▲המלצה||גנבת הספרים▲

  • מאת noa~~
  • 11/06/2018

✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦
hrk619j.jpg
✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦

''מה הטעם במילים?'' אמרה ליזל, ילדה אשר איבדה את אחיה, הופרדה מאמה- ונשלחה למשפחה מאמצת בזמן מלחמת העולם השנייה.
האנס הוברמן ורוזה הוברמן הם הוריה המאמצים של ליזל, הם גרים ברחוב הימל בעיירה הקטנה מולכינג שבשולי מינכן.
בתחילה, ליזל לא מוכנה להכיר בעובדה שהיא עברה לגור במקום אחר עם הורים אחרים, היא לא בוטחת באיש והיא סגורה בתוך עצמה-מתקשה להסתגל למצב החדש.
אבל למרות אי ההבנה, הפחד והחשש שמכרסמים בתוכה, ליזל לומדת לאהוב את הוריה המאמצים.

את האנס הוברמן- אדם טוב לב, עדין ומתחשב- אשר ישב ליד מיטתה בכל הלילות בהם סיוטים פקדו את חלומותיה, ניגן באקורדיון ולימד אותה לקרוא.
ואפילו את רוזה הוברמן- אישה עצבנית וגסת רוח, אשר מרבה לקלל בכל הזדמנות, וקללותיה לא פוסחות גם על האנס וליזל.
אך למרות שגם רוזה לא הייתה מאושרת כל כך לקראת בואה של ליזל- מאחר שכסף לא היה משאב שכיח בביתם וליזל הייתה עוד פה שצריך להאכיל, וגוף שצריך לרחוץ-
גם היא, תחת מעטה עצבני ומתלהם, הייתה אישה רגישה אשר אהבה את ליזל בכל ליבה.

במהלך הסיפור- ליזל מתחברת עם רודי (הוו רודי♥), בן השכנים של משפחת הוברמן וחברה הטוב ביותר, אשר מתאהב בה ומצהיר זאת ללא שמץ של בושה.
היא מכירה את מקס ונדבורג, יהודי צעיר שמתחבא מפני הנאצים חסרי הרחמים.
היא לומדת לקרוא.
והיא גונבת ספרים.

אבל, ליזל היא לא האחת שמספרת את סיפורה.
לא,
מספר הסיפור הוא לא אחר מאשר המוות.
 

המוות מצא את יומנה של ליזל אחרי שפגש בה כשלוש פעמים במהלך חייה, קרא אותו והחליט לספר את סיפורה בתוספת הערות ותובנות מיוחדות משלו.

✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦ ✧ ✦

דיעה אישית:

אם להיות כנה, אני חייבת להודות שאני וספרי שואה לא מתחברים בכלל.
רוצים להביא לי ספר? מדע בדיוני! פנטזיה! אל תביאו לי היסטוריה מדכאת.
עד שקראתי את גנבת הספרים, מעולם לא באמת נהניתי לקרוא ספר שקשור לנושא הזה.
לכן הייתי ממש סקפטית בנוגע ל'גנבת הספרים' בפעם הראשונה שראיתי את הספר הזה בספריה.
גם אחרי שחברה שלי המליצה לי עליו הייתי סקפטית.
גם אחרי שהתיישבתי לקרוא אותו בבית.
אבל כשפתחתי את הספר לראשונה והתחלתי לקרוא? התאהבתי בעולם שציירו לי המילים. 
זה ספר מדהים, שמסופר מנקודת מבט מקורית, משעשעת, ועם זאת גם רצינית לגמרי.
הוא מלא במשפטים וקטעים מעוררי מחשבה, והצליח לרגש אותי כמו שלא הרבה ספרים הצליחו.

זהו סיפור שמספר לא רק את סיפורה של ליזל, אלא את סיפורו של רחוב שלם בגרמניה.
רחוב הימל, רחוב גן העדן (הימל=גן עדן).
לא רציתי לסיים את הספר הזה, דחיתי את הקץ כמה שרק יכולתי- השתדלתי לקרוא מעט בכל פעם, לא רציתי שהוא ייגמר מהר מדיי.
אבל הוא נגמר בכל זאת.

באחד העמודים ליזל כתבה: ''שנאתי את המילים ואהבתי אותן, ואני מקווה שעשיתי אותן כמו שצריך'',
אני אהבתי את הספר הזה, שנאתי להחזיר אותו למדף בספרייה, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את הרמה הלא הגיונית של אהבה והערכה שיש לי כלפיו במילים.

ממליצה לכם בחום לקרוא אותו, חבל להפסיד.
אזהרה קטנה- המוות אוהב לעשות ספוילרים ;)

''היו רגועים בבקשה, על אף האיום הקודם.
אני רק עושה רוח-
אני לא אלים, אני לא מרושע.
אני תוצאה.''
~המוות~
 

 

 

9 תגובות

  • מאת @Inhorman
    11/06/2018

    מעניין אם המוות פה דומה למוות של טרי פראצ'ט, אם כן זה יהיה שווה כל רגע. 

  • מאת @מלכת האופל
    11/06/2018

    הרגע ראיתי את הסרט הא היה מושלםםם

  • מאת @TB-girl
    11/06/2018

    אוו נשמע ספר טוב!! גמאני אפעם לא התחברתי לספרי שואה(אפילו שמלא חברות ניסו לשכנע אותי) אבל לאדעת למה את דווקא הצלחת לשכנע אותי, אני אתן לספר הזה הזדמנות:)

    • מאת @noa~~
      11/06/2018

      את לא תתחרטי ^^
       

  • מאת @W. Minerva
    11/06/2018

    ספר גאוני