❖סיפור קצר❖

  • מאת noa~~
  • 27/04/2018

אני חייבת להודות שממש שמחתי לראות שקבוצת כתיבה נפתחה בספין ואני מקווה לראות אותה מתפתחת והופכת לפעילה יותר ויותר בעתיד ><
בדרך כלל אני לא נוהגת לפרסם או לתת לאנשים אחרים לקרוא את רב הדברים שאני כותבת, אז אני מרגישה מוזר לפרסם סיפור שלי בפורום הזה. מצד שני אני חושבת שזו יכולה להיות הזדמנות לא רעה לקבל הערות מאחרים במקום להוסיף פיסת נייר לערמה שבמגרה שלי (או לכתוב עוד טיוטה שלעולם לא תתפרסם בוואטפד XD).
אז הנה~

回回回


לרוץ. אני חייבת להמשיך לרוץ. לרוץ הכי מהר שרגליי יכולות לשאת אותי.

להגיע אליו לפני שאשכח, לפני שיהיה מאוחר מדיי.

רגלי שורפות, מתחננות בפניי שאעצור ואסדיר את נשימתי- אבל אין לי זמן.

זמן זה הדבר היחיד שחסר לי, אני חייבת לנצל אותו עד הסוף.

האוויר היבש צורב את גרוני כשאני שואפת אותו במהירות, אבנים וענפים שורטים ופוצעים את גופי ואני מתקדמת כאחוזת דיבוק בין השיחים והעצים על הקרקע הקשה.

הוא מחכה לי. הוא מחכה לי. חזרתי על השורה בראשי בעודי מתעלמת לחלוטין ממגבלות כושרי הגופני. הוא זקוק לי, חשבתי בנחרצות.

לא- יותר מזה, אני זקוקה לו.

 

נפלתי. ''לעזאזל'' אמרתי, דחפתי את עצמי מן הקרקע בעזרת ידיי המלוכלכות והבחנתי בשריטות המרובות שהצטברו עליהן. עצמתי את עייני וניסיתי להרגיע את ליבי שהלם בפראות נוראית עד שחששתי כי עוד רגע הוא יקרע את עצמו מכלי הדם המחוברים אליו ויברח החוצה מגופי.

אני עומדת לשכוח, אני כבר יכולה להרגיש את הערפל הלבן מצטבר סביב מוחי ומערפל את מחשבותיי. אני חייבת להגיע אליו לפני שזה יקרה.

אז אני קמה ומכריחה את רגליי להמשיך לרוץ ואת ידיי להמשיך לפנות לי את הדרך בין סבך הצמחייה היבשה למחצה.

הוא צריך שאהיה שם, שאגיד לו שהוא בסדר, שהכל בסדר, שהוא לא לבד. הוא צריך שאהיה שם בשבילו כמו שהוא היה שם בשבילי.

אסור לי לאכזב אותו, אסור לי לבגוד בו.

אז אני רצה, כמו קרן אור קטנה של תקווה אומללה ומלוכלכת המנסה בנואשות להגיע אל אלו הזקוקים לה לפני שתגווע לגמרי, או לפני שכבר לא יהיה לה אל מי להגיע.

 

אני אגיע אליך, אני נשבעת, תחכה לי, בבקשה.

אני מרגישה את הערפל מדגדג את זכרונותיי, מרדים אותם. 

אז אני מנסה להתנגד, לאחוז בזכרונות האלו כמה שיותר חזק. לחשוב על כל מה שקרה וכל מה שיכול לקרות אם אני רק אספיק להגיע לשם.

אני כבר יכולה להרגיש אותו, את ידיו החזקות שתמיד היו מנחמות אותי. אני יכולה לראות אותן, את הדמעות שבטח זולגות עכשיו על פניו.

זה כואב, זה כואב לחשוב עליו ככה. אני חייבת להגיע אליו, לעזור לו, לחבק אותו. להשתכר מאושר הרגע ולשכוח את כל הרע וכל מה שהיה קודם, ביחד איתו.

הכאב ברגליי כבר מתחיל להרגיש כחלק בלתי נפרד ממני כשאני חולפת על פני עץ עבה גזע נוסף.

להתרכז, אני חייבת להתרכז, לפזר את הערפל רק עוד טיפה, למתוח עד הסוף את שארית הזמן שנותר לי. אני לא רוצה לשכוח שוב, אני לא רוצה לשכוח שוב. הוא הכי חשוב, הוא הדבר היחיד שחשוב. הוא הכל, הוא היה היחיד שנשאר איתן ויציב לצידי גם כשהכל התפורר, גם כשהוא היה שבור מבפנים. הוא השמיים והארץ והמקום היחידי שבו אני יכולה להיות מאושרת, לדעת שהוא לעולם לא יבגוד בי או ינטוש אותי. אני לא רוצה לשכוח אותו.


 

את מי?

אני עוצרת.

הכאב שהדחקתי מכה בי בבת אחת ומאיים להפיל אותי ארצה. שריריי שורפים, עצמותיי מותשות ורגליי רועדות.

רצתי, למה רצתי?

למה אני כאן? ביער?

למה רצתי עד שרגליי הסתגלו לכאב, למה לא עצרתי לטפל בפצעיי?

אני מרימה את ידי הימנית באיטיות ובוחנת אותה- היא מלוכלכת.

אני מרגישה משהו רטוב מזדחל במורד פניי, אני נוגעת בזה.

דמעות.

למה בכיתי? כאב לי עד כדי כך?

אני מפספסת משהו, אני יודעת שאני מפספסת משהו.

רצתי... רצתי כי רציתי להגיע לאנשהו...

למישהו.

למישהו?

למישהו חשוב.

ומה בדיוק חשוב בו?

דממה, שקט. אני מנסה להתרכז, לגרות את זכרוני ולהכריח אותו לחשוף בפניי את התשובה. כי היא חשובה, אני יודעת.

כלום.

אני מנסה להיזכר, לכל הפחות, באיזה כיוון רצתי- ללא הועיל.

הערפל סביב זכרונתיי מתעבה, מאיים למחוק מתודעתי כל פיסת מידע חשובה. 

חשובה? מה חשוב?

התסכול שלי פורץ את הסכר הרעוע שניסה בנואשות לחסום אותו ושוטף אותי בכוחניות, חונק אותי ומונע ממני לנשום. גורם לגופי להרגיש כבד ושבור וחסר תועלת. אני רוצה לבכות אבל הדמעות מסרבות לצאת. אולי בזבזתי את כולן קודם.

קודם? מה קרה קודם?

 

״לעזאזל'', אני ממלמלת: ״לעזאזל''- חזק יותר. ''לעזאזל!'' אני צועקת ומכה באגרופי בעץ סמוך. כאב חד נשלח במעלה זרועי ומרעיד אותי.

 

אין טעם, אני יודעת את זה.
אני נכנעת ומניחה לתחושת התסכול והאכזבה להציף אותי, לעטוף אותי ולכבול אותי. אני מפסיקה להילחם בענן הערפל הלבן ונותנת לעצמי לשקוע בבלבול מלא באי ודאות ושיכחה.

אין טעם להילחם בזה אם אני לא זוכרת עבור מה, או מי, אני נלחמת.

זה נגמר. נמאס לי, אני נכנעת.

אני חוזרת הביתה.

回回回

 

תמיד פתוחה להערות וביקורות ❣
ד''א, אני מקווה שלכל הפחות אהבתם את הרעיון הכללי של הסיפור. אם כן, תגידו תודה למורה המשעממת שלי בפיזיקה ;)

12 תגובות

  • מאת @blood
    28/04/2018

    וואו לרגע חשבתי שזה אני קרא לי ביפור אמיתי אישי בדיוק כזה ממש בתפאלתי מהכתיבה והתחברתי עליה ממש מזכיר לי את עצמי רק שאני לא כותב כל כך טוב....

  • מאת @violet chan
    27/04/2018

    קודם כל: וואו, פשוט וואו. 
    1. הקטע מדהים, הוא מושך בקריאה שלו ונהניתי מכל מילה בו
    2. אני אישית קראתי את החלק הראשון (הרגשתי שהיו שני חלקים בקטע) וממש התחברתי אליו, הצלחתי להרגיש את עצמי בו ואפילו חשבתי שלשנייה אחת (בחלומות שלי אני אוכל) אני כתבתי אותו (אם תרשי לי אני אשמח לעשות שכתוב כפי שאני ראיתי שהקטע ממשיך. זה פשוט מרגיש שאני חייבת לנסות) והרגשתי שהחלק השני פחות קשור (עד שקראתי אותו בפעם השנייה וגם ראיתי את התגובה של ההקשר לkimi no na wa) 
    3. אני לא כל כך מבינה בסיפורים קצרים וגם הפסקתי לקרוא קצת בזמן האחרון אז את לא חייבת להתייחס לתגובה הזו- אני אישית ראיתי את הסיפור הזה בתור חתיכה מיומן. שזה כאילו מרגיש יותר כמו מונולוג או מכתב או דף מיומן מאשר סיפור. אבל זה יכול להיות רק חוסר הניסיון שלי.

    הו ובנוסף. הכתיבה שלך מדהימה!. יש בה משהו שעורר בי משיכה חיבה וסוג של שמחה (אני רואה דברים בתוך אווירות אז יש סיכוי שלא תביני על מה אני מדברת), אני אשמח לקרוא עוד כמה קטעים שלך ואם תרצי אני פתוחה לשיחה על קטעים בפרטי

    • מאת @noa~~
      27/04/2018

      הרעיון העיקרי בסיפור לפי דעתי היה שהדמות הראשית שוכחת בעל כורחה את הדבר שהכי חשוב לה ובגלל זה החלק השני היה נחוץ מבחינתי, אבל כתיבה זה כתיבה ובסופו של דבר כל אחד יכול לקחת אותה לאיזה כיוון שהוא רוצה :)
      לכן את מוזמנת לכתוב לזה סוף שונה ממה שאני כתבתי, אומנם אני שונאת שאנשים מעתיקים אחד מהשני דברים וזוקפים אותם לזכותם- אבל זה עניין אחר לגמרי ^^
      אם זה עושה לך חשק לכתוב אז לכי על זה. אם כבר, אז אני אשמח לקרוא את הסוף שאת בחרת~
      הממ.. בנוגע לנקודה השלישית, מונולוג או מכתב לא יכולים להיכנס בקטגוריית הסיפור הקצר? אני בעצמי לא הכי מבינה בסוגי כתיבה, אני סתם קוראת באופן אובססיבי כל דבר מעניין שאני רואה בלי לחשוב יותר מדיי על הקטגוריה שלו ><

      ותודה רבה ♥♥
      אני מאוד שמחה שאהבת את זה!
      ובתור חסרת החיים המשועממת שאני, אשמח לדבר איתך על קטעים וכתיבה בכללי~

      • מאת @violet chan
        27/04/2018

        דבר ראשון: רק מלחשוב על להעתיק ממך את הקטע אני מקבלת התקף חרדה. אני שונאת אנשים שמעתיקים, זה לדעתי פגיעה בכושר היצירתיות של היוצר ושל המעתיק. תכננתי רק לשלוח לך המשך חדש בפרטי.
        דבר שני: גמאני לא מבינה בקטגוריית הסיפור הקצר, אז בינתיים כל מה שאת כותבת נחשב כסיפור קצר אם את מחשיבה אותו ככה
        דבר שלישי: אני אישית ראיתי את זה בתור חיפוש עקבי אחר מישהו שמנסה לברוח ממנה. שהיא מנסה לתפוס אותו לפני שהוא יעלם מחייה לתמיד. כל כך ראיתי את זה ככה (כי טוב הזדהיתי) עד שלראות סוף אחר פשוט פוצץ לי את המוח XD

        • מאת @noa~~
          27/04/2018

          1.ברור לי שלא התכוונת להעתיק, בגלל זה אמרתי שאת מוזמנת לכתוב המשך משלך ;)
          3. הוו, עכשיו אני ממש סקרנית לגבי הדרך בה את היית ממשיכה את זה:thinking: (מאחר וזה לא ממש הכיוון עליו אני חשבתי במהלך הכתיבה, אם כבר אז דיי ההפך ממנו 3:)

          • מאת @violet chan
            27/04/2018

            אני אנסה לכתוב את זה. אם כבר פרקתי את זה בדרך אחרת אז נעלמה לי כל ההשראה. אני אקרא את הקטע שוב ואנסה

             

  • מאת @P.G. Eye
    27/04/2018

     היה שווה כל רגע~
    אם זאת הייתה התחלה של ספר, אני יכולה להגיד בוודאות שהוא היה מושך אותי אליו עוד בהתחלתו והוא היה כנראה מאלה שהייתי חורשת עליהם עד שלא תמצא לי תשובה מספקת, כי הווו כמה שאני אוהבת פתיחות כמו אלו שגורמות לי להסתקרן ברמה שאני לא יכולה לישון בלילה עד שאני לא מגיעה עד עמוד 300+ ביום הראשון של הקריאה~
     יותר מאשמח לקרוא יצירות שלך שוב (:

    • מאת @noa~~
      27/04/2018

      תודה, אני ממש שמחה שאהבת את זה ^^

  • מאת @Sasnik531
    27/04/2018

    מתי יוצא הסרט? 

  • מאת @Ishailg
    27/04/2018

    קימי נו נה ווה מאצ'?

    אהבתי מאוד :) סגנון הכתיבה עם השאלות נהיה מאוד נפוץ לאחרונה, ולמרות זאת עדיין מאוד קשה להצליח אותו בצורה לא מעצבנת. אני חושב שעשית זאת בהצלחה.

    יפה מאוד, הרבה מחמאות

    • מאת @noa~~
      27/04/2018

      יואו, בחיי שלא חשבתי על זה :0
      מי יודע, אולי הסרט המושלם הזה השפיע עלי עד כדי כך שחודש אחר כך כתבתי משהו בהשראתו בלי לשים לב ><
      ואני שמחה שאהבת

      • מאת @Ishailg
        27/04/2018

        פרו ורבו אנשים כמוך בקבוצה.