[אתגר הכתיבה] משהו שניסיתי לעשות, יש המשך!

תמונה

חלק 1

"קודם הם יורים בבחורה הלבנה..." - אמרה האישה בעודה מביעה ביטחון עצמי ותחושה שרומזת שזאת לא הפעם הראשונה שלה. "...ורק אז בבחור".
כל אחד ואחד מהנוכחים שתקו. המתח באוויר היה כה ניכר עד שניתן היה להרגיש את החשמל עובר בין החלקיקים המפוחדים. אף אחד לא היה בטוח, לכולם היו שאלות. הבעיה היא שלאף אחד לא היה את האומץ להרים את היד. אף אחד לא הבין בדיוק לָמָּה או בדיוק לְמָה הוא נמצא שם. אף אחד לא הכיר ואף אחד לא הבין את האישה.

לבסוף, היא סיימה את ההרצאה. היא הביטה מעבר לכתפה ודאגה לעבור עם עינייה הלהוטות בצורה מאיימת תלמיד תלמיד, ולוודא שכולם הקשיבו. מילותיה החדות כאילו הרגו את השתיקה התמימה. "לי, לא אכפת אם הקשבתם" אמרה בקול מאיים. "בסופו של דבר, אני לא אהסס לשים את חיי לפני חייכם". אף אחד לא היה מופתע. מהיכרותם הקצרה עם ה"מורה", הבינו ה"תלמידים" שאין לצפות ממנה לאנושיות כלל, ובכל זאת נשארו. כנראה ששני הצדדים הגיעו להבנה הדדית שהם זקוקים אחד לשני.

"אתה!" היא הצביעה על אחד הנערים. "איך קוראים לך?" הנער היסס לגבי תשובתו, שתיקה רועמת שררה.
השתנו פני האישה, היא נראתה לוהטת מכעס. בלי להסס, הוציאה האישה אקדח מדגם 1990 וכיוונה אותו אל פניו של הנער.

דמו של הנער ניקז על הקיר מאחוריו. הרימה האישה את הראש כלפי נער אחר וחייכה: "איך קוראים לך?"

חלק 2

היה זה יום גשום באמצע פברואר. השעה הייתה שש בדיוק. האישה הזהירה אותם שהמאחרים ייענשו. כולם הגיעו, או לפחות מי שנשאר. מאז אותו היום שבו הכירו, תלמידי הכיתה התמעטו במיוחד, וכל אחד מהשורדים היה מאושר ומרוצה ממקומו. אף אחד לא הוציא הגה מפיו, כל אחד ידע בדיוק את התפקיד שלו.

ראשית, נער גבוה שהתברר ששמו אג'קס לוחץ על כפתורים מוזרים על קופסא גדולה ואפורה. את הקופסא הוא מעביר לנער נוסף, אשר מניח אותה בתיקו.
התיק מועבר לנערה חיננית אשר עולה על האוטובוס העמוס, מספר 235. לאחר נסיעה של מספר דקות, עוזבת הנערה את האוטובוס ושוכחת את התיק שם.
נער נוסף בשם מורגן מביט ממושב קדמי יותר באוטובוס ומחכה לתפקידו.
האישה מפקחת על התהליך ממושב הנהג.

מורגן שולף את האקדח מכיסו ומכוון אותו על בחורה היושבת באוטובוס. צרחות מצמררות נשמעות. מורגן נזכר ביום התדריך.

~~~~~~

"קוראים לי מורגן" ענה הנער.
"נהדר" ענתה האישה בטון מעט מתגרה.
"אני מחבבת אותך, אתה יודע?" מעט מובך אך מרוצה, מורגן מישיר מבט אל האישה ומחייך.

היא סוטרת לו. "אין דבר כזה חיבה!" צורחת האישה. "בעסק שלנו אתה חושב רק על עצמך!" היא נרגעת: "אתה נראה כמו בחור טוב, זה משחק לטובתנו" היא אומרת. דממה שוררת בחדר.

~~~~~

דלת האוטובוס הראשית נפתחת לחלון זמן קצר, מורגן קופץ החוצה. חיוך קטן עולה על פניה של האישה- התכנית מתקדמת כמתוכנן.

המשך יבוא~ ההמשך יבוא בפוסט הזה, אני פשוט אערוך אותו ואקפיץ אותו למעלה.

13 תגובות

  • מאת @noa~~
    09/05/2018

    אני שמה 100 שקל על זה שהתיק עומד להתפוצץ

    • מאת @Ishailg
      09/05/2018

      זה לא מאוד קשה לנחש את זה :)

      • מאת @noa~~
        10/05/2018

        אין לדעת אילו רעיונות קרימינלים חבויים בראשו של סופר ^^
         

  • מאת @Inhorman
    08/05/2018

    אבל למה להעלות כל כך קצת בכל פעם? אתה לא תקבל את התמלוגים מתעשיית הקפאין. 

    • מאת @Ishailg
      08/05/2018

      סיבה פשוטה, אין לי כוח

  • מאת @puma161~
    08/05/2018

    WTF מה עובר עליה? ועליהם? ובכללע מה הולך שם?

    • מאת @Ishailg
      08/05/2018

      חחחח תגלו בפרק הבא I guess?
      עוד לא ממש החלטתי בעצמי ולא היה לי כוח להמשיך היום

      יודעת מה? זכיתם, יש לי רעיון להמשיך

      • מאת @puma161~
        08/05/2018

        כמה נחמד~

        • מאת @Ishailg
          08/05/2018

          הנה המשך

          • מאת @puma161~
            09/05/2018

            אני עדיין באותו מקום כמו התגובה הקודמת~

  • מאת @MrsJapan
    08/05/2018

    לא רע בכלל~ מצפה להמשך בקוצר רוח^^

  • מאת @TB-girl
    08/05/2018

    וואו נשמע ממש מעניין!! הסתקרנתי~ מחכה להמשך;)

  • מאת @noa~~
    08/05/2018

    וואה, קטע ממש מסקרן - עורר אצלי הרבה שאלות 0-0
    מחכה להמשך ^^