אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם, צד חברי הכיתה 3 - "האימפריה והגיבורים" (חלק 1)

  • 27/06/2019

silver207

אני יודע שהצ'אפטר התעכב (בהרבה יותר מדי זמן), ואני נורא מצטער על כך.
אז למה הצ'אפטר התעכב? יש לכך שתי סיבות:

1. אני עצלן. סוף סוף חופש, ושקעתי בלקרוא מנגה ו-WNs. 

2. הצ'אפטר הזה, למרות שהוא יחסית קצר, הכיל חלקים רבים שהיו קשים מאוד להבנה. לקח לי די הרבה זמן לפצח את הכוונה בהרבה מהשורות פה. זה היה סיוט....

אני יודע שזה לא תירוץ, אבל חשבתי שאולי התעיינתם באשר לכך.

**עוד שבוע מתחיל שידור האנימה של אריפוריטה, וקיבלנו עוד טריילר אחד, כנראה האחרון לפני תחילת השידור.

 

2ojlz1r.pngr261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צד חברי הכיתה 3 – האימפריה והגיבורים, חלק 1

נחזור מעט אחורה בזמן...

בסביבות הזמן שהאג'ימה הביס את ההידרה לאחר קרב עקוב מדם, חבורת הגיבורים לקחה הפסקה זמנית מהלחימה ב[מבוך האדיר אורקוס], וחזרה אל ממלכת הייריאי.

בניגוד להלך הדברים עד כה, הם נאלצו עתה להילחם בקומות אליהן אף אדם לא הגיע לפני כן. העובדה הזו, בנוסף לעוצמתן ולתחכומן של חיות הקסם שנקרו לדרכם בקומות האלו, גרמה למהירות שבה הם עברו מקומה לקומה לרדת.
כתוצאה מכך, חברי הכיתה נהיו מותשים, ועל כן הוחלט שעליהם לקחת הפסקה ולנוח.

אך למרות שבשביל מנוחה בלבד העיר הולווארד הייתה יותר ממספיק, הם נאלצו לחזור אל הבירה המלכותית.
החזרה הזו נכפתה עליהם מפני שמישהו נשלח לפגוש אותם; שגריר מאימפריית האלשייר הגיע בכוונה לפגוש את הגיבורים.

למה דווקא עכשיו?

מטבע הדברים בעולם הזה, פרק הזמן בין קבלת ההוראה לזמן גיבורים מעולם אחר מהאל האיטו לבין זימונם של קואקי וכיתתו היה קצר ביותר.
בשל כך, לפני שאנשי הממלכה הספיקו ליידע את האימפריה, בעלת בריתם, הזימון כבר בוצע, והם לא יכלו להיפגש איתם באופן מיידי.

עם זאת, רבים האמינו שהאימפריה לא עשתה דבר, אפילו אחרי שהידיעה לגבי הגיבורים הגיעה אליה.
הסיבה לכך הייתה שהאימפריה נוסדה לפני 300 שנים על ידי שכירי חרב מפורסמים, ונהייתה כמו ה"ארץ הקדושה" עבור הרפתקנים ושכירי חרב, הנשלטת תחת מערכת מריטוקרטית.

הם לא יהיו משוכנעים סתם כך מהודעה פתאומית על אנשים שזומנו הנה מעולם אחר, במיוחד אם לפי ההודעה מדובר על גיבורים שמטרתם להוביל את האנושות.
כנסיית הקדוש הייתה גם באימפריה, וכול תושביה היו מאמינים, ללא יוצא מן הכלל. אולם, רמת האמונה שלהם הייתה נמוכה מזו של תושבי הממלכה.
רוב התושבים באימפריה היו שכירי חרב או אנשים הקשורים במלאכה, וככאלו, העדיפות העליונה של רבים מהם הייתה רווח, לא אמונה. היה קשה לומר אם האמונה שלהם הייתה יותר מהצגה; על כל פנים, לא היה ניתן להחשיב אותם כמאמינים הדוקים במיוחד.

אם לוקחים זאת בחשבון, ישנה האפשרות שהם המעיטו בערכה של פגישה בינם לבין קואקי והשאר ישירות לאחר זימונם. כמובן, מול אנשי הכנסייה, לאימפריה לא הייתה אף כוונה להתנהג שלא כשורה אל שליחי האל. בעוד שהממלכה הייתה שמחה לקדם פגישה שכזו, אנשי האימפריה, במיוחד הקיסר, לא הביעו בכך עניין, כך שהאימפריה לא הייתה מעורבת עם הגיבורים עד כה.

אולם, לאחר שהידיעה על כך שהגיבורים שברו את השיא הקודם ועברו את הקומה ה-65 ב[מבוך האדיר אורקוס] הגיעה, עניין התעורר בקרב האימפריה. 
האימפריה מסרה שהיא מעוניינת להיפגש עם הגיבורים, והממלכה והכנסייה מיהרו להביע את הסכמתן.

לאחר שהדברים הנ"ל סופרו להם ברכיבתם בכרכרה לשם, קואקי והשאר הגיעו אל הארמון.

לאחר שהכרכרה נכנסה לארמון והם החלו לרדת ממנה, דמותו של ילד שרץ לעברם נגלתה לעיניהם. הילד היה בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות, וגילו היה בסביבות 10. האווירה סביבו הייתה דומה לזו של קואקי, אך נדמה כי היה בה גם חופן של שובבות.
זהותו האמיתית של הילד הזה הייתה ראנדאל ס.ב. הייריאי, נסיך ממלכת הייריאי.

באופן שגרם לאנשים לדמיין אותו עם אוזני כלב נפולות וזנב המכשכש במהירות, הוא מיהר אליהם, וצעק בחוזקה:

"קאורי! חזרת בבטחה! חיכיתי לבואך!"

תלמידים רבים חזרו לשם, מן הסתם, לא רק קאורי.
בכך שהסתכלו על אופן התנהגותו, הם יכלו לנחש בקלות מה ראנדאל-דאנקה הרגיש – הוא לא ראה אף אחד אחר מלבד קאורי.

(הערת המתרגם: "דאנקה" זה כינוי כבוד (כמו "סאן", "קון" וכו'), המציין שהאדם המדובר הוא בן מלוכה, או ליתר דיוק, נסיך.)

למעשה, עוד ממחרת היום שבו הם זומנו, ראנדאל-דאנקה ניסה להתחיל עם קאורי באגרסיביות.
אולם, כאמור, הוא רק בן 10.
מנקודת המבט של קאורי, הוא לא היה יותר מילד קטן שנקשר אליה רגשית, ולא היה סימן לכך שרגשותיה כלפיו יתפתחו אל מעבר לכך.
עבורה ועבור האופי האדיב והדואג שלה, הוא נראה כמו אח קטן וחמוד.

"מזמן לא התראינו, ראנדאל-דאנקה."

למראה חיוכה של קאורי, ראנדאל מיד הסמיק, והזנב הדמיוני שלו החל לכשכש במהירות מצד לצד.
חרף זאת, הוא עדיין עשה הבעת פנים גברית, ושוב ניסה להתחיל עם קאורי.

"אה, פגישתנו האחרונה בהחלט הייתה מזמן. בזמן שהיית במבוך, הרגשתי כאילו אני כבר לא בין החיים. נפצעת? לו הייתי חזק יותר, לעולם לא הייתי נותן לך לעשות משהו שכזה......"

ראנדאל-דאנקה נשך את שפתו בתסכול.
על אף שקאורי סירבה לכך שאחרים יגנו עליה פשוט מבלי שהיא עצמה תעשה דבר, המחשבה והרגש מחממי הלב מאחורי דבריו עדיין גרמו ללחייה להירגע.

"תודה לך על דאגתך. אבל אני בסדר, אתה יודע? אני עושה את זה מתוך רצון."

"לא, קאורי לא מתאימה ללוחמה. א, אמורים להיות דברים בטוחים יותר שאת יכולה לעשות, נכון?"

"דברים בטוחים יותר?"

קאורי הטתה את ראשה הצידה למשמע שאלתו, והנסיך ראנדאל נהיה אדום אף יותר.
שיזוקו, שצפתה במחזה המשעשע הזה מהצד, יכלה רק לחייך במרירות למראה הגישה האמיצה של הילד הזה.

"הממממ, מה עם, למשל, להיות עוזרת? את יכולה להתחיל מיד ולשרת רק אותי באופן אקסקלוסיבי."

"עוזרת? אני מצטערת, אבל אני העיסוק שלי הוא בתור מרפאת...."

"א-אם כך, את יכולה ללכת גם לקליניקה הרפואית. אין סיבה שתלכי למקומות מסוכנים כמו המבוכים והחזית במלחמה, נכון?"

הקליניקה הזאת היא בית חולים בניהול המדינה, והיא ממוקמת בסמוך לארמון המלכותי. אז בקצרה, ראנדאל-דאנקה פשוט שנא להיות רחוק מקאורי.
אף על פי כן, רגשותיו של הילד הצעיר לא הצליחו לעבור את מעטה האדישות של קאורי.

"לא, אם אני לא אהיה איתם בחזית, אני לא אוכל לרפא אותם באופן מיידי. תודה על הדאגה."

"הוווו...."

כשהבין שהוא לא יוכל לגרום לקאורי הנחושה לשנות את דעתה, אנקה קצרה נפלטה מפיו של ראנדאל-דאנקה.
גוש הרצון הטוב והמעורר צרות שלא יודע לקרוא את האווירה, הידוע גם בשמו "קואקי", חייך חיוך רחב, ואמר:

 "ראנדאל-דאנקה, קאורי היא חברת הילדות היקרה שלי. כל עוד אני אהיה שם, אני אגן עליה, ללא ספק!"

מנקודת המבט של קואקי, כול שאמר נבע מרצון טוב ומכוונה לנחם את הילד הצעיר, אך המילים אלו לא היו המילים הנכונות וכלל לא במאורע הנכון.
בעיניו של ראנדאל המאוהב, דבריו תורגמו לכך:

"אני לא אתן את האישה שלי לאף אחד. אני לעולם לא אתן את קאורי למישהו אחר!"

הגיבור והמרפאה מתכרבלים זה עם זו באינטימיות – זה היה כנראה מה שדמיין למשמע דבריו של קואקי.
הבעת פניו של ראנדאל-דאנקה התעוותה בחרטה וברוגז, והוא נעץ בקואקי מבט, שכאילו בא לומר: "אתה האויב המושבע שלי".
בעיניו של ראנדאל, הם נראו כמו זוג.

"אתה אומר שלא אכפת לך לגבי לשלוח את קאורי למקומות מסוכנים?! אני לעולם לא אפסיד נגדך! עדיף לקאורי להישאר איתי!"

(הערת המתרגם: בשורה האחרונה שלו, ראנדאל לא מציין את עושה הפעולה. במילים אחרות, הוא ציין עובדה. הוא לא זה שהחליט שעדיף לקאורי להישאר איתו, אלא שזו פשוט האמת המוחצת, ללא עוררין. זה מה שמשתמע מדבריו.)

"אהה...."

למשמע מילותיו העוינות של ראנדאל-דאנקה, קאורי לא ידעה כיצד להגיב, ופשוט חייכה במרירות, בעוד שקואקי היה חסר מילים.
כשראתה את קואקי מתנהג כך, שיזוקו נאנחה.

לפני שקואקי הספיק לומר משהו להחמיר את מזג רוחו של ראנדאל-דאנקה, שכבר עתה גער בו בעצבנות, קול רגוע אך סמכותי נשמע.

"ראנדאל. התנהג כשורה. אתה לא רואה שסיבכת את קאורי?"

"א, אנווה! ......א, אבל!

(הערת המתרגם: "אנווה" = aneue = הדרך הרשמית ביותר (לפחות למיטב ידיעתי) לקרוא לאחות גדולה ביפנית.)

"בלי אבל. למרות שכולם עייפים, אתה גרמת להם להישאר במקום הזה...... מי כאן האחד שלא מתחשב בצד השני?"

"הוו..... א, אבל!"

"ראנדאל?"

"מ, מטלות! נזכרתי שיש לי מטלות לעשות! סלחו לי!"

מסרב להודות בטעות שעשה, ראנדאל-דאנקה הסתובב וברח.
לאחר שראתה את גבו ההולך וקטן במרחק, הנסיכה ליליאנה נאנחה ואמרה:

"קאורי, קואקי-סאן, אני מצטערת על התנהגותו של אחי הקטן. אני מתנצלת בשמו."

ליליאנה אמרה כן, ואז קדה, מה שגרם לשיערה הבלונדיני, החלק והיפיפה לגלוש על כפתיה כלפי מטה לשני צדיה.

  "און, אל תדאגי לגבי זה, לילי. ראנדאל-דאנקה פשוט דאג לגבינו."

"אני מסכים. ועדיין, אני לא יודע על מה הוא כעס כל כך.... לא אמרתי אף דבר גס רוח שאצטרך להתנצל לגביו."

ליליאנה חייכה במרירות למשמע דבריהם של קאורי וקואקי.
בתור אחות גדולה, היא הבחינה ברגשותיו של אחיה הקטן, ואף חשה בסימפתיה כלפיו, הואיל וקאורי כלל לא הייתה מודעת אליהם. אפילו מעבר לכך, הסימפתיה הזו גברה אף יותר, מכיוון שהיא ידעה ש"האויב המושבע" האמיתי של ראנדאל היה מישהו אחר.

דרך אגב, הפגישה בין ראנדאל-דאנקה לבין "האויב המושבע" שלו תגרום למהומה גדולה..... אבל זה סיפור לפעם אחרת.

ליליאנה-הימה הייתה עלמה מוכשרת בת 14 שנים.
היא הייתה עלמה יפיפייה, בעלת שיער מוזהב ועיניים תכולות – היא הייתה מלאת חן ופופולרית מאוד בין הנתינים.
אופייה היה עדין אך רציני, לא קשוח או נוקשה מדי. היא ידעה לקרוא היטב את ה-
TPO, ואפילו התייחסה למשרתים בפתיחות ובידידות.

(הערת המתרגם: TPO = Time, Place, Occasion = מקום, זמן, מאורע. כינוי הכבוד "הימה" המצורף לשמה של ליליאנה משמעו "נסיכה".)

ליבה נקרע במחשבה על קואקי ושאר התלמידים שזומנו, הן בתור נסיכה והן בתור אדם. היא חשה בחרטה על כך שהם כפו עליהם להתמודד עם הבעיות של העולם שלהם, איתו הם כלל לא היו אמורים להיות מעורבים מלכתחילה.

בשל כך, היא ערבה עצמה עמם בצורה פרואקטיבית, כך שלא עבר זמן רב, והיא כבר הכירה אותם היטב.
מערכת היחסים שלה עם שיזוקו וקאורי, בנות גילה, הייתה טובה במיוחד, והן כבר הפסיקו לצרף כינויי כבוד לשמות האחת של השנייה. הן אפילו דיברו אחת עם השנייה באופן לא רשמי, ואף החלו לכנות זו את זו בשמות חיבה.

"לא, קואקי-סאן. אל תדאג לגבי ראנדאל. הוא פשוט נוטה להיות מעט פזיז. עכשיו, יותר חשוב מזה.... פעם נוספת, כולם, ברוכים השבים. אני מאושרת מכל ליבי שכולכם חזרתם בבטחה."

לאחר שאמרה כן, ליליאנה חייכה ברכות.
כשהם ראו את חיוכה, אפילו התלמידים שעמדו ליד קאורי ושיזוקו היפיפיות הסמיקו. היה לה מעין חן מלוטש, היאה לבת למשפחת מלוכה, כזה שבעזרת יופי בלבד, לרוב הנשים יהיה קשה להתחרות מולו.

למעשה, גם חבורתו של נאגיאמה וחבורת הפרחחים מהכיתה שלהם נהיו אדומים לגמרי לאחר שלבם נשבה על ידי חיוכה, ואפילו חלק מהתלמידות הסמיקו קלות.
עבור תלמידים רגילים מהעת המודרנית, ההילה שהופצה מנסיכה אמיתית, ועוד כזו מעולם אחר, הייתה מעט מוגזמת מכדי לעמוד בה. את אלו כמו קאורי, שאכן עמדו בה, ואף התייחסו אליה כמו ידידה משכבר הימים, היה ניתן להחשיב כמוזרים.

"תודה, לילי. החיוך שלך הסיר ממני כל טיפת עייפות שהייתה בי. גם אני שמח לראות אותך."

כך השיב קואקי לדבריה, עם חיוך מרוענן מרוח על פניו. זה כבר צוין מספר פעמים, אבל לקואקי לא היה אף מניע נסתר לדבריו. הוא פשוט, באמת ובתמים, שמח שהוא עודו בחיים ושהוא זכה לפגוש בידידתו פעם נוספת. זה הכל.
זה שהוא היה אדיש באופן פתולוגי להשפעה שהייתה למילותיו ולמעשיו זה עניין אחר.

"אהה, בא, באמת? א,אהה..."

בתור נסיכה, ליליאנה התרגלה לשמוע דברי מחמאה וחנופה על ידי בני האצולה בממלכה, נתיני הממלכה ושגרירים מהאימפריה. בשל כך, היא אימנה את עצמה לראות מעבר למסכות האלו ולזהות את כוונותיהם האמתיות של דובריהן. לכן, היא יכלה לראות שקואקי התכוון בכל ליבו למה שהוא אמר, מבלי אף מניע נסתר או כוונה נסתרת מאחורי דבריו.
לחייה של ליליאנה, שלא הייתה רגילה לחוות זאת מחוץ לתחומי משפחתה, הסמיקו. היא נהייתה לחוצה, ולא ידעה כיצד להגיב.
הגאפ הזה הוא גם אחד מהפופולריים ביותר.

(הערת המתרגם: גאפ = gap = פער באנגלית, נטבע בשפה היפנית בתור  -  ギャップ = gyapuu . המונח מתאר פער בין אופן ההתנהגות של דמות מסוימת בדרך כלל לבין אופן התנהגותה במקרים מסוימים. הפער, הגאפ הזה, אמור להדגיש צד חמוד בדמות, כזה שאנחנו לא רואים בדרך כלל. במקרה הזה, ליליאנה בדרך כלל מאוד רצינית, אבל אחרי שהיא שמעה את מה שקואקי אמר, היא נלחצה והתביישה – כלומר, התנהגה שונה לגמרי מהרגיל, מה שמדגיש חלק חמוד באישיות שלה. הגאפ הזה של מישהי רצינית ואלגנטית בדרך כלל, שבמקרים ספציפיים מתנהגת בביישנות, הוא אחד מהפופולריים ביותר, ונעשה בו שימוש מספר רב של פעמים באנימה, מנגה לייט נובלס וכו'.)

קואקי, כרגיל, פשוט המשיך לחייך, כלל לא מודע להשפעה שהייתה לדבריו.
כצפוי, הדבר גרם לשיזוקו להיאנח עמוקות. פעם נוספת הוא עורר צרות, אך עדיין נכשל נחרצות בלהבחין בכך.

"אטו, בכל מקרה, תודה לכולכם על מאמציכם. ההכנות לסעודה הושלמו, והאמבטיות הוכנו בשבילכם, אז אנא תנו לעצמכם להירגע. לשגרירים מהאימפריה ידרשו עוד מספר ימים בשביל להגיע לכאן, אז אתם לא צריכים לדאוג לגבי זה."

ליליאנה, שהצליחה להסדיר את נפשה, שסערה במידת מה, דחקה בקואקי ובשאר.

בזמן שקואקי והשאר נחו ונפטרו מהעייפות שצברו במהלך שהותם במבוך, התלמידים - אלו שנותרו מאחור בארמון - שמעו את הדיווח על תבוסתו של הבהמות', צהלו משמחה, וחלקם החליטו לחזור לחזית.
כינויה של אייקו-סנסאי – "אלת הפוריות" – הפך גם הוא לנושא שיחה, מה שגרם לה ללא מעט סבל.

קואקי והשאר הרשו לגופיהם, שהותשו בשהייה במבוך, לנוח.
אבל בתוך תוכה, נפשה של קאורי לא ידעה מנוח – היא השתוקקה לחזור למבוך.

 

 

3 תגובות

  • מאת @גבריאל18
    09/10/2019

    למה הבקתה? אני כלכך נהנה מהעבודה שלך ומצפה להמשך.

  • מאת @מרהאיתן
    05/07/2019

    אגב, יש לך מושג מתי יצא החלק השני של צד חברי הכיתה? תודה מראש

  • מאת @מרהאיתן
    05/07/2019

    תודה על הצ'אפטר, סליחה שלא הודתי קודם, פשוט חטפתי באו בגלל המערכת האוטומטית של הבאנים (שמסתבר קיימת) וזה בסדר שאתה לוקח את הזמן פשוט בפעם הבאה אל תגיד שהצ'אפטר יצא בזמנים שלא תוכל לעמוד בהם