה. היא חשבה שהמלחמה הסתיימה אחרי ההפצצות, וכל האנשים התבצרו במקלטים אטומיים בעודם חובשים מסכות גז על פניהם. "זה האזור הזה ספציפית נרגע לא אומר שבמקומות אחרים בעולם אנשים חיים רגיל."

"מורגן, מה קרה בדיוק לטד?" טרנס החליט לשאול והעלה בקול את חששה של קארה. "זאת אומרת, חוץ מהעובדה שהוא התמוסס לתוך עצמו."