חוף.

כשהיא הייתה עוד ילדה קטנה וצעירה, כף רגלה נחתה בקלילות יתרה על אדמה רכה.
תמיד הקפידה לשוטט בחיפוש אחר תגליות, בתקווה למצוא הברקה שתדרוש אינסוף תשואות.
מובן שעם עיניים פתוחות לרווחה עד שניתן לחשוב שדרכן הכל מצולם, היו לה הרבה ציפיות מהעולם.
בהתלהבות היא ראתה את הרוב כבר השגה, אך הדברים חלפו מעבר להישג ידה.
היא אינה ידעה מעולם מה היה המחיר, של ראייה פשוטה יחסית שלא כל העתיד שמצפה לה בהיר.
בשביל לעכל את מה שהבינה ולהקל על הבנתה, החליטה לחמוק אל שנתה.
היא חלמה על חוף, חוף עדין ופשוט, חוף שבו לא יוכל להתגשם אף סיוט.
היא חלמה על חוף קטן ויפיפה, חוף שמפציעותיה עזר לה להירפא.
החיים הגדולים הם כמו חלום מרוסק, מתנפץ בזהירות לרסיסים ואבק.
העמידה מכבידה והקשיים עולים, ניסיון זריז להסתכל אל העתיד כנגד כל הסיכויים.
הים מתחיל לגעוש ולסעור, כל זיכרון גם הוא הולך ומתחיל לבעור.
בשמיים מלאי רעמים, היא עוצמת את עיניה בעוז וגעגועים.
לוקחת נשימה עמוקה,
והנה היא מרחפת על החוף יחפה ורחוקה.
היא חלמה על חוף, חוף רגוע ומרוחק, חוף שאף פעם לא נשחק.
היא שכבה ליד הים הגועש והשמיים הסוערים ושקעה בשקט עמוק בהירהורים.
וגם מציאות העגומה, יכולה בסוף להשתנות לחוף עליו חלמה.
 

טוב זה לא הקטע הכי טוב שהיה לי אבל הוא עלה לי כזה אז כן הוא בסדר.