סוחר הצללים והמסכה האפלה

קשה לי קצת להגדיר האם הקטע הזה הוא כתיבה או שירה... אני אלך על 'סיפור קצר'. אני רגיל יותר לכתוב שירים מאשר סיפורים וקטעי כתיבה, ולכן יש בו אלמנטים שמצויים יותר בשירה כמו חרוזים וחלוקת משפטים בעלת משקל ואורך דומה. בסך הכל מדובר בקטע פריקה בעל משמעות פנימית עמוקה עבורי, אך תרגישו חופשי להבין אותו כרצונכם ולקחת אותו למקום שלכם~


PmsuxLI.jpg

אני בחור רגיל, עד כמה שמשמעות המילה ברורה. חי את החיים, משתדל באופטימיות ועם חיוך על הפנים.
אין לי הרבה חברים, אך המעטים שבהם חברי אמת. לא מבקש הרבה, ולא נותן לעברי לתת אותותיו על חיי.
אך יש לי סוד אפל. הוא יישמע משונה בקרב החברה, ואולי אף בקרב קרוביי. הוא סוד מריר, שאני מנסה בכל עוז לקבור מאחוריי.
הוא צץ בכל שבוע לקראת סופו, והוא לא מניח עד אשר עושה מבוקשו.

אין לו שם, ואף לא דמות מציאותית. הוא מעין 'סוחר' זדוני שמגיח מהצללים. בכל סוף שבוע, כאשר צללי ערב נוטים ואני בבדידותי, הוא לוחש באוזני ושם סחורתו באמתחתי.
הוא מעניק לי ברשעותו עצם אחד, ספק אם מציאות או דימיון... 'מסכה של צללים' שמערפלת את ההיגיון. איני רוצה לעטות את המסכה המחליאה. בכל עת שאני עוטה אותה, איני כתמול שלשום. מריר, שלילי ואפילו אכזר, כל חבר קרוב בעיניי נראה זר. החיים נראים שחורים והעתיד עגום, כוחי ניטל ושקרים לוחשים באוזניי שוב ושוב. הם מספרים על בגידות, על חוסר אמון ועל יאוש, מנסים בכל תוקף להסיר החיוך מהפרצוף.
בשכלי אני יודע שאלו שקרים ודברי כזב, אך המסכה, הו המסכה... טבועה כה חזק. הסוחר צוחק עת זממו לפועל יצא, ולא נפרד הוא ממני מבלי ללחוש בקול ארסי 'נתראה בשבוע הבא'. להתנגד יהיה חסר תועלת, ואיש הצללים מייסר אותי בבדידותי עד שרוחי נשברת. לאחר שוב הכרתי ועת עומדי על רגליי, את המסכה אני מוצא על פניי. אין מילוט ואין מנוס מפניו בכל שבוע ושבוע, ניסיוני הראה שעלי להתמודד עם התוצאות מבלי לשאול מדוע.

הפרסונה האפלה נותרת בעינה במשך יום או יומיים, עד שאצליח להסיר את המסכה המקוללת מפניי. אני נעזר בחבריי או בזכרונות חיוביים, אך שומר את סוד המסכה ביני לבין עצמי. הרי איש אינו יאמין שאני אינני אני, או לסיפור משונה על איש צללים דמיוני.

כאשר המסכה על פניי וחבריי נראים כנוכרים, אני מנסה לצמצם כל נזק אפשרי. אני משחק את המשחק של דמותי האמיתית על פי הזיכרון, אני מזייף בעקמימות את החיוך המוכר והטוב. לפעמים אני מצליח, לפעמים פחות, ולפעמים אני בורח לבדידות כדי לא להראות את הפנים האפלות. כלל הברזל הוא לא להשאיר סימן חותם, ולא לתת לפרסונה לעשות דבר אשר אתחרט עליו עת אצליח להוריד המסכה.

תמיד אתנחם בעובדה שכאשר תרד המסכה אחזור לשמחת חיי, ואשתדל לשכוח שבסוף השבוע הוא ישוב... התחבולן האפל שאת חיי ממרר.
אני ממשיך לתהות כמה זמן עוד אאבק במאבק המריר, לפעמים מתגנבת ללבי התהייה מיהי הפרסונה האמיתית ומיהי השקרית.
שכחתי לומר, אך כעת מסתיים השבוע ודפיקות נשמעות בדלת... אחלו לי בהצלחה במסכת המאבקים המייסרת.
אזדקק לה, מכיוון שכאשר המסכה תהיה על פניי והעולם ייצבע שוב בשחור ולבן... אתהה מדוע אני כאן ואולי מוטב שאחדל.
מעניין אותי רק אם אעשה הטעות ואת שנתי אשן, האם תראו אותי עם מסכה שחורה על הפנים, או שמא לא כך וזו תהיה רק אשמתי?

4 תגובות

  • מאת @UVERworld
    26/06/2018

    *לייק*

  • מאת @MrsJapan
    25/06/2018

    כאב לי לקרוא את זה.

    אתה תנצח, בסופו של דבר, את אותו תחבולן אפל. אותו סוחר צללים. גם אם בינתיים תיאלץ להסתפק במסכה הזו שאתה כל כך שונא, בסופו של דבר כוחך יגבר על שלו. אני בטוחה בכך לחלוטין :)

    הקטע עצמו נהדר. הכתיבה משובחת, כצפוי, והשילוב הזה בין חריזה ומשקל לכתיבה רגילה יוצר משהו מאוד מעניין, שהאמת - מתאים מאוד לקטע ואולי גם לסגנון הרגיל שלך. לדעתי בפסקה האחרונה אתה מוריד קצת את הרף, אבל אני לא מצליחה לשים בדיוק את האצבע איפה - הייתי ממליצה לך לעבור על הפסקה הזו ולראות אם יש משהו שצורם לך בעין ^~^ 

    המוטיבים, אגב, מעולים - רעיון המסכה היה ממש יפה וממש הוסיף לאווירת הקטע הכללית :)

    יהיה בסדר~

  • מאת @RIN CHAN
    22/06/2018

    קטעע מדהים ועמוקקק ...התרשמתיי מאד מסגנון הכתיבה שלך העובדה שהתעניינתי בכל קטע וקראתי את זה עד הסוף והופתעתי בכל רגע ...

    הביטויים העשירים בטקסט הלהיבו אותי והכניסו אותי לדימיון ולסצנה של מה שקרה הרגשתי כאילו אני רואה את מה שקורה בלי שגיבור הסיפור יבחין בי ...הובלתי על ידי המילים והקטעים ...

    אהבתי שהצלחת ליצור סוג מסוים של חריזה שלא מומצא כדי להשליפ את הטקסט היתה הרמוניה בין הביטוי שלך לסיפור לבין ההשלמה במשפטים בלי שהחריזה תעקוב אחרי עצמה ותהפוך את זה לדיקלום ...אההתי את זה מאד ואני מאד מחפשת את המקום הזה של שילוב בין חריזה ומשפטים עוקבים שמסתדרים  טוב ומצד שני המקום של הסיפור או הקטע נשאר גם במילים הרגילות שלך בלי מעקב חריזתיי מוכר ומדוקלם^^

    נהנתיי לקרוא את השיר אהבתי והתחברתי לנושא אהבתי שקיימות 3 דברים עיקריים( הגיבור ,המסיכה, וסוחר הצללים) זה גרם לי לשים לב  ולהתרכז ברגשות הגיבור ולעקוב אחרי הכל בלי בלאגן מיותר 

    לא חזרת על מילים לא היו קטעים מיותרים בקטע (חוץ מהמילה מסיכה שהיא הנושא אז צפוי שזה יחזור על עצמו)

    הסיום של הקטע גם היה מעניין ואני ממש אשמח לראות עוד קטעים/סיפורים שלך ..הסגנון מיוחד מאדד.

  • מאת @flikhamud45
    22/06/2018

    סיפור מאוד יפה.
    אהבתי מאוד שהסיפור נגמר בשאלה (אני מאוד אוהב שסיפור כאלה נגמר בשאלה זאת לדעתי זה מאוד יפה).