פרק מסיפור לאתגר של ויולט

האירוע שהפך מהקצה לקצה את כול חיי והשאיר אותי העתק נבול של עצמי. לרוצחת..

הכול התחיל בשבוע תמים בדרך חזור מהמועדון. הלכתי בשיא בלילה -לבדי בסמטות האפלות,הן היו מלחיצות   אך מה יכול לקרות כבר הפעם?!  הרגעתי את עצמי. המשכתי לצעוד לעבר ביתי . ואז פתאום באמצע שום מקום  ,הוא צץ :הומלס בגיל 40 לערך , שיער פרוע , בגדים קרועים, עומד כמה מטרים ממני כשבידו סכין מוגאלת מדם  ומבט רצחני- משוגע בעיניו. אני מתחילה ליסוג לאחור -והוא כמו סרט אימה מתחיל לרוץ לכיוני. אני בורחת כול עוד נשמתי נמצאת בקירבי  והוא- עוד כמה צעדים משיג אותי.אני מאיצה,אבל זה לא עוזר במאום הוא הגיע  סוגר על גופי ואת הסכין מכוון לצווארי אני קופאת לא יכולה לזוז(ההרגשה הכי נוראית שהרגשתי בחיים!). ואז ברגע של אומץ לא מוסבר אני תופסת את ידו שאוחזת בסכין מסובבת מסביב לראשיי ופשוט משליכה אותו ממני. ידו איבדה את הסכין אך במקום שהיא תושלך הצידה היא ננעצת בבטנו .הרעש המחליא של בשר קרוע, ואז הכול אדום  - דם ,הראיה שלי מתשתשת. אני לרגע שרויה במקומי הממומה ממעשה ידי  אבל חוש ההישרדות שלי חזק ממני טאהי מוצאת את עצמי רצה בכול כוחי לעבר ביתי, למיטה שלי. לנמל הבטוח שלי.

המחשבה היחידה : היא שלא ישערו  את מעשי,ושבכלל הייתי נוכחת במקרה הזה.. 

עתה אני יושבת בחדר החקירות.

לרוע המזל המשטרה מודעת שאני הגעתי מאוחר למקום מגורי .

הם יאשימו אותי ברצח ייהרסו את כול מה שבניתי ?!

אני ממתינה להם כבר כמה שעות.  הם לא הרשו למשפחתי להיכנס והשאירו אותם מפוחדים ודואגים אבל אותי יותר מכולם!. הם חושדים בי שיש לי חלק בזה?!

זה לא יכול ליהות יש לי עוד חיים שלמים לפני  אפילו לא גמרתי את התיכון! .זה היה הגנה עצמית -אם לא היתיי עושה זאת הוא היה עושה לי אותו דבר!. בעוד מחשבות אלו מתרוצצות בראשי באימה אני שומעת דפיקה על הדלת...

ההמשך יבוא..

 

 

 

מה אומרים?

3 תגובות

  • מאת @Michiko
    14/05/2018

    וואו הצורת כתיבה שלך מעניינת 

  • מאת @♣Liam♣
    14/05/2018

    את כותבת ממש טוב

    מחכה להמשך^^