לא ניתן להציל אותי עכשיו.

ג'ון התהלך במעגל, הלוך ושוב. הוא נראה לחוץ מתמיד וזה ניכר בצורה בה הזיע. פניו היו מודאגות, ידיו נעו בזריזות והליכתו הייתה נוקשית. ראיין השתעל קלות וג'ון מיד הפנה אליו את מבטו המודאג עוד יותר.

"אתה בסדר?" הוא ניגש אליו ובדק את דופק ליבו, לא טוב אבל יציב. ראיין הוסיף שיעול וג'ון הזדרז אל המטבח להביא מגבת קרה והניח אותה על מצחו של ראיין. עיניו של ראיין נראו עייפות אך מעולם לא איבדו את הניצוץ שלהן. שפתיו של ג'ון נעו בזריזות בעודו ממלמל מילים לא ברורות ומשפטים קטועים. "כמובן שנוכל לאסוף את כל... לא אבל זה מסוכן מדי... מה בנוגע ל... אבל זה כמעט בלתי אפשרי." עיניו רצו בחיפוש אחר מקור עזרה אך לשווא. כעת אלו היו רק הוא וראיין בבית הנטוש.

"ג'ון..." אמר ראיין בקול מעט צרוד אך גברי ואופיינו לו. ג'ון מיהר להסתובב אליו ולגשת אליו שוב. "מה קרה? אתה צריך משהו? כוס תה? תשמע, אני אחשוב על משהו - אני מבטיח! אולי אני אקרא לשאר המורדים וביחד..." ראיין סימן לו וקטע אותו בעת דיבורו, הוא נשם עמוק והחל לדבר ברוגע.

"פעם אחת ויחידה לפני שאלך..." ראיין התחיל לדבר אך נתקע במיידיות על ידי ג'ון.

"מה הכוונה תלך? לאן יש לך ללכת? אתה לא יכול... אתה לא יכול לעזוב את המורדים! אתה לא יכול לעזוב אותי!" ג'ון החל להגביר את קולו, דמעות זלגו מעיניו. ראיין סימן לו בידו שיניח לו להמשיך.

"פעם אחת ויחידה לפני שאלך, אספר לך. בכל הזמן הזה, גם אני פחדתי, אך לא נתתי לזה להיראות, לא רציתי לתת לך להבחין בזה. אף אחד לא יכול להציל אותי עכשיו ג'ון", ראיין אמר ברוגע.

"כמובן שאפשר! נזמין רופא, עוד כמה מהמורדים מתעסקים ברפואה אני בטוח, נקרא גם לג'אנה שמעתי שהיא חובשת מצוינת... בטוח שיש משהו לעשות!" הדמעות זלגו יותר ויותר מעיניו של ג'ון. 

ראיין הניד בראשו. "אף אחד לא יכול להציל אותי עכשיו." הוא אמר שלם עם משפטו. 

ג'ון הביט רועד בראיין, נראה כי הוא התכחש למה שיצא לו כעת מהפה וניסה לשנות נושא קלות. הוא ניגש לחלון ופתח אותו. "אתה רואה את הכוכבים האלו? כשהייתי ילד תמיד הקפדת להגיד לי ש'כוכבים נראים רק בחושך, הם מתגלים בזהירות לעיניים הנכונות והראויות'. אבל עכשיו אני מבין, כולם רואים אותם בלילה, אין כאלו ש'ראויים להם'. אז למה שיקרת לי?"

ראיין החליק ציחקוק. "כל אחד יכול לראות בעיה, אך האם זה אומר שהוא יכול לראות גם את הפיתרון?" העלה ראיין את השאלה.

"מובן שלא" השיב ג'ון בבילבול.

"אז אומנם כולם רואים את הכוכבים, אך לא כולם רואים את מה שהם מסתירים. את כל הגיבורים שעלו לשם ומביטים בנו מלמעלה. את כל האירועים שנצורים שם לקישוט." עיניו של ראיין נסגרו באיטיות אך הוא הקפיד לשמור אותן פקוחות ככל שיכל. 

רועד יותר ויותר ג'ון החל לדבר. "אני מרגיש כל-כך מפוחד, אבל, אני לא יודע להסביר את זה. הפחד, הוא גם מחייה אותי, אני לא מבין את זה ראיין. אני לא מבין את זה!" ג'ון פרץ מיד בבכי והתנפל על ראיין שטפח עליו קלות.

"אף אחד לא יכול להציל אותי עכשיו ג'ון, אבל אתה יכול להמשיך בשמי. הכתרת המלך קרבה ואתה צריך למנוע את זה, אני מאמין שאתה מסוגל."

"לא אני לא! אני לא מסוגל לשום דבר!"

"אתה בהחלט מסוגל, הוכחת את זה בכל הקרבות שהשתתפת בהם עד עכשיו."

"כי עמדתי לצידך! כי אתה ליוות אותי! מה אני אמור לעשות עכשיו?!"

"להנהיג את המורדים ולמנוע את הכתרת המלך, כדי שכולכם תוכלו להמשיך בשגרה ככל הניתן עד יום הדין."

"כדי שכולנו! כולנו! לא כולכם, כולנו!"

"ג'ון, אי אפשר להציל אותי עכשיו. אי אפשר."

"אתה משקר! אתה משקר כמו כל הפעמים בהן שיקרת לי! נפצעת הרבה יותר קשה, עמדת במצבים הרבה יותר נוראיים! איזה מין גיבור אתה?! איזה מין מנהיג אתה?!"

"מנהיג שצריכים להניח לו למות ולהחליף אותו, ואתה ילד - הכי מתאים לתפקיד."

"זה חוסר התקווה שלך שמטביע אותך, שמטביע את המורדים, שמטביע אותנו!"

"תביט בי ג'ון, אני כבר ריק לגמרי. הרעל חיסל אותי מבפנים, לא משנה מה אעשה לא יהיה ניתן לפצות על כך. זה העונש לחטא שלי."

"ראיין על איזה חטא אתה מדבר? מה הסתרת מאיתנו?!"

"פעם אחת נוספת לפני שאלך, זכרו שאת המלך יש להביס לפני הכתרתו. אף אחד לא יוכל להציל אותי עכשיו, אני רק מקווה שבעת הקרב תציין את שמי בזעקתך, כי היא ממלאת את ראשי בהד עד כאב כעת". עיניו של ראיין נעצמו לגמרי, נשימתו הלכה והפכה כבדה.

"ראיין? ראיין?! ראיין!" ג'ון זעק, מבצע החייאות והצלות אך לשווא.

גופתו של ראיין שכבה שם, שוממת. עוד גיבור שנוסף לכוכבים שבשמיים. ג'ון עמד בוכה ללא סוף ומצולק מעל הגופה, אומנם הגיבור עלה לשמיים אך באיזה מחיר?