אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 16 - "שיחה בנוחות"

  • 20/08/2018

silver207

אז צהריים טובים לכולם, הנה אני מציג לפניכם את הצ'אפטר האחרון (כנראה) לחופש הגדול!
אז, אחרי שהאגי'מה הציל את יואה, הנסיכה הערפדית המסתורית, אנחנו נחשפים עכשיו להרבה מידע חדש- על יואה עצמה וגם על המבוך שבו הם נמצאים. מה עוד, אנחנו נראה לראשונה את הרובה החדש והעוצמתי של האגי'מה ונראה מה יואה חושבת עליו.

*עם הצ'אפטר של היום, עברנו רשמית את סף 50,000 המילים לתירגום של אריפורטה! יאי~!

2ojlz1r.pngr261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 16 – שיחה בנוחות

אחרי שהביסו את העקרב, הם חזרו אל הבסיס של האג'ימה לאחר שלקחו את החומרים ואת הבשר מהעקרב ומהציקלופים.
הגודל העצום של הגופות עורר עבורם צרות, אבל אחרי שיואה שהתישה את עצמה אחרי שהשתמשה בקסם מהרמה הגבוהה ביותר שתתה קצת דם שוב, הגוף שלה חזר למופתו בין רגע והציג כוח על-אנושי.
בעזרת שניהם, הם הצליחו איכשהו לקחת חזרה את הדברים אל הבסיס של האג'ימה.

אגב, האג'ימה תיכנן בהתחלה להשתמש בחדר החתום כבסיס שלהם, אבל הרעיון הזה נפסל אחרי שיואה סירבה לכך עזות.
זה היה מן הסתם.
היא הייתה כלואה שם למשך מי יודע כמה שנים, זה היה רק טבעי עבורה שלא לרצות להמשיך ולהישאר שם.
על מנת לחדש את האספקה שלהם, הם יצטרכו להישאר באותו מקום למשך זמן מה. לכן, יהיה עדיף עבור הבריאות הנפשית שלה שהם יעזבו את החדר החתום הזה בהקדם האפשרי.
סתם ככה, הם משוחחים עכשיו בין שניהם בזמן שהאג'ימה חידש את האספקה שלו.

"אם ככה... זה לא אומר שיואה היא לפחות בת 300 שנים?

".... הפרת נימוסים."

יואה נעצה את מבטה בהאג'ימה עם עיניים נוזפות ומלאות בביקורת.
נראה כי לדבר על גילה של אישה זה משהו שאסור לך לעשות לא משנה איזה עולם זה.

מזיכרונותיו, האג'ימה נזכר שגזע הערפדים נכחד אחרי מלחמה גדולת-מימדים מלפני 300 שנים.
יואה כנראה איבדה את תחושת הזמן שלה אחרי שהיא נחתמה בחדר חשוך למשך כל כך הרבה זמן. לא יהיה מפתיע אם יתברר שהיא הייתה חתומה שם הרבה יותר זמן מזה.
היא נחתמה שם כשהיא הייתה בת 20, אז להיקרא בת 300 אחרי שהיא שוחררה, איך היא יכלה לקבל דבר שכזה?

"כל הערפדים חיים זמן רב כל כך?"

"...אני מיוחדת. [התחדשות]... מונעת הזקנות..."

(הערת המתרגם: בצ'אפטר הקודם זה היה פשוט "ריפוי", אבל החלטתי להחליף להתחדשות מאחר וזה יותר מתאים).

לפי דבריה, אחרי שהקסמים הטבועים שלה --- תמרון קסם ישיר ו[התחדשות אוטומטית] --- התעוררו כשהיא הייתה בת 12, נראה כי היא הפסיקה להזדקן.
נראה כי גם ערפדים רגילים חיים הרבה יותר זמן מאשר גזעים אחרים מאחר והם מוצצים דם. ועדיין, 200 שנים היה הגבול עבורם.

דרך אגב, תוחלת החיים של בן אדם ממוצע היא 70 שנים, של מישהו ממשפחת השדים כ-120 שנים, בעוד שתוחלת החיים של הדמי-בני-אדם תלויה בשבט שלהם. היו גם אלפים שחיו מאות שנים.

יואה נחשבה כחזקה ביותר בזמנה כבר כעבור רק מספר שנים אחרי שהיא עוררה את הכוחות התורשתיים שלה.
בגיל 17, היא לקחה את כס המלכות בתור מלכת הערפדים.
בהחלט, הקסם שלה שהתיך את השריון של העקרב היה מתקפה עוצמתית שהיא הטילה כמעט בין רגע. מה עוד, היה לה גם גוף שהיה כמעט בן-אלמוות, עד שזה הגיע לכך שקראו לה [אלה] או [מפלצת].
יואה הייתה, ללא ספק, האופציה השנייה מבין השניים.

הדוד שלה עוור על ידי החמדנות שלו, והתחיל להפיץ שמועות שיואה הייתה מפלצת.
הוא ניסה להרוג אותה בשם הצדק, אבל בגלל ה[התחדשות האוטומטית] שלה, הוא נכשל, ולכן הוא חתם אותה מתחת לאדמה במקום.
יואה הייתה המומה כל כך מהבגידה הפתאומית הזו שהיא אפילו לא התנגדה ממש והוטל עליה איזשהו סוג של קסם חתימה בתוך כל הבלבול הזה.
עד שהיא סוך סוף חזרה לעשתונותיה, היא כבר הייתה בחדר החתום.

לכן, העקרב הזה, השיטה שבה חתמו אותה, ואיך היא גמרה בתוך התהום, לא היה לה מושג לחלוטין על כל אלו.
יכול להיות שיש דרך החוצה!
האג'ימה שהיה בעל ציפייה שכזו הרכין את ראשו מהאכזבה.

הוא שמע גם משהו בנוגע לכוחות של יואה. לפיה, נראה כי ליואה יש זיקה אל כל האלמנטים.
כשהאג'ימה נהיה מודע לכך, הוא מלמל לעצמו עם הבעת פנים ריקה "מה זה, הצ'יט הזו...".
עם זאת, יואה הייתה חלשה אם היה מדובר הקרב מטווח קרוב.
כל שהיא יכלה לעשות זה פשוט להתרוצץ עם הגוף שלה שהיא חיזקה עם קסם ולהטיל כישופים על היריב אחד אחרי השני.
למרות זאת, מלפני הקסם העוצמתי שלה, באמת שלא היה ניתן להחשיב את זה כמגבלה גדולה כל כך.

דרך אגב, יואה יכלה להטיל כישופים מבלי אף דקלום, אבל היא בכל זאת מלמלת את השמות של הכישופים שהיא מטילה מתוך הרגל.
הרבה אנשים השתמשו במילים או בפעולות ייחודיות על מנת לחזק את המראה של הקסם שבו הם הולכים להשתמש בדמיון שלהם.
יואה לא הייתה שונה מכך.

באשר ל[התחדשות האוטומטית] שלה, הגדירו את זה כקסם ייחודי.
כל עוד נותר לה כוח קסם, היא לא תמות אלא אם כן היא תהפוך לכדי אפר ברגע אחד. זה גם עבד בצורה הפוכה- ההתחדשות העצמית שלה לא תעבדו אם היא תיפצע במצב של תשישות כוח קסם.
במילים אחרות, בגלל שכוח הקסם שלה רוקן אחרי שהיא הייתה חתומה שם במשך כל השנים האלה, יואה הייתה מתה אילו העקרב היה פוגע בה.

"הדבר הבא בתור... אני אגש ישר לעניין, את יודעת משהו על המקום הזה? או על איזושהי דרך מילוט אל פני הקרקע?"

"...אני לא יודעת. אבל..."

נראה שגם לה לא היה אף ידע על המבוך הזה.
בזמן שהרגישה מצטערת על כך, היא המשיכה את הסיפור שלה על מה שהיא כן ידעה.

"...נאמר כי הליברטורים יצרו את המבוך הזה."

"ליברטורים?"

(הערת המתרגם: מאחר ובעברית התרגום למילה "ליברטור" היא משחרר/ מוציא לחופשי ואני לא חושב שזה נשמע טוב ככה, החלטתי להישאר עם המושג הזה.)

כששמע את המושג הלא מוכר הזה, האג'ימה הפסיק עם הטרנסמוטציה שלו, כאילו מנסה שלא ליצור אף רעש שיפריע לה להמשיך את הסיפור שלה, והפנה את מבטו אל עבר יואה.
יואה, שהסתכלה על האג'ימה עובד, הרימה את ראשה וגם הפנתה את מבטה לעברו.
אחרי שהיא הנהנה את ראשה, היא המשיכה עם הסיפור שלה.

"ליברטורים... הם החסידים של האל שאתגרו אותו במהלך תקופת האלים... האגדה אומרת שהם התכוונו להשמיד את העולם."

מאחר ויואה הייתה בחורה חסרת הבעות פנים שלא דיברה הרבה, ההסברים שלה לא לקחו הרבה זמן.
מצד שני, האג'ימה עדיין נזקק לעוד זמן לחדש את האספקה שלהם.
הוא הבין שכוח האש שלו לקה בחסר בקרב שלו כנגד העקרב. כתוצאה מכך, נכון לעכשיו, הוא מפתח נשק חדש.
בזמן שעבד בזהירות, הוא הקשיב טוב טוב לדבריה.

לפי דבריה של יואה, במהלך תקופת האלים, שבעה מחסידיו בגדו באל ותכננו להשמיד את העולם.
עם זאת, כשהתוכנית שלהם נכשלה, הם נמלטו כל אחד לקצות תבל. "קצות התבל" האלו נקראו היום שבעת המבוכים האדירים.
[המבוך האדיר אורקוס] הזה היה אחד מהם.
נאמר כי החלק העמוק ביותר של התהום היה המקום שבו הליברטור גר.

".... אם זה באמת שם, יכול להיות שיש דרך החוצה...."

"אני רואה. אין צורך לבזבז כל כך הרבה מאמצים על לנסות לטפס לגובה בתהום. אם מדובר במכשף מתקופת האלים, זה לא יהיה משונה אם היה לו איזשהו קסם טלפורטציה שייקח אותו אל פני השטח."

האג'ימה הרפה את לחייו כשהאפשרות הזו הוצגה לפניו.
הוא אז החזיר את המבט שלו אל העבודה שהוא עושה בידו.
יואה גם החזירה את מבטה ליד שלו.

ג'י----

"...זה באמת מעניין כל כך?"

".....(הנהון! הנהון! הנהון!)"

יואה לא אמרה דבר, היא פשוט הנהנה בחוזקה כדי להביע את מה שיש לה לומר.
המראה שלה שלבשה מעיל שהיה גדול עליה והדרך שבה הידיים הקטנות שלה החזיקו את הברכיים שלה היו מקסימים ביותר.
בנוסף, המראה המאופיין בכל טוב שלה גרם לכך שנראה שמאוד נעים להתכרבל איתה.

(אבל, בת שלוש מאות שנים. כצפוי מעולם פנטזיה. לולי-באבא באמת קיימות...)

(הערת המתרגם: אם מישהו, איכשהו, מאזושהי סיבה לא מובנת בעליל לא יודע מה זו "לולי", אז לולי זה המושג ביפנית לילדה קטנה [במראה או בגיל, או בשניהם] ו"באבא" זה סבתא ביפנית).


אפילו אם האישיות שלו השתנתה, האג'ימה לא שכח את כל ידע האוטקו שלו.
בעוד שהוא חשב על כך מבלי כוונה, יואה הגיבה לכך.

"...האג'ימה, חשבת על משהו מוזר."

"לא, שום דבר."

האג'ימה הונה אותה, אבל הוא הרגיש שהאינטואיציה של יואה --- או יותר נכון האינטואציה הנשית --- הייתה משהו שהוא צריך לפחד ממנו.
האני הפנימי שלו התחיל להזיע זיעה קרה בעוד שהוא המשיך לעבוד בשקט.
יואה עזבה את הנושא אחרי מה שאמר, ושאלה שאלה אחרת.

"...האג'ימה, למה אתה כאן?"

זו הייתה שאלה טבעית.
התהום הזו הייתה באמת שלא יותר מארץ שורצת שדים.
חוץ מחיות קסם, לא היה כאן שום דבר.

ליואה היו טונות של שאלות שהיא רצתה לשאול אותו.
למה הוא יכול לתמרן קסם ישירות?
למה הוא יכול להשתמש בכל כך הרבה סוגים של קסמים ייחודיים?
איך הוא יכול לאכול מבשרן של חיות קסם ולהישאר בסדר?
מה קרה לזרוע השמאלית שלו?
האם הוא באמת בן אדם?
מה זה הנשק הזה שהוא משתמש בו?

שאלה אחרי שאלה, האג'ימה ענה על כל השאלות שלה בסבלנות.
יכול להיות שהאג'ימה עצמו השתוקק לשיחה, לא נראה כאילו השאלות האלו שלה הציקו לו.
אם להסתכל מזוויות מסוימות, נראה כי האג'ימה חיבב מאוד את יואה.
יכול להיות שהיא הייתה המוצא האחרון שלו שמנעה ממנו מליפול אל חשיכה מוחלטת.
יכול להיות שהאג'ימה כבר הבין את זה באופן תת-מודעי.

האג'ימה התחיל עם איך שהוא והכיתה שלו זומנו אל העולם הזה: איך הוא נקרא חסר יכולת על ידי כולם, איך הוא נפל לתהום אחרי שהוא נבגד על ידי חבר כיתה לא ידוע במהלך בקרב נגד הבהמות'.
על הטרנספורמציה שחווה אחרי שאכל חיות קסם.
על הרצון העז שלו להילחם בדוב הטופר.
על השיקוי (הדרך שבה האג'ימה קרא למים הקדושים).
על איך שהוא פיתח נשקים מודרניים שהוא ביסס על הנשקים שהוא ראה מאיפה שהוא בא.
כשהאג'ימה סיפר על האירועים שקרו לו אחד אחרי השני, היה ניתן להתחיל לשמוע קול של משיכת אף מיואה בהדרגה.
מה קרה?
כשהאג'ימה הרים את ראשו כדי להסתכל על יואה, הוא ראה אותה מייבבת.
מורתע מכך, האג'ימה ניסה באופן אינסטינקטיבי להושיט את ידו ולנגב את הדמעות שלה.

"מה קרה לך פתאום?"

"...*משיכה באף*... האג'ימה... תחת כאבים... גם לי כואב..."

מסתבר שהיא בכתה על האג'ימה.
הוא תחיל ללטף את ראשה עם חיוך מריר על פניו אחרי שהוא התאושש מההלם.

"פשוט תשכחי מזה. העניין הזה עם חבר הכיתה שלי הוא חסר חשיבות. אל תדאגי על דברים קטנים כאלו. אחרי הנקמה שלי, אז מה אז? יותר מזה, אני רוצה להשקיע את כל האנרגיה שלי בלשרוד ובלמצוא דרך לחזור הביתה."

יואה השמיעה קול נחירה קטן.
נראה כי היא הרגישה מאוד בנוח תחת הליטופים של האג'ימה והיא הצרה את עיניה כמו חתול.
אולם, אחרי שהיא שמעה שהאג'ימה רצה לחזור אל המקום ממנו הוא בא, היא הופתעה לרגע.

"...לחזור הביתה?"

"הממ? אל העולם שממנו באתי? ברור. אני רוצה לחזור... אני השתנתי המון אבל עדיין, הביתה... אני רוצה לחזור הביתה."

"...אני רואה."

יואה הסתכלה למטה עם הבעת פנים נחלשת.
ואז היא מלמלה לעצמה:

"...אין לי מקום... לחזור אליו..."

"....."

כשראה את יואה ככה, האג'ימה הפסיק ללטף את ראשה והתחיל לגרד את הראש שלו.
הוא לא היה טיפש עד כדי כך.
הוא פחות או יותר הרגיש שיואה ראתה אותו כמקום חדש לחזור אליו. זו הייתה כל הסיבה שבגללה היא ביקשה ממנו שייתן לה שם חדש.
בגלל זה, אם האג'ימה יעזוב את העולם הזה, יואה תהיה לבדה שוב.

האג'ימה חשב לעצמו: " למרות שכבר החלטתי שאני אעשה הכל בשביל להשלים את המטרות שלי, נראה שאני עדיין רך מדי", בזמן שליטף את ראשה של יואה.

"אה~ אם ככה, רוצה לבוא איתי?"

"הא?"

יואה פקחה את עיניה לרווחה מההפתעה שחשה ממילותיו של האג'ימה.
היא הביטה על האג'ימה עם העיניים האדומות על סף דמעות שלה שנראו חסרות מנוחה.
האג'ימה נלחץ והתחיל לדבר במהרה.

"לא, אני מתכוון, אל המקום ממנו באתי. טוב, זה עולם שיש בו רק בני אדם ממוצעים. יכול להיות שהוא יהיה לא נוח עבור גזעים אחרים מבני האדם, עם הרישום המשפחתי ומה לא.... וגם, עם מצבי הנוכחי, אני לא ממש בטוח מה יקרה... אבל בסופו של יום, מה יואה רוצה לעשות?"

יואה הייתה המומה לזמן מה, אבל אז המוח שלה הדביק לבסוף את הקצב של המציאות.
היא שאלה בביישנות, "זה בסדר?" ,אולם,  היא לא הצליחה להסתיר את הציפיות ששכנו בעיניה.
העיניים שלה זהרו פשוטו כמשמעו, והאג'ימה יכל רק להנהן את ראשו עם חיוך מאולץ על פניו.
כאילו הפנים חסרות ההבעה שלה עד עכשיו היו לשקר, חיוך פרח על פניה.
האג'ימה הופנט על ידי החיוך הזה.
כשהוא הבחין שהוא התאהב, הוא הניד את ראשו מצד אל צד בסערה.

מבלי להיות מסוגל להסתכל על יואה, האג'ימה הקדיש את כל כולו לעבודה שלו.
יואה התעניינה מאוד במה שהוא עשה.
עם זאת, המרחק ביניהם התקצר, כמעט עד לנקודה שהם נדבקו זה לזו...
האג'ימה אמר לעצמו להתעלם מזה.

"...מה, זה?"

אט אט האג'ימה השלים חלקים שונים עם הטרנסמוטציה שלו.
לצידו היו צינור גלילי באורך של מטר, קליע אדום באורך של בערך 12 ס"מ, וכל מיני חלקים שונים שמפוזרים.

זה היה הנשק החדש שהאג'ימה התחיל לפתח בתור האס החדש בשרוול שלו, מאחר והיה חסר לדונאר כוח אש הכרחי.

"זה... רובה אנטי-חומר: גרסת ריילגאן. ראית את האקדח שלי, נכון? זו גרסה אפילו יותר עוצמתית שלו. הקליע נוצר במיוחד בשבילו."

בדיוק כפי שהאג'ימה אמר, כשכל החלקים הורכבו ביחד, רובה באורך של 1.5 מ' נוצר.
האג'ימה תהה מה הוא יכל לעשות בשביל לעלות את כוח האש של הרובים שלו. האצה אלקטרומגנטית ושימוש באבקה מאבן שריפה בשביל לירות היו הגבול עבור דונאר. הפסיקה האחרונה שלו הייתה שאת דונאר לא היה אפשר עוד לשפר הרבה.
אז, הוא החליט ליצור רובה חדש.

בטבעיות, התשובה לשאלה איך לעלות את כוח האש הייתה ליצור קנה בעל קוטר ואורך גדולים יותר.
והתוצאה, הייתה רובה האנטי-חומר הזה.
היה ניתן לטעון בו רק ירייה אחת בכל פעם אבל הכוח התיאורטי שלו היה עצום.
לדונאר כבר יש כוח הרס של יותר מפי 10 מזה של אקדח רגיל. אם אדם רגיל היה יורה באמצעות דונאר, כוח ההדף היה חזק מספיק בשביל למחוץ חצי מהגוף שלהם.
דונאר היה סוג כזה של מפלצת של אקדח.

השם של הרובה החדש: שלגאן.
בתיאוריה, הוא אמור להיות פי 10 יותר עוצמתי מדונאר... בערך.
הוא נוצר על ידי השריון של העקרב.
כשהוא בחן את השריון עם [הערכת מינרלים], זו הייתה התוצאה:

 

kz6r35y.png

 

מסתבר שהקשיחות של העקרב הזה הייתה אודות לתכונה הזו של מחצב הסטלה. בוודאי יש לו מאגר עצום של כוח קסם בשביל לתדלק את השריון הזה.

האג'ימה חשב, "אם זה מחצב, אני אוכל לעבד אותו?" הוא נתן לזה ניסיון והצליח לעשות את זה מבלי מאמץ בכלל.
אם ככה, הוא יכול לחדור את השריון של העקרב עם טרנסמוטציה!
כשנזכר בקרב הקשה שהוא נלחם בו לפני כן, האג'ימה הרגיש חולשה בברכיים שלו.
הזיכרון הזה הפך לאחד מהזיכרונות המרירים ביותר שלו.

האג'ימה שם את ידיו על הרבה מאוד חומרים מצוינים שהוא יכול לעבוד איתם, אז התוצאה עדיין הייתה בסדר.
הוא יכול להשתמש בחומרים האלו בשביל ליצור קנה איתן יותר.
בזמן שהאג'ימה ניחם את עצמו במחשבה הזו, הוא ירה עם שלגאן.
מאחר והיה לו יותר ניסיון בהשוואה למתי שהוא יצר דונאר, העבודה שלו התקדמה בצורה חלקה יותר.

הוא ייחס תשומת לב מיוחדת לקליעים.
הקליע נוצר ממחצב טאורו שצופה במחצב סטלה. היה ניתן להחשיב את זה כציפוי מתכת מלא... או משהו כזה.
בכל מחסנית אבקת שריפה הושמה עם יחס מתאים לדחיסה שלה.
אחרי שקליע אחד נוצר, כל עוד היו לו מספיק חומרים, הוא יכל להשתמש ביכולת הנגזרת של הטרנסמוטציה, [+שיכפול טרנסמוטציה] בשביל לעשות ייצור המוני לקליעים מבלי אף מאמץ.

בזמן שהאג'ימה דיבר עם יואה בלי סוף ועל אף נושא חשוב באמת, שלגאן הושלם.
לרובה הזה הייתה צורה מאוד עוצמתית וברוטלית. האג'ימה השלים את העבודה שלו בעוד שהוא השביע את עצמו בסיפוק עצמי.
אחרי שהוא השלים את הרובה, האג'ימה התחיל להרגיש רעב, אז הוא התחיל להתכונן לארוחה בכך שצלה את בשרם של העקרב ושל הציקלופים.

"יואה, הבשר כמעט מוכן... זה יכאיב לבטן שלך אם תאכלי את זה? הכאב הזה הוא לא משהו שאפשר לצחוק עליו... לא, ערפדים אמורים להיות בסדר עם זה, נכון?"

בשרן של חיות קסם הפך לארוחה היומיומית של האג'ימה, אבל הוא תהה אם יואה תהיה בסדר עם זה.
עם זאת, מה אם משהו יקרה לך אחרי שהיא תאכל את זה?
בזמן שחשב על משהו שבסגנון, האג'ימה הטיל את מבטו על יואה.

יואה הפסיקה לשחק עם ההמצאה של האג'ימה ונדה בראשה, כאילו כדי לומר "אני לא זקוקה לארוחה" להאג'ימה.

"טוב, מאחר ושרדת 300 שנים מבלי לאכול, אני מניח שאין בעיה... אבל לא בכל זאת תרגישי רעבה?"

"כן... אבל, זה לא משנה יותר."

"לא משנה יותר? כבר אכלת משהו?"

הקיבה הריקה שלה כבר רוצתה?
האג'ימה הסתכל על יואה עם מבט מוכה תדהמה.
יואה הצביעה על האג'ימה.

"הדם של האג'ימה."

"אה, הדם שלי. זה אומר שערפדים לא זקוקים לארוחות חוץ מאשר דם?"

"...מזון גם יכול לספק חומרי הזנה... אבל לשתות דם זה יותר אפקטיבי."

נראה כי ערפדים יכולים לשרוד על דם בלבד. היא מצצה את דמו של האג'ימה מוקדם יותר והייתה מרוצה מכך.
יואה הביטה בהאג'ימה ונראתה משוכנעת.
מסיבה כלשהי, היא ליקקה את השפתיים שלה.

"...למה את מלקקת את השפתיים שלך?"

"...האג'ימה....טעים..."

"ט-טעים את אומרת. חשבתי שיהיה לי טעם נורא בהתחשב בעובדה שאכלתי מבשרן של כל כך הרבה חיות קסם..."

"...טעם בוגר."

"....."

ממה שיואה תיארה, לדם שלו היה טעם כבד ועמוק כמו שיש לקערה של מרק שנוצר עם כל מיני סוגים של צמחים ובשרים.
בפעם הראשונה שהיא שתתה את הדם שלו, היא נכנס לטראנס, זה לא היה הדמיון שלו.
לאכול ארוחה משובחת שכזו אחרי שגוועה למשך כל כך הרבה זמן, להיות מוקסמת על ידי כך היה בגדר ההיגיון.

עם זאת, האג'ימה רצה לעצור את ליקוק השפתיים המכשף שלה.
הוא הבין שיואה הייתה מבוגרת יותר ממנו. אולם, הדמות הילדותית הזו ביחד עם מעשה תאוותני שכזה, מנעה מהאג'ימה מלהירגע במובן מסוים.

"...טעים."

".... בבקשה חוסי עליי מזה."

בכל מיני מובנים, יכול להיות שהיא השותפה המסוכנת ביותר שיש.
האג'ימה התחיל להזיע זיעה קרה.

 

~~~~~~~

אומקה: (אין קשר לסיפור המרכזי)

קאורי: "...צצק."
שיזוקו: "קא-קאורי? את בדיוק צקצקת בלשון שלך..."
קאורי: "נן? מה קרה, שיזוקו-צ'אן?"
שיזוקו: "ל-לא, זה שום דבר..."
קאורי: "...חתולה גנבת."
שיזוקו: "קאורי?!"
קאורי: "פופו, זה שום דבר, שיזוקו-צ'אן. אני פשוט הרגשתי כאילו מישהי איימה על המקום שלי."
שיזוקו: "אני לא חושבת שאפשר להחשיב את זה בתור שום דבר..."


 

שמות:

- שלגאן -  Schlagen.
- מחצב סטלה -Stella Ore.

4 תגובות

  • מאת @מרהאיתן
    20/08/2018

    תודה על הצ'אפטר

    • מאת @מרהאיתן
      20/08/2018

      וואו, האמת שלפי דעתי הצ'אפטר הזה והקודם הם כנראה הצ'אפטרים האהובים עלי עד כו