YatoTheGod

11/10/2019

שלום חברים.
היום באתי לדון אתכם מעט על הנושא של הסתכלות על מוסיקה מבחינת האופי שבהם אנשים מנגנים\ שרים אותם.
לפי מה שאני יודע, יש עניין מעט חושב בעיקר בעולם היצירות והמוזיקה הקלאסית לנגן יצירות עם כוונות או רגשות כלשהן.
יש את העניין שבן האדם המנגן צריך לנגן בדיוק בצורה שבה המלחין של השיר או היצירה המסויימים התכוון.
ובנוסף, יש את העניין שבו אנשים מבטאים את הרגשות שלהם ביצירות מסויימות, וחלק מהאנשים יכנו את זה כ "הפיכת היצירה ליצירה שלו"
יש צד מהמוזיקאים שהיו מגדירים את זה כזלזול מוחלט ביצירה, במלחין ובמוסיקה באופן כללי.
וישנם אנשים המסכימים ותומכים בזה מאוד חזק, ביטוי רגשות ואופי במוסיקה יכול להוות גם דבר לא רע, לא כך?
בעבר, לפני תחילתה של התקופה הרומנטית\הקלאסית המאוחרת, היו אנשים שממש התנגדו ללנגן מוסיקה חופשית או מוזיקה עם אופי אחר.
בין אם זה התחיל במוצארט שראה בתקופה מסויימת בחיים שלו את האפשרות הזו ובין אם אלו מלחינים גדולים אחרים שהלכו עם זה ומוכרים בצד הזה באופן חזק כמו שופן או בטהובן.
האם זה דבר טוב? אישית אנמי חושב שיש בזה דברים טובים, חלק לא קטן מזה הוא הגורם להתפתחותה של המוסיקה בקרב העולם והעובדה שכל אחד יכול לנגן או לשיר שירים של אחרים או להלחין שירים בעצמו זה מדהים. אך בו זמנית, כמובן שאנחנו לא יכולים לזלזל לגמרי במלחינים הגדולים ובחוקים של היצירות שלהם שהם השאירו לנו לפחות.
מה דעתכם? כולכם יכולים להביע דעה כאן לדעתי :)! כל מי שיש לו מעט טעם ודעות בנוגע למוסיקה!
אשמח לשמוע את דעותכם או הערות, הארות וניסיון מהחוויה האישית שלכם.
דיון נעים.
 

דנן

11/10/2019

אני לא חושב שזה מקום שבו אנשים יתנו חוות דעת על נושאים כאלה, אך זה לא כל כך משנה. אני חושב שלנגן מנגינות בצורה שלך ולא בצורה של המלחינים זה בכלל לא זלזול. אני בטוח שלמלחינים לא יהיה כל כך אכפת שינגנו את המנגינה שלהם אחרת אלה הם רק ישמחו מפני שכך אנשים מבטאים את היצירתיות שלהם בדיוק כמו המלחינים שעזו זאת למרות שזה לא היה מקובל באותה תקופה. מצד שני אני לא מבין כל כך בכל העניין הזה של מוזיקה קלאסית, שינוי לחנים, מה שהמלחינים יהיו מרוצים ממנו ומה שלא ולא שמעתי את הנימוקים של אלו שנגד נגינה בצורה אישית של לחנים.

shlaulau

11/10/2019

כמו שבמחזה, יש את ההוראות במה שהמחזאי כותב המתארות את איך שהוא רואה את ההצגה, ככה גם לדעתי במוסיקה התווים הם רק הguidelines למוסיקאים שרוצים לנגן את היצירה. ברור שכשמשנים את התווים המנגינה משתנה אבל אני חושב שזה מדהים להוסיף ליצירה מוכרת עוד רבדים ולייחד את צורת הנגינה של היצירה הזאת משאר הנגנים שמנגנים את היצירה. אף אחד לא רוצה לשמוע נגן שמנגן אותו דבר כמו נגנים אחרים כי אחרת למה שהוא ישמע את זה אם המוסיקה בסופו של דבר נשמעת אותו דבר... באים לשמוע את הנגן כי הוא מייחד את המוסיקה שהוא מנגן ומוסיף את הטאצ' שלו. גם בתוכניות שירה כאלו ואחרות כמו הכוכב הבא או אקס פקטור, שרוב השירים שם לא מקוריים של הזמר אלא הוא עושה להם קאבר, הזמר יצליח להתקדם רק אם הוא לוקח את השיר ומוסיף לו את המגע שלו ומייחד אותו.

FreeKy

12/10/2019

למען האמת, אני יכולה להבין את שתי הטענות.

מצד אחד, באמת יש יתרונות רבים בלקחת יצירה ולבצע אותה בסגנון שלך. ברוב הפעמים, תגובות הסביבה גם מעודדות את התופעה הזו, ולכן אפשר למצור כל כך הרבה מוזיקאים ויוצרים שמשתפים דברים שלהם ומצליחים גם באופן בינלאומי.
לדוגמא, קאברים. יש כל כך הרבה ביצועים לכל כך הרבה שירים שונים, ובניהם יש גם הרבה אנשים שהצליחו בזכות הקאברים שלהם.
הרכב pentatonix למשל, במשך שנים לקחו שירים מוכרים, צילמו את עצמם מבצעים אותם בסגנון שלהם, וזכו לאהדה בקרב הצופים. היום הם כבר עם סבבי הופעות עולמיים, 9 אלבומים ואפילו פרס גראמי.
חברי ההרכב הצליחו לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר דרך עיבוד שירים של זמרים אחרים. הם היו חלק נכבד בחשיפה לדבר שמוכר היום כבר לכולם, א-קפלה, וגם זכו לטעם מטעם ההצלחה. 
עד כה, אדטפציה מוזיקלית היא חיובית.
ואז יש את הצד השני, היוצר המקורי של השירים.
בשישי שעבר, הייתה כתבה על הופעה בישראל בשם "ערב שירי משוררים". מיטב הזמרים, נינט טייב, שמעון בוסקילה, שלומי שבן, אסתר רדא, שלמה גרוניך ועוד, עמדו על במה אחת וביצעו ביצוע משלהם, עיבוד שהם בחרו לעשות, לשיר של משורר כלשהו.
הכוונה ל"שיר" היא למילים על דף בלבד, את הלחן והביצוע הם עשו מ-0, בצורה שהוביל אותם ליבם.
עם כמה שהכתבה הציגה פן מרגש על איך כל זמר התחבר לשיר ישן אחר, וביצע אותו עם כל נשמתו, היה חלק בכתבה שבו ראיינו בכתבה משורר. אדם קשיש שכתב כמה וכמה שירים בחייו, אך מעולם לא רצה שילחינו אותם. הוא אמר שמבחינתו, כשמישהו לוקח שיר שלו, ושר אותו, זה הופך להיות ממוסחר, שהמשמעות והערך למילים נהרסות, ושהשומעים כבר לא מתיחסים לצורת הכתיבה, לאלמנטים הספרותיים, ולמחשבה הכללית שהייתה בעת בניית היצירה. מבחינת אותו משורר, אדטפציה לשירים שכתב, היא הורדה מערכם.
אחד השירים שהוא כתב, אף הולחן וזכה לאהבה רבה בקרב הציבור (לצערי אני לא זוכרת את שם המשורר וגם לא את השיר המדובר), ובכל זאת הוא אמר שלמרות שהייתה בו שמחה שמילותיו זכו לחשיפה יותר משקיבלו בדרך כלל, הוא עדיין הרגיש שמישהו לוקח יצירה שעמל עליה וגורם לערך שלה לרדת.

אז למרות הדברים היפים שיש בלתת לאמן כלשהו לבטא את עצמו דרך נגינה ו\או שירה מהלב, אסור לשכוח שיש יוצרים מסויימים אחרים, שהם מקור היצירות, ולא תמיד הם מרגישים בנוח עם זה שאדם לוקח ומשנה את היצירה שעליהם עמלו כל כך קשה. 

yukki

12/10/2019

זה מאוד תלוי בתקופה ובסגנון המוזיקה,

לדוגמה, להרבה יצירות של באך יש אינטרפטציות שונות עם טמפואים שונים (דוגמא גדולה היא Glenn Gould שמנגן את הטמפו שלו ומעביר את הרגשות שלו.)

ואצל שופין למשל, אנשים יכולים לנגן באותו טמפו אבל להשתמש בפחות משקל גוף בשביל להעביר תוים והגרסא שלהם תשמע משמעותית פחות טובה ותעביר משמעותית פחות עומק מאשר מישהו שמשתמש במשקל בצורה נכונה.

אבל יש יצירות שלא נועדת לשנות בהן את המהירות, לדוג' Winter של ויואלדי, זה פשוט לא היה עובד בטמפו אחר (או שכן היה עובד, אבל היה מעביר מסר אחר לגמרי, שהיה פשוט שוחט את היצירה)

או יצירות שלא נועדת לשנות בהן את המשקל, לדוג' Rachmaninoff Prelude OP3N2 (בטוח יש דוגמא יותר טובה, אבל המשקל על התווים הנמוכים קפץ לי לראש) כי זה פשוט יעביר מסר שונה.

 

בקצרה, לדעתי אין דבר יפה יותר מאינטרפטציה אישית של אמנים ונגנים במוזיקה קלאסית, בגלל זה נניח אני רבות מעדיף לשמוע יצירות של שופין שרובינשטיין מנגן כי הוא פשוט מנגן את הסגנון האהוב עלי. 

אבל, לשנות יצירות בצורה כזו או אחרת זה לא תמיד מתאים - אז צריך לדעת מתי כן לשנות, ומתי להדבק להוראות.

 

[כמובן, אני לא מדבר על חוסר כבוד או זלזול ביצירה, אף נגן שמכבד את עצמו לא יעשה את זה. אני מדבר על לכבד את היצירה עצמה]