החלק הבא של כאב האהבה (מהזווית השונה) פרק 3+4

שלום חברים! אני יודע שעבר כבר חודש ושלושה ימים, אבל כן, לכתוב הרבה ורצוף זה לא כזה קל, לקח לי לא מעט זמן להמשיך את הסיפור הזה, וכמובן שהיו לימודים ומבחנים, כן כן- כיתה יא', לא סבל, אבל בהחלט מחייב השקעה ויותר רצינות ומחוייבות ללימודים.
בכל מקרה, אני שמח( או שלא, אני תמיד לא יודע כל כך מה אני מרגיש לגבי הסיפורים שלי, אני כותב אותם ומרגיש איתם טוב וזה תמיד משתנה, גם על זה אין לי מושג מה אני חושב או מרגיש xD)  להציג לכם את שני הפרקים הבאים, הרי אמרתי שאפרסם כל פעמים שני פרקים, אז לפחות בזה הצלחתי להתחייב, מספיק טוב, לא?( ברור שלא! תצעקו עליי ותחפרו לי בפרטי להוציא, אולי אקבל השראה ומוטיבציה לכתוב מהר יותר, נו כבר!) 
טוב, אז לפני שתקראו, חשוב לי שתגידו את דעתכם וגם תבינו את הכיוון שאני כותב. כפי שאמרתי, הסיפור הזה הוא סיפור מקביל לכאב האהבה, בעקרון הדמויות הן אותם דמויות, רק פשוט זה ההמשך עם מעט שינויים ועוד כמה דברים שאוסיף לכם בהמשך, באמת שלמקד את זה היה לי מאוד קשה, אבל אני הצלחתי ובזה אני בטוח שזה רעיון טוב, וכמובן שאשמח לקבל הערות, הארות, דעות ותיקונים! ( אם אתם תופסים משפט או צירוף מילים לא תקין אבקש ממכם לתקין אותי, כי חלק מהעניין שלי לפרסם פה כמובן היא שיפור. ובנוסף, אשמח שתעירו לי וגם תאירו לי מבחינה ספרותית כמו קשרים לוגיים בין פרק לפרק וצורת התקדמות רציפה אם יש או אין לי, אבל רק אם יש לכם כוח.)
אז לאחר המון חפירות (מצטער) ניגש לסיפור שלנו!
הפרק השלישי:

 

ספויילר
כשהגענו אל בית הספר, נפרדתי מהיראקו, מאותה התקופה החלטתי לעבור לכיתה המקבילה," אולי יהיה לי יותר נחמד שם" חשבתי פעם, וצדקתי. האנשים שם גם לא ממש מסתדרים איתי אבל בהשוואה אל הכיתה הקודמת שהייתי בה, המצב מצויין.

אני מרגישה שאני יכולה לנשום לרווחה באמת, זה מאוד מהנה, ונותן לי מוטיבציה להתקדם וללמוד, ככל שאני יכולה, מבחינת יכולות לימודיות אני רק עולה כאן, ומצליחה ואפילו מבין התלמידים הכי חכמים בכיתה. התחילה שעת הלימודים, המורה נכנס, ונותן לנו הרשאה לשבת, מיד לאחר מכן הוא מתחיל בשיעור, חשבתי לעצמי בשיעור על כמה דברים, תוך כדי הכתיבה וההקשבה בשיעור.
נגמר השיעור הראשון, הוא היה שיעור כפול אז עכשיו תהיה לנו הפסקה, רוב הילדים כהרגלם הולכים לאכול בחוץ ולדבר עם חברים שלהם, כמה ילדים נשארו בכיתה והתעסקו בשלהם, היו בסלולרי שלהם, קרא, כתבו ואפילו סתם בהו מהחלון בהנאה.

אני החלטתי לנצל את ההפסקה הזאת על מנת לכתוב, היה לי די מהנה לכתוב. המשכתי את הסיפור שלי, מצב הרוח שלי השפיע על סגנון הכתיבה שלי, היום, אפילו לי הוא נראה כה זוהר.. פתאום, היראקו נכנס לכיתתי, קרא בשמי ונופף, הבנתי שהוא רצה לדבר איתי, אבל קראתי לו, הוא שאל אותי אם אני מעוניינת לבוא איתו לחדר המוסיקה של בית הספר, יש עוד רבע שעה לגמר ההפסקה והוא ממש רצה להראות לי קטע שהוא מנגן, הסכמתי.

אף פעם לא הייתי בחדר המוסיקה של בית הספר בעבר, פעם ראשונה שאני נכנסת אליו ורואה את הכלים שיש בו, הפסנתר היה ממוקם במרכז, ושאר הכלים היו מסודרים במקומם, אך משהו בחדר הזה היה הדליק ניצוץ בעיניי, כאילו שהרגשתי שאני רוצה להישאר כאן להרבה זמן.

 הידע שלי על מוסיקה הוא לא רב כל כך, אני מכירה כמה יצירות מוכרות, וכמה שפעם הייתי שומעת בפלאפון. כשהייתי בבית שנה שלמה, העברתי את הזמן שלי בפלאפון, אז שמעתי יצירות דרך הפלאפון בלי לדעת את השם שלהן אפילו אז זה לא ממש שינה לי.

"אני מתאמן על זה כבר שבוע, אז אשמח לשמוע את דעתך, בסדר קאגאמי?" היקארו שאל אותי. "כן, בשמחה!" עניתי לו.
הוא התחיל לנגן, כשהוא התחיל לנגן, המנגינה הייתה מעט פשוטה, לא זיהיתי
אותה, אבל כשהוא התחיל לנגן אותה התחברתי אליה מאוד, הרגשות של היצירה היו די בולטים, הבחנתי שהיא עצובה ומבטאת כאב כלשהו, הוא ניגן אותה מאוד יפה.
אני הקשבתי לו בשקט, מסתכלת לו על האצבעות בתדהמה. 'הוא מנגן ממש יפה', חשבתי לעצמי בלב. "איך זה?" כשהוא סיים הוא שאל במעט מבוכה.
"ניגנת ממש מדהים, תוכל להגיד לי איזו יצירה זו הייתה?" שאלתי.
" זה היה נוקטרון מס' 21 של שופן, בדו מינור". הוא השיב.
"הבנתי, תודה!" השבתי לו. "אה.. ואם תרצה להשמיע לי עוד יצירות שתנגן אז אשמח שתשמיע לי". הוספתי וחייכתי.נשארו רק כמה דקות בודדות לגמר ההפסקה, אז אמרתי לו שכבר נתראה מאוחר יותר, וכשיסתיים בית הספר אנחנו נתראה.
 

הפרק הרביעי:
 

ספויילר
העננים התעבו, השמיים האפירו, הרוח נשבה בקולות חזקים, הריח הטרי של הגשם כבר כאן. החורף הגיע. "הזמן עובר לפעמים כל כך מהר.. כה מהר שנוכל לשכוח הכל, נצטרך לתעד את זה, לא?" אמרה קאגאמי.
השעה הייתה ארבע בצהריים, שעה שיש בה הרבה לעשות ביום בהיר, אך ביום כהה כמו זה, כמעט ואין מה לעשות.
החלטתי לכתוב, זמן להמשיך את הספר שלי, אפילו שמצב רוחי לא היה בשמיים, עקב מזג האוויר, הנחתי שאולי עליי להמשיך את הספר שלי, אפילו מעט.

התחלתי לכתוב את הסיפור שלי, בהתחלה נתקעתי קצת, לא היו לי ממש כיוונים, אבל אחרי כמה ניסיונות הגעתי לקו המשך שמתאים לסיפור שלי.
סיימתי לכתוב. אני הדלקתי את הפלאפון שלי, ואני רואה ששלחו לי הודעה, ועוד לא סתם הודעה, אלא הודעה ממישהי מאוד לא צפוייה, סאקורה.
'למה היא צריכה בכלל לשלוח לי הודעה?, מה יש לה אתי?' תהיתי לעצמי.
החלטתי לפתוח את ההודעה, מקסימום לא אענה לה.

פתחתי את ההודעה, כשקראתי את ההודעה נכנסתי להלם.
היא טענה שהיא ראתה את אמא שלי כשהיא הלכה ברחוב.
'זה לא הגיוני, אין סיכוי, איך זה קרה?'.
אני הייתי באמת בהלם, אין כל היגיון.. אמי הלכה לעולמה עם כל משפחתי כשהייתי קטנה, הם נהרגו בתאונה איומה. אין סיכוי שהיא חייה, אני זוכרת שראיתי כשקוברים את הגופות שלהם.
לפתע, גשם החל לרדת, גשם חזק, רעמים מדי פעם לפעם, לא חזקים מדי, אבל בהחלט היה אפשר לשים לב אליהם.
הרגשתי שאני חייבת להתאוורר, לקחתי סוודר, את האחד הסגול שלי, הוא היה של אמא שלי.  תמיד הרגשתי שהוא הכי מחמם אותי, הרגשתי יותר בנוח איתו. אני לא יכולה להיפרד ממנו אפילו. אבל אני נאלצת בתקופת הקיץ והסתיו לוותר עליו. לקחתי מטריה, הגשם הזה היה די חזק, אי אפשר היה ללכת בחוץ ללא מטריה. הרחוב ריק מאנשים, אין הרבה אור, הכל כמעט חשוך, אפילו שהשמש לא שקעה עדיין.  אורות הרחוב הם אלו שמאירים את הרחוב.
פתאום, ראיתי דמות, בערך כארבעים מטרים ממני, היא עומדת, לא זזה, אני ממשיכה להתקרב, רואים שזו אישה, ולא זכר, רואים שיש לה שיער ארוך, עוד פחות מחצי דקה ואני מגיעה אליה, כשאני מגיעה ליידה, אני רואה אותה. היא בוכה, בכי שקט, דמעותיה הרטיבו את עיניה כמעט כמו הגשם שהרטיב את בגדיה. ליידה אני רואה  עוד נערה, יושבת על הרצפה, היה נראה כיאילו הן מדברות ביניהן, אך אף אחת מהן לא הוציאה הגה מפיה. הייתי חייבת לגשת אליה, לברר מה קרה ואם היא בסדר.
"גברתי, למה את עצובה?, את צריכה עזרה?" שאלתי אותה.
היא הסתובבה אליי, כשראיתי את פניה, פני הלבינו, הלב שלי דפק חזק, ופשוט צעקתי צעקה גדולה מרוב פחד. המטריה שלי נפלה, על הרצפה. ופשוט ברחתי הביתה בלי לחשוב פעמיים, בדרך אני בכיתי, לא יכולתי לעכל את מה שראיתי.
'היא לא עבדה עליי? היא אמרה את האמת?' אלו המחשבות שעלו בראש שלי באותו רגע. כשהגעתי הביתה נעלתי את הדלת והלכתי לחדר שלי ופשוט המשכתי לבכות.

אז זהו להיום חברים, מקווה שאת ההמשך אפרסם במועד קרוב יותר (ולא אחרי חודש xD) אשמח באמת לשמוע ממכם דעות, כל דעה, אפילו תיקונים. 
להתראות חברים וקריאה מהנה :)

2 תגובות

  • מאת @ChocoChan
    לפני 4 יום

    ואו ווואווו וואווו ואאאוו ואוו

    אני רוצהה המשך אני דורשת המשך

    אעע מוכשר שכמותך ^^

    • מאת @YatoTheGod
      לפני 4 יום

      יהיה המשךךך 
      השבוע הוא שבוע נוח וקצר יותר אז אולי אצליח להמשיך את זה טוב!