אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 20 - "ההיסטוריה האמיתית"

  • 01/06/2019

silver207

שבת שלום לכולם,
אני יודע שעבר הרבה זמן מאז הצ'אפטר האחרון, ואני מתנצל על כך. לא היה לי הרבה זמן חופשי לאחרונה, אבל מעכשיו ועד תחילת שנת הלימודים הבאה יהיה לי די הרבה זמן חופשי לתרגם עוד צ'אפטרים.
על הצ'אפטר הזה עבדתי כבר כמה שעות, ואני ממש מרגיש כאילו המוח שלי או העיניים שלי (מה שיבוא קודם) הולכים להתפוצץ
, אז תדעו שהגרסה הראשונה שאני מעלה עכשיו עוד לא ערוכה בכלל.
על כל פנים, אני מקווה שתהנו, ורציתי להזכיר שיש עוד סך הכל צ'אפטר אחד ושני SS לווליום הראשון.
בינתיים אני ב-273 עמודים בוורד, וכנראה נעבור את ה-300 עד סוף הווליום. כשאסיים לתרגם אותו, אערוך מחדש את כולו, ואפרסם אותו כאן ובאנימה ספין.

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 20 - ההיסטוריה האמיתית

מערך הקסמים זהר באור חלוש ומילא את החדר כולו באור מסתורי.

גבר צעיר עמד אל מול האג'ימה, ובמבט קרוב ניתן היה לראות שאותו אדם לבש את אותו חלוק כמו הגופה שעל הכיסא.

"עברת את המבחנים והגעת הלום. שמי הוא אוסקר אורקוס, האחד שיצר את המבוך הזה. אם הייתי אומר שאני אחד מהבוגדים, האם זה היה עוזר לך להבין?"

מתברר שהאדם שדיבר איתם היה אוסקר אורקוס, היוצר של [המבוך האדיר אורקוס]. האג'ימה הופתע, אך המשיך להקשיב לדבריו.

"הא, אנא אל תשאל שאלות. לצערי, זו רק הקלטה. היא לא תוכל לענות על שאלותיך. עבור האחד שהגיע הלום, אני מוסר את האמת של העולם הזה, כמו כן את הסיבה שעבורה נלחמנו.... בשביל למסור את ההודעה הזו, הורשתי להיחשף אליכם בצורה הזו. אנא מכם, אני רוצה שתקשיבו... אנחנו בוגדים, אך באותו הזמן איננו כאלה."

לאחר דברים אלו, אורקוס החל את סיפורו.
הסיפור הזה היה שונה כל כך מן ההיסטוריה הידועה, אותה לימדה הכנסייה, ואותה יואה הסבירה לו; זה גרם לו להלם.

סיפור על הקרב בין האל המטורף לבין צאצאיו.

במהלך שנותיו הראשונות של עידן האלים, העולם היה במצב של מאבק שלא ידע קץ. בני אדם, שדים ודמי בני אדם נלחמו זה בזה ללא הפסקה.
הסיבות למלחמותיהם היו מגוונות: טריטוריה, ערכים אתניים, תאוות בצע ועוד מגוון סיבות אחרות, אבל הסיבה המרכזית לכל המלחמות האלו הייתה "אויבות לאל".
במהלך העידן ההוא, הגזעים השונים והמדינות השונות היו מפולגים יותר מאי-פעם. לכל גזע ולכל מדינה היה אל משלהם, אותו הם עבדו. עבור מילותיו של אלם, הם המשיכו לצאת למלחמות.

אבל אחרי מאות שנים של קרבות חוזרים ונשנים, הגיעה קבוצת אנשים שרצתה לשים לכך סוף.
בימים ההם, הקבוצה הזו כונתה "ליברטורים".

לכולם היה משהו משותף – כל אחד ואחד מהם היה צאצא ישיר של האלים אותם עבדו במהלך עידן האלים.
המנהיג של הליברטורים גילה במקרה את הכוונות האמתיות של האלים. האלים דחקו במאמיניהם לצאת למלחמות מתוך כוונה להשתמש בהם ככלים במשחק המלחמה שלהם.
כשהוא גילה זאת, המנהיג יצא למסע במטרה למצוא אנשים דומי-מחשבה, שלא יעמדו מנגד, בעוד שהאלים השתמשו באנשים, ודחקו בהם להילחם כחלק ממשחק.

הם איתרו את המקום שבו האלים שכנו, [עולם האלים].
שבעה מהם החזיקו בכוחות עצומים, שנבעו מדמם שמקורו באלים, ובעזרת הכוח הזה הם נלחמו באלים.

אולם, התכנית שלהם נכשלה עוד לפני שבכלל החלה.
האלים שלטו באנשים כמו בובות על חוטים, וגרמו להם להכיר בליברטורים כאויבי האלים שרצו להביא לחורבן העולם. נכפה על האנשים להיות אויביהם.
היו סיבוכים במהלך הדרך, אבל בסופו של יום, הם לא יכלו להילחם באנשים עליהם הם ניסו להגן.
כשהליברטורים הובסו, הם כונו "בוגדים" – הבוגדים ששכחו את חסדיהם של האלים, ורצו להמיט חורבן על עולמם.

בסופו של דבר, רק השבעה החזקים ביותר מביניהם נותרו.
הם היו כעת אויביהם של העולם, והם הגיעו למסקנה שהם לא החזיקו בחובם מספיק כוח על מנת להביס את האלים. אז הם החליטו ללכת כל אחד אל קצהו האחר של העולם, ולבנות בהם מבוכים אדירים בהם הם יסתתרו.
המבוכים האלו שימשו כמבחנים למצוא אנשים ראויים להם הם יוכלו להוריש את כוחותיהם, בתקווה שהאנשים האלו יוכלו בעזרתם לשים קץ למשחקם של האלים.

אורקוס חייך ברכות אחרי שהוא סיים את סיפורו הארוך.

"אני לא יודע מי אתה או בשל איזו סיבה הגעת הלום. אני לא אכריח אותך להרוג את האלים. אך עם זאת, רציתי שתדע. שתדע עבור מה נלחמנו.
...עבורך, אני מעניק את כוחותיי. אתה רשאי להשתמש בהם כעוות נפשך. אולם, אנא אל תשמש בהם כדי לספק את היצרים הרעים של לבך.
שיחתנו הגיע לתומה. תודה על ההקשבה. אתה חופשי כעת לעשות כרצונך."

אחרי שההקלטה של אורקוס סיימה לומר את דבריה, היא נעלמה, ובאותו זמן משהו חדר אל תוך מוחו של האג'ימה. המוח שלו פעם בכאב, אבל הוא עמד בזה בדממה כשהבין שהכאב נבע מכך שהידע הדרוש לקסם מסוים נחרט על מוחו.

לאחר זמן קצר, הכאב והאור שנבע ממערך הקסמים שככו שניהם.
האג'ימה נשף באיטיות.

"האג'ימה... אתה בסדר?"

"אה, אני בסדר... סוג של. זה פשוט ששמעתי חתיכת דבר".       

"...נן... מה אתה רוצה לעשות?"

יואה שאלה אותו מה הוא רוצה לעשות עכשיו, אחרי שהוא שמע את סיפורו של אורקוס.

"כן? שום דבר ספציפי? מלכתחילה מצאתי את האל שזימן אותי לפה וביקש ממני לקחת חלק במלחמה כמעצבן. אני אפילו לא ידעתי איך העולם הזה הולך להיות.
למצוא דרך חזרה אל פני האדמה ואז לחזור הביתה. זו המטרה היחידה שלי.... את בסדר עם זה, יואה?"

ההאג'ימה "הקודם" כנראה היה עושה משהו בנידון. אולם, הערכים לפיהם פעל השתנו, מה שאפשר לו להתעלם מבקשתו של אורקוס.
העולם הזה צריך שהאנשים שלו יפתרו את הבעיות שלהם בעצמם, אבל יואה גם הייתה אחת מהם.
אם היא לא יכולה להתעלם מדבריו, האג'ימה יצטרך לחשוב מחדש על מה שעליו לעשות. הקשר בינו לבין יואה היה חזק מכדי שהוא יתעלם מרצונותיה, כפי שהוא עשה עם אורקוס.
האג'ימה שאל אותה לדעתה, אבל היא הנידה ראשה בשלילה, ללא אפילו שמץ של היסוס.

"המקום שלי הוא כאן... אני לא מכירה אף מקום אחר."

יואה נצמדה להאג'ימה ואחזה בידו. בכך שאחזה בידו, היא ניסתה להעביר לו את העיקר שמאחורי דבריה.
בעבר, היא הקדישה את כל כולה למדינה שלה. אך אלו בהם היא בטחה יותר מכול בגדו בה, ואף לא אדם אחד בה להצילה.
עבור יואה, אחרי התקופה הארוכה שהעבירה כלואה, העולם הזה היה כבר לא יותר מכלא אחד גדול.

האג'ימה היה האחד ששחרר אותו מכלאה.
זו הייתה הסיבה שבגללה להיות לצידו של האג'ימה היה עבורה הכול.

"...מה את אומרת."

האג'ימה היה נבוך מעט.
הוא כחכך בגרונו בניסיון להסתיר את העובדה הזו, ואז סיפר לה, ללא מחשבה שנייה, על מה שהכאיב לו קודם לכן.

"אה, למדתי גם קסם חדש... נראה שזה קסם מעידן האלים."

"...באמת?"

הבעת הפנים של יואה העידה שהיא לא האמינה לו, אבל זה היה צפוי מראש.
אחרי הכל, השימוש בקסם הזה, פשוטו כמשמעו, נעשה בעידן האלים, אך הוא אבד לאחריו. כמו כן, קסם המעבר שבו השתמשו על מנת לזמן אותו ואת האחרים לעולם הזה, זה היה קסם מעידן האלים.

"מערך הקסמים הזה שעל הרצפה יכול להתעסק לך עם המוח וללמד אותך איך להשתמש בקסם הזה, או משהו בסגנון."

"...אתה בסדר?"

"הו, אין בעיה. הקסם הזה... זה סוג של מרגיש כאילו הוא נוצר עבורי".

"...איזה קסם זה?"

"אה, אני חושב שקוראים לזה [קסם יצירה]. הוא מרשה לך להחדיר כוחות קסם אל תוך מינרלים, ואותם כוחות קסם שהוחדרו אליו, יכולים להעניק למינרלים האלו תכונות מיוחדות."

(הערת המתרגם: אולי קצת מאוחר מדי לציין את זה, או שכבר ציינתי זאת בעבר ושכחתי, אבל יואה מדברת בעיקר במילים בודדות. ביפנית זה עובד כי מלכתחילה ניתן לומר שהשפה היפנית ממעיטה לציין את הנושא במרבית המשפטים, אבל זה נשמע די מוזר בעברית ובאנגלית. בשורה שכתוב "אתה בסדר?" היא פשוט שאלה אותו "大丈夫" (Daijobou) שמשמעו היא פשוט "בסדר".)

פיה של יואה נפער בהפתעה כששמעה את הסברו של האג'ימה.

"...אתה יכול ליצור ארטפיקטים?"

"אה, כן, אני יכול לעשות את זה."

בעידן האלים, השתמשו ב[קסם יצירה] על מנת ליצור ארטיפקטים. זה כאילו הקסם הזה נוצר עבור סינרגיסטים. למען האמת, אוסקר אורקוס בעצמו היה סינרגיסט.

"למה שלא תלמדי את זה גם את, יואה? כנסי למערך הקסמים הזה, והוא יעבור על הזיכרונות שלך. אורקוס אמר משהו לגבי מבחן, ויכול להיות שתלמדי את הקסם הזה גם כן אם הוא ישפוט שעברת אותו."

"...אני לא משתמשת בטרנסמוטציה."

"מאא, זה נכון, אבל... מדובר בקסם מעידן האלים, נכון? לא יזיק לך ללמוד אותו גם, נכון?"

"...נן... אם האג'ימה אומר..."

יואה נעמדה במרכז מערך הקסמים, כפי שהציע האג'ימה.
מערך הקסמים זהר בעוד שהוא עבר על זיכרונותיה של יואה.
ועכשיו לרגע האמת – ההכרעה של מערך הקסמים...

" עברת את המבחנים והגעת הלום. שמי הוא אוסקר...."

דמותו של אוסקר הופיעה שוב. זה משום מה הרגיש לא נכון.
האג'ימה ויואה התעלמו מסיפורו של אורקוס, והמשיכו לדבר האחד עם השנייה.

"אז מה? למדת את זה?"

"נן... אבל.... ארטיפקט זה קשה."

"כן, זה נראה שגם לקסמים מעידן האלים צריכה להיות זיקה ותאימות עם המשתמש."

בזמן שהם דיברו זה עם זו, אוסקר, שעמד לידם, המשיך לחייך ולדבר אל שום דבר. המחזה הזה היה סוריאליסטי ביותר. האג'ימה חשב שהגופה הישובה על הכיסא נראתה עצובה, אבל הוא התעלם מכך בטענה שזה היה פשוט בדמיון שלו.

"אה, המקום הזה הוא שלנו לבינתיים, אז רוצה שנפטר מהגופה הזו?"

להאג'ימה לא היו אף רחמים.

"נן...לדשן את השדה..."

גם ליואה לא היו אף רחמים.

למרות שלא נשבה אף רוח, הראש של גופתו של אוסקר נשמט.

הם קברו את גופתו של אוסקר בקצה השדה, והציבו שם מצבה.
כצפוי, להתייחס אליו כדשן היה
מעט חסר רחמים מדי.

כשהם סיימו עם הקבירה, האג'ימה ויואה הלכו אל החדרים הנעולים. הם "קיבלו" טבעת שאוסקר נהג לענוד.
...אל תקראו להם שודדי קברים.
על הטבעת הייתה חרוטה תבנית של צלב בתוך מעגל, תבנית הזהה לזו של החותמים שהיו בחדר המחקר ובסדנה.

תחילה, הם הלכו אל חדר המחקר.

המטרה המרכזית שלהם היא למצוא דרך חזרה אל פני השטח.
האג'ימה ויואה פתחו את החותמים של מדפי הספרים, וחיפשו שם משהו ראוי לציון.
הם מצאו רישומים שתיארו את העיצוב של המשכן כולו. למרות שהם לא הגיעו לרמה של תכנית בנייה (
blueprint), הרישומים ציינו מה הלך לאן, ואיפה היה צריך להקים את הבניינים השונים.

"בינגו! הנה זה, יואה!"

"נן."

קול מלא שמחה בקע מפיו של האג'ימה. יואה נראתה גם היא שמחה.
לפי הרישומים, מערך הקסמים שבקומה השלישית היה מחובר אל מערך הקסמים שעל פני האדמה. את הקסם שהיה חרוט במערך לא היה ניתן להפעיל ללא הטבעת של אורקוס.
....מזל שהם גנבו אותה.

כשהם המשיכו לסרוק את הרישומים, הם גילו שהיה בסדנה גולם עצמאי שתחזק את המשכן הזה באופן קבוע. נראה כאילו הסיבה שבגללה המקום הזה היה נקי כל כך, אפילו מבלי שאף אחד חי כאן, הייתה הגולם.
כמו כן, הם גילו שלאור מהספרה על התקרה היו תכונות זהות לזה של אור שמש טבעי, כך שהיה ניתן לגדל שם יבול חקלאי וכל דבר אחר שהסתמך על אור השמש.

הסדנה שימשה כמקום אחסון לכל הארטיפקטים והחומרים השונים שאוסקר יצר ואסף במהלך חייו.
החפצים האלו נגנבו.... הועברו לבעלותם. היו לא מעט מהם.

"האג'ימה... זה."

"כן?"

יואה חקרה את שאר המסמכים, בזמן שהאג'ימה בדק את הרישומים, והביאה לו את אחד הספרים שקראה. הספר הזה היה ספר הזיכרונות של אוסקר.
בספר תוארו חיי היום יום של בני בריתו הקודמים, בדגש על שבעת החברים המרכזיים של הליברטורים.

באחת מהפסקאות בספר היה כתוב על שאר המבוכים שהשישה האחרים יצרו.

"...במילים אחרות, זה זה? אם נצליח לעבור את שאר המבוכים, נשיג את הקסמים מעידן האלים של השאר?"

"...ייתכן."

לפי הכתוב בספר, כמו אורקוס, ששת הליברטורים האחרים היו מוכנים גם הם ללמד את הקסמים מעידן האלים שלהם לאלו שיצליחו לעבור את המבוכים שלהם ולהגיע אל הקומה העמוקה ביותר.
למרבה הצער, איזה סוג של קסמים אלו היו לא צוין שם.

"...אולי נמצא דרך לחזור הביתה."

בדיוק כפי שיואה אמרה, הסיכויים לכך טובים.
קסם המעבר, שזימן אותם לעולם הזה מהעולם שלהם, היה גם הוא קסם מעידן האלים.

"נראה כאילו יש לנו קו מנחה באשר למה שנעשה מעכשיו והלאה. כשנחזור אל פני האדמה, נכוון להגיע אל שאר ששת המבוכים."

"נן."

לחייו של האג'ימה נרפו עכשיו שהיה לו קו מנחה ברור להשגת המטרה שלו.
מתוך אינסטינקט הוא טפח על ראשה של יואה, ועיניה נסגרו עם הבעה שהביעה שמחה.

הם חיפשו אחר עוד מידע לגבי מיקומיהם של המבוכים האחרים, אבל הם לא הצליחו למצוא אף מידע שציין זאת במדויק.
נכון לעכשיו, המבוכים שמיקומם היה ידוע היו [הר הגעש האדיר גוריו-אן] ו[ים העצים האלטינה], ואלו שהיו בגדר שמועות בלבד: [הקניון הגדול ראייסן] ו[שדה הקרח שונה].
לא הייתה להם ברירה אלא לחקור את כל אלו.

מרוצים מתוצאות החיפושים שלהם בחדר המחקר, השניים עברו אל הסדנה.

בתוך הסדנה היה מספר רב של חדרים קטנים, אליהם הם יכלו להיכנס בעזרת הטבעת של אורקוס.
בתוכם היו חומרים, כלי עבודה וספרי תאוריה רבים שהם לא ראו לפני כן, מה שיכל להפוך את המקום להידמות לגן עדן עבור סינרגיסטים.

האג'ימה שילב את ידיו ותהה לעצמו בזמן שהתבונן בכל מה שהיה לסדנה להציע.
כשיואה ראתה אותו כך, היא שאלה אותו את השאלה הבאה בעוד שהטתה את ראשה הצידה:

"...מה קרה?"

אחרי שאבד במחשבותיו לזמן מה, האג'ימה הציע ליואה:

"הממ, העניין הוא, יואה. אנחנו יכולים להישאר פה לזמן מה? אני רוצה שנגיע במהרה חזרה אל פני האדמה, אבל... יש פה הרבה דברים שאני יכול ללמוד, והמקום הזה יכול לשמש כבסיס הטוב ביותר שנמצא. כשאני חושב על כך שנצטרך לעבור גם את כל שאר המבוכים, אני מרגיש שכדאי לנו להתכונן כמה שנוכל בזמן שאנחנו עדיין כאן. מה דעתך?"

יואה הייתה כלואה כאן, מתחת לפני האדמה, 300 שנים, אז הוא חשב שהיא תרצה להגיע אל פני האדמה בהקדם האפשרי, ויפה כל שנייה אחת קודם.
אולם, אחרי שנותרה ללא מילים לכמה שניות כששמעה את הצעתו, יואה הנהנה מיד.
האג'ימה תהה למה, אבל...

"...כל מקום הוא בסדר אם האג'ימה שם."

זה היה פשוט איך שזה.
האג'ימה ניסה להסתיר את המבוכה שחש מהכרזתה הפתאומית של יואה.

בסופו של דבר, הם החליטו שניהם להישאר שם, להתאמן ולהצתייד עד כמה שהם יוכלו.

~~~~~~~

אומקה

בערב של אותו יום, ספרת השמש בתקרה הפכה לירח ופלטה אור חיוור.
האג'ימה הרשה לכל גופו להירגע בעוד שטבל אותו במימיה החמים של האמבטיה.
מאז שהוא נפל אל תוך התהום, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא אפשר לעצמו להירגע ככה.
לעיתים קרובות, נאמר כי אמבטיה מנקה את התודעה.

"פוואה, אין יותר טוב מזה."

קול, שלא התאים בכלל לטבעו הנוכחי של האג'ימה, נפלט מפיו.
כשהוא הרגיע סוף סוף את כל גופו, הוא שמע לפתע צעדים. האג'ימה, שלא היה מוכן כלל לאירוע הלא צפוי הזה, רעד.
למרות שאמרתי שאני אכנס לבד!

כמובן, האחת שאת צעדיה האג'ימה שמע, וזו שנכנסה לאמבטיה הייתה...

"נן...מרגיש טוב..."

יואה התיישבה מיד לצידו של האג'ימה, עירומה כביום היוולדה.

"...יואה-סאן, לא סיכמנו שאני אכנס לבד?"

"...אבל אני סירבתי."

"חכי רגע! למה את מכירה את הקלישאה הזו?"

"..."

"...לפחות כסי את החלק הקדמי שלך. יש פה שפע של מגבות."

"במקום, תסתכל."

"..."

"...הא."

"...הא, את מתחילה איתי?"

"...אני מניחה שכן."

"למה את מכירה את הקלישאה הזו? טוב, אני אלך!"

"אני לא אתן לך להימלט!"

"ח-חכי רגע! אה, אהההההההההה!!"

את מה שקרה אחרי זה אני אשאיר לדמיון שלכם להשלים.

 

pq721kf.jpg

 

אומקה 2

**קאורי, באותו זמן.**

"מה זה? אני מרגישה לפתע בתאוות מוות..."

"קאורי?! יש הניה מאחוריך!"

(הערת המתרגם: באשר לאומקה הראשון, באמת שאין לי מושג לגבי חצי ממה שאמרו שם. אני מניח שאני פשוט לא בקיע מספיק בענייני יפן כדי להבין. כשתצא האנימה, אני אשנה את זה בהתאם. באשר לאומקה השני, "הניה" היא אישה שבגלל קנאה או אובססיה (בדרך כלל כלפי גבר) הפכה לשדה. אין ממש סיפורים על "הניות" כשלעצמן, אבל נעשה שימוש רב במסכות עם הפרצופים שלהן ביפן ככלל ובאנימה כפרט. תמונה להמחשה.)

6 תגובות

  • מאת @מרהאיתן
    11/06/2019

    מתוך סקרנות, אתה יודע מתי בערך כנראה תוציא את הצ'אפטר הבא? במבט לאחור, אני ממש חופר, סליחה על זה 

    • מאת @silver207
      15/06/2019

      האמת שממש שקעתי בקריאה של WN אחר בזמן האחרון, כך שפשוט שכחתי להמשיך לתרגם...

      סיימתי כבר בערך רבע מצ'אפטר21 עד עכשיו, ואני מתכוון להמשיך היום. אם אסיים אותו היום, אני אעלה אותו לאתר עוד היום, אבל אם לא, כנראה אסיים אותו עד ה-21 ביוני. על כל פנים, אני מתכוון לסיים את הווליום הראשון (21 צ'אפטרים + 5 צ'אפטרים מצדם של תלמידי הכיתה של האג'ימה, כך שנותרו עוד 3 צ'אפטרים בסך הכל) בהקדם האפשרי, כך שאוכל לתרגם עוד קצת מהוויליום השני, לפני שיוצאת האנימה.

      • מאת @מרהאיתן
        15/06/2019

        הבנתי, תודה שענית וזה בסדר, כך את הזמן זה מה שקורא כשאתה מתרגל לחכות חודשים לצ'אפטר חדש ואגב, איזה WN אתה קורא?

        • מאת @silver207
          18/06/2019

          אני קורא את ה- The Death Mage Who Doesn't Want a Fourth Time.
          ואני יודע שנאלצת לחכות הרבה זמן, אבל באמת שלא הייתה לי ברירה... אגב, הצ'אפטר החדש יצא היום, אם זה עוזר. זה הצ'אפטר האחרון לווליום שמדבר על יואה והאג'ימה, אז הייתי אומר שהוא די טוב.

           

          • מאת @מרהאיתן
            18/06/2019

            זה בסדר, כך את הזמן, ושמתי לב

  • מאת @מרהאיתן
    01/06/2019

    יש! תודה על הצ'אפטר!