קטע

אני מסתכלת לאחור. מוודאת שהשארתי את העבר מאחורי.
אני מביטה לצדדים, בודקת שאני בדרך הנכונה. 
אני מביטה הישר קדימה אל עבר האופק, תוהה מה החיים מתכננים לי, והאם אוכל לעמוד בכל התוכניות האלו. 

אני צועדת ורצה וקופצת ומתרוצצת. אני עוברת דרכים ארוכות, מחושלת בכל צעד וצעד.

בהחלטה של רגע אני עוצרת. אני שוכבת על רצפת הדשא הרטובה במקצת, ונאנחת. 

עד מתי זה ימשיך? מתי המרדף הזה אחרי האושר יגיע לקיצו? עוד כמה ימי סבל, ציפייה וכמיהה אני אצטרך לעבור? 
אני רוצה לענות לעצמי. אני רוצה לעודד את עצמי. אני רוצה להגיד לי שהכל יהיה בסדר. 
"אבל כלום לא בסדר!" אני רוצה לצעוק,"הכל גיהנום!". דמעות כבדות זולגות על לחיי. המבט הזה בעיניי, הכאב המסתתר, "למה רק עכשיו החלטת לצאת?" אני שואלת ומתייאשת. 
אין בי עוד כוח, נגמר בי הרצון. 
אני עוצמת את עיניי ונותנת לרוח לייבש את דמעותיי.

3 תגובות