[האתגר של ויולט] הקטע שלי

  • מאת jemes
  • 08/05/2018

טוב אז כתבתי קטע בעזרת המשפט של @violet chan .
יש לי הרגשה שממש לא הלכתי לפי המשפט אבל עדיין יצא סיפור^^
מאוד נהנתי לכתוב אותו(בזמן נסיעה באוטובוסים:)
אם יש לכם הקוראים רעיונות לשיפור אז בבקשה תרשמו בתגובות למטה-זה  יעזור לי להתקדם עם הכתיבה לפחות צעד אחד קדימה
למטה בספויילר יש ציור של שני הדמויות הראשיות(עדיף שקודם תקראו את הסיפור ואז תראו את הציור ככה שתוכלו לדמיין את הדמויות קודם לפי איך שנראה לכם ורק אז לראות את הדימיון שלי)
אז זה הסיפור,תהנו:

אתם בטח שואלים את עצמיכם "איך זה הגיוני שמהנערה הכי מאושרת בעולם
היא נהפכה בין רגע לנערה שמצאת חסרת הכרה בתחתית של מרפסת?"
הגיוני שתגידו שהייתי מאושרת,כי לא הכרתם אותי בזמנים האחרים ,הזמנים הכואבים.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי לבד, חסרת חברים. כולכם לא ראיתם אותי, לא אמרתם שלום או בוקר טוב.
היו הזמנים  שחלקכם ירדו עליי בגלל המשקפיים החדשים, או על הפצעונים, או רק בגלל שאני אני.
כל חיי היו מלאי עצב.
וגם בבית, שני הורים מתוסכלים שבחיים לא הראו לי חיבה, רק כעס ונזיפה.
ואז זה השתנה, ביום ההוא, שהוא הגיע לכיתה ,עם השיער הג'ינג'י והנמשים. הור הראשון שדיבר אליי בלי מילה מעליבה, היחיד שקידם את פני בברכה עם חיוך עליז וצחוק מדבק.
הוא היה מהילדים האלו שאי אפשר לשנוא,כולכם התחברתם אליו,חלקתם איתן בדיחות וחוויות. למרות כל התהילה שנתתם לו הוא תמיד מצא זמן להיות איתי ,עכבר הכיתה. הוא שאל לשלומי, עזר לי כשהייתי צריכה וגם ליווה אותי מספר פעמים הביתה.
עם השנים נקשרנו, ובגלל הקשרים החזקים שלנו גם אתם התחלתם לקבל אותי, לשים לב לקיומי. אבל לא הייתם חשובים לי, הרגשתי את הציניות, את זה שאתם לא באמת רוצים להיות בקרבתי. רק הוא העמוד היחיד שקיים בעולמי ,שנותן לפרוק את הכאב והצער שהיה לי במשך כל הזמן הזה,כל החיים שלי.
ואז הגיע היום שהוא לא הופיע, יום שלם וארוך מלא בגעגועים ומחסור בשיער ג'ינג'י וצחוק.
וכך גם היה ביום שאחריו, וביום שאחריו...
יום רודף יום והוא לא מופיע. ניסיתי לחפש אותו, התקשרתי אליו,שלחתי הודעות,חיפשתי אותו בבית שלו דרך הצצה בחלונות...ושאלתי אתכם. אני זוכרת את הפרצופים הכועסים שלכם ."מאיפה לנו לדעת אבוארבע, את היית האחרונה שראתה אותו". אחרי זה שוב התחילו ההעלבות,כאילו דבר לא השתנה, ויחד איתם גם קצת דחיפות ואגרוף אחד או שניים. התחלתם להאשים אותי שאני רצחתי אותו, אחרי הכל אני  מכשפה מרובעת.
הוא חסר לי, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו הוא לא היה, והכאב והמחסור בשיער הכתום היה יותר מידי... וכך גם הדמעות.
חודש אחרי שהוא כבר לא הופיע המורה הכריזה בכיתה שהוא מת, הוא מת לפני חודש ממחלה כלשהי.
באותו רגע הכאב שחשתי היה עצום עוד יותר מהכאב של הפגיעות שלכם, והדמעות לא הפסיקו לזרום. האדם היחיד שהיה חשוב לי גם עזב אותי, כנראה לא נועדתי לשמוח או להרגיש אושר, כנראה אני מקוללת ומי שמתקרב אליי מספיק אז גם נידבק בה.
אתם באותו יום חצתם גבולות וירדתם עלי פי 2 ממה עשיתם בדרך כלל.
באותו היום החלטתי שאין לי יותר מה לעשות פה, בעולם האומלל שלי חסר הצבעים ורגשות חיוביים, עולם שמלא בבכי מהיום עד הלילה ומוצף בצער אינסופי.
אולי אני אראה בשם אותו, אחרי הכל קשה לפספס שיער ג'יניג'י עם חיוך נוצץ וגדול.


 

ספויילר
שחכתי לצייר לבן נמשים ולבת פיצעונים אז בבקשה סלחו לי על זה^^
נ.ב השיער של הג'ינג'י יצא לי קצר מידי אבל נחייה עם זה
ew4pgxa.jpg

 

8 תגובות

  • מאת @violet chan
    10/05/2018

    אני חושבת שזה הלך ממש טוב עם המשפט. בלי קשר זה קטע מהמם: הו וסוף סוף יש מודעות לנערים בעלי פצעונים!- אינלך מושג כמה זה חשוב לי

  • מאת @bravo six
    08/05/2018

    אעאעאעאע  איזה סוףף מרושעעע;( חחח אבל הסיפור היה ממש יפה אהבתי לקרוא את הסיפור ואת הקטע הזה שאתה מתאר מה הדמות חושבת וכזה ~

    מחכה להמשך או לסיפור אחר שלך ^_^

    • מאת @jemes
      08/05/2018

      חךךךך ,המשך אני לא חושב שאני יעשה-אולי רק משהוא אחד שיהיה קשור לקטע.
      ולצערי הסוף באמת מרושע אבל זה מה שהמשפט גרם לי לעשות:(
      תודה על התגובה:)

      • מאת @bravo six
        08/05/2018

        חחח לא לא זה מגניב והכל אבלתכתוב דברים אחרים אני סקרן לראותץ עוד סיפורים שלך^^

         

        • מאת @jemes
          08/05/2018

          את הסיפור הארוך יחסית שלי קראת?

          • מאת @bravo six
            08/05/2018

            ייש עוד חוץ מזה?? ולא אמרת לי??

  • מאת @RIN CHAN
    08/05/2018

    וואי לקרוא את זה עכשיוו ,...השתפרת ברמות מדהימות שאין לתאר ...רמה גבוהה מאד

    כל מילה במקום (יש כמה מילות קישור מיותרות אבל השפה מכניסה עוד יותר את הקורא לדמויות)

    הסיפור הוא נכון לא מוגזם או משעמם הוא בדיוק מסדר את מה שקרה בצורה מעניינת .

    קצת קשה לקרוא מה שהיה בסוף כי כביכול אין תקווה אבל עדיין העברת תחושה  שלא משנה איפה הוא נמצא הוא התקווה שלה לכן הסוף לא מרגיש סובל מידי.

    לגבי הציור באמת טוב ששמת בספוילר כי נתת לי לדמיין לבד את הכל ולמרות שהוא ממש מדהים ויפה הצביעה שלך גם היא ממש טובה.

    לקחת משפט מורכב וקצת קשה והתמודדת איתו בצורה מגניבה ויצירתית וגם העברת דרך זה מוסר סמוי . הרגשתי צורך פתאום לשים לב יותר לאנשים סביבי או להרגיש אשם על אלה אשר חוויםדברים קשים ואיננו יודעים.

    יש לך עתיד בכתיבה ואני מקווה שתנצל ממנו כמה שיותר.

    בהצלחה^^

     

    • מאת @jemes
      08/05/2018

      תודה רבה לך רינגייייי ,שמח שמה שרציתי שיהיה ויעבור לקוראים מורגש.
      וטוב לדעת שהסוף לא מרגיש סופני מידי (כי קשה לי להרוג את הדמויות שלי)