[מדריך] א-ב לכתיבת סונגפיק - ז'אנרים

8y75602.png
א-ב לכתיבת סונגפיק
ז'אנרים

כפי שאתם וודאי יכולים להבין כמו שחשוב לשים לב לאופי הדמות בעת כתיבת קטע מסוים עלינו גם לדעת לאיזה סאגה לשייך את הקטע אותו כתבנו, על כן, להלן רשימה של סוגי ז'אנרים נפוצים, מה שמאפיין אותם (על קצה המזלג) וכיצד ניתן לשדרג קטעים שכתבתם השייכים לז'אנר הזה באמצעות הוספת שיר רקע לקטעים. ייתכן ויהיו ז'אנרים שלא ציינתי וכאלה שניתן להרחיב עליהם אף יותר, אל תהססו להעיר ולהוסיף ^^

אנגסט

אנגסט - ז'אנר האנגסט, בא להציג בפנינו סיפורים בהם הדמות הראשית\משנית עוברים שינוי מסוים, מסיבה זו רבים מהקטעים הנכתבים תחת הסאגה של האנגסט נכתבים בסגנון קודר ואפרורי המלווה בדיכאון ועצב מצד הדמות, אם כי רמת הכתיבה האפרורית משתנה בין כותב וכותב ויש גם כאלה שכותבים תחת הז'אנר הזה בצורה הומריסטית (נתח קטן), לרוב סיפורי האנגסט נכתבים בצורה פחות הומריסטית כיוון שהמחבר בא להציג שינוי שאותו הדמות עוברת, והשינוי בא ממשהו רגשי, פנימי של הדמות, לפעמים גם בסיפורים מהסוג הזה אנו מסוגלים לראות מאבקים פנימיים של הדמות בינה לבין עצמה. אני זוכרת שבתקופה שבה אני כתבתבי קטעים תחת הז'אנר הזה המטרה שלי הייתה ליצור בקורא תחושת הזדהות יחד עם הדמות, לעזור לו להבין אותה ואת המסלול שאותו היא עברה.

במידה ואנו רוצים לכתוב סונגפיק שהסיפור שבו הוא סיפור המשתייך לז'אנר האנגסט אנו נוכל לעשות זאת באמצעות כמה דרכים כשהבולטת מביניהן היא זו שבה אנו ממחישים ומעצימים את השינוי אותו עוברת הדמות באמצעות שיר הרקע והבתים של אותו השיר אותם אנו נשזר במהלך העלילה, פירושו שעל השיר לתאר במידה מסוימת את המאבק שחל בתוך הדמות, להמחיש את הדרך שבה היא רואה את הסביבה ואת עצמה ובעיקר לאפשר לקוראים להרגיש את מה שהייתם רוצים שהם ירגישו כאשר הם יקראו את הסיפור אותו כתבתם. 

פרט למנגינה עליכם לנסות ליצור עלילה אותנטית, דהיינו עלילה שתהיה אמינה למקור, כלומר, תזכרו שהחיים הם לא כמו סרט אמריקאי שבו פתאום מישהי יכולה לבטל חתונה וגם היא וגם החתן מרוצים ושמחים וכולם מקבלים את זה סבבה והם גם שומרים על קשר ועושים צחוקים והכול, במציאות תהיה אשר תהיה הסיבה אפילו עם השניים הללו שמחים ספק אם ברגע האמת שבו המקרה קורה הם יקבלו את זה בצורה כזו של "הפי טיים", דהיינו נסו כמה שיותר לדאוג לכך שהעלילה שלכם תהיה אמינה למקור, אל תפחדו להראות את המאבקים שעוברים בתוך הדמות ואל תפחדו לכתוב, עם הכתיבה זורמת לכם וכתבתם דבר מסוים אותו לכאורה הדמות הרגישה כנראה הייתה לכם סיבה לכך, במילים אחרות אל תפחדו להפריז בכתיבה ואל תחששו להביע את רגשותיה של הדמות אותה כתבתם, עדיף תוכן עמוק שבו באמת תצליחו להעביר את מה שרציתם להעביר מאשר מילה חצי מילה שכל העלילה נופלת בה בין הכיסאות. אם זאת שימו לב לא להגזים יותר מדי, פירושו שאם כמה שאתם מפרטים ומציגים את רגשותיה של הדמות, אל תעשו זאת בכוח, כלומר אל תנסו בכוח לכתוב משפטים כמו :

"היא בכתה ובכתה, בכתה ובכתה, הביטה בתמונה והדמעות ירדו בלי הפסק, כל דבר הזכיר לה את מה שקרה והיא, היא הרגישה כאילו רצתה רק לשכוח, לשכוח מכל מה שהיה ומהדמעות, הו עד כמה הן יורדות ואת שמלתה מרטיבות" 

אני מאמינה שתוכלו להסכים איתי שלמרות שניתן להבין מהמשפט הזה שהדמות הייתה עצובה ושבורה החזרה המוגזמת על המילה "בכתה" קצת הייתה לא במקום, וכל תיאורי הדמעות, נכון הן כן מציגות את מה שהדמעות באה להרגיש, אך הם חזרו על עצמם מספר פעמים בצורה פחות זורמת לקריאה שעשויה להרגיש, לפחות לי הגרמה להפסיק לקרוא את הקטע אחרי הבכתה השני. במילים אחרות, מה שאני ניסיתי לומר בדוגמא הזו שלמרות שכן חשוב להביע את רגשותיה של הדמות, עשו זאת בצורה מעודנת וזורמת לקריאה, אל תדחפו בכוח מילים ואל תפחדו להעזר בשיר של הרקע לצורך העצמת הקטע אותו כתבתם. 

הומור

הומור -  ז'אנר ההומור, בדרך כלל סיפורים הנכתבים תחת הסאגה הזו מעלים חיוך על פניהם של קוריאהם. לצערי יצא לי להיתקל במעט מאוד סונגפיקים או קטעים בכלל הנוגעים לז'אנר הזה. בדרך כלל קטעים המשתייכים לז'אנר הזה מכילים כמה סוגים של הומור, שהם הומור גלוי (הומור שאותו כל אחד יכול להבין גם מבלי להכיר את הפאנדום או העלילה עלי הסיפור מבוסס) והומור סמוי שבתוכו ניתן למצוא קטעים שהצחוק בהם הוא יותר צחוק פנימי כזה שבעיקר קוראים אדוקים של הסיפורים עליהם מבוסס הקטע יכולים להבין אותו ואלו שלא יצא להם להכיר את הפאנדומים עצמם כנראה פחות יבינו את ההומור המוצג בסיפור, אם כי זה תלוי בדרך שבה הכותב בוחר לכתוב את הקטעים.

במידה ואנו רוצים לכתוב סונגפיק משעשע, אנו יכולים להעזר במנגינה קצבית ושמחה, ולשזר בה את העלילה הרצויה לנו, נסו להעזר במוזיקה כאלמנט הממחיש את האירועים בסיפור ומוסיף להן פן הומריסטי נוסף, אפשר לעשות זאת באמצעות ניגודיות למילות השיר, או באמצעות הטמעת הכיתוב במקומים המתאימים של הסיפור, אל תפחדו להיסחף ולכתוב בדרך שבה לדעתכם העלילה תהיה הכי מצחיקה והכי נעימה לקריאה, כזו שמרוב צחוק אנשים יצטרכו קופסאת טישו לידם בשביל לנגב את הדמעות.

רומנטי

רומאנס\רומנטי - הז'אנר הרומנטי, אני מניחה שלכולכם כבר יצא להיתקל בו ולאלו מכם שלא, הז'אנר הרומנטי בדרך כלל עוסק בסיפורי אהבה. סיפור האהבה המדובר יכול להתפרס במגוון רחב של סוגים ביניהם הסוג הנפוץ יותר הוא סוג הבא לתאר אהבה בין אנשים, אהבה בין בני אדם לחיות ולעיתים אף אהבה בין אנשים לחפצים. לרוב ניתן למצוא בקטעים רומנטים תיאורים רבים המדגישים את הסביבה ואת הדרך בה הדמויות מרגישות כלפי אותו אלמנט מסוים כלפיו הן מרגישות חיבה.

יש הנוטים לחשוב שסיפורי אהבה אלו הם סיפורים אשר בהם בדרך כלל גם מביעים חיבה פיזית, אמת, אך זכרו שכאשר מדובר בסיפור מוטב לשים יותר דגש על הדרך בה רואות הדמות אחת את השניה ולתאר מה הן מרגישות ופחות להתעסק בקטע הפיזי של הסיפור, במילים אחרות, תנו יותר דגש על העלילה ועל האופן בו כל דמות רואה את השניה ואל תתנו את מאת האחוזים לקטע הפיזי, כי אם כמה שהוא שייך לנושא, הוא לאו דווקא החלק החשוב בו, יצא לי להיתקל בלא מעט סיפורי אהבה בהם היה ניתן לדעת בוודאות מה הרגשות של הדמויות אחת כלפי השניה גם בלי הקטע הזה, לכן כאשר אתם כותבים את הסיפור הרומנטי אותו אתם כותבים אל תפחדו לתת דגש לסיבות לקשר הזה בין הדברים, מה הוביל אליו, איך הדמוית מרגישות כלפיו ומה מייחד אותו, נסו לגרום לקורא להבין אותו לעומקו. 

היה ותרצו לכתוב סיפור אהבה בתור סונגפיק, נסו להעזר במוזיקה רומנטים שתוכל להדגיש את הקשר בין הדמויות, אתם יכולים לקחת שיר שתחילתו רגועה ושלקראת סופו התווים נהיים יותר דומיננטים ונכנס קצב לעלילה, אל תפחדו להעזר בשירים בעברית, ביפנית או קמבודית, שימו רק לב שבאמת ניתן יהיה להבלביש עליהם את העלילה ובמידה ואתם יודעים שאנשים לא יבינו את פירוש השיר, אתם מוזמנים לכתוב בסוף הקטע שלכם מה פירוש השיר בעינכם וכיצד הוא בא להמחיש ולחזק ולהוסיף רובד נוסף לעלילה אותה כתבתם.

מתח

מתח - בז'אנר זה בדרך כלל הכותב מספר את סיפורו בצורה מותחת, לרוב נהוג לעשות זאת באמצעות תיאורים מוגזמים המעוררים אצל הקורא רצון לנסות להסיק מסקנות לגבי המשך העלילה, כתיבת עלילה בצורה איטית והצגת מידע מועט בצירוף רמזים המעידים על המשך העלילה. למרות כל האמור להעיל, לא כל סיפורי המתח הם סיפורים שבהם העלילה איטית, ישנם סיפורים קצרים שבהם המתח דווקא מתרחש בשיא העלילה משמה הסיפור תופס קצב והקורא פשוט לא יכול להפסיק לקרוא אותו בגלל רצף האירועים שחל, שימו לב שבמידה ואתם בוחרים לפעול בשיטה כזו תנסו לוודא שאכן מה שאתם כותבים יהיה מובן לקורא. יש פעמים שבהם אתם מנסים לכתוב סיפור מותח וכיוון שיש פרטים שידועים לכם אתם חושבים שהם מיותרים ושבמידה ותשזרו אותם בעלילה כל אלמנט המתח יעלם, אך טעות בידכם, זה דבר מסוים נראה לכם מובן מאליו אין זה אומר שהקורא החיצוני שקורא את הסיפור גם יצליח לראות את התמונה כפי שאתם רוצים שהוא יראה אותה, ייתכן ויהיו פרטים שאתם ככותבי הסיפור תראו בה כמובנים מאליהם אך הקורא שיקרא את הסיפור שלכם ייפול בין הכיסאות ולא יבין למה אתם מכוונים, על כן, על מנת למנוע מצב זה נסו אחרי שאתם כותבים קטעי מתח לעשות איזה אתנחתא של שעה - שעתיים ורק לאחריה לקרוא אותם שוב ולבדוק האם באמת מה שכתבתם מובן לכם לקריאה ואתם מצליחים להבין את המסר אותו רציתם להעביר.

כמו כן, תנסו לא לרוץ יותר מדי, פירושו שבמידה ואתם בוחרים לעשות רגע שיא לעלילה ולשזר בו המון - המון פרטים המוסיפים לעוד קטע מותח ועוד קטע מותח, נסו לעשות זאת בצורה טיפה מתונה יותר, זכרו שכמו שבסרטים כאשר קוראים יותר מדי דברים בו זמנית אתם מאבדים את זה, ככה גם כאן, למרות שלקורא יש את האופציה לקרוא את העלילה בקצב שיתאים לו ויאפשר לו להבין אותה, עדיין ייתכן שבגלל רצף הדברים הוא קצת ילך לאיבוד ולא יבין את מה שאתם תרצו להעביר לו ובסוף יאבד את הצ'ארם שטמנתם באותה נקודה וכל זאת סתם בגלל שנתתם יותר מדי גז בכביש שבו ניתן לנהוג במהירות של עד שבעים קמ"ש. לכן שימו לב שבמידה ואתם כותבים עלילה מותחת, לא לרוץ בה יותר מדי.

כמו כן, גם אל תמתחו יותר מדי, כלומר אל תפחדו לזרוק לקוראים שלכם כמה פ'יצרים ודברים שיעזרו להם להבין את העלילה, רמזים כאלה ואחרים, ושמות של דמויות, על מנת שהם יוכלו לפחות לקבל רושם מסוים של מה שהולך ולא יתבלבלו בין הדמויות השונות, דוגמא למקרה נפוץ שבו שומרים על מתח בצורה פחות נכונה, תארו לכם חדר, שבו יש שלושה אנשים, מישהו עם כובע, מישהי עם שמלה ואדם נוסף עם צלקת על הפנים, עכשיו דמינו לכם שיחה שמתנהלת ביניהם, בואו נודה שייתכן מצב שבו בשלב מסוים במהלך השיחה עלומת השמות הללו אתם כקוראים עשויים ללכת לאיבוד, תוסיפו לכל זה רמזים נוספים שיש ברקע, משפטי סרק ועוד דפיקות בדלת ורעש של סערה והרי לכם עלילה מותחת שספק עם באמת תצליחו לרדת לעומקה של הסצנה באמצעות הכיתוב על הדפים. לכן למרות שמדובר בסיפור מותח, אל תהיו קמצנים יותר מדי בפרטים, נסו לדאוג לכך שהקורא לא ישתעמם ממעט הפרטים שאתם שמים ושמידת המתח תהיה מידה נעימה לקריאה ולא מוגזמת כזו שהקורא פשוט ישאל את עצמו אחרי שלב מסוים "רגע, מה אני בעצם קורא?".

במידה ואתם רוצים לכתוב את הקטע שלכם בשילוב שיר מסוים, אתם יכולים לעשות זאת באמצעות שיר שבו המנגינה משנה את קצבה או נשמעת מותחת במידה כזו או אחרת, דוגמא למנגינה מהסוג הזה, היא המנגינה שיש בסרט "הפנתר הוורוד" בעיקרון, אני אישית מעדיפה לכתוב קטעי מתח ללא הפיכתם לסוגנפיק כי בעיני זה קצת קוטע את המתח של העלילה, אלה אם כן השיר אותו אני בוחרת הוא רמז בפני עצמו, אבל בדרך כלל לי אישית כתיבת קטעי מתח בצירוף שיר פחות זורם, אבל יצא לי להיתקל בכותבים שכן כתבו סונגפיקים תחת הסאגה של המתח שבאמת כתבו דברים מרשימים שנהנתי לקרוא, על כן, תרגישו חופשי לנסות. אגב בדרך כלל שירים שבהם המנגינה מתחילה איטי ולאט לאט נהיית מהירה יותר ועם כמה שהעלילה שלכם מתקדמת יותר הקצב עולה ואז ברגע השיא יש השהיה של כמה תווים ובום בגולת הכותרת יש לכם בתוך השיר הנחתה המתאימה בול לסיפור אותו אתם בחרתם לכתוב.

אימה
אימה - ז'אנר האימה, כשמו כן הוא, מטרתו לגרום לקורא להצטמרר עד עמקי נשמתו ולהותיר אותו ללא מילים. בדרך כלל בז'אנר זה יש גם אלמנטים של מתח, אנגסט ולפעמים גם הומור, כל זה תלוי במסר אותו רוצה להעביר המחבר, לרוב בקטעי אימה יש איזכורים של זומבים, ערפדים, רוחות רפאים, ואלמנטים נוספים הנוגעים לסאגה הזו.
במידה ואנו נרצה ליצור סונגפיק שיוכל להתאים לסאגה הזו נוכל להשתמש במוזיקה עם ניגון מאיים, וכעת עולה השאלה, מהי בעצם מוזיקה מאיימת? יש כאלה שיכולים לשמוע את ניגון סרנדת החתונה ולהתחלחל עד עמקי נשמתם ויש כאלה שהשיר של "דורה ובוץ" יכול לגרום להם לברוח מהמקום באימה, בעיני מוזיקה דרמטית, המכילה בתוכה אלמנטים של רוח מנשבת ודברים בסגנון מתאימה לקטגוריה, אבל שוב זה משתנה מאדם לאדם, לכן במידה ואתם בוחרים לכתוב סונגפיק העתיד להכיל קטע של אימה, נסו למצוא מנגינה שבעינכם מוסיפה לתחושת האימה בו להתגבר, משהו שכאשר הקורא ישמע אותו ברקע ויקרא את מילותיו הוא יצליח להישאב יותר אל תוך העלילה שכתבתם.
פלאפי
פלאפי - קטעים המשתייכים לז'אנר הפלאפי הם בדרך כלל כאלה שאפשר לכנות אותם כקטעים "חמודים" , סיפורים כאלה בדרך כלל מתחילים בצורה חביבה וגם מסתיימים בצורה כזו, הם מתאימים לקריאה לכל הגילאים והנגיעה בהם בנושאים רגישים היא מעודנת בדרך כלל, פירושו שגם אם הדמות תעבור איזה מאבק פנימי בינה לבין עצמי המאבק הזה ירגיש לכם כמו קטע של חדי קרן וסוכריות קופצות מרוב שהוא יהיה כתוב בצורה כזו ורדרדה ועדינה. "האפי הנדינג" הוא אחד המאפיינים של הסיפורים הללו, לרוב בעת קריאת קטע פלאפי הקורא מודע לכך שהסוף יהיה נחמד, אבל כשם שאנו רואים את סרטי דיסני ומתרגשים ברגעים הקשים של הדמויות ומופתעים מחדש ושמחים בסוף שהיה ברור כשמש שיקרה כך גם בקטע הזה, זכרו שכותב טוב מסוגל לגרום לכם לשכוח בכלל שמדובר בקטע הקשור לסאגה הפלאפית ולגרום לכם להתרגש עד דמעות מהסוף שהוא כותב.
במידה ותרצו להפוך את הקטע שכתבתם לסונגפיק תוכלו להעזר במנגינה חמודה אשר כוללת מקצב אחיד וחייכני. בדרך כלל ניתן להיתקל במנגינות ושירים מהסוג הזה בסרטים של דיסני.

כתיבה פורה^^

 

3 תגובות

  • מאת @Ishailg
    27/04/2018

    יפה יפה, מושקע ומחדש לי לא מעט.

    מה עם סונגפיק שכתבת?
    אני אשמח לקרוא כזה ;)

  • מאת @ヒラさま
    07/04/2018

    יופי של השקעה

  • מאת @luffytheking
    06/04/2018

    אתחיל בכך שזהו מדריך מצוין. כל-הכבוד לך.

    אך, ישנה בעיה. הצבע הצהוב מאוד מקשה על קריאת המילים וקשה להביט בו. אמליץ לשנותו.