עדיין אין לי שם...

בס"ד

-מבוא-
נסענו על הכביש, המכוניות חולפות על פנינו. משני צדי הכביש מתנשאים לגובה יערות עד. אמא ואבא ישבו מקדימה ודיברו ביניהם. אני ישבתי מאחורה ושמרתי על שתיקה. מאצ'ו, כלב הרועים השטלנדי שלי, ישב על המושב לצדי ונמנם.
"ארין, את ערה?"  שאל אבי והביט בי המראה. "כן אבא." אמרתי בשקט. הוא חייך. 
"נהנית?" 
"כן." הבטתי על אבי, שהביט עלי בחזרה, עירני לחלוטין.
"אני שמח. מחר יש למאצ'ו תור אצל הווטרינר, אז ניקח אותו כולנו, יחד "
*בסדר אבא."
"אריק, אתה נוהג, תסתכל על הכביש!" אמרה אמי והפליקה לאבי על זרועו. אבי צחקק. "זה בסדר אנה." 
מכונית מסוג טויוטה לבנה חלפה על פנינו, ולאחריה לימוזינה שחורה וארוכה.
"ארין, תראי איזה יופי." אמר אבי והביט על הלימוזינה. "אריק! תפסיק להביט מסביב!" העירה שוב אני, הפעם ברוגז. אבי חזר להסתכל על הכביש וסיבב את ההגה. המכונית שלנו עברה את הסיבוב, ובדיוק אז, אור בוהק של פנסי מכונית דולקים הגיח ממולנו וסנוור את עינינו. אבי נאנח. גוננתי על  עיניי עם ידיי. "אריק! תיזהר!" שמעתי את אמי צורחת. זה קרה בתוך שניות, המכונית סטתה מהמסלול באופן גס. היא פגעה במשהו מוצק, שמעתי את הפגיעה. אבי צעק ואני צווחה. מאמנו נבח בקול, עד שקולות גווע ולא שמעתי אותו עוד. הרגשתי איך כל המכונית מתהפכת ואת הדם עולה לראשי במהירות. ענפים של עץ חדרו דרך החלונות, שמעתי את הזכוכיות מתנפצות והרגשתי את השברים נופלים עליי וחותכים את פניי. ענף אחד חדר עמוק אל תוך כתפי הימנית וקרע את עורי, צרחתי מכאב. גופי היה תלוי הפוך, ורק החגורה החזיקה אותי ומנעה ממני מליפול. ראייתי היטשטה, אבל סירבתי לאבד הכרה. "אבא!" צעקתי, מחכה לתשובה, אבל לא זכיתי למענה. "אמא?" שאלתי בחשש, אבל גם אז לא קיבלתי תשובה. "אבא..." אמרתי שוב, הפעם בלחישה, הוא לא ענה. פחדתי שהגרוע מכל קרה. הפניתי את מבטי לעברם של הוריי, ומיד התחרטתי. עיניי התמלאו דמעות וצרחה בקעה מפי. לקח לי רגע להתעשת ולקלוט שחם לי ושריח עשן מגיע אל אפי. הבנתי שהמכונית מתחילה לעלות באש. בידיים רועדות, פתחתי את החגורה ונפלתי למטה. הענף שהיה תקוע בכתפי, זז ויחד איתי קרע את עורי עוד יותר. בידי השמאלית, תפסתי אותו ומשכתי אותו מכתפי. כאב פילח אותה ופרץ של דם יצא ממנה. זחלתי החוצה דרך החלון הקרוב אליי, כאשר הרסיסים שלו חודרים אל רגליי ופוצעים את עורי. התרחקתי מהמכונית, כאשר נזכרתי במאצ'ו. "מאצ'ו!" קראתי בקול רועד. חיפשתי אותו ברשלנות, אבל העליתי חרס בידיי. הבטתי מסביבי. כל המכוניות שנסעו על הכביש נעצרו. האנשים שבתוכו יצאו והביטו המתרחש. הכל דיברו ביניהם. "הצילו! מישהו! עזרה! בבקשה, תעזרו לי! ההורים שלי...!" התחננתי ודמעות נוספות פרצו מעיניי. לפתע קלטתי את המכונית שאורותיה סנוורו אותנו וגרמו לנו להיתקע בעץ. הנחתי שהאנשים שעומדים לידה הם הבעלים שלה. בעל ואישה, ונוער צעיר. "הם! הם עשו את זה! חלאות! הרגתם את ההורים שלי!" צרחתי עליהם. הנער הביט בי בשלווה, איך הפרחח הזה מסוגל?

6 תגובות

  • מאת @George_
    09/07/2018

    וואו זה מדהים!

  • מאת @LaurenBrown
    09/07/2018

    המשך מחר בלי נדר^^

    ותודה רבה!

  • מאת @Idek^^
    09/07/2018

    המשךךךךך!!!!! מושלםםם!!!! דחוףףףףףףףף!!!!!!! 

  • מאת @LaurenBrown
    09/07/2018

    מהמראה*

    יחד.*

    "*בסדר אבא"

    אמי* (×2)

    מאצ'ו* (המקלדת מתקנת)

    קולו* גווע

    זז יחד* איתי

    וקרע*

    חיפשתי עותו בקדחנות* (שוב המקלדת)

    האנשים שבתוכן* (מקלדת, שוב) 

    ונער* צעיר

    סורי על כל הבאגים....

  • מאת @♡ Black Angel
    09/07/2018

    תמצאי לסיפור שם ותכתבי המשך דחוףף