Freeze

13/03/2019

oaxln15.jpg

JoJo’s Bizarre Adventure: Steel Ball Run היא היצירה הגמורה האחרונה של המנגקה הירוהיקו אראקי. ואולי גם הטובה ביותר.
המנגה רצה בין השנים 2004-2011 במגזינים Weekly Shonen Jump ולאחר מכן Ultra Jump וזכתה להיות המנגה הפופולארית ביותר בקרב מעריצי סדרת המנגה של ג'וג'ו.


המנגה מספרת את סיפורו של ג'וני ג'וסטאר והסיפור על איך הוא התחיל ללכת, לאחר שפגש את ג'יירו זפלי. ככה לפחות ג'וני מתאר את הסיפור, אך אתם ודאי מעדיפים שאפרט לכם קצת יותר, לא כך?

סיפורנו מתחיל בשנת 1890 כאשר אנשים מכל תבל מתאספים בסן-דייגו שבארצות הברית כדי לצפות בתחילת מירוץ הסוסים הגדול בעולם הידוע בשם "Steel Ball Run". מירוץ בו יותר מ2000 רוכבים יצטרכו להגיע מסן-דייגו ועד לניו-יורק, כאשר המרחק ביניהן הוא 6000 ק"מ. הרוכב הראשון אשר יגיע יזכה בכ50 מליון דולרים אשר מומנו בחסות סטיבן סטיל, נותן החסות ובעלי המירוץ. למירוץ נרשם ג'יירו זפלי, אדם המשתמש בכוח משונה למדי כדי להזיז את שני כדורי המתכת שבבעלותו. ג'וני ג'וסטאר, רוכב סוסים מקצועי לשעבר אשר נשר מהמקצוע עקב שיתוק בחלק התחתון של גופו, החליט לבוא לצפות בתחילת המירוץ כדי להיזכר בימים הטובים.  קצת לפני תחילת המירוץ, ג'וני צופה בג'יירו משתמש בכוח שלו, מה שבצורה מפתיע גורם לרגליו של ג'וני לזוז לשנייה. ג'וני, עוקב אחרי ג'יירו אל המירוץ כאשר הוא נחוש ללמוד על הכוח שגרם לרגליו לזוז. ביחד ג'וני וג'יירו יחוו הרפתקאות רבות בדרכם לניו יורק ויגלו דברים שישנו את חייהם לנצח.

hku0h72.jpg

העלילה בSBR היא אמנם לא העלילה הכי מפורטת ומלאת עומק בעולם, אך ללא ספק בין העלילות הטובות ביותר שנכתבו אי פעם, אך אני סבור שלכתוב לכם רק את זה לא יספיק כדי לשכנע אתכם. אז הנה קהל נכבד, הנימוק החביב שלי.

בתחילת המנגה, המניע שלכם יהיה הדמויות, הם המבחן הראשוני של העלילה, במידה ולא התאהבתם בדמויות כנראה שלא תתאהבו גם בשאר המנגה והציון שלה לא יעבור את ה8 שלכם. אך זעום מספר האנשים שלא נקשרו לדמויות במנגה, הדמויות הם מניע עלילתי חזק בג'וג'ו ואני סבור שכל מי שקרה חלקים 1-6 יודע על מה אני מדבר, אך גם סביר להניח שאם נהנתם מחלקים 1-6 אתם כן תקשרו למה שהדמויות בSBR יכולות להציע. הדמויות הן המניע הראשי שלכם לקרוא, אבל לא היחיד.

הדבר הבאמת מרגש פה, הוא המסע הארוך של ג'וני וג'יירו, בו הם עוברים בשלל מקומות עם נופים מגוונים, אנשים מגוונים ובכך החוויות שלהם מגוונות, דבר אשר מאוד עזר להשאיר את העלילה רעננה ולא מאוסה. עוד משהו טוב בעלילה של ג'וג'ו, שממש מצער אותי לקרוא לו דבר טוב ולא מובן מאליו, זה שהדמויות לא תמיד מנצחות, ג'וני וג'יירו לא תמיד יסיימו את הקרב בצד המנצח ולפעמים גם כשינצחו לא ישיגו את מבוקשם. דבר זה קורה בעלילה מההתחלה ועד הסוף. הרבה מנגקות אחרות השתמשו באלמנט הזה אך כשלו, כמו בפיירי טייל כשנאטסו נלחם בגילדארסט, אולי זאת הפעם הראשונה בה הוא מפסיד, אבל ההפסד היה צפוי מהתחלה. הקרבות בSBR לעולם לא צפויים ובחלק מהקרבות, במיוחד בקרבות מרובי הדמויות, אתה לא יודע מי יצא חי ומי לא. בלי קשר למי המנצח ומי המפסיד, הקרבות      בSBR הם בין הקרבות הכי מרשימים שיצא לך לקרוא במנגה ולמען האמת טובים גם מהקרבות ברוב האנימות. למען האמת הקרב האהוב עליי בכל הזמנים גם באנימה וגם במנגה הוא הקרב האחרון של המנגה, אשר נמשך מספר רב של פרקים ובו התוצאות לא היו צפויות לרגע ותמיד היה מתח ותאמינו לי, מעבר לעובדה שאף פעם לא תדעו מה יקרה, יקרו בקרב הזה דברים שיצליחו להפתיע גם את המוחות הסקפטים ביותר. אמנם העלילה נשמעת סתם כמו מירוץ מגניב, אך תוך מספר פרקים תגלו שמתרחשת בו תפנית גדולה בהרבה, אשר תחשף במהלך העלילה ותגרום לכם להסתקרן מרגע לרגע.

עוד מניע מעניין ביותר במנגה הם הקרבות, מעבר לעובדה שאינם צפויים, לפעמים ישנם דברים בקרב שיעניינו אתכם יותר מהתוצאה. מערכת הלחימה בסדרה מגוונת, כאשר הדמויות משתמשות גם בסוסים וגם בכוחות הספין וגם בעזרת סטאנדים - הייצוג של הנשמה שלך בתור 'רוח קרב'. לכל סטאנד יכולת ייחודית משלו ובעזרתו אפשר להרכיב מספר אסטרטגיות שיוצגו במהלך הקרבות. הקרבות יהיו יותר מסתם קרב של כוח פיזי ויצאו מהבסיס של 'החזק ביותר מנצח' בכך שדמויות ישתמשו בשלל טריקים ואסטרטגיות שיעניינו אתכם וירתקו אתכם אל המסך כאשר תקראו את המנגה.

n1wcv8v.jpg

אחד הדברים הכי טובים בכל המנגות שבסדרה של ג'וג'ו, ובעיקר בSBR הן הדמויות המגוונות והעגולות שאראקי מסוגל לכתוב. אני לא מסוגל להאמין שקיימת דמות ראשית בג'וג'ו שלא תשאיר עליכם רושם, אתם תמיד תזכרו דמות בגלל משהו מסויים, לא עוד דמויות שטוחות! לא עוד דמויות משעממות וחסרות אופי! וכמובן.. לא עוד קלישאות! אך אם חיפשתם דמויות מהסוג הזה, אולי לא תהנו מג'וג'ו ברמה המקסימאלית. בסיפור של SBR מגוון דמויות ראשיות,  בהן קיים דגש על שלוש דמויות שבולטות מהשאר, מהסיבה שהן הדמוית בהן הסיפור הכולל מתעסק.

נתחיל בדמות שממנה נובע הסיפור - ג'וני (ג'ונתן) ג'וסטאר, שבעבר כונה על ידי חבריו ומשפחתו "ג'וג'ו". ג'וני הוא בן למשפחה של רוכבי סוסים מקצועיים, כאשר הוא בעצמו בעל יכולות מרשימות ביותר. ג'וני היה בעבר אדם יהיר ורברבן שחשב שמגיע לו הכל, על כך הוא שילם כמובן כאשר עקף את האדם הלא נכון בתור ובכך קיבל כדור במותן, דבר אשר גרם לשיתוק פלג גופו התחתון. הקריירה של ג'וני נפלה לפח, ביחד איתה התהילה ושאר הדברים שג'וני אהב בחייו. אך כאשר בתחילת המירוץ ג'וני פגש את ג'יירו והתעקש שילמד אותו להשתמש בכוחו המיוחד, חייו סוף סוף קיבלו משמעות והוא התחיל "ללכת". במהלך הסיפור ג'וני עבר פיתוח מדהים, כל-כך מדהים שעד היום עוד לא ראיתי דמות שמשתנה כל כך הרבה מתחילת הסיפור ועד סופו (למעט גריפית' מברזרק אולי). השינוי של ג'וני מתבטא באופיו וגם בכוחו הפיזי, אשר יקבל מעין 'שידרוג' גדול מאוד במהלך הסיפור.

ביחד אל ג'וני מתלווה - ג'יירו זפלי, אדם מיסתורי אשר יכול להזיז את כדורי המתכת שברשותו בעזרת כוח מוזר הנקרא "ספין". במהלך הסיפור הקוראים ילמדו הרבה על ג'יירו, סיפור חייו, מניעו וכוחו. ג'יירו הוא בין הדמויות שהכי יעניינו את הקוראים וזאת ניתן להעיד בזכות סקרי המעריצים, בהם הוא תמיד הגיע מקום ראשון (גם כאשר השוו אותו לדמויות מחלקים אחרים של ג'וג'ו). ג'יירו בעצמו עובר פיתוח לא קטן בסיפור, כאשר הוא לומד על העולם שמסביבו ומתנהג בהתאם. אך תפקידו האמיתי של ג'יירו בסיפור, הוא לפתח את הדמות של ג'וני ולהפוך אותו למי שהוא בסוף הסיפור (כמובן שזה לא עוצר אותו מלהיות חשוב באותה המידה כמו ג'וני) לג'יירו יש אופי ציני ומצחיק למדי ובאמת שאי אפשר לא להתאהב בו, מהדקה הראשונה אתם תבחינו בקסמו של ג'יירו, אשר ישבה את ליבכם ברגע.

במהלך הסיפור, ג'וני וג'יירו פוגשים ביריבם הגדול ביותר - דייגו "דיו" בראנדו, נער אנגלי בעל כישורי רכיבה יוצאים מן הכלל, אולי אפילו מהטובים בעולם, אפשר להגיד שלא סתם קוראים לו גאון. דיו בא מאנגליה, שם הוא כבר הספיק לזכות במספר השגים ולהפוך למעין אריסטוקרט, אך בגלל ילדותו הקשה של דייגו, אשר עליה הוא דורש פיצוי, הוא יעשה הכל בכדי להשיג כמה שיותר כסף, כוח ותהילה. דייגו יודע להיות מנומס כשהוא רוצה, אך בגלל ילדותו הקשה טבעו האמיתי מפחיד ומרושע, חזירי, גס ואף מאיים. דייגו ישמש כיריב למופת לזוג הגיבורים שלנו ויגרום אפילו לקוראים לפחד ממנו. גם דייגו מתפתח ככל שהעלילה מתפתחת.

d62vbh7.jpg

למי שקרא כבר חלק מג'וג'ו, אמור להיות קצת מושג כמה אראקי הוא צייר מהולל, הסגנון שלו הוא אחד מהדברים שהופכים את ג'וג'ו להיות מנגה מדהימה. אמנם סגנון ציור זה לא הכל, אך הסגנון של אראקי הופך את המנגה להרבה יותר חיה, הרבה יותר מרהיבה ואולי יגרום לכם לשקוע כמה שניות (ואפילו דקות לפעמים) בעמוד ולהתפעל מרמת הדיוק שיש לנוף ולגוף של הדמויות. סגנון הציור ריאלסטי במיוחד, אך עדיין גורם לכם להרגיש שאתם קוראים מנגה ולא קומיקס או מתסכלים על ציור זהה למציאות. ישנם מידי פעם גם עמודים צבועים שנצבעו על ידי אראקי והם באמת מה שנקרא יצירת מופת, הצביעה לא רק יפה, היא גם יצירתית, אראקי מידי פעם מחליף את צבעי הבגדים, השיער והשפתיים של הדמויות, משהו שנותן הרגשה בהחלט מרהיבה שיגרמו לכל קורא וקורא להתלהב. אך ישנם מספר לא קטן של אנשים שיחלקו על מה שאני אומר פה ויאמרו שהסגנון של אראקי מכוער, שהדמויות לא חמודות, שהן נראות כמו חזיר ועוד המון הסברים למה הוא גרוע. אני לא יכול ממש להגיד שום דבר להגנתי פה, טעם זה דבר סובייקטיבי וכמו שלא כל אחד נהנה מהעלילה של ג'וג'ו, לא כל אחד חייב לאהוב את הציור, הסגנון הזה באמת מיוחד ולא מתאים לכל אחד, אך לדעתי הוא בין הסגנונות הטובים ביותר, הטוב ביותר למען האמת, אבל כמובן שאין באמת דבר כזה 'הכי טוב' כי כל אחד יכול להגיד משהו אחר.

אני חושב שמעבר לסגנון היפה של אראקי, עיצוב הדמויות טוב מאוד, לא משנה באיזה סגנון הדמויות האלו יצוירו, העיצוב שלהן לא יהרס והן תמיד יזהרו בשבילי. אם יש דמות שאהבתי את העיצוב שלה במיוחד, זה דייגו, לא משנה אם בסגנון של אראקי או לא הוא תמיד יראה לי מצוין. הוא נראה Badass בצורה מפליאה ואני בספק שמישהו לא יסכים איתי פה (שוב, רק דעה). יש גם דמויות שנראות מוזר ושלא אהבתי, בכל זאת , אי אפשר לאהוב הכל וגם לי יש מגבלות, לדוגמה: מאוד לא אהבתי את העיצוב של מג'נטה מג'נטה, הוא סתם פוזל מכוער ומעצבן. אחת הסיבות שהציור בSBR השתפר פלאים לעומת שאר החלקים של ג'וג'ו, היא שמנגה עברה להוצאה חודשית, מה שנתן לאראקי פי 4 זמן לעבוד על פרק. יותר זמן = יותר השקעה, אראקי לא מתעצל לצייר אפילו לא את הפרט הכי קטן, ג'וג'ו זאת באמת בין המנגות שהמנגקה שלהם מצייר רק בגלל שהוא נהנה, כי כסף כבר לא חסר לו.

tcfbekm.jpg

עוד אלמנט מצוין בג'וג'ו הוא השימוש הענקי ברפרנסים, בעת הכתיבה באתי לכתוב את המשפט "בטח אין אחד שלא שם לב", אבל זה די ברור בהתבסס בעובדה שזה הכי הדברים הכי 'חשובים' בג'וג'ו, לא חשובים כמו העלילה, הדמויות והציור, אך עדיין חשובים למדי. יכול להיות שזאת סתם הנאה פרטית שלי ושל רוב קוראי ג'וג'ו, אבל אני חשוב שזה מהנה ביותר לראות שמות של להקות שאתה שומע ואוהב על דמויות וסטאנדים בג'וג'ו. בנוסף משהו שמאוד שעשע אותי הוא שלהקות שלא הכרתי, חיפשתי לאחר מכן באינטרנט והרחבתי ככה את הפלייליסט שלי והידע שלי במוזיקה, ככה שגם מה שלא הכרתי סיפק לי הנאה. מעבר לשמות של מוזיקאים, בג'וג'ו יש רפרנס לכל דבר שזז, כמובן אני צריך רק להתעסק ברפרנסים שבSBR, כאשר המוכר מכולם הוא תאורית מלבן הזהב של לאונרדו דווינצ'י אשר ליוותה את הדמויות במהלך כל המנגה. קימים עוד עשרות רפרנסים במנגה, לסיפורים, תאוריות, אנשים, סרטים ואלוהים יודע מה עוד. הם יכולים להעביר מסרים מידי פעם, לפעמים שהם פשוט מניעים טובים וריאלסטים לעלילה ולפעמים הם סתם שם כדי שמי שמבין אותם יתלהב שהוא קרא במנגה רפרנס למשהו שהוא מכיר. מה שמאכזב זה שלפעמים הרפרנסים הם סתם שמות ואין להם חשיבות ולפעמים השם של סטאנד יכול להיות סתם ליופי ולא קשור ליכולת שלו, למרות שלפעמים אראקי קישר את זה, משהו שהגביר את ההנאה שלי בהרבה.

בגדול אמרתי כמעט כל מה שיש לי להגיד על SBR, אז קצת לפני הסוף אני רוצה לצאת שנייה מהפן הביקורתי כדי לספר על משהו נחמד שעשיתי בזמן הקריאה. כעקרון כמו שאתם יודעים למנגה אין פסקול, אך עדיין נחמד לשמוע משהו ברקע, אני ממליץ לכולכם להרכיב פלייליסט עם כל השירים שמוזכרים במנגה עצמה, זה יכול לשפר את החוויה. עוד משהו שאתם יכולים זה להיכנס לאתר 8Tracks ולכתוב בחיפוש JJBA או את שם הפארט שאתם קוראים, במקרה הזה Steel Ball Run אתם תמצאו מספר פלייליסטים עם מוזיקה שלרוב תתאים למנגה ותעורר אווירה מצויינת. בנוסף, ישנם המון אתרים בהם תוכלו לקרוא את SBR, אך אני ממליץ במיוחד לקרוא את המנגה באתר בשם Batoto בו יש לפעמים סריקות צבועות והוא גם מחזיק בסריקות באיכות הכי טובה שתמצאו. בכל מקרה עכשיו שסיימתי עם הערות השוליים, הגיע הזמן לסיכום הכולל.

65ro897.jpg

לסיכום, JoJo's Bizarre Adventure: Steel Ball Run היא בין המנגות המעניינות ביותר שקראתי, הסיפור והדמויות שלה שאבו אותי פנימה ולא יכולתי להפסיק לקרוא, כמעט שאין צ'אפטר שהוא לא מעניין ולא קיים קרב שלא ירתיע אתכם למקומכם. כל התחלה וסוף פה הם אפים וגם מה שביניהם. אמנם יש נקודות חלשות מידי פעם, ולא כל דמות תחקק בראשכם לנצח. אבל תאמינו לי, את SBR לעולם לא תשכחו, את ההתחלה מחממת הלב, את הסוף האפי והלא צפוי, את הרפרנסים לאנשים, שירים וסיפורים, את הרפרנסים לחלקים ישנים. כל תפנית ותפנית בעלילה יגרמו לכם להסתקרן ולקרוא עוד ועד, המנגה לא ארוכה מידי ולא קצרה מידי, היא בול במקום. האיזון בכוחות של הדמויות והאיזון של העליות והירידות היו מעולים ודאגו להחזיק את האווירה במקסימום. אין דבר יותר מהנה מלשים מוזיקה ולשבת לקרוא כמה צ'אפטרים של SBR, תאמינו לי. אז את מה שרציתי להגיד רציתי, אני מקווה שכולכם תקראו את SBR ותהנו כמוני. חשוב לציין שגם מי שלא קרא חלקים קודמים של ג'וג'ו יכול (למרות שלא מומלץ) להתחיל ישר מSBR מכיוון שאין לה קשר לחלקים הקודמים.

אני חושב שלאחר קריאה של כל הפרקים של SBR אני יכול בוודאות לתת לה את התואר God-Tier ולהמליץ עליה לכל אחד.

-
הסיקור לא נכתב על ידי, אלא ידי
@Ashifu-Sama התותח אי שם בשנות הטרפפו והוא הסכים לי לפרסם אותו מחדש כאן.
מקווה מאוד שנהנתם לקרוא את הסיקור, הכתיבה שלו הייתה מאוד מעניינת וטובה לדעתי וראיתי המון נקודות שאני מסכים איתן.

 

בכל מקרה, שתפו הרגשות וחוות דעת על פארט 7.

(((Gaijin)))

14/03/2019

סיקור 0/10 אין תמונה של ולנטיין