רוצים להשתתף בפעילויות כיפיות?
- לחצו כאן בשביל עוד פרטים

צייר ארור (Boody Painter) פרק 1 (זה בפרקים כי אני מתרגם את הכל לבד וזה סיפור ארוך)

זהו הלן, בן 14. עיגולים כהים מתחת לעניים שלו כאילו לא ישן מספיק. לא אכפת לו מי שיערו השחור המבולגן, כי הוא לא אוהב לעשות יותר מדי מאמץ על מנת לסדר אותו : זה מיותר.

המושב שלו נמצא בחלק האחורי של הכיתה, ליד החלון. הוא תמיד יושב שם, מצייר בשקט, כאילו זה הכול בשבילו. הוא לא אהב לתקשר עם אנשים, מה שהופך אותו לבודד.

מישהו נדחף לרצפה אחרי הלימודים. זה טום, שתמיד הוא קורבן של בריונות, לא מפני שהוא עשה משהו לפני כן, אלא רק את הסלידה של אנשים סביבו. דבר זה קורה לעתים קרובות, והלן רואה את זה. למרות שהוא מרגיש רע לטום, הוא לא רוצה להתערב.

במהלך ההפסקה, ג'ודי אומרת שהיא איבדה את השעון שלה כשהיא מחפשת אותו. הלן לא עזר לה, כי זה לא עסק שלו. פתאום, מישהו רואה משהו מהבהב בתיק של הלן.

"מה זה?" בן אומר, כשהוא שם את ידו בתוך התיק, והוציא שעון מעוטר עם יהלומים מזויפים. הלן הופתע מאוד לראות את זה, כי הוא לא ידע איך זה הגיע לשם. "אה, זה השעון שלי!" ג'ודי לוקחת את השעון מבן אחרי שראתה את המצב. שניהם מביטים בהלן במבט מוזר. "זה לא אני, "אומר הלן, שעדיין מצייר במחברת שלו בלי להרים את ראשו. "כן בסדר" ג'ודי יוצאת מהכיתה עם טום כשהיא נסערת.

י

למחרת,כרגיל, הלן יושב בשולחנו ומצייר,אך הוא הרגיש שהאווירה לא מרגישה כרגיל,אנשים מתחילים לרכל עליו, ואפילו כמה קראו לו "גנב". הוא מחליט שלא להסביר מה קרה, כי הוא יודע שזה חסר תועלת לעשות זאת.

ככל שעובר הזמן, הלן הפך להיות קורבן חדש לבריונות, כל דבר שהוא עושה עכשיו נהפך למוגזם,

הוא לא אהב את זה, אבל הוא לא התנגד.הוא שמר את הרגשות בלבו,ושתק. 

עד שיום אחד בן מגיע אליו וחוטף את הפנקס שלו, עם הציורים הלא גמורים שלו עליו.

"תמיד אתה עושה את הדברים החסרי משמעות האלה" אומר בן בזמן שהוא קורע כמה עמודים של ציורים,קורע אותם לחתיכות, רוצה לראות את תגובתו של הלן. 

בזמן הזה, הרגשות שהוא החזיק התפרצו החוצה, הוא חובט לבן בפרצוף ומתחיל להילחם. הלן הוא לא הטיפוס הכי חזק, לכן הוא נפצע בזמן קצר.

תלמידים אחרים באו לראות את הקרב מבלי לעצור אותו.

כמה אנשים אפילו בעטו לו בפרצוף ובבטנו.

מיד לאחר הצלצול, כולם מפסיקים את מה שהם עושים וחוזרים למקומם לפני שהמורה הגיע.

הלן חזר למקומו, כאילו ושום דבר לא קרה.

המורה נכנס לכיתה לאחר מכן, "אויי, הלן! מה קרה?"

היו כל כך הרבה חבלות בפניו שהמורה הבחין מיד לאחר שנכנס.

כולם הסתובבו להביט בו, מחכים שיענה בזמן שבהו בו במבט רצחני.

"נפלתי במדרגות אדוני." הלן השיב והמבטים נעלמו.

 

לאחר שחזר הביתה מבית הספר,הוריו גם שאלו אותו מה קרה.והוא הגיב באותה תשובה.

הג´קט הכחול שהוא לובש מכסה את החבטות האחרות חוץ מאלה שעל פניו.הוריו מאמינים לו ללא ספק.בדרך כלל, כאשר הוריו שואלים אותו איך היה בבית הספר הוא תמיד אומר בסדר,ואפילו משקר להם על חבריו הרבים,חי באושר כל יום.הלן מסרב לספר להוריו את האמת, הוא לא רוצה לגרום להם לדאוג לגביו.

 

 

1 תגובות