[סיפור קצר] רב החול הנאמן

מדובר בסיפור ישן שיצא לי לכתוב לפני כמה שנים וחשבתי שיהיה נחמד לפרסם אותו כאן, בעיקרון, אני מאמינה שכיום הייתי כותבת את הקטע הזה בצורה שונה לגמר, בכל מקרה, קריאה נעימה^^

אגב, בכוונה השארתי אותו כפי שהוא היה כתוב באותם שנים, הסבר לכך תקבלו בימים הבאים אני מאמינה.

~~

m4f7o3m.png
רב החובל הנאמן

הגלים רעשו והתנפצו על קורות הספינה בחוזקה, מותירים חורים ושברים בספינה אשר איימו להטביעה בתוך מימי התהום. מפרשיה של הספינה התנופפו בניגוד לכיוון הרוח, מובילים אותה הרחק מהדרך שנועדה לה. נשמע רעם ואחריו הבזיק ברק. ריח של עשן הסתנן לריאותיי, הרמתי את עיניי מעלה, מפוחד, בכדי להביט בחרטום העולה בלהבות. חברי הצוות הביטו בי בעיון, שוקלים את הבעות פניי ומחכים לפקודה, אך משאינם שמעו מפי דבר וקול הרעמים התחזק, הם לחשו מילים חפוזות וצללו אל תוך המים כשבידיהם שברים כהים, שברים מספינת ליבי.

אף קפטן לא עוזב את ספינתו, וכך גם אני. אם הספינה תשרוד – אני אשרוד, ואם היא לא... אשאר איתה לעד, כמו כלב אשר מסרב לסור מבעליו בשעת סכנה, גם כשאין תקווה להצלה. אשאר עם ספינתי לעד, לעולמים, כי זוהי ספינת ליבי, ספינת המפרשים.

"
מקס, התעורר!" שמעתי את אחד מאנשי הצוות צועק לי. חייכתי לעברו ונופפתי לו לשלום, נפרד ממנו ונותן לו את חיי, אך הוא מסרב להרפות וממשיך לעמוד לצידי; הוא צועק לעברי דברים נוספים, קורא בשמי, אך אני נטוע במקומי בספינת המפרשים.

חריקה נשמעת ואני מונף בחוזקה הצידה, הכול מתפוגג ואני רואה חשכה, כנראה הספינה שלי כבר טבעה.

צעקות. קולות של סירנות והבהובי אור. אני ממצמץ בניסיון להעלים אותם, אך הם עדיין קיימים. אני פותח את עיניי לרווחה וסוקר את הסביבה.

אנשים רצים ממקום למקום. אני מבחין ברופאים לבושים חליפות לבנות רצים אלי ואומרים בדרכם מילים שאת פשרם עד היום אינני יודע, ואז אני מבחין בתום, נטוע במקומו לצידי. פניו הראו סבל, אך מילותיו רק שאלו לשלומי. זוג רופאים הגיעו אלי, הרימו את תום והניחו אותו על אלונקה. לראשונה ראיתי את המצב; על רגלו היה דם רב וכך גם המדרכה עליה ישבתי. ראיתי במעורפל את תום מונח על אלונקה וממנה אל מכונית רפואה, ואז, כמו מתוך חלום, קמתי ורצתי אליו. אנשים קראו לי וצעקו אלי, אך התעלמתי מהם. רציתי להגיע לתום, רציתי להיות עם חברי, אך הכול נמוג וחשכה כיסתה את ראייתי. מצאתי את עצמי לבד בחשכה, בודד ללא נחמה.

התעוררתי, אך הפעם לא מצאתי את עצמי בספינה או במדרכה מלאה דם, מצאתי את עצמי בחדר לבן עם הוריי, דמעות בעיניהם כשהבחינו בי פוקח את עיניי, הם חייכו ועיניהם אורו כאילו שראו את אור השמש לראשונה. הם דיברו אלי בנעימות, לחשו לי מילות עידוד, אך דבריהם נשמעו באוזני כמילות ריקות, חסרות תוכן. רציתי לראות את תום, לראות מה שלומו. כמו משאלה המתגשמת במטה קסמים נשמעה דפיקה בדלת ולאחריה הופיעה תום, רגלו בגבס וידיו אוחזות בזוג קביים. הוא הביט בי ונראה כאילו שרק זה עתה הוקל לו, הוא נראה מאושר כמו שלא נראה זה זמן רב.

"
מה קרה?" שאלתי אותו, מנסה להיזכר באירועים האחרונים.

תום הביט בי זמן מה כחושב ושוקל את דבריו. הוריי הביטו בו בציפייה בשעה שהחל לומר את דבריו.

"
שום דבר מיוחד," אמר. הוריי הביטו בו בתדהמה, עוקבים אחר מבטו שהתמקד בנקודה מסוימת בלתי מובנת בקיר.

הייתה דממה ארוכה, בה הוריי הביטו בי ובו לסירוגין, מחכים לדבר מה שישבור את הדממה, אך איש מאיתנו לא פצה את פיו, לא אני ולא תום.

"
לא קרה כלום?!" שאלה פתאום אימי בניסיון לשמור את קולה יציב. "תום, הצלת את חייו של בני, אתה דחפת אותו! אילולא אתה, אילולא אתה, הוא היה..." היא לא סיימה את משפטה ולא היה צורך שתסיים, כולם ידעו למה התכוונה בדבריה.

"
זה נכון? "שאלתי, מופתע מכך.

"
הם סתם מגזימים, זו סתם הייתה דחיפה קלה, שום דבר," הוא אמר ועיניו נתקלו בעיניי. כנות החלה להופיע בעיניו. "טוב, זה נכון, אבל אתה היית עושה את אותו הדבר למעני, ולא הייתי יכול לחיות אילו ידעתי שיכולתי להציל אותך, אך העדפתי את חיי במקום זאת." מילותיו אמרו לי יותר ממה שאמרו להוריי, ידעתי שהוא מתכוון לדבר נוסף, דבר שידוע רק לשנינו ולגורמים אחרים אשר אינם שמחים מכך.

"
איך זה קרה?" שאלתי, מופתע מכך שעברתי את המעבר בלי לשים לב לרכב.

"
אני לא יודע, אתה עברת את הכביש והנהג לא שם לב ו...אני שמח שזה מאחורינו," הוא אמר. דבריו לא היו כנים לחלוטין, הרגשתי בשקר שבדבריו, הוא ידע למה זה קרה ואיך, הוא הסתיר את זה ממני ומהוריי.

ניסיתי להיזכר אודות הדברים, ניסיתי להבין מה פשר השקר של תום, ואז הכתה בי ההבנה; הזיכרונות הכו בי כמו חנית חדת להב. נזכרתי בסערה, בים, נזכרתי בכל הדברים שמהם הוא ניסה להוציא אותי אך אני סירבתי לו. נזכרתי איך צעדתי על הכביש כמו מלך השכונה ואיך התגריתי במוות בכך שחיכיתי לרכב החולף שינסה לפגוע בי ואני אעצור אותו, נזכרתי בקולות הקריאה שלו בשעה שהייתי שקוע בעולם שלי, בעולם בו אני הייתי רב החובל, זה השולט בדברים, זה שנשאר נאמן לכולם כשבעצם הכול היה אחרת.

מתקפת זיכרונותיי התמוגגה אט-אט וכך גם הרגעים הבאים שחלפו החל מעזיבת הוריי ומהישיבה השקטה עם תום. "אני מצטער," לחשתי לבסוף, מביט בנקודה בקיר בה הביט בהתחלה תום. הרגשתי במבטו נח עלי, הסטתי את מבטי אליו והופעתי לראות בפניו לראשונה תמיהה, המ -לו -וה בפליאה שהפכה למבט ערמומי. הניצוץ השובב בעיניו הופיע שוב, ניצוץ בו כה קינאתי וכה חשקתי שנים.

"
אני סולח לך," אמר. נשמתי בהקלה והצטערתי על כך מיד לאחר מכן כי לדבריו היה המשך. "בתנאי אחד," הוא אמר. ידעתי על איזה תנאי הוא דיבר, הוא דיבר על התנאי שעליו שמעתי מגילות רבות מפיו בעבר, מגילות שהפכו אט-אט לכרכים שלמים של דעות, מושגים וכולם לוחשים: "תפסיק". חיכיתי להסבר החינוכי והמטיף ממנו, חיכיתי לרגע בו אני אביט בו שעות בתקווה שהוא יעביר נושא וידבר על דבר אחר, אך הוא המשיך בדבריו, מתעלם מתלונותיי ודבריי. חיכיתי לזה, אך לא זכיתי לשמוע דבר מדברי ההטפה שלו או מהסבריו הרבים, זכיתי לשמוע רק שני מילים, "בתנאי שתפסיק." המילים הדהדו בראשי שוב ושוב, כתקליט שבור אשר לא ניתן לעצירה.

"
אני לא יכול," אמרתי. "אני כבר מכרתי את נשמתי לזה, אין לי ברירה אלא להמשיך." 

"
תמיד יש ברירה, אני מאמין בך שתצליח, אני יודע שתצליח. ואני אהיה תמיד לצידך ואעזור לך, נעבור את זה ביחד, אתה תראה." עיניו היו כה קודרות ומתחננות, לא יכולתי לומר אחרת והסכמתי.

היום, לראשונה, אני מבין שרב החובל מעולם לא היה אני, מעולם לא הייתי קפטן העולם ומעולם לא הייתי נאמן לספינה, מי שהיה הוא תום, רב החובל של ספינת חיי, אשר הוביל אותי מתוך הסערה ונשאר נאמן אליי גם לאחר שכל הצוות נטש, גם כשכול חבריי עזבו, הוא נשאר איתי, ובזכותו, הספינה – ספינת חירותי – שבה לאיתנה, כמו חדשה ושטה בשמיים כחולים אל עבר עתיד ההצלחה, עתיד החיים.

13 תגובות

  • מאת @Lucifer
    02/06/2018

    הסיפור סותר את עצמו.
    הוא היה רב החובל ותום היה הספינה שלא איכזבה אותו או נשברה, אלא תמכה בו והחזיקה אותו מעל גלי הים גם לאחר שכל הצוות נטש אותו. 
    נמשל יותר הגיוני ויותר זורם ואפי (כן, אפי, לא אפיק) מאשר הנמשל הנ"ל.

    • מאת @Elementary
      02/06/2018

      בעיקרון כשכתבתי את הסיפור הרעיון היה שמקס יהיה רב החובל של עצמו, הוא בא בגישה של אני הוא זה שמחזיק בהגה של הספינה אני הוא זה ששולט בחיי כשבפועל מי ששלט בהם היו הסמים. בגלל הסמים וחוסר הפיכחות שלו כל חבריו נטשו, כל אחד מהם לקח שבריר מחייו והמשיך בדרכו, גם אלה שרצו להישאר לידו בספינה פרשו, כי ראו שהספינה שבורה ואין ממש טעם להישאר בה. הם אמרו לו לרדת מהסמים והכול אבל הוא החליט להמשיך להיות הקברניט של ספינתו לקחת תסמים ולהרגיש מלך העולם.

      בסופו של דבר תום היה חברו הטוב, שבזכות תמיכתו ועצם הישארותו על הספינה הוא הצליח להתפכח, כשכולם הותירו לו לאחוז בספינה ולהיכנס בקרחון, תום לקח על עצמו את הפגיעה ואף על פיה המשיך להיות לצד מקס, ולנסות לכוון את הספינה כשמקס לא היה פיכח מספיק לעשות זאת.

      שזה בערך מה שהבנתי שהבנת מהסיפור שזה גם מה שאני רציתי להעביר.

       

  • מאת @noa~~
    02/06/2018

    קודם כל, אהבתי את הכתיבה והתיאורים של הספינה~
    אבל אני רק רוצה לוודא שהבנתי את הסוף נכון- הדמות הראשית מכורה לסמים או משהו? :thinking:
     

    • מאת @Elementary
      02/06/2018

      תודה רבה:)

      וכן, הדמות הראשית הייתה מכורה.

    • מאת @noa~~
      02/06/2018

      לפעמים אני יכולה להיות קשת הבנה ולפרש דברים לא נכון, אז אני רק מוודאת שהבנתי XD

      • מאת @Lucifer
        03/06/2018

        את לא קשת הבנה נועה. הסיפור באמת לא העביר את הקטע שהוא היה מכור בצורה ברורה במיוחד.

        • מאת @noa~~
          03/06/2018

          למה לא? היו הרבה רמזים מתרימים והפיסקה הרביעית לפני הסוף נראה לי ממש מבהירה את זה לא?
          החזרה על ''תפסיק'' ו''אני לא יכול'' זה רמז דיי עבה לדעתי, פשוט הנחתי שיכול להיות שלא הבנתי נכון.
          יש הרבה סיפורים שאני לא מבינה בהם את הפואנטה נכון 0-0

          • מאת @Elementary
            03/06/2018

            אני יכולה להזדהות עם זה, ישנם סיפורים שאני קוראת ומבינה בדרך אחת בעוד הרעיון מאחוריהם היה שונה לגמרי, אבל אני חושבת שיש בזה גם סוג של קסם שכל אחד לוקח את התוכן הכתוב למקום שלו ומפרש אותו כיצד שהוא רואה את הדברים. 

             

            בכל מקרה, נחמד לראות שעלית על הרמזים השתולים:)

            • מאת @Lucifer
              04/06/2018

              למען האמת זה לא רמז עבה בכלל, אבל נזרום...
              אישית הרמזים "השתולים" האלה מוחבאים דיי טוב ורק מישהו שקרא המון ספרים וכבר רגיש למילים יוצאות דופן ישים לב אליהם. אדם שבקושי קרא ספרים לא נראה לי ישים לב. אני מודה שכמעט לא שמתי לב.
               

              • מאת @Lucifer
                04/06/2018

                למרות שאולי אני פירשתי לא נכון והרמזים האלה הם לא באמת רמזים והמוח שלי רק דמיין שאלו "רמזים מוסווים", אבל בגלל שנועה העלת את הנושא החלטת לקפוץ על זה ולקחת תהילה וקרדיט על דבר שבכללל לא התכוונת לעשות.

                • מאת @Elementary
                  04/06/2018

                  בקשה, ( מזל שאני שומרת הערות כאלה ואחרות לפעמים). 

                  בכל מקרה הערה ששמרתי : הסיפור נכתב בשנת 2011 וההשראה לסיפור הייתה השכן שלנו מהבניין שהיה צעיר ממני, באותה תקופה היו עושים לנו הרבה הרצאות בכל הנוגע לסמים ואלכוהול ,בכל מקרה אחזור להערה, השכן מהבנייו היה צעיר ממני ואחרי כל מה ששמעתי על כך בלימודים וראיתי אותו עלתה לי ההשראה לסיפור הזה, חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה לו מישהו שיעזור לו לכוון את הספינה.

                  כן לקרוא תהערה במבט לאחור קצת מפדח אותי, לכן ברשותך אני לא אעלה אותה לכאן, ואת יכול להאמין לי או לא ,זכותך.

                  בכל מקרה, את יכולה לומר שקפצתי על מה שנועה אמרה ולקחתי קרדיט, קיצר, תחשבי מה שבא לך. אם תרצי את הערה המקורית אשלח לך. אחלה יום

                  • מאת @Lucifer
                    04/06/2018

                    זה בסדר. משכנע מספיק.

  • מאת @W. Minerva
    02/06/2018

    יפה~נהנתי לקרוא