אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צד חברי הכיתה 2 - "סיוט שני"

  • 04/09/2018

silver207

צהריים טובים לכולם, אני נרגש מאוד להביא לכם את הצ'אפטר הראשון של אריפורטה זה כמעט שבועיים!

הצ'אפטר של היום הוא צ'אפטר נוסף על חברי הכיתה של האג'ימה, שקורה באותו זמן כמו הצ'אפטר האחרון שתרגמתי. אני יודע שאתם מאוכזבים (אני לפחות מאוכזב) מכך שצריך לחכות עוד עד לצ'אפטר הבא עם האגי'מה ויואה אבל אין מה לעשות~... מה עוד, שזה חלק אחד מתוך שניים משמע שהצ'אפטר הבא שאני אעלה גם יהיה כזה............
טוב, די עם הדיכאון! בואו פשוט נשמח שיצא עוד צ'אפטר. אז קדימה, אל הצ'אפטר~!

*עם הצ'אפטר הזה, התירגום של אריפורטה עבר את סף 200 העמודים. יאי~!

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צד חברי הכיתה 2 – הסיוט השני

היום שבו האג'ימה פגש את יואה ובו הם נאבקו נואשות כנגד העקרב.

הקבוצה של קואקי, חבורתו של הגיבור, באו פעם נוספת אל "המבוך האדיר אורקוס".
הקבוצה הזו הייתה בנויה בסך הכל מחבורתו של קואקי ומקבוצה קטנה של "מורדים". הקבוצה שהורכבה מ-5 בנות ובנים הונהגה על ידי נאגיאמה ג'וגו, לוחם ג'ודו מגודל.

הסיבה לכך הייתה פשוטה.
אפילו אם הם לא דיברו על כך, מותו של האג'ימה הטיל צל על ליבם.
הם הרגישו בחוזקה את ה"נפילה בעת קרב" שארעה, מה שגרם לכך שהם לא יכלו להילחם ישירות יותר.
הם קיבלו טראומה.

כמובן, הם לא עירבו את הכנסייה עם העניין הזה.
אם הם יוכלו לחוות לחימה אמיתית פעם נוספת, סביר להניח כי הם יוכלו להילחם שוב.
בכל יום, הם דחקו בעצמם לחזור לאיך שהם היו בעבר.
עם זאת, אייקו-סנסאי התנגדה למה שהם עשו.

אייקו לא לקחה חלק במשלחת שלהם.
העיסוק שלה היה עיסוק ה"איכרית", ובמהלך האימונים, הכנסייה רצתה שהיא תיקח חלק בפיתוחים חקלאיים.
אם היה מדובר באייקו-סנסאי, היה ביכולתה לפתור את בעיות המזון שלהם.

היא נרדמה במיטה שלה אחרי ששמעה את החדשות על מותו של האג'ימה.
בזמן שהיא נשארה בעיר הבטוחה, התלמיד שלה מת.
הם לא יוכלו לחזור ליפן עם כולם.

עבור אייקו-סנסאי, שהייתה בעלת חוש צדק חזק כל כך, זה היה שוק אדיר.

לכן, היא לא הולכת להרשות לתלמידים שלה לצאת לשדה הקרב עוד.
עם העיסוק שלה, היא תוכל לשנות את כל בעיית המזון של העולם הזה. אותה אייקו-סנסאי התנגדה לאימונים שהתלמידים שלה קיבלו עם נחישות שהייתה ללא חת.
מאחר ולא רצו להחמיר את מערכת היחסים ביניהן, הכנסייה נכנעה להתנגדות שלה.

כתוצאה מכך, היו "מורדים" שאימנו את עצמם.
היחידים שהמשיכו באימונים שלהם היו החבורה של ג'וגו, וזה היה בגלל שהם רצו לאתגר את "המבוך האדיר אורקוס" בשנית.
בפעם הזו, מאלד ומספר אבירים באו איתם.

זה היה היום השישי של המסע שלהם למבוך.
נכון לעכשיו, הם היו בקומה ה-60. רק 5 קומות לפני שהם יגיעו לקומה שתועדה כשיא הקומות שאליה הגיעו אי-פעם.
עם זאת, קבוצתו של קואקי נתקעה.
לא, זה לא שהם לא יכלו להתקדם עוד, היה נכון יותר לומר שזה בגלל שהם המשיכו לקבל סיוטים על מה שקרה באותו יום.

למרות שהצוק שנפרש לפניהם היה שונה מהאחד מהיום ההוא, עדיין הייתה לו הרגשה דומה לאותו צוק.
היה עליהם לעבור גשר תלוי שנישא מהצוק והתקדם אל תוך הקומה הבאה.
כשלעצמו, לא הייתה בעיה, אבל הם עדיין זכרו.
במיוחד קאורי, שעדיין לא זזה בזמן שהיא הביטה אל תוך התהום.

"קאורי..."

הקריאה מלאת הדאגה הזו באה משיזוקו.
קאורי נדה בראשה מצד לצד בעוד שהיא נעצה את מבטה בנוף הנפרש לפניה, וחייכה לשיזוקו.

"אני בסדר גמור, שיזוקו-צ'אן."

"אני רואה... בבקשה אל תתאמצי יתר על המידה. את לא צריכה לרסן את עצמך איתי."

"האהאהא, תודה. שיזוקו-צ'אן."

שיזוקו חייכה לחברתה הטובה ביותר.
עיניה של קאורי בהקו בחוזקה. לא היה אף שמץ של ייאוש או של בריחה מהמציאות בעיניים הללו.
שיזוקו מלאת התובנה שהייתה רגישה לדקויות של האדם, ידעה שקאורי אמרה את האמת.

(ללא ספק, קאורי חזקה.)

זה היה כמעט בוודאות שהאג'ימה מת. היה מוזר לחשוב שהוא שרד.
עם זאת, לא היה מדובר פה בשלילה של המציאות או בבריחה ממנה.
קאורי שכנעה את עצמה להמשיך הלאה, ושיזוקו הרגישה גאווה בחברתה הטובה.

עם זאת, האדם בעל התכונות שהיו כאילו כמו של גיבור לא הצליח לקרוא את האווירה. קואקי חשב שקאורי התאבלה על מותו של האג'ימה בעוד שהיא הביטה אל תחתית התהום.
הוא הסיק כי קאורי העדינה סבלה מכך שאחד מחברי כיתתה מת.
האמונות האלו שלו מילאו את ראשו, והוא האמין שקאורי אילצה את עצמה לחייך.

קאורי חשבה שהאג'ימה היה מיוחד.
קואקי לא האמין אפילו לא במקצת שהיה סיכוי שהוא שרד. הוא ניסה להציע לקאורי מילות תנחומים.

"'קאורי... אני אוהב את הנדיבות שלך. אבל את לא יכולה להעסיק את עצמך לנצח עם מותו של אחד מחברי הכיתה שלך. את חייבת להתקדם הלאה. בוודאי, זה מה שנאגומו-קון היה רוצה."

"חכה, קואקי..."

"תהי בשקט, שיזוקו! אפילו אם מה שאני אומר הוא די חמור, אל תנסי לעצור אותי רק בגלל שאת חברת ילדות.... קאורי, זה בסדר. אני לצידך. אני לא אמות. אני לא אתן לאף אחד אחר למות. אני מבטיח שלא אגרום לקאורי להיות עצובה עוד."

"אהההה... כרגיל, פזיז כל כך.... קאורי...."

"אהאה, זה בסדר, שיזוקו-צ'אן... אני מבינה מה קואקי-קון מנסה לומר. זה בסדר."

"אני רואה, את מבינה!"

קאורי לא יכלה אלא לחייך במרירות מאי-ההבנה של קואקי.
אפילו אם היא הייתה אומרת לו מה שהיא באמת מרגישה, זה היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה.
הוא לא יהיה מסוגל להבין שהסיבה שהיא התאמנה קשה כל כך ושהסיבה שהיא לקחה חלק במשלחת הזו אל תוך המבוך הייתה בגלל שהיא האמינה שהאג'ימה שרד.
הטבע של קואקי היה שלא לפקפק במה שהוא האמין בו. הוא פשוט ייקח את מילותיה של קאורי כניסיון שלה לשלול את המציאות.
הם הכירו זה את זו כבר זמן רב, אז הדרך שבה קואקי נהג כבר הייתה מוכרת לה.
זו הייתה הסיבה ששתיהן נשארו בשקט.

הוא חשב שהמילים האלו היו הדרך היחידה לשכנע אותה לגמרי, לא היה לו אף מניע נסתר במילים הללו.
קאורי ושיזוקו כבר התרגלו להתנהגות הזו שלו, אבל בנות אחרות היו מתאהבות בו עם ה"מסיכה המתוקה" שלו והאווירה הזו.

בדרך כלל, איקמן כמוהו – שהיה בעל אישיות ויכולות טובות שכאלו – יוערץ על ידי חברות הילדות שלו.
שיזוקו הייתה בדוג'ו מיועד למבוגרים מאז שהייתה קטנה בגלל האבא הנוקשה שלה, ועם התובנה העמוקה שלה, היא ידעה שחוש הצדק של קואקי היה למגרעת.
אז, רגשות שעברו את אלו של חברי ילדות לא נולדו בליבה. קאורי הייתה אותו הדבר.

(הערת המתרגם: נראה לי שזה כבר היה, אבל ליתר ביטחון איקמן זה מושג יפני שמתאר מישהו חתיך בצורה די ספציפית- זה בחור שחתיך אבל שביופי שלו יש מאפיינים נשיים גם. חלק אומרים שאיקמן זה מישהו יפה כל כך עד שהוא עבר את הגבולות של "גבר" או "אישה" והגיע לרמה חדשה (כן, היפנים די מוזרים...)).

שיזוקו אמרה לקאורי לעיתים קרובות שהיא הייתה טיפשה בכל הנוגע לאהבה, אז להתנהגותו של קואקי לא הייתה אף השפעה עליה.
הוא היה אדם טוב וחבר ילדות יקר, אבל לא היו שם אף רגשות רומנטיים.

"'קאורי-צ'אן, אני אמשיך לעודד אותך. אם את צריכה משהו, פשוט תבקשי ממני."

"נכון, סוזו תמיד תהיה בעלת ברית לקאורי."

בצד, הן שמעו את השיחה עם קואקי. טאניגוצ'י סוזו ונאקאמורה ארי הצטרפו לשיחה.
אחרי שהן נכנסו לתיכון, שתי אלו הפכו לחברות טובות עם קאורי.
הן הצטרפו לחבורה שהובלה על ידי קואקי.

נאקאמורה ארי היא אישה יפיפה עם שיער שחור שעוצב לתספורת בוב טבעית והרכיבה משקפיים.
הייתה לה אישיות עדינה ובדרך כלל היא הייתה האחת שעומדת מאחור, שצופה בהכל בדממה.
ארי אהבה ספרים.
הבחורה הזו נתנה את התחושה שהיא הייתה במועדון הספרים הטיפוסי, והאמת שהיא באמת הייתה במועדון הזה.

(הערת המתרגם: למי שלא יודע, ביפן, יש להם מועדונים בבית הספר אליהם יכולים התלמידים להצטרף. ולא, ארי לא הייתה ב ddlc-למרות שהיא הייתה יכולה להיות תוספת נהדרת שם >.<).

טאניגוצ'י סוזו הייתה בחורה קטנה בגובה 142 ס"מ.
היא הייתה "חבילה" מפוצצת באנרגיה, עד לרמה שאנשים התחילו לתהות מאיפה כל האנרגיה הזו באה עם הגוף הקטן שלה.
סוזו תמיד הייתה עליזה ותמיד קיפצה לשם ולשם. עם המראה מחמם הלב שלה, היא הייתה הקמע של הכיתה.

הן הבינו מה קאורי הרגישה ביום שבו האג'ימה נעלם, אז הן תמכו בהחלטה שלה.

"כן, ארי-צ'אן, סוזו-צ'אן. תודה לכן."

קאורי חייכה לשתי החברות הטובות שהיא הכירה בתיכון.

"הו~... קאורין אמיצה כל כך~, נאגומו-קון! לגרום לסוזו ולקאורי-צ'אן להיות עצובות כל כך! אם אתה לא בין החיים, סוזו תהרוג אותך!"

"ס-סוזו? לא נראה לי שאת יכולה להרוג אותו אם הוא לא חי."

"אל תדאגי לגבי הפרטים. אם הוא מת, אנחנו יכולות להשתמש פשוט בנקרומנסיה של ארירין בשביל קאורין."

"ס-סוזו, אין לך טקט. קאורי-צ'אן מאמינה שנאגומו-קון עדיין חי. וגם, הנקרומנסיה שלי..."

(הערת המתרגם: סוזו קוראת לקאורי ולארי בשמות חיבה.)

סוזו מתפרעת וארי נוזפת בה. זו הייתה ההתנהגות הרגילה שלהן.
קאורי ושיזוקו חשפו הבעות פנים עליזות כשראו את שתיהן כך.
למרות שקואקי לא היה כל כך רחוק מהן, הוא לא שמע מה הן אמרו.
מטבע הדברים, לקואקי הייתה היכולת לאבד את כושר השמיעה שלו שהופעלה כל פעם שנערכו שיחות חשובות או כשנאמרו מילים חשובות.

"ארי-צ'אן, לא אכפת לי מזה."

"סוזו, זה מספיק. זה מטריד את ארי."

סוזו ניפחה את לחייה כשראתה שקאורי ושיזוקו צחקו בעודן אומרות את המשפטים הללו.
ארי חשה הקלה מכך שקאורי לא לקחה את המילים של סוזו ברצינות.
הפרצוף שלה החוויר ברגע שבו המילה "נקרומנסיה" הוזכרה.

(הערת המתרגם: נקרומנסיה זה בעצם להחיות את המתים אבל בתור אל-מתים, לדוגמא זומבים. בעברית זה נקרא "להעלות באוב" לדעתי.)

"ארי-צ'אן, נקרומנסיה זה לא טוב? אפילו שזה עיסוק מיוחד כל כך..."

"...כן, מצטערת. אם הייתי יכולה להשתמש בזה כמו שצריך, זה היה יכול להוות עזרה גדולה כל כך..."

"ארי, לכולם יש את החוזקות והחולשות שלהם. יש לך זיקה גבוהה כל כך לקסם, אז אל תדאגי לגבי זה."

"זה נכון, ארי-צ'אן. אפילו אם זה העיסוק שלך, לכל אחד יש את ההעדפות ואת הכישרונות שלו. הקסם המדויק והמכוון שלך הוא מועיל לנו מאוד."

"כן, אני אתגבר אם אני אעבוד כמיטב יכולתי. אני רוצה לעזור לכולם עוד."

ארי קימצה את ידיה הקטנות לכדי אגרופים על מנת להביע את הנחישות שלה.
סוזו קיפצה ממקום למקום בעודה אומרת: "זו הרוח, ארירין!".
שיזוקו וקאורי חייכו למראה ההתמדה של חברתן.

העיסוק של ארי היה "נקרומנסרית".
קסם אפל מקושר ישירות לרוחות ולתודעה. קסם מסוג שכזה שומש כדי להטיל סטטוסים רעים (דיבאפים) בעת קרב.
נקרומנסיה הייתה קסם סופר-קשה תחת קטגוריית הקסם האפל; היא פעלה על מחשבות שנותרו מאחור על ידי המתים.
היו מספר כמרים בכנסייה שהתמחו בכך. הכומר הביא לכדי ביטוי את המחשבות שנותרו על ידי המתים והעביר אותן אל המשפחה השכולה שלהם.

עם זאת, זו לא הייתה המהות האמיתית של הקסם הזה.
הכוח האמיתי של הקסם הזה היה היכולת להעניק למחשבות האלו שנותרו על ידי המתים גופה שאיתה פעלו ולשלוט בהן כמו בובות. למרות שהיכולות של המתים שחזרו לחיים היו ברמה נמוכה יותר מאשר הזמן בו הם היו עדיין בין החיים.
בנוסף, היו גם דרכים לשלוט או לכבוש בני אדם חיים.

הבובות האלו יכלו לתקשר רק עד למידה מסוימת. הם גם היו מאוד דוממים וחיוורים, כמו רוח רפאים.
בנוסף, היא הרגישה שזה היה לא אטי להשתמש באנשים מתים בצורה שכזו. ארי בחרה שלא להתעמק בחלק הזה של אומנות הנקרומנסיה.

עם ארבעת הבנות האלו מקדימה, היה מישהו שבהה בקאורי מאחור עם עיניים אפלות.
זה היה הייאמה דאיסוקה.
כשהם חזרו לממלכה והתלמידים נרגעו, חיכתה להייאמה האשמה חמורה על מה שהוא עשה [שגרם להפעלת המלכודת].

הייאמה ציפה לזה והתנצל בדוגזה.
הוא ידע שלהתווכח על כך או לנסות כל דבר אחר לא הלך לעזור לו במקרה הזה. הזמן והמקום להתנצל בהם גם היו חשובים.

הזמן המושלם הגיע כשהוא יכל להתנצל כלפי קואקי אל מול כולם.
הוא ידע שאם הוא יתנצל לקואקי, הוא יקבל את ההתנצלות וינסה לגשר בינו לבין הכיתה.
התוכנית שלו עבדה, והביקורתיות שהוטחה בהייאמה התפוגגה על ידי קואקי. קאורי מלכתחילה הייתה נדיבה, אז היא לא האשימה במיוחד את הייאמה שהיה עם דמעות בעיניו.
בדיוק כמתוכנן.
עם זאת, שיזוקו שמה לב למניע הנסתר שהיה להייאמה.
היא הוגעלה על ידי הדרך שבה הוא השתמש בחברי הילדות שלה.

מה עוד, הוא עקב אחר ההוראות מהאדם הזה. אלו היו הוראות נוראיות ומבעיתות.
הייאמה רצה להימנע מלנהוג כך, אבל הוא כבר חצה את הקו.
הוא לא יכול לעצור עכשיו.
עם זאת, הייתה להייאמה תחושה של עינוג ויראת כבוד כלפי האדם שחשב על התוכנית הנוראה הזו, בעוד שאותו אדם נראה טבעי כל כך והשתלב עם הכיתה כאילו כלום.

(האדם הזה משוגע... אבל קאורי תהיה שלי...)

הוא יוכל להשיג את קאורי אם הוא יקשיב לאדם הזה.
הייאמה חייך באופן אינסטינקטיבי כשהמחשבות האפלות האלו הופיעו בראשו.

"הוי, דאיסוקה? מה קרה?"

קונדו, נאקאמורה וסאייטו שלחו מבטים מלאי ספק אל עבר הייאמה.
שלושת אלו עדיין היו ביחד עם הייאמה. ארבעת אלו נשארו בחבורה כמו שהיה עוד לפני.
הייאמה היה נבוך לרגע, אבל השיב לעצמו את הגישה הידידותית שלו במהרה.
אבל, האם ה"חברות" הזו הייתה אמיתית היה דבר אחר....

"ל-לא, זה שום דבר. אני פשוט שמח שעברנו 60 קומות."

"הו, בהחלט. רק עוד 5 ואנחנו נשבור את השיא~"

"אנחנו גם כאילו, נהיים חזקים יותר. לקבוצה שנשארה מאחור אין ביצים."

"טוב, אל תאמר את זה. זה בגלל שאנחנו מיוחדים."

נראה ששלושת אלו לא הטילו ספק בדבריו של הייאמה.
אנשים שהמשיכו להילחם בעודם חושבים שהם מיוחדים והפכו ליהירים היו גרועים יותר מנבלים.
הם התייחסו אל הקבוצה שנותרה מאחור בארמון המלכותי כאילו הם היו פחות טובים מהם. הם התלוננו על מה ומה בגישה מתנשאת.
עם זאת, בכל זאת הייתה להם היכולת לעבור 60 קומות, אז לא היה ניתן לעצור אותם מלנהוג כך.

שלא כמוהם עם הגישה הרעשנית שלהם, הצד של קואקי היה שקט. נראה כי הייאמה וחבורתו היו בעצם לשותפים לדבר העבירה זה של זה.

(הערת המתרגם: לא ממש הבנתי איך אני אמור לתרגם את המשפט באנגלית בסוף שם, אז ניסיתי לכתוב משהו שנשמע נכון...)

מבלי יותר מדי בעיות, הקבוצה הגיעה לקומה הנמוכה ביותר שאי פעם הגיעו אליה- הקומה ה-65.

"תכינו את עצמכם! המפה של האזור הזה לא הושלמה. אנחנו לא יודעים מה יקרה."

קולו של מאלד נשמע.
חברי חבורתו של קואקי הידקו את הבעות הפנים שלהם וצעדו אל המרחב הלא מוכר הזה.

אולם גדול התגלה אחרי שהם התקדמו לזמן מה. לכל החברים בקבוצה הייתה הרגשה רעה משום מה.
ההרגשה הזו הוכחה להיות נכונה.
קסם הופיע באמצע החדר ברגע בו הם נכנסו אל האולם. מערך קסמים בגודל של 10 מ' פעם עם אנרגיה בצבע אדום כהה.
זה היה מחזה מוכר עבורם.

"אי-אין מצב... יכול להיות שזה האחד ההוא?"

קואקי זעק בעוד שזיעה קרה נטפה במורד מצחו.
לשאר חברי הקבוצה גם הייתה הבעת פנים מתוחה על פניהם.

"ברצינות, הוא לא מת?"

ריוטארו צעק בהפתעה.
מאלד ענה להם עם קול רגוע והבעת פנים נוקשה.

"המקור של השדים שנמצאים במבוך הוא לא ידוע. אפילו אם תביסו אותו פעם אחת, אתם תפגשו אותו שוב פעמים רבות. תזהרו! אל תשכחו לאבטח דרך מילוט!"

בשביל שהם יוכלו להימלט במקרה חירום, העדיפות העליונה של המפקד מאלד הייתה לתת פקודות כדי להבטיח שתהיה להם דרך מילוט.
הפקודים לו עבדו לפי הפקודות שלו במידי. אבל, קואקי רצה לומר את מה שהוא חשב עליו.

"מאלד. אנחנו לא אותו הדבר כמו בפעם ההיא. אני הפכתי לחזק פי הרבה, ואני לא אובס בשנית! אני בטוח שאנחנו יכולים לנצח!"

"הא, זה נכון. אנחנו לא נפסיד תמיד. זה קרב נקמה!"

ריוטארו צעק עם חיוך חסר פחד.
מאלד פשוט משך את כתפיו כאילו אין לו מה לעשות בנידון. עם היכולות הנוכחיות שלהם, הם אמורים להסתדר.
בדומה לריוטארו, גם לו היה עכשיו את אותו החיוך.

מערך הקסמים האיר בחוזקה סוף סוף ו"התפוצץ".
הסיוט שלהם הופיע אל מול עיניהם.

"גוווואה!"

החיה שאגה ורקעה בקרקע.
מבט מלא ברצון עז להרוג נשלח לעבר חבורתו של קואקי על ידי הבהמות'.
בקבוצה, הייתה בחורה אחת שנעצה את מבטה חזרה על המפלצת, מבלי להיות מודעת ללחץ שהתהווה באחרים.

הבחורה הזו הייתה קאורי.
מבלי שאף אחד שמע, קאורי הכריזה לעצמה בקול מלא נחישות.

"אני לא אתן לך לקחת את חייו של אף אחד אחר. אני אגבר עליך וארד אליו."

ברגע זה, הקרב לכבוש את העבר שלהם התחיל.

 

~~~~~~~

 

g0myt7t.png

 הערות:

1. בחלק הזה של ה-WEB NOVEL הסופר נתן הסבר בנוגע למפלצות במבוך. ההסבר אומר בעיקרון כי יש יותר  קומות במבוך האדיר אורקוס מאשר שבני האדם חשבו שיש, כלומר, יש יותר ממאה קומות. המקום בו האג'ימה נמצא הוא אחד כזה. מאחר ובמבוך חיות הקסם נהיות חזקות יותר ויותר ככל שיורדים בקומות ומאחר והאג'ימה נמצא בקומה +100,  אז כל חיית קסם בה הוא יפגש אמורה להיות חזקה יותר מהבהמות', ובהרבה. האג'ימה עוד לא התקרב אפילו לסוף התהום, והמפלצות בתהום חזקות בהרבה מאשר אלו שבקומות שלמעלה בהן חברי הכיתה שלו נמצאים.

1 תגובות