אמט- דמות לפעילות הקיץ

אני יושב מול הים הסוער שצבוע בצבע שחור אפל כליבי. את החוף השקט הזה מצאתי כאשר הייתי בן 14... באותו יום הייתי עצבני ויצאתי לריצה ומצאתי את המקום הזה. רציתי למצוא שקט זמני ומצאתי שקט ניצחי. מקום שבו אני מסוגל לשהות לבדי שעות על גבי שעות. המקום הזה היה שונה יותר ויפייפה יותר מכל מקום שראיתי.

הים היה צבוע בשחור וכאשר עלו הגלים הוא קיבל צבע סגלגל. הים הזה היה מיוחד.. הוא היה מותאם לריגשותי כאשר אני הייתי סוער הוא היה סוער, כאשר הייתי רגוע הגלים היו שקטים וכאשר הייתי בודד הגלים חיבקו אותי כאם אוהבת. החול היה צבוע באלפי גוונים שונים של סגול והעצים השחורים השתקפו בלבן במים הקהים.

המקום הזה היה מקום המפלט שלי מן העולם ומן האנשים שלא סבלתי. אנשים צבועים ששנאתי ותיעבתי עד עומק נשמתי, אנשים שבאו וחייכו אליי ואמרו שהם אוהבים אותי ויהיו לצידי ואחרי מספר שניות כשהסתובבתי החלו לדבר עליי כאילו שאני בנו של השטן הארור. אני בסך הכל רציתי מישהו שיהיה כנה איתי, מישהו שיהיה לצידי, אבל אין אנשים כאלה בעולם. מאסתי על כולם והם נטשו אותי לבדי ביני ובין הבדידות שלי. הם שמיצו את עיניי האפורות ששינו תמיד גוונים, את ריסיי הארוכות שעטפו את הגוונים ברכות, הם השמיצו את שפתיי הוורודות והעבות, הם השמיצו את שיערי שביום היה שחור ובלילה אפור בהיר וכמעט לבן, הם השמיצו את גופי החזק והשרירי שיהיה הכי חזק ויכל להזיז כל מי שעמד בדרכו והכי גרוע הם השמיצו את הורי המנוחים על כך שהביאו כיביכול את השטן לעולם.

אף אחד לא העז לשאול מה הוא תחביבי משום שפחדו שאענה להם שאני מקריב חתולים או רוצח שכיר. אף על פי שתחביב שלי הוא לצאת לריצות ארוכות, להרגיע את נפשי הסוערת שזקוקה למנוח, לחשוב ולתת לרוח לשאת אותי למחוזות שעוד לא הכרתי. 

אף אדם גם לא העז לשאול מה הוא המקום האהוב עליי כי פחדו שאענה להם בית קברות. למרות שהחוף הנסתר הזה הוא המקום האהוב עליי.

איני כבר מעוניין לדעת מה אומרים עליי. הכל קרה בגלל הרוצחת הזו שפרצה לביתנו כאשר הייתי רק בן עשר ולאחר שרצחה את הוריי מול עיניי והותירה בי צלקת נפשית. היא חייכה אליי והניחה הסכין לידי. ישבתי שעות על הרצפה מתבונן בגופות הורי. אנשים דפקו בדלת מדאגה. הייתי משותק לא יכולתי לזוז, לפתוח את הדלת, לבכות. הייתי פסל. המחשבה היחידה שהייתה בראשי הייתה "זה לא יכול להיות". ישבתי ככה עד שהדלת נפרצה. אנשים ניערו אותי ושאלו מה קרה. אמרתי להם שרצחו אותם... אבל הם כבר הסיקו שאני הוא הרוצח. באותו היום עיני האפורות קיבלו גוון אדום כהה.

4 שנים אחרי זה גיליתי את האמת מאחורי החיוכים המזוייפים שלהם וביחד עם האמת הגיע גם החוף המדהים הזה שהיה כמו עיני וליבי. ליבי האפל, הבודד והריק, ליבי העקשן, ליבי השבור והעצוב. הלב... שלא מסוגל לבטוח אפילו בעצמו...

אז אני הוא אמט כריסטיאן ואני הוא כפי שאנשים תיארו אותי "השטן" אני עומד להיות השטן שישנה את העולם...

1 תגובות

  • מאת @מלכת האופל
    03/03/2019

    פאק.. איזה קרינג' אני לא מאמינה שכתבתי את זה...