anilina

22/02/2018

 

bhvcwje.jpg 

מכירים את הרגעים האלו שאתם מרגישים רגועים לגמרי? בלי שום דאגות? כאילו אתם נמצאים בשמיים ומנווטים בעננים? נמצאים על איזושהי סירה, שטים בים ופשוט חווים רגיעה בחיים?  הרגעים שפשוט הכל נעצר, העולם מחייך אלייך ואומר "אני לא לוחץ פשוט תמשיך בחייך". אז ככה הרגשתי כשקראתי את אריה.

בלי לקחת את כל התרגום המלוקק ממאל, בעצם אריה מספרת על החיים בעיר ניאו ונציה בכוכב אקווה (שהוא מאדים). בעתיד, האנושות החלה ליישב את מאדים, שבעקבות איזושהי תקרית (שבתכלס לא אמורה לעניין כל כך), הכוכב מכיל 90 אחוז מים ולכן קוראים לו אקווה. באקווה נבנתה עיר הדומה לונציה שנקראת (איך לא?) ניאו ונציה ואנו חווים את הסיפור דרך העיניים של אקארי, נערה שבאה לאקווה מכדור הארץ על מנת להפוך להיות אונדין (גונדוליירית, רק שהיא לא מלכודת תיירים אחת גדולה וכן באנגלית זה נשמע פי 1000 יותר טוב-undine) בחברת אריה, שהיא החברה הכי קטנה בניאו ונציה ובעצם בכל המנגה אנו עוקבים אחרי המסע של אקארי להפוך להיות אונדין רשמית.

4cv96od.png

המיקום של הסיפור, ניאו ונציה, עיר שאמורה לחקות את ונציה שלנו, גרם לי ישר להתחבר לסיפור. אני אודה שיש לי קשר חביב ונחמד לונציה, בגלל איזושהי חופשה משפחתית באיטליה והיינו בונציה רק יום אחד, יום שלי אפשר רק להציץ לתוך הקסם שהיא ונציה ובהחלט נשארתי עם טעם של עוד. הקריאה במנגה גרמה לי לחזור אישית לתחושות שהרגשתי בונציה, הטיול בסמטאות האפלוליות, ההמוניות של כיכר סן מרקו ואפילו החגיגיות של הפסטיבלים שהמנגה הזכירה (ואני לא הייתי ביום שהיה בו פסטיבל). המנגה, בעזרת התיאורים הרבים, גרמה לי לחזור לתחושות הללו ובעצם בגלל ששוב הרגשתי את התחושות הללו, התחברתי יותר לאווירה המתוארת ובעצם בגלל זה אני חושבת שממש נשאבתי לקריאה. שלא תטעו, לא רק אנשים שהיו בונציה יוכלו להתחבר לסטינג של המנגה, בגלל התיאורים שלה, כל אחד יכול להתחבר ולהרגיש כאילו הוא עצמו נמצא בונציה, להרגיש מה הדמויות עושות ובזכות זאת, ממש להישאב לקריאה.

הדמויות הן נקודת אור נוספת במנגה, כל דמות במנגה כתובה באופן טוב ומאוד ייחודי. לכל דמות יש נקודת חוזק שאותה מאפיינת, במקרה של אקארי לדוגמה, התמימות והאושר שלה מאוד מאפיינות אותה ובכל פעם שהיא פוגשת מישהו חדש, והיא באה אליו עם הכי הרבה רוך, ואתה פשוט לאט לאט בא ומתאהב בה וזה לא קרה לי הרבה בכלל. כל דמות באה עם איזשהו מאפיין שמאוד מבליט אותה מהשאר, ובהתחלה אתה רואה רק את המאפיין הזה ולפעמים אתה נרתע ממנו (משהו שקרה לי עם אחת הדמויות), אך לאט לאט המנגה מקלפת את השכבות של הדמויות וחושפת עוד תכונות ועוד מאפיינים והחשיפה והתהליך של ההיפתחות, בעצם גורמים לך להתחבר יותר אל הדמות ולהזדהות איתה וממש לאהוב אותה.

 hkjsp2i.png

הפייסינג של המנגה מדוייק להפליא. המנגה לא ממהרת מידי וגם לא לוקחת את הזמן שלה. כל ווליום מתאר עונת שנה שבה הדמויות שלנו נמצאות ובעצם בכך שאנו עוברים איתם את עונת השנה, את כל האירועים שבהן הן נתקלות ולומדות מהן, אנחנו עוברים את אותו תהליך איתן. הדמויות בעצם עוברות אירועים שמבגרים אותן, שמהן הן לומדות ועוברות תהליך ובעצם לומדים יותר עליהן. אנחנו בעצם עוברים את התהליך שהן עוברות ורואים איך הן מתבגרות לנו מול העיניים ופשוט שמחים שהן עוברות את התהליך הזה. הסוף בעצם מסכם את התהליך הזה, ובלי לספיילר, אנו מבינים שגם אם תהליך אחד נגמר, עדיין אנחנו ממשיכים ללמוד ותמיד הלמידה נמשכת. הסוף גרם לי קצת לבכות והוא ממש ריגש אותי, הוא מסכם את כל התהליך שהדמויות עוברות ופשוט סוגר את המנגה באופן יפה.

הציור, אך הציור, פה היה לי קצת יותר קשה להתחבר. הרקעים מצויירים מאוד יפה וגורמים עוד יותר להישאב לאווירה של ונציה, אך הדמויות היו משהו שלקח לי להתרגל אליו. לרוב הן מצוירות כמו בתמונות שאני מצרפת לכאן, אך לפעמים הן מצוירות בגרסה אחרת, אפשר לקרוא להן הגרסה הצ'יבית שלהן, שבהתחלה קצת עצבנה אותי, כי הרגשתי קצת חוסר השקעה מצד המנגקה, אבל כשהמשכתי לקרוא, הבנתי משהו, שבעצם הציור מתאים לדמויות ואמור להציג את תכונת האופי הכי בולטת שלהן, כדי להרגיל אותך לדרך החיים שלהן, המנגה נותנת לך הצצה לחייהן והן בעצם מתנהגות לפי התכונות אופי הללו ולכן הן מצוירות ככה, כשראיתי את התהליך שהן עוברות, הבנתי יותר למה הן מצוירות ככה והשלמתי עם העצבנות הקטנה שלי, שפשוט נעלמה לה.

 h12uruu.png 

אז מה לסיכום? 

אריה עשתה משהו שהרבה מאוד סיפורים לא הצליחו לעשות כבר הרבה זמן ולשאוב אותי לחלוטין אליה. הייתי פשוט בסיפור, הרגשתי שפשוט הלכתי ליד הדמויות והרגשתי את מה שהן הרגישו, משהו שדיי הרבה זמן לא קרה לי ופשוט בגלל העובדה הזאת נהניתי יותר מכל סיפור שקראתי לאחרונה. ממליצה באמת לכל אחד לקרוא את המנגה הזאת ופשוט להיכנס לנירוונה שהיא מציעה ופשוט לשקוע בה. אז אם אתם מחפשים סיפור מרגיע שיגרום לכם לשכוח מתלאות היום ופשוט להיכנס ולהישאב אליו, אריה היא המנגה שאתם צריכים לקרוא.

 

Ashifu-Sama

22/02/2018

אחלה בחלה של סיקור לינה~
אני באמת חושב שאריה היא אחת היצירות היותר מוצלחות שקראתי, לא סתם אחת מהן, הייתה בטופ 10 שלי עד לא מזמן. אהבתי בעיקר את הדמויות (גם עיצובית וגם מבחינת אופי) ולעקוב אחריהן הוא מה שעשה לי את המנגה, מה שהפך את הסוף למאוד משמעותי בשבילי. האווירה המרגיעה הייתה בונוס ענק (מאוד מזכיר את יוקוהאמה אחרי הכל) והחוויות שהן עברו כל פרק היו מקסימות. גם מהקאסט המשני נהנתי נורא (למרות שאני משום מה לא זוכר שם של אף אחד שם). אני זוכר ספציפית משום את הפרק שהיה רפרנס לGalaxy Express 999 ואני חושב שהוא גם האהוב עליי, משהו בו הרגיש קסום ברמה שאין לתאר. אני זוכר שגם עפתי על הקונספט של שבעת הפלאים של ניאו ונציה (או משהו כזה, לא זוכר איך זה הלך). קיצר מנגה מוש.
ובואי לא נשכח את עמוד המנגה הטוב בכל הזמנים:
5px643w.png

elya

22/02/2018

וואי, סיקור מדהים! שאפו על ההשקעה, ותודה רבה לך על ההמלצה, באמת! D:
סוף סוף מנגה שמתאימה לי בדיוק בשביל להעביר את הזמן, אני אקרא ואגיד לך את דעתי עליה לאחר שאסיים אותה :)

 

Chef

22/02/2018

ונציה ונציה ונציה, או איך אני רוצה לטייל שמה.
סיקור נהדר לינה!. משאיר טעימה של עוד ומלא חשק לקרוא.
המנגה הזאת המולצה לי על ידי כמעט כל מי שאני ממש מכיר מהקהילה (במיוחד אסיף), ואני חייב להגיד שהסיקור הזה באמת מבהיר למה משבחים את זה כל כך.
ברגע שיצא לי החשק מלראות סדרות המתמקדות בדרמה (ומדי פעם סמים), אתן לזה סיכוי.

תמשיכי לכתוב כי את כותבת מעולה!