אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 7 - "זדון אומלל"

  • 06/08/2018

silver207

לילה טוב לכולם, הנה אני מביא לכם את הצ'אפטר השני לשבוע.
הצ'אפטר די קצר והאמת שלא הרבה קורה בו, אז מבלי להכביר במילים,

הנה:

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 7 – זדון אומלל

זעקות המוות של הבהמות' נשמעו בכל עבר, בזמן שגשר האבן קרס בעודו משמיע קול חריקה רועם.
ואז....
האג'ימה נעלם אל תוך התהום ביחד עם הריסות הגשר.
עבור קאורי, הזמן שבו זה קרה כאילו עבר בסלו מושיין, ומילא את ליבה בייאוש.

האירוע של הלילה האחרון התנגן בראשה פעם אחר פעם.
בחדר שהואר על ידי אור הירח, היא דיברה עם האג'ימה בזמן שהם שתו את החיקוי לתה השחור שהאג'ימה הכין, שאפילו כמחמאה לאות נימוס, לא יכל להיקרא "טעים".
זו הייתה הפעם הראשונה שבה הם דיברו האחד עם השנייה ברצינות.
בגלל חוסר הנוחות שהיא חשה מסיוטים שלה, היא החליטה לבקר פתאום את האג'ימה. למרות שהאג'ימה היה די מופתע, הוא עדיין הקשיב לה באופן רציני, ולפני שהיא אפילו שמה לב לכך, חוסר הנוחות שהיא חשה בו נעלם.

רק אחרי שהיא חזרה לחדרה בעליזות היא הבחינה באיזו בוטות היא הייתה לבושה, מה שגרם לה להתפתל מבושה.
כשהיא נזכרה בהאג'ימה שלא הגיב באף צורה מיוחדת לכך, היא הרגישה אכזבה במחשבה שאולי היא לא מושכת מספיק.
שותפתה לחדר, שיזוקו, הופתעה כשהיא גילתה את קאורי עושה כל מיני הבעות פנים מצחיקות לבדה, מה שלבטח יהפוך בעתיד לחלק בעברה שהיא לא תרצה להיזכר בו.

באותו לילה, הדבר החשוב ביותר הייתה ההבטחה שלה שהיא "תגן על האג'ימה".
זו הייתה הבטחה שהאג'ימה הציע כדי להרגיע את קאורי ולפטור אותה מחששותיה.
הזיכרון של האג'ימה נעלם אל תוך התהום ממש אל מול עיניה המשיך להתנגן באיטיות בראשה של קאורי.

איפשהו במרחק, צרחה נשמעה.
כשקאורי הבחינה שהקול הזה היה שלה, היא עיוותה את פניה כשחזרה במהרה אל המציאות.

"תנו לי ללכת! אני חייבת ללכת אל נאגומו-קון! אני הבטחתי! אני... אני אמרתי שאני אגן עליו! תנו לי ללכת!"

שיזוקו וקואקי החזיקו לאחור נואשות את קאורי שנראתה כאילו עמדה לקפוץ אחריו.
בעוד שהם חשבו "איך יכול להיות שגוף רזה שכזה הוא בעל כוח רב כל כך?" הם המשיכו במשימתם לעצור אותה.

אם היא תמשיך להיאבק ככה, היא אולי תפצע את עצמה. אך אף אל פי כן, הם לא יכלו פשוט לתת לה ללכת. אילו הם היו משחררים אותה, היא בטוח תקפוץ מהצוק.
לא היה לה אף צל מהרוגע הרגיל שלה, והיא נראתה כאילו הדאגה שיגעה אותה לגמרי. לא, אולי יותר נכון לומר שהבעת הפנים שלה הייתה כאובה.

"קאורי! את לא יכולה! קאורי!"

בגלל ששיזוקו הבינה את רגשותיה הנוכחיים של קאורי, היא לא הצליחה למצוא את המילים הנכונות לומר. כל שהיא יכלה לעשות זה לקרוא נואשות בשמה.

"קאורי! את גם מנסה למות? זה כבר מאוחר מדי עבור נאגומו! תירגעי! את תפגעי בעצמך!"

קואקי ניסה בכל מעודו להראות לקאורי כמה מודאג לה הוא היה.
עם זאת, זה לא היה המקום הנכון או הזמן הנכון לומר משהו שכזה לקאורי, שכבר מלכתחילה הייתה מבולבלת.

"למה אתה מתכוון ב"מאוחר מדי"? נאגומו-קון עדיין לא מת! אני חייבת ללכת, הוא בטוח מחפש אחר עזרה!"

הוא נפל מצוק אל תוך תהום אינסופי.
לא משנה איך מסתכלים על הסיטואציה הזו, כבר לא הייתה אף תקווה לנאגומו האג'ימה.

אך עם זאת, לקאורי של עכשיו לא היה את הרוגע הדרוש בשביל לקבל את המציאות הזו.
אם הם יאמרו יותר מדי, היא רק תתנגד להם ותתאמץ אפילו יותר ללכת אחריו. ריוטארו והתלמידים האחרים גם לא ידעו מה לעשות בעוד שהם סתם עמדו שם, מבלי להיות מסוגלים אפילו לפצות את פיהם.

באותו רגע, המפקד מאלד הלך אל עבר קאורי מבלי לומר דבר, ואז הכה את חלק האחורי של הצוואר שלה. היא הזדעזעה לשנייה ואז איבדה את הכרתה.
קואקי החזיק את קאורי התשושה ונעץ את מבטו במפקד מאלד.
לפני שהוא יכל להתלונן, שיזוקו קפצה על ההזדמנות וקדה אל המפקד.

"אני מצטערת. תודה רבה לך."

"בבקשה הפסיקי עם זה.... שמרי את התודה שלך לאחר כך. אנחנו לא ניתן לעוד אדם למות. אנחנו נקדיש את כל כוחנו בשביל להבטיח שתצאו מהמבוך הזה בשלום.... אני אשאיר אותה לך."

"אתה לא צריך לבקש אפילו."

כשראה את המפקד מאלד עוזב, קואקי, שלא יכל לומר דבר, חשף הבעת פנים מאוד לא שמחה.
שיזוקו לקחה את קאורי ואמרה לקואקי:

"מאחר ולא יכולנו לעצור אותה, המפקד היה חייב לעשות את זה. אתה מבין, נכון? אין לנו הרבה זמן. לפני שהבכי שלה היה מתחיל להשפיע על המורל של כולם, או לפני שהיא הייתה חווה התמוטטות עצבים, זה היה הכרחי לעצור אותה...
תראה, אתה חייב לפתוח את הדרך, לפחות עד שכולם יצאו מכאן.... זה מה שנאגומו-קון היה אומר."

לאחר שקיבל את מילותיה של שיזוקו, קואקי הנהן את ראשו.

"את צודקת, בואו נזוז!"

המראה של חבר לכיתתם מת ממש מלפני עיניהם נחקק עמוקות במוחות של כל תלמידי הכיתה. הבעת הפנים של כולם הייתה ריקה בעוד שהם הסתכלו אל עבר המקום בו היה הגשר לפני כן. היו אפילו כמה שאמרו "נמאס לי מזה כבר!" והתמוטטו על האדמה.
בדיוק כפי שהאג'ימה אמר, הקבוצה נזקקה עכשיו למנהיג.
קואקי הרים את קולו אל עבר חברי הכיתה שלו.

"כולם! לבינתיים, רק תחשבו על איך לחזור בחיים. אנחנו נסוגים!"

התלמידים זזו בעצלות בתגובה למילים שלו.
מעגלי הקסמים עדיין פעלו, ומספר חיילי השלדים המשיך לעלות. זה יהיה פזיז עבורם להמשיך להילחם עם המצב הנפשי הנוכחי שלהם.

זה גם היה לא הכרחי.
קואקי צעק בכל כוחו ודחק בתלמידים להימלט. המפקד מאלד והאבירים ניסו גם הם להמריץ את התלמידים.

בסופו של דבר, הם כולם נמלטו על ידי עלייה במדרגות.

גרם המדרגות לקומות הגבוהות יותר היה ארוך. הוא היה חשוך והם לא יכלו לראות דבר בעוד שהם המשיכו לעלות במדרגות.
הם הרגישו שהם עלו כבר יותר משלושים קומות, ואפילו הגופים שלהם שהיו מחוזקים על ידי קסם התחילו כבר להרגיש תשושים.
בגלל הפצעים מהקרב קודם לכן, גרם המדרגות הארוך והקודר רק גרם להם להרגיש אפילו יותר מדוכאים.

בדיוק כשהמפקד מאלד שקל האם כדי להם לעצור להפסקה קצרה, קיר ענקי שהיה חרוט עליו מעגל קסמים הופיע מולם.

התלמידים התחילו לקבל חזרה מהוויטליות שלהם.
המפקד מאלד והאבירים התקרבו במהרה אל הקיר והתחילו לחקור אותו. הם לא שכחו להשתמש בפייר סקופ.
מחקירתם, הסיכוי לכך שהחומה ממולכדת היה נמוך ביותר. נראה כי תפקידו של מעגל הקסמים היה להזיז את הקיר שהוא היה חרוט עליו.
המפקד מאלד התחיל לדקלם ויצק את כוחות הקסם שלו אל תוך מעגל הקסמים. כתוצאה מכך, בדיוק כמו דלת סתרים בבית של נינג'ה, קיר האבן הסתובב על צירו עם קול חריקה כדי לחשוף לפניהם את השביל המוביל אל החדר שמאחוריו.

מאחורי הדלת הייתה הקומה ה-20 ממנה הם באו.

"חזרנו?"

"האם חזרנו?"

"חזרנו... אנחנו באמת חזרנו..."

אנחות הקלה נשמעו מכל התלמידים בזה אחרי זה. היו כמה שפרצו בדמעות ואחרים שחיבקו זה את זה.
קואקי והחבורה שלו התיישבו על הקרקע מיד אחרי שהם עברו את הקיר.
עם זאת, הם עדיין היו בתוך מבוך. אפילו אם הרמה שלהן הייתה נמוכה, הם לא ידעו מאיפה חיות הקסם יופיעו.
הם צריכים להימלט מהמבוך לפני שהם יוכלו להירגע לחלוטין.

בזמן שדיכא את הרצון שלו לתת לכולם לנוח, המפקד מאלד הכביד על ליבו וגרם לתלמידים לעמוד.

"כולכם! אל פשוט תשבו שם! אתם לא תצליחו לחזור אם תתחילו להירגע כאן! נסו להימנע מלוחמה בחיות קסם כמה שאפשר, אנחנו חייבים לצאת מכאן בהקדם האפשרי. פשוט תחזיקו מעמד לעוד קצת זמן!"

אמרות הנגד של התלמידים שרצו לצאת להפסקה קצרה הושתקו על ידי המבט הנוקב של המפקד מאלד.
התלמידים נעמדו בחוסר יציבות. קואקי התגבר על התשישות שלו ולקח את ההובלה. מרוכזים סביב האבירים, הם נלחמו כמה שפחות בעוד שהם הלכו החוצה אל היציאה מבלי אף עצירה.

סוף כל סוף, הם הגיעו אל הקומה הראשונה וראו את אשת הקבלה הנוסטלגית. זה ברור מאליו שהם לא העבירו אפילו יום אחד במבוך, ועדיין, רבים מהם הרגישו שעבר זמן רב מאז הפעם האחרונה שהם עברו שם.

הפעם, התלמידים חשפו הבעות פנים של הקלה אמיתית. היו אפילו תלמידים שנשרעו על האדמה שמלפני הכיכר, מלאי שמחה מהעובדה שהם עדיין היו בחיים.
עם זאת, לקבוצה של תלמידים — שיזוקו, שעדיין סחבה את קאורי חסרת ההכרה, קואקי, ריוטארו, ארי, סוזו, והנערה שהאג'ימה הציל — היו מבטים קודרים על הפרצופים שלהם.

המפקד מאלד דיווח לקבלה בזמן שהמשיך לשלוח מבטים צדדיים על קבוצת התלמידים. המלכודת החדשה שהם גילו בקומה ה-20 הייתה יותר מדי מסוכנת. למרות שגשר האבן קרס, הם לא ידעו אם המלכודת הייתה עדיין פעילה ומכאן שהיה עליהם לדווח עליה.

בנוסף, על המוות של האג'ימה הוא גם חייב לדווח, ולמפקד מאלד היה קשה למנוע מהעצבות שלו להיראות.
ועדיין, הוא לא יכל שלא להיאנח.

~~~~~~~

אחרי שהקבוצה שבה להולווארד, הם חזרו אל חדריהם בעודם מדוכדכים.
היו מספר תלמידים שדנו על משהו, אבל רובם כבר נרדמו וישנו שינה עמוקה.

ואז יש את הייאמה דאיסוקה.
הוא עזב את הפונדק לבדו, וישב בפינה לא בולטת בעיר וחיבק את הברכיים שלו. הפנים שלו היו קבורות ביניהן, והוא לא זז.
אם חברי הכיתה שלו היו רואים אותו ככה, הם בטח היו חושבים שהוא אובד עצות בנוגע למה שקרה.
אבל במציאות.....

"הא, האהאהא. ז-זו הייתה אשמתו! בתור חלשלוש... הו-הוא נסחף.... ז-זה היה עונש שמיימי. זו לא אשמתי... זה היה למען שירסאקי.... החלשלוש הזה... הוא כבר לא משנה.... אני לא טועה... האהאהא."

עם גיכוחו האפל ועיניו המעורפלות, הוא ניסה להצדיק את מעשיו.

כדור האש שיצא ממסלולו ופגע בהאג'ימה הוטל, ללא אף צל של ספק, על ידי הייאמה.
כשהוא שקל האם להימלט דרך המדרגות או להציל את האג'ימה, הזיכרון שלו על המפגש בין האג'ימה לקאורי עלה בעיניי רוחו, והייאמה יכל לשמוע את השטן לוחש לאוזנו: "אם זה עכשיו, אף אחד לא ישים לב אם תהרוג אותו~", 
ובאותו רגע, הוא מכר לו את נשמתו.

על מנת שלא ייחשף שהוא עשה את זה, הייאמה תיזמן את המתקפה שלו בזהירות רבה והטיל כדור אש מתביית שפגע בהאג'ימה.
בהפגזה הכאוטית ההיא, יהיה קשה מאוד לקבוע מי הטיל איזה כישוף.
חוץ מזה, הזיקה של הייאמה הייתה לרוח. זה היה בלתי אפשרי לומר שהוא עשה את זה ללא הוכחות.
הייאמה אמר את הדברים האלו לעצמו בעוד שהוא חשף חיוך אפל.

בדיוק באותו רגע, מישהו קרא לו מאחור.

"אנחה~ אז זה באמת היית אתה. התלמיד הראשון שביצע רצח בעולם אחר..... אתה די כשיר~"

"הא? מי-מי זה?!"

הייאמה נסוג לאחור בפאניקה. האחד שהילל אותו ככה היה אחד מחברי הכיתה שלו.

"ל-למה אתה כאן...."

"אל תדאג לגבי הפרטים הקטנים. יותר חשוב מזה... רוצח-סאן? איך אתה מרגיש עכשיו? איך זה מרגיש להרוג את היריב שלך לאהבה באמצע כל הבלגן?"

האדם הזה צחק בקלילות, כאילו צפה בקומדיה.
למרות שהייאמה עשה את זה מרצונו שלו, אחד מחברי הכיתה שלהם באמת מת אחרי הכל, אבל האדם שמולו התנהג כאילו שום דבר לא קרה.
עד לפני רגע, לאדם הזה הייתה את אותה הבעת פנים מזועזעת ותשושה כמו לשאר התלמידים. אבל עכשיו, לא נותר אפילו זכר לכך על הפרצוף שלו.

"...זה... זה טבעך האמיתי?"

הייאמה ההמום מלמל את זה. ניתן היה לשמוע לגלוג מתנשא מאותו אדם.

"טבע? זה לא משהו אקסטרווגנטי שכזה. זה לא נפוץ שאנשים שמים על פניהם מסכות שונות?
יותר חשוב מזה... מה יקרה אם אני אספר על זה לכולם? במיוחד... אם היא תשמע את זה...."

"-----?! ד-דבר שכזה.... אף אחד לא יאמין לזה.... אין גם...."

"אין הוכחה? במילים אחרות, אתה לא מאמין שאני יכול לשכנע אותם? אתה חושב שהמילים של בחור נואש מסוים הן שיהיו משכנעות?"

הייאמה נדחק לפינה.
זה היה כאילו המילים האלו שומשו כדי לצחוק עליו, שמלכתחילה כבר היה כמו עכבר חלשלוש.
אף אחד לא ציפה שהאחד הזה היה אדם שכזה, היה לו יותר קל להאמין אילו מישהו היה אומר לו שיש לאדם הזה אישיות מפוצלת.
האדם הזה הסתכל כלפי מטה על הייאמה ועל פניו היה חיוך סדיסטי שגרם לצמרמורות לעבור בכל הגוף של הייאמה.

"מה אתה רוצה?"

"הו? זה בלתי צפוי. זה נראה כאילו איימתי עליך, הלא כן?
פופו. זה לא כאילו אני רוצה ממך משהו ממש ברגע זה. לבינתיים, כל מה שעליך לעשות זה לציית לי ולהפוך לכפוף שלי."

"ז-זה......"

עקרונית זה היה אותו הדבר כמו הכרזה עליו כעבד.
כצפוי, הייאמה היסס. כמובן, הוא רצה לסרב, אבל אם הוא היה עושה כן, אז האדם הזה יפיץ את השמועה על מעשיו ללא רחמים.
הייאמה שהיה אובד עצות התחיל לחשוב מחשבות אפלות כמו, "אולי עדיף לי פשוט להיפטר מ...." אולם, האדם הזה חזה כבר מראש שזה יקרה, והחליט לפתות אותו.

"אתה לא רוצה את שירסאקי קאורי?"

"------?! מ-מה אמרת?"

המחשבות האפלות של הייאמה נעלמו בין רגע, והוא בהה באדם הזה עם עיניו פקוחות לרווחה. האדם הזה גיחך למראה דמותו ההמומה של הייאמה, והמשיך לפתות אותו.

"אם תעקוב אחריי... אני מבטיח לך שהיא תהיה שלך. אני תכננתי להציע את זה לנאגומו-קון, אבל.... אתה הרגת אותו. זה בסדר, יכול להיות שאתה יותר מתאים למה שאני מתכנן.
מאחר ולא נגרם אף נזק, למה שלא פשוט נשכח מזה?"

"...מה המטרה שלך? מה אתה מנסה להשלים?!"

עומד אל מול סיטואציה מבלבלת שכזו, הייאמה דיבר בקול מלא בפאניקה.

"פופו, זה לא קשור אליך. טוב, בוא פשוט נאמר שאני מחפש אחר משהו.... אז? מה התשובה שלך?"

הייאמה הרגיש מעוצבן על איך שהאדם הזה הסתכל עליו כמו על אידיוט. כמו כן, האדם הזה שינה בקלות את האישיות שלו והייאמה הרגיש פחד עז מהטרנספורמציה הזו.
בכל מקרה, לא הייתה לו ממש ברירה בעניין הזה, אז עם מבט מובס על פניו, הוא הנהן את ראשו.

"...אני אציית."

"אהאהאהאהאהאה, נפלא! אני לא רוצה להאשים את אחד מחברי הכיתה שלי אחרי הכל! טוב, אז שנלך, רוצח-סאן? אהאהאהאהאהאה!"

האדם הזה חזר אל הפונדק בעוד שחייך בעליזות, הייאמה הביט על הגב של אותו אדם בעוד שהוא אמר בשקט, "לעזאזל....."

הייאמה רצה לשכוח מזה, אבל לא משנה כמה הוא הכחיש את זה, הוא לעולם לא ישכח את הסצנה הזו; הבעת הפנים שהייתה לקאורי כשהאג'ימה נפל אל תוך התהום.
זה היה בלתי אפשרי למצוא את המילים המתאימות בשביל לתאר את מה שהיא הרגישה אז....

נכון לעכשיו, כל התלמידים היו מותשים וישנו כמו בולי עץ.
אחרי שהם נרגעו והבינו את הממשיות של מותו של האג'ימה, הם יכלו להבחין בקלות ברגשותיה של קאורי.
קאורי אף פעם לא טיפלה בהאג'ימה רק מרצונה הטוב. בנוסף, רק מלהסתכל על הפרצוף הכחוש של קאורי, אפילו מבלי להיות מודעים לכך, הם יגיעו לבד למסקנה באשר למה שגרם לכך.
המעשה חסר הזהירות של הייאמה שם אותו בסיטואציה מסוכנת ביותר.

על מנת להבטיח את מקומו, הוא חייב להתנהג בצורה מתאימה.
הייאמה כבר חצה את הקו הזה, זה היה בלתי אפשרי בשבילו לעצור עכשיו. אם הוא יעקוב אחר ההוראות של האדם הזה, האפשרות שהוא חשב שכבר לא הייתה עוד --- זה עדיין היה אפשרי עבורו להפוך את קאורי לשלו.

"האה-האה, יה-יהיה בסדר. הכל ילך כמו שצריך. אני לא עשיתי שום מעשה שגוי...."

לאחר שהוא קבר את הפרצוף שלו בין הברכיים שלו בשנית, הייאמה מלמל לעצמו. והפעם, לא היה אף אחד שהפריע לו.

 הערות:

1. "האדם הזה" שומש כדי לקרוא לאחד שדיבר עם הייאמה וכל פעם שהוא דיבר או דיברו אליו, נעשה שימוש בגוף זכר. אבל, בשפת המקור אין משהו שמעיד על המין של אותו אדם, ולכן ייתכן גם שמדובר בנקבה ולא בזכר. אנא שימו לב לכך, במיוחד כי בהמשך אם יהיו דמויות לא ידועות גם אשתמש בגוף זכר למרות שלא בטוח מה באמת מינו של אותו אדם.

2. ביפנית כותבים הרבה באופן מילולי, כלומר במקום לכתוב שאותו אדם צוחק, הם פשוט יכתבו שהוא מדבר ויכתבו בדבריו את איך שהצחוק שלו נשמע. מאחר ויש הרבה מאוד כאלו ביפנית, אני מציע לכם לדמיין דמות אנימה אומרת את הדברים שאתם לא מבינים כי הרי את רובם בטוח שמעתם כבר אם אתם צופי אנימה. בצ'אפטר הספציפי הזה, רציתי לומר בקצרה על ה"פופו" שזה סוג של גיחוך מרושע. אם אתם רוצים לשמוע את זה, אני מציע שתחפשו את מונוקומה מדאנגאנרונפה צוחק.

3 תגובות

  • מאת @מרהאיתן
    07/08/2018

    תודה על הצ'אפטר

  • מאת @Rindou
    06/08/2018

    עוד כמה צ'אפטרים אתה מסיים את הוליום הראשון?,החלטתי לקרוא את כל הוליום הראשון ביחד.

    • מאת @silver207
      07/08/2018

      לווליום הראשון של אריפורטה יש את הפרולוג, 16 צ'אפטרים ועוד 3 side stories מה שמסתכם ב-20 "צ'אפטרים" בסך הכל. עד עכשיו 8 מהם כבר תורגמו ועד סוף השבוע אני מקווה לסיים עד 12 מהם.