TURI

12/06/2018

מי שקראה את הנושא הקודם בוודאי שם לב לכך שהמשתמשת Elementary לא רשמה בנושא ביקורת ספרותית אחת וזאת למרות שהמטרת הפרויקט הייתה לפרסם סיקורים קצרים שעוסקים בספרים. הסיבה לכך היא שהמשתמשת לא שלחה סיקור קצר של כעד 400 מילים כמו שהתבקשה אלא סיקור ארוך של יותר מ1000 מילים שעוסק בספר "גנבת הספרים". אז לפני שנמשיך רק אומר תודה ענקית למשתמשים שבלי העזרה שלהם כל הפרויקט לא היה יוצא לפועל הלא הם:

@Otoshigami@Otoshigami

ו-
@Elementary@Elementary 

 

 

ולסיום לפני שנגיש לסיקור קישור לנושא הראשון של הפרויקט.


https://www.anime-spin.net/פורומים/נושא/7348/פרוייקט-שבוע-הספר-העברי-2018-התשעח-סיקורי-ספרים-מהרצח-באוריינט-אקספרס-ועד-לאל-תיגע-בזמיר/#post-127721

 

~ הסיקור נכתב על ידי "מוו" (מישהי מחוץ לקהילה שנתנה לי לפרסם את הסיקור לכבוד שבוע הספר).

 

k3aomc9.png
גנבת הספרים 
מרקוס זוסאק || 2007 || 488 עמודים

"אני מניח שבני האדם אוהבים לצפות במעט הרס.
ארמונות חול, בתי הקלפים, שם הם מתחילים.
כישרונם הגדול הוא ביכולתם להסלמה"

סיפורנו מסופר מפי מספר לא שיגרתי במיוחד- המוות.
העלילה מתרחשת בעיירה מולכינג, הצמודה למינכן, בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם ה-2. הדמות הראשית, ליזל ממינגר, נשלחה ביחד עם אחיה למשפחת אומנה- משפחת הוברמן, המתגוררת בעיירה מולכינג. במהלך הנסיעה ברכבת נתקף אחיה של ליזל התקף שיעולים, ומת. בזמן קבורתו בשלג, בעיר שהיא לא הכירה, הבחינה ליזל בספר שנפל לאחד הקברנים, " המדריך לחופרי הקברים" , אותו היא גונבת. ספר זה היה הראשון מני רבים.

ליזל מגיעה לבד לבית ההוברמנים, למשפחתה החדשה, על אף הסיוטים החוזרים מחוויית מות אחיה, חייה היו חביבים למדי, וברגעים מסוימים אפילו גרמו לחיים כילד בגרמניה הנאצית להראות שלמים ומאושרים. היא מצאה נחמה למות אחיה  אצלה הוריה המאמצים- האנס ורוזה הוברמן, ואצלה שכנה רודי שטיינר, שבקרוב יהפוך לחברה הטוב ביותר.
ליזל רדופת הסיוטים ממות אחיה מסתגלת אליהם בזכות אביה המאמץ- האנס הוברמן, שמוצא את הספר הגנוב ומחליט ללמד את ליזל קרוא וכתוב, וכך מתחילים שיעורי החצות בסופו של כל סיוט. ליזל מפתחת אהבה וכמיהה עזה לספרים, שבעתיד תהפוך לכמיהה לגניבתם.

את הספר כתב מרקוס זוסאק, סופר אוסטרלי ממוצא גרמני שנולד ב-1975. אמו של מרקוס היא במקור מגרמניה ואביו מאוסטריה. עד כה פרסם מרקוס 6 ספרים, שהמוכרים שבהם הם ה"שליח" ו"גנבת הספרים" שגם זיכו אותו בפרסים רבים. ספרים נוספים שכתב הם : "המפסידן", "כשכלבים בוכים", " גשר של חימר" ו"להלחם ברובן וולף".
במהלך כתיבתו הוא גם עבד כמורה לאנגלית, וכיום הוא מתגורר בסידני ואב לשניים.

 

על הספר בהרחבה - עלול להכיל ספוילרים 

בכל עבודה שהיא לבית הספר אני מוצאת שהשלב שבוא אני הכי מתקשה הוא שלב הבחירה, אך למזלי ישנם אנשים שחלק מעבודתם היא לעזור לאנשים כמוני להגיע להחלטות של "באיזה ספר לבחור", אנשים אלו מוכרים יותר בשם המוכרים בחנות הספרים. ניגשתי לאחד הסניפים עם הרשימה בידי ולמזלי "נפלתי" על מוכרת שכן קראה ספר או שניים בחייה, ובעודה מתלהבת מהרשימה( היא באמת ובתמים התלהבה מהרשימה) היא המליצה לי על שני ספרים- "הסיפור שאינו נגמר" ו"גנבת הספרים". לקחתי את שניהם.

התחלתי עם "הסיפור שאינו נגמר", אני לא יודעת אם זו הכריכה ומראו הלא שגרתי של הספר או אולי העובדה שניסיתי להימנע מלקרוא ספר כבד, אבל משהו בספר הזה משך אותי. אבל במהרה נוכחתי לדעת ששמו של הספר מתאים לו, ואני חייבת להודות שדיי שמחתי כשהוא נגמר.

ואז הגיע הרגע ממנו ניסיתי להימנע- קריאת "גנבת הספרים". אל תבינו אותי לא נכון, כל מי שאני מכירה שקרא את הספר הזה אמר לי שזה ספר מדהים ולא פחות. אבל גם ידעתי שהוא מספר על מלחמת העולם השנייה ושהמספר הוא המוות- אני לא יודעת מה אתכם, אבל השילוב של המוות ומלחמת העולם השנייה לא היה נשמע לי כמו משהו קליל במיוחד.

אני מנסה להימנע מסרטים או ספרים כבדים, הם גורמים לי ליותר מידי רגש, אבל כבר מהעמוד הראשון שקראתי בגנבת הספרים ידעתי- זה הספר שעליו אעשה את יומן הקריאה.
הספר הוא אחד מספרים היחידים שאני יכולה להגיד עליהם שהם יצירת מופת. במהלך הקריאה צחקתי, בכיתי ואפילו התאהבתי.
נסחפתי לעולמה של ליזל ממינגר, והתחלתי לחבב מאוד את המוות. הספר "גנבת הספרים" הוא אחד מאותם הספרים שמשתלטים על חייך ובשלב מסוים, הופכים לחלק ממך.

הקטע המועדף עלי - מכל הספר הוא הקטע המופיע בציטוט מעל,  למספר הספר, המוות בכבודו ובעצמו, ישנן הרבה תובנות על המין האנושי, וזו אחת מהן. ביום הולדתו של הפיהרר(היטלר) בשנת 1940, נערכו בערים ברחבי גרמניה טקסים שציינו זאת, וכיאה לכך אירועים אלו התקיימו גם במולכינג. במהלכם הובערה מדורה ענקית, בה שרפו כל חומר תעמולה של אויביה של גרמניה-עיתונים, כרזות, ספרים, דגלים. זה לא סוד שספרים היו מחמדת ליבה של גנבת הספרים, ואף שמשהו בתוכה אמר לה שזה פשע, היה בה דחף לראות את הצתת המדורה.
אנחנו בני האדם נמשכים להרס. בהרס יש סוג של עוצמה. עוצמה שמביאה לנו כוח, שגורמת לנו להרגיש בלתי מנוצחים. לראות משהו נהרס, בעיקר על ידנו, גורם לנו להרגיש, גדולים, חזקים ובלתי מנוצחים. כמו בריון שצוחק על החלשים ממנו בשביל להרגיש טוב עם עצמו, אנחנו הבריונים של העולם. זה בטבע שלנו. בכל מקום שבו יש אנשים- יש הרס. במקום מקום שבו יש אנשים- יש מלחמות, ואת דבר זה ניתן לראות טוב מאוד בחיינו כיום- אנחנו אוהבים לפוצץ, להשמיד. לפצצות שמור מקום כלשהו בליבנו, טילים, רקטות, וכשהיקירה ביותר היא פצצת האטום. כל ויכוח ואי הסכמה בין מדינות הופך למלחמה, המוות צדק, כישרוננו הגדול ביותר הוא ביכולתנו להסלמה.

דעתי על סיום הספר - הספר "גנבת הספרים" מורכב מ-12 חלקים. הספר מסתיים בשני החלקים האחרונים- " גנבת הספרים" ו"אפילוג- הצבע האחרון". במהלך הקריאה והתפתחות העלילה, התחילו להעלות בי שאלות. האם מקס וליזל יפגשו שנית? האם משפחתה וחבריה ישרדו את המלחמה? ומה יעלה בגורלה של ליזל?בחלק "גנבת הספרים" הופצץ הרחוב בו ליזל גרה- רחוב הימל. באותה העת כתבה ליזל במרתף ביתה. דבר זה מחזיר אותי לשאלה ' האם משפחתה וחבריה של ליזל ישרדו את המלחמה?', ולא נעים לי לבשר לכם, אך התשובה היא לא. " רק אחת נותרה בחיים. היא נותרה בחיים משום שישבה במרתף וקראה את סיפור חייה, מחפשת שגיאות"( עמ' 444). בסוף חלק זה מתאר המוות כיצד אסף את נשמות יקיריה של ליזל, את האנס ורוזה הוברמן, רודי ורבים נוספים. כיצד עבר בית בית, ממבט של אחד למבע של האחר.הפצצת רחוב הימל מעלה בנו את השאלה- מה יעלה בגורלה של ליזל? אנו יודעים שהיא שרדה, אבל אנחנו גם יודעים שהיא בודדה. לאחר ההפצצות ראש העיר ואשתו לקחו אותה לביתם. ולאחר חזרתו של אלכס שטיינר( אביו של חברה הטוב רודי) מהצבא, בילתה ליזל את מרבית זמנה אתו בחנות החייטות שלו. את מרבית חייה בילתה בסידני, מידע שמביא לנו המוות באפילוג "ליזל ממינגר חיה עד שיבה טובה, הרחק ממולכינג ומותו של רחוב הימל. היא מתה בפרבר של סידני "(עמ 483).במהלך הסיפור עוזב מקס את ההוברמנים, דבר שהעלה בי את השאלה, וגם בליזל, האם היא אי פעם תראה אותו שוב. ובאפילוג אנו מקבלים את התשובה לכך "לבסוף, באוקטובר 1945, נכנס לחנות איש בעל עיני ביצה, שיער נוצות ופנים מגולחות למשעי. הוא ניגש אל הדלפק "יש כאן מישהי בשם ליזל ממינגר" "כן, היא מאחור אמר אלכס. הוא קיווה, אבל רצה לוודא "אפשר לשאול מי מחפש אותה" ליזל יצאה. הם התחבקו ובכו וצנחו לרצפה".סיום הסיפור ענה על כל השאלות ולא השאיר קצוות פתוחים, דבר שאני באופן אישי אהבתי. סיום הסיפור הוא בעצם סגירת מעגל, השלמת סיפורו של המוות.
סיום הסיפור היה טרגי, אבל באותו הזמן יפיפייה, הוא גרם לי לבכות לא רק בגלל מה שאירע בו, אלא בגלל שהבנתי שזה היה הסוף של העידן היפה ביותר כנראה בחייה של ליזל.

המלצתי - הספר הוא אחד הספרים המרתקים שקראתי בחיי. בזמן הקריאה הרגשתי שהוא פשוט סוחף אותי למקום אחר, הספר ניגן על רגשותיי, אך בו בזמן היה גם קליל ומהנה.
אני ממליצה בחום לכל אחד לקרוא את הספר הזה, אני מבטיחה לכם שלא תתחרטו. הספר הוא קלאסיקה מודרנית ממכרת, שכל מילה בה מכילה עולם שלם.

הספר מכיל את כל מה שספר מוצלח צריך- עלילה מהפנטת, דמויות ייחודיות וכתיבה מבריקה. הסיפור היה סוחף ובמהלך הקריאה הרגשתי כשאני  מחזיקה יצירת אומנות יקרת ערך ביד.
הספר השאיר אותי עם תחושה שאני לא יכולה להגדיר, כמו מה שקורה אחרי שאתה פוגש אדם מרתק. אני יודעת שאם הייתי ליזל ממינגר, "גנבת הספרים" היה בוודאות ספר שהייתי גונבת.

 

דעתם, דעתי דעתנו:
 מה דעתם על הספר?
-  מי הדמות המועדפת עליכם בספר?
 האם גם אתם הרגשתם רתיעה לפני שהתחלתם לקרוא אותו?
-  כיצד לדעתכם היה צריך להסתיים הספר?
-  מדוע לדעתכם ליזל גנבה ספרים?
-  במידה וצפיתם בסרט, מה דעתכם עדיף הספר או הסרט?

-  הערות, בקשות, שאלות, מוס שוקולד או בטעם פירות?

~ הסיקור נכתב על ידי "מוו" (מישהי מחוץ לקהילה שנתנה לי לפרסם את הסיקור לכבוד שבוע הספר).

 

 

anilina

12/06/2018

דעתם, דעתי דעתנו:
 מה דעתם על הספר?

הספר הזה הוא אחד הספרים הכי אהובים עליי. קראתי אותו לפני שנתיים והוא פשוט לא עוזב אותי מאז.
-  מי הדמות המועדפת עליכם בספר?

ליזל חד משמעית. התחברתי אליה כל כך ופשוט כמעט בכיתי כשהיא חוותה רגעי עצב ושמחתי איתה כשהיא הסתגלה למשפחה.
 האם גם אתם הרגשתם רתיעה לפני שהתחלתם לקרוא אותו?

האמת שקצת. אימא שלי נתנה אותו למתנת נובי גוד והתחלתי קצת לפחד מהציטוט הענקי שהופיע על הספר ( ספויילר קטן: אתם תמותו או משהו בסגנון), אבל לאחר קריאה קצרה פשוט נשאבתי.
-  כיצד לדעתכם היה צריך להסתיים הספר?

בדיוק כמו שהוא הסתיים. לטוב ולרע.
-  מדוע לדעתכם ליזל גנבה ספרים?

האמת שזאת תעלומה שלא רציתי לפתור. רציתי לתת לליזל את הספק הקטן שלא אתעניין בחייה, כי יש כל כך הרבה גורמים שאפשר לנחש למה היא גנבה. אז אני אתן לה את ההנאה שבספק
-  במידה וצפיתם בסרט, מה דעתכם עדיף הספר או הסרט?

הספר חד משמעית. יש הרבה דברים שהשמיטו שם לדעתי שחבל שלא הכניסו.
-  הערות, בקשות, שאלות, מוס שוקולד או בטעם פירות?

ישר כוח על הפרסום!

Yosarin senpai

13/06/2018

אני קוראת את הספר עכשיו. האמת שלא הרגשתי רתיע כשהתחלתי לקרוא אותו (אמא שלי כן). דווקא דיי התחברתי לקטע הזה שלדעתי ממחיש בצורה דיי יחודית את הסיפור.