אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 9 - "שינוי פתאומי"

  • 09/08/2018

silver207

שלום לכולם, הנה הצ'אפטר הרביעי לשבוע של אריפורטה. הצ'אפטר הכיל הרבה תיאורים די מסובכים שניסיתי שישמעו טוב גם בעברית, ובגלל זה ובגלל שלא היה לי הרבה זמן אתמול, הצ'אפטר יוצא היום במקום אתמול. אבל, אל דאגה, עדיין יהיו שישה מתורגמים עד סוף השבוע.

את מה שקורה בצ'אפטר הזה אני מניח שאתם מבינים משמו, אז מבלי מילים מיותרות, הצ'אפטר:

*פעם נוספת, הצ'אפטר מכיל תיאורים של אלימות קשה ושל מצב נפשי לא יציב. אני ממליץ בחום לא לקרוא אם יש בעיה נפשית.

**עם הצ'אפטר הזה, התרגום של הווליום הראשון עבר את ה-100 עמודים! יאי~!

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 9 – שינוי פתאומי

טיפה.... טיפה.....

כשהרגיש את התחושה של מים שמטפטפים על הלחי שלו ואז זורמים אל תוך הפה שלו, ההכרה של האג'ימה החלה לחזור בהדרגה.

(...אני חי?....ניצלתי?)

בזמן שהוא קם בעודו מלא ספקות, הראש שלו פגע בתקרה הנמוכה של החור שהוא היה בו.

"אאוץ'?!"

רק עכשיו הוא נזכר שהחור שהוא יצר היה בגובה של רק 50 ס"מ בערך.
האג'ימה הרים את ידו אל עבר התקרה, במטרה להמשיך לעשות לה טרנסמוטציה כדי להגביה אותה.
עם זאת, הוא הבחין בזה רק באותו רגע, שכל מה שנכנס לשדה הראייה שלו, הייתה רק יד רועדת
אחת.

האג'ימה היה המום לרגע, ורק אחרי זמן מה הוא נזכר איך הוא איבד את ידו השמאלית.
באותה שנייה, הוא הרגיש כאב בלתי נסבל מידו השמאלית שלא הייתה קיימת עוד. אבל זו הייתה רק הזיה.
האג'ימה הרכין את ראשו בייאוש ולחץ על ידו השמאלית מתוך רפלקס.
עם זאת, הוא קלט שבפצע של היד שלו שנקטעה לא היה אף בשר קרוע ולא דם, הוא רופא לחלוטין.

"ל-למה?.....וזה גם דימם כל כך הרבה...."

למרות שלא היה ניתן לראות את זה בחשיכה ששררה שם, האג'ימה היה בטוח שהוא היה בתוך שלולית של דם.
כמות הדם שהוא איבד בדרך כלל הייתה גורמת למוות של כל אחד.
משתמש בידו הימנית כדי לסרוק את הסביבה שלו, התחושה החלקלקה שהרגיש אמרה לו שהדם עוד לא התייבש.

לאחר שווידא שהדם שעוד לא התייבש באמת בא מהפצע שלו, האג'ימה שפט שהוא לא היה מעולף לזמן רב.
בזמן שהאג'ימה תהה לעצמו לגבי הריפוי של הפצע שלו, טיפת מים נוספת נטפה על הלחי שלו ומשם אל תוך הקצה של הפה שלו.
בשנייה שהיא נכנסה לפה שלו, האג'ימה שם לב שמעט מהכוח שלו חזר אליו.

"...אין מצב.... האם זה?"

האג'ימה נשא בכאבי הפנטום שלו בעוד שהוא הרים את ידו הימנית למעלה אל עבר המקום שממנו המים נטפו והשתמש בטרנסמוטציה.
הוא עשה טרנסמוטציה בחוסר יציבות והתקדם עמוק יותר.
הדבר הכי לא צפוי שם היה, שנראה כי הנוזל שנטף דרך האבנים יכל גם לשחזר כוחות קסם, ולכן הוא לא התיש את כוח הקסם שלו לא משנה כמה פעמים הוא השתמש בטרנסמוטציה.
מבלי לנוח, האג'ימה התנשף בכבדות בעוד שהוא המשיך להשתמש בטרנסמוטציה כדי לחפש אחר מקור המים האלו.
זמן קצר לאחר מכן, הזרם של הנוזל המסתורי התחיל לזרום בכמות גדולה בהרבה. הטיפות הפכו לזרם, וכשהתקדם אפילו עמוק יותר, האג'ימה הגיע לבסוף למקור המים.

(הערת המתרגם: למי שלא יודע, כאב פנטום הוא לא כאב פיזי אלא כאב פסיכולוגי שמורגש לאחר שחלק מהגוף נכרת. אותו אדם יכול "להרגיש" את האיבר שנקטע לו ואת הכאב העז שנובע מכך, למרות שהכאב לא קיים פיזית.)

"זה... הדבר הזה...."

היה שם קריסטל בגודל כדורסל שהאיר באור לבן-כחלחל.
הקריסטל היה קבור בין האבנים שם, ונטף מים מהקצה התחתון שלו.
זו הייתה אבן מסתורית אך עדיין שובה.
זוהר כוחל שהיה אפילו עמוק יותר של מזה של
אבן תרשיש, היה התיאור המתאים ביותר לקריסטל הזה.
האג'ימה הוקסם במידי, ושכח מהכאב שלו.

יכול להיות שהיה מדובר בתלות, או אולי במשיכה, האג'ימה הושיט את ידו והניח את הפה שלו ישירות על האבן.
הכאב העמום בגופו והמוח המעורפל שלו נעלמו כלא היו, ואפילו התשישות שלו נעלמה.
כצפוי, הסיבה מאחורי ההישרדות של האג'ימה הייתה הנוזל שנטף מהאבן הזו. נראה כי לנוזל הזה היו יכולות רפואיות.
חוץ מכאבי הפנטום שלו, כל שאר הפצעים שלו רופאו בין רגע.

מה שהאג'ימה לא ידע היה שהקריסטל הזה היה למעשה אוצר מהרמה הגבוהה ביותר, [קריסטל האל], והוכר כמינרל אגדי שכבר אבד.
קריסטלי האל נוצרים מזרם של כוחות קסם בשטח רחב במשך יותר מאלפי שנים שבאופן מקרי הצטברו. זו הייתה התגבשות של כוח הקסם עצמו.
לאחר שהגיע לגודל של בין 30 ל-40 ס"מ לאחר ההתגבשות, ייקח לו כמה מאות שנים כדי להגיע לרוויה מוחלטת לפני שכוחות קסם יתחילו לזרום ממנו במצב הצבירה נוזל.
הנוזל הזה נקרא [מים קדושים], ונאמר כי לשתות אותם ירפא כל פציעה וכל מחלה.
למרות שלא היה ביכולתו לשחזר חלקי גוף שאבדו, נאמר כי לשתות אותם בהמשכיות יתן לשותה חיי נצח, והיה ניתן לקרוא לו באמת כתרופת האלמוות.
סיפורים מהעת העתיקה שמספרים שהאיטו השתמש במים קדושים כדי לרפא אנשים  היו ידועים ביותר.

לאחר שחווה בעצמו את ההרגשה של בקושי להיות מסוגל לחזור מהתהום המכונה מוות, האג'ימה גרר את גופו התשוש והשעין אותו כנגד הקיר.
הפחד מלמות השתלט עליו, מה שגרם לכל הגוף שלו לרעוד בעוד שהוא חיבק את הברכיים שלו וקבר את הראש שלו ביניהן.
הלב והגוף שלו שניהם היו מותשים לגמרי, לא היה לו עד כוח להימלט.

אם מה שכוון לעברו לא היו עיוניות וזדון, אלא יד מושטת לעזרה, אולי היה לו סיכוי לחזור לעצמו.
עם זאת, המבט של דוב הטופר היה מחוץ לשאלה- הוא ראה את האג'ימה כלא יותר ממספוא, עם העיניים של טורף.
מאחר ועמד בפסגת שרשרת המזון, הוא בקושי ראה את בני האדם כאיום.
העיניים האלו, ביחד עם העובדה שידו נאכלה, שברו את רוחו של האג'ימה.

(מישהו....תצילו אותי....)

כאן, בתחתית התהום, מילותיו של האג'ימה לא יגיעו לאף אחד לעולם...
 

~~~~~~~

אחרי זמן מה, האג'ימה נשכב על צדו על האדמה, והתכרבל אל תוך עצמו כמו עובר.

ארבעה ימים עברו מאז התמוטטות העצבים של האג'ימה.
כל הזמן הזה, האג'ימה בקושי זז, ושרד רק באמצעות הזרם המטפטף של המים הקדושים.
עם זאת, ללשתות מים קדושים למשך זמן ארוך כל כך גם היו את המגבלות שלהם, הם לא יכלו להעלים את הרעב שלו.
הוא לא ימות, אבל האג'ימה סבל עכשיו מרעב אדיר ומכאב הפנטום מידו השמאלית שעוד לא הייתה שם.

(איך גמרתי ככה?)

השאלה הזו עלתה למחשבתו אין ספור פעמים במספר הימים האחרונים.
הוא לא יכל לישון בגלל הכאב והרעב, שאותם הוא ריפא בעזרת כך שהרים את ראשו ושתה מהמים הקדושים, אבל אחרי ה"ריפוי" הזה, הוא הרגיש שוב מההתחלה את הכאב והרעב האלו.
פעם אחר פעם, הוא נרדם ואיבד את הכרתו, רק כדי להתעורר מהכאב והרעב ואז שתה מהמים הקדושים כדי לברוח מהמציאות.
הגוף שלו היה שקוע בתוך מטע של ייסורים.
כמה פעמים כבר שהוא חזר שוב ושוב בין שינה קלה לבין ערות?

לפני שהוא שם לב לך, האג'ימה הפסיק לשתות מהמים הקדושים.
הוא בחר באופן לא מודע את הדרך הקלה ביותר עבורו כדי להביא קץ לייסוריו.

(אם אני אהיה חייב להמשיך לסבול ככה...אולי כדי לי....)

הוא מלמל את המחשבות הפנימיות ביותר שלו בעוד שההכרה שלו שקעה באפלה פעם נוספת.

שלושה ימים נוספים חלפו והרעב שהוא דיכא עד עכשיו פגע בו פעם נוספת.
כאב הפנטום עינה אותו ללא הפסקה, מרסק את רוחו לאיטו.
הכאב הבלתי נסבל הרגיש כמעט כאילו מישהו עמד שם וגרד בפצע שלו.

(למה... אני עדיין לא מת... אה, מהר יותר, מהר יותר....אני לא רוצה למות)

נקרע לגזרים על ידי המשאלה שלו למות לבין הרצון העז שלו לחיות, ההאג'ימה של עכשיו לא יכל עוד לחשוב כמו שצריך בעוד שהוא מלמל לעצמו באופן הזייתי.

עוד שלושה ימים עברו.
ההשפעה של המים הקדושים האחרונים שהוא שתה כבר פסקה.
הוא לא שתה אף מים, שלא לדבר בכלל על לאכול והוא וודאי לא ישרוד עוד יומיים.

עם זאת, זמן קצר מאוד לפני כן, ביום השמיני, המוח של האג'ימה החל לחוות שינויים.
מחליף לסירוגין בין המשאלה שלו למות לבין לחיות, הוא חיכה נחרצות שהעינוי הזה שהיה כמו גיהינום יגיע לקיצו, אבל אפלה קודרנית החלה לבעבע מתוכו.
הישות הזו שהייתה כמו סליים זרמה החוצה מהסדקים שנוצרו בו מכל הפחד והכאב האלו, שוחקת את המעמקים הפנימיים ביותר של התודעה של האג'ימה.

(למה אני חייב לסבול...מה עשיתי על מנת להיות ראוי לדבר שכזה...)

(למה קיבלתי יחס שכזה...מאיזו סיבה....)

(האל חטף אותי באופן לא מתקבל על הדעת....)

(חברי הכיתה שלי בגדו בי....)

(ארנב התנשא עליי....)

(היצור ההוא אכל אותי....)

המחשבות של האג'ימה נצבעו יותר ויותר בשחור עם כל רגע שעבר. כמו טיפת דיו על קנבס לבן, שהכתימה את האג'ימה שהיה טהור עד עתה.
מי היה אשם בכך, מי אילץ את כל הדברים הלא הגיוניים האלו לקרות לו, מי פגע בו... האג'ימה חיפש באופן תת מודעי אחר אויב.
הכאב והרעב העזים, ביחד עם החלל החשוך הסגור, אכלו ברוחו של האג'ימה, והאיצו אף יותר את הרגשות האפלים הללו.

(למה אף אחד לא עזר לי...)

(מה עליי לעשות אם אף אחד לא יעזור?)

(מה עליי לעשות כדי לגרום לכאב הזה להיעלם?)

 

היום התשיעי.
האג'ימה התחיל לחפש באופן תת מודעי אחר דרך לפיתרון הסיטואציה שבה הוא היה.
מבקש נואשות להשתחרר מהכאב העז, הוא החל להתעלם מכל הרגשות הלא הכרחיים כמו זעם ושנאה שהצטברו בו עד עכשיו.
עכשיו לא היה הזמן להיתפס על הרגשות האלו.
הכאב שהוא חווה לא קטן אפילו לא במעט עם ההשחרה של ליבו.
על מנת להימלט מהנסיבות הלא מתקבלות על הדעת האלו, הוא חייב לקטוע כל רגש שלא היה הכרחי.

(מה אני רוצה?)

(אני רוצה 'לחיות'.)

(מי מונע ממני את זה?)

(האויב שדוחף את האף שלו.)

(מי האויב?)

(אלו שדוחפים את האף שלהם, וכל אלו שכפו אליי את הסיטואציה חסרת ההיגיון הזאת)

(אבל, מה כדאי לי לעשות?)

(אני, אני....)

בגידה, עוינות ממפלצות... אפילו הפרצוף המחייך של מישהי שאמרה שהיא תגן עליו.... כל אלו לא משנים יותר.
בשביל לחיות, בשביל להרוויח את הזכות לשרוד, כל שאר הדברים היו טריוויאליים.
לאחר שגיבש את המחשבות שלו, הוא הגיע לתשובה אחת.
כמו להב קשיח, חד וחזק, שקורע לגזרים את כל מה שקיים.
במילים אחרות...

(אהרוג)

זה לא נבע מזדון, טינה או שנאה.
זו הייתה כוונה טהורה להרוג, פשוט להרוג על מנת לשרוד.
כל אלו שיאיימו על הישרדותי הם אויבים, ואויבים אני,

(אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג, אהרוג) *הוא אמר אהרוג 70 פעמים                                                                                                                                                     

על מנת להימלט מהרעב שלו,

(אהרוג ואטרוף!)

באותו רגע, הבחור הכנה והעדין שתמיד פתר עימותים בכך שהתנצל עם חיוך מריר, ההאג'ימה שקאורי אמרה שהיה חזק, התמוטט לחלוטין.

ונאגומו האג'ימה חדש, שעל מנת לשרוד ישמיד ללא רחמים כל מכשול שיעמוד בדרכו, נולד.
המוח שלו שנשבר לשברים הפך לאחד שוב, אולם, זה לא היה כאילו כל השברים חזרו למקומם. הוא לא היה אלא אחד אחוי, מלא בצלקות.
באפלת התהום, מותך על ידי כאב וייאוש, המוח שלו חושל מחדש באופן אינסטינקטיבי, אך הפעם היה חזק מתמיד.

האג'ימה נאבק להזיז את גופו שהיה מוחלש לחלוטין, מלקק את המים הקדושים שהצטברו במספר הימים האחרונים על הרצפה כמו כלב.
למרות שהם לא יכלו לרפא את כאב הפנטום או את הרעב שלו, וויטליות חזרה אל גופו.

עם עיניים בוהקות, האג'ימה ניגב את פיו הרטוב בגסות וחיוך חסר פחד שחשף את הניבים שלו עלה על פניו.
זה היה הרפרזנטציה הטובה ביותר עבור שינוי פתאומי.
האג'ימה נעמד, ובזמן שהוא השתמש בטרנסמוטציה, הוא מלמל פעם נוספת.

"אהרוג..."

~~~~~~~

במקום מסוים בתוך המבוך היו להם להקות של זאבים תאומי-זנב.
זאבים תאומי-זנב נטו לנוע בלהקות של ארבעה עד שישה זאבים.
זה היה בגלל שביחיד, זו הייתה חיית הקסם הכי חלשה בקומה הזו, ומכאן שהם היו חייבים לפצות על כך בכך שהם עבדו בלהקות.
הלהקה הזו של הזאבים תאומי-הזנב לא הייתה שונה מכך, והכילה ארבעה זאבים.

בזמן שהם היו זהירים מהסובב אותם ונעו תחת המחסה של קיר האבן, הם חיפשו אחר אדמת ציד טובה.
שיטת הציד הבסיסית של הזאבים תאומי-הזנב הייתה לעשות מארב.
אחרי שהם הלכו לזמן מה, הזאבים תאומי-הזנב מצאו אדמת ציד מספקת והתחבאו בנפרד בארבע פינות שונות, תחת צלו של קיר האבן. ועכשיו, כל שנותר להם זה לחכות לטרף שלהם שיגיע.
אחד מהם הגניב את עצמו אל בין סלע לבין הקיר כדי להחביא את הנוכחות שלו, ובזמן שהוא חיכה לטרף שלו שיגיע, הוא הרגיש לפתע בחוסר נוחות.

מאחר ושיתוף פעולה היה הכרחי עבור הישרדותם של הזאבים תאומי-הזנב, הייתה להם דרך ייחודית משלהם כדי לתקשר ביניהם. למרות שהם לא יכלו להשתמש בדרך הזו כדי לתקשר ביניהם בצורה יעילה, הם יכלו לפחות להבין את כוונותיהם של כל אחד מהם, לא משנה מה היה המיקום שלהם.
הוא הרגיש שמשהו היה לא כשורה- הם היו להקה של ארבעה זאבים, אבל הוא יכל להרגיש את נוכחותם של שלושה בלבד. אחד מהם, שהיה אמור להיות בצדו השני של הקיר, מחכה, נעלם לפתע.

מה קורה כאן? בזמן שאימץ לעצמו חשד שכזה, הוא שמע את אחד מחברי הלהקה שלו זועק בדיוק כשהוא התחיל לשים כוח ברגליו כדי להרים את גופו המכופף. באותו הצד של הקיר שבו החבר שלו ללהקה נעלם, זאב אחר הרגיש מתוסכל. נראה כי הוא נתפס במשהו ונאבק על מנת להימלט, אך ללא הצלחה.
בדיוק כששני הזאבים האחרים עמדו לקום וללכת לעזרה, הנוכחות של הזאב שנאבק נעלמה גם היא.

בעודם מבולבלים, הם מיהרו אל הצד הנגדי של הקיר כדי לבדוק, אבל לא היה שם כלום לחלוטין.
שני הזאבים שנותרו היו מבולבלים וניסו להשתמש באפים שלהם כדי לרחרח אחר המיקום של חבריהם ללהקה שהיו מוחבאים קודם.
באותו רגע, נוצר מאין נחשול באדמה והקיר הזדקר כאילו הוא רצה לבלוע אותם.
הם קפצו הצידה במידי, אבל אחרי שהם נחתו, הרגליים שלהם שקעו אל תוך האדמה וקיבעו אותם במקומם.
בדרך כלל זה יהיה קל עבורם לרסק את האדמה ולהימלט משם, אבל הם היו המומים מסיטואציה החריגה הזו שלא קרתה לעולם לפני כן, הרי שזו הייתה הפעם הראשונה שהם נלכדו.
התוקף חשב על להשתמש בכאוס הזה כדי ליצור רגע של תדהמה, והזאבים שנלכדו עשו בדיוק כך.

"גורווואה?!"

זעקותיהם של הזאבים נבלעו על ידי הקיר, ואז, לא נותר עוד דבר.

האחד שלכד את ארבעת הזאבים תאומי-הזנב היה, כמובן, האג'ימה.
מהיום שבו הוא החליט לנקום, האג'ימה דיכא את הרעב שלו וכאב הפנטום שלו. בזמן שהוא שתה מים קדושים על מנת לשרוד, הוא אימן שוב ושוב את הטרנסמוטציה שלו עם כוח הקסם שלו שלא נגמר.
מהיר יותר, מדיוק יותר, נרחב יותר.
הוא ימות בקלות אם הוא יצא עכשיו, אז עם המערה הקטנה שהיה בה את קריסטל האל בתור הבסיס שלו, הוא ליטש את הנשק היחידי שלו , מעט בכל פעם.
אין צורך לומר, הנשק שלו היה הטרנסמוטציה שלו.

למרות שהוא שמר על פרופיל נמוך לעת עתה, המשמעות של זה הייתה גם שהוא נאלץ לסבול התקפי כאב רנדומליים. האג'ימה נאלץ להתרכז עד כמה שיכל על מנת לעמוד ברעב ובכאב הפנטום שלו.
כתוצאה מהאימונים שלו, המהירות והדיוק שלו היו עכשיו שניהם גבוהים פי כמה, והוא יכול לעשות טרנסמוטציה לטווח של עד שלושה מטרים בערך.
עם זאת, כוח ההתקפה שלו שהיה כמו של זה של קסם אדמה נשאר חסר תועלת כתמיד.

משתמש במכלי אבן קטנים על מנת לאגור את המים הקדושים, האג'ימה חקר את המבוך בזמן שסימן את דרכו עם טרנסמוטציה.
וזה היה מתי שהוא מצא את ארבעת הזאבים תאומי-הזנב.
בזמן שהוא עקב אחרי הלהקה של הזאבים תאומי-הזנב, הם כמעט גילו אותו מספר פעמים, אבל בכל פעם, הוא הצליח להימלט איכשהו אל תוך הקירות באמצעות טרנסמוטציה.

מכוון אל הרגע שבו ארבעת הזאבים התפצלו בשביל המארב שלהם, הוא עשה טרנסמוטציה על הקיר והמלכודת שלו הושלמה.

"מה, הם עדיין חיים? טוב, לטרנסמוטציה שלי כמעט ואין אף כוח ישיר להריגה. אפילו לנטיפי האבן שאני יכול ליצור עם טרנסמוטציה אין מספיק כוח או מהירות כדי להרוג את חיות הקסם שכאן."

האג'ימה הציץ אל תוך החור הקטן שהיה ליד רגלו עם עיניים נוצצות.
הזאבים תאומי-הזנב היו "בתוך הקיר", פשוטו כמשמעו. לכודים על ידי סלעים מכל צידם, הם בקושי יכלו לזוז ויכלו רק להראות את הרגזנות שלהם עם היללות השקטות שלהם.

הוא ניסה למעשה לתקוף את חיות הקסם בכך שהוא עשה טרנסמוטציה ליד כפות הרגליים שלהם, אבל חסר מאוד לכוח ולמהירות של נטיפי האבן כך שהם לא יכלו לחדור את העור שלהם, זה בקושי היה יעיל מספיק בשביל שיהיה לזה שימוש פרקטי.
עם זאת, זה היה שונה אם היה מדובר בקסם אדמה.
טרנסמוטציה הייתה בסך הכל קסם ליטוש, והיה לא הגיוני שתזדקק לכוח שיכול להרוג מישהו במהלך תהליך ליטוש.
לכן, להיות מסוגל ללכוד אותם ככה היה המרב שהוא יכל לעשות.

"לחנוק אותם ככה זה בסדר... אבל אני לא יכול לחכות עוד"

השפתיים של האג'ימה התעקלו לכדי חיוך, ועיניו היו לחלוטין עיניים של טורף. הוא הניח את ידו הימנית כנגד הקיר והתחיל להשתמש בקסם הטרנסמוטציה.
בעוד שהוא חתך אבנים והתרכז על מראה ברור בדמיון שלו, הוא המשיך לעבוד לאט לאט.
בסופו של דבר, המוצר הסופי היה חנית ספירלית דקה, אבל הוא חיזק אותה אפילו יותר בכך שהוא הוסיף חלקים נוספים ומשהו שהיה דומה להגה היה מחובר אל הידית שלה.

"הנה אני בא~ קבלו את זה, ואת זה!"

האג'ימה דקר עם החנית שלו אל עבר הזאבים תאומי-הזנב שהיו לכודים מתחת לאדמה. אולם, ראש החנית נחסם בקלות על ידי העור והפרווה הקשיחים שלהם.

"כצפוי. זה באמת לא יכול לחדור דרכם."

למה הוא לא השתמש בסכין או אפילו בחרב? עקרונית, ככל שחיית הקסם הייתה חזקה יותר, כך היא גם הייתה קשיחה יותר.
כמובן, היו גם יוצאי דופן רבים, תלוי בתכונות הייחודיות של המינים השונים.
על מנת לפצות על חוסר היכולת שלו, הוא שם דגש על חקר ולמידה. הוא העריך כבר שסכינים וחרבות רגילים היו חסרי תועלת כנגד חיות קסם ברמה כזו.

לכן, האג'ימה סובב את הגלגל שהיה מחובר אל הידית של החנית, וסביב סביב, ראש החנית הספירלי התחיל להסתובב.
כן, זה היה בעצם מקדח שנוצר לאחר שהוא לקח לחשבון את הדרך לחדור את העור הקשה של חיות הקסם.
מסובב נואשות את הגלגל בזמן שהוא הוסיף אל כך את משקל הגוף שלו, קצת בכל פעם, הקצה של החנית התחילה לשקוע אל תוך עורו של הזאב תאום-הזנב.

"גורווואה?!"

הזאב תאום-הזנב זעק.

"זה כואב? או שאתה רוצה שאני אתנצל? אני עושה את זה בשביל לשרוד. אתם לא הייתם אוכלים אותי גם כן? אנחנו אותו הדבר."

בעודו אומר את זה, הוא סובב את המקדח אפילו עמוק יותר בעזרת כך שהוסיף את משקל גופו. למרות שהזאב תאום-הזנב נאבק כדי לזוז משם, זה היה בלתי אפשרי מאחר והוא כבר נקבר לגמרי מבלי אפילו המרווח הקטן ביותר.

סוף סוף, המקדח חדר את העור הקשה של הזאב תאום-הזנב, הורס את איבריו הפנימיים ללא רחמים.
הזאב תאום-הזנב החל לזעוק את זעקת המוות שלו, החזיק מעמד לזמן מה ולפתע, עם פרכוס אחרון, הפסיק לזוז.

"ו, המזון הושג!"

מחייך מעונג בעוד שהוא חיסל את שלושת הזאבים האחרים באותה דרך, האג'ימה השתמש בטרנסמוטציה שלו כדי להחזיר את הגוויות של הזאבים תאומי-הזנב, ובזמן שהיה מוגבל עם יד אחת, הוא הסיר את הפרווה שלהם.

מונע על ידי הרעב שלו, הוא התחיל לאכול.

שמות:

-קריסטל האל- The God Crystal.

-מים קדושים- Sacred Water.

1 תגובות