silver207

12/08/2019

לפני 9 חודשים בערך, התחלתי לקרוא איזה WN שמצאתי במקרה: [To Be a Power in the Shadows!]. אחרי שהם החליפו מתרגמים, ואיכות התירגום ירדה בהרבה, הפסקתי לקרוא את ה-WN הזה, על אף שהוא אחד מאלו שהכי נהנתי לקרוא. אתמול המשכתי מאיפה שהפסקתי, וחיש מהר סיימתי את כל 60 הצ'אפטרים שחיכו לי. הקריאה הזו הזכירה לי עד כמה אני אוהב את הסדרה הזו, ועוררה בי את המוטיבציה לתרגם חלק ממנה.

אז תירגמתי את הצ'אפטר הראשון, ואולי אתרגם גם עוד מהם בעתיד. על כל פנים, המטרה האמתית של הפרסום הזה היא חשיפה של עוד אנשים ל-WN הנפלא הזה. אז אם תמשיכו לקרוא עוד אחר כך, לא יהיה מרוצה ממני.

 

תקציר העלילה:

בדיוק כפי שכולם העריצו גיבורים בילדותם, בחור צעיר אחד העריץ את אותם כוחות החבויים בצללים.
אחרי שהסתיר את כוחו האמיתי, חי חיים ממוצעים של דמות שולית ביום, בעודו מתאמן כאילו אחז בו דיבוק בלילה, הוא סוף כל סוף מוצא את עצמו נולד מחדש בעולם אחר, בו הוא משיג כוח אולטימטיבי.

הבחור הצעיר שלא יותר ממשחק בלהיות "כוח החבוי בצללים", פקודותיו (לא Orders, אלא Subordinates) שמעולם לא מבינות כהלכה, וארגון עצום בצללים שנרמס על ידם......

זהו סיפורו של בחור צעיר שהעריץ "כוחות החבויים בצללים", שייתכן ובסוף ישלוט על עולם הצללים של עולם אחר.

*כל הזכויות שמורות לדאייסוקה סאריזאווה, הסופר, שפרסם את ה-RAWS של הסדרה פה: https://ncode.syosetu.com/n0611em/.

צ'אפטר 1: להישאר בתוך המגבלות שעצם היותך אנושי מותיר אותך בהן משמע שפצצה אטומית תאדה אותך

 

æ¿çµµ(By ã¿ã¦ã¿ã)

 

אני לא זוכר מה היה המניע לכך. כול מה שאני יודע זה שמאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות "כוח החבוי בצללים."

האם זה היה בגלל אנימה? מנגה? או שאולי סרטים? למען האמת, זה לא ממש משנה. כול עוד היה מדובר ב"כוח החבוי בצללים", לא משנה מי או מה זה היה, אהבתי אותם.

לא את הגיבור, ולא את הבוס האחרון. אני מדבר על הישויות האלו שהתערבו והראו את כוחן רק מן הצללים.

הערצתי אותן, ורציתי להיות אחד מהן.

מה שגיבורים מהווים עבור כל השאר, זה מה ש"הכוחות החבויים בצללים" היוו עבורי. זה הכול.

אבל בניגוד לשאר אותם הילדים שנשאו עיניהם לגיבורים, אצלי לא היה מדובר בתשוקה בת חלוף. היה מדובר במשהו עמוק בהרבה, משהו שבער במעמקי לבי, ותמיד הניע אותי הלאה.

קראטה, אגרוף, קאנדו, אומניות לחימה משולבות….. למדתי את כל מה שהזדקקתי לו על מנת להתחזק, בזמן שהשארתי את יכולותיי בסוד. עבור אותו יום אחד בו אזכה לחשוף את עצמי.

בבית הספר, הייתי התגלמות הממוצעות עצמה. לא בולט ולא מזיק. דמות רקע א’.

אך בצדם האחר של חיי היום יום שלי היו אימונים מפרכים.

אלו היו ימי הנעורים שלי, ואלו היו ימיי כתלמיד.

אבל בחלוף הזמן, התחלתי לחוש בחוסר נוחות. הגיע הזמן לעמוד פנים אל פנים מול המציאות.

אכן, כל אלו לא משנים. בסופו של דבר, הם כולם חסרי משמעות.

לא משנה בכמה אומניות לחימה אתמחה, אותה עוצמה מוחצת, בה מחזיקים בסיפורים "כוחות החבויים בצללים", עדיין תהיה מחוץ להישג יד.

העוצמה שיכולתי להשיג תספיק לכל היותר בשביל להביס כמה בריונים. אם נשק חם היה נכנס לתמונה, אז העניינים כבר היו מתחילים להסתבך, ואילו הייתי מוקף על ידי חיילים החמושים מכף רגל ועד ראש, זה יהיה הסוף.

כוח החבוי בצללים שמובס על ידי חיילים…… כמה מגוחך.

אפילו אילו הייתי מקדיש עוד עשרות שנים לאימונים, אפילו אילו הייתי הופך ללוחם החזק ביותר על כדור הארץ, אם חיילים יקיפו אותי, הם עדיין יקרעו אותי לגזרים. לא, אולי כן אוכל להתמודד עם סיטואציה שכזו בדרך כזו או אחרת. ישנה האפשרות שעם מספיק אימונים, הפוטנציאל של בני האדם יספיק בשביל להביס מספר חיילים, גם אם אלו יקיפו אותם.

עם זאת, אפילו אם אוכל להביס כל חייל וחייל, אם פצצת אטום תיפול עליי, אני אתאדה. זה הגבול עבור בני האדם.

את זה ואת זה בלבד אני יכול לומר בוודאות מוחלטת: “הכוח החבוי בצללים” שהערצתי לא יתאדה מפצצת אטום פשוטה.
לכן גם אני צריך להפוך לאדם שלא יתאדה מפצצת אטום.

למה הייתי זקוק בשביל שלא אתאדה כתוצאה מפגיעה של פצצת אטום?

האם זה כוח על אנושי?

האם זה גוף מפלדה?

האם זו סיבולת בלתי נדלית?

לא דברים כאלו.

אני אצטרך משהו אחר, כוח מסוג אחר לגמרי.

כוח קסם, מאנה, קי, אורה, לא משנה מה. אני אצטרך להשיג כוח מיסטי כזה או אחר.

אחרי שעמדתי פנים אל פנים מול המציאות, זו התשובה אליה הגעתי.

עכשיו, תארו לכם אדם שמחפש אחר כוחות קסם אמתיים. אין מי שלא יפקפק בשפיות של אותו אדם.
אפילו אני. גם אני הייתי מפקפק בשפיותו.

אבל, אז מה?

אף אחד בעולם הזה עוד לא הוכיח את קיומם של כוחות קסם. אבל מצד שני, אין ולו אחד שהצליח לשלול בוודאות את קיומם של כוחות כאלו.

שפיות לא תעניק לי את הכוח לו שחרתי. אין ספק שהכוח הזה חבוי אפילו מעבר לתחום האי-שפיות.

מאז והלאה, רמת הקושי של האימונים שלי הגיע לרמה קיצונית.

כוח קסם, מאנה, קי, אורה - אף אחד לא יודע כיצד ללמוד אותם.

עשיתי מדיטציית זאזן (מדיטציה בודהיסטית), עשיתי מדיטציה תחת מפלי מים, עשיתי מדיטציה בשקט מוחלט, צמתי, התמחיתי ביוגה, המרתי את הדת שלי, חיפשתי אחר רוחות, התפללתי לאלוהים, ואפילו צלבתי את עצמי.

אין תשובה נכונה. האפשרות היחידה שלי הייתה להמשיך לבדי הלאה במורד השביל בו האמנתי, האפוף בחשכה.

ואז, עם חלוף הזמן, הגעתי אל הקיץ האחרון של ימיי בתיכון.

טרם גיליתי כוחות קסם או מאנה או קי או אורה…….

 

◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇

אחרי שסיימתי עם האימונים הרגילים שלי, הבחנתי שכבר החשיך לגמרי.

לבשתי את התחתונים שלי שהנחתי לידי, לפני שהשחלתי את ידיי דרך השרוולים של מדיי בית הספר שלי.

טרם השגתי איזשהו כוח מיסטי. אולם, אני מרגיש שהתקדמתי מעט באימונים האחרונים שלי.

בדיוק כמו עכשיו.

בדיוק כשסיימתי עם האימונים להיום, אור בהיר הבהב בתוך ראשי, ושדה הראייה שלי החל לרעוד ללא שליטה.

כוח קסם…… או שאולי אורה……

אני בהחלט מרגיש את ההשפעה של אחד מאלה.

אני יכול לומר שהאימונים של היום היו משמעותיים בהחלט.

על ידי פשיטת כל בגדיי בזמן שאני ביער, הצלחתי לחוש בי הופך לאחד עם הטבע. על ידי כך שנגחתי בגזע עץ עבה שוב ושוב, הצלחתי לטהר את ראשי ממחשבות מסיחות ולעורר את המוח שלי בשביל שיומרץ לעורר כוחות מיסטיים.

זו הייתה שיטת אימונים הגיונית לחלוטין.

אהה, שדה הראייה שלי מתערפל.
זה כמעט כאילו אני סובל מזעזוע מוח.

עם צעדים קלילים, כמעט כאילו אני מרחף באוויר, ירדתי למורדות היער.

לפתע פתאום, אני רואה אור נד.

היו שני אורות למען האמת, נדים באוויר.

אילו אורות מסתוריים. מדריכים אותי באופן המעורר חשד, מזמינים אותי אליהם.

“יכול להיות…… כוח קסם?”

אני מתקרב בצעדים חסרי יציבות.

זה ללא ספק…זה ללא ספק כוח קסם!

סוף כל סוף, אני מצאתי כוח מיסטי!

לפני שבכלל שמתי לב, ההליכה שלי הפכה לריצה. יש שורשי עצים בדרכי, אבל אפילו כשאני מועד, אני ממשיך להתגלגל הלאה אל עבר האורות, משליך את עצמי קדימה כמו חיית בר.

“כוח קסם! כוח קסם! כוח קסם! כוחקסםכוחקסםכוחקסםכוחקסםכוחקסם !!!!“

אני מזנק אל מול שני האורות, אוחז ב…….

“אה……?“

הפנסים הקדמיים צבעו את עולמי בלבן טהור.

הצליל הצורח של הברייקס הדהד בתוך ראשי.

השוק חדר לתוך גופי, שלי…… כוח הקסם שלי……..

 

◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇◆◇

בסופו של דבר, כן מצאתי כוחות קסם.

כשהתעוררתי, הייתי מוקף בכוח קסם. הוא היה מעט שונה משני האורות שראיתי בסוף, אבל, אז מה? למי אכפת מפרטים טריוויאליים שכאלה?

הו נכון, עוד פרט טריוויאלי שכזה הוא העובדה שככל הנראה, אני חזרתי לחיים. אין ספק שזה בגלל שמצאתי כוחות קסם ששער התחייה מחדש נפתח עבורי. אבל שוב, למי אכפת?

ברגע זה, אני טף בן מספר חודשים. רק לאחרונה המודעות שלי חזרה אליי. תחושת הזמן שלי עדיין מעט מעורפלת, אז אני לא בטוח לגבי הפרטים המדויקים.

אבל מעל הכול, אני לא מבין את השפה. כל מה שאני יודע הוא שהתרבות של העולם הזה הייתה דומה לזו של אירופה של ימי הביניים, שאני מניח שזה טוב מספיק.

אחרי הכול, מה שבאמת היה חשוב הוא שסוף סוף הנחתי את ידיי על כוח קסם. זה הכול – התהליך ושאר הפרטים השוליים כלל לא מעניינים אותי.

ברגע שבו נהייתי מודע לעצמי, הבחנתי בכוח הקסם. המראה של החלקיקים הזוהרים האלו, המרחפים פה ושם באוויר, גורם לי להרגשה זהה לזו שהרגשתי כשרצתי באותו שדה פרחים, עירום כביום היוולדי, בחיפוש אחר רוחות כחלק מהאימונים שלי בחיי הקודמים.

האימונים האלו לא היו לשווא. כהוכחה לכך, מיד יכולתי לחוש בכוחות קסם, ועכשיו אני יכול לתמרן אותם כאילו הם היו אחת מגפיי.
ההרגשה הזו זהה לפעם ההיא, כשצלבתי את עצמי, בעודי עירום כביום היוולדי…… לא, היא זהה לפעם ההיא, כשהמרתי את דתי שוב ושוב, ורקדתי בתפילה, בעודי עירום כביום היוולדי…… אני בטוח שכל חלק וחלק מהאימונים שלי נושא עכשיו את פירותיו.

ווידאתי כבר שאני יכול לחזק את עצמי פיזית.

בכך שאקדיש את כל הזמן החופשי שתינוקות מבורכים איתו לאימונים, אין ספק שהפעם אני אהפוך ל"כוח החבוי בצללים"…… אה, אני הולך לחרבן.

דרך אגב, למדתי איפשהו שציפורים לא יכולות לשלוט על הצרכים שלהן, אך תינוקות אנושיים גם לא שונים מכך. לא משנה עד כמה קול ההיגיון בראשי אומר לי להתנגד, האינסטינקטים שלי צורחים לי לשחרר את זה. אולם, בעזרת החיזוק הפיזי שהתאמנתי ימים כלילות על מנת להתמחות בו, הידקתי את החלחולת שלי על מנת להרוויח זמן, שבמהלכו……

“אוגיייהההה!!”

אני זועק לעזרה.

 

אז, מה חשבתם על הצ'אפטר? האם זו סדרה שתרצו להמשיך לקרוא?

איך היה התרגום? האם תשמחו אם אמשיך לתרגם את הסדרה?

ולגבי השם, אשמח לשמוע מה אתם מעדיפים: [להישאר בתוך המגבלות שעצם היותך אנושי מותיר אותך בהן משמע שפצצה אטומית תאדה אותך] או [להישאר בתוך המגבלות שעצם היותך אנושי מציב לך משמע שפצצה אטומית תאדה אותך]?

achyo

12/08/2019

קראתי קצת מההתחלה. השפה סך הכל בסדר, אבל אתה חייב עורך לשוני. ניכר שלא היה פה עוד אדם שעבר על התרגום חוץ ממך. 

חטא זעם הדרקון מליאודס

12/08/2019

נראה ממש נחמד אולי באמת אתחיל לקרוא באנגלית זה נראה ממש מעניין... בנוגע לתרגום מי שמעלי צודק באמת עדיף לעשות עריכה לשונית נוספת (האמת שאפשר להכניס את התרגום לוורלד וזה בודק טעויות לרוב בכתב או כשקלידים ולא תמיד זה יוצא הכי נכון...) אבל בכללי זה בהחלט נראה כמו לייט נובל מעניין!

silver207

12/08/2019

צוטט: חטא זעם הדרקון מליאודס

נראה ממש נחמד אולי באמת אתחיל לקרוא באנגלית זה נראה ממש מעניין... בנוגע לתרגום מי שמעלי צודק באמת עדיף לעשות עריכה לשונית נוספת (האמת שאפשר להכניס את התרגום לוורלד וזה בודק טעויות לרוב בכתב או כשקלידים ולא תמיד זה יוצא הכי נכון...) אבל בכללי זה בהחלט נראה כמו לייט נובל מעניין!

שמח שמצאת עניין בנובלה הזו. באשר לעריכה הלשונית, אני מסכים בהחלט, אבל אין לי מישהו שאוכל להסתמך עליו בשביל זה. אם אוכל לקבל הערה או שתיים לגבי התרגום הנוכחי, אשמח מאוד.

Ashifu-Sama

12/08/2019

החכמה בלתרגם טקסט היא לא רק לשמור על שפה רהוטה וגבוהה, אלא גם לגרום לטקסט להשמע טוב. זה נשמע כאילו אתה מנסה לכתוב ספר לפלוצים יומרניים בכתה ט' שלמדו כמה מילות קישור בשיעור לשון.

נ.ב הWN נראה כמו משהו מספיק גרוע כדי לקבל אדפטציה בעונת אביב 2020 או משהו.

silver207

12/08/2019

צוטט: Ashifu-Sama

החכמה בלתרגם טקסט היא לא רק לשמור על שפה רהוטה וגבוהה, אלא גם לגרום לטקסט להשמע טוב. זה נשמע כאילו אתה מנסה לכתוב ספר לפלוצים יומרניים בכתה ט' שלמדו כמה מילות קישור בשיעור לשון.

נ.ב הWN נראה כמו משהו מספיק גרוע כדי לקבל אדפטציה בעונת אביב 2020 או משהו.

אישית חשבתי שהטקסט נשמע טוב, לכן פרסמתי אותו. ניסיתי לשמור על אופן הכתיבה היפני גם בעברית, על אף שאני יודע שבתרגום תקין אין הדבר נעשה. אולי זה גרם לטקסט להישמע מעט מוזר בקריאה מהירה, אך זה גרם לי להרגיש את ה"יפניות" שבסיפור. אחרי הכול, רוב האנשים באתר הזה (אם לא כולם) פה בשל אהבתם לתרבות היפנית, שהנובלות האלו ואופן הכתיבה המיוחד שלהן הוא חלק ניכר בה. 
חוץ מזה, אתה מוזמן כמובן להביע את דעתך, אבל במקום לשמוע עד כמה "יומרני" ניסיתי לגרום לטקסט להישמע, הייתי מעדיף אם היית כותב מה בדיוק עליי לשפר.

נ.ב. אני בטוח שאם תמשיך לקרוא את ה-WN, תהנה ממנו מאוד. העלילה מעניינת ועשירה, הדמויות מגוונות ומתפתחות, שלא לציין את ההומור. הסדרה הזו היא סדרת קומדיה, ומספר הפעמים שדמעות עלו בעיניי מצחוק כשקראתי את ה-WN הזה נמצא כבר בעשרות. אז לפני שאתה שופט את הסדרה הזו בחומרה שכזו, אמליץ לך לקרוא לפחות עד צ'אפטר 5 של ה-WN.