[להיות כוח החבוי בצללים!] צ'אפטר 1

silver207

אני יודע שהרבה זמן כבר לא העלתי צ'אפטר של אריפוריטה, ואני מתנצל על כך. למן האמת, המוטיבציה שלי לתרגם ירדה מאוד לאחרונה.... בכל מקרה מדובר רק בתחביב שאני עושה מפעם לפעם, אז התרגום בהחלט מתעכב.... כמעט סיימתי את הצ'אפטר, אז בקרוב הוא יפורסם. עד שהאנימה של אריפוריטה תסיים את שידורה, אני מתכוון לפרסם את קובץ בוורד בו אני מתרגם. אורכו בערך 300 עמודים, והוא יפורסם רק אחרי שאעשה מספר שינויים גדולים מאוד (טבלאות הסטטוס, שמות של דברים, תיקון הערות, עריכה מקיפה).
 

אבל בכל מקרה, אני פה בשביל משהו אחר הפעם. לפני 9 חודשים בערך, התחלתי לקרוא איזה WN שמצאתי במקרה: To Be a Power in the Shadows!. אחרי שהם החליפו מתרגמים, ואיכות התירגום ירדה בהרבה, הפסקתי לקרוא את ה-WN הזה, על אף שהוא אחד מאלו שהכי נהנתי לקרוא. אתמול המשכתי מאיפה שהפסקתי, וחיש מהר סיימתי את כל 60 הצ'אפטרים שחיכו לי. הקריאה הזו הזכירה לי עד כמה אני אוהב את הסדרה הזו, ועוררה בי את המוטיבציה לתרגם חלק מזה. הצ'אפטרים של ה-WN הזה קצרים בהרבה, ובכללי הרבה יותר קל לתרגם אותה מאריפוריטה. אולי אני אמשיך לתרגם את הסדרה הזו במקום אריפוריטה אחרי פרסום הווליום הראשון, או שאולי לא. אני לא יכול להגיד שום דבר בוודאות בינתיים, אבל הכול עוד פתוח.

טוב, ועכשיו אחרי שחפרתי במשך שתי פסקאות גדושות, אני מניח שהגיע הזמן לקרוא קצת משהו שלא ישעמם.

מקווה שתיהנו~!

 

צ'אפטר 1: להישאר בתוך המגבלות שעצם היותך אנושי מותיר אותך בהן משמע שפצצה אטומית תאדה אותך

æ¿çµµ(By ã¿ã¦ã¿ã)

 

אני לא זוכר מה היה המניע לכך. כול מה שאני יודע זה שמאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות "כוח החבוי בצללים."

האם זה היה בגלל אנימה? מנגה? או שאולי סרטים? למען האמת, זה לא ממש משנה. כול עוד היה מדובר ב"כוח החבוי בצללים", לא משנה מי או מה זה היה, אהבתי אותם.

לא את הגיבור, ולא את הבוס האחרון. אני מדבר על הישויות האלו שהתערבו והראו את כוחן רק מן הצללים.

הערצתי אותן, ורציתי להיות אחד מהן.

מה שגיבורים מהווים עבור כל השאר, זה מה ש"הכוחות החבויים בצללים" היוו עבורי. זה הכול.

אבל בניגוד לשאר אותם הילדים שנשאו עיניהם לגיבורים, אצלי לא היה מדובר בתשוקה בת חלוף. היה מדובר במשהו עמוק בהרבה, משהו שבער במעמקי לבי, ותמיד הניע אותי הלאה.

קראטה, אגרוף, קאנדו, אומניות לחימה משולבות….. למדתי את כל מה שהזדקקתי לו על מנת להתחזק, בזמן שהשארתי את יכולותיי בסוד. עבור אותו יום אחד בו אזכה לחשוף את עצמי.

בבית הספר, הייתי התגלמות הממוצעות עצמה. לא בולט ולא מזיק. דמות רקע א’.

אך מצדם האחר של חיי היום יום שלי היו אימונים מפרכים.

אלו היו ימי הנעורים שלי, ואלו היו ימיי כתלמיד.

אבל בחלוף הזמן, התחלתי לחוש בחוסר נוחות. הגיע הזמן לעמוד פנים אל פנים מול המציאות.

אכן, כל אלו לא משנים. בסופו של דבר, הם כולם חסרי משמעות.

לא משנה בכמה אומניות לחימה אתמחה, אותה עוצמה מוחצת, בה מחזיקים בסיפורים "כוחות החבויים בצללים", עדיין תהיה מחוץ להישג יד.

העוצמה שיכולתי להשיג תספיק לכל היותר בשביל להביס כמה בריונים. אם נשק חם היה נכנס לתמונה, אז העניינים כבר היו מתחילים להסתבך, ואילו הייתי מוקף על ידי חיילים החמושים מכף רגל ועד ראש, זה יהיה הסוף.

כוח החבוי בצללים שמובס על ידי חיילים…… כמה מגוחך.

אפילו אילו הייתי מקדיש עוד עשרות שנים לאימונים, אפילו אילו הייתי הופך ללוחם החזק ביותר על כדור הארץ, אם חיילים יקיפו אותי, הם עדיין יקרעו אותי לגזרים. לא, אולי כן אוכל להתמודד עם סיטואציה שכזו בדרך כזו או אחרת. ישנה האפשרות שעם מספיק אימונים, הפוטנציאל של בני האדם יספיק בשביל להביס מספר חיילים, גם אם אלו יקיפו אותם.

עם זאת, אפילו אם אוכל להביס כל חייל וחייל, אם פצצת אטום תיפול עליי, אני אתאדה. זה הגבול עבור בני האדם.

את זה ואת זה בלבד אני יכול לומר בוודאות מוחלטת. “הכוח החבוי בצללים” שהערצתי לא יתאדה מפצצת אטום פשוטה. לכן גם אני צריך להפוך לאדם שלא יתאדה מפצצת אטום.

למה הייתי זקוק בשביל שלא אתאדה כתוצאה מפגיעה של פצצת אטום?

האם זה אגרוף עוצמתי?

האם זה גוף מפלדה?

האם זו סיבולת בלתי נדלית?

לא דברים כאלו.

אני אצטרך משהו אחר, כוח מסוג אחר לגמרי.

כוח קסם, מאנה, קי, אורה, לא משנה מה. אני אצטרך להשיג כוח מיסטי כזה או אחר.

אחרי שעמדתי פנים אל פנים מול המציאות, זו התשובה אליה הגעתי.

עכשיו, תארו לכם אדם שמחפש אחר כוחות קסם אמתיים. אין מי שלא יפקפק בשפיות של אותו אדם.

אפילו אני. גם אני הייתי מפקפק בשפיותו.

אבל, אז מה?

אף אחד בעולם הזה עוד לא הוכיח את קיומם של כוחות קסם. אבל מצד שני, אין ולו אחד שהצליח לשלול בוודאות את קיומם של כוחות כאלו.

שפיות לא תעניק לי את הכוח לו שחרתי. אין ספק שהכוח הזה חבוי אפילו מעבר לתחום האי-שפיות.

מאז והלאה, רמת הקושי של האימונים שלי הגיע לרמה קיצונית.

כוח קסם, מאנה, קי, אורה - אף אחד לא יודע כיצד ללמוד אותם.

עשיתי מדיטציית זאזן (מדיטציה בודהיסטית), עשיתי מדיטציה תחת מפלי מים, עשיתי מדיטציה בשקט מוחלט, צמתי, התמחיתי ביוגה, המרתי את הדת שלי, חיפשתי אחר רוחות, התפללתי לאלוהים, ואפילו צלבתי את עצמי.

אין תשובה נכונה. האפשרות היחידה שלי הייתה להמשיך לבדי הלאה במורד השביל בו האמנתי, האפוף בחשכה.

ואז, עם חלוף הזמן, הגעתי אל הקיץ האחרון של ימיי בתיכון.

טרם גיליתי כוחות קסם או מאנה או קי או אורה…….

 

◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇

אחרי שסיימתי עם האימונים הרגילים שלי, הבחנתי שכבר החשיך לגמרי.

לבשתי את התחתונים שלי שהנחתי לידי, לפני שהשחלתי את ידיי דרך השרוולים של מדיי בית הספר שלי.

טרם השגתי איזשהו כוח מיסטי. אולם, אני מרגיש שהתקדמתי מעט באימונים האחרונים שלי.

בדיוק כמו עכשיו.

בדיוק כשסיימתי עם האימונים להיום, אור בהיר הבהב בתוך ראשי, ושדה הראייה שלי החל לרעוד ללא שליטה.

כוח קסם…… או שאולי אורה……

אני בהחלט מרגיש את ההשפעה של אחד מאלה.

אני יכול לומר שהאימונים של היום היו משמעותיים בהחלט.

על ידי פשיטת כל בגדיי בזמן שאני ביער, הצלחתי לחוש בי הופך לאחד עם הטבע. על ידי כך שנגחתי בגזע עץ עבה שוב ושוב, הצלחתי לטהר את ראשי ממחשבות מסיחות ולעורר את המוח שלי בשביל שיומרץ לעורר כוחות מיסטיים.

זו הייתה שיטת אימונים הגיונית לחלוטין.

אהה, שדה הראייה שלי מתערפל.

זה כמעט כאילו אני סובל מזעזוע מוח.

עם צעדים קלילים, כמעט כאילו אני מרחף באוויר, ירדתי למורדות היער.

לפתע פתאום, אני רואה אור נד.

היו שני אורות למען האמת, נדים באוויר.

אילו אורות מסתוריים. מדריכים אותי באופן המעורר חשד, מזמינים אותי אליהם.

“יכול להיות…… כוח קסם?”

אני מתקרב בצעדים חסרי יציבות.

זה ללא ספק…זה ללא ספק כוח קסם!

סוף כל סוף, אני מצאתי כוח מיסטי!

לפני שבכלל שמתי לב, ההליכה שלי הפכה לריצה. יש שורשי עצים בדרכי, אבל אפילו כשאני מועד, אני ממשיך להתגלגל הלאה אל עבר האורות, משליך את עצמי קדימה כמו חיית בר.

“כוח קסם! כוח קסם! כוח קסם! כוחקסםכוחקסםכוחקסםכוחקסםכוחקסם !!!!“

אני מזנק אל מול שני האורות, אוחז ב…….

“אה……?“

הפנסים הקדמיים צבעו את עולמי בלבן טהור.

הצליל הצורח של הברייקס הדהד בתוך ראשי.

השוק חדר לתוך גופי, שלי…… כוח הקסם שלי……..

 

◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇

בסופו של דבר, כן מצאתי כוחות קסם.

כשהתעוררתי, הייתי מוקף בכוח קסם. הוא היה מעט שונה משני האורות שראיתי בסוף, אבל, אז מה? למי אכפת מפרטים טריוויאליים שכאלה?

הו נכון, עוד פרט טריוויאלי שכזה הוא העובדה שככל הנראה, אני חזרתי לחיים. אין ספק שזה בגלל שמצאתי כוחות קסם ששער התחייה מחדש נפתח עבורי. אבל שוב, למי אכפת?

ברגע זה, אני טף בן מספר חודשים. רק לאחרונה המודעות שלי חזרה אליי. תחושת הזמן שלי עדיין מעט מעורפלת, אז אני לא בטוח לגבי הפרטים המדויקים.

אבל מעל הכול, אני לא מבין את השפה. כל מה שאני יודע הוא שהתרבות של העולם הזה הייתה דומה לזו של אירופה של ימי הביניים, שאני מניח שזה טוב מספיק.

אחרי הכול, מה שבאמת היה חשוב הוא שסוף סוף הנחתי את ידיי על כוח קסם. זה הכול – התהליך ושאר הפרטים השוליים כלל לא מעניינים אותי.

ברגע שבו נהייתי מודע לעצמי, הבחנתי בכוח הקסם. המראה של החלקיקים הזוהרים האלו, המרחפים פה ושם באוויר, מרגיש בדיוק אותו דבר כמו איך שהרגשתי כשרצתי באותו שדה פרחים, עירום כביום היוולדי, בחיפוש אחר רוחות כחלק מהאימונים שלי בחיי הקודמים.

האימונים האלו לא היו לשווא. כהוכחה לכך, מיד יכולתי לחוש בכוחות קסם, ועכשיו אני יכול לתמרן אותם כאילו הם היו אחת מגפיי. ההרגשה הזו זהה לפעם ההיא, כשצלבתי את עצמי, בעודי עירום כביום היוולדי…… לא, היא זהה לפעם ההיא, כשהימרתי את דתי שוב ושוב, ורקדתי בתפילה, בעודי עירום כביום היוולדי…… אני בטוח שכל חלק וחלק מהאימונים שלי נושא עכשיו את פירותיו.

ווידאתי כבר שאני יכול לחזק את עצמי פיזית.

בכך שאקדיש את כל הזמן החופשי שתינוקות מבורכים איתו לאימונים, אין ספק שהפעם אני אהפוך ל"כוח החבוי בצללים"…… אה, אני הולך לחרבן.

דרך אגב, למדתי איפשהו שציפורים לא יכולות לשלוט על הצרכים שלהן, אך תינוקות אנושיים גם לא שונים מכך. לא משנה עד כמה קול ההיגיון בראשי אומר לי להתנגד, האינסטינקטים שלי צורחים לי לשחרר את זה. אולם, בעזרת החיזוק הפיזי שהתאמנתי ימים כלילות על מנת להתמחות בו, הידקתי את החלחולת שלי על מנת להרוויח זמן, שבמהלכו……

“אוגיייהההה!!”

אני זועק לעזרה.

[דיון] אריפוריטה: פרק הראשון של האנימה: "המפלצת של התהום"

silver207

 

2ojlz1r.png

 

 

wrr4gbi.jpg

 

דיון על הפרק הראשון של האנימה

 

אז אחרי שעשיתי ריפרש בעמוד הבית של Kissanime במשך שעה, ואז אחרי שחיכיתי עוד מלא זמן עד שהיה ניתן באמת לצפות בפרק, ואז אחרי שחיכיתי עוד מלא זמן עד שהפרק היה זמין באיכות טובה, ראיתי את הפרק הראשון של אריפוריטה! 

ומה חשבתי עליו, אתם שואלים?
 

אז הדעה שלי מתחלקת לכמה היבטים, המפורטים כדלקמן:

 

1. עלילה - אני לא הולך לשקר, אני לא ממש אהבתי את העלילה בפרק. לאלו שלא נחשפו לחומר המקור, העלילה לא הייתה מובנת כלל. זה הרגיש כאילו הם ישר זרקו אותנו לצ'אפטר 5, תוך כדי שהם דחסו את כל הצ'אפטרים עד לפחות 7. הם ניסו ממש למהר את העלילה, ולמרות שכמובן נהנתי מזה בגלל שאני יודע מה קורה, אני מרגיש רע עבור אלו שיראו את הפרק הזה בלי ידע קודם.
אבל עכשיו בתור קורא, הפרק בהחלט עורר בי רגשות דומים לאלו שהרגשתי במהלך הקריאה. הדיאלוגים (ליתר דיוק, מונולוגים) בפרק הזה התקדמו יפה, ואישית אהבתי את זה שהם העבירו את החלקים בקומה הראשונה של התהום די מהר. לעומת זאת, האינטרקציה בין הדמויות לא נחשפה כלל, החלק המהותי מאוד של מה שקרה לפני שהוא נכנס ל[מבוך האדיר אורקוס] הוזכר רק בעקיפין, הקסם של "שיחה לאור ירח" אבד כליל, וקשה לי עם העובדה שהקרב בין האג'ימה לבין דוב הטופר היה קצר כל כך.

לפחות אתנחם בעובדה שהם בנו את העלילה בצורה פרוגרסיבית כמו שצריך, כך שאכן הורגשה התקדמות בעלילה. כמו כן, חרף כל מה שאמרתי, אני עדיין יכול לראות ניצוץ של תקווה. אם הם יבצעו את מלאכתם כראוי מעתה והלאה, תוך כדי שימוש בבסיס שהם בנו בפרק הראשון (דהיינו יבנו מחדש את הסדרה על גבי הבסיס הזה), אני בטוח שהעלילה הולכת להיות טובה כמעט כמו זו של הספרים.

 

עלילה: 7/10

 

2. אנימציה - אישית, די נהנתי מהאנימציה. בשנים האחרונות ככלל רמת האנימציה עלתה, וזו דוגמה מעולה לכך. הדמויות נראו טוב, דומות לאיך שהיו באיורים מה-LN, והאנימציה עצמה זרמה והייתה נעימה לעין. אפילו ה-CGI, נקודת המפלה של אנימות רבות וטובות, לא הרגישה לא שייכת או לא מתאימה, והשתלבה יפה עם סגנון האנימציה האחר (יש לזה שם? אנימציה ממחושבת פשוט??). אם האנימציה תמשיך כך, זה לפחות דבר אחד שנוכל לחכות לו בציפייה בפרקים הבאים.

 

אנימציה: 10/10

 

3. דיבוב - אני מוכרח להודות שהפרק הזה הפתיע אותי לחלוטין. המדבב של האג'ימה חדש בעסקי הדיבוב, כך שיכולתי לשמוע את יכולות הדיבוב שלו רק בטריילרים הקצרים האלו, מה שעורר בי מעט חששות. אולם עכשיו, אחרי שצפיתי בפרק הראשון, כל החששות האלו נפוגו. הקול הזה מתאים מאוד להאג'ימה, והוא הצליח להעביר טוב את איך שהאג'ימה הרגיש בכל קטע בפרק. עבודה לא קלה בהתחשב ברגשות שחש, אך עדיין הוא מילה את תפקידו כראוי.
את קאורי שמענו מעט, אך הקול שלה היה ענוג ונעים מאוד לאוזניים - בדיוק כפי שדמיינתי אותו, בדיוק כפי שמתאים למישהי בעלת אישיות כמו שלה. שמעתי כבר את המדבבת בתור אייס ב-DamMachi ובתור אראטו ב-Shokugeki no Souma, ועל כן ידעתי מראש שהיא מתאימה לתפקיד, אך היא גברה על כל הציפיות שהיו לי בהפרש אדיר.
אני לא יודע אם זה באמת הקול עצמו, או שמא זה בזכות היכולות הווקליות של המדבב, אך הקול של דאיסוקה תאם לאישיותו בצורה מדויקת ביותר, על אף שבקושי שמענו אותו מדבר.
גם את הקול של קואקי בקושי שמענו (אולי שורה אחת או שתיים). עם זאת, במקרה שלו מלכתחילה אין אף סיבה לדאגה - מדובר באחד שדיבב דמויות כמו נאטסו מ-Fairy Tail וסימון מ-Gurren Lagann, כך שמראש אנחנו יודעים שהוא יכול להתאים את הקול שלו לכול מצב, אפילו אם הוא צריל להישמע רציני (או במקרה של הגיבור שלנו, אטום עד אין שיעור) או שטותי (הגיבור שלנו אטום מכדי לעשות את זה).
ועכשיו לגולת הכותרת - יואה. המדובבת שלה היא זו שדיבבה את טוארו ב-Miss Kobayashi's Dragon Maid, אז לא דאגתי כלל לביצוע שלה כאן. אני יודע עד כמה חמוד הקול שלה יכול להישמע, עד כמה הוא מסוגנן ומגוון. ידעתי שקולה יתאים בדיוק ליואה, אך לפי מה ששמעתי ב"בפרק הבא", קולה מתאים ליואה אפילו יותר ממה שחשבתי תחילה. 

עכשיו בפעם הבאה שאתרגם, יהיו לי סוף סוף קולות קבועים בראש כשאקרא, ולא סתם כאלו שאבחר באקראיות ובאגביות. אז למי שבחר/בחרה את המדבבים האלו, העבודה שעשית הייתה:

 

דיבוב - 10/10

 

4. מוזיקה - אין לי הרבה מה להגיד לגבי המוזיקה שהתנגנה תוך כדי הפרק. אני אישית הרגשתי שהמתרחש בפרק לא היה זקוק למוזיקה, ואפילו להפך, שמוזיקה עלולה להרוס אותו. על כן, אני מודה מקרב לב על ההחלטה שהם ביצעו - על כך שהם כמעט ולא השתמשו במוזיקה במהלך הפרק (לפחות לא בקטעים שרציתי שלא יהיה).
בקטעים שחשבתי שמוזיקה תועיל להם, המוזיקה שהתנגנה קלעה בדיוק, כך שאני די מרוצה מהמוזיקה עצמה. בניגוד לכך, די לא אהבתי את הצלילים שהשומעו במהלך הפרק - הירייה של דונאר נשמעת כמו רובה לייזר או משהו, [כיווץ קרקע] גורם לזה להישמע (ולהיראות) כאילו הוא משתגר וכו'. אין ספק שהם היו יכולים לעשות עבודה טובה יותר בזה.

ועכשיו לחלק לא פחות חשוב כשמדברים על מוזיקה באנימה: שיר הפתיחה ושיר הסיום!
שיר הפתיחה הוא [Flare] של [
Void_Chords ו-Lio]. שמעו קטע קצר מהפזמון שלו בטריילרים, כך שכבר היה לי מושג כללי לגבי איך השיר ישמע, והאמת שהוא דווקא התעלה על ציפיותיי. השיר מתחיל רגוע, מכיל אלמנטים של מיסתורין ואופל, ובין רגע מתחלף לשיר מלא אקשן. אני אישית מרגיש שהשיר הזה מתאים לשמש כשיר הנושא לסדרה, ואני בטוח שיהיה מהנה להאזין לו בזמן התרגום.
שיר הסיום הוא [Hajime no Uta (השיר של האג'ימה)] של [DracoVigro]. השיר הזה מאוד ערב לאוזן, ואף מזכיר לי שירים של זמרות אחרות כמו LiSA ו- Eir Aoi (שתיהן מדהימות). השיר הזה, כיאה לשיר סיום, הוא רגוע יחסית, אך מתפרץ בחלק מסוים. המילים עצמן מאוד מתאימות להאג'ימה, ואנסה לתרגם בקרוב חלק מהשיר כדי שתבינו עד כמה ניתן לקרוא לשיר הזה באמת "השיר של האג'ימה".
באשר הן לשיר הפתיחה והן לשיר הסיום לא ממש אהבתי את הקטעים שהוצגו, כך שהחוויה שהעבירו לקתה מעט, אך השירים עצמם עזרו להם להצליח.

 

מוזיקה - 9/10

 

5. הצגת הסדרה ככלל, ואת הרעיון המרכזי של הסדרה כפרט - עקרונית, החלק הזה די דומה לעלילה, אך הוא מעט שונה. המטרה המרכזית של פרקים ראשונים, לפחות לדעתי, היא למשוך עוד צופים. ואיך עושים את זה? איך גורמים לאנשים לדעת אם הם רוצים לראות את האנימה הזו או לא? פשוט מאוד. פרקים ראשונים אמורים להציג את המטרה של הסדרה, לאן היא מתקדמת. אנחנו אמורים להיחשף לדמויות ולרעיון המרכזי של הסדרה, כך שנוכל לבחון בעצמנו אם נרצה להמשיך או לא. כאן, בחלק הזה ממש, הפרק הראשון פישל בענק. בקושי הכרנו דמויות, בקושי נחשפנו למקומות, לרעיונות מאחורי הסדרה, לכל מה שהיא מייצגת. זה ממש מצער אותי, כי מספר הצופים שיראו מעבר לפרק הראשון צנח עתה משמעותית. אריפוריטה לא ראויה לכך שיצפו רק בפרק אחד שלה.

 

הצגת הסדרה - 4/10

 

לסיכום: היו חלקים טובים והיו פחות טובים. אבל בסך הכל, חווית הצפייה בפרק הייתה מהנה מאוד. אם אתייחס לכל ההיבטים שציינתי לשם הבעת שביעות הרצון שלי מהפרק, אז זה יראה כך:

 

הנאה כללית מהפרק הראשון - 8/10

 

פיו, כל הכתיבה הזו הייתה מתישה. אז זו דעתי לגבי הפרק הראשון של "אריפוריטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם".

עכשיו ארצה לשמוע מה דעתכם: מה אהבתם? מה לא אהבתם? מה צריך לשנות? מה צריך להשאיר? וחשוב מכול - עד כמה נהנתם מהפרק, ועד כמה אתם מצפים להמשך העונה?

 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם, צד חברי הכיתה 3 - "האימפריה והגיבורים" (חלק 1)

silver207

אני יודע שהצ'אפטר התעכב (בהרבה יותר מדי זמן), ואני נורא מצטער על כך.
אז למה הצ'אפטר התעכב? יש לכך שתי סיבות:

1. אני עצלן. סוף סוף חופש, ושקעתי בלקרוא מנגה ו-WNs. 

2. הצ'אפטר הזה, למרות שהוא יחסית קצר, הכיל חלקים רבים שהיו קשים מאוד להבנה. לקח לי די הרבה זמן לפצח את הכוונה בהרבה מהשורות פה. זה היה סיוט....

אני יודע שזה לא תירוץ, אבל חשבתי שאולי התעיינתם באשר לכך.

**עוד שבוע מתחיל שידור האנימה של אריפוריטה, וקיבלנו עוד טריילר אחד, כנראה האחרון לפני תחילת השידור.

 

2ojlz1r.pngr261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צד חברי הכיתה 3 – האימפריה והגיבורים, חלק 1

נחזור מעט אחורה בזמן...

בסביבות הזמן שהאג'ימה הביס את ההידרה לאחר קרב עקוב מדם, חבורת הגיבורים לקחה הפסקה זמנית מהלחימה ב[מבוך האדיר אורקוס], וחזרה אל ממלכת הייריאי.

בניגוד להלך הדברים עד כה, הם נאלצו עתה להילחם בקומות אליהן אף אדם לא הגיע לפני כן. העובדה הזו, בנוסף לעוצמתן ולתחכומן של חיות הקסם שנקרו לדרכם בקומות האלו, גרמה למהירות שבה הם עברו מקומה לקומה לרדת.
כתוצאה מכך, חברי הכיתה נהיו מותשים, ועל כן הוחלט שעליהם לקחת הפסקה ולנוח.

אך למרות שבשביל מנוחה בלבד העיר הולווארד הייתה יותר ממספיק, הם נאלצו לחזור אל הבירה המלכותית.
החזרה הזו נכפתה עליהם מפני שמישהו נשלח לפגוש אותם; שגריר מאימפריית האלשייר הגיע בכוונה לפגוש את הגיבורים.

למה דווקא עכשיו?

מטבע הדברים בעולם הזה, פרק הזמן בין קבלת ההוראה לזמן גיבורים מעולם אחר מהאל האיטו לבין זימונם של קואקי וכיתתו היה קצר ביותר.
בשל כך, לפני שאנשי הממלכה הספיקו ליידע את האימפריה, בעלת בריתם, הזימון כבר בוצע, והם לא יכלו להיפגש איתם באופן מיידי.

עם זאת, רבים האמינו שהאימפריה לא עשתה דבר, אפילו אחרי שהידיעה לגבי הגיבורים הגיעה אליה.
הסיבה לכך הייתה שהאימפריה נוסדה לפני 300 שנים על ידי שכירי חרב מפורסמים, ונהייתה כמו ה"ארץ הקדושה" עבור הרפתקנים ושכירי חרב, הנשלטת תחת מערכת מריטוקרטית.

הם לא יהיו משוכנעים סתם כך מהודעה פתאומית על אנשים שזומנו הנה מעולם אחר, במיוחד אם לפי ההודעה מדובר על גיבורים שמטרתם להוביל את האנושות.
כנסיית הקדוש הייתה גם באימפריה, וכול תושביה היו מאמינים, ללא יוצא מן הכלל. אולם, רמת האמונה שלהם הייתה נמוכה מזו של תושבי הממלכה.
רוב התושבים באימפריה היו שכירי חרב או אנשים הקשורים במלאכה, וככאלו, העדיפות העליונה של רבים מהם הייתה רווח, לא אמונה. היה קשה לומר אם האמונה שלהם הייתה יותר מהצגה; על כל פנים, לא היה ניתן להחשיב אותם כמאמינים הדוקים במיוחד.

אם לוקחים זאת בחשבון, ישנה האפשרות שהם המעיטו בערכה של פגישה בינם לבין קואקי והשאר ישירות לאחר זימונם. כמובן, מול אנשי הכנסייה, לאימפריה לא הייתה אף כוונה להתנהג שלא כשורה אל שליחי האל. בעוד שהממלכה הייתה שמחה לקדם פגישה שכזו, אנשי האימפריה, במיוחד הקיסר, לא הביעו בכך עניין, כך שהאימפריה לא הייתה מעורבת עם הגיבורים עד כה.

אולם, לאחר שהידיעה על כך שהגיבורים שברו את השיא הקודם ועברו את הקומה ה-65 ב[מבוך האדיר אורקוס] הגיעה, עניין התעורר בקרב האימפריה. 
האימפריה מסרה שהיא מעוניינת להיפגש עם הגיבורים, והממלכה והכנסייה מיהרו להביע את הסכמתן.

לאחר שהדברים הנ"ל סופרו להם ברכיבתם בכרכרה לשם, קואקי והשאר הגיעו אל הארמון.

לאחר שהכרכרה נכנסה לארמון והם החלו לרדת ממנה, דמותו של ילד שרץ לעברם נגלתה לעיניהם. הילד היה בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות, וגילו היה בסביבות 10. האווירה סביבו הייתה דומה לזו של קואקי, אך נדמה כי היה בה גם חופן של שובבות.
זהותו האמיתית של הילד הזה הייתה ראנדאל ס.ב. הייריאי, נסיך ממלכת הייריאי.

באופן שגרם לאנשים לדמיין אותו עם אוזני כלב נפולות וזנב המכשכש במהירות, הוא מיהר אליהם, וצעק בחוזקה:

"קאורי! חזרת בבטחה! חיכיתי לבואך!"

תלמידים רבים חזרו לשם, מן הסתם, לא רק קאורי.
בכך שהסתכלו על אופן התנהגותו, הם יכלו לנחש בקלות מה ראנדאל-דאנקה הרגיש – הוא לא ראה אף אחד אחר מלבד קאורי.

(הערת המתרגם: "דאנקה" זה כינוי כבוד (כמו "סאן", "קון" וכו'), המציין שהאדם המדובר הוא בן מלוכה, או ליתר דיוק, נסיך.)

למעשה, עוד ממחרת היום שבו הם זומנו, ראנדאל-דאנקה ניסה להתחיל עם קאורי באגרסיביות.
אולם, כאמור, הוא רק בן 10.
מנקודת המבט של קאורי, הוא לא היה יותר מילד קטן שנקשר אליה רגשית, ולא היה סימן לכך שרגשותיה כלפיו יתפתחו אל מעבר לכך.
עבורה ועבור האופי האדיב והדואג שלה, הוא נראה כמו אח קטן וחמוד.

"מזמן לא התראינו, ראנדאל-דאנקה."

למראה חיוכה של קאורי, ראנדאל מיד הסמיק, והזנב הדמיוני שלו החל לכשכש במהירות מצד לצד.
חרף זאת, הוא עדיין עשה הבעת פנים גברית, ושוב ניסה להתחיל עם קאורי.

"אה, פגישתנו האחרונה בהחלט הייתה מזמן. בזמן שהיית במבוך, הרגשתי כאילו אני כבר לא בין החיים. נפצעת? לו הייתי חזק יותר, לעולם לא הייתי נותן לך לעשות משהו שכזה......"

ראנדאל-דאנקה נשך את שפתו בתסכול.
על אף שקאורי סירבה לכך שאחרים יגנו עליה פשוט מבלי שהיא עצמה תעשה דבר, המחשבה והרגש מחממי הלב מאחורי דבריו עדיין גרמו ללחייה להירגע.

"תודה לך על דאגתך. אבל אני בסדר, אתה יודע? אני עושה את זה מתוך רצון."

"לא, קאורי לא מתאימה ללוחמה. א, אמורים להיות דברים בטוחים יותר שאת יכולה לעשות, נכון?"

"דברים בטוחים יותר?"

קאורי הטתה את ראשה הצידה למשמע שאלתו, והנסיך ראנדאל נהיה אדום אף יותר.
שיזוקו, שצפתה במחזה המשעשע הזה מהצד, יכלה רק לחייך במרירות למראה הגישה האמיצה של הילד הזה.

"הממממ, מה עם, למשל, להיות עוזרת? את יכולה להתחיל מיד ולשרת רק אותי באופן אקסקלוסיבי."

"עוזרת? אני מצטערת, אבל אני העיסוק שלי הוא בתור מרפאת...."

"א-אם כך, את יכולה ללכת גם לקליניקה הרפואית. אין סיבה שתלכי למקומות מסוכנים כמו המבוכים והחזית במלחמה, נכון?"

הקליניקה הזאת היא בית חולים בניהול המדינה, והיא ממוקמת בסמוך לארמון המלכותי. אז בקצרה, ראנדאל-דאנקה פשוט שנא להיות רחוק מקאורי.
אף על פי כן, רגשותיו של הילד הצעיר לא הצליחו לעבור את מעטה האדישות של קאורי.

"לא, אם אני לא אהיה איתם בחזית, אני לא אוכל לרפא אותם באופן מיידי. תודה על הדאגה."

"הוווו...."

כשהבין שהוא לא יוכל לגרום לקאורי הנחושה לשנות את דעתה, אנקה קצרה נפלטה מפיו של ראנדאל-דאנקה.
גוש הרצון הטוב והמעורר צרות שלא יודע לקרוא את האווירה, הידוע גם בשמו "קואקי", חייך חיוך רחב, ואמר:

 "ראנדאל-דאנקה, קאורי היא חברת הילדות היקרה שלי. כל עוד אני אהיה שם, אני אגן עליה, ללא ספק!"

מנקודת המבט של קואקי, כול שאמר נבע מרצון טוב ומכוונה לנחם את הילד הצעיר, אך המילים אלו לא היו המילים הנכונות וכלל לא במאורע הנכון.
בעיניו של ראנדאל המאוהב, דבריו תורגמו לכך:

"אני לא אתן את האישה שלי לאף אחד. אני לעולם לא אתן את קאורי למישהו אחר!"

הגיבור והמרפאה מתכרבלים זה עם זו באינטימיות – זה היה כנראה מה שדמיין למשמע דבריו של קואקי.
הבעת פניו של ראנדאל-דאנקה התעוותה בחרטה וברוגז, והוא נעץ בקואקי מבט, שכאילו בא לומר: "אתה האויב המושבע שלי".
בעיניו של ראנדאל, הם נראו כמו זוג.

"אתה אומר שלא אכפת לך לגבי לשלוח את קאורי למקומות מסוכנים?! אני לעולם לא אפסיד נגדך! עדיף לקאורי להישאר איתי!"

(הערת המתרגם: בשורה האחרונה שלו, ראנדאל לא מציין את עושה הפעולה. במילים אחרות, הוא ציין עובדה. הוא לא זה שהחליט שעדיף לקאורי להישאר איתו, אלא שזו פשוט האמת המוחצת, ללא עוררין. זה מה שמשתמע מדבריו.)

"אהה...."

למשמע מילותיו העוינות של ראנדאל-דאנקה, קאורי לא ידעה כיצד להגיב, ופשוט חייכה במרירות, בעוד שקואקי היה חסר מילים.
כשראתה את קואקי מתנהג כך, שיזוקו נאנחה.

לפני שקואקי הספיק לומר משהו להחמיר את מזג רוחו של ראנדאל-דאנקה, שכבר עתה גער בו בעצבנות, קול רגוע אך סמכותי נשמע.

"ראנדאל. התנהג כשורה. אתה לא רואה שסיבכת את קאורי?"

"א, אנווה! ......א, אבל!

(הערת המתרגם: "אנווה" = aneue = הדרך הרשמית ביותר (לפחות למיטב ידיעתי) לקרוא לאחות גדולה ביפנית.)

"בלי אבל. למרות שכולם עייפים, אתה גרמת להם להישאר במקום הזה...... מי כאן האחד שלא מתחשב בצד השני?"

"הוו..... א, אבל!"

"ראנדאל?"

"מ, מטלות! נזכרתי שיש לי מטלות לעשות! סלחו לי!"

מסרב להודות בטעות שעשה, ראנדאל-דאנקה הסתובב וברח.
לאחר שראתה את גבו ההולך וקטן במרחק, הנסיכה ליליאנה נאנחה ואמרה:

"קאורי, קואקי-סאן, אני מצטערת על התנהגותו של אחי הקטן. אני מתנצלת בשמו."

ליליאנה אמרה כן, ואז קדה, מה שגרם לשיערה הבלונדיני, החלק והיפיפה לגלוש על כפתיה כלפי מטה לשני צדיה.

  "און, אל תדאגי לגבי זה, לילי. ראנדאל-דאנקה פשוט דאג לגבינו."

"אני מסכים. ועדיין, אני לא יודע על מה הוא כעס כל כך.... לא אמרתי אף דבר גס רוח שאצטרך להתנצל לגביו."

ליליאנה חייכה במרירות למשמע דבריהם של קאורי וקואקי.
בתור אחות גדולה, היא הבחינה ברגשותיו של אחיה הקטן, ואף חשה בסימפתיה כלפיו, הואיל וקאורי כלל לא הייתה מודעת אליהם. אפילו מעבר לכך, הסימפתיה הזו גברה אף יותר, מכיוון שהיא ידעה ש"האויב המושבע" האמיתי של ראנדאל היה מישהו אחר.

דרך אגב, הפגישה בין ראנדאל-דאנקה לבין "האויב המושבע" שלו תגרום למהומה גדולה..... אבל זה סיפור לפעם אחרת.

ליליאנה-הימה הייתה עלמה מוכשרת בת 14 שנים.
היא הייתה עלמה יפיפייה, בעלת שיער מוזהב ועיניים תכולות – היא הייתה מלאת חן ופופולרית מאוד בין הנתינים.
אופייה היה עדין אך רציני, לא קשוח או נוקשה מדי. היא ידעה לקרוא היטב את ה-
TPO, ואפילו התייחסה למשרתים בפתיחות ובידידות.

(הערת המתרגם: TPO = Time, Place, Occasion = מקום, זמן, מאורע. כינוי הכבוד "הימה" המצורף לשמה של ליליאנה משמעו "נסיכה".)

ליבה נקרע במחשבה על קואקי ושאר התלמידים שזומנו, הן בתור נסיכה והן בתור אדם. היא חשה בחרטה על כך שהם כפו עליהם להתמודד עם הבעיות של העולם שלהם, איתו הם כלל לא היו אמורים להיות מעורבים מלכתחילה.

בשל כך, היא ערבה עצמה עמם בצורה פרואקטיבית, כך שלא עבר זמן רב, והיא כבר הכירה אותם היטב.
מערכת היחסים שלה עם שיזוקו וקאורי, בנות גילה, הייתה טובה במיוחד, והן כבר הפסיקו לצרף כינויי כבוד לשמות האחת של השנייה. הן אפילו דיברו אחת עם השנייה באופן לא רשמי, ואף החלו לכנות זו את זו בשמות חיבה.

"לא, קואקי-סאן. אל תדאג לגבי ראנדאל. הוא פשוט נוטה להיות מעט פזיז. עכשיו, יותר חשוב מזה.... פעם נוספת, כולם, ברוכים השבים. אני מאושרת מכל ליבי שכולכם חזרתם בבטחה."

לאחר שאמרה כן, ליליאנה חייכה ברכות.
כשהם ראו את חיוכה, אפילו התלמידים שעמדו ליד קאורי ושיזוקו היפיפיות הסמיקו. היה לה מעין חן מלוטש, היאה לבת למשפחת מלוכה, כזה שבעזרת יופי בלבד, לרוב הנשים יהיה קשה להתחרות מולו.

למעשה, גם חבורתו של נאגיאמה וחבורת הפרחחים מהכיתה שלהם נהיו אדומים לגמרי לאחר שלבם נשבה על ידי חיוכה, ואפילו חלק מהתלמידות הסמיקו קלות.
עבור תלמידים רגילים מהעת המודרנית, ההילה שהופצה מנסיכה אמיתית, ועוד כזו מעולם אחר, הייתה מעט מוגזמת מכדי לעמוד בה. את אלו כמו קאורי, שאכן עמדו בה, ואף התייחסו אליה כמו ידידה משכבר הימים, היה ניתן להחשיב כמוזרים.

"תודה, לילי. החיוך שלך הסיר ממני כל טיפת עייפות שהייתה בי. גם אני שמח לראות אותך."

כך השיב קואקי לדבריה, עם חיוך מרוענן מרוח על פניו. זה כבר צוין מספר פעמים, אבל לקואקי לא היה אף מניע נסתר לדבריו. הוא פשוט, באמת ובתמים, שמח שהוא עודו בחיים ושהוא זכה לפגוש בידידתו פעם נוספת. זה הכל.
זה שהוא היה אדיש באופן פתולוגי להשפעה שהייתה למילותיו ולמעשיו זה עניין אחר.

"אהה, בא, באמת? א,אהה..."

בתור נסיכה, ליליאנה התרגלה לשמוע דברי מחמאה וחנופה על ידי בני האצולה בממלכה, נתיני הממלכה ושגרירים מהאימפריה. בשל כך, היא אימנה את עצמה לראות מעבר למסכות האלו ולזהות את כוונותיהם האמתיות של דובריהן. לכן, היא יכלה לראות שקואקי התכוון בכל ליבו למה שהוא אמר, מבלי אף מניע נסתר או כוונה נסתרת מאחורי דבריו.
לחייה של ליליאנה, שלא הייתה רגילה לחוות זאת מחוץ לתחומי משפחתה, הסמיקו. היא נהייתה לחוצה, ולא ידעה כיצד להגיב.
הגאפ הזה הוא גם אחד מהפופולריים ביותר.

(הערת המתרגם: גאפ = gap = פער באנגלית, נטבע בשפה היפנית בתור  -  ギャップ = gyapuu . המונח מתאר פער בין אופן ההתנהגות של דמות מסוימת בדרך כלל לבין אופן התנהגותה במקרים מסוימים. הפער, הגאפ הזה, אמור להדגיש צד חמוד בדמות, כזה שאנחנו לא רואים בדרך כלל. במקרה הזה, ליליאנה בדרך כלל מאוד רצינית, אבל אחרי שהיא שמעה את מה שקואקי אמר, היא נלחצה והתביישה – כלומר, התנהגה שונה לגמרי מהרגיל, מה שמדגיש חלק חמוד באישיות שלה. הגאפ הזה של מישהי רצינית ואלגנטית בדרך כלל, שבמקרים ספציפיים מתנהגת בביישנות, הוא אחד מהפופולריים ביותר, ונעשה בו שימוש מספר רב של פעמים באנימה, מנגה לייט נובלס וכו'.)

קואקי, כרגיל, פשוט המשיך לחייך, כלל לא מודע להשפעה שהייתה לדבריו.
כצפוי, הדבר גרם לשיזוקו להיאנח עמוקות. פעם נוספת הוא עורר צרות, אך עדיין נכשל נחרצות בלהבחין בכך.

"אטו, בכל מקרה, תודה לכולכם על מאמציכם. ההכנות לסעודה הושלמו, והאמבטיות הוכנו בשבילכם, אז אנא תנו לעצמכם להירגע. לשגרירים מהאימפריה ידרשו עוד מספר ימים בשביל להגיע לכאן, אז אתם לא צריכים לדאוג לגבי זה."

ליליאנה, שהצליחה להסדיר את נפשה, שסערה במידת מה, דחקה בקואקי ובשאר.

בזמן שקואקי והשאר נחו ונפטרו מהעייפות שצברו במהלך שהותם במבוך, התלמידים - אלו שנותרו מאחור בארמון - שמעו את הדיווח על תבוסתו של הבהמות', צהלו משמחה, וחלקם החליטו לחזור לחזית.
כינויה של אייקו-סנסאי – "אלת הפוריות" – הפך גם הוא לנושא שיחה, מה שגרם לה ללא מעט סבל.

קואקי והשאר הרשו לגופיהם, שהותשו בשהייה במבוך, לנוח.
אבל בתוך תוכה, נפשה של קאורי לא ידעה מנוח – היא השתוקקה לחזור למבוך.

 

 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 21 - "יוצאים לדרך"

silver207

עם הצ'אפטר הזה, כל הצ'אפטרים של הווליום הראשון של "אריפוריטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם" תורגמו, מלבד שני SS על חברי הכיתה!

הצ'אפטר הזה מביא את החלק בסיפור על המבוך האדיר אורקוס לסיומו, והחל מהצ'אפטר הבא נתחיל בעלילה חדשה!

אז מבלי להכביר במילים,

הצ'אפטר:

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 21 – יוצאים לדרך

חודשיים חלפו מאז הלילה שבו יואה הראתה להאג'ימה את מלוא הדרתה של אישה מבוגרת, ומספר פריצות דרך הושגו מאז.
על אף שמאז שהוא נפל אל תחתית התהום הוא חיזק את גופו ונפשו אל מעבר לגבולות ההיגיון הבריא, סיכויי הניצחון של האג'ימה מול מתקפתה של יואה עמדו על 0%. לכן, הוא החליט להיכנע ופשוט לקבל את זה.

האג'ימה היה מודע לרגשותיה של יואה, והוא אף הבטיח לקחת אותה ביחד איתו בחזרה אל העולם ממנו הוא בא.
בנוסף, מלכתחילה, שכלו הישר והשברירי הוא שהוביל אותו לעמוד בחיזוריה של יואה  – הוא פשוט לא רצה להרשות למשהו להסיח את דעתו, עד שהוא ישיג את מטרותיו.
עכשיו, אחרי שהוא כבש את המבוך, הבטיח לעצמו בסיס בטוח ושופע משאבים ומצא קו מנחה מובהק להשגת מטרותיו, התפנה מעט מקום במוחו לחשוב על דברים נוספים.
שכלו הישר והשברירי לא יכל להתנגד לחיזוריה, במיוחד עכשיו, שכבר נהיה קשה לומר אם נותר לו ממנו בכלל.

שני אלו ניצלו את כל הטוב שהיה לבסיסם החדש להציע עד תומו, ואילו מישהו היה רואה אותם כך מהצד, הוא בוודאי היה צועק: "ריאג'ו צריכים להתפוצץ!".

(הערת המתרגם: לא יודע אם זה כבר הופיע קודם או לא, אבל "ריאג'ו" זה כינוי לאנשים שיש להם "הכול" בחיים – פופולריות, זוגיות, עבודה, מראה טוב.... לרוב מתרגמים את המילה למקבילתה האנגלית "
Normie", אך דעו שמשמעויותיהן אינן זהות לגמרי.)

הרחק משם, מסיכת הניה ריחפה מעל תלמידה מסוימת, וחברתה הטובה ביותר הובעתה בכל פעם שראתה אותה ככה, אך זה סיפור לפעם אחרת.
אלו האירועים המכוננים לקראת שפיכת דמים העתידה להתרחש בקרוב.

"...האג'ימה, נעים?"

"נן, זה נעים מאוד~."

"פופו... אז, וכאן?"

"אה, זה גם מרגיש טוב."

"יותר... אני אגרום לך להרגיש אפילו טוב יותר."

ברגע זה, יואה מעסה את האג'ימה. הם לא עושים שום דבר ארוטי.
הסיבה שבגינה יואה מעסה את האג'ימה היא ידו השמאלית. יואה עיסתה אותו על בסיס קבוע במטרה לסייע לגופו להתרגל לזרוע התותבת, שהוצמדה לידו השמאלית, ולהכיר בה כחלק ממנו.

הזרוע התותבת שלו היא ארטיפקט, ויכלה לנוע כמו זרוע רגילה באמצעות תמרון ישיר של כוח קסם.
לזרוע היה מנגנון דמוי-עצבי, שאפשר תחושת מגע על ידי שימוש בקסם על מנת לשלוח אותות למוח.
לזרוע הזו היה מעין ברק כסוף, עליו עברו קווים שחורים. על חלקים מסוימים של הזרוע נחרטו מעגלי קסמים ומספר דפוסים שעיטרו אותה.

(הערת המתרגם: אין לי מושג למה הזרוע שלו תוארה ככה... היא אמורה להיות שחורה, עם כל מיני דפוסים אדומים עליה. כנראה שזה היה איך שהוא דמיין את הזרוע כשהוא כתב את ה-WN, כי היא שונה ב-LN וגם באנימה.)

בזרוע הזו הותקנו גימיקים רבים.
הזרוע נוצרה על ידי הוספת האלמנטים המקוריים של האג'ימה ליד תותבת שאוסקר יצר ואחסן במחסן שבסדנה. ליצור הזרוע נעשה שימוש במספר רב של מחצבים מיוחדים, שנוצרו בעזרת קסם יצירה.
אילו העולם היה נחשף אליו, הארטיפקט הזה, ללא ספק, היה נחשב לפריט עוצר נשימה ביופיו, המוחזק תחת שמירה כבדה כאוצר לאומי.
עם זאת, מכיוון שבשביל לתפעל את הזרוע נדרשת היכולת לתמרן קסם באופן ישיר, בני אדם רגילים כנראה לא ימצאו בה ערך שימושי רב...

בחודשיים האחרונים, יכולותיהם וציודם שופרו שניהם; לא היה ניתן להשוות בכלל בינם מן ההווה לבין בינם מן העבר.
להמחשה, הסטטוס הנוכחי של האג'ימה הוא:

b6gx9b7.jpg

(הערת המתרגם: ב-RAW, "ויטליות" = "体力". (Karada) = גוף, (Chikara) = כוח/עוצמה, וביחד המשמעות של הצירוף היא "כוח פיזי", אך הכוונה היא לכמה עמיד הגוף. "עוצמה" = 筋力. (Suji) = שרירים, (Chikara) = כוח/עוצמה, וביחד המשמעות של הצירוף גם היא פחות או יותר "כוח פיזי", אך הכוונה היא לעוצמה, לכוח הפיזי של האדם הנובע מהשרירים.)

הרמה יצגה את מידת ההתפתחות הנוכחית של כל אדם, כאשר גבולה היה 100.
אולם, אחרי שאכל את בשרן של חיות קסם רבות כל כך, ייתכן וגופו השתנה בצורה קיצונית מדי, אבל הרמה של האג'ימה הפסיקה לעלות, על אף שאכן חלה עלייה בנתונים הסטטיסטיים שלו. ובסופו של דבר, הרמה שלו הוחלפה ב"???".

אחרי שצרך את בשרן של חיות קסם, קצב התפתחותו של האג'ימה היה בבירור בלתי רגיל בהתחשב בנתונים הסטטיסטיים ובקצב התפתחותו ההתחלתיים.
בהנחה שהגבול להתפתחותו נפרץ ועלה כתוצאה מהשינוי שחל בגופו ומהעלייה בנתוניו הסטטיסטיים, ישנה האפשרות שאפילו לוחית הסטטוס לא תוכל לאמוד את גבולותיו החדשים.

דרך אגב, הערך הגבוה ביותר של הנתונים הסטטיסטיים של קואקי ועיסוק ה[גיבור] שלו היה 1500. הייתה לו היכולת לשלש אותם זמנית בעזרת [שבירת גבולות], אך עדיין ערכיהם יהיו רק בערך שליש מאלו של האג'ימה. נוסף על כך, בעזרת יכולותיו (SKILLS) ובעזרת יכולתו לתמרן ישירות קסם, האג'ימה יכל להכפיל את נתוניו בין פי שלושה לפי חמישה.
אתם בוודאי יכולים להבין מדוע הוא "צ'יט" עכשיו.

בתור השוואה, הערכים המקסימליים של הנתונים הסטטיסטיים של בני האדם הממוצעים בעולם הזה נעו בין 100 ל-200. אילו היה להם עיסוק, המגבלה הזו הייתה מוסרת, וערכיהם המקסימליים נעו בין 300 ל-400.
ערכיהם המקסימליים של שדים ודמי בני אדם היו תלויים בגזע שלהם, ונעו בין 300 ל-600.
אם ה[גיבור] היה צ'יט, אז את האג'ימה היה ניתן לתאר רק כ[מפלצת]. על אף שבשל השינוי שחל בגופו ובנפשו, זה לא היה לגמרי שגוי...

הבה נציג את הציוד החדש שלהם.

הראשון ברשימה הוא מכשיר מועיל מאוד, הידוע בשם "מחסן אוצרות".
הארטיפקט הזה, שאוחסן על ידי אוסקר, נראה כמו טבעת. אבן חן אדומה בגודל ס"מ עיטרה את הטבעת, והיא יכלה ליצור חלל אחסון, בו היה ניתן לאחסן חפצים שונים.
לסיכום דבר, הארטיפקט הזה היה זהה לשק החפצים של ה[גיבור].
האג'ימה לא ידע מה היה גודלו המדויק של החלל שנוצר, אך ידע שהיה נכבד. אפילו אחרי שהוא הכניס לתוכו את כל הציוד, הכלים והחומרים השונים, נראה היה כי עדיין היה שם מקום. כמו כן, הכנסת חפצים לחלל הזה והוצאתם ממנו מתבצעת באופן פשוט ביותר, על ידי הצקת כוח קסם אל מערך הקסמים שעל הטבעת. את החפצים שהוצאו ניתן למקם בכל מקום ברדיוס של מטר ממנה.

זה היה ארטיפקט מועיל ביותר, במיוחד עבור האג'ימה חד-היד.
בהתחשב בכך שהקסם הזה אפשר הוצאה של חפצים בכל מקום בגבולות תחום מסוים, האג'ימה תהה אם הוא יכול להשתמש בטבעת על מנת לטעון מחדש את הרובים שלו.
כשהוא בחן זאת, הוא חצי הצליח.
כצפוי, לא היה לקסם הזה את הדיוק הדרוש לשם העברת קליעים אל תוך המחסנית. המקסימום היה ליישר את הקליעים ולהעביר אותם באופן קבוע בטווח מסוים.
אם האג'ימה ישיג עוד ניסיון בשימוש בהעברת חפצים בעזרת הטבעת, ישנה האפשרות שהוא אכן יצליח לעשות זאת.

בשם כך, האג'ימה החליט לאמן את עצמו בלטעון מחדש את דונאר באוויר, בעזרת שימוש ביכולת ההעברה של הטבעת. הדגש פה הוא על הטעינה באוויר.
דונאר היה אקדח תופי,
מהסוג בעל מחסנית גלילית שהיה ניתן להניע הצידה, ובכך לטעון את המחסנית. לכן, בגלל שהחשיפה של המחסנית הייתה פחות מזו של אקדח תוף שטעינתו נעשתה על ידי הנמכת המחסנית והקנה, לביצוע הטעינה באוויר נדרשה טכניקה על אנושית. מאחר שהאג'ימה רצה לעשות זאת במהלך לחימה אמיתית, ולא בתור משהו שיופיע איתו ברחוב, הדבר נעשה אפילו יותר מסובך להשגה.
האג'ימה ניסה לעצב את דונאר מחדש ולהפוך אותו לסוג השני של אקדח התוף שהוזכר, אך פרש באמצע הניסיון, מכיוון שכוח האש של דונאר צנח משמעותית כתוצאה מכך.

(הערת המתרגם: רק עכשיו גיליתי את זה, אבל מסתבר שלמילה REVOLVER יש חלופה בעברית, ולא פשוט נקראת "אקדח". החלופה הזו היא "אקדח תופי", כאשר המחסנית הגלילית של האקדח נקראת "תוף". אולם, לסוגים השונים של אקדחי התוף באנגלית יש שמות שונים וספציפיים, להם לא מצאתי חלופה בעברית. כתבתי פשוט את התיאור שלהם, והוספתי קישורים לתמונות להמחשה.)

אחרי חודש של אימונים אינטנסיביים, האג'ימה התמקצע לגמרי בטעינת דונאר באוויר.
כיצד הוא הצליח להתמקצע בטכניקה על-אנושית שכזו בחודש אחד של אימונים, אתם שואלים?
הסוד שלו היה [מהירות האור]. הקסם הייחודי הזה אפשר למשתמש בו להגביר את יכולותיו הקוגניטיביות. על ידי שימוש ביכולת הזו, הוא יכל לגרום לעולם שסביבו להאט, בעוד שתפקודיו הקוגניטיביים המשיכו לתפקד כרגיל, ובכך התאפשר לו לטעון את דונאר באוויר.
עם זאת, השימוש ביכולת הזו העמיס כבדות על גוף המשתמש, כך שהוא לא יכל להשתמש בה למשך פרק זמן ממושך. אולם, לא הייתה אף בעיה כשהוא השתמש בה על מנת לטעון מחדש את המחסנית של דונאר, תהליך שנמשך פחות משנייה.

הדברים הבאים ברשימה היו "רכב הקסם הדו-גלגלי ורכב הקסם הארבע-גלגלי" שהאג'ימה יצר.

פשוטו כמשמעו, אלו היו רכבים, האחד בעל שני גלגלים והשני בעל ארבעה, שהונעו בעזרת קסם.
לעיצוב של הרכב הדו-גלגלי נלקחה השראה ממודלים אמריקאים, ולעיצוב הרכב הארבע-גלגלי נלקחה השראה מרכבי ההאמר הצבאיים.
בשל האלסטיות העילאית שלו, הוא השתמש בעורו העמיד של כריש הנפט (*צ'אפטר 12) על מנת ליצור את הגלגלים.
בסיסם של כל חלקי הרכבים היה מחצב טאורו, והם כוסו במחצב אזנטיום (או לפחות זה היה השם שהיה כתוב באחד מספריו של אוסקר), אותו הם מצאו באחד מחללי האחסון בסדנה. המחצב הזה נחשב למחצב הקשיח ביותר בעולם, וכנראה שאפילו דונאר בכוחו המקסימלי לא יוכל לחדור דרך קשיחותו.
ברכבים לא הותקנו אף מכשירים מסובכים כמו מנועים. הם הונעו על ידי כוח הקסם של האג'ימה עצמו, אותו הוא תמרן ישירות, או על ידי כוח הקסם שאוחסן בתוך פיסה מ[קריסטל האל].
המהירות של הרכבים עמדה ביחס ישיר לכמות כוח הקסם, שהושקע להנעתו.

בנוסף, בחלקיהם התחתונים של שני הרכבים הותקנו מכשירים, שיישרו את הקרקע מתחת לרכב בעזרת טרנסמוטציה, אם כוח קסם ייווצק אליהם. על ידי שימוש במכשירים האלו, הרכבים האלו יכלו לנסוע גם על הדרכים הקשות ביותר.
כמו כן, הרכבים היו טעונים שניהם במגוון מנגנונים שונים, כמו מכונית מרגלים. האג'ימה גם היה בחור. הייתה לו תשוקה לכל הקשור לענייני צבא.
בכל פעם שהוא שקע יותר מדי בעניינים האלו, יואה הייתה זועפת, ואז מצב רוחה היה משתפר כשהאג'ימה היה מפנק אותה בכל מיני דרכים....

פריט נוסף שהוא יצר היה "עין השד".

(הערת המתרגם: למען האמת, השם הזה לא לגמרי מדויק. ביפנית השם הוא 魔眼石. בתרגום ישיר: (ַַמָא) = משהו בין שד/רשע לקסם/כישוף, (מֶא) = עין, (אישי) = אבן. כך שהכוונה היא למשהו כמו "עין אבן קסם", "אבן עין השד", "אבן עין קסומה" או משהו בסגנון, אבל זה נשמע ממש גרוע בעברית, אז בחרתי להשתמש בשם באנגלית).

האג'ימה איבד את עינו הימנית בקרב נגד ההידרה. עינו הימנית כולה התאדתה כתוצאה מחומה האדיר של המתקפה דמוית קרן הלייזר של ההידרה, והוא לא יכל לחדש אותה עם ה[מים הקדושים], כי הוא איבד אותה לפני שהוא שתה אותם.
יואה, שדאגה לגבי זה, הגתה את הרעיון ליצור את "עין השד" הזו.

אפילו בעזרת [קסם יצירה], זה היה בלתי אפשרי ליצור "עין" נורמלית.
עם זאת, בעזרת [קסם יצירה], הם הצליחו להחל את היכולות [תפישת קסם] ו[ראיית רוחק] ל[קריסטל האל]. כך הם הצליחו ליצור את "עין השד" הנ"ל, שיכולת הראייה ממנה הייתה שונה מן הרגיל, אך מיוחדת במינה.

על ידי שימוש באותו מנגנון דמי-עצבי כמו ביד התותבת של האג'ימה, עין השד הייתה מסוגלת לשלוח את שקלטה אל המוח.
עין השד לא אפשרה ראייה רגילה. במקום, היא אפשרה לזהות את הזרם, העוצמה והסוג של הקסם שראתה לפי צבע, ואף אפשרה לראות את הליבה של כל קסם שהוטל.

כמסתבר... ליבת הקסם היא זו האחראית על שימור הקסם והפעלתו.
האג'ימה ידע שהפעלתו של קסם הייתה תלויה במערך בו נעשה שימוש, אבל הוא מעולם לא חשב על איך התקיים הקשר בין המערך לבין קסם מרוחק. אף אחד מהמדריכים בממלכה לא ציין זאת, ואף אזכור לכך לא נכתב באף אחד מהספרים שקרא. ייתכן וזה גילוי חדש. הואיל ויואה, המומחית לענייני קסם, לא ידעה על כך דבר, הסבירות שזו אכן תגלית חדשה היא די גבוהה.

[תפישת קסם] רגילה לא הייתה שונה בהרבה מהיכולת [תפישת נוכחות] – השוני היה במה שנתפש על ידן, אך הפרטים שגילו שניהן היו מספר ומיקום, וגם זאת במעורפל. היכולת של חיות קסם מסוימות להסוות את עצמן יכלה להשפיע על האפקטיביות של היכולות האלו.
עם זאת, בעזרת עין השד, הוא יכל לדעת באיזה קסם אויבו השתמש ומה עוצמתו. הוא היה מסוגל אפילו להשמיד קסם, אם הוא היה הורס את ליבת אותו קסם. למרות שעל מנת לעשות כן באמצעות קליעים נדרש דיוק רב, כמו זה הדרוש על מנת לירות דרך חורה של סיכה.

הם השתמשו ב[קריסטל האל] בשביל ליצור את העין הזו, בגלל שלא היה ניתן להטמיע יותר מקסם אחד בחומרים אחרים. האג'ימה הניח שהסיבה לכך הייתה כמות הקסם האדירה שהקריסטל הזה יכל לאגור.
הואיל והוא עדיין לא היה מנוסה בשימוש ב[קסם יצירה], הוא לא יכל להטמיע בעין שלושה קסמים או יותר. אולם, אם הוא אכן יתמקצע בשימוש ב[קסם יצירה], בעזרת הפוטנציאל של [קריסטל האל], ייתכן והוא יוכל להטמיע עוד קסמים רבים אל עין השד שלו; או כך לפחות קיווה.

דרך אגב, בגלל שעין השד נוצרה מ[קריסטל האל], היא הפיצה אור ללא הפסקה, על אף שהיה חיוור.
עינו הימנית של האג'ימה לא הפסיקה לזהור. לא הייתה דרך להפסיק את הזוהר הזה, אז האג'ימה נאלץ, למורת רוחו, לעטות רטייה שחורה, העשויה מבד דק.

שיער לבן, יד תותבת ורטייה; האג'ימה הפך לחלוטין לדמות צ'וני.
הירגעי, ידי השמאלית!! זה מה שהמראה שלו שידר.
כשהוא ראה את עצמו במראה, הוא נפל על ארבע מתוך ייאוש. הוא נשאר במיטה למשך יום שלם, ויואה ניסתה לנחם אותו במספר דרכים... עליהן לא נדבר.

באשר לנשקים, שלגאן חזר לחיים, אחרי שהושמד בקרב מול ההידרה.
הרובה הזה חוזק על ידי מחצב האזנטיום, ומפני שהוא כבר לא היה צריך לדאוג לגבי לסחוב אותו, האג'ימה האריך את הקנה שלו לאורך של שלושה מטרים.
כוונת, בה הוטמעה יכולת [ראיית הרוחק], הותקנה על שלגאן, כך שטווח הפגיעה המקסימלי שלו גדל ל-10 ק"מ.

נוסף על כך, האג'ימה נזכר בקושי שחווה כשעדר הראפטורים רדף אחריו, ולכן הוא פיתח את מקלע הגאטלינג האלקטרומגנטי: מטצליי, בעל שישה קנים בקוטר 30 מ"מ, שיכלו לירות 12,000 קליעים בדקה. הקנים נוצרו ממחצבים מיוחדים, בהם הוטמעה יכולת קירור באמצעות [קסם יצירה], אך עדיין לא היה ניתן לירות ברובה הזה יותר מ-5 דקות ברצף. על מנת לבצע בו שימוש נוסף, המשתמש יאלץ לחכות פרק זמן מסוים, בו הרובה יתקרר.

(הערת המתרגם: מטצליי = Metzelei = שחיטה/טבח בגרמנית.)

בשביל הרגשת עליונות שטחית ומתוך עניינו של האג'ימה בדבר, האג'ימה פיתח את משגר הטילים & הרקטות: אורקן.
על גבו הייתה מחסנית מלבנית מסתובבת, שהכילה מקומות ל-12 טילים/רקטות, כך שירייה מתמשכת הייתה אפשרית. אפילו היו לו סוגים שונים של רקטות.

(הערת המתרגם: אורקן =  Orkan = הוריקן/טורנדו בגרמנית. כמו כן גיליתי שיוגוסלביה ועיראק פיתחו בתחילת שנות ה-90 משגר רקטות בשם אורקן .M-87)

הוא אף יצר אקדח-תוף-ריילגאן חדש כזוגו של דונאר: שלאג.
האג'ימה עשה זאת מפני שהוא יכל עתה להשתמש בשניהם בזכות ידו השמאלית התותבת.
בכך שהשתמש בשני רובים, שקליעיהם הואצו אלקטרומגנטית, בו-זמנית, הטקטיקות הבסיסיות של האג'ימה הסתמכו כעת על גאן-קאטה (סוג של לחימה מטווח קרוב באמצעות רובים). הוא חשב שלחימה מטווח קרוב תהיה היעילה ביותר לשיתוף הפעולה שלו עם יואה, הואיל והיא לחמה בדרך כלל מטווח רחוק. אולם, בהינתן הציוד המתאים, האג'ימה יכל להילחם גם מטווח קרוב וגם מטווח רחוק.

(הערת המתרגם: שלאג = Schlag = מכה/פגיעה או משהו בסגנון בגרמנית.)

מספר כלים וחפצים נוספים פותחו. יש שיאמרו שהם היו עתה מצוידים לחלוטין, אך דווקא ההפך הוא הנכון – מים קדושים חדלו לזלוג סוף סוף מ[קריסטל האל]. נותרו להם רק 12 מיכלים, דמויי מבחנות מעבדה, של מים קדושים.
הם ניסו ליצוק כוח קסם אל [קריסטל האל], אבל לא זלגו ממנו מים קדושים. אולי הם יזלגו שוב אחרי שירכזו לתוכו כוחות קסם באופן מתמשך במשך מספר שנים.

לזרוק את [קריסטל האל] ולוותר עליו יהיה בזבוז. [קריסטל האל] היה האחד שהציל את חייו... אבן המזל שלו.
ממש כמו מזל טוב שנערם על עוד מזל טוב, האג'ימה מצא את הקריסטל הזה, שבלעדיו הוא היה, ללא ספק, מת. בשל כך, האג'ימה נקשר אליו באופן היוצא מגדר הרגיל. ההתקשרות הזו כבר הגיעה לרמה שהוא לא יכל להיפרד ממנו, מאחר שהוא כבר השאיר את חותמו על קיומו של האג'ימה. זו הייתה בערך אותה רמת התקשרות שבה אדם נותן למשהו שם ואת חיבתו.

אי לכך, האג'ימה החליט להשתמש ביכולת של הקריסטל לאגור כמויות אדירות של כוח קסם על מנת ליצור שרשראות, עגילים, טבעות וכו' בעזרת טרנסמוטציה. את התכשיטים האלו הוא העניק ליואה, שיכלה להשתמש בקסמים עוצמתיים ביותר.
כשפיה העוצמתיים ביותר צרכו כוח קסם רב, והטלת רק אחד מהם תתיש אותה לחלוטין. אבל אם היא תוכל לאגור כוח קסם במקור חיצוני כמו סוללה, היא תוכל להשתמש בכשפים הנעלים האלו אחד אחרי השני, מבלי להתיש את כוח הקסם שלה.

עם קו המחשבה הזה בראשו, הוא העניק ליואה את סט התכשיטים הזה, לו הוא קרא "סדרת קריסטל הקסם". אך התגובה של יואה לכך הייתה...

"......הצעת נישואין?"

"מאתומרת?"

לשמוע את האג'ימה משתמש בניב קנסאי בשביל הטסוקומי שלו בפעם הראשונה הקפיץ את יואה לרגע.

(הערת המתרגם: ניב קנסאי ביפנית הוא מוזר מאוד, וקשה מאוד לאנשים שלא דוברים אותו להבין מה הם אומרים, למרות שמדובר באותו שפה. במקרה הזה, פשוט חיברתי את המילים של האג'ימה כדי להדגיש כמה לא ברור זה. הוא אמר משהו בסגנון של "מה את אומרת?" או "למה לא?".)

"הם ימנעו ממך מלהתיש את כוח הקסם שלך. אני חושב שעכשיו אני בטוח אצליח להגן על יואה".

"......הצעת נישואין אחרי הכול."

"לא, זו טעות. זה פשוט ציוד חדש."

"......האג'ימה, ביישן כל כך."

"......לאחרונה, את הפסקת להקשיב למה שאומרים לך."

"......ביישן אפילו במיטה."

"את יכולה להפסיק?! זה עניין רציני!"

"......האג'ימה."

"אה~אה~, מה?"

"תודה......אני אוהבת אותך."

"......הו."

ברצינות, תתפוצצו כבר!
האווירה, שהשניים האלו יצרו ביניהם, הייתה גורמת כנראה לרבים לומר זאת.
ביותר מצורה אחת, הם היו מוכנים לכול.

עשרה ימים לאחר מכן, האג'ימה ויואה יצאו לדרכם אל פני האדמה.

בזמן שהם הפעילו את מערך הקסמים שבקומה השלישית, האג'ימה אמר ליואה את המילים הבאות:

"יואה... הנשקים שלי והכוחות שלנו נחשבים ככפירה על פני האדמה. הכנסייה והמדינות שם לא יישארו בשקט."

"נן......"

"סביר מאוד להניח שהם ידרשו את הנשקים והארטיפקטים שלנו, ויכפו עלינו להשתתף במלחמה."

"נן......"

"ישנה האפשרות אפילו שהכנסייה והאומות בהן שורשיה עמוקים יתנהגו בעוינות כלפינו, המטורפים שפנו כנגד האל שלהם."

"נן......"

"זה יהיה מסע מסוכן, שייתכן ויסיט את העולם כנגדנו. לא משנה כמה חיים יהיו לנו, הם עלולים לא להספיק."

"בשעה מאוחרת כל כך..."

האג'ימה לא יכל שלא לחייך במרירות למשמע מילותיה של יואה. הוא ליטף בעדינות את שיערה הרך, בעודה מסתכלת ישירות עליו.
יואה כיווצה את עיניה כתוצאה מהתחושה הנעימה הזו. אחרי הפסקה קצרה ואחרי שנשם עמוקות, האג'ימה הסתכל גם הוא ישירות אל תוך אותן עיניים אדומות ובוהקות. האג'ימה הביע במילים את משאלתו ונחישותו, כאילו בשביל לחרוט אותם ישירות על נשמתו.

7hbzwm9.jpg

"אני אגן על יואה, ויואה תגן עליי. לכן אנחנו החזקים ביותר. אנחנו נרמוס הכול, ונחצה עולמות."

במשמע מילותיו, יואה אחזה בחוזקה בשתי ידיו של האג'ימה מלפני החזה שלו, כאילו כדי לחבק אותן. פרצופה חסר ההבעה נעלם, והתחלף בפרצוף שמח, עם חיוך כמו פרח פורח.
וכרגיל, תגובתה הייתה
:

"נן~!"

עדכונים על האנימה של "אריפוריטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם"

silver207

כפי שוודאי כבר הבנתם מן הכותרת, הפוסט הבא מכיל את כל המידע על האנימה של "אריפוריטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם", כפי שפירסמה אתמול Overlap, החברה שמפיקה את האדפטציה של אריפוריטה לאנימה! 

 

את כל החדשות האלו תוכלו למצוא בסרטון המצורף, הטריילר החדש של האנימה!

אז בואו נסכם את כל מה שאנחנו יודעים כעת אודות האנימה:

 

1. לפי הטריילר אנחנו יכולים להעריך שהאדפטציה תכסה את ווליומים 1-3/4.

 

2. הפרק הראשון ישודר ביום שני, השמונה ביולי.

 

3. לשיר הפתיחה (אני מניח שזה השיר שמתנגן ברקע הטריילר) קוראים [Flare], והוא מבוצע על ידי [Void_Chords] ו[LIO].

לשיר הסיום קוראים [ハジメノウタ], ובעברית "השיר של האג'ימה" (Hajime no Uta), והוא מבוצע על ידי [DarcoVigro].

*ארצה לציין שאין לי מושג מי אלו המבצעים, או אם בכלל מדובר באנשים/להקות/חברות מוזיקה וכו'.

 

4. הקאסט עם כל הדמויות החשובות:

-נאגומו האג'ימה - פוקאמאצ'י טושינארי.

-יואה - קוואהרה יוקי.

-שיאה האוליה - טקאהשי מינאמי.

-טיו קלארוס - היקאסה יוקו.

-שירסאקי קאורי - אונישי סאורי.

-יאהגאשי שיזוקו - האנמורי יומירי.

-האטיאמה אייקו - קאקומה איי.

-אמנוגאווה קואקי - קאקיהרה טאטסויה.

-הייאמה דאיסוקה - שירהישי מינורו.

*הדמויות המסומנות עוד לא הופיעו בתרגום.

**לכל ה-VAs (מדובבים) הוספו קישורים לעמוד שלהם ב-MAL, למקרה שאתם רוצים לראות אילו עוד דמויות הם דיבבו.

 

5. צוות האנימה:

-יוצר סדרת המקור - שיראקומה ריו.

-עיצוב הדמויות המקוריות - טקיאקי.

-במאי - יושימוטו קינג'י.

-תסריטאים - סאטו שואיצ'י + יושימוטו קינג'י.

-עיצוב דמויות האנימה - קוג'ימה צי'קה.

-מוזיקה - טקאהשי ריו.

-הפקה - ASREAD × WHITE FOX.

**למי שפספס, מצורף קישור לפוסט הקודם בנושא, המכיל גם הוא מידע, שייתכן ולא הופיע כאן.

 

אז, מה דעתכם? אני יודע שאני כבר מחכה לפרק הראשון בקוצר רוח. אם יש לכם שאלות, הרגישו חופשיים לשאול אותי אותן.

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 20 - "ההיסטוריה האמיתית"

silver207

שבת שלום לכולם,
אני יודע שעבר הרבה זמן מאז הצ'אפטר האחרון, ואני מתנצל על כך. לא היה לי הרבה זמן חופשי לאחרונה, אבל מעכשיו ועד תחילת שנת הלימודים הבאה יהיה לי די הרבה זמן חופשי לתרגם עוד צ'אפטרים.
על הצ'אפטר הזה עבדתי כבר כמה שעות, ואני ממש מרגיש כאילו המוח שלי או העיניים שלי (מה שיבוא קודם) הולכים להתפוצץ
, אז תדעו שהגרסה הראשונה שאני מעלה עכשיו עוד לא ערוכה בכלל.
על כל פנים, אני מקווה שתהנו, ורציתי להזכיר שיש עוד סך הכל צ'אפטר אחד ושני SS לווליום הראשון.
בינתיים אני ב-273 עמודים בוורד, וכנראה נעבור את ה-300 עד סוף הווליום. כשאסיים לתרגם אותו, אערוך מחדש את כולו, ואפרסם אותו כאן ובאנימה ספין.

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 20 - ההיסטוריה האמיתית

מערך הקסמים זהר באור חלוש ומילא את החדר כולו באור מסתורי.

גבר צעיר עמד אל מול האג'ימה, ובמבט קרוב ניתן היה לראות שאותו אדם לבש את אותו חלוק כמו הגופה שעל הכיסא.

"עברת את המבחנים והגעת הלום. שמי הוא אוסקר אורקוס, האחד שיצר את המבוך הזה. אם הייתי אומר שאני אחד מהבוגדים, האם זה היה עוזר לך להבין?"

מתברר שהאדם שדיבר איתם היה אוסקר אורקוס, היוצר של [המבוך האדיר אורקוס]. האג'ימה הופתע, אך המשיך להקשיב לדבריו.

"הא, אנא אל תשאל שאלות. לצערי, זו רק הקלטה. היא לא תוכל לענות על שאלותיך. עבור האחד שהגיע הלום, אני מוסר את האמת של העולם הזה, כמו כן את הסיבה שעבורה נלחמנו.... בשביל למסור את ההודעה הזו, הורשתי להיחשף אליכם בצורה הזו. אנא מכם, אני רוצה שתקשיבו... אנחנו בוגדים, אך באותו הזמן איננו כאלה."

לאחר דברים אלו, אורקוס החל את סיפורו.
הסיפור הזה היה שונה כל כך מן ההיסטוריה הידועה, אותה לימדה הכנסייה, ואותה יואה הסבירה לו; זה גרם לו להלם.

סיפור על הקרב בין האל המטורף לבין צאצאיו.

במהלך שנותיו הראשונות של עידן האלים, העולם היה במצב של מאבק שלא ידע קץ. בני אדם, שדים ודמי בני אדם נלחמו זה בזה ללא הפסקה.
הסיבות למלחמותיהם היו מגוונות: טריטוריה, ערכים אתניים, תאוות בצע ועוד מגוון סיבות אחרות, אבל הסיבה המרכזית לכל המלחמות האלו הייתה "אויבות לאל".
במהלך העידן ההוא, הגזעים השונים והמדינות השונות היו מפולגים יותר מאי-פעם. לכל גזע ולכל מדינה היה אל משלהם, אותו הם עבדו. עבור מילותיו של אלם, הם המשיכו לצאת למלחמות.

אבל אחרי מאות שנים של קרבות חוזרים ונשנים, הגיעה קבוצת אנשים שרצתה לשים לכך סוף.
בימים ההם, הקבוצה הזו כונתה "ליברטורים".

לכולם היה משהו משותף – כל אחד ואחד מהם היה צאצא ישיר של האלים אותם עבדו במהלך עידן האלים.
המנהיג של הליברטורים גילה במקרה את הכוונות האמתיות של האלים. האלים דחקו במאמיניהם לצאת למלחמות מתוך כוונה להשתמש בהם ככלים במשחק המלחמה שלהם.
כשהוא גילה זאת, המנהיג יצא למסע במטרה למצוא אנשים דומי-מחשבה, שלא יעמדו מנגד, בעוד שהאלים השתמשו באנשים, ודחקו בהם להילחם כחלק ממשחק.

הם איתרו את המקום שבו האלים שכנו, [עולם האלים].
שבעה מהם החזיקו בכוחות עצומים, שנבעו מדמם שמקורו באלים, ובעזרת הכוח הזה הם נלחמו באלים.

אולם, התכנית שלהם נכשלה עוד לפני שבכלל החלה.
האלים שלטו באנשים כמו בובות על חוטים, וגרמו להם להכיר בליברטורים כאויבי האלים שרצו להביא לחורבן העולם. נכפה על האנשים להיות אויביהם.
היו סיבוכים במהלך הדרך, אבל בסופו של יום, הם לא יכלו להילחם באנשים עליהם הם ניסו להגן.
כשהליברטורים הובסו, הם כונו "בוגדים" – הבוגדים ששכחו את חסדיהם של האלים, ורצו להמיט חורבן על עולמם.

בסופו של דבר, רק השבעה החזקים ביותר מביניהם נותרו.
הם היו כעת אויביהם של העולם, והם הגיעו למסקנה שהם לא החזיקו בחובם מספיק כוח על מנת להביס את האלים. אז הם החליטו ללכת כל אחד אל קצהו האחר של העולם, ולבנות בהם מבוכים אדירים בהם הם יסתתרו.
המבוכים האלו שימשו כמבחנים למצוא אנשים ראויים להם הם יוכלו להוריש את כוחותיהם, בתקווה שהאנשים האלו יוכלו בעזרתם לשים קץ למשחקם של האלים.

אורקוס חייך ברכות אחרי שהוא סיים את סיפורו הארוך.

"אני לא יודע מי אתה או בשל איזו סיבה הגעת הלום. אני לא אכריח אותך להרוג את האלים. אך עם זאת, רציתי שתדע. שתדע עבור מה נלחמנו.
...עבורך, אני מעניק את כוחותיי. אתה רשאי להשתמש בהם כעוות נפשך. אולם, אנא אל תשמש בהם כדי לספק את היצרים הרעים של לבך.
שיחתנו הגיע לתומה. תודה על ההקשבה. אתה חופשי כעת לעשות כרצונך."

אחרי שההקלטה של אורקוס סיימה לומר את דבריה, היא נעלמה, ובאותו זמן משהו חדר אל תוך מוחו של האג'ימה. המוח שלו פעם בכאב, אבל הוא עמד בזה בדממה כשהבין שהכאב נבע מכך שהידע הדרוש לקסם מסוים נחרט על מוחו.

לאחר זמן קצר, הכאב והאור שנבע ממערך הקסמים שככו שניהם.
האג'ימה נשף באיטיות.

"האג'ימה... אתה בסדר?"

"אה, אני בסדר... סוג של. זה פשוט ששמעתי חתיכת דבר".       

"...נן... מה אתה רוצה לעשות?"

יואה שאלה אותו מה הוא רוצה לעשות עכשיו, אחרי שהוא שמע את סיפורו של אורקוס.

"כן? שום דבר ספציפי? מלכתחילה מצאתי את האל שזימן אותי לפה וביקש ממני לקחת חלק במלחמה כמעצבן. אני אפילו לא ידעתי איך העולם הזה הולך להיות.
למצוא דרך חזרה אל פני האדמה ואז לחזור הביתה. זו המטרה היחידה שלי.... את בסדר עם זה, יואה?"

ההאג'ימה "הקודם" כנראה היה עושה משהו בנידון. אולם, הערכים לפיהם פעל השתנו, מה שאפשר לו להתעלם מבקשתו של אורקוס.
העולם הזה צריך שהאנשים שלו יפתרו את הבעיות שלהם בעצמם, אבל יואה גם הייתה אחת מהם.
אם היא לא יכולה להתעלם מדבריו, האג'ימה יצטרך לחשוב מחדש על מה שעליו לעשות. הקשר בינו לבין יואה היה חזק מכדי שהוא יתעלם מרצונותיה, כפי שהוא עשה עם אורקוס.
האג'ימה שאל אותה לדעתה, אבל היא הנידה ראשה בשלילה, ללא אפילו שמץ של היסוס.

"המקום שלי הוא כאן... אני לא מכירה אף מקום אחר."

יואה נצמדה להאג'ימה ואחזה בידו. בכך שאחזה בידו, היא ניסתה להעביר לו את העיקר שמאחורי דבריה.
בעבר, היא הקדישה את כל כולה למדינה שלה. אך אלו בהם היא בטחה יותר מכול בגדו בה, ואף לא אדם אחד בה להצילה.
עבור יואה, אחרי התקופה הארוכה שהעבירה כלואה, העולם הזה היה כבר לא יותר מכלא אחד גדול.

האג'ימה היה האחד ששחרר אותו מכלאה.
זו הייתה הסיבה שבגללה להיות לצידו של האג'ימה היה עבורה הכול.

"...מה את אומרת."

האג'ימה היה נבוך מעט.
הוא כחכך בגרונו בניסיון להסתיר את העובדה הזו, ואז סיפר לה, ללא מחשבה שנייה, על מה שהכאיב לו קודם לכן.

"אה, למדתי גם קסם חדש... נראה שזה קסם מעידן האלים."

"...באמת?"

הבעת הפנים של יואה העידה שהיא לא האמינה לו, אבל זה היה צפוי מראש.
אחרי הכל, השימוש בקסם הזה, פשוטו כמשמעו, נעשה בעידן האלים, אך הוא אבד לאחריו. כמו כן, קסם המעבר שבו השתמשו על מנת לזמן אותו ואת האחרים לעולם הזה, זה היה קסם מעידן האלים.

"מערך הקסמים הזה שעל הרצפה יכול להתעסק לך עם המוח וללמד אותך איך להשתמש בקסם הזה, או משהו בסגנון."

"...אתה בסדר?"

"הו, אין בעיה. הקסם הזה... זה סוג של מרגיש כאילו הוא נוצר עבורי".

"...איזה קסם זה?"

"אה, אני חושב שקוראים לזה [קסם יצירה]. הוא מרשה לך להחדיר כוחות קסם אל תוך מינרלים, ואותם כוחות קסם שהוחדרו אליו, יכולים להעניק למינרלים האלו תכונות מיוחדות."

(הערת המתרגם: אולי קצת מאוחר מדי לציין את זה, או שכבר ציינתי זאת בעבר ושכחתי, אבל יואה מדברת בעיקר במילים בודדות. ביפנית זה עובד כי מלכתחילה ניתן לומר שהשפה היפנית ממעיטה לציין את הנושא במרבית המשפטים, אבל זה נשמע די מוזר בעברית ובאנגלית. בשורה שכתוב "אתה בסדר?" היא פשוט שאלה אותו "大丈夫" (Daijobou) שמשמעו היא פשוט "בסדר".)

פיה של יואה נפער בהפתעה כששמעה את הסברו של האג'ימה.

"...אתה יכול ליצור ארטפיקטים?"

"אה, כן, אני יכול לעשות את זה."

בעידן האלים, השתמשו ב[קסם יצירה] על מנת ליצור ארטיפקטים. זה כאילו הקסם הזה נוצר עבור סינרגיסטים. למען האמת, אוסקר אורקוס בעצמו היה סינרגיסט.

"למה שלא תלמדי את זה גם את, יואה? כנסי למערך הקסמים הזה, והוא יעבור על הזיכרונות שלך. אורקוס אמר משהו לגבי מבחן, ויכול להיות שתלמדי את הקסם הזה גם כן אם הוא ישפוט שעברת אותו."

"...אני לא משתמשת בטרנסמוטציה."

"מאא, זה נכון, אבל... מדובר בקסם מעידן האלים, נכון? לא יזיק לך ללמוד אותו גם, נכון?"

"...נן... אם האג'ימה אומר..."

יואה נעמדה במרכז מערך הקסמים, כפי שהציע האג'ימה.
מערך הקסמים זהר בעוד שהוא עבר על זיכרונותיה של יואה.
ועכשיו לרגע האמת – ההכרעה של מערך הקסמים...

" עברת את המבחנים והגעת הלום. שמי הוא אוסקר...."

דמותו של אוסקר הופיעה שוב. זה משום מה הרגיש לא נכון.
האג'ימה ויואה התעלמו מסיפורו של אורקוס, והמשיכו לדבר האחד עם השנייה.

"אז מה? למדת את זה?"

"נן... אבל.... ארטיפקט זה קשה."

"כן, זה נראה שגם לקסמים מעידן האלים צריכה להיות זיקה ותאימות עם המשתמש."

בזמן שהם דיברו זה עם זו, אוסקר, שעמד לידם, המשיך לחייך ולדבר אל שום דבר. המחזה הזה היה סוריאליסטי ביותר. האג'ימה חשב שהגופה הישובה על הכיסא נראתה עצובה, אבל הוא התעלם מכך בטענה שזה היה פשוט בדמיון שלו.

"אה, המקום הזה הוא שלנו לבינתיים, אז רוצה שנפטר מהגופה הזו?"

להאג'ימה לא היו אף רחמים.

"נן...לדשן את השדה..."

גם ליואה לא היו אף רחמים.

למרות שלא נשבה אף רוח, הראש של גופתו של אוסקר נשמט.

הם קברו את גופתו של אוסקר בקצה השדה, והציבו שם מצבה.
כצפוי, להתייחס אליו כדשן היה
מעט חסר רחמים מדי.

כשהם סיימו עם הקבירה, האג'ימה ויואה הלכו אל החדרים הנעולים. הם "קיבלו" טבעת שאוסקר נהג לענוד.
...אל תקראו להם שודדי קברים.
על הטבעת הייתה חרוטה תבנית של צלב בתוך מעגל, תבנית הזהה לזו של החותמים שהיו בחדר המחקר ובסדנה.

תחילה, הם הלכו אל חדר המחקר.

המטרה המרכזית שלהם היא למצוא דרך חזרה אל פני השטח.
האג'ימה ויואה פתחו את החותמים של מדפי הספרים, וחיפשו שם משהו ראוי לציון.
הם מצאו רישומים שתיארו את העיצוב של המשכן כולו. למרות שהם לא הגיעו לרמה של תכנית בנייה (
blueprint), הרישומים ציינו מה הלך לאן, ואיפה היה צריך להקים את הבניינים השונים.

"בינגו! הנה זה, יואה!"

"נן."

קול מלא שמחה בקע מפיו של האג'ימה. יואה נראתה גם היא שמחה.
לפי הרישומים, מערך הקסמים שבקומה השלישית היה מחובר אל מערך הקסמים שעל פני האדמה. את הקסם שהיה חרוט במערך לא היה ניתן להפעיל ללא הטבעת של אורקוס.
....מזל שהם גנבו אותה.

כשהם המשיכו לסרוק את הרישומים, הם גילו שהיה בסדנה גולם עצמאי שתחזק את המשכן הזה באופן קבוע. נראה כאילו הסיבה שבגללה המקום הזה היה נקי כל כך, אפילו מבלי שאף אחד חי כאן, הייתה הגולם.
כמו כן, הם גילו שלאור מהספרה על התקרה היו תכונות זהות לזה של אור שמש טבעי, כך שהיה ניתן לגדל שם יבול חקלאי וכל דבר אחר שהסתמך על אור השמש.

הסדנה שימשה כמקום אחסון לכל הארטיפקטים והחומרים השונים שאוסקר יצר ואסף במהלך חייו.
החפצים האלו נגנבו.... הועברו לבעלותם. היו לא מעט מהם.

"האג'ימה... זה."

"כן?"

יואה חקרה את שאר המסמכים, בזמן שהאג'ימה בדק את הרישומים, והביאה לו את אחד הספרים שקראה. הספר הזה היה ספר הזיכרונות של אוסקר.
בספר תוארו חיי היום יום של בני בריתו הקודמים, בדגש על שבעת החברים המרכזיים של הליברטורים.

באחת מהפסקאות בספר היה כתוב על שאר המבוכים שהשישה האחרים יצרו.

"...במילים אחרות, זה זה? אם נצליח לעבור את שאר המבוכים, נשיג את הקסמים מעידן האלים של השאר?"

"...ייתכן."

לפי הכתוב בספר, כמו אורקוס, ששת הליברטורים האחרים היו מוכנים גם הם ללמד את הקסמים מעידן האלים שלהם לאלו שיצליחו לעבור את המבוכים שלהם ולהגיע אל הקומה העמוקה ביותר.
למרבה הצער, איזה סוג של קסמים אלו היו לא צוין שם.

"...אולי נמצא דרך לחזור הביתה."

בדיוק כפי שיואה אמרה, הסיכויים לכך טובים.
קסם המעבר, שזימן אותם לעולם הזה מהעולם שלהם, היה גם הוא קסם מעידן האלים.

"נראה כאילו יש לנו קו מנחה באשר למה שנעשה מעכשיו והלאה. כשנחזור אל פני האדמה, נכוון להגיע אל שאר ששת המבוכים."

"נן."

לחייו של האג'ימה נרפו עכשיו שהיה לו קו מנחה ברור להשגת המטרה שלו.
מתוך אינסטינקט הוא טפח על ראשה של יואה, ועיניה נסגרו עם הבעה שהביעה שמחה.

הם חיפשו אחר עוד מידע לגבי מיקומיהם של המבוכים האחרים, אבל הם לא הצליחו למצוא אף מידע שציין זאת במדויק.
נכון לעכשיו, המבוכים שמיקומם היה ידוע היו [הר הגעש האדיר גוריו-אן] ו[ים העצים האלטינה], ואלו שהיו בגדר שמועות בלבד: [הקניון הגדול ראייסן] ו[שדה הקרח שונה].
לא הייתה להם ברירה אלא לחקור את כל אלו.

מרוצים מתוצאות החיפושים שלהם בחדר המחקר, השניים עברו אל הסדנה.

בתוך הסדנה היה מספר רב של חדרים קטנים, אליהם הם יכלו להיכנס בעזרת הטבעת של אורקוס.
בתוכם היו חומרים, כלי עבודה וספרי תאוריה רבים שהם לא ראו לפני כן, מה שיכל להפוך את המקום להידמות לגן עדן עבור סינרגיסטים.

האג'ימה שילב את ידיו ותהה לעצמו בזמן שהתבונן בכל מה שהיה לסדנה להציע.
כשיואה ראתה אותו כך, היא שאלה אותו את השאלה הבאה בעוד שהטתה את ראשה הצידה:

"...מה קרה?"

אחרי שאבד במחשבותיו לזמן מה, האג'ימה הציע ליואה:

"הממ, העניין הוא, יואה. אנחנו יכולים להישאר פה לזמן מה? אני רוצה שנגיע במהרה חזרה אל פני האדמה, אבל... יש פה הרבה דברים שאני יכול ללמוד, והמקום הזה יכול לשמש כבסיס הטוב ביותר שנמצא. כשאני חושב על כך שנצטרך לעבור גם את כל שאר המבוכים, אני מרגיש שכדאי לנו להתכונן כמה שנוכל בזמן שאנחנו עדיין כאן. מה דעתך?"

יואה הייתה כלואה כאן, מתחת לפני האדמה, 300 שנים, אז הוא חשב שהיא תרצה להגיע אל פני האדמה בהקדם האפשרי, ויפה כל שנייה אחת קודם.
אולם, אחרי שנותרה ללא מילים לכמה שניות כששמעה את הצעתו, יואה הנהנה מיד.
האג'ימה תהה למה, אבל...

"...כל מקום הוא בסדר אם האג'ימה שם."

זה היה פשוט איך שזה.
האג'ימה ניסה להסתיר את המבוכה שחש מהכרזתה הפתאומית של יואה.

בסופו של דבר, הם החליטו שניהם להישאר שם, להתאמן ולהצתייד עד כמה שהם יוכלו.

~~~~~~~

אומקה

בערב של אותו יום, ספרת השמש בתקרה הפכה לירח ופלטה אור חיוור.
האג'ימה הרשה לכל גופו להירגע בעוד שטבל אותו במימיה החמים של האמבטיה.
מאז שהוא נפל אל תוך התהום, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא אפשר לעצמו להירגע ככה.
לעיתים קרובות, נאמר כי אמבטיה מנקה את התודעה.

"פוואה, אין יותר טוב מזה."

קול, שלא התאים בכלל לטבעו הנוכחי של האג'ימה, נפלט מפיו.
כשהוא הרגיע סוף סוף את כל גופו, הוא שמע לפתע צעדים. האג'ימה, שלא היה מוכן כלל לאירוע הלא צפוי הזה, רעד.
למרות שאמרתי שאני אכנס לבד!

כמובן, האחת שאת צעדיה האג'ימה שמע, וזו שנכנסה לאמבטיה הייתה...

"נן...מרגיש טוב..."

יואה התיישבה מיד לצידו של האג'ימה, עירומה כביום היוולדה.

"...יואה-סאן, לא סיכמנו שאני אכנס לבד?"

"...אבל אני סירבתי."

"חכי רגע! למה את מכירה את הקלישאה הזו?"

"..."

"...לפחות כסי את החלק הקדמי שלך. יש פה שפע של מגבות."

"במקום, תסתכל."

"..."

"...הא."

"...הא, את מתחילה איתי?"

"...אני מניחה שכן."

"למה את מכירה את הקלישאה הזו? טוב, אני אלך!"

"אני לא אתן לך להימלט!"

"ח-חכי רגע! אה, אהההההההההה!!"

את מה שקרה אחרי זה אני אשאיר לדמיון שלכם להשלים.

 

pq721kf.jpg

 

אומקה 2

**קאורי, באותו זמן.**

"מה זה? אני מרגישה לפתע בתאוות מוות..."

"קאורי?! יש הניה מאחוריך!"

(הערת המתרגם: באשר לאומקה הראשון, באמת שאין לי מושג לגבי חצי ממה שאמרו שם. אני מניח שאני פשוט לא בקיע מספיק בענייני יפן כדי להבין. כשתצא האנימה, אני אשנה את זה בהתאם. באשר לאומקה השני, "הניה" היא אישה שבגלל קנאה או אובססיה (בדרך כלל כלפי גבר) הפכה לשדה. אין ממש סיפורים על "הניות" כשלעצמן, אבל נעשה שימוש רב במסכות עם הפרצופים שלהן ביפן ככלל ובאנימה כפרט. תמונה להמחשה.)

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 19 - "משכן המורדים"

silver207

*הערה מראש: הצ'אפטר הנוכחי והצ'אפטר הבא מכילים קטעים בעלי אופי מיני לא מפורש, שייתכן שיהיה לא נוח לקריאה עבור חלק מהאנשים. הקטעים האלו יסומנו באדום, על אף שמדובר בקטעים הזהים במהותם לכאלו המופיעים באנימות רבות....

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 19 – משכן המורדים

האג'ימה חש את כל גופו נעטף על ידי משהו חמים ורך. זו הייתה תחושה נוסטלגית ביותר – זו הייתה תחושה של מיטה.
ראשו וגבו שהונחו בעדינות על גבי כרית ורכותן של הנוצות שעטפו את גופו גרמו לעצמו החצי-ישן בלבול.

(מה קורה פה...? זה אמור להיות המבוך... מה מיטה עושה....)

הוא ניסה לחוש את הסביבה שלו בהכרתו החלקית. אולם, הוא לא הצליח להניע את ידו הימנית. היא הייתה עטופה במשהו רך, שונה מהמיטה, וכף ידו תפסה במשהו חמים ונעים.

(מה זה?)

האג'ימה הזיז את ידו בעודו במצבו החצי-ער. הוא חש במשהו אלסטי בידו, שנע ונמחץ ברכות בהתאם לתנועות ידו.
איכשהו, זה נראה כאילו לגעת בדבר הרך הזה התחיל להרגיש כמו הרגל....

"...האאן..."

(?!)

מסיבה כלשהי, נשימה חושנית נשמעה.
באותו רגע, הכרתו של האג'ימה התעוררה לחלוטין.

תוך כדי שהאג'ימה התרומם בפאניקה הוא הבחין בכך שהוא באמת היה על גבי מיטה. סדין המידה היה בצבע לבן טהור, וביחד עם החופה שהייתה מעליו, המיטה עוררה תחושה של יוקרה.
נראה כאילו המיטה הייתה על גבי במת אבן על מרפסת פתוחה. משב רוח מרענן נשב על פני לחיו של האג'ימה ועל פני החופה. האזור סביבו היה מלא בעמודים ובווילון דק.
האם אתם יכולים לדמיין מיטה באמצע הפרתנון?
החלל כולו היה מלא באור חמים, כזה שהוא לא ראה כבר זמן רב.

הוא היה מבולבל – רק לפני זמן לא רב כל כך הוא היה בעיצומו של מאבק נואש כנגד ההידרה במבוך.

(איפה אני נמצא? המקום הזה... אל תאמרו לי שזה העולם שאחרי...)

במקום הזה שנראה בודד כל כך, מחשבה מאיימת חצתה את קו מחשבתו של האג'ימה. קו המחשבה הזה נקטע על ידי הקול האמורי שהוא שמע לצידו.

(הערת המתרגם: "אמורי", מהמילה הספרדית לאהבה "אמור").

"...נאאה...האג'ימה...אההה..."

"?!"

האג'ימה בעט את השמיכה שכיסתה אותו, וראה שהוא ישן לצידה של נערה עירומה יפיפייה.
מבלי אפילו פיסת בד אחת לכסות אותה, יואה חיבקה את ידו הימנית של האג'ימה וישנה לצידו ערומה לגמרי.
ורק עכשיו הוא שם לב לזה, אבל גם האג'ימה היה עירום לגמרי.

0p71u9i.jpg

"ללא ספק... אני סתם מדמיין דברים כי רק עכשיו התעוררתי... לא זה לא!"

האג'ימה המבולבל עשה לעצמו טסוקומי אפילו מבלי לשים לב, מה שגרם ליואה להתחיל להתעורר.

"יואה, קומי. יואה."

"האן~..."

כשהוא ניסה להעיר אותה, היא כרבלה את ידו והניעה את ראשה מצד לצד כאות מחאה.
ידו הימנית נלכדה בין ירכיה של יואה והתקרבה אל עבר מקום מסוכן.

"קו... אל תגידו לי שזה באמת העולם שאחרי... האם זה גן עדן?"

בזמן שהאג'ימה אמר דברים טיפשיים שכאלה, הוא ניסה לשחרר את ידו הימנית.
אך בכל פעם...

"...האן....האן...."

יואה התנשמה בחושניות.

"קו... אני – תירגע!. לא משנה מה הגיל שלה, המראה שלה הוא עדיין כזה של ילדה. אין מצב שזה "יעורר" אותי! אני בלי ספק לא לוליקון!"

האג'ימה ניסה לשכנע את עצמו עם המילים האלו בעוד שהבעת הפנים שלו הייתה על הסף של בין הבעה נורמלית לבין כזו של סוטה.
הוא ויתר על לנסות לשחרר את ידו הימנית מאחיזתה של יואה, ובמקום הוא ניסה להעיר אותה, אך ללא הצלחה.

בהדרגתיות, האג'ימה התחיל להתעצבן.
הוא לא יכל לעמוד בסיטואציה ובבלבול שחש, ווריד כחול הופיע על מצחו כשהוא הסתכל על יואה שישנה לה שם בנוחות.

העצבנות שלו הגיע לקצה גבול היכולת שלו...

"זה מספיק, קומי כבר! נסיכת-ערפדים-הארוטית-באופן-טבעי שכמוך!"

הוא הפעיל את [מעטה הברק] שלו. זרם חשמלי התחיל להתאסף בידו הימנית.

"?! אבאבאבאבאבאבאבא?!"

(הערת המתרגם: אולי שמעתם את זה כבר פעם באנימה, אבל זה הצליל שדמויות עושות כשהן מתחשמלות [זה בעצם מסמן לקורא/צופה שהדמות התחשמלה]).

יואה נפגעה על ידי הזרם החשמלי הזה.
היא שחררה את ידו של האג'ימה וסוף סוף פקחה את עיניה בזמן שגופה התעוות מעט מהזרם.

"...האג'ימה?"

"כן. זה האג'ימה-סאן, ישנונית. תתעוררי..."

"האג'ימה!!"

"?!"

יואה התעוררה, ועיניה נפקחו לרווחה כשהיא ראתה את האג'ימה.
ברגע שלאחר מכן, היא זינקה לעברו. בעירום מוחלט, מן הסתם.


האג'ימה רעד.

יואה קברה את ראשה בעורפו של האג'ימה, והוא שם לב שהיא התחילה למשוך באפה.
הוא הגיע למסקנה שאין לו מה לעשות בנידון, ופשוט ליטף את ראשה בעודו מחייך.

(הערת המתרגם: ב"משיכה באף" הכוונה היא לשאיפות הקצרות והמהירות האלו שעושים כשבוכים.)

"טעות שלי, נראה כאילו הדאגתי אותך מאוד."

"נן... אני דאגתי..."

לזמן מה, נראה כאילו יואה לא רצתה להפסיק להיצמד להאג'ימה. הוא הרשה לה להישאר ככה עד שהיא הייתה מרוצה בגלל שהיא דאגה לו.
האג'ימה המשיך ללטף את ראשה ברכות.

כשיואה נרגעה כעבור מספר דקות, האג'ימה שאל אותה לגבי מצבם הנוכחי.
דרך אגב, הוא הכריח את יואה לכסות את עצמה עם שמיכה.

"אז, מה קרה מאז? איפה אנחנו?"

"...אחרי זה..."

יואה אמרה שאחרי הקרב, היא הרגישה מסוחררת מהתשת הקסם שלה, אז היא נשכבה לצידו של האג'ימה שקרס.
מיד לאחר מכן, הדלתות הכפולות שהיו בחדר נפתחו באופן אוטומטי.
תגבורת?!
יואה נשארה ערנית כלפי הדלתות, אבל שום דבר לא יצא מפתחן.
כשכוחה החל לחזור אליה מעט בכל פעם, היא החליטה לעבור דרך מפתן הדלתות.

המים הקדושים ריפאו את האג'ימה לאיטם, אבל הפציעות הקשות שלו עדיין הותירו אותו במצב מסכן חיים.
גופו הקשוח השאיר אותו בחיים, אבל יואה לא ידעה מתי המים הקדושים יובסו על ידי הרעל. ללא ספק, הם שניהם יהיו גמורים אם חיית קסם תופיע.
לכן, יואה החליטה לבדוק מה נמצא מעבר לדלתות.

ומאחורי הדלתות היה...

"...משכן המורדים."

מעבר לדלתות היה חלל רחב ידיים שבמרכזו היה בית נאה.
מיד לאחר שהיא נכנסה, יואה ווידאה שסכנה לא ערבה במקום. היא ווידאה שיש מיטה בתוך הבית, לקחה את האג'ימה חסר ההכרה אליה, והחלה לטפל בו.
לאחרונה, כמות הנוזל שזלגה מ[קריסטל האל] פחתה משמעותית, והאג'ימה המשיך ללגום מן ה[מים הקדושים].

המים הקדושים הכניעו לבסוף את הרעלנים שחדרו לגופו, וכוח הריפוי הרגיל שלהם חזר לפעול. כשהיא ראתה שהאג'ימה סוף סוף החל להירפא, התשישות שלה גברה עליה.

"...אני רואה. את טיפלת בי כשישנתי. תודה, יואה."

"נן!"

כשהאג'ימה הביע את מילות התודה שלו כלפיה, עיניה של יואה התבהרו משמחה שנבעה מעמקי ליבה.
הבעת הפנים שלה נותרה ריקה כבדרך כלל, אך עיניה אמרו את הכל.

"דרך אגב... למה אני עירום?"

הוא היה סקרן לדעת. הוא רצה לשחרר את עצמו מקו המחשבה שעבר בראשו קודם.
האג'ימה לא לא חיבב את יואה.... הוא פשוט רצה להכין את הלב שלו.
או לפחות זה מה שהוא מלמל לעצמו.

"...היית מלוכלך... ניקיתי אותך..."

"...למה ליקקת את השפתיים שלך?"

יואה חייכה חיוך מכשף, כמו שהיא עושה אחרי שהיא מוצצת את הדם שלו, וליקקה את שפתייה.
מסיבה כלשהי, רעד עבר בגופו של האג'ימה.

"אז, למה יואה ישנה לצדי? ולמה גם... עירומה."

"...פופו..."

"חכי רגע, מה זה הצחוק הזה? את עשית משהו? אל תלקקי את השפתיים שלך!"

למרות שהאג'ימה תשאל אותה באינטנסיביות, יואה לא ענתה ופשוט בהתה בו עם מבט חושני.

האג'ימה המשיך לתשאל אותה לזמן מה, אך יואה לא אמרה מילה, והבעתה השמחה נותרה כשהייתה.
האג'ימה החליט לוותר על התשאול, ובמקום לחקור את המשכן שהם שהו בו.
יואה הביאה לו מספר פרטי לבוש איכותיים ביותר שהיא מצאה. אלו היו בגדים של גבר. ככל הנראה שהם היו שייכים לאחד המורדים.
בזמן שהאג'ימה התלבש, הוא ווידא את המצב של הגוף שלו, קבע שאין בו אף בעיה, והכין את הציוד שלו.
יכול להיות שהם יתקלו במלכודות או בבעיה, אז הוא הכין את עצמו ליתר ביטחון.

נראה כאילו גם יואה שהתלבשה מאחוריו סיימה עם ההכנות שלה, אז האג'ימה הסתובב אליה.
יואה לבשה....

...היא לבשה רק חולצת קאטר אחת על גופה.

(הערת המתרגם: באמת שאין לי מושג בנוגע לשמות של בגדים בעברית... פשוט תסתכלו בתמונה הזו כדי להבין.)

"יואה... למה את מכוונת?"

"?... המידה לא מתאימה."

טוב, מן הסתם שבגדי גברים לא יתאימו ליואה ולגובהה של 140 ס"מ.
אולם, החזה שלה בלט מהחולצה, ורגליה הלבנות הטהורות היו חשופות לכל.
דמותה נראתה חושנית כל כך, בניגוד למראה הילדותי, בשל הדרך שבה היא התנהגה והאווירה ששררה סביבה.
האג'ימה לא ידע היכן להביט.

"...אם זה טבעי עבורה, אז זה די מבעית..."

האג'ימה לא ידע אם היא כיוונה שזה יקרה או שזה פשוט בא לה בטבעי.
עם זאת, האג'ימה הבין שיואה מבעיתה ביותר מדרך אחת...

 

כשהוא עזב את החדר, הנוף שסביבו הדהים אותו.

תחילה, אור השמש חדר לעיניו. זה לא היה באמת אור השמש, כמובן, הרי שהם היו עדיין מתחת לפני האדמה. חפץ בצורת קונוס ריחף מתחת לתקרה, ובקצהו התחתון ריחף אובייקט כדורי זוהר.
בגלל שהכדור הזה הפיץ גם מעט חמימות, והוא לא הרגיש מלאכותי כמו אור פלורסנטי, האג'ימה קרא לו "שמש" מבלי משים.

"...הוא הופך להיות כמו הירח בלילה."

"ברצינות..."

לאחר מכן, הקול המענג של מים הגיע לאוזניו.
בחלק האחורי של החדר הייתה דלת שהובילה למעין אצטדיון קטן. בקיר האחורי של אותו חדר היה מפל. כמות גדולה של מים זרמה במורד הקיר מהתקרה, ואז היא התחברה לנהר שזרם אל מערה אחורית.
הרוח הקרירה, שהייתה מלאה ביונים שליליים ונשבה מן המפל, גרמה לו להרגיש טוב.
כשהוא הביט מקרוב על המים, הוא שם לב שהיו דגים ששחו בתוכם. יכול להיות שהם נכנסו פנימה עם הזרם שהתחבר עם המפל.

במרחק מה מן הנהר היה שדה גדול.
לא נראה כאילו משהו שתול בו עכשיו.... אבל לצדו, ללא ספק, היה אסם.
לא היה אף סימן לבעלי חיים, אבל היו שם כבר מים ודגים, ויכלו לגדל שם גם חיות משק וגידולים חקלאיים. המקום הזה אפשר קיום עצמי למתגוררים בו.
בנוסף, צמחים רבים צמחו פה ושם בחלל הזה.

האג'ימה היה בצד הנגדי לשדה ולנהר, והוא החליט ללכת לכיוון הבניין שהיה סמוך לחדר שבו הם ישנו.
זה הרגיש כאילו הבניין כולו היה עשוי מאבן שעובדה, והוא לא הרגיש כמו מקום לחיות בו.

"...אני בדקתי את הסביבה מעט, אבל יש הרבה חדרים שלא נפתחו.."

"אני רואה... יואה, שמרי על הערנות שלך."

"נן..."

בית האבן היה לבן, והמגע בו הזכיר סיד. בסך הכל, הבית כולו הרגיש נקי, ובכניסה הייתה ספרה של אור בקצהו של מעמד שהיה תלוי מן התקרה.
האג'ימה הסתנוור מעט מהאור מאחר והוא שהה באזורים חשוכים למשך זמן רב כל כך.


נראה כי לבית היו שלוש קומות ועליית גג.

תחילה, הם סרקו את קומת הקרקע.
הם מצאו בה אח, שטיח רך, סלון עם ספה, מטבח ושירותים.
לא היה אף סימן לכך שלא נעשה בדברים שבקומה הזו שימוש כבר שנים. לא היה גם אף סימן לחיים... ההרגשה הייתה דומה כמו חזרה הביתה אחרי טיול ארוך.
אנשים לא גרו כאן, אך הקומה עדיין תוחזקה כראוי...

האג'ימה ויואה המשיכו בחקירה שלהם בזהירות רבה.
כשהם התקדמו הלאה, הם מצאו את עצמם בחוץ שוב.
בחלל הענק שנפרש לפניהם היה בור, ופסל של אריה הוצב עמוק בתוך המים שהיו בבור. ליד הפסל היה מערך קסמים. כשהאג'ימה תיעל את כוח הקסם שלו אל המערך, מים חמים החלו לזרום מחוץ לפיו של האריה. נראה כאילו מים מכל מקום בעולם יכלו לצאת מפיו של האריה הזה.

(הערת המתרגם: אני לא יודע אם הכוונה הייתה שהמים שיוצאים ממנו יכולים להיות מים מכל מקום בעולם, או שהכוונה היא שלא משנה איפה הפסל יוצב עדיין יצאו מהפה שלו מים.)

"אמבטיה. זה טוב. כמה חודשים עברו כבר מאז הפעם האחרונה שהייתי באחת?"

הלחיים שלו נרגעו מתוך אינסטינקט.
בהתחלה, להאג'ימה לא היה אכפת מהלכלוך שדבק לגופו, אבל הוא כן דאג מהעקצוצים שהיו נגרמים מכך.
הוא היה אוסף מים בעזרת מערך קסם ענקי שהוא חרט ומנקה את גופו עם המים.

אך עם זאת, האג'ימה הוא יפני. משמע הדבר שהוא בן אדם שללא דופי אוהב אמבטיות.
אחרי שהוא ווידא שהאזור היה בטוח, הוא לא יכל שלא לחייך.

מביטה בהאג'ימה הזה, יואה אמרה...

"...להיכנס?  ביחד..."

"...תני לי להירגע שם לבד."

"מו~..."

יואה בעטה במים עם רגליה היחפות.
האג'ימה סירב להיכנס ביחד איתה, כי אז הוא לא יוכל להירגע.
הפרצוף שלה הראה עד כמה לא מרוצה היא הייתה.

הם גילו חדר מחקר וסדנה בקומה השנייה.
אולם, הסתבר כי לא היה ניתן לפתוח את הדלתות של הארונות, הספריות והמגירות בחדרים האלו.
ללא ברירה של ממש, הם המשיכו הלאה בחיפוש שלהם.

השניים הלכו לעבר החדר האחורי בקומה השלישית. היה רק חדר אחד בקומה הזו.
כשהם פתחו את הדלתות ונכנסו פנימה, הם גילו מערך קסם עדין ומעודן בקוטר של 7-8 מטרים שהיה חרוט באמצע החדר.
הם אף פעם לא ראו מערך קסמים כזה בעבר. הוא היה מורכב מעיצוב גאומטרי מרשים, מה שהקנה לו מראה של פיסת אומנות.

אולם, היה דבר אחר בחדר שמשך את העין אפילו יותר ממערך הקסמים הזה.
בצדו האחר של מערך הקסמים הייתה דמות שישבה על כיסא אצילי. הדמות הזו הייתה דמותה של גופה.
הגופה התפוררה כבר והותירה רק את השלד, שהיה מכוסה בחלוק שחור יפיפה עם עיטורי זהב.
לא היה עליו ולו כתם אחד, מה שגרם לו להיראות כמו חפץ מבית רדוף רוחות.

ראשה של הגופה היה תלוי כלפי מטה בזמן שגופה נשען אחורה על הכיסא. הגופה הרקיבה בתנוחה הזו.
מה החדר הזה, שהכיל רק מערך קסמים, היה עבור האדם הזה? למה הוא בחר במקום הזה, במקום בחדר השינה או בסלון?.....

"...מחשיד... מה אתה רוצה שנעשה?"

יואה גם תהתה בנוגע לגופה. ייתכן כי האדם הזה היה אחד המורדים.
לא היה ניתן לראות אף סימן לסבל או לכאב על הדמות שנחה על הכיסא. היא נראתה כאילו היא חיכתה למישהו.

"טוב, אם אנחנו רוצים להגיע אל פני האדמה, אני חושב שהחדר הזה הוא המפתח. החותמים שחסמו את הדלתות בקומה השנייה מלהיפתח התנגדו ל[טרנסמוטציה] שלי... אז אנחנו מוכרחים לחקור. יואה, חכי פה. אם יקרה משהו, אני סומך עלייך שתטפלי בזה."

"נן... תזהר."

האג'ימה צעד קדימה אל מערך הקסמים. ברגע שבו הוא דרך במרכזו של המערך, אור לבן כשלג פרץ לפתע ממנו, מה שצבע את החדר כולו בלבן.

כתוצאה מהעזות של האור, האג'ימה עצם את עיניו.
משהו פלש לתוך ראשו מיד לאחר מכן, ופרק הזמן שבין הרגע שבו הוא נפל אל תוך התהום עד לרגע הנוכחי חלף בראשו, בדומה לאיך שחייך חולפים אל מול עינייך לפני המוות.

האור שכך במהרה, והאג'ימה פקח את העיניו.
מול עיניו עמד.... גבר צעיר בבגדים שחורים.

*שימו לב: התמונה הבאה נלקחה מ"אריפוריטה:זירו", סדרת הספרים החדשה של היוצר שמתארת את חייהם של הליברטורים. לכן, בגלל שהתמונה הזו לא שייכת לפרק הזמן הזה, סימנתי אותה בספוילר (על אף שאין פה ספוילר באמת)

ספויילר
wzf64lb.jpg
ספויילר
 

* *שימו לב שכתוב בצ'אפטר "מורדים" הרבה. כפי שכבר כנראה הבנתם, הכוונה היא לליברטורים. 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 18 - "שומר התהום"

silver207

וואו, עבר כל כך הרבה זמן מאז הפרסום האחרון....

בכנות, אין לי הרבה מה לומר עכשיו....

אז בואו ניגש ישירות לצ'אפטר~!

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

 

 

 

 

צ'אפטר 18 – שומר המעמקים

לא היה ספק שהארוראונה מתה, אבל יואה עדיין הייתה מצוברחת.
אחרי מה שקרה, היא מצצה את הדם של האג'ימה עד שהוא התעלף.
זה הצליח להחזיר אותה למצב רוח טוב, והם המשיכו במסעם.

מסעם המשיך עד שהם ירדו 100 קומות מהקומה אליה האג'ימה הגיע בהתחלה.
כתמיד, האג'ימה בדק את הציוד והאספקה שלהם לפני שהם נכנסו לקומה. יואה, כפי שעשתה בדרך כלל, הביטה בהאג'ימה עובד.
...למרות שמה שהיא הביטה עליו באמת היה האג'ימה יותר מאשר על העבודה שלו.
אפילו עכשיו היא התבוננה בהאג'ימה עובד מצדו הימני בעודה נרגעת. הבעת הפנים שלה לא התאימה לאווירה של המבוך.

הם לא ידעו כמה ימים עברו מאז שהם נפגשו מאחר ולא הייתה תחושת זמן של אמת מתחת לפני האדמה. אולם לאחרונה, הבעת הפנים של יואה הביעה יותר נוחות.
היא אפילו התנהגה מעט מפונקת.

בכל פעם שהם נחו בבסיס שלהם, היא הייתה נדבקת אליו במיוחד.
בכל פעם שהוא שכב על הרצפה, היא הייתה נצמדת לזרוע שלו בעודם ישנים זו לצידו של זה.
בכל פעם שהוא ישב, היא הייתה מחבקת את הגב שלו מאחור.
בכל פעם שהיא סעדה על דמו, היא הייתה מתכרבלת עליו מקדימה, והייתה נשארת שם גם אחרי שהיא הייתה גומרת את הסעודה שלה. עם פרצוף מרוצה, היא הייתה מחככת את הפרצוף שלה על החזה שלו.

האג'ימה הוא גם גבר.
למרות שמראה בן ה-12 של יואה היה מקסים ולא עורר תאווה בקלות, במציאות, היא יותר מבוגרת מכך. עבורו, שהוקסם על ידי המראה הזה, זה היה די מדאיג... אולם, הם עדיין היו בתוך המבוך והמתח באוויר עזר לו לעמוד בזה.
אין לו את הביטחון שהוא יוכל להמשיך להתנגד לפלירטוטים שלה כשהיא ב"מצב מבוגרת" גם אחרי שהם יחזרו אל פני האדמה.
ולגבי המשמעות שעלולה לנבוע מכך...

(הערת המתרגם: המשפט המקורי פשוט לא מסתדר בעברית, אבל המסר די זהה. הכוונה היא שהאג'ימה ידידינו עלול ללכת בדרך האסורה של להיות לוליקון)

"האג'ימה....זהיר יותר מבדרך כלל..."

"הממ? הא, זה בגלל שהקומה הבאה היא הקומה ה-100. חשבתי שייתכן ויש שם משהו. מאמינים כי במבוך העליון יש 100 קומות... אז ליתר ביטחון."

כשהאג'ימה עבר את הקומה ה-80, הוא הגיע למסקנה שייתכן והמקום הזה הוא כבר לא [המבוך האדיר אורקוס] הרגיל. הייתה לו את אותה ההרגשה כשהוא נפל אל תוך התהום. אם לשפוט לפי איך שהוא הרגיש כשהוא עבר בכל קומה, המקום שהם כרגע היו בו היה עמוק בהרבה מהמבוך הרגיל.

נשק, אומניות לחימה, קסמים ייחודיים, רובים וטרנסמוטציה.
אחרי שליטש את כל הדברים האלו, האג'ימה היה בטוח בעצמו: הוא לא יובס בקלות.
gם זאת, המקום הזה היה מסוכן מספיק שאפילו עם יכולות כאלה, הוא עדיין היה עלול למצוא את מותו.

לכן הוא התכונן כמה שיכל.

הסטטוס הנוכחי של האג'ימה הוא....

qdoafva.jpg

הסטטוס שלו המשיך לעלות אחרי חיית הקסם הראשונה שאכל, למרות שהוא לא קיבל קסמים ייחודיים רבים, בדיוק כמו ששאר חיות הקסם לא מקבלות קסמים ייחודיים כשהן אוכלות אלו את אלו.
הנתונים הסטטיסטיים שלו לא עלו יותר מאכילת חיות קסם רגילות, אבל אכילת בוסים או חיות קסם ברמה גבוהה דווקא כן גרמה לעלייה. עם זאת, נהיה לו קשה יותר ויותר לעלות את הרמה ואת הנתונים הסטטיסטיים שלו.

כשהאג'ימה ויואה סיימו את כל ההכנות שלהם, הם ירדו במורד גרם המדרגות שהוביל אותם מטה.

הקומה אליה הגיעו הייתה גדולה ביותר ונתמכה על ידי מספר רב של עמודים. כל אחד מהעמודים היה בקוטר של 5 מ', ועל כל אחד מהם היו חרוטים עיצובים ספירליים ותבניות שנראו כמו גפן מתפתל. כל העמודים האלו היו מסודרים בצורה מדויקת ומרהיבה, והמרחק בין כל עמוד לעמוד היה זהה. התקרה הייתה בגובה של 30 מ' בערך. בניגוד לאדמת המבוך הגסה הרגילה, למקום הזה הייתה רצפה חלקה ויפיפייה.
החדר נתן תחושה של כובד ראש.

הם צעדו אל תוך החדר בעודם מתפעלים ממראהו. באותו רגע, כל העמודים החלו לזהור באור עמום. האג'ימה ויואה התחרטו על שלא נקטו בזהירות בגלל התפעלותם מהחדר, ומיד העלו את רמת הכוננות שלהם למקסימום.
העמודים החלו להאיר בזה אחר זה ממקומו של האג'ימה ועד לחלק האחורי של החדר.

האג'ימה נקט במשנה זהירות לזמן מה, אבל לבסוף הם החליטו להתקדם מאחר ושום דבר לא קרה. הם התקדמו בעודם משתמשים בכל החושים ויכולות התפישה שלהם.
אחרי שהם התקדמו בסביבות ה-200 מ', הם נתקלו במבוי סתום.
לא, זה לא היה מבוי סתום, אלא דלת עצומה. דלת כפולה שהתנשאה לגובה 10 מ' ועליה היו חרוטים פסלים שובי לב מיופיים. במיוחד היו מרשימים הצורות שנחרטו בקדקודו העליון של משובע אחד.

"...גם זה מדהים. יכול להיות שזה..."

"איפה שהליברטורים גרים?"

הייתה לו ההרגשה שזה היה החדר של הבוס האחרון.
האינסטינקטים של האג'ימה שלחו לו אזהרות, למרות שיכולות התפישה שלו לא קלטו דבר.
ההמשך הולך להיות רע.
נראה כי גם יואה חשה ככה מאחר וזיעה נצצה על מצחה.

"זה לא נהדר? סוף סוף הגענו אל היעד שלנו."

האג'ימה התעלם מהאינסטינקטים שלו והעלה חיוך בוטה על פניו. לא הייתה לו ברירה אלא להתקדם, לא משנה מה חיכה להם מעבר לדלת.

"...נן!"

יואה נעצה את מבטה בדלת עם הבעת פנים שמסרה להאג'ימה שהיא מוכנה.

הם צעדו לבסוף על פני העמודים האחרונים והתקדמו אל עבר הדלת.

באותו רגע, מערך קסם עצום בגודל 30 מ' הופיע ביניהם אל בין הדלת. אור ארגמן נפלט ממערך הקסמים בעודו פועם.

האג'ימה זיהה את הקסם הזה. הוא לא יכל לשכוח אותו, זה היה אותו קסם שגרם להפעלת המלכודת באותו יום הרה גורל וגרם לו ליפול אל תוך התהום.
אולם, מעגל הקסמים של הבהמות' היה בגודל של לא יותר מ-10 מ'.
מערך הקסמים שלפניהם היה גדול פי 3 מכך, והוא היה מפורט ומסובך בהרבה מזה של הבהמות'.

"היי היי, מה עם הגודל הזה? זה באמת הבוס האחרון?"

"...זה בסדר...אנחנו לא נפסיד..."

כצפוי, האג'ימה חייך.
יואה תפסה בחוזקה את ידו עם הבעה נחושה על פניה.

האג'ימה הנהן כששמע את מילותיה של יואה ונעץ מבטו על מערך הקסמים. נראה כאילו הם לא יוכלו להתקדם אם לא יביסו את חיית הקסם שתצא מתוך המערך הזה.

המערך האיר באור חזק יותר ויותר עד שלבסוף הוא התפרץ.
האג'ימה ויואה החזיקו את ידיהם אל מול העיניים שלהם כדי למנוע מהאור העז לסנוור אותם.
וכשהאור נעלם, זה עמד שם...

חיית קסם באורך 30 מ', בעלת 6 ראשים בקצותיהם של צווארים ארוכים, ניבים חדים, טפרים חדים ועיניים אדומות כהות.
ממש כמו ההידרה מהמיתוסים.

""""קוורוואן!!!!""""

שש זוגות העיניים שלה ננעצו בהאג'ימה בעודה שואגת. נראה כי היא רצתה להביא לדין את הפולשים שלא ידעו את מקומם. תאוות דם חודרת, כזו שהייתה גורמת לליבו של אדם רגיל להפסיק לפעום, הוטחה בהאג'ימה.

אחד הראשים שעל חלקו העליון היה סמל אדום פתח את פיו, ולהבות החלו לצאת משם. הלהבות האלו כבר היו בגודל של חומה ענקית.

האג'ימה ויואה קפצו לימין ולשמאל בשביל להתחיל במתקפת הנגד שלהם. האג'ימה ירה בדונאר אל עבר הראש האדום.
הקליע פוצץ את הראש האדום.

בעוד שהאג'ימה עשה בתוך ליבו פוזת ניצחון, ראש אחר עם דפוס לבן שאג גם הוא. אור לבן עטף את הראש האדום וריפא אותו לחלוטין, כאילו הזמן הלך אחורה. נראה כי הראש הלבן היה מסוגל להשתמש בקסם ריפוי.

יואה ירתה נטיף קרח אל עבר הראש הירוק והשמידה אותו לחלוטין.
עם זאת, התוצאה הייתה זהה למה שקרה עם הראש האדום כשהראש הלבן הטיל עליו את הקסם שלו.

האג'ימה התחיל לדבר עם יואה דרך ה[תקשורת הטלפתית] בעוד שצקצק בלשונו.

("יואה! כווני אל הראש הלבן! אחרת זה לא יגמר לעולם!")

("נן!")

הראש עם הדפוס הכחול ירה רסיסי קרח מפיו. האג'ימה ויואה כיוונו אל עבר הראש הלבן בעודם מתחמקים מהמתקפה.

דופאן~!

"[חנית ארגמן]!"

הבזק של אור וחנית של להבות נורו אל עבר הראש הלבן.
אולם, ברגע שבו הם היו אמורים לפגוע, הראש הצהוב מיהר אל קו האש והתנפח. הראש זהר באור צהוב ונפגע ישירות על ידי המתקפות של שניהם.
אחרי שהעשן מהתקפות התפזר, ראש צהוב חסר כל פגע עמד שם, נועץ בהם את מבטו.

"טסק! מגן. ראש אחד מגן וראש שני מרפא, איזה איזון טוב!"

האג'ימה זרק [רימון תבערה] אל מעל הראשים. באותו זמן, הוא ירה בדונאר אל עבר הראש הלבן בשיא הכוח. יואה גם עזרה בכך שהיא ירתה [חניתות ארגמן] בזו אחר זו.
יכול להיות שה[שמיים התכולים] שלה יכל לגבור על הראש הצהוב, אבל שימוש בקסם חזק שכזה היה מתיש אותה והיא הייתה הופכת לטרף קל. ייתכן והיא יכלה לשחזר את כוח הקסם שלה מהר אם היא הייתה שותה דם, אבל הראשים כנראה לא היו מאפשרים לה לעשות זאת. אלא אם כן מספר הראשים יהיה חצי ממה שהוא עכשיו, היא לא יכולה להשתמש בכשפים החזקים ביותר שלה.

הראש הצהוב ספג את כל המתקפות שלהם, אבל במהרה היה ניתן לראות סימנים של פגיעה על ראשו שהיה עד לא מזמן חסר כל פגע.

"קורואן!!!"

הראש הלבן ריפא את הראש הצהוב בין רגע. הראש הזה מילא את תפקיד ה"מרפא" (healer) באופן מושלם.
אולם, ברגע שבו [רימון התבערה] התפוצץ מעל הראש הלבן. נפט רותח בחום של 3,000 מעלות צלזיוס עף אל כל עבר, וכשהנפט פגע בראש הלבן, הוא זעק בכאב.

"אל תתני להזדמנות הזו לברוח!", האג'ימה שלח ליואה את המסר הזה בטלפתיה. הם תכננו לתקוף באותו רגע.
אבל לפני שהם יכלו לעשות זאת, צרחה נשמעה.
הצרחה של יואה.

"יייייאההה!!"

"?! יואה!"

האג'ימה ניסה במהרה לרוץ לעברה, אבל נחסם על ידי להבי רוח וכדורי אש שנורו על ידי הראש הירוק והראש האדום.
יואה עדיין צרחה, והאג'ימה תהה לעצמו מה קורה כאן בעודו חורק בשיניו.
הראש השחור, הוא הבין, לא עשה דבר כל הזמן הזה.

(לא, זה לא נכון. הוא כבר כן עשה משהו!)

האג'ימה ירה בדונאר אל עבר הראש השחור, בעוד שהוא התחמק מהתקפות שהוטחו לעברו בעזרת [כיווץ קרקע] ן[אווירודינמי]. עם קול הנפץ של הירייה, הראש השחור שהביט ביואה התפוצץ לחתיכות. באותו רגע, יואה קרסה. הוא יכל לראות שפניה היו חיוורות אפילו מהמרחק שהפריד ביניהם.
הראש הכחול פער את פיו העצום ומתח את ראש אל יואה בניסיון לבלוע אותה.

"כאילו שאני אתן לך!!"

האג'ימה הכין את עצמו להיפגע מהסערה של להבי הרוח וכדורי האש בעוד שהוא השתמש ב[כיווץ קרקע] כדי לרוץ אל עבר יואה. מתקפה שהייתה יכולה להיות קטלנית עבורו נחסמה על ידי שימוש בדונאר וב[טפרי אוויר].
ברגע האחרון, האג'ימה הגיע אל בין הראש הכחול לבין יואה. אולם, לא היה לו זמן לתקוף, אז הוא הפעיל במהרה את ה[ואג'רה] שלו.
האג'ימה לא יכל להשתמש ביכולת הזו בעודו בתנועה. זאת הסיבה שהוא עמד לפני יואה כדי לחסום את המתקפה.
הקסם הייחודי כיסה את גופו באותו רגע שהראש נעץ בו את שיניו.

"קורורו!!"

"גוו!"

בעודו משמיע נהמה בטון נמוך, הראש הכחול בלע את האג'ימה כולו.
כשהוא ניסה לסגור את המלתעות שלו, האג'ימה נשען קדימה ומתח את רגליו כדי למנוע מהן מלהיסגר. הוא דחף את דונאר כנגד הלסת העליונה של הראש ומשך בהדק.

הראש הכחול התפרץ מבפנים מהירייה וחתיכות המוח שלו עפו לכל עבר. האג'ימה השתמש ב[בעיטה הכבירה] שלו על הראש חסר התנועה. לאחר מכן, הוא זרק [רימון הלם] ו[רימון על קולי].

את ה[רימון העל קולי] הוא פיתח מחיית קסם שיכלה לפלוט גלים על קוליים שנקרתה בדרכם בקומה ה-80.
חיית הקסם הזו הייתה בעלת איבר מיוחד בתוך גופה שהפיק את הגלים האלו לצורך התקפה.
האג'ימה לא קיבל אף קסם ייחודי מחיית הקסם הזו, אך הוא הצליח למצוא שימוש לאיבר המיוחד הזה שלה ליצירת הרימון החדש שלו.

שני הרימונים האלו כיסו את ההידרה באור עז ובגלים על קוליים רבי עוצמה. האג'ימה סחב את יואה והתחבא מאחורי העמודים בזכות הסחת הדעת שיצר.

"היי! יואה! תתעשתי!"

"..."

היא לא הגיבה למילותיו, וגופה נותר חיוור והמשיך לרעוד.
מה לעזאזל הראש השחור עשה לה?
בעודו מקלל, הוא סתר ללחייה של יואה. האג'ימה קרא לא באופן טלפתי ונתן לה לשתות מעט [מים קדושים].
אחרי זמן מה, אור חזר לעיניה השוממות.

"יואה!"

"...האג'ימה."

"כן, זה אני. את בסדר? מה קרה?"

יואה ווידאה את קיומו של האג'ימה בכך שמצמצה שוב ושוב את עיניה.
היא הושיטה קדימה את ידיה הקטנות ונגעה בפרצופו של האג'ימה.
אנחת רווחה נפלטה מפיה כשהיא הבינה שהאג'ימה באמת היה מולה, ודמעות החלו להיאסף בשולי עיניה.

"....איזו הקלה.... חשבתי שננטשתי.... לבד באפילה, פעם נוספת..."

"אה? על מה את מדברת?"

האג'ימה דאג ממצבה של יואה.
היא אמרה לו שמול עיניה התנגן מחזה בו האג'ימה נטש אותה וחתם אותה במקומה מחדש.
כשהיא ראתה זאת, תחושה חדה של חוסר ביטחון חדרה בה.
היא הייתה נתונה לשליטת הפחדים שלה, מה שגרם לשיתוקם של גופה ומוחה.

"טסק! כישוף דיבאף? נראה כאילו הראש השחור יכול לעורר פאניקה באויבים שלו. חרא, למפלצת הזו יש חתיכת איזון ביכולות שלה!"

(הערת המתרגם: דיבאף = debuff. מונח ממשחקי RPG שמסמל הטלת סטטוסים שליליים על האויב. לדוגמא: בלבול, שינה, רעל, שיתוק, פאניקה וכו')

"...האג'ימה."

יואה הביטה בהאג'ימה מקלל, בעוד שחרדה עדיין נותרה בעיניה.
להינטש על ידי האג'ימה - זה היה מחזה מבעית.
הוא
, האחד שסיכן את חייו שלו בשביל לשחרר אותה מחותמה לאחר 300 שנים.
הוא, האחד שלא נהג בה באופן שונה גם לאחר שהיא סיפרה לו על היותה ערפדית, ואף הרשה לה לזון ממנו יום אחרי יום.
זה היה בלתי נמנע שליבה ייכנע.

המקום היחידי עבור יואה נמצא לצידו של האג'ימה.
כמה נפלא היה הרגע בו הם הבטיחו שהם יחזרו ביחד אל עיר הולדתו של האג'ימה.
היא לא רצתה אפילו להתחיל לדמיין את עצמה לבד, פעם נוספת. זו הייתה הסיבה שבגללה הסיוט שהיא חזתה נתקע בראשה והחל לכרסם בה.
האג'ימה נעמד למראה של ההידרה מתאוששת מהבלבול, אך יואה עצרה אותו, באופן כמעט בלתי רצוני, בכך שתפסה בקצה בגדיו.

"...אני..."

היא רעדה ועל פניה הייתה הבעה מלאת חשש, ונראתה כאילו היא הולכת לפרוץ בבכי בכל רגע.
האג'ימה הבין לבסוף באיזה סיוט חזתה ומה בוודאי עבר כרגע בראשה.
כבדרך כלל, האג'ימה הצליח להבין מה הרגישה.
בכל מקרה, הוא הבטיח לקחת אותה ליפן. לא הייתה לו אף סיבה להתנהג כאילו הוא לא ידע שזה היה המקרה.

הוא יהיה מסוגל כנראה לנחם אותה במילים, אבל לא היה להם הזמן לכך.
אילו הוא היה אומר מספר מילים שלא בלב שלם, היא תהיה פעם נוספת לקורבן לכשפו של הראש השחור.
מאחר והייתה האפשרות שהוא יפשל, ובמקרה כזה הוא יהיה חייב להסתמך על יואה....
בעודו חושב על התירוץ הזה, האג'ימה מתח את צווארו והתכופף אל לפני יואה כך שעיניה פגשו בעיניו.

ואז...

"?...?!"

האג'ימה היטה את ראשו ונישק את יואה.

השפתיים שלהם רק נגעו במקצת, אך יואה הגיבה בדרמטיות.
כל שעשתה היה פשוט להביט על האג'ימה ברצינות.

הוא הסיט את מבטו בביישנות, והקים אותה עם ידו.

"אנחנו נהרוג את המפלצת הזו ונשרוד. ואז, אנחנו נגיע אל פני השטח ונחזור הביתה.... ביחד."

יואה הסתכלה על האג'ימה בהלם מוחלט, ואז על פניה שהביעו אדישות בדרך כלל הופיע בעדינות חיוך יפיפה.

"כן!"

האג'ימה כחכח בגרונו כדי להתעשת וסיפר ליואה על האסטרטגיה שהגה.

"יואה, אני הולך להשתמש ב[שלגאן]. הוא לא יכול לירות באופן רציף, אז אנא חפי עליי."

"...תשאיר את זה לי!"

יואה התמלא לפתע במוטיבציה.
המלמולים השקטים שלה נעלמו, ובמקומם הופיע קול מלא באמביציה.
כל החששות שהיו לה מקודם נעלמו לחלוטין.

נראה כאילו התרחשה פה פריצת דרך, במספר מובנים.
האג'ימה נזכר בחוסר העצמאות הרגיל שלו, ובמבט לאחור, ייתכן והוא פעל מעט בפזיזות.

ההידרה הפיקה פיצוץ.
החיה שאגה בזמן שהיא שיטחה את האזור בו היו האג'ימה ויואה בעזרת [כדורי האש], [להבי הרוח] ו[רסיסי הקרח] שלה.

שני אנשים זינקו מצילו של אחד העמודים והחלו במתקפת הנגד שלהם.

"[חנית ארגמן]! [תותח אימפריאלי]! [גשם קפוא]!"

כשפים הוטלו בזה אחר זה.
כשפים נערמו על כשפים בקצב בלתי אפשרי, טורנדו של קרח שלווה בחניתות מסתחררות שיצרו סביבן להבי וואקום וגשם של קרח שהיה כמו מחטים חדות הוטחו בהידרה בעת ובעונה אחת.
יואה כיוונה אל פער הזמן שבין מתקפותיהם, והתקיפה לעבר הראש האדום, הראש הירוק והראש הכחול בניסיון לגרום לראש הצהוב לפעול.
אולם, ניסיונה כשל כאשר הראש הצהוב הבחין בכך שהאג'ימה כיוון אל עבר הראש הלבן, ושאג.

"קורוואן!!"

מיד לאחר מכן, עמוד מקרבת מקום שינה את הצורה שלו לכדי מגן מאולתר.
נראה כי הראש הצהוב יכל להשתמש ביכולת דומה לזו של העקרב, אם כי טווח המתקפה שלו היה קטן יותר.

(הערת המתרגם: להזכירכם, העקרב השתמש במעין טרנסמוטציה.)

כשפיה של יואה פגעו במגן האבן וחדרו את דרכם דרכו.
הכשפים שהטילה פגעו ישירות בשלושת הראשים.

"גורוווווווווו!!"

שלושת הראשים זעקו והתפתלו בעוד שהראש השחור פגש מבטו בשל יואה והחל להשתמש בכשף הדיבאף שלו.

חששות החלו להיערם ביואה פעם נוספת. עם זאת, יואה נזכרה בנשיקתה עם האג'ימה לפני שהיא קרסה תחתם.
ואז, גופה התמלא בתחושה מלאת רצון ששטפה ממנה את דאגותיה.

"...זה לא עובד יותר!"

על מנת לחפות על האג'ימה, יואה הטילה כשפים בזה אחר זה תוך כדי שהיא התמקדה במספרם מאשר בכוח של כל אחד מהם.

הראש האדום, הראש הכחול והראש הירוק שרופאו כבר המשיכו בהתקפותיהם, ויואה עמדה כמולם לבדה בעודה תוקפת אותם בחזרה.

בזמן שיואה העסיקה את שלושת הראשים האלו, האג'ימה התקרב לחיה בזינוק.
האג'ימה כיוון לבצע מתקפה אחת וקטלנית, מאחר וזה יעורר עבורו צרות אילו לחיה עדיין היו אמצעי חירום בהם היא עוד טרם השתמשה.

כשהראש השחור הבין כי הקסם שלו לא עבד על יואה, הוא הביט לעברו של האג'ימה.
הכאב, הרעב והפחד מהזמן בתהום התעוררו בתוך חזו.
אבל...

"אז מה?!"

זה היה עברו שהוא נאלץ לסבול לפני זמן רב כל כך.
הדרך בה האג'ימה הרגיש כיום באשר למאורעות אלו הייתה ש"זה לא עסק רציני".
האג'ימה פוצץ את הראש השחור עם דונאר.

הראש הלבן ניסה לרפא את הראש השחור בשבריר שנייה, אך לפני שהספיק, האג'ימה זינק אל האוויר בעזרת היכולות שלו וכיוון את [שלגאן].

בדיוק כפי שציפה, הראש הצהוב נעמד בין האג'ימה לבין הראש הלבן, בניסיון להגן על הראש הלבן ממתקפתו הבאה של האג'ימה.

"אז תושמדו ביחד!"

האג'ימה הבעיר ניצוץ ב[שלגאן] בעזרת [מעטה הברק] שלו.
הקליע היה מסוג "כיסוי מתכת מלא", שנוצר על ידי כיסוי מחצב טאורו במחצב הסטלה שהוא השיג מהעקרב.
למחצב הסטלה הייתה זיקה גבוהה לקסם כך ש[מעטה הברק] תאם לו היטב.
כל אבקת השריפה הדחוסה הוצתה עם הניצוץ הזה.

באנג~!

הקליע האדום הואץ אלקטרומגנטית דרך קנו של שלגאן – שהיה באורך 1.5 מ' – ונורה בקול נפץ מחריש אוזניים.
הרובה הזה היה חזק פי 10 מאשר דונאר בעוצמה המקסימלית שלו. בחישוב פשוט, הרובה הזה חזק פי 100 מאשר רובה נגד ציוד טיפוסי.
[שלגאן] היה לנשק מפלצתי שלא היה ניתן ליצור ללא המחצבים המיוחדים והקסם של העולם הזה.

כשהקליע נורה, הוא השאיר מאחוריו שביל אדום כמו לייזר.
פעם, הם חשבו כי כישופו של קואקי שהוא הטיל על הבהמות' היה לאס שבשרוול, אבל בהשוואה ל[שלגאן] זה היה לא יותר ממשחק ילדים.
הראש הצהוב נפגע ישירות מהקליע שחרך את האוויר בדרכו.

למרות שהראש הצהוב היה בעל הגנה שהשתוותה ל[ואג'רה].... הקליע הגיע לראש הלבן כאילו לא עמד בדרכו דבר.
הקליע חדר דרך כל שנקרה בדרכו כאילו כלום, ואף המשיך ללא מפריע אל עברו השני של הקיר האחורי.
תנודות אלימות הורגשו בקומה כולה, כאילו התרחשה רעידת אדמה.

כל שנותר מהם היו שני צווארים שלא נראה כאילו אי פעם שכנו עליהם ראשים. הפצע הפעור שהיה אמור להישאר התאחה מהחום, מה שגרם לכך שלא נראה כאילו להידרה היו בכלל את שני הראשים האלו.
הריסות היו מפוזרות בכל עבר, ואף אחד לא ידע כמה רחוק המשיך הקליע להתקדם אחרי שהוא הותיר מאחוריו חור עצום בקיר.

שאר הראשים לא חשבו שהיה ניתן להשמיד כמעט חצי מכלל הראשים ברגע אחד בודד.
אפילו יואה הביטה בהאג'ימה בתדהמה מוחלטת ושכחה מהאויב שניצב לפניה.
האג'ימה נחת על הקרקע. עשן עלה מ[שלגאן] כשתרמיל הקליע שנורה נפלט ממנו.
כשהתרמיל פגע בקרקע, שלושת הראשים חזרו לעשתונותיהם.
כל שלושת זוגות העיניים שלהם ננעצו בהאג'ימה, אך האויבת הקודמת שלהם היא לא מישהי שכדאי לך להוריד ממנה את העיניים באמצע קרב.

"[גן עדו חורך]!"

נסיכת הערפדים לשעבר.
הישות שהטילה פחד בקרב אנשיה שלה בגלל כישרונותיה, מה שהוביל אותם לחתום אותה.
כוח עז נאגר בתוך הכישוף הזה, כאילו נקמת המרומים הופנתה כנגד ההידרה.

מיד לאחר מכן, חשמל החל להתאסף סביב שלושת הראשים, ובמהרה, 6 ספרות של ברקים הקיפו אותם.
תוך זמן קצר, החשמל שנפלט התארך וחיבר בין ששת הספרות ביחד, מה שיצר כדור חשמל ענקי במרכזם.

זוגאגאגאגאגה!!

כשהכדור התפרץ, ברקים רבי עוצמה ירדו כגשם בתוך גבולותיהן של ששת הספרות הקטנות.
שלושת הראשים ניסו להימלט, אך ספרות הברק שסבבו אותם התנהגו כחומות.
בעוד שזעמו של האל הומטר מן השמיים, הבזקים ורעמים מילאו את החדר.

חסרי כל אונים, שלושת הראשים זעקו בכאב בעוד שהם נחרכו והושמדו כליל על ידי הכישוף הכביר של יואה שנמשך יותר מ-10 שניות.

כתמיד, יואה התמוטטה לתנוחת ישיבה לאחר שהיא השתמשה בכישוף עוצמתי שכזה. היא התנשמה כבדות מהתשת הקסם שלה, ועיניה בפרצופה חסר ההבעה הביעו מעין סיפוק; היא נתנה להאג'ימה טאמבס אפ כדי להראות זאת.
האג'ימה החזיר את המחווה עם טאמבס אפ משלו וחייך. הוא החל ללכת בעודו סוחב את [שלגאן] על כתפו.
החלקים שנותרו מההידרה היו מאחוריו כעת, כשהלך לעברה של יואה.

מיד לאחר מכן.

"האג'ימה!"

קולה הנואש של יואה הדהד.
כשהוא שקל מה היה עלול לגרום לה לעשות כן, הוא עקב אחרי קו המבט שלה.
שם, במה שנותר מההידרה, התרומם ראש שביעי שנעץ בו את מבטו.
גופו של האג'ימה התקשח באופן בלתי רצוני.

עם זאת, ראש הכסף השביעי הפנה את מבטו לעברה של יואה, וירה מעין לייזר לעברה.
בדיוק כמו הירייה מ[שלגאן], המתקפה הזו נורתה אל עבר יואה בשבריר שנייה.
יואה לא יכלה לזוז בגלל התשת הקסם שלה.

ברגע שבו הראש הכסוף פנה לעברה של יואה, האג'ימה זינק לעברה בעוד שבגופו עברה צמרמורת.

בדיוק כפי שקרה עם הראש הכחול מוקדם יותר, האג'ימה הצליח לזנק אל תוך קו האש על מנת להציל את יואה.
הפעם, התוצאה הייתה שונה.
המתקפה של הראש הכסוף בלעה את האג'ימה בשלמותו. גופה של יואה הועף ממקומו מההדף של הפגיעה, אפילו אם היא לא נפגעה מכך ישירות.

המתקפה של הראש הכסוף פסקה במהרה, ויואה התיישבה בחזרה בעוד שכל גופה זעק מכאב.
היא חיפשה אחר דמותו של האג'ימה, שנבלע בתוך המתקפה הזו אחרי שהוא הכריח את דרכו אל קו האש שלה.

האג'ימה לא זז מהמקום בו הוא חסם את המתקפה.
הוא עמד בתנוחה מרשימה בעוד שעשן עלה מכל חלקי גופו.
על הקרקע נח השריד המותך של [שלגאן].

"הא-האג'ימה?"

"..."

הוא לא ענה.
הגוף שלו פשוט רעד ונפל קדימה.

"האג'ימה!"

יואה מיהרה אליו במידי, מתעלמת מגופה הכואב בעודה מונעת על ידי חששותיה.
בגלל התשת הקסם שלה, היא לא יכלה לאגור מספיק כוח, ולכן נפלה.
עם הרגשה חסרת מנוח שהיא ניסתה להדחיק, היא הוציאה את המים הקדושים שלה ושתתה.
הוויטליות שלה חזרה לאיטה והיא מיהרה לעברו של האג'ימה.

דם החל להצטבר בהדרגה תחת בטנו של האג'ימה.
המתקפה הזו חדרה דרך ה[ואג'רה] שלו וגרמה לנזק רב.
אילו הוא לא היה משתמש ב[שלגאן] כמגן, ככל הנראה שהוא היה מת.
למרבה המזל, [שלגאן] שלו היה עשוי משריונו של העקרב שעמד ב[שמיים התכולים] של יואה.

כשהיא הפכה אותו על גבו, היא ראתה כי מצבו של האג'ימה היה חמור.
האצבעות שלו, הכתף שלו ומותניו נחרכו והעלו מוגלה.
בחלק מהמקומות היה אף ניתן לראות את עצמותיו.
החלק הימני של הפרצוף שלו נשרף והעין הימנית שלו דיממה.
עם זאת, לא נגרם נזק רב לרגליו – ממש כברכה בהסוואה.

יואה עמדה להביא לו ללגום מים קדושים, אבל ההידרה לא עמדה להרשות לה לעשות כן.
הפעם, החיה ירתה לעברה אינספור כדורים של אור, 10 מ' בהיקפם.
את העזות של המתקפה הזו היה ניתן להשוות לכזה של מקלע גאטלינג.

(הערת המתרגם: הכוונה לסוג הרובים שיורים ממש, אבל ממש, מהר.)

יואה מיהרה לאחוז בהאג'ימה והשתמשה בכל הכוח שנותר לה כדי למצוא מחסה מאחורי העמודים.
כדורי אור נורו בזה אחר זה, מכרסמים בעמודים.
העמוד שמאחוריו הם הסתתרו לא יחזיק מעמד עוד דקה אפילו. בכל אחד מכדורי האור האלו הייתה טעונה אנרגיה מבעיתה.

יואה שפכה במהרה מן המים הקדושים על פצעיו של האג'ימה, בעודה מנסה לגרום לו לשתות אותם מכלי אחר.
אולם, להאג'ימה לא הייתה האנרגיה לבלוע אותם, אז הוא נחנק מהם וירק אותם החוצה מפיו.
על מנת לגרום לכך שהאג'ימה ישתה מהם, יואה הניחה את פיה על שלו ונישקה אותו.
היא הכריחה אותו לשתות את המים הקדושים בכוח.

ifbgn8p.jpg

אך המים הקדושים לא צלחו בריפוי הפצעים שלו.
בדרך כלל, הריפוי מתחיל באופן מידי, כך שנראה שמשהו שיבש את תפקודם של המים.

"למה?!"

יואה הוציאה את כל המים הקדושים שהיו ברשותה בזמן שהחלה להיכנס לפאניקה.

הגורם ששיבש את הריפוי היה הרעל שהיה בתוך מתקפתה של ההידרה; הרעל הזה המס את הבשר.
בדרך כלל הרעל הזה היה ממס כליל כל יצור שלא הייתה לו העמידות המתאימה.
עם זאת, הריפוי של המים הקדושים היה מהיר מקצב ההמסה של הרעל. מהירות הריפוי הייתה איטית, אך עם גופו המחוזק של האג'ימה כל שיידרש זה זמן והוא ירופא לחלוטין, מלבד עינו הימנית שהתאדתה כלא הייתה ממתקפתה של ההידרה.
הוא לא יוכל לקבל את עינו חזרה, וזאת מאחר וכל שהיה ביכולתם של המים הקדושים היה לרפא, ולא לשחזר.

העמוד יתמוטט תוך זמן קצר, ולא נראה כאילו האג'ימה יוכל לנוע עד אז.
יואה הביטה בהאג'ימה עם הבעת פנים נחושה בעוד שנישקה אותו.
היא החזיקה בדונאר ונעמדה.

"...הפעם, אני אציל אותך..."

אחרי מילות הנחישות שלה, היא זינקה מן אחורי העמוד.
נותר לה רק מעט מאוד כוח קסם וכל המים הקדושים שהיו להם כבר שומשו.
עם גוף הערפד שלה – שהסתמך על כוח גופני וחיזוקים פיזיים – כל שיכלה לעשות היה להשתמש ב[דונאר] וב[התחדשות האוטומטית] הלא מהימנה שלה.

הראש הכסוף נעץ מבטו ביואה, שזינקה מהעמוד אותו הוא תקף עד כה.
מאחר ומצבור כוח הקסם שלה כמעט ואזל, היא החליטה שלא להילחם איתו בעזרת קסם; במקום, היא בחרה לרוץ ולהתחמק מאחר והיא לא הייתה מיומנת בשימוש ב[דונאר] כמו האג'ימה.
אולם, כבר מלכתחילה מומחיותה של יואה לא הייתה בקרבות מטווח קרוב.
תוך זמן קצר היא מצאה עצמה דחוקה לפינה.

לבסוף, אחד מהכדורים פגע בכתפה של יואה.

"אהה!"

נאנקת מכאב, יואה עמדה בו והמשיכה לרוץ אחרי ששחזרה את המומנטום שלה.
הרגע שבו היא תעצור בגלל הכאב יהיה גם הרגע שבו היא תתמוטט.
ה[התחדשות האוטומטית] שלה החלה להשפיע, אך היא הייתה איטית יותר מבדרך כלל.
נראה כאילו הרעל היה יעיל אפילו כנגד ההתחדשות שלה.
אספקת כוח הקסם שלה נקטעה שוב. בקצב הזה, כוח הקסם בו היא השתמשה כדי לחזק את גופה יעלם גם הוא בקרוב.

יואה ניסתה להתקרב להידרה, אך העזות והצפיפות של מתקפותיה מנעו ממנה זאת.
היא לא תהיה מסוגלת לירות ב[דונאר] אלא אם כן היא תוכל להתקרב אליה יותר.
היא הייתה זקוקה לתוכנית על מנת לצמצם את המרחק בינה לבין החיה.
עם זאת, נראה כאילו מטח המתקפות של ההידרה דחק אותה סוף כל סוף לפינה.

מתוך ייאוש, היא משכה בהדק של דונאר בניסיון לשחרר את עצמה מהסיטואציה הזו.
יואה השתמשה בכשף ברק בתור תחליף ל[מעטה הברק].
תחשיבו את זה כמזל של מתחילים, אבל הקליע עבר ישירות דרך הרווחים במטר המתקפות של ההידרה ופגע ברקתו של הראש הכסוף.

אבל,

"הא"

קולה נפלט מפיה באופן לא רצוני.
לירייה הייתה אמורה להיות מספיק עוצמה אפילו אם ההאצה של הקליע לא הייתה מספיקה, אבל הראש הכסוף לא ספג הרבה נזק.
צללים של ייאוש החלו ליפול על הבעתה, אך משמעות תבוסתה הייתה גם מותו של האג'ימה.
היא חרקה בשיניה והתכוננה להתחמק שוב.

עם זאת, תבנית שכזו לא חזרה על עצמה שוב ושוב עד אין קץ.
עיניו של הראש הכסוף בהקו וקרן לייזר נוספת נורתה שחרכה את החלל שסביבו.
מסלול ההתחמקות של יואה הוגבל על ידי מטח כדורי האור כך שהיא החליטה להיפגע על ידם מאשר על ידי הלייזר.


המחיר על כך היה כדור אור אל תוך הבטן והתחבטות על הרצפה.

"אוו..אוו..."

הגוף שלה לא היה מסוגל לזוז.
אם היא לא תזוז, מטר של כדורי אור עומד לרדת עליה.
יואה ידעה זאת ונאבקה נואשות בגופה שיזוז, אך הוא אינו הקשיב לה.
ההתחדשות שלה הייתה איטית מדי.
היא התחילה להזיל דמעות, מבלי אפילו להיות מודעת לכך.
זה היה מורט עצבים. זה היה כל כך, באופן בלתי נמנע, מורט עצבים.
האין ביכולתה להגן על האג'ימה בעצמה?

אחרי שהראש ווידא את ניצחונו על יואה, הוא שאג וירה כדורי אור פעם נוספת.

כדורי האור האלו התקרבו אל יואה, אך היא לא עצמה את עיניה.
על מנת להראות שאת ליבה לפחות החיה לא הצליחה להביס, היא נעצה מבטה בראש הכסוף.
במהרה, שדה הראייה שלה נלקח כולו על ידי האור שבקע מהכדורים.
אילו המטח הזה היה פוגע ישירות, התוצאה האפשרית היחידה היא מוות.
היא ניסתה להתנצל להאג'ימה על כך שנכשלה בלהגן עליו, בעודה אומרת כי היא תלך ראשונה.

רגע....
משב של רוח פגע בה.

"הא?"

יואה הבינה שהיא הייתה בזרועותיו של מישהו וכי הכדורים פגעו באזור לצידם.
כשהיא הביטה באדם הזה, היא לא האמינה למראה עיניה.
זה היה, ללא ספק, האג'ימה.
הוא נשם בכבדות מפצעיו ואחת מעיניו הייתה עצומה, אבל הוא חיבק את יואה בחוזקה.

"אל תבכי, יואה. את ניצחת בקרב הזה."

"האג'ימה!"

h8l2m5p.jpg

היא חיבקה את האג'ימה בעודה מוצפת ברגשות.
רוב פצעיו עוד טרם החלימו. הוא עמד שם בעזרת כוח רצון טהור.

האג'ימה נעץ מבטו בראש הכסוף.
הראש הכסוף נעץ מבטו גם כן בהאג'ימה בזמן שגרם לכדור אור לרחף סביבו.
הוא ירה את הכדור הזה לעברם כדי לוודא שהם לא יוכלו להימלט ממותם.

"איטי כל כך..."

האג'ימה לא זז עד הרגע האחרון, בו הוא נפל והתחמק מהכדור.

הראש הכסוף כיווץ את עיניו והתחיל לתקוף אותם בעזרת מספר כדורי אור.

"האג'ימה, ברח!"

יואה אמרה זאת להאג'ימה עם הבעת פנים נואשת, אבל האג'ימה היה אדיש אליה.
הוא אפילו חיבק אותה וכאילו רקד איתה במעגלים בעוד שהתחמק ממתקפותיה של ההידרה.
הם המשיכו ליפול בחוסר איזון בעודם מתחמקים. היה ניתן לטעות ולחשוב שכדורי האור היו אלו שהתחמקו בכוונה מהאג'ימה.

יואה פתחה את עיניה לרווחה.

"יואה, מצצי את הדם שלי."

העין שנותרה לו וקולו השקט זירזו אותה.
אפילו בזמנים רגילים היא היססה לקחת מדמו.
בעודו מתחמק מכדורי האור, האג'ימה חיבק את יואה וחשף את עורפו.

"הקסם שלך הוא המוצא האחרון שלנו... עשי זאת, יואה. אנחנו ננצח."

"...נן!"

המילים העוצמתיות שלו הדהדו בראשה, והיא הנהנה.
היא האמינה בו וקברה את ראשה בעורפו עם ניביה.
גופה של יואה רופא בקצב מסחרר כשכוחו של האג'ימה זרם אליה.
הם רקדו שניהם ברחבי החדר והתחמקו ממטר כדורי האור בעודם מחבקים זה את זו.

כרגע, צבעיו של העולם הפכו לעמומים בשדה מבטו של האג'ימה.
בעולם החד-גוני, כל הדברים זזו באיטיות. היחיד שזז כבדרך כלל היה האג'ימה.

האג'ימה צפה. המחזה של יואה שנלחמה בעצמה בזמן שהכרתו הלא יציבה ניסתה להחזיק מעמד. היא נלחמה נואשות עם הרובה שלו באחת מידיה.
כשהיא נפלה אל הקרקע והחיה החלה להמיט את אור הלייזר שלה כדי לחסל אותה אחת ולתמיד,

זעם גהה בהאג'ימה.
מה עליו לעשות?
האם יספיק לו רק לישון, ללא מעש?
האם הוא ירשה לחוסר צדק משווע שכזה לקחת ממנו את השותפה שלו במקום כזה?
האם הוא עמד להיכנע לחיה שכזו?

לא! לחלוטין לא! אויב מאיים על הישרדותו, לא, הישרדותם! ואויבים עליו,

 

"להרוג!"


באותו רגע, האג'ימה חש בניצוץ ניתץ בראשו, שעורר אצלו יכולת חדשה.
הנגזרת האחרונה של [צעד שמיימי] – [מהירות האור].
על ידי הרחבה של התפקוד הקוגניטיבי, היכולת הזו מעלה את היעילות של כל היכולות המתקשרות ל[צעד שמיימי] באופן דרמטי.
האג'ימה, פעם נוספת, גבר על החומה.

האג'ימה הגיע אל צידה של יואה בשבריר השנייה בעזרת היכולת הזו והתחמק ברוגע מכדורי האור שנורו לעברם.

בסופו של דבר, יואה סיימה למצוץ את דמו וכוחותיה חזרו אליה עד תומם.

"יואה, כשאתן לך את הסימן, תטילי [שמיים תכחולים]. עד אז, תקדישי את כל הלב והנשמה שלך להתחמקות".

"נן... והאג'ימה?"

"אני אעשה את ההכנות."

האג'ימה הוריד את יואה מאחורי העמודים ורץ לעברו של הראש הכסוף.

הוא התחמק ממטח כדורי האור שנורה לעברו וירה בדונאר בעודו משתמש ב[כיווץ קרקע].
החיה לא רצתה להיפגע שוב על ידי אחד הקליעים, אז היא חמקה מהם, כך שבסופו של דבר כל שעשו היה לחורר את התקרה.

האג'ימה המשיך לשנות את המקום אליו התקיף, אבל כל הקליעים שלו פספסו ופגעו בקרבתה של ההידרה.
ניצוץ של לעג הופיע בעיניו של הראש הכסוף.
יואה החלה לחשוש, אבל היא האמינה בו. היא חיכתה לאות שיסמן לה להטיל את כישופה.

האג'ימה זינק אל האוויר בעזרת [אווירודינמי] וירה באמצעות דונאר. הלך רגליו המעודן שלא התאפשר לו קודם בקרבות אוויריים אפשר לו לזנק אל האזור שליד התקרה, בעודו מתחמק ממטר כדורי האור.

מעוצבן, הראש הכסוף ירה שוב ושוב את הלייזר שלו מבלי משים. ומטבע הדברים, האג'ימה התחמק מכולם בקלות בעודו מגחך.
האג'ימה הבין. הראש התקשח בזמן שהוא ירה את המתקפה שלו.
אז האג'ימה טען מחדש את המחסנית של דונאר וירה לעבר 6 מקומות שונים.
פיצוץ עז התרחש בתקרת החדר. אחרי רגע של דממה, התקרה כולה החלה לקרוס בבת אחת.
ההריסות שנפלו היו בסביבות 10 מ' בגודלן ושקלו עשרות טונות.
המסה האדירה הזו התרסקה על הראש הכסוף.

האג'ימה פתח חור בתקרה בעזרת דונאר והכין רימון בעודו מתחמק.
הוא גרם לכמה אזורים בתקרה להפוך לשבריריים במיוחד בעזרת טרנסמוטציה, ואז הוא ירה אל עבר ששת המקומות האלו וזרק את הרימון שהכין כדי לגרום לקריסת התקרה.

עם זאת, האג'ימה לא התעצל – זו לא הייתה כל ההתקפה שלו.
אילו הריסות פשוטות שכאלו היו יכולות להביס את המפלצת, הם לא היו נקלעים לכל כך הרבה צרות בזמן הלחימה איתה.
האג'ימה התקרב אל עבר הראש הכסוף שנמחץ ונלכד תחת ההריסות בעזרת [כיווץ קרקע]. בעזרת הטרנסמוטציה שלו, האג'ימה מיהר לשנות את ההריסות לכדי מחסומים.
באותו זמן, הוא יצר גם תנור רם מאולתר מסביב להידרה.
הוא זרק פאוצ'ים שהכילו רימוני תבערה אל תוך התנור וצעק:

"יואה!"

"נן! [שמיים תכולים]!"

שמש חיוורת הופיע בתוך התנור הרם והחלה להמיס את הראש הכסוף שנלכד במחסומים שהאג'ימה יצר.
נוצר פיצוץ שרשרת בתוך התנור, וכוחו חדר דרך ההגנה של הראש הכסוף, מה שגרם לו לא מעט נזק.

"גוורואההה!"

זו הייתה זעקת המוות של הראש הכסוף.
הוא ניסה להשתחרר באלימות וירה כדורי אור לכל עבר באקראיות.
המחסומים החלו להישבר בזה אחר זה, אבל האג'ימה היה שם כדי לשחזר אותם למצבם המקורי ולמנוע מן הראש הכסוף להימלט.
ההידרה ניסתה להשתמש במתקפת הלייזר שלה, אך הראש הכסוף הותך בתוך החום הגבוה ולא היה מסוגל לירות את מתקפתו.

[תפישת הנוכחות] של האג'ימה לא יכלה יותר לחוש בהידרה.
הפעם הוא היה בטוח במותה ואז קרס אחורנית.

"האג'ימה!"

יואה זחלה לעברו מאחר וגופה איבד פעם נוספת את היכולת שלו לאגור אנרגיה.

"בהחלט... אני מותש..."

האג'ימה אמר באיטיות להתראות להכרתו בעודו חש ביואה מחבקת אותו.

 

אריפורטה - עיבוד לאנימה ב-2019!

silver207

בסוף 2017, הוכרז לבסוף על עיבוד לאנימה של סדרת ה-Light Novels המצליחה "אריפורטה - מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם". העיבוד לאנימה נדחה משידור באפריל 2018 לקיץ 2019, מסיבות שאינן ידועות.

* על העיבוד לאנימה, שיצא בקיץ 2019, אחראיים הסטודיואים WHITE FOX ו-ASREAD, שעיבוד זה הוא פרי שיתוף הפעולה ביניהם.

https://twitter.com/ARIFURETA_info/status/936935604138295296 -- ראו, ההודעה הרשמית בטוויטר.

**

 
- סרטון ההכרזה על האנימה, ביחד עם חלק מהקולות של הדמויות והכרזה גם על סדרת בת לאריפוריטה - "אריפוריטה - זירו" - המספרת סיפור נושן, שעוד לא הגענו אליו בתרגום, וביחד עם הכרזה על DRAMA CD לווליום ה-7 של ה-LN.

***ביחד עם ההכרזה, קיבלנו גם תמונה ראשונה, מאין פוסטר ראשון לאנימה:

v2427zs.jpg

****זמן קצר לאחר ההודעה על העיבוד האנימטי, קיבלנו גם חלק מהשמות של ה-Seiyuus של הדמויות!

-את האג'ימה, ידבב פוקאמצ'י טושינארי - Seiyuu מתחיל שתפקיד זה יהווה כתפקיד הראשי השני שלו באנימה.

-את יואה, תדבב קווארה יוקי - זאת שדובבה גם את טוהרו מ-Dragon Maid, את הימווארי - אחותו הקטנה של בורוטו, ועוד מגוון דמויות.

 

*****בסוף דצמבר 2018, ממש כברכה לקראת השנה החדשה, שיחררו מפיקי האנימה של אריפוריטה PV (סוג של טריילר).

 

 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 17 - " היכולות של הפרטנרים"

silver207

טוב, אז אני אתחיל בלומר סליחה. סליחה שעבר כל כך הרבה זמן מאז הצ'אפטר האחרון. זה לא היה תלוי בי, וכנראה יקח עוד קצת זמן עד שעוד צ'אפטר (פחות משבועיים) יצא, אבל אני מבטיח שהגורמים האלו שלא תלויים בי יגיעו לסיומם, ההוצאה תהפוך למהירה הרבה יותר.

טוב, אז די לחפירה. בואו ניגש ישר למה שכולכם באתם אליו פה היום - צ'אפטר 17 של אריפורטה!

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

 

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 17 – היכולות של הפרטנרים

"דא-אאא, לעזאזל!"

"...האג'ימה, פייטו..." (הערת המתרגם: סליחה, הייתי חייב. היא אומרת "תילחם", למי שלא הבין).

"את יותר מדי חסרת דאגות!"

נכון לעכשיו, הוא הילך דרך עשבים פראיים עם יואה על כתפיו. העשבים הללו צמחו לגובה של 160 ס"מ והגיעו עד לכתפיים שלו.
אם יואה היית הולכת שם לבדה, היא הייתה פשוט "נעלמת".

 

ואז, הסיבה שבגללה הם נמלטו דרך העשבים האלו באה.

"""""""שאהה!"""""""

היו כמעט 200 חיות קסם שרדפו אחריהם.

אחרי שהאג'ימה סיים את לחדש את האספקה שלו, הם התקדמו 10 קומות.
הציוד והיכולות של האג'ימה היו שימושיים מאוד עבורם במהלך המסע, וכך גם קסמה של יואה היה לגורם גדול בהתקדמות שלהם. יואה יכלה להשתמש בכל קסם שהוא והאג'ימה תמך בה עם היכולות שלו. עם זאת, קסמי המגן והריפוי שלה לא היו ברמה גבוהה כל כך. מאחר והייתה לה ה[התחדשות האוטומטית] שלה, ייתכן והיא חשבה שקסמים כאלו לא היו הכרחיים.
אולם, לא הייתה אף בעיה בשל כך מאחר ולהאג'ימה היה את ה"שיקוי" שלו.

זו הייתה הדרך בא הם התקדמו לקומה הנוכחית שלהם.
הקומה הזו נראתה כמו יער, כמו יער עבות ורחב היקף. עצים מסוקסים וצפופים בגובה של יותר מ-10 מטרים נישאו לכל עבר, והאוויר שם היה לח ביותר.
הדבר החיובי היה שלא היה חם שם כמו בקומה שהייתה כמו יער טרופי בה הוא עבר בעבר.

כשהאג'ימה ויואה חיפשו אחר המדרגות לירידת הקומה, התרחשה רעידה בקרקע.
חיית קסם שהזכירה להאג'ימה זוחל ענק הופיע מלפניהם. היא נראתה כמו
טירנוזאור רקס, אבל היה פרח על ראשה. חטים חדים צמאים לדם נישאו מהחיה העוצמתית, והפרח שנראה כמו חמנייה על ראשה נד ברוח.


זו הייתה חוויה סוריאליסטית.

הטירנוזאור רקס שאג והסתער עליהם.

האג'ימה שלף ברוגע את דונאר... אבל לפני שהספיק, יואה הרימה את ידה.

"[חנית ארגמן]"

להבה הופיע בידה של יואה והתחילה להתערבל בספירלה לצורת חנית.
החנית שנורתה חדרה דרך הפה של הטי-רקס ויצאה החוצה מהגב שלו. החיים שלו נגמרו בעוד שכל שהיה סביבו התחיל להינתך.
קול רעידה נשמע כשהטי-רקס נפל הצידה אל הקרקע, והפרח שעל ראשו נחת בכבדות עליה.

"..."

האג'ימה נשאר בשקט לזמן מה.
יואה נראתה להוטה במיוחד בימים האחרונים.
בהתחלה, היא הקדישה את כל כולה על לחפות על האג'ימה. אולם, במסעם, היא התחילה להרוג במיידית כל מפלצת שעמדה כנגד האג'ימה.
הוא התחיל להרגיש מדוכא על חסר התועלת שלו.
האם זה היה בגלל שהוא גרר את רגליו וזה תמיד נגמר לפני שהייתה לו ההזדמנות בכלל לעשות משהו? חרדה התחילה להשתלט על ראשו.
אם זה היה נכון, הוא עמד לקבל חתיכת מכה לביטחון העצמי שלו.

הוא פנה אל יואה עם חיוך מאולץ בעוד שהוא השאיר את דונאר בידיו.

"אה, יואה? זה טוב שאת מתלהבת.... לאחרונה, אני הרגשתי כאילו, לא עשיתי הרבה..."

יואה הפנתה את מבטה לעבר האג'ימה, והאג'ימה יכל לראות מבט גאה קלוש על הפרצוף חסר ההבעה שלה.

"...אני רוצה להיות שימושית... בגלל שאני הפרטנרית שלך..."

נראה כי לא הסכימה עם רק לחפות על האג'ימה.
הוא כן אמר שמאחר והם הולכים לטייל ביחד מכאן והלאה, בתור פרטנרים הם צריכים להסתמך האחד על השנייה. זה היה כשיואה קרסה אחרי שהיא השתמשה בכל כוח הקסם שלה. האג'ימה אמר את זה כדי לנחם אותה אחרי שהיא שוחררה... נראה כי זה נשאר עמוק בתוך מוחה.
היא רצתה להראות את השווי שלה כפרטנרית.

"האהא, לא. כבר עזרת לי כל כך. הקסם של יואה הוא עוצמתי מאוד, אז בבקשה קחי את העמדה האחורית; לחימה מטווח קצר היא לא אחת מהנקודות החזקות שלך. החזית היא בשבילי."

"...האג'ימה... אוקיי..."

יואה השתתקה מעצתו של האג'ימה.
הוא חייך אל יואה, שניסתה יתר על המידה להיות לו לעזר.
בשביל להראות שזה לא היה בגלל שהוא לא חיבב אותה, הוא ליטף את שיערה הרך.
הבעת הפנים של יואה חזרה לאיך שהייתה בדרך כלל.
לא היה להאג'ימה שום דבר לומר על כך.

בגלל שהוא לא רצה להפוך לתלותי, הוא היה חייב להיזהר...
בעוד שזה מה שחלף במוחו, הוא פינק את עצמו בהיסח דעת.
האג'ימה הודהם מהעובדה הזו. מנקודת מבט מסוימת, היה אפשר לומר שהם פלרטטו זה עם זו.


אולם, האג'ימה זיהה את נוכחותן של חיות קסם עם [תפישת הנוכחות] שלו. בערך 10 חיות קסם התקדמו לכיוונם.
מהתנועות של המנהיג שלהם, נראה כי אלו זאבים תאומי-זנב? הוא רצה לוודא את זה, ודחק ביואה להתקדם. האג'ימה רצה ללכת אל מקום שבוא הם יחזיקו ביתרון בגלל ההבדל בין המספרים שלהם.

כשחיות הקסם ניסו להקיף אותם, האג'ימה הסתער אל עבר אחת מהן.
ואז, זוחל בגודל של 2 מטרים נחת מעבר העצים הגדולים של היער. המראה של הזוחל הזה היה דומה לזה של ראפטור.
היה צבעוני שפרח על ראשו.

(הערת המתרגם: הכוונה לפרח צבעוני)

"...חמוד..."

"...הדבר הזה אופנתי?"

יואה מלמלה את זה בהיסח דעת, עדיין רגועה כמקודם. האג'ימה הפנה את מבטו אל עבר חיית הקסם ומלמל לעצמו ניחוש בלתי-אפשרי.

גם לראפטור וגם לטי-רקס היו את הפרחים הלא ידועים האלו!
הראפטור פיזר צימאון לדם בעוד
שהוא החל לנהום. הוא התכונן לקרב. הפרח רפרף ברוח...

"שאהה!"

מתבונן על האג'ימה שכל תשומת הלב שלו נחה על הפרח שעל ראשו, הראפטור זינק.
היו טפרים באורך של 20 ס"מ על הרגליים הקשוחות שלו. אור מאיים בהק מהטפרים האלו.
האג'ימה ויואה לא סגו לאחור, אלא התפצלו לימין ולשמאל.
האג'ימה הלך אל מעבר לראשו של הראפטור בעזרת [אווירודינמי]. אז הוא ירה על הצבעוני כדי לבחון אותו.

כל חלקי הפרח התפזרו לשם ולשם עם קול יריית האקדח.
נראה כי גופו של הראפטור התעוות לשנייה, לפני שהוא התגלגל באוויר לאחר שנכשל בנחיתה שלו. הוא עשה סלטות באוויר ישירות אל עבר עץ, והספיק לזוז.


דממה מילאה את האיזור.
יואה באה לעברו של האג'ימה בעודה מביטה על הראפטור ועל חלקי הצבעוני שפוזרו.

"...מת?"

"לא, הוא עדיין בחיים..."

בדיוק כשהאג'ימה אמר את זה, הגוף של הראפטור התחיל להתעוות שוב.
הראפטור קם והסתכל סביב. הוא ראה את הצבעוני שלו על הקרקע ואז רמס אותו, מבלי להתייחס בכלל לאויבים שלו.

"הא, התגובה הזו, מה היא אומרת?"

"...מתיחה."

"...לא, זה לא כמו שאיזה תלמיד יסודי הדביק לו איזו חתיכת נייר על הגב..."

כשהוא סוף כל סוף ריצה את עצמו עם הרמיסה, הראפטור הביט אל עבר השמיים וזעק, כאילו אומר:" פיו, עשיתי עבודה טובה!".
הראפטור הפנה את מבטו אל עבר האג'ימה ונבהל.

"שמת לב? הוא היה בטראנס."

"...בריונות אחרי הכל."

האג'ימה עשה טסוקומי ויואה הסתכלה על הראפטור בסימפתיה.
גופו של הראפטור התקשח לזמן מה. בסופו של דבר, הוא התכופף לתנוחה נמוכה – עם ניביו חשופים – וזינק.
האג'ימה ירה בדונאר אל עבר פיו הפעור של הראפטור.

הקליע חדר דרך פיו של הראפטור ואז יצא מהחלק האחורי של ראשו, נעלם אל תוך היער שמאחוריו.

עם המומנטום מהקפיצה שלו, הראפטור החליק על הקרקע.
האג'ימה ויואה הסתכלו על הגופה של הראפטור מבלי לומר מילה.

"ברצינות, מה לעזאזל?"

"...הוא חווה בריונות ואז נורה... מסכן."

"לא, זו אל הייתה בריונות. בטוח לא."

האג'ימה הפסיק לנסות להבין את המשמעות של מה שקרה שם מאחר והוא מלכתחילה לא הבין את המפלצות של המבוך.


הם התחילו לנוע אל עבר מקום בו הם יחזיקו את היתרון מאחר והמפלצות שהקיפו אותם התקרבו אליהם.

אין ספור עצים בעלי קוטר של 5 מטרים נפרשו לכאן ולכאן באיזור בו הם נמצאו, וענפים של עצים שכנים הסתבכו אלו באלו.
האג'ימה השתמש ב[אווירודינמי] ויואה בקסם מסוג רוח על מנת לקפוץ מעל הענפים.
האג'ימה עמד לחסל את חיות הקסם על ידי צליפה בהם מלמעלה.

פחות מ-5 דקות אחר כך, ראפטורים החלו להופיע מתחתיהם.
האג'ימה התכוון לזרוק [רימון תבערה], אולם, הוא קפא במקומו. גופה של יואה גם התקשח עם ידה מוכנה לשחרר את הקסם שלה בכל רגע.
זה היה בגלל ש....

"למה לכל החבר'ה האלה יש פרחים?"

"גינת פרחים..."

היו שם יותר מעשרה ראפטורים ולכל אחד מהם היה פרח על ראשו. מה עוד, היה מגוון של פרחים.

הטסוקומי הלא מכוון של האג'ימה משך את תשומת הלב של כל הראפטורים. הראפטורים נכנסו לעמדה והתכוננו לזנק עליהם.
האסטרטגיה של האג'ימה הייתה להישאר מחוץ לטווח שלהם ואז לצלוף בהם עם דונאר, ובתור התחלה להפיל עליהם רימון תבערה.
קליעים נורו בזה אחר זה, הבזק לבן בישר על כל מוות, ואחד אחרי השני הראפטורים מתו לאחר שהראשים שלהם התפוצצו לחתיכות קטנות.
יואה השתמשה ב[חנית הארגמן] שלה בשביל להרוג את הראפטורים שסבבו אותם.

שלוש שניות לאחר מכן, [רימון התבערה] התפוצץ במרכז קבוצת הראפטורים.
נפט רותח בטמפרטורה של 3000 מעלות צלזיוס ניתז על הראפטורים.
האג'ימה נאנח מהקלה לאחר שראה שהנשקים שלו עבדו על חיות הקסם של הקומה הזו.
נראה כי העקרב ההוא היה מיוחד.

פחות מ-10 שניות לאחר מכן, כל האויבים חוסלו.
עם זאת, על פרצופו של האג'ימה הייתה הבעת פנים משועממת. יואה הבחינה בכך והטתה את ראשה לצד בעודה הולכת לעברו.

"...האג'ימה?"

"...יואה, זה לא מוזר?"

"?"

"הם היו חלשים מדי."

יואה שמה לב לכך אחרי שהיא שמעה את המילים האלו.
זה היה נכון, הטי-רקס והראפטורים חוסלו בקלות בגלל שהמהלכים שלהם היו כל כך פשוטים והמתקפות שלהם היו כל כך רגילות.
התנועות הלא טבעיות שלהם נראו כמעט מכניות, ואפילו צמאת הדם שלהם נראתה כך.
אחרי שראה את הראפטור שרמס את הפרח בזעם, הוא הרגיש שהפרחים האלו לא היו אמורים להיות עליהם.

בשנייה בה האג'ימה עמד לומר ליואה להתקדם בזהירות, [תפישת הנוכחות] שלו קלטה עוד חיות קסם שהתקדמו לעברם.
כמות עצומה של חיות קסם נאספה מכל עבר. הטווח של [תפישת הנוכחות] שלו היה עד לרדיוס של 20 מטרים מהם, וכל חיות הקסם שהוא חש על ידי כך התקדמו ישירות אליהם.

"יואה, זה רע. אני קולט 30, לא, 40 או יותר חיות קסם שמתקדמות לכיוון שלנו. נראה כאילו מישהו מורה עליהן להקיף אותנו מכל כיוון."

"...לברוח?"

"...לא, אנחנו לא יכולים עם כל כך הרבה שמקיפים אותנו. יהיה עדיף לחסל אותן מהצמרת של העץ הגבוה ביותר."

"נן... בוא נלך על כמה שיותר גדול."

"הו, לעזאזל עם זה!"

נעים במהירות גבוהה, הם הלכו במהרה לחפש אחר העץ הגבוה ביותר באזור. הם שברו את הענפים שחיות הקסם יכלו להשתמש בהם כדי לטפס למעלה אחרי שהם טיפסו בעזרתם.

האג'ימה חיכה ברוגע בעודו אוחז בדונאר. היד שלו הייתה תפוסה אז הוא נאלץ להשתמש בגוף שלו בתור מאחז בענף. יואה הבינה את זה ותפסה בעדינות את הקצה של הבגדים של האג'ימה. האחיזה שלה נהייתה מעט חזקה יותר.

ואז הקבוצה הראשונה הגיעה, שכללה לא רק ראפטורים, אלא גם טי-רקסים.
הטי-רקסים התנגחו בעץ, והראפטורים השתמשו בטפרים שלהם על מנת לטפס במעלה העץ.

האג'ימה לחץ על ההדק של דונאר. הוא ירה אל עבר הקרקע מה שנראה כמו הבזקים של אור ופגע בראפטורים שניסו לטפס על העץ.
כשהמחסנית של דונאר נגמרה, האג'ימה חשף את הצילינדר. עם תנועה סיבובית, הוא השתמש בחולץ של דונאר כדי לרוקן את המחסנית, ואז הוא טען מחדש את דונאר שהוא הניח בבית השחי השמאלי שלו.


זה לקח 5 שניות.


[רימון הבעירה] שהוא זרק ממש לפני שהוא התחיל התפוצץ בין חיות הקסם.
להבות ריקדו ומילאו את האזור.
דונאר נורה שוב אחרי הטעינה מחדש. 15 מחיות הקסם הובסו כבר עם זה בלבד, אבל זה לא היה מספיק.

זמן קצר מאוד עבר, ו-30 ראפטורים ו-4 טי-רקסים נוספים נאספו מתחת לעיניהם.
הם ניסו לרסק את העץ שהאג'ימה ויואה היו עליו, או שניסו לטפס למעלה ולתקוף אותם.

"האג'ימה?"

"עוד לא... רק עוד קצת."

האג'ימה ענה ליואה בעודו יורה על הראפטורים.
היא המשיכה לרכז את כוחות הקסם שלה, מתוך האמונה שלה בו.

לבסוף, יותר מ-50 חיות קסם נאספו מתחתיהם, למרות שזה היה לא יותר מהערכה פרועה מאחר והיה קשה להפריד ביניהם כשהם היו צפופים כל כך.
האג'ימה אותת ליואה בשביל לומר שהמספר שהוא חש עם [תפישת נוכחות] היה בערך זה.

"יואה!"

"נן! [גיהינום קפוא]!"

כשיואה הטילה את הקסם שלה, האזור שמתחתם קפא בין רגע, והקיפאון המשיך להתפשט. האזור שמתחתיהם כוסה בקרח כחלחל.
כשהקרח יצר מגע עם חיות הקסם, הוא כיסה אותן לגמרי כמו ארון קבורה.
לא היה להם אפילו רגע אחד להתנגד. חיות הקסם איבדו את האור בעיניים שלהן אחרי שהן נלכדו בתוך הקרח.
אזור בשטח של 50 מ"ר הוקפא על ידי הכישוף הזה.
הוא היה ראוי לשם "קסם להשמדה המונית".

"אהה...אהה..."

"עבודה טובה. כצפוי מנסיכת הערפדים."

"...קופופו..."

האג'ימה שיבח את יואה למראה הנוף שסבב אותם. בדיוק כמו שהשתמע משמו של הכישוף הזה, כל שסבב אותם נראה כמו גיהינום קפוא.
כוחות הקסם של יואה אזלו לאחר שהיא השתמשה בכישוף הזה, שהיה מהדרגה הגבוהה ביותר.
היא התנשפה כבדות. ככל הנראה, היא סובלת מתשישות.

האג'ימה התיישב לצידה, הניח את ידו על המותניים שלה והציג לה את העורף שלו. זה על מנת שהיא תוכל להתאושש. למרות שהיא יכולה להשתמש ב[שיקוי] במקום, לערפדים לוקח זמן רב להתאושש על ידי השימוש בו.
נראה כי דם הוא הכי טוב לשם כך אחרי הכל.

יואה הרגישה נבוכה – למרות הפנים חסרות ההבעה שלה – מהשבח שהיא קיבלה מהאג'ימה, ופשוט צחקה.
היא הסמיקה בעוד שהיא הניחה את פיה כנגד עורפו.

אולם, האג'ימה נעמד לפתע עם הבעת פנים חמורה על פניו. [תפישת הנוכחות] שלו קלטה יותר מ-100 חיות קסם.

"יואה, יש עוד פי כמה יותר אויבים."

"?!"

"אם יש כל כך הרבה, יש משהו שהולך כאן. אנחנו חיסלנו את כל אלו ממש לפני רגע. ועדיין, עוד מתקפת התאבדות... כאילו הם אולצו לעשות את זה... הפרח הזה... אולי."

"...טפיל."

"יואה גם חושבת ככה?"

היא הנהנה בשביל לאשר את דבריו.

"...אמור להיות גוף מרכזי."

"לפי מה שזה נראה, כל עוד הפרחים האלו עליהם, הם כמו בובות. זה אנחנו נגד כל חיות הקסם שבקומה הזאת."

לפני שהם ימחצו תחת המספר הרב של חיות הקסם שתקפו אותם, הם צריכים לחפש אחר הגוף המרכזי. לחפש אחר המדרגות לקומה הנמוכה יותר יהיה קשה ביותר אם הם לא יטפלו קודם בבעיה הזו.
למרות שהם עלולים למצוא את הדרך למטה תוך כדי.

לא היה לו זמן לתת ליואה למצוץ את דמו, אז הוא ניסה לתת לה במקום מהמים הקדושים. אולם, יואה סירבה לכך. היא מתחה את שתי ידיה לעברו של האג'ימה המבולבל ואמרה...

"האג'ימה... לסחוב...."

"בת כמה את?! את רוצה לנסות למצוץ לי את הדם תוך כדי תנועה?!"

האג'ימה צדק. יואה הנהנה בראשה כדי לומר לו את זה.
עם מים קדושים, ההתחדשות של כוח הקסם של יואה נעשתה בקצב איטי, והוא רוצה לחדש אותו כהכנה למקרים לא צפויים.
עם זאת, הוא חש בהתנגדות קלה על כך שהוא יצטרך לסחוב אותה בזמן שהוא רץ לו נואשות.
אולם, נחיצות לא יודעת גבולות.

הוא הסכים לסחוב אותה... בגלל שאחרת, הם לא יוכלו להתקדם.
הוא נשא אותה על גבו בשק קמח והתחיל לחפש אחר הגוף המרכזי.

ובכך הגענו לסיטואציה הנוכחית.

אחרי האג'ימה ויואה רודפים קרוב ל-200 חיות קסם.
למרות שיואה כבר סיימה את הארוחה שלה, היא לא יורדת ממנו מאחר והעשבים שסביבם גבוהים מדי.

מחיות הקסם שמאחוריהם...

דודודודודודודודודודו ! !

חיות הקסם מתקרבות אליהם עם הקול הזה.
ראפטורים רצים זה לצידו של זה בעודם מתחבאים בין העשב הגבוה, ותוקפים אותם מכל כיוון.
האג'ימה רץ אל עבר המקום שהוא מצא כמחשיד ביותר, בעודו תוקף אותם חזרה.
יואה מנעה מהמצור שהוטל עליהם מלהכריע אותם בעזרת הקסם שלה.

קאפו~ צ'ו~ (הערת המתרגם: גם לי היה קשה להבין, אבל מסתבר שזה הצליל של יואה מוצצת ממנו את הדם שלו.)

האג'ימה ויואה הביטו קדימה אל היציאה מהיער, אל עבר קיר המבוך מעבר לעשב. זה נראה כמו מערה עם סדק שהתפשט מהמרכז שלה.
 

'למה, בגלל שהמקום הזה היה מה שהם חיפשו?'
לחיות הקסם שתקפו אותם היה מעין הרגל בתנועותיהם. כשהאג'ימה תקף אותם בעודם מתקדמים, התנועות שלהם נהיו אלימות רק כשהם ניסו לרוץ לכיוון מסוים. זה היה כאילו הם ניסו להוביל אותם הרחק ממקום מסוים...
ככל שהם התקדמו לכיוון אליו הם הובילו אותם, כמות חיות הקסם הלכה וגדלה. הם לא יכלו להרשות לעצמם להמשיך ככה, ולכן החליטו לרוץ לכיוון אותו מקום ממנו הראפטורים ניסו להרחיק אותם.

כמתברר, ההתחבאות שלהם בדשא הובילה אותם לכישלונם.
האג'ימה קפץ מעליהם באמצעות [אווירודינמי] ואז האיץ על האדמה באמצעות [כיווץ קרקע].

קאפו~ צ'ו ~

"יואה-סאן?! את יכולה להפסיק כבר למצוץ לי את הדם?!"

"...בלתי נמנע."

"שקרים! כוח הקסם שלך כמעט התאושש כבר!

"...הפרחים של היצורים האלו...גם אני...קו~ טסו~."

"מה זו האנחה הלא טבעית הזו? אל תנסי להאשים מישהו אחר, באקה! אני לא יכול לעמוד בזה, הוי!"

למרות הסיטואציה בה הם נמצאים, יואה אובססיבית כלפי הדם של האג'ימה, על אף שזה לא כל כך מוזר שבת מלוכה לשעבר לא מצליחה לדחות סיפוקים. למרות שהאג'ימה דיבר עם יואה, הוא עדיין המשיך לתקוף בחזרה את הראפטורים שתקפו אותם.
האג'ימה קפץ אל תוך הסדק, לוקח איתו 200 חיות קסם.

הסדקים למערה היו צרים כל כך שלשני אנשים מבוגרים יהיה קשה לעבור שם זה לצידו של זה.
כמובן, הטי-רקסים לא יכלו לעבור שם והראפטורים יכלו להיכנס רק אם הלכו אחד אחרי השני.
אחד מהראפטורים שנכנס ניסה לשסות בהאג'ימה עם הטפרים שלו. לפני שהוא הספיק לתקוף, האג'ימה ירה בו עם דונאר.
האג'ימה השתמש בטרנסמוטציה שלו בשביל לחסום את הסדק.

"פיו, אנחנו נהיה בסדר לבינתיים ככה."

"...עבודה טובה. (Good job)."

"אם זה מה שאת חושבת, את יכולה לרדת ממני?"

"...מו....אין ברירה."

יואה ירדה מהאג'ימה באי רצון לאור דבריו.
נראה כי הגב שלו נוח מאוד.

"טוב, אז החבר'ה האלו היו די נואשים. יכול להיות שהמקום הזה הוא בינגו? אל תורידי את המשמר שלך."

"...נן".

מאחר והכניסה נחסמה עם טרנסמוטציה, הם שניהם התקדמו עמוק יותר אל תוך המערה.

הם הגיעו אל אולם גדול אחרי שהלכו לזמן מה. הסדקים בקירות המשיכו אפילו אל מעמקי האולם. יכול להיות שזו הדרך שמובילה לקומה נמוכה יותר.
האג'ימה סרק את סביבתו. הוא לא חש בשום דבר אבל בכל זאת לא הוריד את המשמר שלו, כתוצאה מהתחושה הלא נעימה שהייתה לו. יש הרבה חיות קסם במבוך הזה שיכלו להישאר חבויים מחושיו.

כשהם הגיעו אל מרכז החדר, זה קרה.


מכל כיוון, אין ספור דברים שנראו כמו כדורי פינג פונג ירוקים עפו פנימה.
יואה והאג'ימה נעמדו במיידית גב אל גב, והחלו ליירט את הכדורים המעופפים.

 האג'ימה החליט ליצור חומת אבן מאחר ומספר הכדורים בקלות עבר את ה-100. החומה שיצר הייתה חזקה מספיק בשביל למנוע מהכדורים מלחדור דרכה. נראה כי לכדורים לא היה כוח רב כל כך.
יואה ירטה את הכדורים עם קסם הרוח שלה ועם המהירות האדירה שלו בלי אף בעיה.

"יואה, זו כנראה מתקפה מהגוף המרכזי. את יודעת איפה הוא?"

"..."

"יואה?"

האג'ימה שאל אותה אם היא ידעה לגבי המיקום של הגוף המרכזי. יואה לא הייתה בעלת יכולת חיפוש כמו [תפישת נוכחות], אך בתור ערפדית, החושים שלה חדים יותר מאשר אלו של האג'ימה.
אולם, היא לא ענתה על שאלתו.
בחשד, האג'ימה קרא בשמה, אבל התשובה שלה הייתה...

"...תברח...האג'ימה!"

לפני שמישהו שם לב, היד שלה הייתה מול האג'ימה. רוח התכנסה על ידה. האינסטיקטים שלו הזהירו אותו בפרעות, והאג'ימה קפץ לאחור במלוא כוחו.
להב של רוח כבירה עבר במקום בו האג'ימה היה ממש עד לפני רגע וחצתה לשניים את הצוק שהיה מאחוריו.

"יואה?!"

האג'ימה הרים את קולו בהלם ממתקפת הפתע של יואה, אך הבין מיד את הסיטואציה כשראה מה שהיה על ראשה של יואה. כן, פרח פרח גם מראשה של יואה.
אם אתם שואלים אם הפרח התאים ליואה, אז התשובה היא כן מוחלט. ורד הארגמן הזה התאים למראה שלה ללא ספק.

 

1cl68ia.jpg

 

"חרא, אלו היו הכדורים הירוקים האלו?!"

האג'ימה רצה להרביץ לעצמו על חוסר הזהירות שלו.
הוא המשיך להתחמק ממתקפות הרוח של יואה.

"האג'ימה...הוו..."

הבעת הפנים של יואה השתנתה מחוסר ההבעה הרגיל שלה להבעה מלאת צער. כשהפרחים ירדו מראשם של הראפטורים, הם רמסו אותם בשנאה. משמע, האחד עליו שולטים עדיין מודע למה שקורה, ורק החופש של הגוף שלו נלקח ממנו.

אולם, אם כך, אז האג'ימה יודע כבר איך לשחרר אותה משליטת הפרח. האג'ימה ניסה לירות עם דונאר אותו הוא כיוון אל הפרח.


עם זאת, נראה כאילו האחד ששולט עליה היה מודע לכך שהאג'ימה ירה כבר באחד מהפרחים לפני כן ועל יכולת הקפיצה שלו, אז זו הייתה משימה מאוד לא פשוטה עבורו.

גופה של יואה נע כאילו כדי להגן על הפרח. היא זזה הרבה, והיה הסיכוי שהירייה הייתה מופצצת לה את הראש.
האג'ימה התקרב כדי לנסות לחתוך את הפרח, אבל אז יואה פגעה בראש שלה.

"...יש לך אומץ..."

זו הייתה אזהרה להאג'ימה שיתרחק, אחרת יואה תהפוך למטרה של הקסם שלה עצמה. יואה כמעט והייתה בת אלמוות. אולם, הוא לא יכל לשלול את האפשרות שאולי יש לה כישוף מהדרגה הגבוהה ביותר שיכול להפוך אותה לאפר ולמנוע ממנה את ההתחדשות שלה. בנוסף, יואה יכולה להטיל כישופים כאלו באופן כמעט מידי. הוא רצה להימנע מההימור שנקרא מתקפת התאבדות.

המפלצת הופיע מהסדקים האפלים, כאילו הייתה מודעת להססנות של האג'ימה.

חיית קסם שהייתה שילוב של אישה וצמח הופיעה. היא הייתה דומה לדריאדה או ארוראונה כמו שניתן למצוא במשחקי RPG. המפלצת עמדה מלפני האג'ימה.


ישנה אגדה שאומרת שדריאדות נראות כנשים יפיפיות ולא עוינות, שמביאות מזל טוב. אולם, האחת שלפניו לא נתנה לו את הרושם הזה. נכון, היא נראתה כמו בת אנוש, אבל היה לה פרצוף מכוער, כאילו כל הכיעור הפנימי שלה עלה על גדותיו ויצא החוצה.
היו לה גם אינספור גפנים שהתפתלו סביבה כמו משושים, וזה נתן הרגשה קריפית.
ה"פה" שלה צחק וגיחך על משהו.

האג'ימה כיוון אליה את האקדח שלו במידי. אולם, יואה נכנסה אל קו האש שלו.

"האג'ימה...אני מצטערת..."

יואה חרקה בשיניה עם הבעת פנים כאובה.
לא להיות מסוגלת לשלוט בעצמה היה דבר בלתי נסבל. היא בוודאי עדיין מתנגדת נואשות לשליטה בה. דם זלג מקצה שפתיה כשהיא הביעה את הצער שלה. ככל הנראה, הניבים החדים שלה היו הגורם לכך. האם זה היה בגלל שהיא חשה תסכול על עצמה, או שבגלל שתקפה את האג'ימה, או אולי בגלל שניהם?

הארוראונה ירתה עוד כדורים ירוקים אל עבר האג'ימה בעודה משתמשת ביואה כמגן אנושי.

האג'ימה חסם אותם עם דונאר. הם הושמדו ופיזרו לאוויר נבגים, למרות שלא היה ניתן לראות אותם.

אולם, בניגוד ליואה, לא היה אף סימן לנביטה של פרח על ראשו של האג'ימה. הצחוק שנשמע מחיית הקסם פסק, והוחלף בבלבול. נראה כי הנבגים לא עבדו על האג'ימה.

(רוב הסיכויים שזה בגלל כל העמידויות שלי.)

בדיוק כפי שהאג'ימה ניחש, הנבגים היו בעצם סוג של נוירו-טוקסין. ה[עמידות מפני רעל] שלו אפשרה לו להתנגד להשפעתם. במילים אחרות, העובדה שזה לא עבד על האג'ימה הייתה בעצם מזל טהור, ואי-אפשר להאשים את יואה על מה שקרה. אין צורך שיואה תחוש בצער.

(הערת המתרגם: ב"נוירו" הכוונה למוח, למערכת העצבים. "טוקסין" משמעו רעלן. העיקרון כאן הוא שהנבגים הם בעצם סוג של רעל).

בהבנה שהנבגים חסרי תועלת כנגד האג'ימה, חיית הקסם הורתה על יואה להטיל את הכישוף שלה בעודה במצב רוח רע. פעם נוספת, להב של רוח נוצר. האג'ימה חשב שייתכן והארוראונה לא יכולה להשתמש בפוטנציאל המלא של הקורבנות שלה. דרך התנועה הפשוטה של הראפטורים  הייתה ההוכחה לכך.

(זאת ברכה במסכה.)

אם הוא ינסה להתחמק מלהב הרוח, הארוראונה פשוט תאיים לפגוע ביואה במקום. האג'ימה השתמש ב[ואג'רה] , הקסם הייחודי שהוא השיג מהציקלופים, בשביל לעמוד בלהבי הרוח.

היכולת הזו עוטפת את הגוף שלו בכוח קסם כמו קימונו וממצקת אותו ליצירת שכבת הגנה על פני העור שלו. היכולת האמינה הזו מעניקה כוח הגנתי הראוי לשמה.
בגלל שהאג'ימה עדיין היה לא מנוסה בשימוש ביכולת הזו, הוא הכוח שהציג היה רק 1/10 מכוחו של המקורי.
ללהבים לא הייתה עוצמה של ממש למרות שהיו חדים במיוחד, אז הוא הצליח לעמוד בהם.

(הערת המתרגם: ואג'רה זה בעצם סוג של נשק שבא מאמונה של דת כזו או אחרת, המחזיק במאפיינים של היהלום – בלתי ניתנת להשמדה – אך גם במאפיינים של מכת ברק – עוצמה שלא ניתן להגן בפניה.)

(יש דרך ליישב את זה במידי, אבל... אחרי זה יהיה מפחיד... או שאולי כדי לי לזרוק רימון תבערה?)

בעוד שהאג'ימה הרהר בפתרון לסיטואציה, יואה זעקה זעקה מלאת יגון.

"האג'ימה!... אני אהיה בסדר... פשוט תירה!"

יואה הכינה את עצמה לזה.
אם היא לא יכולה לשלוט בעצמה, אז היא מעדיפה כבר שהאג'ימה יירה בה. בעיניה האדומות שהביטו ישירות על האג'ימה היה ניתן לראות רצון שכזה.

אני מצב שאני אוכל לעשות משהו כזה! אני בטוח אציל אותך!
בדרך כלל שורה חמה כמו אלו הייתה נאמרת בסיטואציה כזאת, בשביל לחזק את הקשר בין הגיבור של הסיפור לגיבורה. ההאג'ימה הקודם היה עושה את זה. אבל אחד מהמאפיינים של ההאג'ימה הנוכחי הוא לבגוד בציפיות כאלו.

"הא, את בטוחה שזה בסדר? זה יקל עליי."

דופאן!!

קול יריית אקדח הדהד באולם.

כשהוא שמע את מילותיה של יואה, האג'ימה משך בהדק מבלי להסס. האולם התמלא באוויר קר ובדממה. עלי הכותרת של הורד ריקדו באוויר ונפלו אל הקרקע.

יואה מצמצה את עיניה בהפתעה. ניתן היה לראות את ההפתעה גם בעיניה של הארוראונה.

בשביל לוודא שהפרח כבר לא היה שם, יואה הניחה את שני ידיה על ראשה, אך כל שמצאה היה שערותיה הבלונדיניות שנתלשו.
הארוראונה גם הבינה את הסיטואציה, והביטה בהאג'ימה עם עיניים מאשימות.

"לא, אל תעשי לי עיניים כאלו."

דופאן!!

האג'ימה ירה עם האקדח שלו ביחד עם הטסוקומי הזה.
ראשה של הארוראונה התפוצץ, מעיף נוזלים ירוקים לכל עבר. הגוף שלה נפל על האדמה בעודו מפרכס.

"אז, יואה, את בסדר? משהו מרגיש לך לא בנוח?"

האג'ימה ווידא את ביטחונה של יואה עם טון אגבי.
אולם, יואה עדיין שיפשפה את ראשה והביטה בו בצורה מוזרה.

"...ירית."

"אה? טוב, את אמרת לי לירות."

"...אתה לא היססת..."

"זה, אני יריתי רק אחרי שהייתי בטוח בכיוון שלי. ידעתי ללא ספק שיואה יכולה לעמוד בזה. מעכשיו והלאה אני אקח את זה בחשבון."

"...הקרקפת שלי, גולחה קצת... אולי..."

"טוב, אם מדובר רק במשהו ברמה הזאת, את יכולה לרפא את זה, לא? אין בעיה."

"אוו~..."

יואה החלה להרביץ לבטן של האג'ימה מבלי להפסיק עם פרצוף שאמר "זה בהחלט נכון, אבל...!".


בהחלט, היא אמרה לו לירות, והיא הכינה את עצמה לזה. אבל, יואה היא אישה. גם לה היו חלומות. הוא היה יכול להסס מעט. על התגובה חסרת הרגש הזו, היא רצתה להתלונן.

האג'ימה לא דאג ליואה אחרי שהוא גילה שכל עוד היא תחת שליטה, היא לא תוכל להשתמש בקסם מהדרגה הגבוהה. היו מספר כישופים שיכלו לגבור על האלמוות שלה. להסס במהלך קרב היה הטאבו הגדול ביותר שיש, גם אם לירות מבלי להסס זה דבר לא נעים.
האג'ימה הטה את ראשו בתהייה ממה נבעה חוסר שביעות הרצון שלה.
יואה הבינה שהיא הפסידה בוויכוח הזה עם האג'ימה, ופשוט הסתובבה ממנו עם פרצוף זועף.

בעודו חושב איך לתקן את מצב הרוח שלה, האג'ימה נאנח בליבו.


נראה שזה הולך להיות הרבה יותר קשה מאשר הקרב עם הארוראונה.

 הערות:

1. שמות:

ראפטור - Raptor.

-ואג'רה - Vajra.

-גיהינום קפוא - Freezing Hell.

-ארוראונה -Aruraune.

 

אריפורטה - הדמויות בווליום 1

silver207

הדמויות באריפורטה ווליום 1:

**מכיל ספוילרים למי שלא הגיע לצ'אפטר 10!!**

 

האג'ימה נאגומו-

(לפני השינוי)

lbnhi7m.jpg

(אחרי השינוי)

lgohmzf.jpg

יואה-

(כריכה ווליום 1)

r261cy5.jpg

(יואה בלבוש הרגיל שלה)

6d9ojbh.jpg

קאורי שירסאקי-

(שיחה לאור ירח)

i7z9inj.jpg

(בגדים רגילים לבינתיים)

zm16uhz.jpg

יהאגאשי שיזוקו-

(כריכה ווליום 5)

fsjld1d.jpg

 

אמנוגאווה קואקי-

(נלקח מווליום 2)

5c28mr4.png

 

טאניגוצ'י סוזו-

(נלקח מווליום 4 - סוזו היא כמובן הסוטה שמטרידה את קאורי)

7gr1b2j.png

 

נאקמורה ארי-

(כריכה ווליום 6)

vr1l01k.jpg

 

אייקו-סנסאי-

(נלקח מווליום 3)

lmp1w12.png

 

 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צד חברי הכיתה 2, חלק 2 - "מעבר לעבר"

silver207

לילה טוב לכולם, כפי שהבטחתי, הנה הצ'אפטר השני לשבוע. מאחר ויש חופש עד שלישי, ויהיה לי די הרבה זמן אני מניח, אני מתכנן להוציא בשבוע הבא לפחות 3 צ'אפטרים ולא לפחות 2.

לפני שנמשיך, רציתי רק לשאול אם אתם אוהבים שאני רושם גם את השמות באנגלית או שלא צריך. פשוט תגידו ואני אוסיף לצ'אפטר הזה ואמשיך עם זה.

בנוסף, רציתי לשאול אם תרצו לראות איך כל הדמויות נראות. רובן מופיעות באיורים של ה-LN פשוט עוד לא הגענו אליהם. זה לא ספוילר, אז אם אתם רוצים לראות אני אצרף את זה לצ'אפטר הבא.

אז, מבלי להכביר יותר מדי במילים, הצ'אפטר- 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צד חברי הכיתה 2, חלק 2 – מעבר לעבר

קואקי היה הראשון לתקוף.

"אינספור כנפיים מרקיעות, הגיעו אל המרומים, [הבזק מרקיע] !"

השיסוף המעוקל של האור פגע בבהמות' בקול שאגה.
לפני כן, הוא לא יכל לפצוע את הבהמות' אפילו אם היכולת החזקה ביותר שלו – "עוצמת גן העדן". אולם, הוא רצה להראות לכולם שהוא לא אותו הדבר כמו שהוא היה קודם, מה שהוכח ברגע זה ממש.

"גורווואה!"

חתך חרב אלכסוני הופיע על חזו של הבהמות'.
הוא שרט בקרקע וצרח בעוד שהדם האדום הכהה שלו נטף אל הרצפה.

"אנחנו יכולים לעשות את זה! אנחנו בהחלט חזקים יותר! נאגיאמה לצד שמאל, הייאמה קח את הצד האחורי, מאלד קח את הצד הימני! הלוחמים המאספים, תכינו את הקסם שלכם! קסם בדרגה גבוהה!"

קואקי נתן את ההוראות שלו אחת אחרי השנייה. אלו היו התוצאות של האימונים של המפקד מאלד.

"הו, הוא נתן הוראות טובות מבלי להסס. שמעתם? כל הלוחמים, עקבו אחר הוראותיו של קואקי!"

מאלד צעק ורץ בשביל להקיף את צידו הימני של הבמות' עם אביריו.
כולם החלו לנוע באותו רגע והקיפו את הבהמות'.

חיל החלוץ שלהם יצר מיד שורת הגנה שניסתה נואשות למנוע מהבהמות' המשתולל מלהגיע אל הלוחמים המאספים.

"גורווואה!"

עם השאגה הזו, הבהמות' שלח רגליו בקרקע והשמיד אותה בהסתערותו.

"כאילו שאני אתן לך לעשות את זה!"

"אני לא ארשה לך!"

ריוטארו וג'וגו – השניים הגדולים ביותר מבין חברי הכיתה – מיהרו לחסום את הבהמות' והתחילו להיאבק איתו.

"הכוח לבקע את הקרקע! [כוח הרקוליאני]!"

משתמשים בכוח הפיזי שלהם, שחוזק על ידי קסם, הם עצרו את הסתערותו של הבהמות' בעוד שהרגליים שלהם החליקו על פני הקרקע.

"גאאה!"

"ראאאאאה!"

"אווווווווו!"

כל אחד מהשלושה צעק ומתח את השרירים שלו.
בני האדם הקטנים לא יכלו לעצור לגמרי את הבהמות', אבל זה היה מספיק בשביל לקטול את המומנטום שלו.
הבהמות' רקע ברגליו בכעס כתוצאה מכך.

"הבזק נעלה חותך כל, [קטיעה מוחלטת]!"

טכניקת הבטאוג'וטסו של שיזוקו פגעה בקרנו של הבהמות'.
אפילו עם חרב הארטיפקט שהייתה בעלת קסם שהוסיף לחדותה, החרב נעצרה באמצע הדרך ולא הצליחה להשלים את הקטיעה.

"קשה כתמיד."

"תשאירי את זה לי! שחק, רסק, פוצץ, [פטיש כביר]!"

מאלד קפץ והניף את החרב שלו אל עבר חרבה של שיזוקו שהייתה תקועה באמצע הדרך בקרנו של הבהמות'.
המכה החדה, הכבדה הזו ששופרה על ידה קסם עזרה לחזק את חרבה של שיזוקו ודחפה אותה עמוק יותר אל תוך קרנו של הבהמות'.

עם המתקפה הזו, אחת מקרניו של הבהמות' נקטעה.

"גאאאה?!"

הבהמות' התחיל להשתולל עם כל כוחו אחרי הקטיעה הזו.
ההשתוללות הזו גרמה לאנשים לעוף משם מכוחו של הבהמות'.

"האור העדין המחבק כל, [הילה]!"

אין ספור רשתות עשויות אור נוצרו, עפו קדימה ועטפו בעדינות את ארבעת אלו, אחרי שהם פגעו בקרקע וכל האוויר יצא מריאותיהם.
הכישוף שקאורי הטילה היה קסם אור הגנתי משנה-צורה שחיסל את ההלם.

בין רגע, קאורי החלה לדקלם כישוף ריפוי.

"ברכת גן העדן, רפאי בצורה אוניברסלית, [שיחזור גן העדן]!"

למרות שזה לא קרה לארבעתם בו זמנית, הם כולם רופאו.
הכישוף הזה היה כישוף ריפוי היקפי מהדרגה הבינונית. הוא יכל לרפא מספר אנשים בו זמנית.
"[שיחזור גן העדן]" הוא הגרסה ברמה הגבוהה יותר של "[ברכת גן העדן]" בו היא השתמשה לפני כן.

קואקי נעמד בתנוחה שמטרתה הייתה נעיצת החרב באויב והסתער ישירות אל עבר הבהמות' המשתולל.
הוא דקר את חרבו אל תוך הפצע שנגרם לו קודם בעוד שהוא סיים עם הדקלום שלו.

"[התפרצות אור]!"

כוח הקסם אדיר המימדים שאוחסן בתוך החרב הקדושה זרם אל תוך הפצע וגרם לפיצוץ.

"גאאאה!"

כמות גדולה של דם התפרצה מהפצע הזה.
הבהמות' הניף את הטפרים החדים שלו אל עבר קואקי בשהייה הקצרה שנוצרה אחרי שהוא ביצע את המתקפה שלו.

"קוווו!"

קואקי נאנק והועף משם בכוח.
השריון הקדוש שלבש הסיט את הטפרים, אבל האימפקט עדיין עבר דרכו וגרם לו להשתעל.
הכאב נמשך לשנייה בלבד. קאורי ריפאה אותו במהרה.

"ברכת גן העדן, שחזרי את כוחו, [גן עדן חסר מנוח]!"

הכישוף איבד את היכולת שלו לרפא מספר אנשים, אבל זה העלה את הכוח שלו כלפי מטרות בודדות.
קואקי נרפא ברגע שהאור עטף אותו.

הבהמות' העיף עוד חברים במשלחת כשקואקי הועף לאחור.
מבלי להתייחס לפציעה שלו, הוא התחיל לזהור באור אדום לוהט.

"...אפילו בלי הקרן שלו, הוא עדיין יכול להשתמש בכישוף. הנה זה בא!"

האזהרה של שיזוקו נשמעה באותו הרגע שבו הבהמות' זינק.
כולם שם כבר חוו במו עיניהם את הקסם הייחודי של הבהמות'. עם זאת, קפיצת הרוחק של הבהמות' הזה הייתה בלתי צפויה.
החיה זינקה בקלות מעל חיל החלוץ שלהם ישר אל עבר הלוחמים המאספים. הוא לא קפץ אף לא פעם אחת בקרב שלהם בגשר והם לא העלו אפילו בדמיונם שהוא יכול לקפוץ למרחק שכזה.
על פניהם של חברי חיל החלוץ עלתה הבעת פנים חסרת סבלנות.

אחת מהלוחמים המאספים עצרה את הדקלום שלה וצעדה קדימה.
זו הייתה טאניגוצ'י סוזו.

"בזאת מקום קדוש זה, אויבו של האל אינו יעבור, [סגולה מוחלטת]!"

כיפת האור הופיעה בדיוק כשהבהמות' נחת עליהם כמו מטאור.
פיצוץ על קולי מחריש אוזניים וגלי הדף התפשטו מאותו מקום והקרקע שסביבם רוסקה לכדי מה שנראה כמו קורי עכביש.

עם זאת, ההגנה המוחלטת שסוזו יצרה עמדה בכוחו של מתקפתו של הבהמות'.
אולם, מה שהשתמשה בו הייתה הגרסה בעלת 2 הפסוקים של המחסום הזה, לא הגרסה בעלת 4 הפסוקים, אז לא היה לו את הכוח המקורי שלו.
כבר החלו להופיע סדקים במחסום.

עם העיסוק של סוזו לא היה "מאסטרית מחסומים", המחסום לא היה נוצר בכלל.
סוזו שחקה את שיניה בעוד שהיא יצקה כוח קסם השווה ל-2 פסוקים אל תוך כישוף שבדרך כלל לא השתמש בכמות מזערית שכזו.
היא המשיכה לדמיין את המראה של הקסם הזה בעיני רוחה בעוד שהיא הרימה את שתי ידיה נואשות.
הסדקים במחסום נעלמו. היא האמינה שההגנה שלה הייתה מוחלטת.

"הווו! אני לא אפסיד!"

מהבהמות', מבט מלא ברצון רצחני חדר דרך המחסום ונחת ישירות על סוזו.
הגוף שלה הותקף על ידי פחד וידיה רעדו. היא צעקה נואשות כדי להעביר לכל השאר שהיא מתקרבת לגבול שלה.
הבהמות' המשיך את ההתקפה שלו והיא כנראה לא תחזיק מעמד עוד יותר מ-10 שניות.

זה הולך להישבר!
כשסוזו חשבה זאת בליבה...

"ברכת גן העדן, מיסתורין כאן, [ויתור גן העדן]!"

גופה של סוזו נעטף על ידי אור, ויחד עם כך הכמות של כוח הקסם שנוצק אל תוך הכישוף שלה גבר.
זה היה כישופה של קאורי שחידש כוח קסם.
במקור, זה היה כישוף שמטרתו הייתה לשחזר את הכוח של קסמים של אחרים, שנע לפי הקסם שהיה חרוט במערך שלו, ויכל לגרום לזרימה של כוח קסם בשביל להעלות את הכמות המקורית של הקסם.
זו הייתה הדרך שבה הקסם הזה פעל. קאורי יכלה להשתמש בו רק בשל עיסוק ה"מרפאת" שלה.

"אם זה ככה...! אני אוהבת אותך קאורין!"

סוזו יצקה את הכמות המקורית של ארבעת הפסוקים אך תוך המגן והוא שוחזר לשלמותו. כל הסדקים נסגרו בין רגע.

מעוצבן מכך שהוא לא יכל לפרוץ דרך המחסום, הבהמות' נהם בזעם אל גסת הרוח שהטילה את הכישוף הזה.
היא לא זזה מפני המבט היוקד הזה ובמקום החזירה אחד משלה.

סוף סוף, הקרן החלה לאבד את האור האדום לוהט שלה.
הבהמות' איבד את המומנטום שלו ונפל על הקרקע. המחסום של סוזו חדל מלהתקיים באותו זמן.

הבהמות' ניסה לכוון אל עבר סוזו שהתנשפה כבדות, אבל חיל החלוץ כבר הגיעו אליו.

"הלוחמים המאספים לסגת!"

הקבוצה שמאחור נסוגה לעברו של קואקי, והקבוצה שמקדימה סגרה על המפלצת.
הם השתמשו בטקטיקה של פגע וברח, עד שהלוחמים מאחור סיימו עם הדקלום שלהם.

"סוגו לאחור!"

ארי, הנציגה של הלוחמים המאספים, נתנה את הסימן.
קואקי והאחרים שמעו את הסימן הזה והרחיקו את עצמם מהבהמות'.

אחרי שהם נסוגו, כישוף מתקדם מבוסס אש נורה.

"""""[שמש חורכת]"""""

חמישה אנשים ביצעו את הקסם המתקדם הזה.
להבות בטמפרטורה גבוהה נאספו לכדי ספירה, ושרפו את הסביבה כמו השמש.
ה[שמש החורכת] נוצרה ישירות מעל הבהמות' והייתה בעלת קוטר של 8 מטרים, ומיד לאחר שסיימה את התהוותה היא נפלה לעבר החיה.

כמות עצומה של חום תקפה את הבהמות'.
הגודל של הכוח הזה היה גדול כל כך עד לרמה שאפילו בן ברית עלול להיפגע על ידו.
אז, הם מיהרו להטיל מחסום מגן.
[שמש חורכת] לא השאירה אף זמן חופשי לבהמות' בשביל להימלט, ובמהרה, השכבה החיצונית הקשיחה שלו החלה להינתך.

"גוורואהגאאה!"

זעקות המוות של הבהמות' מילאו את האולם – זעקות שהיו מוכרות להם מהיום ההוא.
הזעקות שלו היו מחרישות אוזניים, אבל במהרה הן פסקו כאילו הן נכלו על ידי הלהבות.

במרכז האזור שהושחר מהשריפה, כל שנותר מהחיה היה הריסות גופו.

"ני-ניצחנו?"

"אני חושב שניצחנו..."

"ניצחנו..."

"ברצינות?"

"אתה רציני?"

כולם הביטו בהלם אל עבר המקום בו היה הבהמות'. מעט בכל פעם, מלמולי ניצחון נשמעו מביניהם.
קואקי היה המום, וכשהוא חזר לחושיו; הוא הניף את החרב הקדושה שלו אל מעל ראשו ויישר את הגב שלו.

"נכון! זה הניצחון שלנו!"

נראה כאילו החרב הגיבה לרגשותיו מאחר והיא התחילה לבהוק.
מזעקת הניצחון שלו, ההבנה קרתה באחרים ותרועות החלו להישמע מהם.
הבנים טפחו זה על כתפו של זה, בזמן שהבנות חיבקו זו את זו. מאלד והאחרים הורשמו מהם.

שיזוקו קראה לקאורי, שעדיין נעצה את מבטה במקום שבו היה הבהמות'.

"קאורי? מה קרה?"

"הא, אהה, שיזוקו-צ'אן... כן, זה שום דבר. פשוט חשבתי על כמה רחוק הגענו."

קאורי ענתה לשיזוקו עם חיוך מריר פרוש על פניה.
היא שקעה ברגשותיה אחרי שהיא הביסה את מה שהיה הסיוט שלה ווידאה שהיא חזקה יותר עכשיו.

"זה נכון. אנחנו באמת התחזקנו."

"כן... שיזוקו-צ'אן. הלאה מכאן זה...נאגומו-קון..."

"את הולכת לבדוק, נכון? זה היה עבור הסיבה הזו שאת שניסית כמיטב יכולתך."

"האהאהא, נכון."

בשביל להתקדם הלאה.
בשביל לוודא את מצבו של האג'ימה, מאחר והיו אפשרויות קלושות הישג.
מפחדת מכך שהיא לא תמצא תשובה, היא החלה לדאוג.
שיזוקו חשה סימפתיה כלפיה, ואחזה בידיה של קאורי.

חיוך הופיע על פניה של קאורי מהאחיזה החזקה של שיזוקו בידה.

קואקי בא אל עבר שתי אלו.

"אתן שתיכן בסדר? קאורי, הריפויים שלך היו הכי טובים. אם את כאן, אין לי ממה לפחד!"

חיוך מרענן נפרש על פניו כשהוא הודה לשתיים.

"הא, אני בסדר. אתה גם בסדר, קואקי-קון?"

"כן, אין בעיה. קואקי-קון, אני שמחה שהייתי לעזרה עבור כולם."

השתיים גם החזירו לעברו חיוך.
עם זאת, המילים הבאות שיצאו מפיו הטילו צל קט על לבבותיהן.

"עם זה, נאגומו-קון יכול לנוח על משכבו בשלום. בגלל שחברי הכיתה עליהם הוא הגן הצליחו להביס את החיה שהרגה אותו."

"..."

קואקי לא הבחין בהבעות הפנים שהיו לקאורי ושיזוקו, בעוד שהוא שקע ברגשותיו.
במוחו של קואקי, הסיבה היחידה שבגללה האג'ימה נפל אל תוך התהום הייתה הבהמות'.
לא היה ספק בכך. הגורם הישיר לקריסה של הגשר היה ההלם שנגרם ממתקפותיו של הבהמות'.
עם זאת, הקסם שפגע בהאג'ימה היה הסיבה האמיתית לכך.

כעת, היה הסכם לא כתוב שלא לדבר על מה שקרה, אבל העובדה הזו לא השתנתה. נראה כי קואקי פשוט שכח או שלא היה מודע לעובדה הזו, וחשב שלהביס את הבהמות' ירשה להאג'ימה לנוח על משכבו בשלום.
זה היה מאחר והוא האמין ללא תנאי ברצון הטוב של כל אדם.
את אלו שנהגו ברשלנות לא היה ניתן להאשים לנצח. חוץ מזה, הוא בחיים לא יעלה אפילו בדעתו שמישהו עשה את זה בכוונה.

עם זאת, אפילו אם לא היה אכפת לה מכך, היא לא תשכח לגבי זה. מאחר והיא לא ידעה "מי" זה היה, היא פשוט עמדה בזה אבל היא ללא ספק תענה חמורות את הפושע אם היא הייתה יודעת.
בגלל זה, היא הייתה המומה כל כך מכך שקואקי שכח מהעובדה הזו.

שיזוקו נאנחה.
היא רצתה להתלונן לקואקי מתוך רפלקס, אבל לא הייתה לו אף כוונה רעה במילים האלו. יותר מכך, המילים האלו היו הניסיון הטוב ביותר שלו להתחשב בקאורי ובהאג'ימה.
מנקודת מבט מסוימת, להתלונן לו על כך יהיה דבר רע.
בנוסף, חברי הכיתה שלהם חגגו. שיזוקו הייתה בחורה שיכלה לקרוא את האווירה, אז היא ידעה שזה לא היה הזמן המתאים לדבר על זה.

בחורה אנרגטית נכנסה בתעופה אל תוך האווירה המעודנת הזו.

"קאורין!"

סוזו חיבקה את קאורי אחרי שהיא קראה לה בדרך מוזרה כל כך.

"פוואה?!"

"האהאהא, קאורין, אני סופר אוהבת אותך. אם קאורין לא הייתה תומכת בי, הייתי משתטחת."

"מו-מוו, סוזו-צ'אן, איפה את נוגעת?!"

"גאהאהאהא, המקום הזה בסדר? אני מניחה שהמקום הזה לא?"

קאורי הובכה על ידי מה שסוזו אמרה, סוזו הולהבה והתחילה לגפף את גופה של קאורי כמו אויג'י סוטה.
בתגובה לכך, שיזוקו נתנה מכת קראטה.
טסוקומי עז נחת על ראשה של סוזו.

(הערת המתרגם: אויג'י זו דרך לומר "איש זקן" ביפנית, וב"מכת קראטה" בכוונה לכך שמיישרים את כף היד, מרימים את היד ונותנים מכה כמו שבסרטים הם כאילו מעלפים ככה אנשים.)

"תפסיקי עם זה. מי שייכת לסוזו?... קאורי היא שלי."

"שיזוקו-צ'אן?!"

"פו, אני לא אתן לך~. רק לסוזו יגיע לעשות את הדברים האלו עם קאורין."

"ס-סוזו-צ'אן?! על מה את חושבת?!"

קאורי נתקעה בין שיזוקו וסוזו, אז היא עשתה במהרה טסוקומי.
האווירה המעודנת שהייתה שם נעלמה.

 

 

מכאן והלאה, הם יכנסו אל תוך טריטוריה לא מוכרת.
הם התנערו מעברם והתקדמו הלאה.

 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צד חברי הכיתה 2 - "סיוט שני"

silver207

צהריים טובים לכולם, אני נרגש מאוד להביא לכם את הצ'אפטר הראשון של אריפורטה זה כמעט שבועיים!

הצ'אפטר של היום הוא צ'אפטר נוסף על חברי הכיתה של האג'ימה, שקורה באותו זמן כמו הצ'אפטר האחרון שתרגמתי. אני יודע שאתם מאוכזבים (אני לפחות מאוכזב) מכך שצריך לחכות עוד עד לצ'אפטר הבא עם האגי'מה ויואה אבל אין מה לעשות~... מה עוד, שזה חלק אחד מתוך שניים משמע שהצ'אפטר הבא שאני אעלה גם יהיה כזה............
טוב, די עם הדיכאון! בואו פשוט נשמח שיצא עוד צ'אפטר. אז קדימה, אל הצ'אפטר~!

*עם הצ'אפטר הזה, התירגום של אריפורטה עבר את סף 200 העמודים. יאי~!

 

2ojlz1r.png

r261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צד חברי הכיתה 2 – הסיוט השני

היום שבו האג'ימה פגש את יואה ובו הם נאבקו נואשות כנגד העקרב.

הקבוצה של קואקי, חבורתו של הגיבור, באו פעם נוספת אל "המבוך האדיר אורקוס".
הקבוצה הזו הייתה בנויה בסך הכל מחבורתו של קואקי ומקבוצה קטנה של "מורדים". הקבוצה שהורכבה מ-5 בנות ובנים הונהגה על ידי נאגיאמה ג'וגו, לוחם ג'ודו מגודל.

הסיבה לכך הייתה פשוטה.
אפילו אם הם לא דיברו על כך, מותו של האג'ימה הטיל צל על ליבם.
הם הרגישו בחוזקה את ה"נפילה בעת קרב" שארעה, מה שגרם לכך שהם לא יכלו להילחם ישירות יותר.
הם קיבלו טראומה.

כמובן, הם לא עירבו את הכנסייה עם העניין הזה.
אם הם יוכלו לחוות לחימה אמיתית פעם נוספת, סביר להניח כי הם יוכלו להילחם שוב.
בכל יום, הם דחקו בעצמם לחזור לאיך שהם היו בעבר.
עם זאת, אייקו-סנסאי התנגדה למה שהם עשו.

אייקו לא לקחה חלק במשלחת שלהם.
העיסוק שלה היה עיסוק ה"איכרית", ובמהלך האימונים, הכנסייה רצתה שהיא תיקח חלק בפיתוחים חקלאיים.
אם היה מדובר באייקו-סנסאי, היה ביכולתה לפתור את בעיות המזון שלהם.

היא נרדמה במיטה שלה אחרי ששמעה את החדשות על מותו של האג'ימה.
בזמן שהיא נשארה בעיר הבטוחה, התלמיד שלה מת.
הם לא יוכלו לחזור ליפן עם כולם.

עבור אייקו-סנסאי, שהייתה בעלת חוש צדק חזק כל כך, זה היה שוק אדיר.

לכן, היא לא הולכת להרשות לתלמידים שלה לצאת לשדה הקרב עוד.
עם העיסוק שלה, היא תוכל לשנות את כל בעיית המזון של העולם הזה. אותה אייקו-סנסאי התנגדה לאימונים שהתלמידים שלה קיבלו עם נחישות שהייתה ללא חת.
מאחר ולא רצו להחמיר את מערכת היחסים ביניהן, הכנסייה נכנעה להתנגדות שלה.

כתוצאה מכך, היו "מורדים" שאימנו את עצמם.
היחידים שהמשיכו באימונים שלהם היו החבורה של ג'וגו, וזה היה בגלל שהם רצו לאתגר את "המבוך האדיר אורקוס" בשנית.
בפעם הזו, מאלד ומספר אבירים באו איתם.

זה היה היום השישי של המסע שלהם למבוך.
נכון לעכשיו, הם היו בקומה ה-60. רק 5 קומות לפני שהם יגיעו לקומה שתועדה כשיא הקומות שאליה הגיעו אי-פעם.
עם זאת, קבוצתו של קואקי נתקעה.
לא, זה לא שהם לא יכלו להתקדם עוד, היה נכון יותר לומר שזה בגלל שהם המשיכו לקבל סיוטים על מה שקרה באותו יום.

למרות שהצוק שנפרש לפניהם היה שונה מהאחד מהיום ההוא, עדיין הייתה לו הרגשה דומה לאותו צוק.
היה עליהם לעבור גשר תלוי שנישא מהצוק והתקדם אל תוך הקומה הבאה.
כשלעצמו, לא הייתה בעיה, אבל הם עדיין זכרו.
במיוחד קאורי, שעדיין לא זזה בזמן שהיא הביטה אל תוך התהום.

"קאורי..."

הקריאה מלאת הדאגה הזו באה משיזוקו.
קאורי נדה בראשה מצד לצד בעוד שהיא נעצה את מבטה בנוף הנפרש לפניה, וחייכה לשיזוקו.

"אני בסדר גמור, שיזוקו-צ'אן."

"אני רואה... בבקשה אל תתאמצי יתר על המידה. את לא צריכה לרסן את עצמך איתי."

"האהאהא, תודה. שיזוקו-צ'אן."

שיזוקו חייכה לחברתה הטובה ביותר.
עיניה של קאורי בהקו בחוזקה. לא היה אף שמץ של ייאוש או של בריחה מהמציאות בעיניים הללו.
שיזוקו מלאת התובנה שהייתה רגישה לדקויות של האדם, ידעה שקאורי אמרה את האמת.

(ללא ספק, קאורי חזקה.)

זה היה כמעט בוודאות שהאג'ימה מת. היה מוזר לחשוב שהוא שרד.
עם זאת, לא היה מדובר פה בשלילה של המציאות או בבריחה ממנה.
קאורי שכנעה את עצמה להמשיך הלאה, ושיזוקו הרגישה גאווה בחברתה הטובה.

עם זאת, האדם בעל התכונות שהיו כאילו כמו של גיבור לא הצליח לקרוא את האווירה. קואקי חשב שקאורי התאבלה על מותו של האג'ימה בעוד שהיא הביטה אל תחתית התהום.
הוא הסיק כי קאורי העדינה סבלה מכך שאחד מחברי כיתתה מת.
האמונות האלו שלו מילאו את ראשו, והוא האמין שקאורי אילצה את עצמה לחייך.

קאורי חשבה שהאג'ימה היה מיוחד.
קואקי לא האמין אפילו לא במקצת שהיה סיכוי שהוא שרד. הוא ניסה להציע לקאורי מילות תנחומים.

"'קאורי... אני אוהב את הנדיבות שלך. אבל את לא יכולה להעסיק את עצמך לנצח עם מותו של אחד מחברי הכיתה שלך. את חייבת להתקדם הלאה. בוודאי, זה מה שנאגומו-קון היה רוצה."

"חכה, קואקי..."

"תהי בשקט, שיזוקו! אפילו אם מה שאני אומר הוא די חמור, אל תנסי לעצור אותי רק בגלל שאת חברת ילדות.... קאורי, זה בסדר. אני לצידך. אני לא אמות. אני לא אתן לאף אחד אחר למות. אני מבטיח שלא אגרום לקאורי להיות עצובה עוד."

"אהההה... כרגיל, פזיז כל כך.... קאורי...."

"אהאה, זה בסדר, שיזוקו-צ'אן... אני מבינה מה קואקי-קון מנסה לומר. זה בסדר."

"אני רואה, את מבינה!"

קאורי לא יכלה אלא לחייך במרירות מאי-ההבנה של קואקי.
אפילו אם היא הייתה אומרת לו מה שהיא באמת מרגישה, זה היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה.
הוא לא יהיה מסוגל להבין שהסיבה שהיא התאמנה קשה כל כך ושהסיבה שהיא לקחה חלק במשלחת הזו אל תוך המבוך הייתה בגלל שהיא האמינה שהאג'ימה שרד.
הטבע של קואקי היה שלא לפקפק במה שהוא האמין בו. הוא פשוט ייקח את מילותיה של קאורי כניסיון שלה לשלול את המציאות.
הם הכירו זה את זו כבר זמן רב, אז הדרך שבה קואקי נהג כבר הייתה מוכרת לה.
זו הייתה הסיבה ששתיהן נשארו בשקט.

הוא חשב שהמילים האלו היו הדרך היחידה לשכנע אותה לגמרי, לא היה לו אף מניע נסתר במילים הללו.
קאורי ושיזוקו כבר התרגלו להתנהגות הזו שלו, אבל בנות אחרות היו מתאהבות בו עם ה"מסיכה המתוקה" שלו והאווירה הזו.

בדרך כלל, איקמן כמוהו – שהיה בעל אישיות ויכולות טובות שכאלו – יוערץ על ידי חברות הילדות שלו.
שיזוקו הייתה בדוג'ו מיועד למבוגרים מאז שהייתה קטנה בגלל האבא הנוקשה שלה, ועם התובנה העמוקה שלה, היא ידעה שחוש הצדק של קואקי היה למגרעת.
אז, רגשות שעברו את אלו של חברי ילדות לא נולדו בליבה. קאורי הייתה אותו הדבר.

(הערת המתרגם: נראה לי שזה כבר היה, אבל ליתר ביטחון איקמן זה מושג יפני שמתאר מישהו חתיך בצורה די ספציפית- זה בחור שחתיך אבל שביופי שלו יש מאפיינים נשיים גם. חלק אומרים שאיקמן זה מישהו יפה כל כך עד שהוא עבר את הגבולות של "גבר" או "אישה" והגיע לרמה חדשה (כן, היפנים די מוזרים...)).

שיזוקו אמרה לקאורי לעיתים קרובות שהיא הייתה טיפשה בכל הנוגע לאהבה, אז להתנהגותו של קואקי לא הייתה אף השפעה עליה.
הוא היה אדם טוב וחבר ילדות יקר, אבל לא היו שם אף רגשות רומנטיים.

"'קאורי-צ'אן, אני אמשיך לעודד אותך. אם את צריכה משהו, פשוט תבקשי ממני."

"נכון, סוזו תמיד תהיה בעלת ברית לקאורי."

בצד, הן שמעו את השיחה עם קואקי. טאניגוצ'י סוזו ונאקאמורה ארי הצטרפו לשיחה.
אחרי שהן נכנסו לתיכון, שתי אלו הפכו לחברות טובות עם קאורי.
הן הצטרפו לחבורה שהובלה על ידי קואקי.

נאקאמורה ארי היא אישה יפיפה עם שיער שחור שעוצב לתספורת בוב טבעית והרכיבה משקפיים.
הייתה לה אישיות עדינה ובדרך כלל היא הייתה האחת שעומדת מאחור, שצופה בהכל בדממה.
ארי אהבה ספרים.
הבחורה הזו נתנה את התחושה שהיא הייתה במועדון הספרים הטיפוסי, והאמת שהיא באמת הייתה במועדון הזה.

(הערת המתרגם: למי שלא יודע, ביפן, יש להם מועדונים בבית הספר אליהם יכולים התלמידים להצטרף. ולא, ארי לא הייתה ב ddlc-למרות שהיא הייתה יכולה להיות תוספת נהדרת שם >.<).

טאניגוצ'י סוזו הייתה בחורה קטנה בגובה 142 ס"מ.
היא הייתה "חבילה" מפוצצת באנרגיה, עד לרמה שאנשים התחילו לתהות מאיפה כל האנרגיה הזו באה עם הגוף הקטן שלה.
סוזו תמיד הייתה עליזה ותמיד קיפצה לשם ולשם. עם המראה מחמם הלב שלה, היא הייתה הקמע של הכיתה.

הן הבינו מה קאורי הרגישה ביום שבו האג'ימה נעלם, אז הן תמכו בהחלטה שלה.

"כן, ארי-צ'אן, סוזו-צ'אן. תודה לכן."

קאורי חייכה לשתי החברות הטובות שהיא הכירה בתיכון.

"הו~... קאורין אמיצה כל כך~, נאגומו-קון! לגרום לסוזו ולקאורי-צ'אן להיות עצובות כל כך! אם אתה לא בין החיים, סוזו תהרוג אותך!"

"ס-סוזו? לא נראה לי שאת יכולה להרוג אותו אם הוא לא חי."

"אל תדאגי לגבי הפרטים. אם הוא מת, אנחנו יכולות להשתמש פשוט בנקרומנסיה של ארירין בשביל קאורין."

"ס-סוזו, אין לך טקט. קאורי-צ'אן מאמינה שנאגומו-קון עדיין חי. וגם, הנקרומנסיה שלי..."

(הערת המתרגם: סוזו קוראת לקאורי ולארי בשמות חיבה.)

סוזו מתפרעת וארי נוזפת בה. זו הייתה ההתנהגות הרגילה שלהן.
קאורי ושיזוקו חשפו הבעות פנים עליזות כשראו את שתיהן כך.
למרות שקואקי לא היה כל כך רחוק מהן, הוא לא שמע מה הן אמרו.
מטבע הדברים, לקואקי הייתה היכולת לאבד את כושר השמיעה שלו שהופעלה כל פעם שנערכו שיחות חשובות או כשנאמרו מילים חשובות.

"ארי-צ'אן, לא אכפת לי מזה."

"סוזו, זה מספיק. זה מטריד את ארי."

סוזו ניפחה את לחייה כשראתה שקאורי ושיזוקו צחקו בעודן אומרות את המשפטים הללו.
ארי חשה הקלה מכך שקאורי לא לקחה את המילים של סוזו ברצינות.
הפרצוף שלה החוויר ברגע שבו המילה "נקרומנסיה" הוזכרה.

(הערת המתרגם: נקרומנסיה זה בעצם להחיות את המתים אבל בתור אל-מתים, לדוגמא זומבים. בעברית זה נקרא "להעלות באוב" לדעתי.)

"ארי-צ'אן, נקרומנסיה זה לא טוב? אפילו שזה עיסוק מיוחד כל כך..."

"...כן, מצטערת. אם הייתי יכולה להשתמש בזה כמו שצריך, זה היה יכול להוות עזרה גדולה כל כך..."

"ארי, לכולם יש את החוזקות והחולשות שלהם. יש לך זיקה גבוהה כל כך לקסם, אז אל תדאגי לגבי זה."

"זה נכון, ארי-צ'אן. אפילו אם זה העיסוק שלך, לכל אחד יש את ההעדפות ואת הכישרונות שלו. הקסם המדויק והמכוון שלך הוא מועיל לנו מאוד."

"כן, אני אתגבר אם אני אעבוד כמיטב יכולתי. אני רוצה לעזור לכולם עוד."

ארי קימצה את ידיה הקטנות לכדי אגרופים על מנת להביע את הנחישות שלה.
סוזו קיפצה ממקום למקום בעודה אומרת: "זו הרוח, ארירין!".
שיזוקו וקאורי חייכו למראה ההתמדה של חברתן.

העיסוק של ארי היה "נקרומנסרית".
קסם אפל מקושר ישירות לרוחות ולתודעה. קסם מסוג שכזה שומש כדי להטיל סטטוסים רעים (דיבאפים) בעת קרב.
נקרומנסיה הייתה קסם סופר-קשה תחת קטגוריית הקסם האפל; היא פעלה על מחשבות שנותרו מאחור על ידי המתים.
היו מספר כמרים בכנסייה שהתמחו בכך. הכומר הביא לכדי ביטוי את המחשבות שנותרו על ידי המתים והעביר אותן אל המשפחה השכולה שלהם.

עם זאת, זו לא הייתה המהות האמיתית של הקסם הזה.
הכוח האמיתי של הקסם הזה היה היכולת להעניק למחשבות האלו שנותרו על ידי המתים גופה שאיתה פעלו ולשלוט בהן כמו בובות. למרות שהיכולות של המתים שחזרו לחיים היו ברמה נמוכה יותר מאשר הזמן בו הם היו עדיין בין החיים.
בנוסף, היו גם דרכים לשלוט או לכבוש בני אדם חיים.

הבובות האלו יכלו לתקשר רק עד למידה מסוימת. הם גם היו מאוד דוממים וחיוורים, כמו רוח רפאים.
בנוסף, היא הרגישה שזה היה לא אטי להשתמש באנשים מתים בצורה שכזו. ארי בחרה שלא להתעמק בחלק הזה של אומנות הנקרומנסיה.

עם ארבעת הבנות האלו מקדימה, היה מישהו שבהה בקאורי מאחור עם עיניים אפלות.
זה היה הייאמה דאיסוקה.
כשהם חזרו לממלכה והתלמידים נרגעו, חיכתה להייאמה האשמה חמורה על מה שהוא עשה [שגרם להפעלת המלכודת].

הייאמה ציפה לזה והתנצל בדוגזה.
הוא ידע שלהתווכח על כך או לנסות כל דבר אחר לא הלך לעזור לו במקרה הזה. הזמן והמקום להתנצל בהם גם היו חשובים.

הזמן המושלם הגיע כשהוא יכל להתנצל כלפי קואקי אל מול כולם.
הוא ידע שאם הוא יתנצל לקואקי, הוא יקבל את ההתנצלות וינסה לגשר בינו לבין הכיתה.
התוכנית שלו עבדה, והביקורתיות שהוטחה בהייאמה התפוגגה על ידי קואקי. קאורי מלכתחילה הייתה נדיבה, אז היא לא האשימה במיוחד את הייאמה שהיה עם דמעות בעיניו.
בדיוק כמתוכנן.
עם זאת, שיזוקו שמה לב למניע הנסתר שהיה להייאמה.
היא הוגעלה על ידי הדרך שבה הוא השתמש בחברי הילדות שלה.

מה עוד, הוא עקב אחר ההוראות מהאדם הזה. אלו היו הוראות נוראיות ומבעיתות.
הייאמה רצה להימנע מלנהוג כך, אבל הוא כבר חצה את הקו.
הוא לא יכול לעצור עכשיו.
עם זאת, הייתה להייאמה תחושה של עינוג ויראת כבוד כלפי האדם שחשב על התוכנית הנוראה הזו, בעוד שאותו אדם נראה טבעי כל כך והשתלב עם הכיתה כאילו כלום.

(האדם הזה משוגע... אבל קאורי תהיה שלי...)

הוא יוכל להשיג את קאורי אם הוא יקשיב לאדם הזה.
הייאמה חייך באופן אינסטינקטיבי כשהמחשבות האפלות האלו הופיעו בראשו.

"הוי, דאיסוקה? מה קרה?"

קונדו, נאקאמורה וסאייטו שלחו מבטים מלאי ספק אל עבר הייאמה.
שלושת אלו עדיין היו ביחד עם הייאמה. ארבעת אלו נשארו בחבורה כמו שהיה עוד לפני.
הייאמה היה נבוך לרגע, אבל השיב לעצמו את הגישה הידידותית שלו במהרה.
אבל, האם ה"חברות" הזו הייתה אמיתית היה דבר אחר....

"ל-לא, זה שום דבר. אני פשוט שמח שעברנו 60 קומות."

"הו, בהחלט. רק עוד 5 ואנחנו נשבור את השיא~"

"אנחנו גם כאילו, נהיים חזקים יותר. לקבוצה שנשארה מאחור אין ביצים."

"טוב, אל תאמר את זה. זה בגלל שאנחנו מיוחדים."

נראה ששלושת אלו לא הטילו ספק בדבריו של הייאמה.
אנשים שהמשיכו להילחם בעודם חושבים שהם מיוחדים והפכו ליהירים היו גרועים יותר מנבלים.
הם התייחסו אל הקבוצה שנותרה מאחור בארמון המלכותי כאילו הם היו פחות טובים מהם. הם התלוננו על מה ומה בגישה מתנשאת.
עם זאת, בכל זאת הייתה להם היכולת לעבור 60 קומות, אז לא היה ניתן לעצור אותם מלנהוג כך.

שלא כמוהם עם הגישה הרעשנית שלהם, הצד של קואקי היה שקט. נראה כי הייאמה וחבורתו היו בעצם לשותפים לדבר העבירה זה של זה.

(הערת המתרגם: לא ממש הבנתי איך אני אמור לתרגם את המשפט באנגלית בסוף שם, אז ניסיתי לכתוב משהו שנשמע נכון...)

מבלי יותר מדי בעיות, הקבוצה הגיעה לקומה הנמוכה ביותר שאי פעם הגיעו אליה- הקומה ה-65.

"תכינו את עצמכם! המפה של האזור הזה לא הושלמה. אנחנו לא יודעים מה יקרה."

קולו של מאלד נשמע.
חברי חבורתו של קואקי הידקו את הבעות הפנים שלהם וצעדו אל המרחב הלא מוכר הזה.

אולם גדול התגלה אחרי שהם התקדמו לזמן מה. לכל החברים בקבוצה הייתה הרגשה רעה משום מה.
ההרגשה הזו הוכחה להיות נכונה.
קסם הופיע באמצע החדר ברגע בו הם נכנסו אל האולם. מערך קסמים בגודל של 10 מ' פעם עם אנרגיה בצבע אדום כהה.
זה היה מחזה מוכר עבורם.

"אי-אין מצב... יכול להיות שזה האחד ההוא?"

קואקי זעק בעוד שזיעה קרה נטפה במורד מצחו.
לשאר חברי הקבוצה גם הייתה הבעת פנים מתוחה על פניהם.

"ברצינות, הוא לא מת?"

ריוטארו צעק בהפתעה.
מאלד ענה להם עם קול רגוע והבעת פנים נוקשה.

"המקור של השדים שנמצאים במבוך הוא לא ידוע. אפילו אם תביסו אותו פעם אחת, אתם תפגשו אותו שוב פעמים רבות. תזהרו! אל תשכחו לאבטח דרך מילוט!"

בשביל שהם יוכלו להימלט במקרה חירום, העדיפות העליונה של המפקד מאלד הייתה לתת פקודות כדי להבטיח שתהיה להם דרך מילוט.
הפקודים לו עבדו לפי הפקודות שלו במידי. אבל, קואקי רצה לומר את מה שהוא חשב עליו.

"מאלד. אנחנו לא אותו הדבר כמו בפעם ההיא. אני הפכתי לחזק פי הרבה, ואני לא אובס בשנית! אני בטוח שאנחנו יכולים לנצח!"

"הא, זה נכון. אנחנו לא נפסיד תמיד. זה קרב נקמה!"

ריוטארו צעק עם חיוך חסר פחד.
מאלד פשוט משך את כתפיו כאילו אין לו מה לעשות בנידון. עם היכולות הנוכחיות שלהם, הם אמורים להסתדר.
בדומה לריוטארו, גם לו היה עכשיו את אותו החיוך.

מערך הקסמים האיר בחוזקה סוף סוף ו"התפוצץ".
הסיוט שלהם הופיע אל מול עיניהם.

"גוווואה!"

החיה שאגה ורקעה בקרקע.
מבט מלא ברצון עז להרוג נשלח לעבר חבורתו של קואקי על ידי הבהמות'.
בקבוצה, הייתה בחורה אחת שנעצה את מבטה חזרה על המפלצת, מבלי להיות מודעת ללחץ שהתהווה באחרים.

הבחורה הזו הייתה קאורי.
מבלי שאף אחד שמע, קאורי הכריזה לעצמה בקול מלא נחישות.

"אני לא אתן לך לקחת את חייו של אף אחד אחר. אני אגבר עליך וארד אליו."

ברגע זה, הקרב לכבוש את העבר שלהם התחיל.

 

~~~~~~~

 

g0myt7t.png

 הערות:

1. בחלק הזה של ה-WEB NOVEL הסופר נתן הסבר בנוגע למפלצות במבוך. ההסבר אומר בעיקרון כי יש יותר  קומות במבוך האדיר אורקוס מאשר שבני האדם חשבו שיש, כלומר, יש יותר ממאה קומות. המקום בו האג'ימה נמצא הוא אחד כזה. מאחר ובמבוך חיות הקסם נהיות חזקות יותר ויותר ככל שיורדים בקומות ומאחר והאג'ימה נמצא בקומה +100,  אז כל חיית קסם בה הוא יפגש אמורה להיות חזקה יותר מהבהמות', ובהרבה. האג'ימה עוד לא התקרב אפילו לסוף התהום, והמפלצות בתהום חזקות בהרבה מאשר אלו שבקומות שלמעלה בהן חברי הכיתה שלו נמצאים.

[הודעה] חזרה לעניינים! המשך תרגום אריפורטה

silver207

לילה טוב לכולם, אני כאן כדי לנסות לעודד, אפילו במקצת, מהדיכאון של היום הזה. 

אז, מה זה בעצם העידוד הזה? אני מנחש שכבר עליתם על זה משם הההודעה, אבל למקרה שלא, הכוונה שלי היא הודעה על כך שחזרנו לעניינים עם אריפורטה! 

אז, איך זה הולך להיות? 

עד שאני לא אדע את המערכת הסופית שלי אני לא אוכל להיות בטוח בימים, אבל מה שבטוח זה שמהשבוע והלאה, יצאו לפחות 2 צ'אפטרים כל שבוע. וכן כן, אמרתי לפחות. משמע, יכולים להיות  אפילו יותר, תלוי בזמנים. 

עד יום שלישי כבר יצא צ'אפטר ועד סוף השבוע אני מקווה להוציא אפילו עוד שניים, אז היו בטוחים לבדוק כל יום לגבי יציאת הצ'אפטר. 

בכל מקרה, אני מאחל לכולכם שנת לימודים טובה ומוצלחת. 

אריפורטה: מרגיל לחלוטין להכי חזק בעולם צ'אפטר 16 - "שיחה בנוחות"

silver207

אז צהריים טובים לכולם, הנה אני מציג לפניכם את הצ'אפטר האחרון (כנראה) לחופש הגדול!
אז, אחרי שהאגי'מה הציל את יואה, הנסיכה הערפדית המסתורית, אנחנו נחשפים עכשיו להרבה מידע חדש- על יואה עצמה וגם על המבוך שבו הם נמצאים. מה עוד, אנחנו נראה לראשונה את הרובה החדש והעוצמתי של האגי'מה ונראה מה יואה חושבת עליו.

*עם הצ'אפטר של היום, עברנו רשמית את סף 50,000 המילים לתירגום של אריפורטה! יאי~!

2ojlz1r.pngr261cy5.jpg

*זכויות יוצרים:*כל הזכויות שייכות לסופר המקורי: "צ'וני סוקי" שפרסם את ה-RAWS של אריפורטה כאן: http://ncode.syosetu.com/n8611bv/

צ'אפטר 16 – שיחה בנוחות

אחרי שהביסו את העקרב, הם חזרו אל הבסיס של האג'ימה לאחר שלקחו את החומרים ואת הבשר מהעקרב ומהציקלופים.
הגודל העצום של הגופות עורר עבורם צרות, אבל אחרי שיואה שהתישה את עצמה אחרי שהשתמשה בקסם מהרמה הגבוהה ביותר שתתה קצת דם שוב, הגוף שלה חזר למופתו בין רגע והציג כוח על-אנושי.
בעזרת שניהם, הם הצליחו איכשהו לקחת חזרה את הדברים אל הבסיס של האג'ימה.

אגב, האג'ימה תיכנן בהתחלה להשתמש בחדר החתום כבסיס שלהם, אבל הרעיון הזה נפסל אחרי שיואה סירבה לכך עזות.
זה היה מן הסתם.
היא הייתה כלואה שם למשך מי יודע כמה שנים, זה היה רק טבעי עבורה שלא לרצות להמשיך ולהישאר שם.
על מנת לחדש את האספקה שלהם, הם יצטרכו להישאר באותו מקום למשך זמן מה. לכן, יהיה עדיף עבור הבריאות הנפשית שלה שהם יעזבו את החדר החתום הזה בהקדם האפשרי.
סתם ככה, הם משוחחים עכשיו בין שניהם בזמן שהאג'ימה חידש את האספקה שלו.

"אם ככה... זה לא אומר שיואה היא לפחות בת 300 שנים?

".... הפרת נימוסים."

יואה נעצה את מבטה בהאג'ימה עם עיניים נוזפות ומלאות בביקורת.
נראה כי לדבר על גילה של אישה זה משהו שאסור לך לעשות לא משנה איזה עולם זה.

מזיכרונותיו, האג'ימה נזכר שגזע הערפדים נכחד אחרי מלחמה גדולת-מימדים מלפני 300 שנים.
יואה כנראה איבדה את תחושת הזמן שלה אחרי שהיא נחתמה בחדר חשוך למשך כל כך הרבה זמן. לא יהיה מפתיע אם יתברר שהיא הייתה חתומה שם הרבה יותר זמן מזה.
היא נחתמה שם כשהיא הייתה בת 20, אז להיקרא בת 300 אחרי שהיא שוחררה, איך היא יכלה לקבל דבר שכזה?

"כל הערפדים חיים זמן רב כל כך?"

"...אני מיוחדת. [התחדשות]... מונעת הזקנות..."

(הערת המתרגם: בצ'אפטר הקודם זה היה פשוט "ריפוי", אבל החלטתי להחליף להתחדשות מאחר וזה יותר מתאים).

לפי דבריה, אחרי שהקסמים הטבועים שלה --- תמרון קסם ישיר ו[התחדשות אוטומטית] --- התעוררו כשהיא הייתה בת 12, נראה כי היא הפסיקה להזדקן.
נראה כי גם ערפדים רגילים חיים הרבה יותר זמן מאשר גזעים אחרים מאחר והם מוצצים דם. ועדיין, 200 שנים היה הגבול עבורם.

דרך אגב, תוחלת החיים של בן אדם ממוצע היא 70 שנים, של מישהו ממשפחת השדים כ-120 שנים, בעוד שתוחלת החיים של הדמי-בני-אדם תלויה בשבט שלהם. היו גם אלפים שחיו מאות שנים.

יואה נחשבה כחזקה ביותר בזמנה כבר כעבור רק מספר שנים אחרי שהיא עוררה את הכוחות התורשתיים שלה.
בגיל 17, היא לקחה את כס המלכות בתור מלכת הערפדים.
בהחלט, הקסם שלה שהתיך את השריון של העקרב היה מתקפה עוצמתית שהיא הטילה כמעט בין רגע. מה עוד, היה לה גם גוף שהיה כמעט בן-אלמוות, עד שזה הגיע לכך שקראו לה [אלה] או [מפלצת].
יואה הייתה, ללא ספק, האופציה השנייה מבין השניים.

הדוד שלה עוור על ידי החמדנות שלו, והתחיל להפיץ שמועות שיואה הייתה מפלצת.
הוא ניסה להרוג אותה בשם הצדק, אבל בגלל ה[התחדשות האוטומטית] שלה, הוא נכשל, ולכן הוא חתם אותה מתחת לאדמה במקום.
יואה הייתה המומה כל כך מהבגידה הפתאומית הזו שהיא אפילו לא התנגדה ממש והוטל עליה איזשהו סוג של קסם חתימה בתוך כל הבלבול הזה.
עד שהיא סוך סוף חזרה לעשתונותיה, היא כבר הייתה בחדר החתום.

לכן, העקרב הזה, השיטה שבה חתמו אותה, ואיך היא גמרה בתוך התהום, לא היה לה מושג לחלוטין על כל אלו.
יכול להיות שיש דרך החוצה!
האג'ימה שהיה בעל ציפייה שכזו הרכין את ראשו מהאכזבה.

הוא שמע גם משהו בנוגע לכוחות של יואה. לפיה, נראה כי ליואה יש זיקה אל כל האלמנטים.
כשהאג'ימה נהיה מודע לכך, הוא מלמל לעצמו עם הבעת פנים ריקה "מה זה, הצ'יט הזו...".
עם זאת, יואה הייתה חלשה אם היה מדובר הקרב מטווח קרוב.
כל שהיא יכלה לעשות זה פשוט להתרוצץ עם הגוף שלה שהיא חיזקה עם קסם ולהטיל כישופים על היריב אחד אחרי השני.
למרות זאת, מלפני הקסם העוצמתי שלה, באמת שלא היה ניתן להחשיב את זה כמגבלה גדולה כל כך.

דרך אגב, יואה יכלה להטיל כישופים מבלי אף דקלום, אבל היא בכל זאת מלמלת את השמות של הכישופים שהיא מטילה מתוך הרגל.
הרבה אנשים השתמשו במילים או בפעולות ייחודיות על מנת לחזק את המראה של הקסם שבו הם הולכים להשתמש בדמיון שלהם.
יואה לא הייתה שונה מכך.

באשר ל[התחדשות האוטומטית] שלה, הגדירו את זה כקסם ייחודי.
כל עוד נותר לה כוח קסם, היא לא תמות אלא אם כן היא תהפוך לכדי אפר ברגע אחד. זה גם עבד בצורה הפוכה- ההתחדשות העצמית שלה לא תעבדו אם היא תיפצע במצב של תשישות כוח קסם.
במילים אחרות, בגלל שכוח הקסם שלה רוקן אחרי שהיא הייתה חתומה שם במשך כל השנים האלה, יואה הייתה מתה אילו העקרב היה פוגע בה.

"הדבר הבא בתור... אני אגש ישר לעניין, את יודעת משהו על המקום הזה? או על איזושהי דרך מילוט אל פני הקרקע?"

"...אני לא יודעת. אבל..."

נראה שגם לה לא היה אף ידע על המבוך הזה.
בזמן שהרגישה מצטערת על כך, היא המשיכה את הסיפור שלה על מה שהיא כן ידעה.

"...נאמר כי הליברטורים יצרו את המבוך הזה."

"ליברטורים?"

(הערת המתרגם: מאחר ובעברית התרגום למילה "ליברטור" היא משחרר/ מוציא לחופשי ואני לא חושב שזה נשמע טוב ככה, החלטתי להישאר עם המושג הזה.)

כששמע את המושג הלא מוכר הזה, האג'ימה הפסיק עם הטרנסמוטציה שלו, כאילו מנסה שלא ליצור אף רעש שיפריע לה להמשיך את הסיפור שלה, והפנה את מבטו אל עבר יואה.
יואה, שהסתכלה על האג'ימה עובד, הרימה את ראשה וגם הפנתה את מבטה לעברו.
אחרי שהיא הנהנה את ראשה, היא המשיכה עם הסיפור שלה.

"ליברטורים... הם החסידים של האל שאתגרו אותו במהלך תקופת האלים... האגדה אומרת שהם התכוונו להשמיד את העולם."

מאחר ויואה הייתה בחורה חסרת הבעות פנים שלא דיברה הרבה, ההסברים שלה לא לקחו הרבה זמן.
מצד שני, האג'ימה עדיין נזקק לעוד זמן לחדש את האספקה שלהם.
הוא הבין שכוח האש שלו לקה בחסר בקרב שלו כנגד העקרב. כתוצאה מכך, נכון לעכשיו, הוא מפתח נשק חדש.
בזמן שעבד בזהירות, הוא הקשיב טוב טוב לדבריה.

לפי דבריה של יואה, במהלך תקופת האלים, שבעה מחסידיו בגדו באל ותכננו להשמיד את העולם.
עם זאת, כשהתוכנית שלהם נכשלה, הם נמלטו כל אחד לקצות תבל. "קצות התבל" האלו נקראו היום שבעת המבוכים האדירים.
[המבוך האדיר אורקוס] הזה היה אחד מהם.
נאמר כי החלק העמוק ביותר של התהום היה המקום שבו הליברטור גר.

".... אם זה באמת שם, יכול להיות שיש דרך החוצה...."

"אני רואה. אין צורך לבזבז כל כך הרבה מאמצים על לנסות לטפס לגובה בתהום. אם מדובר במכשף מתקופת האלים, זה לא יהיה משונה אם היה לו איזשהו קסם טלפורטציה שייקח אותו אל פני השטח."

האג'ימה הרפה את לחייו כשהאפשרות הזו הוצגה לפניו.
הוא אז החזיר את המבט שלו אל העבודה שהוא עושה בידו.
יואה גם החזירה את מבטה ליד שלו.

ג'י----

"...זה באמת מעניין כל כך?"

".....(הנהון! הנהון! הנהון!)"

יואה לא אמרה דבר, היא פשוט הנהנה בחוזקה כדי להביע את מה שיש לה לומר.
המראה שלה שלבשה מעיל שהיה גדול עליה והדרך שבה הידיים הקטנות שלה החזיקו את הברכיים שלה היו מקסימים ביותר.
בנוסף, המראה המאופיין בכל טוב שלה גרם לכך שנראה שמאוד נעים להתכרבל איתה.

(אבל, בת שלוש מאות שנים. כצפוי מעולם פנטזיה. לולי-באבא באמת קיימות...)

(הערת המתרגם: אם מישהו, איכשהו, מאזושהי סיבה לא מובנת בעליל לא יודע מה זו "לולי", אז לולי זה המושג ביפנית לילדה קטנה [במראה או בגיל, או בשניהם] ו"באבא" זה סבתא ביפנית).


אפילו אם האישיות שלו השתנתה, האג'ימה לא שכח את כל ידע האוטקו שלו.
בעוד שהוא חשב על כך מבלי כוונה, יואה הגיבה לכך.

"...האג'ימה, חשבת על משהו מוזר."

"לא, שום דבר."

האג'ימה הונה אותה, אבל הוא הרגיש שהאינטואיציה של יואה --- או יותר נכון האינטואציה הנשית --- הייתה משהו שהוא צריך לפחד ממנו.
האני הפנימי שלו התחיל להזיע זיעה קרה בעוד שהוא המשיך לעבוד בשקט.
יואה עזבה את הנושא אחרי מה שאמר, ושאלה שאלה אחרת.

"...האג'ימה, למה אתה כאן?"

זו הייתה שאלה טבעית.
התהום הזו הייתה באמת שלא יותר מארץ שורצת שדים.
חוץ מחיות קסם, לא היה כאן שום דבר.

ליואה היו טונות של שאלות שהיא רצתה לשאול אותו.
למה הוא יכול לתמרן קסם ישירות?
למה הוא יכול להשתמש בכל כך הרבה סוגים של קסמים ייחודיים?
איך הוא יכול לאכול מבשרן של חיות קסם ולהישאר בסדר?
מה קרה לזרוע השמאלית שלו?
האם הוא באמת בן אדם?
מה זה הנשק הזה שהוא משתמש בו?

שאלה אחרי שאלה, האג'ימה ענה על כל השאלות שלה בסבלנות.
יכול להיות שהאג'ימה עצמו השתוקק לשיחה, לא נראה כאילו השאלות האלו שלה הציקו לו.
אם להסתכל מזוויות מסוימות, נראה כי האג'ימה חיבב מאוד את יואה.
יכול להיות שהיא הייתה המוצא האחרון שלו שמנעה ממנו מליפול אל חשיכה מוחלטת.
יכול להיות שהאג'ימה כבר הבין את זה באופן תת-מודעי.

האג'ימה התחיל עם איך שהוא והכיתה שלו זומנו אל העולם הזה: איך הוא נקרא חסר יכולת על ידי כולם, איך הוא נפל לתהום אחרי שהוא נבגד על ידי חבר כיתה לא ידוע במהלך בקרב נגד הבהמות'.
על הטרנספורמציה שחווה אחרי שאכל חיות קסם.
על הרצון העז שלו להילחם בדוב הטופר.
על השיקוי (הדרך שבה האג'ימה קרא למים הקדושים).
על איך שהוא פיתח נשקים מודרניים שהוא ביסס על הנשקים שהוא ראה מאיפה שהוא בא.
כשהאג'ימה סיפר על האירועים שקרו לו אחד אחרי השני, היה ניתן להתחיל לשמוע קול של משיכת אף מיואה בהדרגה.
מה קרה?
כשהאג'ימה הרים את ראשו כדי להסתכל על יואה, הוא ראה אותה מייבבת.
מורתע מכך, האג'ימה ניסה באופן אינסטינקטיבי להושיט את ידו ולנגב את הדמעות שלה.

"מה קרה לך פתאום?"

"...*משיכה באף*... האג'ימה... תחת כאבים... גם לי כואב..."

מסתבר שהיא בכתה על האג'ימה.
הוא תחיל ללטף את ראשה עם חיוך מריר על פניו אחרי שהוא התאושש מההלם.

"פשוט תשכחי מזה. העניין הזה עם חבר הכיתה שלי הוא חסר חשיבות. אל תדאגי על דברים קטנים כאלו. אחרי הנקמה שלי, אז מה אז? יותר מזה, אני רוצה להשקיע את כל האנרגיה שלי בלשרוד ובלמצוא דרך לחזור הביתה."

יואה השמיעה קול נחירה קטן.
נראה כי היא הרגישה מאוד בנוח תחת הליטופים של האג'ימה והיא הצרה את עיניה כמו חתול.
אולם, אחרי שהיא שמעה שהאג'ימה רצה לחזור אל המקום ממנו הוא בא, היא הופתעה לרגע.

"...לחזור הביתה?"

"הממ? אל העולם שממנו באתי? ברור. אני רוצה לחזור... אני השתנתי המון אבל עדיין, הביתה... אני רוצה לחזור הביתה."

"...אני רואה."

יואה הסתכלה למטה עם הבעת פנים נחלשת.
ואז היא מלמלה לעצמה:

"...אין לי מקום... לחזור אליו..."

"....."

כשראה את יואה ככה, האג'ימה הפסיק ללטף את ראשה והתחיל לגרד את הראש שלו.
הוא לא היה טיפש עד כדי כך.
הוא פחות או יותר הרגיש שיואה ראתה אותו כמקום חדש לחזור אליו. זו הייתה כל הסיבה שבגללה היא ביקשה ממנו שייתן לה שם חדש.
בגלל זה, אם האג'ימה יעזוב את העולם הזה, יואה תהיה לבדה שוב.

האג'ימה חשב לעצמו: " למרות שכבר החלטתי שאני אעשה הכל בשביל להשלים את המטרות שלי, נראה שאני עדיין רך מדי", בזמן שליטף את ראשה של יואה.

"אה~ אם ככה, רוצה לבוא איתי?"

"הא?"

יואה פקחה את עיניה לרווחה מההפתעה שחשה ממילותיו של האג'ימה.
היא הביטה על האג'ימה עם העיניים האדומות על סף דמעות שלה שנראו חסרות מנוחה.
האג'ימה נלחץ והתחיל לדבר במהרה.

"לא, אני מתכוון, אל המקום ממנו באתי. טוב, זה עולם שיש בו רק בני אדם ממוצעים. יכול להיות שהוא יהיה לא נוח עבור גזעים אחרים מבני האדם, עם הרישום המשפחתי ומה לא.... וגם, עם מצבי הנוכחי, אני לא ממש בטוח מה יקרה... אבל בסופו של יום, מה יואה רוצה לעשות?"

יואה הייתה המומה לזמן מה, אבל אז המוח שלה הדביק לבסוף את הקצב של המציאות.
היא שאלה בביישנות, "זה בסדר?" ,אולם,  היא לא הצליחה להסתיר את הציפיות ששכנו בעיניה.
העיניים שלה זהרו פשוטו כמשמעו, והאג'ימה יכל רק להנהן את ראשו עם חיוך מאולץ על פניו.
כאילו הפנים חסרות ההבעה שלה עד עכשיו היו לשקר, חיוך פרח על פניה.
האג'ימה הופנט על ידי החיוך הזה.
כשהוא הבחין שהוא התאהב, הוא הניד את ראשו מצד אל צד בסערה.

מבלי להיות מסוגל להסתכל על יואה, האג'ימה הקדיש את כל כולו לעבודה שלו.
יואה התעניינה מאוד במה שהוא עשה.
עם זאת, המרחק ביניהם התקצר, כמעט עד לנקודה שהם נדבקו זה לזו...
האג'ימה אמר לעצמו להתעלם מזה.

"...מה, זה?"

אט אט האג'ימה השלים חלקים שונים עם הטרנסמוטציה שלו.
לצידו היו צינור גלילי באורך של מטר, קליע אדום באורך של בערך 12 ס"מ, וכל מיני חלקים שונים שמפוזרים.

זה היה הנשק החדש שהאג'ימה התחיל לפתח בתור האס החדש בשרוול שלו, מאחר והיה חסר לדונאר כוח אש הכרחי.

"זה... רובה אנטי-חומר: גרסת ריילגאן. ראית את האקדח שלי, נכון? זו גרסה אפילו יותר עוצמתית שלו. הקליע נוצר במיוחד בשבילו."

בדיוק כפי שהאג'ימה אמר, כשכל החלקים הורכבו ביחד, רובה באורך של 1.5 מ' נוצר.
האג'ימה תהה מה הוא יכל לעשות בשביל לעלות את כוח האש של הרובים שלו. האצה אלקטרומגנטית ושימוש באבקה מאבן שריפה בשביל לירות היו הגבול עבור דונאר. הפסיקה האחרונה שלו הייתה שאת דונאר לא היה אפשר עוד לשפר הרבה.
אז, הוא החליט ליצור רובה חדש.

בטבעיות, התשובה לשאלה איך לעלות את כוח האש הייתה ליצור קנה בעל קוטר ואורך גדולים יותר.
והתוצאה, הייתה רובה האנטי-חומר הזה.
היה ניתן לטעון בו רק ירייה אחת בכל פעם אבל הכוח התיאורטי שלו היה עצום.
לדונאר כבר יש כוח הרס של יותר מפי 10 מזה של אקדח רגיל. אם אדם רגיל היה יורה באמצעות דונאר, כוח ההדף היה חזק מספיק בשביל למחוץ חצי מהגוף שלהם.
דונאר היה סוג כזה של מפלצת של אקדח.

השם של הרובה החדש: שלגאן.
בתיאוריה, הוא אמור להיות פי 10 יותר עוצמתי מדונאר... בערך.
הוא נוצר על ידי השריון של העקרב.
כשהוא בחן את השריון עם [הערכת מינרלים], זו הייתה התוצאה:

 

kz6r35y.png

 

מסתבר שהקשיחות של העקרב הזה הייתה אודות לתכונה הזו של מחצב הסטלה. בוודאי יש לו מאגר עצום של כוח קסם בשביל לתדלק את השריון הזה.

האג'ימה חשב, "אם זה מחצב, אני אוכל לעבד אותו?" הוא נתן לזה ניסיון והצליח לעשות את זה מבלי מאמץ בכלל.
אם ככה, הוא יכול לחדור את השריון של העקרב עם טרנסמוטציה!
כשנזכר בקרב הקשה שהוא נלחם בו לפני כן, האג'ימה הרגיש חולשה בברכיים שלו.
הזיכרון הזה הפך לאחד מהזיכרונות המרירים ביותר שלו.

האג'ימה שם את ידיו על הרבה מאוד חומרים מצוינים שהוא יכול לעבוד איתם, אז התוצאה עדיין הייתה בסדר.
הוא יכול להשתמש בחומרים האלו בשביל ליצור קנה איתן יותר.
בזמן שהאג'ימה ניחם את עצמו במחשבה הזו, הוא ירה עם שלגאן.
מאחר והיה לו יותר ניסיון בהשוואה למתי שהוא יצר דונאר, העבודה שלו התקדמה בצורה חלקה יותר.

הוא ייחס תשומת לב מיוחדת לקליעים.
הקליע נוצר ממחצב טאורו שצופה במחצב סטלה. היה ניתן להחשיב את זה כציפוי מתכת מלא... או משהו כזה.
בכל מחסנית אבקת שריפה הושמה עם יחס מתאים לדחיסה שלה.
אחרי שקליע אחד נוצר, כל עוד היו לו מספיק חומרים, הוא יכל להשתמש ביכולת הנגזרת של הטרנסמוטציה, [+שיכפול טרנסמוטציה] בשביל לעשות ייצור המוני לקליעים מבלי אף מאמץ.

בזמן שהאג'ימה דיבר עם יואה בלי סוף ועל אף נושא חשוב באמת, שלגאן הושלם.
לרובה הזה הייתה צורה מאוד עוצמתית וברוטלית. האג'ימה השלים את העבודה שלו בעוד שהוא השביע את עצמו בסיפוק עצמי.
אחרי שהוא השלים את הרובה, האג'ימה התחיל להרגיש רעב, אז הוא התחיל להתכונן לארוחה בכך שצלה את בשרם של העקרב ושל הציקלופים.

"יואה, הבשר כמעט מוכן... זה יכאיב לבטן שלך אם תאכלי את זה? הכאב הזה הוא לא משהו שאפשר לצחוק עליו... לא, ערפדים אמורים להיות בסדר עם זה, נכון?"

בשרן של חיות קסם הפך לארוחה היומיומית של האג'ימה, אבל הוא תהה אם יואה תהיה בסדר עם זה.
עם זאת, מה אם משהו יקרה לך אחרי שהיא תאכל את זה?
בזמן שחשב על משהו שבסגנון, האג'ימה הטיל את מבטו על יואה.

יואה הפסיקה לשחק עם ההמצאה של האג'ימה ונדה בראשה, כאילו כדי לומר "אני לא זקוקה לארוחה" להאג'ימה.

"טוב, מאחר ושרדת 300 שנים מבלי לאכול, אני מניח שאין בעיה... אבל לא בכל זאת תרגישי רעבה?"

"כן... אבל, זה לא משנה יותר."

"לא משנה יותר? כבר אכלת משהו?"

הקיבה הריקה שלה כבר רוצתה?
האג'ימה הסתכל על יואה עם מבט מוכה תדהמה.
יואה הצביעה על האג'ימה.

"הדם של האג'ימה."

"אה, הדם שלי. זה אומר שערפדים לא זקוקים לארוחות חוץ מאשר דם?"

"...מזון גם יכול לספק חומרי הזנה... אבל לשתות דם זה יותר אפקטיבי."

נראה כי ערפדים יכולים לשרוד על דם בלבד. היא מצצה את דמו של האג'ימה מוקדם יותר והייתה מרוצה מכך.
יואה הביטה בהאג'ימה ונראתה משוכנעת.
מסיבה כלשהי, היא ליקקה את השפתיים שלה.

"...למה את מלקקת את השפתיים שלך?"

"...האג'ימה....טעים..."

"ט-טעים את אומרת. חשבתי שיהיה לי טעם נורא בהתחשב בעובדה שאכלתי מבשרן של כל כך הרבה חיות קסם..."

"...טעם בוגר."

"....."

ממה שיואה תיארה, לדם שלו היה טעם כבד ועמוק כמו שיש לקערה של מרק שנוצר עם כל מיני סוגים של צמחים ובשרים.
בפעם הראשונה שהיא שתתה את הדם שלו, היא נכנס לטראנס, זה לא היה הדמיון שלו.
לאכול ארוחה משובחת שכזו אחרי שגוועה למשך כל כך הרבה זמן, להיות מוקסמת על ידי כך היה בגדר ההיגיון.

עם זאת, האג'ימה רצה לעצור את ליקוק השפתיים המכשף שלה.
הוא הבין שיואה הייתה מבוגרת יותר ממנו. אולם, הדמות הילדותית הזו ביחד עם מעשה תאוותני שכזה, מנעה מהאג'ימה מלהירגע במובן מסוים.

"...טעים."

".... בבקשה חוסי עליי מזה."

בכל מיני מובנים, יכול להיות שהיא השותפה המסוכנת ביותר שיש.
האג'ימה התחיל להזיע זיעה קרה.

 

~~~~~~~

אומקה: (אין קשר לסיפור המרכזי)

קאורי: "...צצק."
שיזוקו: "קא-קאורי? את בדיוק צקצקת בלשון שלך..."
קאורי: "נן? מה קרה, שיזוקו-צ'אן?"
שיזוקו: "ל-לא, זה שום דבר..."
קאורי: "...חתולה גנבת."
שיזוקו: "קאורי?!"
קאורי: "פופו, זה שום דבר, שיזוקו-צ'אן. אני פשוט הרגשתי כאילו מישהי איימה על המקום שלי."
שיזוקו: "אני לא חושבת שאפשר להחשיב את זה בתור שום דבר..."


 

שמות:

- שלגאן -  Schlagen.
- מחצב סטלה -Stella Ore.