אני באמת לא יודעת מה זה.

טוב, קטע מנקודת מבט של זכר. ווהו. גם קטע שני ביום, שזה מפתיע. קצת קיטש, אבל אפשר לשרוד. קטעים כאלה לא מאפיינים אותי אז ביקורות מתקבלות בברכה.

נ.ב: תראו איזו השקעה אפילו ניסיתי לחרוז, מה שלא צלח אבל בסדר.

-

ברוגע אנו נופלים ואת עינינו עוצמים, שלווה מתפשטת וממלאת בחיוכים.

לצידך אני אפול בכל מקום, שמחורבה יהפוך בהיסח הדעת ליהלום.

נחים בגשם כאשר נופלות טיפות, מצבטרות אט-אט כמו מה שקיים בעיניי- אסופת דמעות.

גופנו לא יזוז, נדמה שהשתתק. נאזין יחדיו לשעון שממשיך בהרמוניה לתקתק.

אני לא מפחד יותר ואני אחדול לנצח לפחוד...

זמן זו מילה כה גדולה, אך ביחד נעבור אותו עבור ההגעה לגאולה.

כל עוד אני לצידך, איני תוהה עוד מדוע או איך, אלא רק אוחז לך ביד ללא כוונה לשחרר לעולם.

ביתר קפידה אנו ממקומים בכתבי הגורל, דבר אחד לקוות לו אוכל.

להיות ממקומם יחד איתך במשפט, כך שממך לעולם לא אסיר את המבט.

באלגנטיות ניגשת ולקחת את ליבי, בפעולה אחת שיחררת אותו לחופשי.

אך אני עדיין איני פוחד וגם לא אפחוד...

אילו היית פרח, כנראה שברגעים אלו אנבול, אך במקום זאת במציאות- אני את עיניי פוקח ומפסיק ליפול...

1 תגובות

  • מאת @jemes
    05/05/2018

    וואו, אני חסר מילים^^
    קטע מדהיםםםםם,שמח שנפל בחלקי לקרוא אותו,הוא פשוט מיוחד ומרגיש
    אהבתי במיוחד את השורה הזו-"ביתר קפידה אנו ממקומים בכתבי הגורל"