פעימה אחת.

הגיע היום בו איבדתי את דרכי, נדמה כי הזמן עמד מלכת.

העונות החולפות על אף הקשיים, כדוגמת האביב שקם ומתעורר מחורף קשה ורדום - פסקו גם הן.

השואפים הצעירים שעוד מציבים את מטרותיהם, חדלו מלצעוק בקול צלול ואחיד את חלומותיהם הספורים.

כל שמץ שהיה לתמימות שלי אי פעם, נעלם לעד. כל שביססתי עליו את השערותיי, את עקרונותיי ובפשטות, את חיי - מסתבר כמוטעה.

מחיים בנתיב מהיר בו לא ניתן להאט ואף לא לרגע, הגעתי את קיפאון כל הזמנים.

נדמה כי כל הסיטואציה היא מסגרת מוכנה ביתר בדיוק מופתי לתמונה אחת, תמונה שאמורה למלא את החלל הריק שהיא אף פעם לא תוכל.

בכל החושך הזה אשמח בסה"כ לעשישית אחת קטנה, שתסייע לי לראות דרך האפלה.

הכל מסתכם בפעימה אחת קטנה שהייתה חסרה, פעימה אחת קטנה שעצרה את הכל.

בין רגע אני שכוב מדמם על הרצפה, נפרד מהעולם בדרכי שלי.