עצב בחיי עשירות חלק ה'

איפה אני, התחילו המחשבות לצוץ בראשי. מה אני עושה כאן, מאיפה הזיכרון הזה, זאת המחשבה היחידה שהטרידה אותי ''מאיפה הזיכרון הזה''

פקחתי את עיני, ראיתי את התקרה. ''דוד, מה אני עושה כאן?'' שאלתי בפחד ''מה זאת אומרת, אימצתי אותך'' החזיר בחיוך ''לא, לא אני שואלת מה אני עושה כאן, מאיפה הגעתי'' שאלתי בחששות ''מבטן אימך הנאה, עד עכשיו אני זוכר את עיניה הכחולות ושערה הכהה בצבע חום, חום שמשתלב לשחור'' אמר בבטחון, כאילו שזאת הכוונה של השאלה ששאלתי ''ברצינות למה לקחת אותי תחת חסותך'' שאלתי ביוזמה ''למה את שואלת, כי אני גר לבד ואני אוהב אותך הוד נסיכותך'' אמר בגאווה ''ואת, את לא אוהבת אותי'' הוסיף בקול צפצפני מעצבן ''אם לא תגיד לי את האמת אני אשנא אותך'' החזרתי לו ''בסדר בסדר אספר לך, כי אני פשוט נהנה לרצוח אנשים'' אמר בחיוך שטני ''ברצינות חשבת שאני לא כמו אחי, שאני יצאתי פאג'' המשיך ואמר תוך כדי צחוק ''נכון רצית למות, אני יכול לקצר את התהליך ולהרוג אותך כאן ועכשיו, מוות ללא כאבים''.

השתתקתי מפחד, ניסיתי לזוז אך כל גופי קפא. יוקי התקרב אלי, פחדתי, לפתע הרגשתי משהו כבר לופל עלי, זה היה יוקי. הוא נתן לי חיבוק גדול, ''דו...ד, מה אתה עושה'' שאלתי בדמעות ''מה לעזאזל אתה עושה'' התחלתי לצעוק ''באמת חשבת שאני רציני'' אמר יוקי בעודו צוחק עלי ''שאני אהרוג את האחת שאני אוהב'' אמר כשהסמיק ''לוליקון, פדופיל אל תקרב אלי יותר'' אמרתי בכעס ''לילי, ועכשיו ברצינות אני אוהב אותך, מדמוזל שלי'' אמר. קמתי מהמיטה ורצתי לסלון ''פאנטום יוקי הוא לוליקון'' אמרתי בצעקה, פאנטום הסתכל עלי והסתכל על יוקי, ושאל את יוקי את השאלה הכי חשובה שיש ''כבר סיפרת לה מאיפה היא?'' שאל פאנטום את יוקי ''לא'' ענה יוקי בעצבות ''היא לא נותנת לי'' אמר שהסתכל עלי וקרץ ''אני אספר לה כשהיא תתן לי נשיקה'' הוסיף וחייך, פאנטום לא היה שאנן והתחיל לספר.

''לילי, אני דיי בטוח שאת התחלת לקבל זכרונות, זכרונות שלא שייכים לך. אני צודק?'' שאל, הנהנתי בראשי לחיובי ''יופי, הזכרונות הללו שייכים לבת האמיתית שלו, זה מזכיר לי את כל הכאב והסבל שעברתי. שערי הפך ללבן ועיני שינו צבע, צבע של נקמה, צבע של דם. אני בטוח שאת מנסה להבין, מה לעזאזל אביך רוצה מהילדים? אני אספר לך, הוא רוצה ילדי אלמוות לשירותו, ולצערך את היחידה שהצליחה. כאשר הבין שילדה אחת הצליחה לו החליט להחדיר לה זכרונות של בתו שרצח, עקב ניסוי שנכשל. במקרה ואת שואלת, מאיפה אני יודע את כל זה, אספר לך, אני ואחותי היינו הילדים היחידים ששרדו את השלב השני, שלב הכוחות. אלמוות לא הספיק לו וכמובן לא רצה לעשות טעות ולהרוג אותך בעזרת המזרקים...'' ''רגע'' שאלתי ''כשגיליתי על הילדים הוא לא היסס יותר, למה?'' ''כנראה בגלל שהבין שאין דרך יותר להסתיר זאת, אין דרך להסתיר את הסוד'' המשיך וסיפר ''אחרי שהצליח להחדיר לי ולאחותי כנפיים, ניסה להחדיר בנו כוח טלפורטציה (השתגרות), אני יצאתי בסדר מזה אבל אחותי, אחותי לא הצליחה לשגר את עצמה, רק אחרים. לוצ'יפר זעם מרוב כעס הוציא לה עין, לא יכולתי לעשות כלום הייתי רק ילד, ילד בן 13 חלש שרוצה להרוג בן אדם בכל ליבו. אחרי המקרה הזה, אני ואחותי החלטנו לברוח, לברוח למקום טוב יותר, השתגרנו לעבר כביש ושם ראינו את יוקי, יוקי החליט לקח אותנו תחת חסותו, לשמור עלינו''.

''פאנטום צודק'' אמר יוקי בעודו עושה דמעות תנין ''באמת לקחתי אותם תחת חסותי, אחרי שסיפרו לי את הסיפור המר שעברו'' המשיך ואמר ''אני ממשפחה של מלאכים נופלים, המטרה שלנו זה לעשות צבא שילחם נגד כל הצבאות בעולם. וכמו שאמרתי לך אני יצאתי פאג, אחד שלא מתעניין מכל הלוחמה הזאת. וכבר אמרתי לך, אני שומר עליך בשביל להפוך אותך לשלי!, ואני רציני עם זה'' אמר יוקי בעיניים ודיבור רציני והחל להתקרב אלי, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי איך להגיב.

6 תגובות

  • מאת @Amy
    06/07/2018

    גם לי אין מה להגיב

    ואוו איזה שינוי פתאומי

  • מאת @יוקו♡♡
    06/07/2018

    תמשיכי (את קצת גרמת לי לבכות מהסיפור הזה!)

  • מאת @SUg@rG!Rl
    06/07/2018

    וואה וואה אני רואה אני כל שנייה יורדת מחדש בקצב הזה אני בספק שאני אהיה ראשונה:disappointed_relieved:

    קודם כל הפצצתתתתתת בפרק הזה באמת שלא ציפיתי להמשך שכזה מסקרן מדאיג ומותח את פשוט אדם יצירתי ואני מתה על כל סיפור שלך כל מה שאת כותבת יש לו משמעות ולכל מה שאת כותבת את יודעת לאיזה חלקים בסיפור יותר להיצמד את פשוט כותבת מושלם ובכללי מושלמת!~. אני מחכה מאווודדד להמשך (חיח בקוצר רוח כמו כל הפרקים^^)

  • מאת @♡ Black Angel
    06/07/2018

    יפה מאודד תמשיכי

  • מאת @jemes
    06/07/2018

    הסיפור שלך מפתיע אותי בכל פעם מחדש^^
    אני ממש נהנתי לקרוא(רוצה עודדדדדדדד:)

  • מאת @הוטארו
    06/07/2018

    תמשיייכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי