אני לא יודעת מה זה, אבל יהיה המשך.

באמצע הים, לא רחוק משוברי הגלים, עומדת לה נערה. אבודה ושבורה, משוטטת בחיפוש אחר תשובה. היא רוצה להישאר בים לנצח, לטבוע בחוסר הדאגות שהוא מציע עבורה, אך היא רוצה גם להסתלק. שמלתה זזה בקלילות, רגליה העדינות ממשיכות לנוע ושיערה עף במגע הרוח.

מהליכתה מסיקים כי היא מגששת בערפל, היא לא רואה דבר כפי שהוא. הערפל מסתיר אוצרות מבריקים כזהב טהור, אך הם יכולים להתגלות כשקרים כהים ומעופשים. למרבה הפלא ואל מול הסיכונים הטמונים בדרכה, היא ממשיכה לצעוד.

הנערה עוברת בניגוד לכל סימוני האזהרה, בניגוד לכל חוקי הטבע. שפתיה נעו בזריזות והחליקו מילה אחת עמומה בשקט של הים הגועש והסוער. איש לא יודע מה הייתה המילה, אך זאת הייתה המילה שלה. המילה שלה, שנאמרה בדרך שלה. ניתן לשער וניתן לנחש, אך העובדה היא שדרכה ומילתה - אלו הם הסימנים שלה, החותמים שלה.

ככל שהיא מתקדמת, הים הופך עמוק יותר ויותר אך אמונתה הופכת עמוקה יותר גם היא. אף מחשבה שלה אינה דועכת עם הזמן אלא רק להפך, אמונתה גדלה עם כל ההתקדמות שלה. ממשיכה בצעדיה, איש לא יודע לאן.

היא הגיעה רחוק מדי ונסחפה במערבולת הים, אך חמור מכך, היא נספחה במערבולת תעתועים ומחשבות במוחה. היא מגיעה לתובנה שכל מה שהאמינה בו, הוא רק חלום. אותו חלום, רק מתרסק עליה. היא כבולה בשלשלאות נצחיות שמגבילות אותה מכל פעולה. כשתסתובב לנסות ולפצח את השלשלאות, כל מה שתראה זה אותו ערפל בו גיששה כאשר עוד האמינה בשקרים ששיקרה לעצמה.

הזיות משתלטות ומגיע איבוד האחיזה, היא נופלת ללא קול על המים. איש לא היה מודע לקיומה, איש לא שמע את נפילתה על המים - אז האם היא באמת קרתה? כל מה שהיא רצתה זה להאמין, אך כל מה שקיבלה זה כאב. היא יצרנית חלומות מזויפים, בונה קירות של תקווה שנשברים ע"י שקרים.

בהפתעה חדה היא חוזרת לעמוד על רגליה, הנערה לא תוותר ללא קרב. מעולם לא הרגישה שייכות, מעולם לא התקבלה בברכה. אותה נערה סדוקה ושונה, שהייתה צריכה לשרוד לבדה. עם חריקת שיניים ואש בעיניים היא תעמוד על רגליה ותחדול לפחד מהלתמוטט. היא שורדת ולוחמת, שלא כמו כל השאר היא לא נעולה ברכבת פילוסופית בחוסר מעש. 

מעולם לא היה לה דבר, אבל עכשיו היא מרגישה שאם תוותר תפסיד הכל. היא שומעת קולות ולא רואה פרצופים, כי לפעמים מילים הן סכינים שמשאירים צלקות. אך היא שבורה גם ככה, מה יש לה להפסיד? היא עוצמת את העיניים, התנגדות מבעבעת בתוכה.

צעקה מחרישת אוזניים נשמעת, צעקה של סירוב. סירוב להמשיך בחיים האלו, סירוב לא להתקבל בתור עצמה. אבודה ומבולבלת, אבל נחושה להציל את עצמה. היא זוהרת מהבנה עצמית ולא מתהילה כמו הרוב.  תהילה מתפוגגת בסופו של דבר, אך היא לא.

עם גב מופנה לכל דבר, היא משיבה מלחמה אל העולם.

5 תגובות

  • מאת @Lucifer
    13/05/2018

    את משתמשת ביותר מדיי פסייקים ובתיאורים שיכולים להתחלף בתיאורים טובים יותר או תיאורים שלא באמת זורמים עם המשפט, צורת הכתיבה משתנה ללא הרף, פעם מנקודת עבר ופעם מנקודת הווה וזה דיי מבלבל... יש מילים שעדיף למחוק לחלוטין ולחבר עם משפטים אחרים, ככה יהיו פחות פסיקים והסיפור יהיה יותר זורם ולא מלבלבל. 
    לפעמים את חוזרת על דברים שלא צריך לחזור עליהם, בפסקה השנייה לפני האחרונה כתוב: "הנערה לא תוותר ללא קרב," (דרך אגב, כדאי שאצטט: "בהפתעה חדה היא חזורת לעמוד על רגליה, הנערה לא תוותר ללא קרב." זה משפט שגוי. זה צריך להיות: "בהפתעה חדה הנערה חוזרת לעמוד על רגליה, היא לא תוותר ללא קרב" או בצורה הפשוטה יותר: "בהפתעה חדה היא נעמדת בחזרה רגליה לא יציבות כלל אך למרות זאת נחישות ממלאת את ליבה, היא לא תוותר ללא קרב". (הרבה יותר אירואי ודרמטי). 

    • מאת @Lapis-lazuli
      13/05/2018

      תודה על ההערות, אני אשתדל לתקן את זה.

      • מאת @Lucifer
        13/05/2018

        למען האמת המשפט שתיקנתי היה רק דוגמא מתוך הרבה משפטים, אבל אני יודע שאת תצליחי למצוא אותם רק על סמך דוגמא אחת בגלל שאת לא נראית לי טיפשה.

         

  • מאת @Cat-Chan
    13/05/2018

    את כותבת את זה בסגנון כתיבה ממש מדהים שגורם לי לשקוע לתוך העולם הרגשי של הנערה הזו ובאמת להרגיש את מה שהיא מרגישה. אני ממש מזדהה עם הדברים שכתבת. תמשיכי לכתוב, זה ממש יפה:heart_eyes_cat: