[אתגר הכתיבה של ויולט] חידה

  • מאת noa~~
  • 08/05/2018

קשה לי לעמוד בפני משפטים בעלי כל כך הרבה פוטנציאל ולא לעשות איתם כלום, אז בהשראתך ויולט- החלטתי לכתוב קטע קצר :)

ד''א, אני מקווה שזה בסדר מצדך ששיניתי קצת את הניסוח של המשפט, לא משהו גדול- סתם רציתי שזה יתאים יותר לכתיבה של הסיפור ><

-~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~-
 
''יש לי חידה בשבילך'' הוא אמר והתיישב לידה על הדשא הירוק והלח בגינת הפרחים הפרטית שלה.
''אני מקשיבה'' היא השיבה ושיכלה את רגליה, סקרנותה התעוררה. הוא ידע שהיא אוהבת חידות.
''זה לא מטוס אבל זה עף בשמיים, זה לא נהר או אגם אבל זה מלא במים'' עיניו המתגרות סקרו את הנערה שמולו, ''מה זה?''.
אף שריר ולו הקטן ביותר לא נע בפניה של הנערה כשחשבה, עיניה בהו קדימה לכיוון הפרחים הססגוניים שצמחו מן האדמה, אך היא לא ראתה אותם.
היא לבשה שמלה עדינה בצבע טורקיז, כי זה היה הצבע האהוב עליה.
שיערה היה פזור ולא אסוף בשום תסרוקת, כי ככה היא הרגישה יותר חופשיה.
היא הייתה יחפה, כי היא אהבה להרגיש את הדשא והאדמה מדגדגים את כפות רגליה.
הוא חיכה קצת, מתאזר בסבלנות ומונע מעצמו לתת לה רמזים או לגלות את התשובה- הרי היא שונאת כשהוא עושה את זה.
לפתע מבטה חזר להתמקד בעולם שמול עיניה וחיוך הופיע על שפתיה.
''ענן'' היא אמרה והצביעה על השמיים.
''למרות שלהגיד שהוא מלא במים זה לא ממש מדויק...'' היא הוסיפה אבל הנער קטע אותה בחיבה באומרו: ''אל תתפסי על קטנות''.
היא ציחקקה וקמה, מושיטה יד אל חברה בכדי לעזור לו לקום.
ביחד הם חצו את גינת הפרחים הגדולה והמטופחת ונכנסו אל ביתה, הגדול גם הוא. אחוזה עצומה ומצוחצחת שהנערה אהבה לבלות בה את החופשים שבין תקופות הלימודים. למרות שהיא אהבה גם את תקופות הלימודים, היא אהבה לפגוש את חבריה ולשוחח איתם, היא אהבה את המורים וגם חלק מהמקצועות. הנערה אהבה הכל, היא תמיד ראתה את את הצד האופטימי והיפה שבדברים. היא הייתה מאושרת, ולא היה חסר לה דבר.
למען האמת, היה לה כל כך הרבה שהיא כבר לא ידעה מה עליה לעשות עם כל מה שיש לה.
היה לה כל כך הרבה שהיה ביכולתה לקחת את כל כיתתה ולטוס לנופש באי טרופי כלשהו, אם כי היא מעולם לא חשבה לעשות את זה.
אחרי הכל, הנערה לא הייתה צריכה לטוס לשום אי טרופי בכדי להיות מאושרת.
כל הדברים להם היא ייחלה והאנשים אותם היא אהבה לא היו רחוקים ממנה.
 
''יש לי עוד אחת'' אמר הנער לאחר מחשבה קלה, כשהוא פנה להוציא כוסות מן אחת המגירות במטבחה.
חיוכה של הנערה התרחב.
''ספר לי'' היא ביקשה, בעודה יושבת בסבלנות ליד שולחן האוכל הרחב שלה, ומביטה על הקיר שהסתיר אותו ואת המטבח מטווח ראייתה.
הוא הגיח מאחוריו והגיש לה כוס מלאה במשקה צלול וקריר, היא הינהנה בהכרת תודה ולגמה מן המשקה.
''מה אפשר לעשות אבל אי אפשר לראות?''
היא היטתה את ראשה מעט הצידה בהבעה משועשעת.
''רעש'' היא ענתה בפשטות.
''ציפיתי שתיתן לי אחת יותר קשה'' היא התגרתה בו.
הוא עיקם את אפו וחשב על חידה נוספת, מאוכזב מן המהירות בה היא פתרה את הקודמת.
''מה נעלם כשאת קוראת לו?''
''דממה''
''לעזאזל, את טובה'' הוא מילמל בתסכול כשחיוכה התרחב והיא קמה מכיסאה בעליזות.
''בוא נעלה למעלה'' הנערה אחזה בידו וגררה אותו אחריה במעלה גרם המדרגות התלול והארוך מדיי לטעמו.
''למה יש לכם כל כך הרבה קומות?'' הוא שאל אותה בהרמת גבה בעודו מנסה להדביק את הקצב המהיר בו היא עלתה במדרגות.
''לא יודעת. תשאל את ההורים שלי, הם קנו את הבית הזה'' היא משכה בכתפיה ונעצרה כשהם הגיעו אל הקומה העליונה ביותר.
היא הרפתה מידו ונכנסה אל אחד החדרים, הנער הולך בעקבותיה.
בקצה של אותו חדר הייתה דלת זכוכית גדולה ומבריקה, הנערה פתחה אותה ואיפשרה לה ולחברה לצאת אל המפרסת. הנוף שנגלה לעיניהם היה מרהיב, הם ראו את הגינות המטופחות שבבעלות משפחתה מתחתיהם, ואת העיר ההומה אדם מלפניהם, משתרעת הרחק הרחק עד האופק.
מכל המקומות באחוזתה רחבת הידיים, המרפסת הזאת הייתה המקום המועדף על הנערה. המראה של העיר המוסיפה להתחדש מעולם לא נמאס עליה, הפרטים הקטנים והמכוניות הזעירות שבמרחק הפנטו אותה. היא נהגה לשבת שם ולתת למחשבותיה לנדוד.
היא אהבה לדבר שם עם חבריה ולצחוק. היא אהבה לאכול שם ארוחת ערב עם הוריה היקרים לאחר שהם חזרו מהעבודה.
גם ביום רע, מנוחה קלה במרפסת ההיא הצליחה לעודד את רוחה ולהחזיר לה את האופטימיות ושמחת החיים האופייניות לה.
 
''אני... מרגישה מסוחררת'' הנערה אמרה לפתע ונשענה על מעקה האבן הלבן, גבה כלפי הנוף ומבטה המזוגג מופנה כלפי חברה.
''יופי, לרגע פחדתי שלא שתית מספיק'' אמר הנער והתקרב אליה בצעדים איטיים.
היא היטתה את ראשה הצידה בילבול כשניסתה להבין את משמעות דבריו, אך שריריה רפו, עפעפיה הפכו כבדים והיא בקושי הצליחה לעמוד.
הוא הוסיף להתקדם. צעד, שניים, שלושה- ואז הניח את ידיו על כתפיה.
''יש לי עוד חידה בשבילך'' הוא לחש.
הנערה הרימה את ראשה באיטיות, תנועותיה עייפות אך עיניה מלאות סקרנות. שפתיה מתוחות בחיוך ענקי, תמים, אופטימי, בוטח.
"איך זה הגיוני שהנערה הכי מאושרת בעולם,
הפכה בין רגע לנערה מחוסרת הכרה שנופלת ממרפסת?''
קולו העדין ליטף את מחשבותיה כשעיניה נעצמו, לא מסוגלות להילחם עוד בחומר המרדים שזרם בעורקיה.
 
הוא דחף.
 
''תגידי לי, איך הנערה שהיה לה הכל הפכה לאחת שעומדת למות?''
הוא הביט בה מחליקה מעבר למעקה האבן האיתן וצוללת מטה. גבה מופנה כלפי מותה, פניה השלוות מופנות כלפיו.
''תעני לי'' הוא אמר וצפה בקצות שמלתה מתנופפים סביבה, נותנים לרוח לעשות בהם כרצונה. חיוך מרוצה היה מרוח על שפתיו, בעיניו נצץ טירוף.
''תעני לי'' הוא אמר שוב.
''תעני לי לפני שיגמר לך הזמן''.
אך שפתיה הורודות של הנערה נותרו חתומות, סגורות, שותקות.
הוא צפה בה מתקרבת אל האדמה ומתרחקת ממנו, בשיערה הפזור שהשתולל בחופשיות סביב ראשה.
 
''כי מלאך המוות לא לוקח שוחד'' המילים הסתננו החוצה דרך שפתיו, מהדהדות או לא מהדהדות בראשה של הנערה הרדומה, רגע לפני שקול עצמות מתפצחות נשמע וגופה הרפוי פגש ברצפה.
-~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~--~-~-~-
 
מקווה שזה יצא טוב לדעתכם, לא יכולה לחכות לעוד אתגרים 3:

11 תגובות

  • מאת @flikhamud45
    11/05/2018

    ממש אהבתי את הסיפור ומאוד נהנתי ממנו הוא נורא מרגש והסוף ממש הפתיע אותי באמת שסיפור ממש טוב ומדהים. 
    עריכה: כתבתי את זה לפני שקארתי את האתגר.

  • מאת @Lucifer
    10/05/2018

    בסוף ציטוט שהאדם אומר, שימי סימן פיסוק. 
    "נשמע נחמד", 
    "אנחנו חייבים לעצור אותם". [אבל זה משהו קטן שלא הרבה שמים לב אליו או מודעים אליו, לפני שהתחילו לעסוק בכתיבה בצורה רצינית.
    סיפור.. מדהים. (שני הנקודות הם להמחיש את המילה מדהים, תשימי לב להבדל:) סיפור מדהים.]
    סיפור מדהים! (שני הנקודות מראות כמה הוא היה מדהים, אני לא מופתע, אני פשוט.. אין לי מילה שיכולה לתאר את זה. אם הייתי רוצה להיות מופתע הייתי שם סימן קריאה.)
    אני אתחיל עם הדברים הרעים. 
    הפתיחה. הפתיחה לא מובנת ולא סוחפת בעליל, היא מסוג הפתיחות שכשאתה קורא אותם אתה חושב: "עוד סיפור קטן ולא מרגש על נשיקה כלשהי של זוג מאוהב ואז הנערה תמות."
    אבל לאאא. זה היה סיפור על שני חברים טובים(או לפחות היא חשבה שהם חברים טובים) שנכנסים לאחוזה ואז הנערה מתה. טוויסט. (פה סתם הייתי ציני)
    אבל ברצינות, ההתחלה לא סוחפת. במיוחד לא למישהו שקרא/ראה הרבה אנימות/ספרים (ואני לא מדבר ספציפית עליי כרגע). השורות הראשוונת כמעט גרמו לי לצאת מהפוסט, אבל המשכתי רק בגלל שידעתי שאת כתבת אתז ה והייתי מרגיש שפל אם לא הייתי קורא עד הסוף, סיפור שהתאמצת עליו, גם אם הוא לא טוב.
    אבל טעיתי, ואודה בזה.
    לאחר החידה הראשונה, התחלת ההסבר, בו היא מאושרת וכו', משווים לה מראה של נערה מאוהבת, זה מה שחיזק את ההרגשה שלי שהסיפור יהיה סיפור קיטשי. וטעיתי. 
    כשהם נכנסים לאחוזה, פה הסיפור היכה במלוא העוצמה, כמו פניקס שפורש את כנפיו בבת אחת. הוא היה נעים, מדאיג, ומצמרר. והכול בשורות בודדות.
    עכשיו אתייחס לצורת הכתיבה. הכתיבה פשוטה למדיי, ללא מילים גבוהות או תיאורים רבים, אך אופן הביצוע היה מדהים. לא מושלם, למען האמת קרוב לזה לא נראה לי אדם יכול להגיע, אבל מדהים ביותר(לפחות באמות מידה של נערה בת 16, לדעתי אפילו באמות מידה של אישה בת 28-30).
    לבסוף גם אודה שסוג הסיפור לא לטעמי, לא הסגנון, ולא הסוף.
    ולבסוף אתן לך טיפ קטן. אפילו שזה סיפור קצר, ונדמה שלא אמורים להיות חוקים, לכל דבר יש חוק להצלחה. (שום חוק שאני אומר לא תקף לכתיבת ספר ארוך, מכיוון שלספרים יש חוקים אחרים.)
    והחוקים הם:

    1) פתיחה. לדאוג שהפתיחה תהיה מובנת, ואם לא מובנת, אז תנסי לעניין את הקורא, גם אם לא בשורה הראשונה, לפחות בשלישית. 
    2) לדעת על מה את כותבת! אם את כותבת סיפור מציאותי, תדבקתי למציאות ככל האפשר. אם את עושה סיפור בעל טוויסט, תתני רמזים לטוויסט. למה? הרי הטוויסט צריך להיות הפתעה. התשובה היא שככל שתשימי רמזים במקומות צפויים(כמובן, לא רמז בולט מדיי, לא: "והוא מכין את הרעל", רמזים אלגנטיים, מוסתרים, אבל מול הפרצוף.) כך שטוויסט יהיה יותר מפתיע, הרי הקורא יחשוב: "איך לא שמתי לב!" ויעריכו את הטוויסט יותר(לפחות הקורא החכם).
    3) נושא! תדעי מה הנושא שאת עומדת לכתוב עליו! הסיפור שלך היה חסר נושא לחלוטין, מהסוף ועד ההתחלה לא ידעתי מה הנושא ולמה קורים הדברים. מה שעשית היה רק "הרקע", הפעולות שנלוות לסיבה, "הנושא". לאחר שבחרת נושא, תמצתי אותו לעלילה, ועליו תלבישי את הרקע, הדמויות והכול.
    4) פיתוח דמויות. תפתחי את הדמויות כמה שאפשר בגבול "זמן המסך" שיש להם בסיפרו שלך. פה לדוגמא אהיה חייב להחמיא לך. כי פיתוח הדמויות שלך היה נהדר.

    • מאת @noa~~
      10/05/2018

      אקח לתשומת ליבי את ההערות שלך, אם כי אני לא לגמרי מסכימה עם כולן :)
      אני כן אשתדל כמובן לעניין את הקוראים, וצר לי על שהפתיחה שלי לא ריתקה אותך- אבל לא ראיתי דרך טובה יותר להתחיל את הסיפור. לא רציתי לקפוץ ל''מוות הדרמטי'' בלי להכיר את הדמויות, ולהסביר למה היא הילדה הכי מאושרת בעולם :<
      ו... הסיפור בהחלט חסר נושא. הנושא של הסיפור זו החידה האחרונה, כל ההתחלה הוא הכנה לקראת זה~

      אשים לב לתיאורים שלי בפעם הבאה 3:
      (אבל אני לא חושבת ששפה גבוהה ומשלב לשוני גבוה שלא באמת מדברים בו בתקופה המודרנית הוא דגש נחוץ בכל קטעי הכתיבה- לפעמים זה הכרחי על מנת להעביר את אווירת הסיפור, ולפעמים זה עלול להישמע סתם מאולץ. למרות שאל תבין אותי לא נכון, אני לא מאמינה שכתיבה המבוססת על משלב לשוני נמוך תוכל להגיע לאנשהו).

      ועכשיו אני חייבת להודות שאני ממש מבולבלת 0-0
      תמיד פיסקתי בסוף ציטוט, עד שהתחלתי לנסות לשים לב לדקדוק בספרים בהם אני קוראת ושם ברב המקרים לא עושים את זה.
      what should I do ;-;

       

      • מאת @Lucifer
        10/05/2018

        לא חייבים לשים פסיק בסוף ציטוט, אבל לרוב סוך ציטוט זה גם סוף מקטע.

        • מאת @noa~~
          11/05/2018

          הוו הבנתי. אז שמים שם נקודה 3:  

          • מאת @Lucifer
            11/05/2018

            לא סוף משפט, סוף מקטע, שזה חלק ממשפט.

    • מאת @Lucifer
      10/05/2018

      הו, שכחתי להגיד שאני יודע מה זה האתגר של ויולט. אבל את זה גילית הרבה אחרי שקראתי. ואת הביקורת כתבתי על סמך מה שידעתי לפני שראיתי על מה האתגר של ויולט מדבר. רק על פי זה ידעתי את העלילה, אבל לפני זה לא ידעתי. אז בביקורת, הקטע של הסבר העלילה היא טעות מבחינתי(כתבתי את זה לפני כמה דקות וזה פוסט נפרד. והרבה זמן בשבילי זה כמה שניות אחרי שכתבתי את התגובה. כמה טיפשי מצידי.)
      ואת צריכה לדעת, (וזה חוק בסיסי בכל ספר שתרצי לכתוב)הקורא שלך, לא יודע דבר על הספר, תני כמה שיותר מידע.
      אבל זה סתם טיפ לא קשור.

  • מאת @violet chan
    09/05/2018

    יואו זה פשוט מדהים. הטוויסט שהוא זה שדחף אותה פשוט שבר אותי. הו ותודה שהתייחסת למשפט שלי כאל חידה- אני גרועה בחידות. 
    ולסיכום: הקטע כל כך טוב ו(נוראי במובן הטוב) עד שהתצמררתי. גאד דאמ זה פשוט מדהים

    • מאת @noa~~
      09/05/2018

      יאיי אני שמחה שאהבת :)

  • מאת @blood
    09/05/2018

    וואו נשארתי ללא מילים 

    פשוט טוב ! 

    יישר כח!!! 

  • מאת @RIN CHAN
    08/05/2018

    אחחחחחחחחחחחחחחחח

    זה כאב לי מאד עכשווווו.............אין לי מושג מי את אבל את פשוט מדהימההה הייתי מרותקת לסיפור נתתי לו לשאוב אותי ובתמורה  הוא הוביל אותי למותה האיום...אהבתי את העוצמה של 2 הדמויות 

    מרתק מאדד הייתי ממש רוצה לקרוא עוד סיפורים שלך הפתעת אותי

    התיאורים שלך נפלאים