פעילות קיץ | אייניול קוגיטה

אז, הרי לכם דמות שכתבתי לפני דיי הרבה זמן בהרשמה לסיפור באיזה אתר. אני מאוד אוהבת אותה ולמען האמת כבר כמה זמן אני שוקלת להכניס אותה (או חלקים ממנה) לסיפור שלי, כיוון שזה שהיא נועדה לו הופסק מסיבות כאלה ואחרות.
אחת הדמויות הכי טובות שאי פעם כתבתי לדעתי ^^
מפרסמת כפוסט נפרד כי הדמות ארוכה מאוד XD 

***

שם: אייניול קוגיטה

גיל: 19

מראה: בעל שיער לבן ארוך מאוד שתמיד אסוף לזנב סוס גבוה וגוון עור חיוור במיוחד. עיניו זה דבר מאוד לא רגיל, הן מן שילוב של ירוק, צהוב וכחול, מסביב לאישון - שנראה קטן מאוד בשל צבען הבהיר של עיניו - הן ירוקות-צהובות בהירות וכמעט חתוליות ואת הצהוב הזה מקיפה טבעת עבה בצבע השמיים בשעות הערב המאוחרות, כחול ים עמוק שנראה כאילו גלים עוברים בו. הוא גבוה ובעל תווי פנים עדינים ונעימים למראה. לובש בגדים בצבעים חומים-שחורים-אפורים-לבנים-ירוקים-כחולים ולפעמים מוסיף איזה משהו כתום אך לא בולט. אוהב מאוד להיות עם סווטשירט גם אם לא קר בחוץ, הוא אוהב את תחושת הביטחון שזה נותן לו. יש לו כפפות בד שחורות שעליהן רקומים כל מיני ציורים וסימנים. הוא לובש אותן כל הזמן ולעולם לא יוריד אותן.

אופי: שתקן ואדיש למדי. רגוע מאוד ותמיד נראה כאילו הוא שקוע במחשבות, מה שבאמת נכון. קשה מאוד להרגיז אותו או להוציאו משלוותו התמידית אך אם מישהו מצליח, לא יהיה טוב. הוא חכם מאוד ומסוגל לדמיין בראשו תכניות ומצבים לא נוחים וכך להימנע ממבוכה וכל מיני מקרים לא רצויים. אומנם הוא לא נוטה לדבר הרבה אך יודע להעיר ולהצביע על הנקודות הנכונות. נעים הליכות, מנומס, חברותי ואדיב אך יכול להיות קצת - הרבה - מלחיץ לפעמים.
אייניול יכול לעמוד ליד קבוצת אנשים, לבחור אחד מהם, ולהביט בו. במשך שעות הוא לא יסיר ממנו את מבטו, גם אם יידע שזה מסב לו אי נוחות. הוא פשוט יעמוד שם ויבהה באותו אדם עד שלא יעמוד בזה יותר וילך או עד שיימאס לו.
סבלני מאוד ומסוגל לחכות במשך שעות למשהו אם הדבר מספיק חשוב לו. אין לו ציפיות גבוהות במיוחד, לא מעצמו, לא מאחרים ולא בכלל, העובדה הזאת מקלה עליו בהרבה מובנים - הוא לא לחוץ כמו כל האחרים, הוא לא מתאכזב אם רצה משהו ולא השיג או עשה משהו ולא הצליח, יש לו את החופש לסטות מהדרך הראשית ולפנות לכיוונים אחרים בכל זמן שיתחשק לו.
במבט ראשון עליו אפשר לחשוב שהוא תמים, אך הוא בכלל לא כזה. הוא יודע מתי אפשר לסמוך על מישהו ומתי מנצלים אותו. אם יבין שמישהו מנסה לנצל אותו - גם אם למטרה טובה - יש שתי אפשרויות; או שהוא ילך, או שהוא יתמרן את האדם בעצמו. הוא מודע טוב מאוד לכך שהוא לא רכוש של אף אחד ואין אדם שיחליט בשבילו מה יעשה, איך ולמה.
מרושם ראשוני אפשר גם לחשוב שהוא נאמן, זו טעות חמורה. האדם היחיד שהוא נאמן אליו זה הוא עצמו, וגם זה לא בטוח. הוא מאוד אמין, אך כלל וכלל לא נאמן. אפשר לסמוך על המידע שיתן, אך אי אפשר להיות בטוחים שהוא יבוא להציל את חבריו בעת צרה. הוא מסוגל לבגוד באדם הקרוב אליו ביותר ולא להרגיש אף לא דקירה קטנה בלב. מה שכן, אפשר לסמוך עליו שאם יתן לך את המילה שלו, הוא לא יפר אותה לעולם. אם הוא יבטיח לעזור במשהו, הוא יעזור. יעזור עד שהדבר יסתיים, אחר כך הוא גם יכול להרוס את כל מה שנעשה.
אז כמו שאפשר להבין, אייניול הוא יצור דיי ריקני. הוא מכנה את עצמו כיצור מפני שהוא לא מסכים להכיר בעצמו כבן אדם. בני אדם אולי יחשבו שזה מתוך התנשאות והרגשת עליונות - ואולי זה נכון לגביהם - אך אם ישאלו אותו למה הוא לא מסכים להכיר בעצמו כאדם, הוא יענה את התשובה הבאה: "אנשים הם פתיים. הנטיה של מוחם היא להאמין. הם מעדיפים את השקר היפה על פני האמת הקשה ויתכחשו לאלה השונים מהכלל. בעיניהם, אחשב לבוגד אם לא אשאר נאמן למישהו. אני יכול לספר לך עכשיו שקר טוב ותאמין לי. אתה יכול לספר לי עכשיו אמת שקרית ואדע להבדיל את הפרטים אחד מהשני. אז אם אתה רוצה לדעת למה איני מחשיב את עצמי לאחד מכם, אני פשוט שונא את האנוכיות הצרופה שטמועה בכל אחד ואחד מכם מיום הולדתו." הוא יודע מה הבעיה בתשובה שלו, הוא יודע שהוא בעצמו אנוכי הרבה יותר מאנשים אחרים, אך אצלו זה מגיע ממקום אחר. מה המקום הזה? הוא לא יודע.

כוח: מנטלי. שמיעת מחשבות, טלקניזיס, טלפתיה, היפנוזה ושליטה בזכרונות וחלומות.
הוא אומנם קורא מחשבות כמו כל שאר האנשים שמחזיקים בכוח הזה, אך בניגוד אליהם הוא מבין אותן לפי הילת האדם שמולו ושומע את מחשבותיו החזקות והברורות ביותר. אם הוא מביט באדם למשך יותר משתי שניות הוא יכול לגלות את הסודות, המחשבות, הדאגות הפחדים העמוקים ביותר שלו.
הוא פיתח שיטה לשינוי זכרונותיהם של האנשים ועכשיו הוא יכול לעבד אותם לפני רצונו או רצונותיהם.

רקע: הוא לא בדיוק זוכר את השנים שלפני היותו בן עשר. הוא לא זוכר את הוריו, את ביתו או כל דבר אחר שקרה לפני היותו בן עשר. כעיקרון מוחו מאוד מעורפל והוא בעצמו חושב שיש לו מחלת שיכחה. ברגעים הבודדים שמוחו ומחשבותיו צלולים הוא נזכר בפרטים קטנים מעברו. הזיכרון הראשון שלו הוא הגעתו למקום מושבם - כפר, איזור, ממלכה, מה שזה לא יהיה - של המנטליים. הוא זוכר שפשוט הופיע שם איכשהו, הוא לא זוכר את הדרך או מתי במהלך היום זה קרה. הוא זוכר שברגע שנכנס כמעט נהרג, כל מי שעבר לידו פשוט בהה בו ומחשבות האדם חדרו לראשו כמו סכינים שמפלחות את גולגלתו. הן היו כל כך חזקות. כנראה שאחרי כמה שעות התעלף מכאב, כי כשהתעורר הוא לא היה שם. הוא היה בתוך חדר קטן, אשר נראה כעשוי אבן, וידיו כבולות באזיקי עץ. לאחר כמה זמן שצרח למישהו שיגיע, הוא שמע צעדים מאחורי הקיר שמולו, כמה שניות לאחר מכן נכנסו לחדר ארבעה אנשים. האנשים האלה תחקרו אותו במשך שעות, ניסו להבין מיהו ומאיפה הגיע. ראשיהם ומוחותיהם של האנשים היו אטומים לגמרי ולכן הוא לא שמע את מחשבותיהם. לאייניול לא היו תשובות, כמובן, הוא אפילו לא ידע שהוא מנטלי. רק כאשר התחיל ממש לכעוס וככל הנראה היפנט את כולם, מכיוון שכשהתקף הזעם עבר לו הוא קלט שידיו שוחררו מהאזיקים ושארבעת האנשים שוכבים מעולפים על רצפת החדר.
אחר כך הוא זוכר שאנשים עדיין בהו בו, אך מחשבותיהם כבר לא צעקו כמו קודם. בערך שנתיים לאחר מכן תושבי המקום גם הפסיקו לבהות בו והחליטו פשוט להתעלם ממנו. המראה שלו היה - ועודנו - כל כך שונה משל שאר האנשים שהם פשוט לא ידעו איך להתייחס אליו. בהתחלה הם חשבו שהוא קשור איכשהו לאוויר, בגלל מראהו. אחרי זה הבינו שהוא לא מפני שהדגים לפניהם את יכולתיו, שהיו חזקות משלהם בצורה משונה וכמעט מפחידה.
חמש שנים לאחר הגעתו, נערים בגילו ניסו להתקרב ולהתחבר איתו. אייניול הופתע מעט, אך שמר על קור רוחו. הוא נהג עם אותם נערים בנימוס ואדיבות כמו שידע, אך משום מה לא הצליח להתקרב אליהם מנטלית. הוא שמר על מן ריחוק משונה מהשאר. נסיונות ההתחברות הללו הפסיקו כאשר אותם הנערים נוכחו לדעת ששאר החברה מתרחקת מהם כשניסו להתקרב אליו.
בהיותו בן שבע עשרה, אייניול כבר התרגל ללבד - לא שקודם זה הפריע לו - הוא חיי לבדו בצריף עץ שבנה לעצמו בשולי הטריטוריה, איפה שהאדמה המעובדת כבר מתחילה להתמזג עם נוף היער. הוא חי כבעל המעמד הנמוך/הגבוה ביותר של בני מינו - הוא הבין שהם מתרחקים ממנו מתוך פחד מהול ברתיעה של כבוד, אך עדיין לא באמת נחשב למישהו אצלם - מגדל לעצמו את האוכל ולעיתים יוצא ליער לצוד קצת בשר שיהיה לו.
במהלך השנה האחרונה, אייניול תיכנן את יציאתו מהטריטוריה - עד עכשיו פשוט לא היה לו חשק לעשות זאת - ולהתחיל לנדוד בין אזורים שונים בעולם. הוא תוהה האם ימצא שם משהו שיהיה מספיק מעניין בשבילו שישאר נאמן לו.

מאפיינים נוספים: הוא מאוד אוהב לישון. בצורה כמעט לא נורמלית. הוא יכול לישון עשרים וחמש שעות ביממה. צייר מדהים. הוא מצייר את החלומות שלו - בפעמים המעטות שיש לו - לפרטי פרטים ואף זוכר כל פרט מהם. הוא גם מצייר את מחשבות האנשים ופחדיהם בפחם - או צבעים שיצר בעצמו - בצורות לא ברורות שרק הוא מבין.

***

הרקע מותאם לסיפור אליו כתבתי את הדמות במקור, לכן יש ביטויים כמו 'מנטליים' ו - 'מושבה' שמיוחסת אליהם~

2 תגובות

  • מאת @jemes
    24/07/2018

    ורוד^^

    • מאת @puma161~
      24/07/2018

      אוף נו XD תוקן~