[אתגר הכתיבה של ויולט] האתגר של עצמי

אז כן החלטתי לנסות את האתגר של עצמי (אני עד כדי כך אוהבת אותו), מה שאני כותבת הוא נכתב בזמן אמת (אני בנאדם של לכתוב בזמן אמת ואז לפרסם מידית) אז אם זה נראה טיוטה אז בעיה שלי

היא השאירה מכתבים. בערך 20 מכתבים- כל מכתב מכוון לאדם שיקר לה. היא הניחה אותם על הרצפה בדיוק ליד מעקה המרפסת, בדיוק ליד המקון שממנו נפלה.
"איך זה הגיוני שמהנערה הכי מאושרת בעולם היא נהפכה בין רגע לנערה שמצאת חסרת הכרה בתחתית של מרפסת?" זה המשפט היחיד שנמצא בכל עשרים המכתבים. הוא הופיע בדיוק באותו מקום- בשורה הראשונה ממש מתחת לשם הנמען. 
"את שואלת את זה כשאת היחידה שיודעת באמת למה עשית את זה!". כתבתי על גב המכתב, "אני לא מבין אותך לפעמים. זה לא מתאים לך, היית אמורה להמשיך. למה לא המשכת?!" הנחתי את המכתב מתחת למדפסת ועזבתי אותו שם. זו הייתה הפעם השנייה שקראתי את המכתב, זה היה כל כך ברור למה היא התכוונה אבל גם נסתר, כאילו היא רצתה לשחק בהבנה שלי. טוב זה לא כל כך מפתיע בהתחשב אלייה. היא כותבת בצורה כל כך מוזרה, רגע זה מה שהיא כתבה לא?. הושטתי את היד אל כיוון המדפסת "אין מצב שאני מוציא את זה שוב" 

"היא השאירה את המכתבים האלה במטרה שנדע, אבל המכתבים האלה לא אומרים כלום" אמרה אחת הילדות שקיבלה את המכתב. המכתב שלה היה המכתב הרביעי שנמצא בערימה. היא כנראה חשובה לה מאוד, היא ישבה על המיטה שבחדרה של הנערה ועברה על המכתב בפעם התשיעית "חשבתי שאולי משהו בחדר יעזור לנו לפענח. אבל בינתיים כל מה שמצאתי פה זה שרידי ריקוטן וערמות בלויות של ספרים" היא המשיכה וחיבקה את אחת הכריות שעל המיטה "איך אנחנו אמורים לגלות את זה ?, הבטחנו להורים שלה שנעשה את זה. אבל בינתיים אין פה כלום"  היא תפסה במכתב וקראה אותו שוב. היא יכולה להיות הססנית, כנראה זה מה שהנערה השאירה אצלה. המכתב שלו היה מספר חמש, אחרייה. "איך את מצפה שנגלה את זה בין רגע?, זה לא כאילו שהיא נתנה לנו את התשובה על מגש של כסף" הוא חיפש שוב במגרות שלה, קודם הוא מצא כמה מחברות ישנות ואת היומן שלה מלפני חצי שנה. זה עזר בקצת אבל לא מספיק כדי להבין, אולי הוא יודע. הוא היה בטוח שזה קשור "מכתב אחר מכתב, אף אחד מהם לא נשלח. אלו שנשלחו גרמו אסון. אני שונאת מכתבים", "תגידי, היא השאירה אצלך משפט כלשהו?" מספר ארבע הנהנה וחיפשה את המשפט, "הצלחה לא מגיעה בין לילה. את לא היחידה שנכשלת, היה לך כיף לשחק את התפקיד של המוותרת. עכשיו תורי" היא קמה מהמיטה וניסתה להרים את המזרון. הוא היה כבד. "אתה מוכן לעזור לי עם זה?", "עכשיו את אומרת?" הוא רכן אל עבר המזרון והרים אותו, מתחת למזרון היו כמה פוסטרים ומחברת קטנה. "בדקתי את זה, היה קשה לפענח אבל אולי יש לכם סיכוי" מספר שתיים עמדה בכניסה, היא אחת החברות הכי וותיקות שלה, טוב הייתה. היא נכנסה אל החדר ותפסה במחברת. "היא השאירה כאן משהו, כתוב בעט אדום", מספר שתיים דפדפה במחברת "תיכנס, אולי תוכל גם לעזור" מספר שלוש נכנס והסתכל אל המחברת. 'אף אחד לא הבין למה הוא מספר שלוש, הוא אף פעם לא הבין אותה באמת. טוב אולי היא ציפתה שנחפש רמזים אז היא שמה את כל חסרי ההבנה ראשונים' חשבה מספר ארבע בזמן שמספר שלוש מצאה את העמוד. "הנה זה: 
Mom says I am so good at making something out of nothing and then flat out asks me if I am afraid of dying
No Mom I am afraid of living
Mom I am lonely
I think I learned that when *** left how to turn the anger into lonely the lonely into busy
So when I say I’ve been super busy lately I mean I’ve been falling asleep on the couch watching SportsCenter
To avoid confronting the empty side of my bed מ-Explaining my depression to my mother של סברינה בנאים"  


טוב איבדתי את זה, ניסיתי ואני מקווה שדי הצליח לי. הו ואם זה מזכיר את 13 סיבות תתמודדו- היה לי את הרעיון של המכתבים עוד מלפני בערך 5 שנים. שיט נראלי שהרסתי את המשפט

6 תגובות

  • מאת @Lucifer
    10/05/2018

    בתור בן אני יעיד שאני ויולט טובה יותר, כשאני אפילו לא באותו מין, אבל כמובן שמין לא משנה באינטרנט.
    אני צודק, לא צריך להגיד לי. 

    הכתיבה טובה, טובה מאוד.
    אם הייתי שופט את זה רק לפי הקטע הקצר שכתבת, הייתי אומר בוודאי שהכתיבה ממוצעת אולי, ממוצעת פלוס. 
    אך אם יש דבר שאני טוב בו הוא להבחין בפרטים/לכתוב ספרים(אבל זה לא קשור לענייננו). 
    הצלחת לעשות התחלה שסוחפת. נראה לי את לא מבינה כמה קשה לסופר לעשות את ההתחלה המושלמת. ההתחלה היא הבסיס לספר, בלעדי התחלה טובה, גם אם המשך הספר טוב, הרושם הראשוני יהיה גרוע, ורוב הסיכויים שהקורא יעזוב לפני שהאקשן/החלק האמיתי של הספר, יתחיל.
    (זוהי דרך אגב הבעיה בסדרות כמו שר הטבעות/כישור הזמן. לוקח הרבה זמן עד שקורא משהו, ובעוד שלאנשים מסוימים זה נחמד, לאנשים אחרים זהיכול להיות משעמם ביותר.) ואני שמח לבשר לך שההתחלה שלך הצליחה לסחוף אותי לסיפור שנכנסתי אליו רק בגלל הכותרת(אתגר הויולט), והייתי בטוח שיהיה עוד סיפור קיטשי/גותי (ובמילים אחרות, גרוע, עלוב, דפוק), אבל מה שאני רואה זה משהו שקרוב ליצירת מופת של סיפורים קצרים. 
    לקחת עלילה שלימה, ודחסת אותה לכמה שורות בודדות, משהו שהוא לא אפילו חצי דף, הצלחת לגרום לפתח רגש לדמויות ול"היא", העלילה עצמה אולי מועתקת מעט, (אישית לא ראיתי 13, אני רק יודע שאם כתבת: אם אתם חושבים שזה מועתק מ13, אומר שהעלילה דומה למדיי מ13, גם אם זו לא הסדרה/סרט/אנימה/13 שלקחת את הרעיון ממנה.)
    למרות שהקטע של המספרים מזכיר לי את הסדרה: בני לוריאן." שם יש תשעה חייזרים, ששמם הוא מספר. 1 2 3 4 5 6 7 8 9.
    למרות שהשיר בסוף(גותי למדיי) דיי הוריד את הרושם. אני יודע שזה בחירת הסופר, אך לא בחירה מוצלחת, לשמחתי.
    אני לא רוצה יצירות מופת. אני רוצה יצירות שאפשר לשפר.

  • מאת @מלכת האופל
    09/05/2018

    ממ.. מעורפל טיפה אהבתיייי 

  • מאת @violet chan
    09/05/2018

    זה מפואמה שאני ממש אוהבת. זה מתחיל מ"mom says" ונגמר ב"of my bed" הו וזה לא מובן כי התכוונתי להמשיך. וחפשי את השם ביוטיוב. את תמצאי את זה במהרה

  • מאת @noa~~
    09/05/2018

    למה את פוסלת את הכתיבה של עצמך? תתגאי בה 3:
    אהבתי ממש את הרעיון! אם היה יוצא לזה ספר, סביר להניח שהייתי הולכת לקרוא אותו ^^
    רק לא הבנתי את השורה האחרונה - יותר מדיי אנגלית ועברית מעורבב ביחד ולא הצלחתי להבין איפה להתחיל ואיפה לסיים לקרוא ובאיזה אופן זה מתקשר :(

    • מאת @violet chan
      09/05/2018

      הו ואני תמיד פוסלת את הכתיבה של עצמי

      • מאת @noa~~
        09/05/2018

        אז את צריכה להפסיק לעשות את זה :)
        לפי דעתי, שני הדברים הכי חשובים בכתיבה זה קודם להבין שתמיד יש לאן להשתפר, אבל בו זמנית גם להעריך את היצירות של עצמך~
        (למרות שאני מבינה אותך, אני מאוד ביקורתית כלפיי עצמי. ובכל זאת, אני מאמינה שהשתפרתי מפעם ושהכתיבה שלי לא בפח).
        והכתיבה שלך טובה, יש לך תיאורים ורעיונות טובים so be proud ^^