רוצים להשתתף בפעילויות כיפיות?
- לחצו כאן בשביל עוד פרטים

-SuBaRu-

07/06/2019

הנושא הזה כבר עלה לי לגמריי על העצבים ואני מרגיש שאני חייב להוציא את כל זה החוצה, החד מימדיות הזאת הוגרת אותי. אגב, אני מוציא כאן לא מעט קיטור, כך שהכעס שלי יכול להוביל לכמה וכמה שגיאות הקלדה, קחו את זה בחשבון.

אני די בטוח שלפחות לכמה מכם (לחלק אני כבר יודע) היה פסיכולוג, או פסיכיאטר, או כיתה לחינוך מיוחד, או קבוצת תמיכה, או יחס כזה או אחר שגורם לכם להרגיש כאילו יש לכם איזושהיא בעיה, כשבפועל אין לכם כלום, אתם פשוט שונים מנורמה שמבוגרים הציבו.

החברה האנשית המונעת ממה שפוליטיקלי קורקט וממה שנראה הכי טוב מבחוץ הציבה נורמות מאוד ספיציפיות בחברה, אם זה מבחינה לימודית - שם כולם לומדים באותה כיתה עם אותו מורה ממורמר באותן שיטות לימוד מהמאה התשע עשרה שבקושי מחזיקות כיום. ואם יש ילד שמסיבה כלשהי שונה מהנורמה שבה צריך לשבת זקוף ולהקשיב למורה מברבר בשכל במשך שעות, הוא נחשב כבעל בעיה לימודית ובכדי לשהוא יתאים לנורמה מסממים אותו. במקום להתאים את המערכת לילד מתאימים את הילד למערכת וזה דבר מזעזע בעיניי.

אותו דבר גם מבחינה חברתית, ילד שיש לו תחומי עניין שונים מהסטנדרט שנקבע לילדים (על ידי מבוגרים שלא מבינים כלום) נחשב כילד עם בעיות חברתיות ותחומי העניין שלא מעניינים אותו נכפים עליו, מה שיוצר דיכוי. אנו חיים בחברה שכל הזמן יוצאת במנטרה של "כבד את השונה והתחשב בשונה ובצרכיו" אבל בתכלס, זה כלום חוץ מליקוקים. כי אם אתה לא בדיוק כמו הנורמה, אתה מוגדר כבעייתי. תזכירו לי רגע באיזו שנה אנחנו חיים? 2019? כי זה לא נראה כך.

עכשיו ארצה לספר לכם קצת מהסיפור האישי שלי שקשור לזה. אני אמנם אובחנתי כמחונן ואני לומד בכיתת מופ"ת, אך גם באותה המידה אובחני כבעל "ADHD" (הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות). עברתי כמה וכמה סדנאות, פסיכולוגים ואפילו פסיכיאטרים שלא עזרו לי בכלום ורק דיכאו אותי עוד יותר בזמן שלברוח לעולם אחר, עולם שבו אני בסדר גמור ואין לי שום "בעיה" או "הפרעה", תמיד היה הפתרון שלי, כרגע, אני לא יכול לחיות שנייה בלי לפחות לשמוע מוזיקה. היתה גם לאחרונה תקופה שבה רצו לתת לי ריטלין, אך הודות להורים שלי, אני לא לוקח את הזבל הזה וכנראה שגם לא אקח.

 

מה אתם חושבים, מסכימים איתי, לא מסכימים איתי? הגיבו את דעתכם למטה.

דיון פורה~

 

AltairChan

07/06/2019

בסופו של דבר אני די מסכימה איתך. מאז שהגעתי לגן תמיד הוגדרתי כעוף המוזר, ותכלס זה עדיין מלווה אותי עד היום.
החובה הזו להיות כמו כולם בסופו של דבר מאוד פגעה בי כילדה, כי סירבתי ללכת עם הזרם, ואני עדיין מסרבת.
אבל כשאתה ילד תמים שעוד לא ראה כלום אתה לא קולט עד כמה החלטה גרועה זו, כי פתאום אתה מוצא את עצמך לבד, סובל מילולית, פיזית, מכל בחינה. כי במקום לקבל אותך, רק מרחיקים אותך. מפסיקים לדבר איתך, להתייחס אליך, וכשאתה ממתבגר זה מעלה הילוך והופך להתעללות של ממש. למערכת החינוך, או בכלל לאנשים, אין שמץ של מושג מה לעשות עם עצמם במקרים האלה.
כמעט נדרסתי, השליכו אותי מגרמי מדרגות, העיפו לקירות, קיללו, קראו בשמות, השפילו בפומבי, הרביצו על בסיס כמעט יומיומי,
והמערכת מוצאת את עצמה פשוט תוהה למה זה קורה. ובמקום לעשות עם זה משהו, היא רק מחמירה את המצב. גורמת לילד להיות אפילו יותר מרוחק מהסביבה שלו, ולגרום לו להיות שונה יותר, כשבפועל הוא בסך הכל רוצה להשתלב ובמקסימום שיעזבו אותו בשקט. ניסו לדחוף אותי להיות כמוהם, ללכת אחרי הזרם, להתלבש, להתנהג, להראות, אמרו להורים שלי שאולי אני והם צריכים לשנות גישה. אבל למה לכפות על אדם משהו שהוא לא רוצה רק כדי שהוא לא יסבול? למה לא לתת לו את החופש להיות הוא עצמו ולהסביר לאחרים שזה בסדר ומותר?

עם כל השנים שלי במערכת החינוך (שמסתיימות השנה כי יחי בתי הספר האקסטרניים), אני יכולה לומר - אנשים ובעיקר מערכות לא יודעים להתמודד עם ילדים שגירשו מהחברה. תקעו לי יועצות מימין ומשמאל, שפיקחו אחרי כל תנועה שלי, בדקו באופן יומי את הידיים שלי, אפילו מה אני מחזיקה בכיסים, מה הן לא עשו לול. וכשהתבגרתי והחוסר הבנה הזה שהיה לי והכאב הפך לדיכאון של ממש, התחילו לדחוף אותי לפסיכולוגים. כמות האבחנות שעשו לי משעשעת - מאניה דפרסיה, דיכאון, אנורקסיות, פוסט טראומתית, נטיות לאובדניות והתקפי חרדה, כל פסיכולוג תקע להורים שלי בולשיט אחר בפרצוף בנסיון לתרץ מה דפוק בי כל כך. 

הם ישבו לי שעות על המוח כל יום בנסיון לעזור לי להבין מה לא בסדר בי, ומה אני צריכה לתקן בעצמי ודחפו לי כל מיני כדורים ותרופות. כשבפועל לא הייתי צריכה כלום - רק מקום טוב יותר, שיקבל אותי, שיתן לי להיות אני עצמי.

אני עדיין מפחדת ממקומות ציבוריים ולא מסוגלת ללכת לכנסים, פעם גם למסדרון פחדתי ללכת, אבל המערכת לא יודעת לגרום לאנשים שלה להרגיש ביטחון כשהם הולכים. והרבה פעמים כשהיא מדברת על הנושא הזה כשמתגברים, הם אפילו לא חושבים על האופציה שאולי יש מישהו שחווה משהו קשה ושאולי הדיבור על העניין עלול לעורר אצלו טריגר מסוים. בסופו של דבר מדובר בנושאים קשים, בחוויות קשות, בצלקות וטראומות שישארו איתך גם כשתהיה זקן וסבא ל8 נכדים, והחברה הזו צריכה להבין שהדברים האלה צריכים להפסק. לדחוף אותנו לפסיכולוגים ולדחוף לנו כל מיני אבחנות וכדורים לא יעזרו. לנסות להפוך אותנו למשהו שאנחנו לא, לא יעזור. יש דרכים אחרות לפעול.

וואי חפרתי אבל הרגשתי צורך לדבר על החוויה שלי כמישהי שהמערכת הזו מעולם לא באמת עזרה לה, אלא רק החמירה את המצב שלה.

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: AltairChan

בסופו של דבר אני די מסכימה איתך. מאז שהגעתי לגן תמיד הוגדרתי כעוף המוזר, ותכלס זה עדיין מלווה אותי עד היום.
החובה הזו להיות כמו כולם בסופו של דבר מאוד פגעה בי כילדה, כי סירבתי ללכת עם הזרם, ואני עדיין מסרבת.
אבל כשאתה ילד תמים שעוד לא ראה כלום אתה לא קולט עד כמה החלטה גרועה זו, כי פתאום אתה מוצא את עצמך לבד, סובל מילולית, פיזית, מכל בחינה. כי במקום לקבל אותך, רק מרחיקים אותך. מפסיקים לדבר איתך, להתייחס אליך, וכשאתה ממתבגר זה מעלה הילוך והופך להתעללות של ממש. למערכת החינוך, או בכלל לאנשים, אין שמץ של מושג מה לעשות עם עצמם במקרים האלה.
כמעט נדרסתי, השליכו אותי מגרמי מדרגות, העיפו לקירות, קיללו, קראו בשמות, השפילו בפומבי, הרביצו על בסיס כמעט יומיומי,
והמערכת מוצאת את עצמה פשוט תוהה למה זה קורה. ובמקום לעשות עם זה משהו, היא רק מחמירה את המצב. גורמת לילד להיות אפילו יותר מרוחק מהסביבה שלו, ולגרום לו להיות שונה יותר, כשבפועל הוא בסך הכל רוצה להשתלב ובמקסימום שיעזבו אותו בשקט. ניסו לדחוף אותי להיות כמוהם, ללכת אחרי הזרם, להתלבש, להתנהג, להראות, אמרו להורים שלי שאולי אני והם צריכים לשנות גישה. אבל למה לכפות על אדם משהו שהוא לא רוצה רק כדי שהוא לא יסבול? למה לא לתת לו את החופש להיות הוא עצמו ולהסביר לאחרים שזה בסדר ומותר?

עם כל השנים שלי במערכת החינוך (שמסתיימות השנה כי יחי בתי הספר האקסטרניים), אני יכולה לומר - אנשים ובעיקר מערכות לא יודעים להתמודד עם ילדים שגירשו מהחברה. תקעו לי יועצות מימין ומשמאל, שפיקחו אחרי כל תנועה שלי, בדקו באופן יומי את הידיים שלי, אפילו מה אני מחזיקה בכיסים, מה הן לא עשו לול. וכשהתבגרתי והחוסר הבנה הזה שהיה לי והכאב הפך לדיכאון של ממש, התחילו לדחוף אותי לפסיכולוגים. כמות האבחנות שעשו לי משעשעת - מאניה דפרסיה, דיכאון, אנורקסיות, פוסט טראומתית, נטיות לאובדניות והתקפי חרדה, כל פסיכולוג תקע להורים שלי בולשיט אחר בפרצוף בנסיון לתרץ מה דפוק בי כל כך. 

הם ישבו לי שעות על המוח כל יום בנסיון לעזור לי להבין מה לא בסדר בי, ומה אני צריכה לתקן בעצמי ודחפו לי כל מיני כדורים ותרופות. כשבפועל לא הייתי צריכה כלום - רק מקום טוב יותר, שיקבל אותי, שיתן לי להיות אני עצמי.

אני עדיין מפחדת ממקומות ציבוריים ולא מסוגלת ללכת לכנסים, פעם גם למסדרון פחדתי ללכת, אבל המערכת לא יודעת לגרום לאנשים שלה להרגיש ביטחון כשהם הולכים. והרבה פעמים כשהיא מדברת על הנושא הזה כשמתגברים, הם אפילו לא חושבים על האופציה שאולי יש מישהו שחווה משהו קשה ושאולי הדיבור על העניין עלול לעורר אצלו טריגר מסוים. בסופו של דבר מדובר בנושאים קשים, בחוויות קשות, בצלקות וטראומות שישארו איתך גם כשתהיה זקן וסבא ל8 נכדים, והחברה הזו צריכה להבין שהדברים האלה צריכים להפסק. לדחוף אותנו לפסיכולוגים ולדחוף לנו כל מיני אבחנות וכדורים לא יעזרו. לנסות להפוך אותנו למשהו שאנחנו לא, לא יעזור. יש דרכים אחרות לפעול.

וואי חפרתי אבל הרגשתי צורך לדבר על החוויה שלי כמישהי שהמערכת הזו מעולם לא באמת עזרה לה, אלא רק החמירה את המצב שלה.

וואו, חתיכת סיפור.

לא יכול שלא להזדהות אתך, עברתי דברחם דומים (שכוללים מעל חודש שבו לא הלכתי לבית הספר).

הקטע הוא שאני הייתי רוב הזמן גם בסביבת אנשים שסובלים מאותה הבעיה כמוני, וזה הפחית המון מהסבל האישי שלי.

DeadlyAngle

07/06/2019

צוטט: AltairChan

בסופו של דבר אני די מסכימה איתך. מאז שהגעתי לגן תמיד הוגדרתי כעוף המוזר, ותכלס זה עדיין מלווה אותי עד היום.
החובה הזו להיות כמו כולם בסופו של דבר מאוד פגעה בי כילדה, כי סירבתי ללכת עם הזרם, ואני עדיין מסרבת.
אבל כשאתה ילד תמים שעוד לא ראה כלום אתה לא קולט עד כמה החלטה גרועה זו, כי פתאום אתה מוצא את עצמך לבד, סובל מילולית, פיזית, מכל בחינה. כי במקום לקבל אותך, רק מרחיקים אותך. מפסיקים לדבר איתך, להתייחס אליך, וכשאתה ממתבגר זה מעלה הילוך והופך להתעללות של ממש. למערכת החינוך, או בכלל לאנשים, אין שמץ של מושג מה לעשות עם עצמם במקרים האלה.
כמעט נדרסתי, השליכו אותי מגרמי מדרגות, העיפו לקירות, קיללו, קראו בשמות, השפילו בפומבי, הרביצו על בסיס כמעט יומיומי,
והמערכת מוצאת את עצמה פשוט תוהה למה זה קורה. ובמקום לעשות עם זה משהו, היא רק מחמירה את המצב. גורמת לילד להיות אפילו יותר מרוחק מהסביבה שלו, ולגרום לו להיות שונה יותר, כשבפועל הוא בסך הכל רוצה להשתלב ובמקסימום שיעזבו אותו בשקט. ניסו לדחוף אותי להיות כמוהם, ללכת אחרי הזרם, להתלבש, להתנהג, להראות, אמרו להורים שלי שאולי אני והם צריכים לשנות גישה. אבל למה לכפות על אדם משהו שהוא לא רוצה רק כדי שהוא לא יסבול? למה לא לתת לו את החופש להיות הוא עצמו ולהסביר לאחרים שזה בסדר ומותר?

עם כל השנים שלי במערכת החינוך (שמסתיימות השנה כי יחי בתי הספר האקסטרניים), אני יכולה לומר - אנשים ובעיקר מערכות לא יודעים להתמודד עם ילדים שגירשו מהחברה. תקעו לי יועצות מימין ומשמאל, שפיקחו אחרי כל תנועה שלי, בדקו באופן יומי את הידיים שלי, אפילו מה אני מחזיקה בכיסים, מה הן לא עשו לול. וכשהתבגרתי והחוסר הבנה הזה שהיה לי והכאב הפך לדיכאון של ממש, התחילו לדחוף אותי לפסיכולוגים. כמות האבחנות שעשו לי משעשעת - מאניה דפרסיה, דיכאון, אנורקסיות, פוסט טראומתית, נטיות לאובדניות והתקפי חרדה, כל פסיכולוג תקע להורים שלי בולשיט אחר בפרצוף בנסיון לתרץ מה דפוק בי כל כך. 

הם ישבו לי שעות על המוח כל יום בנסיון לעזור לי להבין מה לא בסדר בי, ומה אני צריכה לתקן בעצמי ודחפו לי כל מיני כדורים ותרופות. כשבפועל לא הייתי צריכה כלום - רק מקום טוב יותר, שיקבל אותי, שיתן לי להיות אני עצמי.

אני עדיין מפחדת ממקומות ציבוריים ולא מסוגלת ללכת לכנסים, פעם גם למסדרון פחדתי ללכת, אבל המערכת לא יודעת לגרום לאנשים שלה להרגיש ביטחון כשהם הולכים. והרבה פעמים כשהיא מדברת על הנושא הזה כשמתגברים, הם אפילו לא חושבים על האופציה שאולי יש מישהו שחווה משהו קשה ושאולי הדיבור על העניין עלול לעורר אצלו טריגר מסוים. בסופו של דבר מדובר בנושאים קשים, בחוויות קשות, בצלקות וטראומות שישארו איתך גם כשתהיה זקן וסבא ל8 נכדים, והחברה הזו צריכה להבין שהדברים האלה צריכים להפסק. לדחוף אותנו לפסיכולוגים ולדחוף לנו כל מיני אבחנות וכדורים לא יעזרו. לנסות להפוך אותנו למשהו שאנחנו לא, לא יעזור. יש דרכים אחרות לפעול.

וואי חפרתי אבל הרגשתי צורך לדבר על החוויה שלי כמישהי שהמערכת הזו מעולם לא באמת עזרה לה, אלא רק החמירה את המצב שלה.

אומייגאד, עוד שנייה בכיתי. 

ואני מניח שדיברת על כנסים של בית הספר...(?) 

AltairChan

07/06/2019

צוטט: -SuBaRu-

וואו, חתיכת סיפור.

לא יכול שלא להזדהות אתך, עברתי דברחם דומים (שכוללים מעל חודש שבו לא הלכתי לבית הספר).

הקטע הוא שאני הייתי רוב הזמן גם בסביבת אנשים שסובלים מאותה הבעיה כמוני, וזה הפחית המון מהסבל האישי שלי.

עד החטיבה הייתי היחידה שסבלה מזה. כשכבר הגעתי לחטיבה ונכנסתי לכיתת מופת, היינו בערך עשרה ילדים עם עבר מאוד קשה של התעללות ביסודי מתוך 28 תלמידים. כולנו היינו ה"חכמים", חלק היו גאונים שמאובחנים עם אוטיזם כזה או אחר, זה לא משנה. אבל היה לנו המחנך הכי מכיל ומבין בעולם. חלק מאיתנו הצליחו להמשיך הלאה ולהתגבר על העבר, אבל היינו בערך חמישה או ארבעה תלמידים שזה פשוט המשיך "לרדוף אותנו" ואפילו שהיינו ביחד בזה, עדיין איכשהו שקענו עמוק יותר ועמוק יותר ועמוק יותר. ציונים צנחו, המצב רוח צנח, הכל צנח, אם להסתכל על תמונות שלנו מאותה תקופה, אנחנו נראים כמו זומבים שעייפים מהכל, וכל זה בגיל 14 בסך הכל.

אני לא אפרט, כי זה לא המקום, אבל המחנך הזה הציל אותנו. הוא היה האדם היחיד בכל השנים האלה שידע מה לעשות,
שאיכשהו גרם לנו לחשוב ברציונליות ולעצור אותנו שנייה לפני שזה מאוחר מדי. הוא הבין אותנו כאילו היינו הילדים שלו.

AltairChan

07/06/2019

צוטט: DeadlyAngle

אומייגאד, עוד שנייה בכיתי. 

ואני מניח שדיברת על כנסים של בית הספר...(?) 

האמת שהתכוונתי לכנסים אמיתיים, הכנסים שכל מי שכאן הולך אליהם וככ מתלהב מהם~ אני לא מסוגלת ללכת אליהם חח

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: AltairChan

עד החטיבה הייתי היחידה שסבלה מזה. כשכבר הגעתי לחטיבה ונכנסתי לכיתת מופת, היינו בערך עשרה ילדים עם עבר מאוד קשה של התעללות ביסודי מתוך 28 תלמידים. כולנו היינו ה"חכמים", חלק היו גאונים שמאובחנים עם אוטיזם כזה או אחר, זה לא משנה. אבל היה לנו המחנך הכי מכיל ומבין בעולם. חלק מאיתנו הצליחו להמשיך הלאה ולהתגבר על העבר, אבל היינו בערך חמישה או ארבעה תלמידים שזה פשוט המשיך "לרדוף אותנו" ואפילו שהיינו ביחד בזה, עדיין איכשהו שקענו עמוק יותר ועמוק יותר ועמוק יותר. ציונים צנחו, המצב רוח צנח, הכל צנח, אם להסתכל על תמונות שלנו מאותה תקופה, אנחנו נראים כמו זומבים שעייפים מהכל, וכל זה בגיל 14 בסך הכל.

אני לא אפרט, כי זה לא המקום, אבל המחנך הזה הציל אותנו. הוא היה האדם היחיד בכל השנים האלה שידע מה לעשות,
שאיכשהו גרם לנו לחשוב ברציונליות ולעצור אותנו שנייה לפני שזה מאוחר מדי. הוא הבין אותנו כאילו היינו הילדים שלו.

בערך המצב שהיה לי בשנה שנתיים האחרונות. החטיבה שינתה לי את החיים מקצה לקצה.

Affirmative_Action

07/06/2019

ילד סנטר.

סתם, אני חוויתי בדיוק את אותו הדבר וגם דברים גרועים יותר .-.

 

בוא ואספר לך את הסיפור שלי, שנת 2003, אלוהים נולד לעולם מבטן של שטן, טוב דקה אני אספר את זה מנקודת מבט סובייקטיבית.

 

אני אובחנתי כילד עם הפרעת קשב וריכוז, אינטלגנט מאוד ובעיות התנהגות מאוד קשות שנבעו מבעיות קללות ואלימות בבית אך אף אחד לא רצה לאבחן ולהקשיב לבעיות שיש לי בבית, עד כיתה ה' רק עברתי ממסגרת למסגרת ובכיתה ה' אני עברתי לחינוך מיוחד עד כיתה ז', כשהוכחתי בכיתה ז' שאני ילד נורמאלי תוך פחות מחצי שנה עברתי לחינוך הרגיל, זה תהליך שאמור לקחת 3 שנים עם שילוב בכיתה מיוחדת, הסיבה שזה היה כל כך מהר זה בגלל *שלא התאמתי לשם* למדתי עם ילדים ששאלתי אותם בכיתה ה' "כמה זה 1+2" וענו לי "לא יודע".

 

מה שלא מבינים זה שאין ילד שעושה דברים סתם כל עוד אין לו פיגור או אוטיזם או משהו שכזה, שמו אותי במסגרת שרק הייתה מורידה אותי למטה אם לא היה לי שכל להבין בכיתה ז' "זאת מלכודת שתוריד אותך לסמים ולפשע" ומיד ממהרים לתייג ילדים ולשייך אותם לקבוצות שלא מתאימות להם ולהוריד אותם למטה כשיש להם פוטנציאל להיות פיזיקאים (אני כבר 4 שנים לומד פיזיקה וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים).

כל הילדים הנורמאלים והאינטלגנטים מקבלים טיפולים שלא מתאימים להם, השיטת חינוך הכושלת לא קשורה לאבחון, כל ילד ידוכא במערכת מפגרת שכזאת שהומצאה במאה ה19 שנבנתה בעצם כדי ליצור אנשים בורים ולפנות זמן להורים לעבוד במפעלים בגלל המהפכה התעשייתית.

 

בן אדם סטנדרטי וממוצע הוא הלא נורמאלי, הם פשוט אנשים ממוצעים ומטומטמים שממהרים לחשוב שכל מי שהוא לא ממוצע ומטומטם הוא לא נורמאלי כי זה טבע האדם למהר לחשוב שכל מי שהוא לא אתה הוא לא בסדר, הסיבה היחידה שכל כך הרבה ילדים אינטלגנטים סובלים מהמערכת הזאת זה בגלל המורכבות של הנפש שלהם והבורות של האנשים שעוסקים בדברים האלה במדינת ישראל כל כך גדולה ולא מבינים שהם בני אדם מורכבים וישר "יאאלה קח תרופה שתדכא לך תחיים"

 

קיצר סתם רצית להיות כמוני וליצור דיון.

קישתה ילד קקה.

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: Affirmative_Action

ילד סנטר.

סתם, אני חוויתי בדיוק את אותו הדבר וגם דברים גרועים יותר .-.

 

בוא ואספר לך את הסיפור שלי, שנת 2003, אלוהים נולד לעולם מבטן של שטן, טוב דקה אני אספר את זה מנקודת מבט סובייקטיבית.

 

אני אובחנתי כילד עם הפרעת קשב וריכוז, אינטלגנט מאוד ובעיות התנהגות מאוד קשות שנבעו מבעיות קללות ואלימות בבית אך אף אחד לא רצה לאבחן ולהקשיב לבעיות שיש לי בבית, עד כיתה ה' רק עברתי ממסגרת למסגרת ובכיתה ה' אני עברתי לחינוך מיוחד עד כיתה ז', כשהוכחתי בכיתה ז' שאני ילד נורמאלי תוך פחות מחצי שנה עברתי לחינוך הרגיל, זה תהליך שאמור לקחת 3 שנים עם שילוב בכיתה מיוחדת, הסיבה שזה היה כל כך מהר זה בגלל *שלא התאמתי לשם* למדתי עם ילדים ששאלתי אותם בכיתה ה' "כמה זה 1+2" וענו לי "לא יודע".

 

מה שלא מבינים זה שאין ילד שעושה דברים סתם כל עוד אין לו פיגור או אוטיזם או משהו שכזה, שמו אותי במסגרת שרק הייתה מורידה אותי למטה אם לא היה לי שכל להבין בכיתה ז' "זאת מלכודת שתוריד אותך לסמים ולפשע" ומיד ממהרים לתייג ילדים ולשייך אותם לקבוצות שלא מתאימות להם ולהוריד אותם למטה כשיש להם פוטנציאל להיות פיזיקאים (אני כבר 4 שנים לומד פיזיקה וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים).

כל הילדים הנורמאלים והאינטלגנטים מקבלים טיפולים שלא מתאימים להם, השיטת חינוך הכושלת לא קשורה לאבחון, כל ילד ידוכא במערכת מפגרת שכזאת שהומצאה במאה ה19 שנבנתה בעצם כדי ליצור אנשים בורים ולפנות זמן להורים לעבוד במפעלים בגלל המהפכה התעשייתית.

 

בן אדם סטנדרטי וממוצע הוא הלא נורמאלי, הם פשוט אנשים ממוצעים ומטומטמים שממהרים לחשוב שכל מי שהוא לא ממוצע ומטומטם הוא לא נורמאלי כי זה טבע האדם למהר לחשוב שכל מי שהוא לא אתה הוא לא בסדר, הסיבה היחידה שכל כך הרבה ילדים אינטלגנטים סובלים מהמערכת הזאת זה בגלל המורכבות של הנפש שלהם והבורות של האנשים שעוסקים בדברים האלה במדינת ישראל כל כך גדולה ולא מבינים שהם בני אדם מורכבים וישר "יאאלה קח תרופה שתדכא לך תחיים"

 

קיצר סתם רצית להיות כמוני וליצור דיון.

קישתה ילד קקה.

פיזיקה זה באמת עולם נהדר.

Affirmative_Action

07/06/2019

צוטט: -SuBaRu-

פיזיקה זה באמת עולם נהדר.

איי קנוו

סטלנה

07/06/2019

מה לעשות שאתה אוטיסט

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: סטלנה

מה לעשות שאתה אוטיסט

מישהו ממש ממש רוצה מכות.

אני אשבור לך את היד דרך המסך.

MISTER X D

07/06/2019

אני מאובחן עם קשב וריכוז ממש קשה, ברמה שזה מפריע לתפקוד שלי ביומיום לפעמים. אולי בשבילך פסיכיאטרים לא התאימו/היו רעי לב/חסרי ערך, אבל בשבילי אנשים כאלו היו גורמי העזר המרכזיים שלי בתקופות שהייתי צריך עזרה.. הים אני בסוג של חינוך מיוחד (כי אני לא בטוח איך להגדיר את זה, אני לומד חומר סטנדרטי לגילי, אבל בשיטות לימוד שונות לגמרי), וכל זה בזכות הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, וההורים~

אגב אני מסכים שזו לא בעיה. אבל מההבט הרפואי, אני מאובחן עם "הפרעה", למרות שלא הייתי קורא לזה "הפרעה".. אתה מאשים פה את הנורמה החברתית, שכן גם היא אשמה בכך שאנחנו מגדירים דברים כאלו כ"הפרעה" אבל הכל מתחיל מהגדרות רפואיות. הרפואה מגדירה את זה כ"הפרעה", ומשם זו עובר לחברה, אז בתכלס הרפואה אחראית לכל ההגדרה השגוייה הזאת..

אם לך קרה משהו מסויים, זה לא הופך את כווולם לכאלו. אתה מכליל לפעמים בלי שאתה שם לב, זה ממש מחרפן.

MISTER X D

07/06/2019

צוטט: -SuBaRu-

מישהו ממש ממש רוצה מכות.

אני אשבור לך את היד דרך המסך.

לא אמרת שאתה ציפלון? /:

ואני מציע לך להיזהר, ינעלו לך את הדיון.. והוא דווקא מעניין, אז חלאס!

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: MISTER X D

אני מאובחן עם קשב וריכוז ממש קשה, ברמה שזה מפריע לתפקוד שלי ביומיום לפעמים. אולי בשבילך פסיכיאטרים לא התאימו/היו רעי לב/חסרי ערך, אבל בשבילי אנשים כאלו היו גורמי העזר המרכזיים שלי בתקופות שהייתי צריך עזרה.. הים אני בסוג של חינוך מיוחד (כי אני לא בטוח איך להגדיר את זה, אני לומד חומר סטנדרטי לגילי, אבל בשיטות לימוד שונות לגמרי), וכל זה בזכות הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, וההורים~

אגב אני מסכים שזו לא בעיה. אבל מההבט הרפואי, אני מאובחן עם "הפרעה", למרות שלא הייתי קורא לזה "הפרעה".. אתה מאשים פה את הנורמה החברתית, שכן גם היא אשמה בכך שאנחנו מגדירים דברים כאלו כ"הפרעה" אבל הכל מתחיל מהגדרות רפואיות. הרפואה מגדירה את זה כ"הפרעה", ומשם זו עובר לחברה, אז בתכלס הרפואה אחראית לכל ההגדרה השגוייה הזאת..

אם לך קרה משהו מסויים, זה לא הופך את כווולם לכאלו. אתה מכליל לפעמים בלי שאתה שם לב, זה ממש מחרפן.

לא הכללתי פה, רק דיברתיע על המצב שלי והבעתי דעה על הנורמה - ואני מניח שזה מותר.

עריכה: במקרה שלך התאימו את המערכת אלייך, במקרה שלי מנסים להתאים אותי למערכת.

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: MISTER X D

לא אמרת שאתה ציפלון? /:

ואני מציע לך להיזהר, ינעלו לך את הדיון.. והוא דווקא מעניין, אז חלאס!

עברתי היום את המטר שישים, מותר לי לאיים כבר.

נו בחייאת תן לי אני גאה בעצמי.

bravo six

07/06/2019

הממ, החברה אכן מציבה נורמות כאלו או אחרות לכולם ואני מניח שזה באמת יכול להיות שגוי למרות שחלק מהנורמות נועדו לטובת האנשים תלוי איזה, נניח אני יודע שילדים מסתכלים על בית ספר כ-"בית כלא" -אבל ללמוד בבית ספר זה נורמה שבעיקרון נועדה לתת השכלה לאנשים וככה לתת להם סיכוי לשגשג. אני מסכים שבפועל הנורמה הזאת לא טובה כי יש בה הרבה מאוד בעיות והרבה ילדים לא מתאימים ללמידה אלא הם יותר יצריתיים ומוצלחים ללא ההשכלה שהבית ספר נותן (אני לא מדבר כמובן על כיתות א' או ב') 

לגבי כל הקטע הזה של -פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו' -אישית עם הדברים שאני שומע ורואה מסביב זה באמת שטויות ולא עוזר ונכון מאוד שמסממים היום ילדים. ילד לא צריך את כל התרופות רעל האלו בשביל שום מטרה, לא בשביל ללמוד או להשיג כל מטרה אחרת - ורוב הפעמים סתם כותבים מרשמים ודוחפים לילדים בלי סיבה. אז אם נותנים לכם תרופות אני לא ממש ממליץ לקחת את התרופות ה"טיבעיות" האלו - אלא אם זה באמת משהו שלא מזיק ונחשב נורמלי- נניח שמעתי שרסקיו זה באמת טיבעי מאוד וללא תופעות לוואי לפחות ככה חבר שלי שהשתמש בזה אמר ~
לגבי הסיפור שלך, אני חושב שהיפרקטיביות זה דווקא דבר מאוד יפה והרבה מאוד אנשים אוהבים את זה, אנשים מתייחסים לזה כאל משהו שלילי אבל האנשים שאני הכי אוהב לדבר איתם אלו דווקא ההיפרקטיבים, הם מגיבים ומדברים בקצב משלהם ולא נחים לרגע ^^ 

-דבר קטן שכן הציק לי במה שכתבת, מה קשור השנה אנשים אומרים זה 2019 - אבל בעוד 20 שנה עדיין יהיו בעיות ואנשים יאמרו זה 2039!  - בעיני אין קשר בן השנה בה אנו חיים לבן ההתייחסות של האנשים או הקידמה והתפחות של החברה, והדור הבא יאמר שהדור שלנו מיושן ולא מתקדם...  

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: bravo six

הממ, החברה אכן מציבה נורמות כאלו או אחרות לכולם ואני מניח שזה באמת יכול להיות שגוי למרות שחלק מהנורמות נועדו לטובת האנשים תלוי איזה, נניח אני יודע שילדים מסתכלים על בית ספר כ-"בית כלא" -אבל ללמוד בבית ספר זה נורמה שבעיקרון נועדה לתת השכלה לאנשים וככה לתת להם סיכוי לשגשג. אני מסכים שבפועל הנורמה הזאת לא טובה כי יש בה הרבה מאוד בעיות והרבה ילדים לא מתאימים ללמידה אלא הם יותר יצריתיים ומוצלחים ללא ההשכלה שהבית ספר נותן (אני לא מדבר כמובן על כיתות א' או ב') 

לגבי כל הקטע הזה של -פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו' -אישית עם הדברים שאני שומע ורואה מסביב זה באמת שטויות ולא עוזר ונכון מאוד שמסממים היום ילדים. ילד לא צריך את כל התרופות רעל האלו בשביל שום מטרה, לא בשביל ללמוד או להשיג כל מטרה אחרת - ורוב הפעמים סתם כותבים מרשמים ודוחפים לילדים בלי סיבה. אז אם נותנים לכם תרופות אני לא ממש ממליץ לקחת את התרופות ה"טיבעיות" האלו - אלא אם זה באמת משהו שלא מזיק ונחשב נורמלי- נניח שמעתי שרסקיו זה באמת טיבעי מאוד וללא תופעות לוואי לפחות ככה חבר שלי שהשתמש בזה אמר ~
לגבי הסיפור שלך, אני חושב שהיפרקטיביות זה דווקא דבר מאוד יפה והרבה מאוד אנשים אוהבים את זה, אנשים מתייחסים לזה כאל משהו שלילי אבל האנשים שאני הכי אוהב לדבר איתם אלו דווקא ההיפרקטיבים, הם מגיבים ומדברים בקצב משלהם ולא נחים לרגע ^^ 

-דבר קטן שכן הציק לי במה שכתבת, מה קשור השנה אנשים אומרים זה 2019 - אבל בעוד 20 שנה עדיין יהיו בעיות ואנשים יאמרו זה 2039!  - בעיני אין קשר בן השנה בה אנו חיים לבן ההתייחסות של האנשים או הקידמה והתפחות של החברה, והדור הבא יאמר שהדור שלנו מיושן ולא מתקדם...  

לא יצא לי לקחת רסקיו עדיין, אין לי בעיית לחץ או משו כזה.

לגבי השנה, אנחנו כבר ב 2019 ועדיין לומדים כמו שלמדו ב 1850, הנורמה לא השתנתה ובי האדם לא התקדמו - זה עצוב.

Saltboi

07/06/2019

אוקיי, אני די מסכים איתך בנוגע לקטע הלימודי, הם לא מנסים להתאים או לתקן את את המערכת שלה, בהתחשב בעובדה שרוב התלמידים אפילו לא זוכרים את החומר אחרי המבחן, מערכת החינוך צריכה לחשוב על דרכי לימוד מעניינות יותר ותוכניות לימוד שיש בהן קצת יותר היגיון, הם יכולים להוריד קצת לחץ מכיתה יא ולהעביר חלק מהחומר לכיתה י(וזה היה פעם, אבל שיי פירון שינה את זה לזה שהבגרויות מתחילות מיט ומאז גם לבנט לא אכפת)

בכל אופן, אני מסכים איתך  רק חלקית בנוגע לקטע החברתי, יש ילדים עם בעיות וקשיים חברתיים שצריכים טיפול מיוחד, כמובן שיש כאלה שהם סתם אנשים שונים שלא מסתדרים, וגם אני חושב שאנשים מגזימים בנוגע לאנשים שונים ומנסים להפיל עליהם כל מיני הפרעות נפשיות ומה לא, אבל יש כאלה ויש כאלה.

וכל הכבוד לך ולכל אלה שהיו מספיק אמיצים בשביל לשתף את הסיפור שלהם כאן.

bravo six

07/06/2019

צוטט: -SuBaRu-

לא יצא לי לקחת רסקיו עדיין, אין לי בעיית לחץ או משו כזה.

לגבי השנה, אנחנו כבר ב 2019 ועדיין לומדים כמו שלמדו ב 1850, הנורמה לא השתנתה ובי האדם לא התקדמו - זה עצוב.

לי האמת עדיין נוח ללמוד נניח בחלק מהשיטות הישנות מטעמים כאלו ואחרים (נניח אני מעדיף לקרוא מספר מאשר ממך מעכשיו בגלל שבמחשב קריאה מרובה קצת מכאיבה לי בעיניים ) אבל זה שחלק מהשיטה לא השתנתה - זה לטובה, הדוגמה הכי טובה היא שכל יום בבית ספר שלי המורה כותב על הלוח ואומר לתלמידים להעתיק והתלמיד אומר אין צורך ומצלם אחרי זה לא נוגע בכלל בתמונה ומגיע למבחן ונכשל...

 בעוד שכשאני זוכר את עצמי בגיל צעיר יותר שהחברה עוד לא הייתה מורעלת מהטלפונים, התלמידים היו כותבים והחומר לא היה מבולגן במיליון תמונות שכל אחד בתאריך אחר בגלריה שלך. אז לפני מבחן הם באמת למדו - מה שאני בא לומר זה שלפעמים אולי הישן הוא לא מיושן והוא עדיין טוב :upside_down:

-לבני אדם קשה מאוד להשתנות לטובה, אבל לרעה קל להשתנות ממש, לכן אני מאמין שכן צריך לתת יד ולעזור לאנשים להשתנות.

אבל זה נושא אישי שאני עובד  עליו וכדאי לדבר עליו ביום אחר :) 

 

-SuBaRu-

07/06/2019

צוטט: bravo six

לי האמת עדיין נוח ללמוד נניח בחלק מהשיטות הישנות מטעמים כאלו ואחרים (נניח אני מעדיף לקרוא מספר מאשר ממך מעכשיו בגלל שבמחשב קריאה מרובה קצת מכאיבה לי בעיניים ) אבל זה שחלק מהשיטה לא השתנתה - זה לטובה, הדוגמה הכי טובה היא שכל יום בבית ספר שלי המורה כותב על הלוח ואומר לתלמידים להעתיק והתלמיד אומר אין צורך ומצלם אחרי זה לא נוגע בכלל בתמונה ומגיע למבחן ונכשל...

 בעוד שכשאני זוכר את עצמי בגיל צעיר יותר שהחברה עוד לא הייתה מורעלת מהטלפונים, התלמידים היו כותבים והחומר לא היה מבולגן במיליון תמונות שכל אחד בתאריך אחר בגלריה שלך. אז לפני מבחן הם באמת למדו - מה שאני בא לומר זה שלפעמים אולי הישן הוא לא מיושן והוא עדיין טוב :upside_down:

-לבני אדם קשה מאוד להשתנות לטובה, אבל לרעה קל להשתנות ממש, לכן אני מאמין שכן צריך לתת יד ולעזור לאנשים להשתנות.

אבל זה נושא אישי שאני עובד  עליו וכדאי לדבר עליו ביום אחר :) 

 

לא מדבר על שיטות לימוד, מדבר על שיטות התאמת ילדים למערכת ושיטיות חינוך.