אודות

  • 0
  • נקבה
  • בת 18
  • הצטרף ב01/06/2017

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 7 סויים: 1
  • סה"כ: 8
  • פרקים: 0

אסאמדה-סאן הגיב בפוסט הילדהה 3

פורסם לפני 5 יום

תודה ניסיתי לחפש את החץ לשנות אבל מאוחר מידי.... עבר כמה ימים

אסאמדה-סאן אהב את

פורסם לפני שבוע

אסאמדה-סאן הגיב בפוסט הילדהה 3

פורסם לפני שבוע

איך עורכים את הפוסט אני אתקן את השגיאות?

 

אסאמדה-סאן הגיב בפוסט הילדהה 3

פורסם לפני שבוע

זה היה בכללי קצק וקולע

 

אסאמדה-סאן הגיב בפוסט הילדהה 3

פורסם לפני שבוע

כן קצר וקולע

אסאמדה-סאן

פורסם לפני שבוע

אבל אז הילדה נראתה לה שונה הילדה הייתה  בדיוק כמו בתמונה:
עיניים ירוקות
ידיים חלקות ושלמות
רגליים חיוורות
חצאית מיני שחורה וחולצה לבנהה
היא חייכה לאמא שלה ואמרה:
זה בסדר אני מבינה
לא הייתה לך ברירה
היא חייכה אליה ואמרה:
אחרי הכל עבר עשר שנים
לא?
האישה נעצה מבט בילדה בחנה אותה מכל הצדדים אבל שום איבר בגופה לא הזיזה. אפילו לא את הפה שהיה פעור מההלם והדמעות עצרו מההלם שקרה פה.
הילדה התכופפה לאמא נגבה לה את הדמעות הצמידה את ראשה ואמרה:
"הכל בסדר אמא לכי לישון אני כאן"
אבל האחת שהזילה דמעות לא הייתה האישה אלא הילדה.
הילדה חייכה לאישה אבל גם בכתה.
היא חיכתה שאישה תתפס על עצמה אבל לא. האישה עדיין נשארה באותה תנולה. הילדה נלכה אחורה נעצה מבט באמא ואמרה:אני ואבא התקדמנו הלאה עכשיו תורך...
הילדה עלתה במדרגות טנטלמה ומי שנשאר במרצף היה האישה והתמונה והמנורה הדלוקה שהיתה מונחת על השולחם

אסאמדה-סאן

פורסם לפני שבוע

ואז האישה קמה באמצע הלילה כולה מבוהלת
גשם בחוץ  ברקים ורעמים ובגג רועש מהגשמים.
חזה עולה ויורד ידה על חזה ודמעות בעינייה. כי אי לא מבינה את פשר החלום. היא ניגשה למגירה שנמצאת במרתף.
היא פתחה את מרתף החשוך וירדההה...
כל מדרגה ומדרגה שדרכה היא נזכרב מי הילדה הזאתי ולמה דווקא עכשיו היא מופיעהה.
ואז ברגע שהיא םתחה את המגירה היא נזכרה...
היום הז יום הולדתה של הילדה שלההה..
היא הניחה את המפתחות ופתחה את המגירה.
האישה הוציאה משם תמונה ישנה ששם מרעים את הילדה שהאמשה חלמה עליה. אבל סאותו תמונה הילדה הייתה שלמה.
עם חיוך שני עיניים ירוקות וידיים חלקות ויפותת
רגליים לבנות ודקות. שהיא הסתכלה בתמונה כמה דקות כי הבינה ונזכרה באותו היום.
באותו היום של התאונה
שבה היא החליטה לנטוש את ביתה ולברוח.
לנטוש את הילדה בתוך בית בוער ואת בעלה.
היא נזכרה בלילה הגושם שהיה שבו היא רצה ורצה לא הסתכלה לאחור ובראשה הזיות על הילגה ששוכבת מושיטה יד לעזקה שידייה נשרפות וגופה בועררר...
היא קרסה לרצפה ופרצה בבכי..
ואז היא הרימה את הראש וצרחה את צרחת חייה כי הילדה הייתה ממש מולההה

אסאמדה-סאן

פורסם לפני שבוע

פעם אחת היה ילדה עם שיער שחור,היא הייתה ילדה שקטה ומאוד מאוד מאוד מוזרה.
הגוף שלה לא היה שלם.
היה לה רטיה בעין.
והיה לה ארבע אצבעות ביד וחסר לה רגל.
אותה ילדה הייתה מוםיעה בחלום לאותה אישה כל לילדה.
האחשה לא בבינה למה הילדה מופיעה לה בחלום. למה היא עושה סיוטים.
ואז קרה מקרה מאוד. הילדה אמרה את השם של האישה.
ואז האישה נבהלה היא לא מבינה איך יודעת את שמה.
ולכן היא הלכה לישון כדי לברר זאת אבל הילדה אמרה את שמה והרימה את ידה והיא ראתה שאיםה שאמור להיות אצבע חמישית יש עצך בלי עור.
והאישה עוד יותר נבהלה כי נלחצה מהמראה.
הילדה הסתכלה לה בעיניים ואז היא פתחה את הפה ואמרה משפט אחד שהרס לאישה את כל עולמה והמשפט:
למה הרגת אותי אמא.......

אסאמדה-סאן

פורסם 10/01/2019

זה היה מדהים,

כך היא חשבה

היא כל כך רוצה לחזור לשם,

אבל פוחדת

היא כל כך רוצה לחוות שוב את ההרגשה , להרגיש את האווירה .

להרגיש את התחושה הקרה, להרגיש את הקור הכבד אבל בעיקר את המגע וההרגשה שם..

את התחושה שברגליים

לחזור לשם ולהנות מכל רגע שוב

למרות שהיא משקשקת מאי שקט בלב 

אחרי הכל לא כל יום זוכים להיות שם. היא אהבה את המגע בזה,

את כל השכבות שהיא לבשה 

היא אהבה את הזריקות שהיו בין אחיה ולה את המשחקים ששיחקו את ההחלקות שעשו, היא אהבה לבנות את האיש שוב ושוב ולתקוע לו גזר בפרצוף.

אבל שהיא הסתכלה בתמונה היא הבינה שזה לא יחזור וזה מה ששבר את גב הגמל .

והדבר שהיה כל כך נקי כל כך צח ורך וכפי והאווירה נעימה והזכרון האחרון מהם  הוא זה ששינה לה את החיים וגרם לה לשנוא את הדבר שהיא הכי אהבה ולבכות כל פעם שהיום מגיע...

אסאמדה-סאן

פורסם 10/01/2019

הוא שכב שב,
שכב ולא נע
רציתי לצעוק רציתי עזקה
אבל הרחוב היה בדומיה
הרגשתי את דמעותיי זולגות
את רגליי רועדות אך לא זזתי 
לא לאחורה ולא קדימה
הוא שכב שם שכב שם ולא זז 
כול גופו היה מכוסה בדם ואני אני 
כל מה שעשיתי זה רק לבכות
לא יכולתי להתקרב אליו
המחשבה הזאת הרגע הזה 
הרגע הזה שקלטתי שזו אשמתי
אבל שום דבר לא התרחש
שום דבר לא נשמע 
זה היה לילה ערפולי
לילה חשוך ועצוב
לילה שהבנתי שאהוב ליבי לא ישוב,
הרגשתי אנשים סוחבים אותי
אנשים הגיחו מכל עבר ואני
אני פשוט זרוקה על הרצפה ולא נעה 
ראיתי איך מובילים אותו לאמבולנס
קובעים את בעת מיתתו
ואני? אני?
כלום לא זזתי ניסיתי לצעוק שיגידו לי 
מה קרה לו אך שום דבר,
נשארתי שכובה על הרצפה ללא תזוזה עד שמישהו קם ועזר לי לעמוד...

אסאמדה-סאן

פורסם 10/01/2019

 

פרולוג

 

היא רצה, רצה למרחקים, רצה למקום אליו היא לא מוגנת אבל לא משנה כמה היא רצה היא לא מגיעה, היא הרגישה את ליבה פועם בחוזקה, הנשימות הכבדות שנשמעו והיא המשיכה לרוץ,למרות הקושי בכאבי רגליים והנשימות הכבדות היא המשיכה לרוץ היא רצה אל המקום היחיד שבו היא יודעת שיציקו לה וילעגו לה. היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לאוקיינוס היא עצרה לפני שכף רגלה נגעה במים נשימותיה הכבדות הכבידו על גופה ראשה הסתחרר היא הסתובבה אחורה ובדמעות שליש  היא נכנסה למים והתחילה ללכת בו. לאט לאט ככל שהיא נכנסה היא הרגישה את הרטיבות ברגליה, היא הרגישה את הקרירות .ושהמים כבר הגיעו לחזה היא הרגישה את השתנות בה, היא הורידה את חולצתה וגופה התחיל להשתנות כפות רגליה הפכו להיות כגוש אחד .ככל שהיא הולכת היא משתנה ובסוף אחרי כמה דקות במקום רגליה הופיע הסנפיר, הסנפיר הכחלחל היפה שהיא שונאת ופנינים סביב כתפיה והחזה שלה . ולבסוף נכנסה למים והתחילה לשחות.

כשהגיעה לקרקעית המים היא נעצרה וחיכתה, היא ידעה כבר מה הולך לקרות היא ידעה מה יקרה אם היא לא תגיע אמנם הכאב מעך אותה. הרגשות הציפו אותה. ופלוס היום העמוס והכאוב צץ אבל היא  חיכתה וחיכתה לדבר שהיא הכי שונאת ,ולדבר שקורה כל ירח מלא והוא:

ההתחדשות, היא שנאה את זה היא שנאה שכל ראש חודש היא צריכה לחזור למים היא ידעה גם שאם לא תעשה את זה היא לא תוכל לחזור לאדמה, היא עשתה הבטחה, הבטחה  למלך המים שכל אמצע חודש היא נפגשת איתו והופכת להיות שפחתו היא לא רצתה את זה אבל היא ידעה שאם לא תעשה גופה לא יהפוך לרגליים אנושיות והיא תישאר בת ים לתמיד.  אחרי כמה שניות היא ראתה אותם, את אותם יצורים שהיא הכי שנאה את אותם. האנשים שמהרגע שפגשה אותם רק עושים לה את המוות, ומהרגע שהיא נישבעה להבטחה היא הבינה שעשתה טעות, טעות שלא תחזור על עצמה וההשלכות הן לתמיד.

הם עצרו לידה אותם יצורי ים המשרתים את מלך הים. היא חייכה עליהם ואמרה בקול מוסמך וברור:" קחו אותי אליו! אני מוכנה"

אחד מהיצורים חייך ואמר:" אז קדימה למה את מחכה"

היא בלעה את רוקה והתחילה ללכת אחריהם, היא כבר ידעה את הדרך בעל פה, היא ידעה מה קורה כל הזמן הרי אותו טקס חוזר על עצמו ושום דבר לא משתנה,וזה מה שהיא הכי שונאת, גופה כבר  רגיל לזה, אחרי כמה דקות אחר היצורים אומר:"היום יש לך יום מיוחד איתו"

"למה אתה מתכוון?מה מיוחד בו מכל הימים?" היצור צחק וצחק ללא הפסקה ושהוא נרגע הוא אמר לה:"את עוד תביני"

אבל היא לא הבינה, היא לא הבינה למה הוא מתכוון,על מה הוא מדבר מה המלך הולך לעשות לה, אבל היא הפסיקה לחשוב על זה אלא התחילה לפנטז מה היא הולכת לעשות אחרי שתחזור לדירה שלה ביבשה עם חברותיה לכיתה.

אחרי שחייה ארוכה הם הגיעו, שמובלת  באצות מנהרות וקונכיות ובכול סוגי היצורים בים ולבסוף הגיעו לטירה. הטירה הנמצאת בקרקעית הים, הטירה האפלה והשחורה, הטירה  המוקפת ביצורי ים אכזריים, כל דבר שהיה שם הביא לה בחילה, רק להיכנס לשם זה בעיה, היא לא רצתה את זה !היא שנאה את מה שהוא עושה לה ,אבל לא הייתה לה ברירה! כשנכנסו לטירה גופה כבר רעד מחרדה , גופה התמכווץ כמו נייר משוקמת, ועיניה היו מושפלות. הם עצרו ליד דלת, הדלת הכי גדולה הטירה הדלת האפורה והמסריחה, אחד היצורים דפק ונשמע קול מבפנים:"הכנס"

היצור פתח את הדלת והם נכנסו, מולם עמד בן אדם ,בן אדם שמן ומלא שרירים שבידו יש קילשון, מלך הים, אף אחד לא יודע וידע איך הוא נושם מתחת למים או איך הוא השיג את הקלשון אבל ידעו דבר אחד :"לא להתעסק איתו" גופו המאיים ופניו הרזות ושערותיו הפזורות והנפוחות רק מעידות על אכזריותו. אין יצור אחד שלא מכיר אותו. כולם רועדים ממנו. והכינוי שהכי משתמשים בו זה מלך האוקיינוס.

ברגע שהם נכנסו חיוכו של המלך השתנה הוא הסתכל על בת הים היפיפייה ,על סנפירה הכחול שמסתובב וזז וגופה הבהיר החלק ,על שערה הזהוב. הוא חייך את חיוכו השטני ואמר: "ברוך הבא יפתי"

הוא ירד מהכיסא והתקדם לעברה, הוא הרים את ידו ושנייה אחרי כולם הלכו. הוא חייך ואמר:" אז איך את מסכמת את החודש יפה שלי?" וליטף את לחייה. באינסטינקט מהיר היא העיפה את ידו מלחייה ואמרה:"בסדר, ,בוא נתחיל כי אני רוצה לחזור ליבשה"

"כל כך מהר? חכי יש את כל הלילה" הוא העביר את ידו לכתפיה ואחרי שהוא בחן אותה הוא אמר לה: "רזית את יודעת?"

היא לא ענתה לו והוא התעצבן הוא הרים את ראשה כדי שעיניהם התנגשו והוא אמר:"אל תדאגי הערב ,זה יהיה ערב בלתי נשכח בשבילך!" הוא חייך והמשיך:"קדימה !בואי"

בלית  ברירה אל הלכה אחריו הוא הוביל אותם לחדרו ,אל שגופה רועד וגופה מכווץ שואלת:"מתי תחדש אותי?"

"חכי!לאן את ממהרת?יש לנו את כל הלילה"

הוא פתח את הדלת והם נכנסו לחדרו, חדרו היה הדבר הכי יפה בטירה. מיטתו הזוגית הייתה מקושטת בלבן וחלונותיו היו משקפות את המרחק. השטיח היה בצבע אדום, המלך ניגש אל השולחן והרים את קלשון ושאל:"את מוכנה?"

אל בלית ברירה אמרה כן, הוא כיוון את הקלשון ושנייה אחרי אור זהוב יצא ממנו ופגע באל, ובשנייה הזאת אל הרגישה ,היא הרגישה את גופה מתחדש, איך רגליה חוזרות להיות שלה את ההרגשה של האצבעות שזזות, אחרי שסיים היא נפלה לרצפה והיא הייתה נראית כבת אדם אנושית, חסרת בגדים ובאינסטינקט היא כיסתה את החלקים הפנימיים שלה. הוא חייך ואמר:" אין לך ממה לפחד, אנחנו עושים את זה כבר הרבה זמן את אמורה להתרגל"

אל עמדה על רגליה הורידה ידיים והסתכלה אל המלך

בעיניים, המלך התקרב אליה נגע בשפתיה ואמר:"בואי נתחיל"

 

פרק 1:

 

לפני חצי שנה:

 

"הוא הגיע

הוא מופיע

החלום של חיי

להופיע על במה

להופיע מול כולם

החלום שמתגשם

כבר כאן

 

אבל ככל שאני שרה ורוקדת

החלום רק מתרחק

ככל שאני מתקרבת

החלום דועך   ונעלם

 

ועכשיו אני כאן

נמצאת לי בדד

חושבת בודקת

מיואשת

מנסה להגשימו

אבל הוא נעלם..."

שסיימתי לשיר את השיר הרגשתי את ליבי מתמלא, ככל שחזרתי על השיר הרגשי את המועקה והחוסר שבשירה, רציתי להמשיך לשיר להופיע במקום ציבורי לעלות על במה ולהרגיש את הקולות הצוהלים והשמחים אבל ידעתי הרגשתי שזה לא יעזור כי כל עוד אני תקועה זה לא יעבוד.

"אל" הסתכלתי לאחור וראיתי את אלכס מסתכלת עלי חייכתי אליה ושאלתי אותה: "מה?"

אלכס הייתה אחות שלי היא דאגה לי לכל דבר בכל מצב הייתה לציידי, אלכס התקדמה ואמרה:"את יודעת שאסור לך להיות פה הוא יכעס"

"אל תדאגי אלכס הוא לא יעשה לי כלום"

חייכתי לעברה וירדתי לכיוון הים, שחינו ביחד לעבר ביתנו,כמעט כול יום הייתי הולכת לחוף ,בוהה מהצד בעולם האנושי,האנשים ההולכים וחוזרים ושוחים,רציתי כל כך להיות כמוהם אבל ידעתי שזה לעולם לא יקרה. עצרנו בכניסה של הבית ואלכס אמרה:"תנסי היום לא לעצבן אותו"

הנהנתי לה ונכנסנו, ברגע שנכנסנו ראיתי אותו יושב לו על הכיסא שלו ומדבר אם שומריו, בלעתי את רוקי ונכנסנו ואמרתי:"חזרנו"

הוא הסתכל עלינו ואמר:"איפה היית אל?"

"מה זה משנה ,אני פה וזה מה שחשוב"

"עלית שוב לחוף?"

לא עניתי לו הסתכלתי לעבר אלכס ואמרתי:"אני הולכת לחדר תסלח לי"

פניתי לעבר החדר אבל באותו רגע שומריו עצרו אותי מללכת וחסמו את דרכי,"תעני לי!הלכת או לא?"

"הלכתי,מרוצה עכשיו?"

"כמה פעמים אמרתי לך?לא לעלות,זה מסוכן"

לא עניתי לו לא רציתי לפתוח את השיחה שוב כי זה תמיד נגמר אותו דבר אז אמרתי:"מה זה משנה,הרי בכל  מקרה הם לא רואים אותי"

הרגשתי את נוכחותו לידי הוא היה מאחורי ואמר:"אני אוסר עלייך לצאת מחדרך עד ההודעה החדשה"

"אבל.." והסתובבתי ,פניו היו כועסות כרגיל אני ידעתי שחמתו תעבור אבל מקורקעת,ממתי אני נסיכת האוקיינוס מקורקעת לחדר ?"

"קחו אותה!אני לא רוצה לראות אותה! שתחליט שהיא לא עולה אז שחררו אותה!"

הופיעו ליידי עוד שומרים הם הובילו אותי לחדר, ברגע שנכנסתי לחדר שמעתי את המנעול של החדר נסגר,ניגשתי לחלון לנסות לפתוח אבל מסתבר שהוא נעול ושמו סורגים, אני שנאתי את המקום הזה שנאתי להיות בארמון הזה עוד מגיל צעיר,רציתי לראות את היבשה את האנשים את העולם השונה אף פעם לא רציתי להיות פה אני שנאתי את זה.

ניגשתי למיטת הצדפה שלי שכבתי עליה והתחלתי לזמזמם שירים עד שנרדמתי, כשפתחתי את עיני הרגשתי טפיחה על כתפי ושהתעוררתי ראיתי לידי את אלכס אם מגש של אוכל, היא חייכה את חיוכה הרחב שלה ואמרה:"האוכל שלך"

"תודה" אמרתי לה,לקחתי את האוכל מהיד שלה ושאלתי:"למה הוא עושה את זה?, הוא יודע שאני שונאת את המקום הזה שאני מרגישה חנוקה, למה הוא נועל אותי!"

אלכס עם החיות שלה נגעה בידי המחזיקה במגש ואמרה:"הוא עושה את זה כי הוא דואג לך,ואוהב אותך"

"אני לא חושבת ככה,אחרת היה נותן לי לעשות כרצוני"

היא עמדה על רגלייה ואמרה:"את עוד תראי הוא עושה זאת כדי להגן עלייך" הסתכלתי על האוכל ולא עניתי לה הרגשתי את חמתי בוערת רציתי לפוצץ מישהו ,לברוח ולא לחזור לצעוק על כול העולם להעלם ולא לחזור, אבל כל מה שיכולתי לעשות זה לאכול ולהישאר חדרי ולכן אמרתי:"תודה אלכס"

"אין בעד מה " ויצאה מהחדר

שאר היום עבר לי בשעמום נוראי,ניסיתי למצוא דרך מילוט ולא הלך,מידי פעם אלכס נכנסה ובידרה אותי את אבי לא ראיתי בכלל מידי פעם נסיתי לגרום להם לפתוח אבל לא היה מענה. בערב ניגשתי שוב לדלת לנסות את מזלי אבל מסתבר שהיא הייתה פתוחה, פתחתי אותה ולא היה סימן לשומרים ששמרו על הדלת,לא היה שום זכר,היה דממה שהלחיצה אותי, התקדמתי טיפה והרגשתי צמרמורת,פחד עלה בגופי תהיתי לאן כולם נעלמו לא היה זכר לאף אחד, שהמשכתי ללכת אף אחד לא הופיע כולם נעלמו,שהגעתי לחדר המלוכה הדלת הייתה פתוחה, ניסיתי לחפש משהו שאוכל להעזר בו למקרה של פורץ אבל לא היה אז נאלצתי לחזק אגרופים ולהתקדם שפתחתי את הדלת והתקדמתי ראיתי על הכיסא מישהו בעל זוג רגליים גופו היה שמן,שערו השחור היה פרוע ובידו הקלשון של אבי.

קפאתי על רגליי,מי זה? מה הוא עושה פה?איפה אבי בגמגום רב שאלתי אותו:"מי  ...מי ..א...ת..ה?

הוא חייך לעברי ושאל:"את אל?"

הנהנתי ברעד,לא הבנתי מה הוא עושה ,איפה אבי,לאן השומרים הלכו ואיפה אלכס הוא ירד מהכס והלך באופן פלא אלי ואמר:"אני הוא אדס"

"היי.." הנפתי את ידי לעברו ושאלתי:"מה אתה עושה פה?איפה אבי?איפה כולם?"

הוא נגע בפרצופי ואמר:"אביך נסע לחופשה.."

"חופשה?" באותו רגע פרצתי בצחוק ענק,ממתי מלך האוקיינוס יוצא לחופשה ובעיקר אבי,זה אף פעם לא קרה ואם כן הוא היה אומר לי,או משאיר שומרים לשמור.

"אני הוא אדס המלך של האוקיינוס ועכשיו את שייכת לי" הוא הצמיד אותי לעברו ואמר:"אל תדאגי אני לא הורג רק נושך"

הרגשתי את ידו מלטפת את שערי השחור, ואחר כך הוא התחיל להוריד אותה הרגשתי אותה מלטפת את גבי ושהגיע למותן ניסיתי להדוף אותו ואז אמרתי:"לא יודעת מה אתה מתכנן אבל תפסיק!" והדפתי אותו ממנו,הלכתי אחורה ואמרתי:"כדאי שתלך לפני שאבי יגיע!"

הוא הסתכל עלי ושנייה אחרי פקע מצחוק מרושע ואמר:"לא הבנת ילדה?"

"מה לא הבנתי?"

"את חמודה את יודעת,ובגלל שאת חמודה ויפיפייה אני יגלה לך סוד, אביך לקח חופשה וכמתנה להיותי מלך הוא הביא לי את זה!"

והוא הראה לי את הקלשון, הקלשון שלא משנה מה לא היה מביא לאף אחד, וברפלקס מהיר התחלתי לרוץ וכשהגעתי לדלת היא ננעלה, ניסיתי לפתוח בחוזקה הצחוק שלו התחזק והוא אמר: "את עוד תתרגלי ועכשיו בואי נעבור לשלב השני."

"איזה שלב?על מה אתה מדבר אתה בכלל אנושי איך אתה יכול להיות במים? אתה לא יכול לנשום?מה אתה עושה עם הקלשון של אבי"

"איך,למה,מי מה כמה שאלות ואוו, בואי אגיד לך במשפט אחד:את שייכת לי,ואני לא אנושי אני הוא מלך האוקיינוס מעכשיו:" הוא כיוון אלי את הקלשון והמשיך:"וכדאי לך להקשיב לי"

בהתחלה חששתי,איך זה הגיוני?הרי אבי לעולם לא יוותר כך הכס, איפה אלכס?, ואז במחשבה מהירה צץ לי רעיון אדיר,אם הוא בן אנוש זה אומר שאולי הוא יכול להפוך אותי לאנושית, ובלי עיכוב שאלתי אותו:"אתה יודע איך אפשר להפוך בת ים לאנושית?בת אדם?"

"כן למה?את רוצה להפוך לאחת?"

"כן,זה החלום שלי,נמאס לי להיות בים,זה משעמם"

ראיתי את חיוכו מתרחב והבנתי שהוא זומם משהו אבל שתקתי ואחרי כמה שניות הוא אמר:"אני יכול לעשות את זה"

כששמעתי את זה חיוכי התמלא,זה אומר שאוכל להיות על היבשה לחלום  לשיר על הבמה להפוך לבת אדם ובמהירות רבה אמרתי:"אז בבקשה תהפוך אותי בת אנוש!אני יעשה הכל!!"

"הכל?"

"הכל,כל מה שתגיד" חיוכו הזדוני עלה והוא אמר:"אז את תצטרכי להתמסר אלי!" לא הבנתי מה הוא רוצה שאני יעשה,מה זאת אומרת אבל אמרתי בלי לחשוב:"אני מסכימה"

הוא חייך ואמר:"אם כך בואי אחרי"

ברגע שהוא היה מלפניי הדלת נפתחה והלכתי אחריו,הגענו למסדרון אחד וזיהיתי את המקום מיד,זה היה המסדרון של אבי, הוא פתח את חדרו,החדר שמעולם לא הייתי שם, התקדמתי אחריו והוא עצר ליד המיטה ואמר:"כדי שתהפכי לבת אנוש את צריכה לעשות בשבילי משהו!"

"כן אני יעשה הכל רק בבקשה תהפוך אותי כבר!"

הוא חייך ואמר:"עלי למיטה!" עשיתי מה שהוא אמר, הוא כיוון לעברי את הקלשון ואמר:"אך לפני כן אני צריך שתשבעי לי"

"במה"

"כדי שאני יהפוך אותך לבת אנוש את צריכה לבוא כל ירח מלא לפה,ולהתמסר אלי ורק אחרי שתעשי זאת אני יהפוך אותך לבת אנוש ואם לא אז את תישארי בת ים פשוטה ומכוערת!"

בהתחלה לא הבנתי למה הוא המתכוון אבל הבנתי דבר אחד או שניים שאני צריכה לבוא אליו כל ירח מלא כדי שאוכל לחזור להיות בת ים. "הנהנתי ואמרתי:"אני מסכימה"

"תשבעי!"

בלעתי את רוקי ואמרתי:"נשבעת"

ובאותה רגע הוא כיוון את הקלשון לעברי הוא מלמל משהו ואור זהוב יצא ממנו ופגע בי הרגשתי כאב רב הבוקע מרגליי,כאב שלא חוויתי מעולם,האור הסתובב סביב הסנפיר שלאט ולאט השתנה, אחרי כמה שניות הרגשתי משהו מוזר שהופיע בתחתית גופי הוזזתי אותו קצת ולאחר שהאור נעלם הבנתי מה זה הרגשי את ההרגשה של להיות עם רגליי אנוש, עמדתי על רגליי בלי יציבות בכלל ואחרי כמה צעדים צרחתי את חיי מאושר, סוף סוף זה קרה,אני אנושית,אני יכולה לעלות למעלה, חייכתי אליו ואמרתי:"תודה רבה!!באמת תודה!"

באתי ללכת אבל הדלת נסגרה עצרתי ממקומי והסתובבתי לעברו החיוך שלו השתנה בין רגע והוא אמר: "סליחה עכשיו תורי!"

והוא התחיל להתקרב אלי  צעדתי אחורנית עד שלא יכולתי וניתקתי בקיר, הוא ניגש אליו ונצמד על כל גופי הוא חייך חיוך רחב ואמרתי: "קדימה תעלי למיטה למה את מחכה!"

התחלתי ללכת למיטה, לא הבנתי מה הוא רוצה? מה הכוונה שלו, ולמה למיטה אני רוצה לעלות למעלה לעולם בני האנוש!"

הוא עלה אחרי וגרם לי לשכב, הרגשתי את אצבעותיי נוגעות לי ברגליים ומתחילות להתרומם הרגשתי מין דגדוג וצעקתי לו שיפסיק כי זה מדגדג אבל אז הוא נגע בפלג הגוף התחתון וכבר הרגשתי לא נעים, הרגשתי את ידו מלטפת שם, הרגשתי כאב דק ניסיתי להתחמק אבל לא הלך לי ובכאב רב אמרתי:"תפסיק זה כואב!"

הוא חייך אלי וידו השנייה נגעה בלחיי ואמר:"סורי אבל את הבטחת ועכשיו תתנהגי יפה!" ובין רגע דפקתי צעקה של חיי מסבל. כעבור כמה זמן שגופי לא ציית לי ראשי היה מסוחרר אדס ירד ממני השאיר אותי במיטה מעולפת ואמר:"יש לך עד חודש הבא להיות שם ואם לא תחזרי את תהפכי לבת ים" ונעלם מהחדר. גופי היה משותק לא הבנתי מה הוא עשה אבל מה שהוא עשה כאב לי,איך בנאדם כזה יכול לעשות זאת לי,מה הלך פה?למה אף אחד לא עצר את זה,ניסיתי לרום מהמיטה אבל לא הצלחתי,גופי לא ציית לי,ניסיתי לחפש בגד שאוכל להתכסות בו שהוא בהישג יד אבל לא הלך לי,לא היה בסביבתי ובלית ברירה הלכתי לחוף בלי בגדים חצי עייפה וחסרת יכולת ללכת. שעליתי לחוף הירח כבר הופיע ביבשה,לא היה שום נפש חיה על החוף,התחלתי ללכת לכיוונו וכל צעד הרגשתי כאב יותר זר ברגליים ובגוף התחתון, ניסיתי להתקדם עד שבאמצע נפלתי על הרגליים ופני נפלו ישר על החול, הפנים שלי כוסו בחול, הרגשתי כאבים עזים בגופי. ראשי הסתחרר וכאב רב הופיע ברגלי, ניסיתי שוב לקום אבל לא הלך,אבל לאט לאט ובאיטיות רבה הרגשתי את עיניי נעצמות וגופי נחלש עד שהם באמת נעצמו.

 

"היי ילדה?"

"היי את שומעת"

"תזמינו אמבולנס דחוףף"

"מי זאת?"

"מה קרה לה?"

"קחי תכסי אותה"

ברגע שהתעוררתי שמעתי מלא רעשי רקע אנשים צורחים,אנשים קוראים לי רעשים מוזרים ניסיתי לפקוח את עיני אבל לא הלך לי,הם היו סגורות הרגשתי שמישהו שם עלי בגד מסויים וכמה אנשים הרימו אותי,הרגשתי את עצמי מובלת על ידי עגלה למקום מסויים ניסיתי לומר להם שאני בסדר,אני חיה ולא צריך לקחת אותי לשום מקום אבל שום הגה לא יצא לי מהפה, הם הכניסו אותי לתוך דבר מסויים והרגשתי את הדבר הזה טס במהירות, אחרי כמה זמן שהרגשתי שאני יכולה לומר משהו הדבר היחיד שיוכלתי לומר זה מים. פתחתי את העיניים והתיישבתי באיטיות רבה, מצדדיי הופיעו אנשים עם חלוקים לבנים,ואני שכבתי על קרש מוזר, ובתוך דבר מרובע שמוליך אותי, אחד מבני האנוש מסר לי כוס מים וגמרתי אותה תוך שנייה ואמרתי לו בלחישה ובכאב רב תודה.

"היי ילדה"!

אחת מבנות האנוש שהייתה שם חייכה אלי ושאלה:"היי את יודעת איך קוראים לך ומה עשית בחוף?" ניסיתי לשחזר את האתמול אבל כאב הראש הופיע והחזקתי את ראשי וצרחתי מכאבים ניסיתי כל כך לנסות לשחזר את מה שקרה אבל לא זכרתי, ואמרתי:"לא אני לא זוכרת"

"את שמך את יודעת?"

"כן,שמי הוא אל"

"יופי אל,עכשיו אנחנו הולכים ל.." היא שתקה ואחרי שנייה אמרה שהגענו, ראיתי פתאום ששתי בלוקים ענקיים נפתחים מולי ועוד שני אנשים הופיעה האישה נגעה בחזי ואמרה:"תצטרכי לשכב!" ועשיתי מה שהיא אמרה בלי היסוס הם הובילו אותי לתוך דבר ענק בין מלא אנשים ודברים מוזרים, אנשים הופיעו בכל עובר,והכאב ראש רק החמיר והרגשתי בין רגע מאוד חלשה ומאז לא זכרתי מה קרה, ובסופף התעוררתי במקום מוזר,כי כשפתחתי את עיניי ראיתי את עצמי במקום מוזר שוכבת על דבר בלתי ידוע ניסיתי לקום אבל גופי לא ציית לי והייתי צריכה להמשיך לשכב עד שבלוק גדול בצבע מוזר זז והופיעו כמה בני אנוש מוזרים לבושים בחלוקים לבנים שערם היה אסוף הם התקרבו לעברי. אחד מבני האנוש ניגש אלי ושאל:"אל?את יודעת מה קרה לך? את זוכרת משהו?" ניסיתי להיזכר אבל שום דבר, כל מה זכרתי זה שקמתי בבלוק הענק שהניע אותי לבלוק שאני נמצאת בו עכשיו אז אמרתי לה בלי היסוס שלא. היא הסתכלה על בן האנוש השני והוא אמר:"ייקח לה זמן ובנתיים היא תישאר פה ,בכל מקרה המשטרה בדרך".