רוצים להשתתף בפעילויות כיפיות?
- לחצו כאן בשביל עוד פרטים

קרייסט - פרק 10 "משהו לא בסדר"

טוב. אז עקביות - אין לי. לא נורא, זה לא שמישהו קורא את זה בכל מקרה~
*טייפו כי תמיד יש משהו
*אני אוהבת את הפרק הזה אז... לא יודעת~
*תהנו ^^

***

למשך כמה שניות שלושתם פשוט ישבו שם ובהו בו, לא יודעים מה לעשות, עד שמורגן התרחק ממנו במהירות. הסיבה התבררה מיד לאחר מכן, עורו של טד התחיל להתמוסס ולחרוך את האדמה שמתחתיו. "אם אתן לא רוצות חורים בגוף שלכן אני ממליץ שתתרחקו גם כן."

קאיה וקארה מיהרו להתרחק גם הן. זה לקח כמה דקות, אבל בסופו של דבר טד התמוסס לגמרי ובמקום בו שכב נוצר בור. לא נותר ממנו זכר, פרט לעצם קטנטן וכסוף ששכב בתחתית הבור העמוק. "ידעתי..." מלמל לעצמו מורגן בעודו מתקרב חזרה.

"ידעת מה?" שאלה אותו קאיה. פרטים התחילו להתבהר לה פתאום.

מורגן לא ענה לה, הוא רק המשיך להתקרב את הבור ולא הסיט את מבטו מהעצם הבלתי מזוהה שבתוכו. כשהיה כבר ממש קרוב הוא שלח יד לתוכו בכוונה לשלוף את צורת המתכת הקטנה. "מה אתה עושה? זה מלא בחומצה." שאלה קארה בבלבול.

"מישהו חייב לעשות את זה, נכון? ולי זה כבר קרה פעם אחת, אז נראה לי שעוד פעם לא תזיק. חוץ מזה, אני צריך להראות לכן משהו." אצבעותיו נסגרו סביב העצם הקטן והוא הוציא את ידיו מתוך הבור. כשהיא היתה כבר לגמרי בחוץ, יכולו קאיה וקארה לראות שאצבעותיו מלאות בכוויות ומתחילות להתמוסס. כמה שניות עברו והעור סביב אצבעותיו כבר לא היה, אך מסיבה כלשהי העצם עדין היה כלוא בתוך קופסא בלתי נראית.

"וזה מוביל אותנו לשאלה אחרת: איך זה שאנחנו יכולות לשמוע אותך?" שאלה קאיה מבלי להירתע כלל ממה שראתה בזה הרגע. מורגן הביט בה וחשב שהיא מתחילה להבין.

"מי מתנדבת לגעת בזה?" שאל בחיוך והצביע על לחיו.

קארה לא ענתה, אבל התקרבה אליו וסטרה לו בחזקה. מורגן לחץ על לחיו בידו השניה בכאב. "למה זה היה נחוץ?" התלונן.

קארה חייכה. "זה לא. סתם היה כיף, וגם ענה על בקשתך." ענתה בקלילות. "עכשיו תסביר."

אזניו של מורגן שוב הזדקפו והוא הפנה בחדות את מבטו לכיוון המקום בו טיילור אמורה היתה לעמוד. היא לא היתה שם. "משהו לא בסדר..." הוא מלמל לעצמו והתחיל להתקדם לעבר אותו מקום, עובר דרך סבך העצים. שתיהן הביטו בו בבלבול ועקבו אחריו בעיניהן עד שנעלם לגמרי מטווח ראייתן.

"אבל... הוא לא הסביר." התלוננה קארה ונעמדה בשפיפות כמעט מיואשת, מתחילה ללכת באותו כיוון. התקדמותה נפסקה בבת אחת ברגע שנשמעה הצרחה.

"מה זה היה?" שאלה קאיה בבהלה והתחילה לרוץ לאותו מקום, שיערה הארוך מתנופף מאחוריה ועיניה נעוצות בהמשך הדרך. בליבה היא קיוותה שלא היתה זו צרחה של אחד מהם; מורגן או טיילור, כי אז המשמעות היתה שמשהו רע קרה. קארה התחילה לרוץ מיד אחריה ועקפה אותה תוך פחות משניה, תופסת בידה וגוררת אותה יחד איתה לאותו כיוון. אם קודם היתה מבולבלת, הרי שעכשיו העניים יצאו לגמרי מהשליטה שלא היתה בהם.

כשהגיעו שתיהן למקום ממנו נשמעה הצרחה, קאיה התחילה להבין. זה היה תוהו. היא ראתה את טיילור, באמצע מה שהיה אמור להיות סבכת עצים ועכשיו היה כלום, שרועה על גבה ובטנה שותת דם. מורגן עמד מעליה ובהה בה בעיניים קרועות מאימה.

"מה לעזאזל קרה פה?" הפרה קארה את הדממה בקול מלא אימה.

מורגן לא ענה, רק הניד בראשו והמישך לתלות בטיילור מבטים. עיניו נראו כאילו סערה מתחוללת בתוכן, כאילו הוא מריץ בראשו מליוני אפשרויות.

"קארה, לכי להביא את ערכת העזרה הראשונה ותקראי לטרנס, אני חושבת שהוא נח מספיק," פקדה קאיה, מנסה לשמור על קולה יציב עד כמה שיכלה בהתאם למצב. "מה שזה לא יהיה שעשה את זה, קודם צריך לדאוג לטיילור." היא גלגלה את שיערה הבוהק בלובנו ותחבה אותו מתחת לחולצתה הבהירה, במצבו החופשי הוא רק יפריע.

לקחו לקארה בערך חמש שניות להביא איתה את טרנס ואת הערכה, וקאיה התחילה לעבוד מיד. היא נזכרה ביכולת של טיילור לספוג לעצמה מתכות וחשבה לעצמה מה תוכל לעשות עם זה. "מורגן, אתה יכול להביא לי את הדבר הזה שהוצאת מטד?" ביקשה והרימה את מבטה אל מורגן.

הוא הפנה את מבטו לעברה, אך לא נראה ששמע אותה. "אין מצב. אני עדיין צריך להסביר לכם מה זה." מסתבר שמראה עיניים יכול לשקר.

היא נאנחה לעצמה וחזרה להביט בחור הפעור בבטנה של טיילור. זה לא נראה כמו פצע ירייה, ואם כן זו הייתה חייבת להיות פצצה. יכול להיות שטיילור נתקלה במישהו במהלך סיורה במקום... "מורגן, ראית משהו כשהגעת הנה?" היא נזכרה שהוא התחיל לרוץ לפני שנשמעה הצרחה, שעכשיו הבינה שהגיעה מטיילור.

מורגן המשיך לנעוץ בטיילור מבטים מוזרים ולא טרח להפנות שוב את מבטו לקאיה כשענה, "כן. אותה מחזיקה מטען נפץ ביד."

"ממה המטען הזה היה מורכב?"

"סגסוגת של כמה מתכות וגומי, למה?" שאל אותה בבלבול.

"וממה עשוי הכדור המוזר שהוצאת מטד?" קאיה התעלמה ממנו.

"ברזל מעורב בנחושת, אם אני לא טועה." הפעם מורגן פנה להביט בה.

קאיה לא החזירה לו מבט, היא שוב בחנה את פצעה של טיילור. "טרנס, מה כתוב על הקעקוע שלך?"

ההפתעה של טרנס מפנייתה אליו ניכרה בתשובתו, " איזה מהם?"

"זה שעל היד השמאלית שלך."

הוא עדיין ניסה להבין מדוע שאלה אותו את זה, אך בכל זאת בחן את ידו מול עיניו וקרא את הכתוב: "רעל ירוק ארגמני," השיב, ובאותו זמן קלט שידו כבר לא כואבת.

קאיה הנהנה, יותר לעצמה מאשר לו. "קארה, ממה עשויים החלקים הביוניים בגוף שלך?"

גם קארה הופתעה כשפנתה אליה, אך היא שמרה על קול יציב. "מעולם לא שאלתי, אני בקושי זוכרת מתי הרכיבו לי אותם, אבל נראה לי שהם מורכבים מכמה סוגים של מתכות ונוזל שמחליף את הדם, אה ויש בהם גם כמה רצועות גומי בשביל התנועה." היא לא ידעה שידעה את כל זה.

קאיה שוב הנהנה לעצמה. "תקפצי."

"מה?"

"מה ששמעת, תקפצי על הרגל הביונית או שתתני למורגן אגרוף עם היד, אבל אני מעדיפה את הקפיצה, ברשותך."

קארה רטנה ברוגז, אך בכל זאת עשתה כמבוקשה של קאיה. היא רכנה קדימה והתכוננה לקפוץ. היא הביטה בקאיה כדי לבדוק את תגובתה, אך גילתה שעיניה נעוצות במורגן. זה בלבל אותה, אך היא קפצה בכל זאת, קולטת שניה לפני שנורתה לאוויר את אוזניו של מורגן מזדקפות ואת מבטו ננעץ בה. "הבנתי..." שמעה את קאיה ממלמלת ברגע שחזרה לאדמה.

היא הבחינה במבטו של מורגן חוזר לקאיה, והפעם נראה בו עוד משהו חוץ מבלבול. חשש, אולי. "הבנת מה?" שאלה בלי לייחס לזה חשיבות רבה מדי.

"איפה אלייז'ה?" קאיה התעלמה ממנה.

"עדיין שוכב מתחת לעץ," הפעם היה זה טרנס שדיבר.

"אתה יכולה להביא אותו הנה?"

טרנס הביט בה במבט שואל, אך היא לא החזירה לו אחד, היא עדיין התרכזה בטיילור. הוא הנהן באנחה והלך להביא את אלייז'ה, חושב לעצמו על התנהגותה המוזרה. הוא גם לא ידע איך יביא לשם את אלייז'ה, הרי לא כדאי להרים אותו. צעדיו היו מהירים ועיניו תרו אחר העץ שראה אותו שוכב קודם מתחתיו. אחרי כמה דקות שלא מצא אותו הוא התחיל להילחץ. "אלייז'ה?" שאל את האוויר, סורק כל סנטימטר באור שכבר החל להחלש. תזוזה קטנה על האדמה משכה את תשומת ליבו, אך לא היה שם דבר פרט לאבנים וזרדים.

"ט – רנס?" שמע קול צרוד מימינו, באותו מקום שראה בו את התנועה. נוזל שקוף החל להרטיב את האדמה והתקדם באיטיות לעברו, כעבור כמה רגעים הוא שינה את צבעו לאדום כהה ואז חזר ונהיה שקוף. טרנס התחיל להתקדם לעבר מקור הנוזל ששיער שהיה דם, אך נתקל במשהו לפני שהספיק ללכת שלושה צעדים. גניחה כבדה נשמעה מתחתיו והוא השפיל את מבטו, זה היה המקום שראה בו את התזוזה, אך לא היה שם דבר. הוא סב על עקביו, אך לאחר רגע שוב שמע קול מתחתיו, "כאן. למטה."

האדמה רעדה בגלים לכמה שניות וקיבלה צורה אנושית. טרנס נאבק בצורך העז להקיא שנוצר בו פתאום. זה היה אלייז'ה, סכינים היו נעוצות בכפות ידיו וריתקו אותו לאדמה, ענף הזדקר מבטנו וחולצתו הוכתמה בדם ארגמני. "מה לכל הרוחות קרה כאן?" שאל טרנס, מבועת, ספק את אלייז'ה ספק את עצמו. מבטו השתהה לכמה רגעים על הסכינים והענף ואז, ללא כל מחשבה, הוא התחיל לרוץ חזרה לאחרים.

גוף מוצק הדף אותו אחורנית באמצע הדרך והתגלה כמורגן, אוזניו הכחולות זקופות ועיניו נעוצות בנקודה מאחוריו. "איפה אלייז'ה?"

טרנס חזר לעצמו במהירות. "הוא שוכב שם, אבל לא ליד העץ, נראה שמישהו הזיז אותו. יש סכינים שנעוצות לו בידיים ומשהו תקע ענף בתוך הבטן שלו." הוא לא ציפה שקולו יכיל כמות רבה כל כך של פאניקה.

מורגן לא נראה כאילו הקשיב למילה ממה שאמר. הוא התחיל לרוץ לעבר המקום בו שכב אלייז'ה הגוסס, וטרנס הזדקק לרגע נוסף כדי לקלוט שידו הימנית חסרה. אך לא דם ולא בשר קרוע נראו מכתפו, היא פשוט נעלמה.