אודות

  • קישטה, אין לכם מה לחפש פה
  • ישי
  • אני חנון וזה הכל
  • שיחה עם Ishai3434
  • 450
  • זכר
  • בן 1
  • הצטרף ב31/03/2017

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 3 סויים: 12 מתכונן לצפות: 4
  • סה"כ: 19
  • פרקים: 0

Ishailg פרסם נושא חדש [דיבייט שני] שגרירות יפן VS. אסיף & ובאני!

פורסם 22/08/2018

ברוכים הבאים לדיבייט השני במסגרת הבחירות לממשלת ספין!
היום יתחרו המפלגות: אסיף & ובאני ושגרירות יפן.
ראשי המפלגות: @Ashifu-Sama , @Nitzan1309 

הדיבייט יתחיל בשעה 13:10

הדיבייט יתנהל באופן הבא:

  • בכל פעם תישאל שאלה ע"י @Ishailg  או @Akagami no Shimon  או @Shaykoko2 על המפלגות לענות לשאלה שנשאלה כך:
    • לפי הסדר: ראשונה תענה מפלגת "אסיף & ובאני" ואחריה תענה מפלגת "שגרירות יפן".
    • כל מפלגה תקבל שבע דקות להכין את תשובתה, אשר תפורסם ע"י אחד מחברי הקבוצה. במידה ואף חבר מפלגה לא הגיב בטווח שבע הדקות, המפלגה איבדה את תורה.
    • במידה וחבר מפלגה הגיב בטווח שבע הדקות, הדיבייט ממשיך לשלב הבא: תגובת המפלגה השנייה או שאילת השאלה הבאה.
    • במידה והמפלגה שדיברה ראשונה מעוניינת להגיב למה שאמרה המפלגה שדיברה אחריהם, ניתן לבקש Rebattle. השתמשו ביכולת זו בחכמה- כל מפלגה מקבלת רק חמישה שימושים בה.
  • מבנה התשובות יהיה כך:
    • רק חבר מפלגה אחד רשאי להגיב בכל "שלב".
    • על תשובה לכלול בין 50-500 מילים. לא יותר.
    • ניתן (ואפילו מומלץ) לדבר על הקבוצה השנייה, אך בגבול הטעם הטוב. עלבונות וקללות מיותרות יטופלו בחומרה.
  • התקשורת תסקר את האירוע ותבקש ראיונות מהמשתתפים לאחר הדייבט. אין להפריע למהלך הדיבייט בשום פנים ואופן.
  • משתמש שיגיב בנושא זה בלי אישור מקדים יטופל בחומרה. אולם, משתמשים שהיו רוצים להעלות שאלה לאחת הקבוצות או לשתיהן במהלך הדיבייט מוזמנים לשלוח ל @Ishailg הודעה פרטית.

 

בהצלחה!

מפלגות יקרות, בבקשה התחילו בנאומי הפתיחה שלכם.

הסבירו קצת על עצמכם, מי אתם ומה דעותיכם.
(מפלגת אסיף ובאני לא צריכה להציג את עצמה מכיוון שהיא עשתה זאת אתמול.)

Ishailg פרסם נושא חדש [דיבייט ראשון] אסיף & ובאני VS. קתר ורשע

פורסם 21/08/2018

ברוכים הבאים לדיבייט הראשון במסגרת הבחירות לממשלת ספין!
היום יתחרו המפלגות: אסיף & ובאני ו-קתר ורשע.

 

הדיבייט יתנהל באופן הבא:

  • בכל פעם תישאל שאלה ע"י @Ishailg או @Shaykoko2 . על המפלגות לענות לשאלה שנשאלה כך:
    • לפי הסדר: ראשונה תענה מפלגת "קתר ורשע" ואחריה תענה מפלגת "אסיף & ובאני".
    • כל מפלגה תקבל שבע דקות להכין את תשובתה, אשר תפורסם ע"י אחד מחברי הקבוצה. במידה ואף חבר מפלגה לא הגיב בטווח שבע הדקות, המפלגה איבדה את תורה.
    • במידה וחבר מפלגה הגיב בטווח שבע הדקות, הדיבייט ממשיך לשלב הבא: תגובת המפלגה השנייה או שאילת השאלה הבאה.
    • במידה והמפלגה שדיברה ראשונה מעוניינת להגיב למה שאמרה המפלגה שדיברה אחריהם, ניתן לבקש Rebattle. השתמשו ביכולת זו בחכמה- כל מפלגה מקבלת רק חמישה שימושים בה.
  • מבנה התשובות יהיה כך:
    • רק חבר מפלגה אחד רשאי להגיב בכל "שלב".
    • על תשובה לכלול בין 50-500 מילים. לא יותר.
    • ניתן (ואפילו מומלץ) לדבר על הקבוצה השנייה, אך בגבול הטעם הטוב. עלבונות וקללות מיותרות יטופלו בחומרה.
  • התקשורת תסקר את האירוע ותבקש ראיונות מהמשתתפים לאחר הדייבט. אין להפריע למהלך הדיבייט בשום פנים ואופן.
  • משתמש שיגיב בנושא זה בלי אישור מקדים יטופל בחומרה. אולם, משתמשים שהיו רוצים להעלות שאלה לאחת הקבוצות או לשתיהן במהלך הדיבייט מוזמנים לשלוח ל @Ishailg הודעה פרטית.

 

בהצלחה!

מפלגות יקרות, בבקשה התחילו בנאומי הפתיחה שלכם.

הסבירו קצת על עצמכם, מי אתם ומה דעותיכם.

Ishailg פרסם נושא חדש נושא ריכוז ארגון מפלגות

פורסם 17/08/2018

היי לכולם!

אז ראיתי שיש מלאאא בקשות להצטרפות/להקמה של מפלגה, וזה קצת מבולגן.

אז בנושא הזה אתם יכולים לדון בנושאי הקמת מפלגה, אם אתם רוצים להצטרף למפלגה או שאתם מחפשים אנשים למפלגה שלכם, זה הנושא בשבילכם!

תהנו!

Ishailg פרסם נושא חדש יום ההולדת מתקרב! כנסו לפרטים...

פורסם 14/08/2018

ערב טוב, אנשי ספין יקרים! :wave:

אז כמו שחלקכם יודעים, בעוד זמן קצר מאוד, ביום שבת ה-18.8, אנימה ספין חוגגת יום הולדת שנתיים!
כמובן שכבר הכנו קישוטים, שלטים, קונפטי, הזמנות מעוצבות, כובעים מצחיקים וכמובן קנינו עוגה! לא, היא לא תתקלקל.
הפעם המסיבה תהא גדולה כפליים ותימשך שבועיים! כן, כן. בעל הדומיין השתגע!! שבועיים!
אז אין תירוצים. אין "הייתי בחו"ל", "הייתי עסוק", "שכחתי", "שמרתי שבת". כולם יכולים לבוא וכולם מוזמנים!

אז מה בתוכנית?

  • איוונט בסדר גודל ענק שיפיל אתכם מהכיסאות!
  • מלא פעילויות/תחרויות.
  • מלא פרסים.
  • מלאאאאאאא נקודות.
  • שבועיים של דיפלו- מה? אה, אסור לגלות להם?

מצפים לראות היענות גדולה ביום שבת ובשאר הימים.
חדי העין בינכם מוזמנים לחפש רמזים בנושא הזה...

Ishailg פרסם נושא חדש "הזמנו למסיבה את החשפניות, ג'ון קנדי, וסטאלין" | פסיק אוקספורד

פורסם 11/08/2018

k6todm9.jpg

לאחרונה שמתי לב שהרבה אנשים לא מכירים את פסיק אוקספורד, אז חשבתי- למה שלא אדבר עליו?
אז ברוכים הבאים למסע קצר במיוחד ולא מעמיק בעליל שילמד אתכם את כל מה שאתם צריכים לדעת!

אז מהו פסיק אוקספורד המדובר?!
פסיק אוקספורד הוא הפסיק הזה שבא לפני ו' החיבור: בננה, אבטיח, ובלון. (ובאנגלית: Josef, Aaron, and David)
אני בטוח ש60% מכם יגידו עכשיו שלפי מה שלומדים בבית הספר, הפסיק הזה לא חוקי ולא נכון. Que Explanation!

בשביל להראות את שימושיותו של הפסיק, אשתמש בדוגמה מוכרת וביזארית להחריד:
אם אומר את המשפט "הזמנו למסיבה את החשפניות, ג'ון קנדי, וסטאלין" (עם שימוש בפסיק אוקספורד)- מדברי מובן שהזמנתי למסיבה את החשפניות, את ג'ון קנדי, ואת סטאלין.
f8ne1qg.png

ואם אומר את המשפט "הזמנו למסיבה את החשפניות, ג'ון קנדי וסטאלין" (בלי פסיק האוקספורד)- מדברי מובן שהזמנתי למסיבה את החשפניות ושמן: ג'ון קנדי וסטלין.

lb6gxie.jpg

שמים לב לבעייתיות?
הנה עוד דוגמא קצת פחות (או יותר) ביזארית:
@Akagami no Shimon , רוצח סדרתיופדופיל
wxsz60n.png

 

- @Akagami no Shimon , רוצח סדרתי ופדופיל

pz878xb.png


עכשיו, לאחר שהרתם והבנתם מהו פסיק האוקספורד~ הביעו את דעתכם!
-האם הכרתם את הפסיק לפני שראיתם את הנושא הזה? אם כן, אתם משתמשים בו?
-האם לאחר קריאת הנושא תתחילו להשתמש בפסיק? אם לא, למה?
אני אשתדל להיות בתגובות ולדון איתכם בנושא הפסיק המרתק והקוֹנטרוֹברסיאלִי הזה!

Ishailg פרסם נושא חדש המנצחים בתחרות הכתיבה (השנייה) של אנימה ספין!

פורסם 31/07/2018

a2ojbl1.gif

הסבר על הקטע הזה של הנקודות שאתם אמורים כבר להבין (אני לחיץ!!)
התחרות עצמה (גם אני לחיץ!)

היי משתמש נחמד! :wave:
אתם בטח פה בשביל התוצאות של התחרות... 
אז לאחר קריאה אינסופית, שפיטה וויכוחים רבים ביני לבין @MrsJapan (שגם פתחה את התחרות) ו- @Inhorman , הגענו לבסוף להחלטה!

:tada:הזוכים בתחרות הם...
גם הקונפטי לחיץ! תלחצו עליו

במקום הראשון, זוכה ב100 נקודות ובתג הספרייה הזה - @puma161~  (כמה מפתיע P:) תלחצו עליי כדי לקרוא את הסיפור הזוכה! (אבל לא חזק מידי כי זה כואב >< )

הם נפגשו בפעם הראשונה כבר לפני שנים, ביום חורפי אחד בפריז. ילדה קטנה מטיילת עם הוריה ברחבי העיר היפה, מטריה ורדרדה שקופה מגנה עליה מפני הגשם. לצד אחת הגדרות ישב ילד קטן, חיוור וכחוש, לפניו מונחת פיסת בד ומעליו סככת פלסטיק רעועה. הוא נראה לה כמו כלבלב עזוב, וברחמים של רגע היא הניחה שטר של עשרים יורו על הבד הרטוב, מחייכת אליו בהתנצלות וממהרת להשיג את הוריה. לאחר שנעלמה הילד חטף את השטר ובהה בו בעיניים פעורות לרווחה. הוא נשבע לעצמו שלעולם לא ישכח את הילדה הזו.

הפעם השניה קרתה עשר שנים לאחר מכן. נערה חייכנית יצאה לטיול עם חברותיה. לאחר יום מפרך הן נכנסו לפארק בלוויל, מסתובבות וצוחקות בחיפוש אחר פיסת דשא נעימה להתיישב עליה. באמצע הסיור קלטה הנערה בזווית ראייתה נער אחד, מנגן בכינור ליד המזרקה, מולו מונח כובע ובתוכו מספר מטבעות. הוא נראה לה מוכר, אך היא לא ידעה מדוע ולאחר נסיונות כושלים להיזכר בו ויתרה, אך לא שכחה לזרוק שטר מקופל לתוך הכובע. היא לא בדקה את ערכו, אך קיוותה שהיה גבוה. 
כשירד הערב והנער ספר לאיטו את השלל שלו מהיום הוא לא הצליח להפסיק להריץ בזכרונו את המקרה. הנערה שם שנראתה לו כל כך מוכרת והשטר האדמדם שהניחה בתוך כובעו, שטר של מאתיים יורו. יחד עם הרווחים משאר החודש הוא גילה שיש לו מספיק לכרטיס טיסה. 

***

"ג'וליאט, את תאחרי לטיסה!" אמה צעקה מלמטה בעוד ג'וליאט נאבקה עם מזוודתה שהחליטה לא להיסגר. "המונית כבר בחוץ!"
"אז בואי לעזור לי," קראה אליה חזרה ברוגז קל וניסתה דרך אחרת. "טום!"
מספר רגעים לאחר מכן אחיה התייצב בפתח חדרה. "קראת לי?" שאל בשעשוע והביט באחותו המתוסכלת.
היא הפנתה אליו מבט עצבני. "כן, בוא הנה ושב על המזוודה," הורתה והצביעה על קופסאת הפלסטיק הכחולה. "עכשיו." הוסיפה כשאחיה הקטן לא הראה סימנים לתזוזה. הוא מיהר להתייצב לצד המזוודה הענקית ואז התיישב עליה, בוהה באחותו כאילו נפלה מהשמים.
"מה דחסת כאן לכל הרוחות?" שאל בהשתאות לנוכח המאמץ הכביר שלה גם כשמשקלו הצר את הפתח.
"בגדים לשנה? ספרים? תווים? אני לא יודעת, מה שאני צריכה בשביל ג'וליארד אולי?" הזלזול העמוק בקולה התחלף בצהלה כשהצליחה סוף סוף לסגור את הרוכסן עד הסוף. "רוב תודות לך," אמרה לו בנימה חסרת גוון. "עכשיו לך, אני עוד צריכה להוציא את הדבר הזה מכאן."
"זה לא יעבור לך בשקילה," ציין טום לפני שיצא.
"אני בטוחה שהם יסתדרו."
"ג'וליאט!" קולה של אמה קטע את השיחה-לא-שיחה של השניים.
"אני באה!" צעקה חזרה וירדה במהירות במדרגות, גוררת אחריה את המזוודה המקפצת והחורקת כאילו עוד רגע תתפוצץ.
"אלוהים אדירים, מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" האישה המבוגרת שאלה בסבר פנים רציני אך דואג. "הנהג מחכה לך כבר עשר דקות והטיסה שלך יוצאת עוד שלוש שעות. בקצב הזה לא תספיקי לעלות."
"את דואגת יותר מדי, אמא. זו טיסת צהריים, בקושי יש אנשים בזמן הזה." הרגיעה אותה ג'וליאט, למרות שבעצמה לא היתה בטוחה בדבריה. "אני אספיק הכל ואסמס לכם כשאעלה למטוס וכשאנחת."
"וגם כשאת עוברת את הצ'ק אין, ותוודאי שמעלים לך את המזוודה." זו הית התנהגות נורמלית לאמא שבתה טסה לבדה בפעם הראשונה בחייה, אפילו לא עם חברות, ועוד ליבשת אחרת.
"כן כן, עכשיו את בעצמך אמרת שהנהג מחכה." ג'וליאט חיבקה את אמה בחזקה ואז עברה לאחיה. "שלא תעז להפוך את החדר שלי לממלכת סמים!" הזהירה אותו למרות שידעה בביטחון שהקשר בין אחיה הלמדן וסמים שואף לאפס. "או לחבר את החדרים. אני רוצה לחזור עוד ארבע שנים ושיהיה לי חדר."
"מה זה ארבע שנים?!" נבהלה אמה. "חשבתי שסיכמנו שאת מגיעה לבקר פעמיים בשנה."
"אה. כמובן כמובן. איך יכולתי לשכוח?" צחקקה לעצמה ג'וליאט. "אני יוצאת עכשיו, להתראות לכם." חיבקה את שניהם פעם אחרונה וגלגלה את המזוודה אחריה מחוץ לבית ולתוך המונית.

'אני כאן.' סימסה לאמה כשיצאה משדה התעופה וחיכתה להסעה של ג'וליארד שנאמר לה שאמורה להגיע.
'איפה זה כאן?' הגיעה התשובה לאחר מספר שניות.
'כאן מחכה שיסיעו אותי למגורים. כאן.' השיבה וצחקה לעצמה. אחרי שבמשך כל הזמן הזה אמה לא הפסיקה להציף אותה בהודעות, אחת עשרה שעות טיסה עברו והיא שכחה לגמרי שביתה מתחילה עוד שבוע לימודים באקדמיה בארץ אחרת.
'אההה! איך עברה הטיסה?'
'נחמד.' ג'וליאט לא הרגישה צורך להוסיף על כך. הזמנים התהפכו והיא ידעה שכאן אומנם שעת צהריים מוקדמת, אך בלונדון כבר עוד מעט לילה. ראש מעט הסתחרר משינויי הזמנים הלא רגילים והיא קיוותה שמי שלא יהיה הנהג יגיע בזמן הקרוב. כל מה שרצתה היה להיכנס לחדרה במגורים, להתעלם התעלמות מוחלטת מהשותפה שאולי תהיה לה וללכת לישון. 'טוב, ההסעה הגיעה, לילה טוב.' שלחה כשראתה מישהו מנופף לה מהחניון.
כשהתקדמה אליו במהירות הגבוהה ביותר שהצליחה כשהיא עוד גוררת את המזוודה היא תהתה לרגע איך הוא יודע שזו היא, ואז ניחשה שהוא בטח קיבל תמונה כלשהי, או שהעובדה שהיא היתה האדם הכמעט יחיד שעמד בשער ההוא והיחידה שעמדה לבדה ובלי מלווים עזרה לו.

הנסיעה היתה ארוכה גם כן, וכשהגיעו ג'וליאט מיהרה להירשם בקבלה. המזכירה הושיטה לה מפתח והפנתה אותה לאחד הבניינים וג'וליאט השתרכה יחד עם המזוודה וחיפשה את החדר, שלרוע מזלה נמצא בקומה השלישית, כלל לא נותנת תשומת לב למתרחש סביבה.

היא לא הבחינה בבחור הצעיר שנעץ בה מבט לא מאמין כשחלפה ממש לידו בזמן שטיאטא את מסדרון המבואה. היא עברה כל כך מהר שהדבר היחיד שמוחו הצליח לקלוט היה שיערה הכהה הארוך ועיניים כחולות, אז הוא ניחש שמוחו בטח תיעתע בו. אין שום סיכוי שבעולם שהוא יתקל בה במקום הזה.

***

"היי, את חדשה פה?" ג'וליאט הסתובבה למשמע קול זר מאחוריה והופתעה לראות מישהי, נראתה בגילה, מחייכת אליה.
"כן," השיבה, וכשהבינה שהיא לא עומדת למצוא את חדרה בקרוב החליטה לנסות את מזלה. "את יודעת במקרה איפה זה חדר 307?" שאלה בציפייה.
"שלוש מאוד ושבע? בטח. זה החדר שלי, את בטח השותפה החדשה שלי." הבחורה חייכה אליה בעליזות. "בואי, הוא בסוף המסדרון." היא הובילה אותה במשך זמן לא ארוך, אך מרוב עייפות נדמה לג'וליאט כנצח, ונעצרה מול דלת חומה כהה. הבחורה, שהסתבר ששמה ברי, שלפה מפתח כסוף מכיסה ופתחה את דלת החדר. "אני ממליצה לך לא לאבד את המפתח שקיבלת. אין להם ספיירים," ציינה ונכנסה.
"איפה אני?" שאלה ג'וליאט, שכל מה שהצליחה לראות בחדר היה מטבחון קטן, סלון ודלת אחת פתוחה אל חדר שינה. היא לא ראתה חדר שינה נוסף בסביבה, או חדר נוחיות או מקלחת.
ברי הסתובבה אליה ממקומה ליד הכיור. "אה! נכון. הסידור פה קצת מוזר." צחקקה לעצמה ואז הצביעה על חדר השינה האחד. "משמאל יש דלת נוספת לשירותים ומקלחת והוילון מימין מסתיר את המיטה שלך."
"הבנתי אותך..."
"אני נכנסת להתקלח, תרגישי חופשי לשאול כל דבר." ואז היא נעלמה מאחורי הדלת השלישית.

ג'וליאט ניצלה את הזמן לפרוק את המזוודה שבאמת נראתה כאילו היא עומדת להתפקע וג'וליאט עדיין ניסתה להבין איך עברה בנמל תעופה. לאחר שסיימה לסדר את רוב הפריטים בארון ובשידה הקטנה, שלפה מתיקה את מערכת השעות שקיבלה בקבלה. זה נראה עמוס מאוד, שישה שיעורים ביום והפסקה כל שניים. נראה שהפסקת הצהריים מוקמה בין השעות שתיים עשרה לשתיים, שעתיים של מנוחה.

כשנשכבה על המיטה המוצעת קלטה ג'וליאט שמרוב פעילות היא כבר לא עייפה והחליטה לסייר קצת בקפמוס. ברי עוד היתה במקלחת, אז האפשרות לבקש ממנה שתערוך לה סיור נפסלה כי היא היתה קצרת רוח לנשום אוויר צח, וג'וליאט החליטה לצאת לבדה. היא לקחה את תיק הצד שהביאה איתה יחד עם בקבוק מים קטן, מחברת ועיפרון ואת הפלאפון שלה ויצאה מהחדר.

השמש נמצאה במרכז השמיים והפיצה חום נעים בזמן שהתהלכה לה בין הבניינים, במדשאות והפעלה ממזרקת השיש שניצבה בדיוק במרכז בין בניין האקדמיה, מגורי הבנים, מגורי הבנות וההנהלה. מים זרמו מתוך פיות דגים ולתוך בריכה משולשת, והכל בצבע לבן בוהק. המראה הזכיר לה את המזרקה בפארק בלוויל, כשטיילה עם חברותיה בפריז לפני שלוש שנים. היא ראתה בעיני רוחה את הנער עם הכינור, הוא ניגן יצירה של מוצרט למיטב זכרונה, וכמעט הצליחה לשמוע את אותה נגינה שוב. ג'וליאט תהתה לעצמה אם אותו נער הגיע הנה גם כן, להתמקצע בנגינה ומוסיקה בכלל, אך פטרה במהירות את המחשבה.
הוא ניגן שם כדי לקבץ נדבות. אלא אם קרה נס, לא היתה לו שום דרך להגיע הנה, שלא לדבר על שכר הלימוד.

טפיחה עדינה על כתפה העירה אותה ממחשבותיה והיא הסתובבה בבהלה, נתקלת בעיניים ירוקות שזיהתה וחיוך מוזר.
"את חייבת לי גלידה."

זו היתה הפעם השלישית.

במקום השני (אשר היה קרוב מאוד למקום הראשון), זוכה ב50 נקודות - @carmeLevy  תלחצו עליי כדי לקרוא את הסיפור הזוכה! (אבל לא חזק מידי כי זה כואב >< )

השראה

החמה הקרינה חום ארגמני של שעת אחר הצהריים של תמוז. פסגות הגלים הכחולים העמוקים נצצו בהיסוס זהיר באורה – כאילו יודעים הם שיאבדוהו בקרוב, ובוחרים להימנע מכאב הפרידה מלכתחילה.

 

התיישבנו על החול החמים, סמוך לאדוותיהם האחרונות של הגלים. אחותי מיהרה לקחת דלי ולהתחיל לבנות מגדלים מהחול הזהוב. היא הידקה אותם בידיה במסירות, עובדת קשה בכדי להעמידם במקומם חרף רצונם לשכב לנוח בחזרה. ידיה הקטנות חפרו במרץ, אוספות את גרגרי החול ומרימות את קירות המבצר המיועד. אך תלוליות החול הקטנות שבנתה נשטפו בגאות העולה, תוך שהן נצבעות בגוון עמוק וגרגירי.

הרמתי את מבטי מערבה אל הים, והתאמצתי להחזיק אותו כנגד השמש ההולכת ומאדימה. הים הכחול העמוק השתרע עד לקצות האופק, אדיש לבני האדם שצבאו על מחוזות הספר של ממלכתו האדירה. גליו נאספו אל קו האופק, מתמזגים זה עם זה ומאבדים מייחודם. הופכים לחריץ בוהק שרטט מעוצמתם האדירה של רבבותיהם.

"כרמל, בוא תעזור לי", קראה אחותי בעוד היא נאבקת בגל נוסף, אשר הכה בתלוליות החול המתפוררות הבורחות מבעד לידיה הפרושות. נקרעתי מהרהורי והפניתי אליה את מבטי. עיניה החומות הכהות הגדולות לכדו אותי בתמימותן. הן משכו את מבטי מטה, אל ערימות החול העצלות אותן ניסתה שוב ושוב להעמיד, אך לשווא. אולם היא כן הצליחה להעמיד במקומן את רגליי. התנערתי מהרהורי ופניתי אליה באנחה – שהדהדה באוזניי אף יותר משאגת הים.

רק כשהתיישבתי לידה הצלחתי לראות מה אחותי ניסתה לעשות. בהיתי בחורבות טירתה בדכדוך, ונמלאתי רחמים עליהן ועליה גם יחד. זה חסר טעם; הגאות נגסה בתיאבון בלשון החול עליה ישבנו. הגלים שעטו לעברנו ברעם נצחי, והחול – במקום לעמוד על שלו – התמסר להם בכניעות מבישה. איך היא בכלל מעלה על דעתה שנצליח לבנות פה משהו?

עמדתי לומר לה בעדינות שאין סיכוי שנצליח ליצור פה אפילו גבעה, כשלפתע הצטרף אלינו ילד נוסף. "אני אעזור לכם", הוא הודיע והחל לאסוף במרץ את שיירי החומות המתמוטטות. בהיתי בו בתימהון. מבטי נורה בחזרה אל אחותי, ספק בשאלה ספק באזהרה. אולם היא התעלמה ממנו והחלה גם כן לחפור במרץ. מדוע הם עושים את זה? הם ממילא לא יצליחו; אפילו אם יקימו מבצר איתן – סופו להיבלע בים העצום. זה מאבק אבוד מראש! איך הם אינם רואים זאת?

"בוא לעזור לנו", צעק לעברי הילד בעוד גל מגיח משום מקום וממוטט עד עפר את עבודתו. למרות זאת, הילד לא נרתע כלל ומיהר להקים מחדש את גיבובי החול הרטוב. הפניתי שוב את מבטי אל האופק הכחול. השמש חיבקה אותי בחום מרגיע ועמוק כמו הים בו היא השתקפה. רוח מלוחה ורעננה טפחה בשובבות בפניי, מפנה את מבטי בחזרה אל הילד ואל חולו. מבלי משים, משכתי קלות בכתפיי והצטרפתי אל הבנאים הצעירים בחיוך זהיר.

ידי גיששו בהיסוס אחר תלוליות החול, לא יודעות מאיפה להתחיל את המלאכה שהן כלל לא יודעות לעשות. אולם נחישותם של הגלים רק הלכה וגברה. בכל פעם שחשבתי שהם כבר נרגעים מעט – הגיח לפתע גל גדול וצינן את תקוותי הקלושה ממילא. ניסיתי לעזור ליוצרים הקטנים, באמת שכן, אולם אפילו ידיי לא הצילו את גרגירי החול הזעירים מחמתו של הים המלוח. נאנחתי בתסכול והרמתי שוב את מבטי אל הים. הוא קרץ לי בשובבות מפתה, קורא לי לוותר על הניסיון הטיפשי הזה ולבוא להשתעשע אתו.

אך מבטי שוב נמשך בעל כורחו אל ידיהם העמלות של שותפיי. הם היו רק שניים – ולא הצליחו לתמוך ולחזק את כל החומות שנאבקו להגן על טירתם הקטנה. אולי אם אני רק אתמוך קצת בחלק החומה המערבי, אגביה אותו ואבנה סביבו תעלת מגן...

הקול העיקש שבראשי השתתק לפתע. הוא התפוגג באורח פלא ברגע שידיי החלו במלאכתן, משאיר אותי רק עם החול, הים ושותפיי ליצירה. "תחפרו תעלות, תרימו ותחזקו את החומות: ככה", קראתי אליהם בעוד אני קורע במרץ מן החול חופנים שמנים. "רעיון טוב!", קרא הילד והחל לחקות את מעשיי, מעלה על פניי חיוך קשוח של אחוות לוחמים. התנשמתי במאמץ בעוד אני חופר ומוסיף חול לחומות ההולכות ומתהוות לנגד עיני המשתאות. למרות הכל, החול שתחת ידי הלך וקיבל צורה.

השמש קרבה אל הים, מאדימה בכעס ובמבוכה. הגלות עלתה בהתמדה, אדישה למאמצינו לגבור עליה. "נו באמת, תפסיקי כבר!, סיננתי בתסכול בין שיניי כשהרמתי פעם נוספת בכל כוחי את החומות הסדוקות. יצירתי המתפוררת מילאה את תודעתי, והרצון להחיות אותה פעם בעורקיי. לא חשתי בדבר מלבד החול הנדחף בכפות ידיי החשופות, ומתהדק בכוח אל חומות המבצר. לא רציתי דבר חוץ מלהעמיק את תעלות המגן, להגביה ולעבות את החומה ולהגן על טירתנו.

"קדימה, לא לוותר!", קראתי מבלי להרים את מבטי. "אנחנו יכולים לעשות את זה!", המשכתי ברגש, חוסם בקושי גל נוסף בידיי החשופות. "אני אעזור לך פה!", צעק לעברי הילד ומיהר אל החומה שלידה ישבתי – החומה שפנתה היישר אל הים המאיים. "תודה", פלטתי בשקט והרמתי אליו את מבטי בחיוך. הוא הנהן, וחייך אלי בחזרה. יחד רכנו בנחישות מחודשת ובעיניים בורקות אל מלאכתנו.

יצירתנו התרוממה פתאום מן החול עליו שכבה, כאילו השותפות העיקשת בינינו נפחה בה רוח חיים מחודשת. הבנייה לא הייתה עוד מאמץ סיזיפי ואבוד מראש – כי היא עצמה הפכה לתכליתו. לא חשבתי עוד על מה שיצא מכל הדבר הזה בסוף. ידיי רק שבו ואספו את החול הרך – חופרות, מרימות, מהדקות, מחליקות, ואפילו סתם נהנות ממגעו החם. נשמתי לקרבי את אוויר הים המלוח מלוא ראותי, והנעתי את גופי ואת ידיי לקצב הגלים. אפילו הם חדלו להיות אויביי – הרי בזכותם הבנייה הייתה כל כך מהנה ומספקת.

"כרמל, תראה!", קראה אחותי בשמחה. רק אז העזתי להרים לרגע את מבטי מעבודתי. חיוך רחב התפשט על פניי בעוד עיניי מלטפות בעדינות את פלא יצירתנו; מולי עמד מבצר איתן, חומותיו החלקות מעוטרות בצדפים ומוגנות על ידי תעלות רחבות. בתוכו נקוותה לה בריכה רגועה, שהתמלאה מאותם המים שניסו קודם לכן להרוס את החומות שהגנו עליה. אחותי טפטפה בחדווה עדינה חול רטוב על פסגות הצריחים, מעטרת אותם בפסלים מוזרים אך כנים, מורכבים ופשוטים גם יחד.

אז הילד ואחותי עיצבו את הטירה בשלווה מחויכת, בעוד אני ממשיך באהבה ובנאמנות במלאכת ההגנה עליה. כבר לא עשיתי זאת בשיניים חשוקות מתוך מאמץ עיקש, כי אם ברוך ובמיומנות רגועה. התמדתי במילוי תפקידי אפילו כשהגלים נרגעו וכבר לא היה בו ממש צורך. לפעולותיי כבר לא הייתה תכלית, וגם לא סוף שאני רוצה להגיע אליו. אך היה סוף שאני לא רוצה להגיע אליו.

קול גרירת רגליים בחול חדר לפתע לאוזניי, וקול נמוך ועמוק הגיע מיד אחריו. "אני צריך ללכת", אמר הילד וקם ממקומו תוך שהוא לוטש עיניים רכות ואוהבות במבצרנו האיתן. "כן כרמל, גם אנחנו חייבים לזוז, שלא נאחר לארוחת הערב", קרא לי אבי ברכות והניח את ידו על כתפי. עצב ותסכול שטפו אותי כמו מי הים הצוננים שהחלו מלחכים שוב את חומות טירת החול. היה זה מין עצב מיוחד כזה. עצב שיכול לבוא רק בעקבות משהו שעדיין לא איבדת, אך אתה יודע שאתה עומד לאבדו.

קרעתי את מבטי בכוח מחומות החול ונעמדתי על רגליי באיטיות, כמנסה למשוך את הרגע. אחותי כבר עמדה לצד אבי, מעבירה את מבטה המואר בין אבינו ובין הטירה שיצרנו. פניה הקורנות התריסו בטבעיות בפני עצב הפרידה. השמש נצבעה בגוון אדמדם כהה שאפשר לי להישיר אליה מבט מבלי להירתע, בעוד הים מערסל אותה באין ספור זרועות קטנות. שניהם יודעים שסופה של השמש לשקוע, ושכבר כמעט והגיע הזמן. אולם לא נראה שהם מוטרדים מכך.

"להתראות, היה כיף!", קראתי בכמיהה משונה. "גם לי, להתראות", הוא השיב לי והביט בי בעיניים ירוקות בורקות. הפניתי את מבטי אל הים הגדול שמאחורי. עמדתי לומר לילד דבר מה נוסף, אולם מבטי השתהה על האופק הכחול העמוק. כשהסתובבתי אליו בחזרה, אבא שלו כבר גרר אותו מממלכתנו המשותפת. מבלי משים, השפלתי שוב את מבטי אל החול. הגאות כבר הגיע לשיאה, וכל שנותר מיצירתנו המפוארת היו ארבע תלוליות חול המקיפות שלולית של מי ים.

"אבא, לפרק את זה?", שאלה אחותי  - בעוד אני מצדי מנסה נואשות לשקם את מה שהיה אך זה עתה ארמון חול יפהפה. איך יכול להיות שזה כבר נגמר? "לא צריך, הים כבר ישטוף את הכל בחזרה למקומו", ענה לה אבי בחיוך ונתן לה את ידו הגדולה. אני אפילו לא מרגיש שזה נגמר! "בוא כרמל, כבר מאוחר. אנחנו צריכים ללכת", קרא אלי אבי בעוד הוא מתחיל ללכת עם אחותי בשלווה לכיוון המכונית. גמעתי במבטי את החוף המנומנם, ונשמתי מלוא ריאותיי מריחו המלוח והזך. אולי זה בעצם לא נגמר...

"אני בא!", צעקתי ורצתי אליו כשחיוך רחב מתפשט על פניי.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כשחזרנו למכונית, התיישבתי ושלפתי מהתיק את פנקסי הקטן. "סיפור על שני חברים שנפגשים בחוף הים, ויוצאים להציל את העולם שהם מגלים", כתבתי בקיצור. הנסיעה חזרה הרי קצרה, ואני ממילא לא אספיק לכתוב בה את החלום שממלא אותי. אעשה זאת כבר כשנגיע הביתה. אורות העיר חלפו ביעף בלילה הרגוע - כמו הרגשות, התמונות, והקולות המעופפים בדמיוני הממריא. רציתי לאסוף אותם יחד ולהכניסם לדף – פן יישכחו ממני לעד. אבל הם היו כה רבים, ותנועתה של המכונית עצמה מאליה את עיניי. רק אנוח לרגע, ואז אקום לכתוב. חייכתי, עצמתי בעדינות את עיניי ונתתי לעולם המדהים שבראשי לשאוב אותי לתוכו.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אכן כתבתי את הסיפור – למרות שהוא שונה לגמרי ממה שחשבתי שהוא עתיד להיות. אורכו שונה, והמילים שבהן הוא כתוב שונות גם הן. אפילו העולם בו הוא מתרחש והדמויות שמשחקות בו תפקיד אחרים. גם הזמן שלקח לי לכתוב אותו שונה קצת ממה שחשבתי שיהיה. אבל זה עדיין אותו הסיפור.

גם שבע שנים אחרי.

והילד? הוא עדיין כאן איתי - כמו שתמיד היה.

ובמקום השלישי והמכובד מאוד, זוכה ב25 נקודות - @ריין  תלחצו עליי כדי לקרוא את הסיפור הזוכה! (אבל לא חזק מידי כי זה כואב >< )

אתם לא מכירים אותי, אבל אני מכיר את אחד הדברים החשובים ביותר שמגדירים אתכם:
סודות.

מצחיק כמה אנשים רגילים להשתמש בעצם "סוד" בלי להקדיש לו יותר מידי מחשבה. 
מה זה סוד בעצם?
סוד זה דבר שאתה לא רוצה שידעו? 
או שמה זה דבר שאף אחד לא יודע?
אבל יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים, אך הם עדין אינם נחשבים לסוד. 
אני חושב ש"סוד" זה דבר שתלוי במתבונן. 
ומה זה סוד בשבילי?
בשבילי סוד זה זה דבר שאינך רוצה שיגלו ולא רבים יודעים אותו (חוץ ממני כמובן).

יש לי שם, אבל הוא סוד. אך אני מכונה "אספן הסודות". 

אני יודע את כל הסודות. הסודות הם כוחי וחולשתי כאחד. כנגד כל סוד ששמור עימי- יש לי זיכרון אחד על עצמי. אם לא יהיו יותר סודות בעולם- אז לא יהיו לי יותר זיכרונות. 
אבל בנתיים- יש בעולם "עודף" סודות.

אתם יודעים מה הכי מצחיק? 
שבשביל שאני לא אדע משהו אתם צריכים לפרסם את זה, ככה שזה כבר לא יוגדר יותר כ"סוד".
הדרך הטובה ביותר לשמור סוד זה שכולם ידעו אותו- אך לא יבינו את מלוא חשיבותו ויקחו את הסוד כפרט קטן ושולי. 

ולפני שאתם חושבים לעצמכם: 'כן כן... אבל מה אכפת לנו שאתה תדע? סביר להניח שאתה לא באמת מכיר אותנו במציאות, לא פשוט יותר לשמור על הסודות שלנו בזה שלא נספר אותם?'
אבל יש עוד משהו שהבנתי בנוגע לסודות: סופם של רוב הסודות הוא להתגלות. אז אם מראש כבר יודעים אותם, אז אין ממש מה לגלות, נכון?

תיזהרו עם הסודות שלכם, כי אין דבר יותר עדין ומסוכן מהם.

אני דורש הערכה. ממש השקעתי בספוילרים האלה 

בכל אופן, ממש מזל"ט לזוכים - היו הפעם סיפורים יצירתיים במיוחד :stuck_out_tongue_closed_eyes:

טוב, זה הכל להפעם. לכו לישון ילדים!

Ishailg פרסם נושא חדש [תחרות] סיקורי המנגה הרשמית של אנימה ספין!

פורסם 19/07/2018

*הנושא נכתב ברובו ע"י @NatsuGuy אבל גם אני חלק

תחרות סיקורי המנגה של ספין

ת×צ×ת ת××× × ×¢××ר âªanime writingâ¬â

אז בעקבות נושא הנקודות (נושא כ-נושא כללי, לא כנושא באתר) ובעקבות הרצון להפעיל ולקדם את נושא (שוב, אותו שימוש במילה) קריאת המנגה בקרב הקהילה הישראלית(בלי קשר לעובדה שדוד כולא את כולנו בצינוק ועד שלא נפרסם נושא הוא לא משחרר אותנו), אנו מכריזים על תחרות סיקורי מנגה שתימשך חודש ימים!

:scream:    חודש?? למה?!

התחרות פונה גם לאלו מכם שעוד לא נכנסו לעולם המנגה כלל. חודש ימים הינו זמן מספיק לקרוא מנגה שלמה וגם לכתוב עליה סיקור ^‿^

כעת, מספר כללים בסיסיים (כי אחרת אתם משתגעים):

• חוקי האתר הגלובאליים תקפים גם כאן. 
• הסיקור יכול להיות על כל מנגה שהיא- בין אם סדרה, וואן-שוט ואפילו מנגות מעריצים.
• הסיקור חייב להיכתב ע"י המשתמש שמגיש אותו. כל סיקור לא מקורי יזכה את המגיש בהדחה מהתחרות.
• אף סיקור לא יכלול ספוילרים כמובן :)
• את הקישורים לסיקורים (שיפורסמו כנושא) יש להעלות לנושא הזה בתגובות.
• המועד האחרון להגשת הסיקורים יהיה ב-19 לאוגוסט בשמונה בערב.
• זה מובן מאליו אך אציין בכל זאת, הנושא הזה מיועד להגשת סיקורים ולשאלות הקשורות לנושא בלבד.

וגם, מדריכים שיכולים לסייע:

• לפני שאתם מתחילים לסקר מומלץ לבקר במדריך של לינה.
• במידה ואתם חדשים בנושא המנגה אמליץ לכם לקרוא את המדריך של אסיף לקורא המנגה המתחיל. 


והחלק הטוב- הפרסים...
מקום שלישי יזכה אתכם ב-25 נקודות.
המקום השני ב-50,
והמקום הראשון והמכובד יזכה אתכם במאה נקודות חדשות ישר מהתנור וגם בתג עיפרון בלעדי!

 

בהצלחה ~

Ishailg פרסם נושא חדש [מדריך] דיבייט 101 - המדריך לשכנוע

פורסם 01/06/2018

123

הקדמה להקדמה: העלאת הנושא הזה גזלה יותר משעתיים מהחיים שלי, אני לא צוחק. והכל בגלל אימוג'י יוניקוד מעצבן שוורד הוסיפה לי. לא הייתי מסוגל לחכות עוד להעלות את הנושא, ובגלל זה הוא יוצא בשעה כלכך מוזרה. אני כנראה אקפיץ אותו במוצ"ש כדי שהשאר יראו.

הקדמה

דיבייט, למי שלא יודע, הינו אומנות הדיבור והשכנוע (וגם תחביב שלי). לאחר שיחות עם מספר חברי האתר, החלטתי לעבוד על מדריך ארוך שירכז מידע וטיפים רבים על עמידה מול קהל, דיבייט ושכנוע באופן כללי.

במדריך הבא תיחפשו למספר טכניקות שונות לשכנוע, המתאימות למקרים שונים ולקהלים שונים. כמובן שאין חוקים של כן ולא, ואם תחרגו במעט מהמבנה והחוקים לא יקרה כלום, אחרי הכל הם בגדר המלצה בלבד.
אעיד על עצמי ואומר שאני לא באמת חושב על כל החוקים כשאני נואם ובמקרים המתאימים הם באים אליי אוטומטית. זהו ניסיון של

הבה נתחיל!
המדריך מחולק לחמישה פרקים, כאשר כל פרק כולל בתוכו מספר נושאים. כמובן שמומלץ לקרוא לפי הסדר- גם אם אתם כבר מכירים את אחד הפרקים, יש סיכוי שאצליח לחדש לכם מעט.

ההגדרה של דיבייט בויקיפדיה

דִּיבֵּייט, ועל פי האקדמיה ללשון העברית מַעֲמָת או שִׂיג וָשִׂיחַ, הוא פעילות, לעיתים מאורגנת, של ויכוח פורמלי בעל-פה. הוא נהוג בעיקר בפרלמנטים כאמצעי לליבון סוגיות פוליטיות, וכן במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי ספר תיכוניים, בדרך כלל ככלי לפיתוח יכולות הרטוריקה. בהתאם לסוג הדיבייט, שניים עד שמונה מתחרים מתווכחים בנאומים בעד ונגד נושא מוסכם מראש, על פי כללים המגדירים את סדר הנאומים, מספרם ואורכם, וכן את התוכן, המבנה והסגנון הרצויים בהם. התוצאות נקבעות על ידי שופטים.

בשפות אחרות, המילה "דיבייט" מתייחסת באופן כללי יותר לאירוע מונחה שבו שני אנשים או יותר צריכים להציג את עמדותיהם המנוגדות; לדוגמה, שני מתמודדים לאותו התפקיד בבחירות. בעברית, אירועים כאלה נקראים לרוב "עימות" או "דיון מונחה", וערך זה אינו עוסק בהם.


להלן רשימת הפרקים, בספוילרים:

פרק א' – מבנה הנאום הכללי (או: איך בונים נאום)

כל נאום הוא שונה, אבל כמובן שיש מכנה משותף ששומר על כל הנאומים מובנים, ברורים, מעניינים ולא משעממים לקריאה. המבנה כולל שלושה חלקים: פתיחה, גוף וסיום- והחלוקה היא מהותית.

  1. זמן חסד
    החלק הראשון הוא זמן החסד, עם כי הוא לא חלק אינטגרלי בנאום ולכן מספרתי אותו כ"0". זמן חסד הוא בדיחה/סיפור/שיר/אינטראקציה עם הקהל וכדומה שמטרתו העיקרית היא "להעיר" את הקהל, לתפוס את תשומת לבו ולעתים להצחיק אותו ולגרום לו להזדהות עם הנושא. דוגמה טובה לזמן חסד היא להשתמש בסיפור על דרך המשי כשמדברים על עידן האינטרנט והשפעתו על העולם. ניתן ללחוץ כאן כדי להגיע למאגר של זמני חסד באתר ויאמר. אני באופן אישי לא משתמש בו, אבל הוא אכן שימושי.

 

  1. פק"ק
    יש הטוענים שפתיחת הנאום היא החלק החשוב ביותר בו. היא ה"רושם הראשוני", והצגת הנושא כולו- במיוחד אם אתם בקבוצת הבעד.
    הפק"ק מורכב משלושה חלקים: הצגת הקבוצה (אתוס), הצגת הנושא והצגת המניע.

    -החלק הראשון הוא הצגת הקבוצה. זהו החלק החשוב ביותר לאתוס (יוסבר בהמשך) וזהו החלק בו אנחנו אומרים לקהל "הנה אנחנו, אנחנו קבוצה (או אינדיבידואל) בעלת דעה חזקה, עמידה, מבוססת וחכמה- וכדאי לכם להקשיב לנו. דוגמה: "שלום, שמי יוסי ואלו חבריי לקבוצת הבעד: עומר ובני. אנו טוענים ש...."
    -החלק השני הוא הצגת הנושא. חלק זה חשוב אפילו יותר בתחרות כשנואמים לפני הקבוצה הראשונה- כך אנו בעצם יוצרים את הבסיס לנושא ומסבירים אותו בדרך שלנו, דרך נקודת המבט שלנו.
    -החלק השלישי הוא הצגת המניע, כלומר "למה אני מדבר על...". בלי מניע, הקהל לא מוצא כלום בנאום ובנואם ופשוט לא מקשיב, כי הוא לא מבין למה.

    הדרך הקלה ביותר לעשות פקק היא פשוט לומר: "שלום, קוראים לי _____ והיום באתי לדבר על _____ כי ______"
    הפתיחה כולה אמורה לקחת לא יותר מפסקה בטקסט טיעוני ולא יותר מ20% מהזמן בנאום. בנוסף, מומלץ מאוד לא לעשות אותה לוגית, אלא לשחק לרגשות או להומור (אתוס ופאתוס~ יוסבר בהמשך)

 

  1. שלושה טיעונים – שלוש פסקאות
    לגבי בחירת טיעונים נכונים, ראו "פרק ב' – טיעון חזק מול טיעון חלש"
    החלק השני של הנאום אמור לקחת 60% לכל הפחות ממנו. הטיעונים הם החלק העיקרי והחשוב ביותר בכל נאום, הם הלב שלו.
    עלינו לכלול לפחות שני טיעונים, אך מומלץ לכלול שלושה ולעתים ארבעה (כשאחד מהם חלש, או כשאחד משלים את השני). כל טיעון יקבל פסקה משלו במאמר וחלק ייעודי לו בנאום.

 

  1. סיכום
    הסיכום יקבל 20% מהנאום לכל היותר. הסיכום יחזור על כל הטיעונים שלנו- וגם על האתוס מההתחלה. הוא יחבר בין כל הטיעונים תוך שימוש במילות קישור רבות- כדי לכלול יותר מטיעון אחד במשפט ולהראות איך המסר המרכזי שלנו עובר בין כל הטיעונים.
    בנוסף, הוא יכלול שלב חשוב הנקרא "יציאה לפעולה". מה הכוונה? מה אנחנו רוצים שהקהל יעשה אחרי הנאום שלנו? אם לא נכוון אותו, המסר המדויק שלנו לא ייעבור ולכן מומלץ מאוד להוסיף את החלק הזה.

 

- ריבאטל
ריבאטל (מחדש=Re קרב= Battle) הוא הדרך שלנו לענות לקבוצה הנגדית תוך חיזוק הטיעונים שלנו והחלשת הטיעונים שלהם. את הריבאטל נהוג להוסיף כהערת אגב בתוך הטיעונים או כחלק נפרד משלהם: "אתחיל ואגיב לדברי הקבוצה הנגדית...". ריבאטל הוא חלק מהותי בנאום תחרותי ובלעדיו לא ניתן לנצח בו. לעתים הריבאטל יהיה תוקפני או עוין ולעתים יהיה לועג או סתם נחמד.

 

- מזניקי קשב, מעוררי קשב וגרף קשב הקהל

auu7q2v.png

זהו תרשים סכמתי המראה בערך את מידת קשב הקהל בחלקי הנאום.

עד כמה שהנושאים שנדבר עליהם יהיו מעניינים, קשב הקהל יצנח במהירות אם לא נשתמש במזניקי קשב כדי להעלות את העניין בסיפור ובמעוררי קשב כדי "להעיר" אותו. אלה הנקודות האדומות בתרשים.
מזניקי קשב יכולים להיות:

-סיפור
-ציטוט
-פתגם
-עובדה מפתיעה

מעוררי קשב יכולים להיות:

-מחיאת כף
-צעקה
-שינוי דרסטי בטון
-נקישה על שולחן

פרק ב' – טיעון חזק מול טיעון חלש, איך בונים טיעון טוב

הטיעונים הם ה"לב" של הנאום. בלעדי טיעונים חזקים וטובים, גם הנואם הטוב בעולם יפסיד.

  1. מסר מרכזי

כל נאום כולל יותר מטיעון אחד, אך כל הטיעונים חייבים להעביר מסר חזק אחד. אותו המסר אינו הMotion, אלא פרספקטיבה מסוימת עליו. בנוסף, עלינו לנסח את המסר המרכזי בצורה קליטה, מגניבה, בעלת משמעות ונטולת הוכחות- כדי שנוכל להסביר אותו בהמשך. אתן דוגמה מנאום אמיתי בנושא הארכת החופש הגדול. קבוצת הבעד אמרה "חופש ארוך יישפר את ביצועי התלמידים בבית הספר" קבוצת הנגד אמרה "החופש הגדול הוא לא חומוס, אי אפשר למרוח אותו". מי לדעתכם ניצח? קבוצת הנגד כמובן, ועובדה שאני זוכר את הסלוגן שלהם עד היום.
המסר המרכזי חייב להיות מוזכר שלוש פעמים בנאום, בכל הנאומים בקבוצה: בפתיחה, בגוף ובסיכום. עלינו להזכיר לקהל את דעותינו ולהזכיר לו על מה באנו לדבר ומה הוא צריך לחשוב.

אם נתעלם מדעות פוליטיות, אני ממליץ לראות את הנאום של דוד גרוסמן בערב הזיכרון הישראלי-פלסטיני כדוגמה נהדרת למסר מרכזי. לעתים הוא לוקח את זה קצת רחוק מידי, אבל המסר המרכזי נמצא בראש מעייניו כל הנאום.

לסיכום: מסר מרכזי טוב הוא:

  • קצר וממוקד
  • קליט ומעניין
  • נטול הוכחות לצורך גירוי בהמשך
  • עיקרון החזרתיות (לחזור עליו שוב ושוב כדי שהקהל יזכור)
  1. מנועי המסר

מנועי המסר הם הדרך שלנו "להקיף" כל נושא מכל זוויותיו ולהגיע לטיעונים מכל תחומי החיים בזמן קצר. כך נוכל להתאים עצמנו לקהל אליו אנו מדברים ובכך לבחור את הטיעונים הנכונים ביותר עבורו. נשאל את עצמנו מהן ההשפעות של הנושא המדובר בכל אחד מהתחומים הנפוצים (כלכלי, חברתי, חינוכי, אקולוגי...) ונתייחס במיוחד לתחומים המתאימים לקהל. לדוגמה: לקהל הורים יותר נכון לדבר על התחום החינוכי מאשר התחום האקולוגי.

מנועי המסר הם לא דבר שבא בקסם. עלינו לתרגל ולעבוד מספר רב של פעמים כדי להצליח לעשות זאת בזמן קצר- וזה אפשרי.

  1. אתוס, פאתוס, לוגוס

אתוס, פאתוס ולוגוס הינם שלושה חלקים עקרוניים בנאום אשר נהגו ע"י לא תאמינו- אריסטו. שמירה על איזון בין שלושתם תבטיח לכם את הניצחון בעוד שחוסר אפילו באחד ימנע מכם להעביר את המסר.

אתוס-
ה"אתיקה" של הדובר, אם תרצו. האתוס הוא החלק בו אנחנו מסבירים מי אנחנו ולמה כדאי להקשיב לנו. ניתן לספר על נסיון חיים, מחקר שנעשה או הישגים מסוימים. גם אם אין אתוס מתאים (וזה קורה), עלינו לדבר בצורה משרת ביטחון עצמי וביטחון בדברים שאנו אומרים. זה גם אתוס ברמה מסוימת.

פאתוס-
המרכיב הרגשי בנאום- חיובי או שלילי. פאתוס הוא חלק מהותי בכל נאום. ניתן להשתמש בו כזמן חסד וכמזניק קשב, אבל לא רק. גם כטיעון בפני עצמו, הפאתוס יכול להיות חזק בצורה מפתיעה. אין דרך טובה יותר מבדיחה או סיפור עצוב להתחיל נאום. אין דרך טובה יותר לשכנע הורים בעזרת סיפור על ילד שמת ואין דרך טובה יותר לשכנע ילדים מאשר איזו בדיחה או סיפור מצחיק בנושא. הפאתוס עוזר לנו לא להיות משעממים ולשמור את הקהל מעוניין וקשוב למשך הנאום כולו.

לוגוס-
עובדות מוצקות, מספרים, אחוזים. לפחות טיעון אחד חייב להיות לחלוטין לוגוס, אחרת נראה כאילו לא חקרנו את הנושא מראש ובדקנו אותו. הגזמה בלוגוס יכולה ליצור ריחוק בין הקהל לבין הנואם, יכולה ליצור שעמום ותחושה של "מי זה השוויצר הזה? לא אכפת לי מסתם נתונים שהוא אומר".

  1. אז מה?

כל טיעון טוב חייב להיות עמיד למבחן הזה: האם אפשר לשאול עליו "אז מה"?
לדוגמה: "מים מזוהמים יכולים להיות מסוכנים" ~ניתן לשאול "אז מה? מה אכפת לי שזה מסוכן?" ולכן זהו טיעון חלש.
"מים מזוהמים גורמים למחלות ולמוות" ~לא ניתן לשאול "אז מה?", הרי ברור מה הבעיה במוות ומחלות, ולכן זהו טיעון חזק.

נסו לשאול את עצמכם את השאלה הזו על כל טיעון כדי לבדוק את אמינותו וחוזקו.

  1. אז איך בונים טיעון מוצלח...
  • טיעון שאי אפשר לשאול עליו "אז מה?"
  • מורכב מהנוסחה: נתון+תועלת=טיעון. כלומר: אנחנו מסבירים לקהל את הנתון (לוגוס) ולאחר מכן מסבירים לו מה הוא מרוויח אם הוא יפעל כך וכך. אנשים יעשו דברים רק בשביל רווח.
  • מלווה בדוגמה. יכולה להיות ויזואלית ויכולה להיות דימיונית. זוהי הדרך שלנו להמחיש ולהוכיח את הטענה שלנו.
  • מושתת על המסר המרכזי. מובן מאליו, אבל חשבתי שחשוב בכל זאת לציין: הטיעון חייב להיות קשור בדרך כזו או אחרת למסר המרכזי, אחרת שניהם מאבדים את אמינותם.
  • שונה במידת מה משאר הטיעונים, כדי שלא יהיה משעמם. חשוב להקפיד שיהיה בעל אופי דומה לשאר הטיעונים, כדי להדגיש את המסר המרכזי.
  1. שאלות יותר חזקות מתשובות

אנשים לא אוהבים שמסבירים להם, הם אוהבים להבין לבד.
עלינו להציג בפני הקהל את המידע הנחוץ להגיע להחלטה שאנחנו רוצים שהם יגיעו אליה ולאחר מכן לשאול שאלות רבות (וחלקן רטוריות) כדי לתת לקהל הרגשה שהוא מגיע לגמרי לבד להחלטה ולדעה שלו- מה שלא נכון כמובן.

נסו לחשוב בעצמכם: מה יותר חזק, לומר "חיי אדם שווים יותר מכסף" או לשאול "מה יותר חשוב לדעתכם? חיי אדם או כסף?".
"משימה" לתרגול עם עצמכם, האם הטיעון מעל הוא אתוס, פאתוס או לוגוס?

פן נוסף בעניין השאלות הינו שאלות מנחות. זוהי הדרך שלנו להכניס לתת מודע של הקהל מידע בלי שהוא יבחין בכך. דוגמה: ניתן לשאול את הקהל "איזה תפוח טעים יותר? אדום או ירוק?" בצורה הזו, לא משנה מה הקהל יענה- בתת מודע הוא מסכים איתנו שגם תפוח אדום וגם תפוח ירוק טעימים.

פרק ג' – 93% מהמסר

למרות כל החפירה על הטיעונים ומבנה הנאום, הם משפיעים רק על 7% מהמסר שאנו מעבירים. 93% האחוזים האחרים מועברים במסרים בלתי מילוליים- שפת גוף, אשר מחוברת לתוכן המילים בקשר ישיר. להלן מספר אופציות למסרים בלתי מילוליים:

  1. קשר עין

חובה עלינו ליצור קשר עין עם כל הקהל שלנו למשך כל הנאום. קשר העין הוא שלב מהותי בתהליך יצירת הקשר האישי עם הקהל. כך נוכל לקבל פידבק ישיר -אם יש צורך לחזק פאתוס לדוגמה- לגבי הנאום ונוכל לתת לקהל הרגשה שאנחנו לא נואמים סתם, אלא נואמים עם אידיאולוגיה ושאשכרה יש לנו אישיות- מה שיוצר מעין אינטימיות עם הקהל. מחסור בקשר עין יוצר סלידה בין הקהל לנואם ובכך גם גורם לצניחה בקשב הקהל.

  1. תנועה במרחב

תנועה במרחב הינה עוד מאפיין מהותי ועלינו לנצל אותה, כשניתן כמובן. ראשית כל- אסור בתכלית האיסור לעמוד מאחורי שולחן או כיסא כשישנה אופציה נוספת. השולחן והכיסא יוצרים ריחוק בינינו לבין הקהל ומקשים עלינו לנוע במרחב- מה שיכול להיראות גמלוני ומהסס.
בתנועתו, על הנואם להקפיד לא להיות רפטטיבי אך לא להיות "משוגע". לנוע בתנועות קטנות ולהתאים את קצב התזוזה וכיוונה למסר שעליו מדברים, כדי לא להוציא את הקהל מהריכוז במסר העיקרי שלנו. זה כישור נרכש.

  1. תנועות ידיים

תנועות ידיים הינן הדרך שלנו להעביר מסרים ויזואליים לקהל שלנו. בין אם אנחנו מסמנים כיונים עם היידים או מראים מה עשינו אתמול כשנתקענו במעלית- תנועות הידיים מהותיות למסר שאנו מעבירים ובלעדיהן, אנחנו נראים חסרי רגשות ורובוטיים.

פעמים רבות אנו נואמים עם דף ולמרות שבמבט ראשון זה ייראה מוזר, זהו דווקא יתרון לתנועות הידיים. ניתן להטיח את הדף וליצור איתו רעש כדי להעביר כעס, ניתן להשתמש בו למשוך זמן ועוד ועוד. אתן דוגמה נוספת מנאום שנאמתי בתחילת השנה. כדי להדגים את הכוח האדיר של פצצות הגרעין, הגעתי עם כל הנאום כתוב על דף ובאמצע הנאום קרעתי את הדף וזרקתי אותו לפח. זה היה צעד מאוד נועז ומאוד מלחיץ, אך אוכל לומר בגאווה שהוא קנה לי את הניצחון:yum:

  1. שינויים בטון הקול

הקול הינו חלק מהותי במיוחד, הרי זו הדרך שלנו להעביר את הטיעונים שלנו.

אם נדבר בקול מונוטוני, הקהל ישתעמם.
אם נגזים ונהיה להוטים כל הזמן, הקהל יתעצבן. וזה מעצבן.

עלינו לשמור על קול יחסית יציב לרוב הנאום וכדי להעביר נקודה של כעס, להיטות או עצב (שמתם לב למוטיב הפאתוס בכל סוגי שפות הגוף?) נוכל לשנות את טון הקול שלנו ובכך נראה אנושיות (אתוס) ופגיעות.

פרק ד' – טיפים לנאומים מול קהל חיי
  1. נאום עם דף? כרטיסיות? לשנן?

כל אחד נואם אחרת. אני אישית אוהב לקחת דף ולכתוב עליו את המסר המרכזי בגדול ואת הנקודות שארצה לדבר עליהן. זה עוזר לי להתרכז בנקודות ולא לשכוח כלום.

אנשים רבים אוהבים לכתוב טיעונים על כרטיסיות ולהחליף אותן באמצע הנאום. כמובן שכרטיסיה קטנה מפריעה הרבה פחות מדף שלם, אך הפעולה של החלפת הכרטיסייה משעממם ומושכת זמן מיותר.

שינון הנאום יכול להיות תורם כשהפוקוס הוא האתוס או הפאתוס, אך בנאום שמתבסס על לוגוס, אם פשוט "נקיא" עובדות זה ייראה חובבני. החזקת דף מסודר, גם אם לא קוראים ממנו, גורמת לאתוס לקפוץ וגורמת לקהל לחשוב "וואו, איזה בחור מסודר. אולי נקשיב לו"

  1. סוגי שאלות מהקהל – איך להתמודד עם שאלה עוינת

ישנם שלושה סוגי שאלות שהקהל יכול להפנות ועם כל שאלה ישנה דרך התמודדות שונה.

הסוג הראשון הוא שאלה קלה. זוהי שאלה בה הקהל מבקש מהנואם להוסיף למידע שנאמר או להסביר מחדש פרט שנאמר. הפתרון לשאלות אלו הוא פשוט לענות בחיוך על כל השאלות, זה מראה על חברותיות והבנה בחומר.

הסוג השני הוא שאלה קשה. זוהי שאלה בה הקהל תוקף את המסר המרכזי או את אחד הטיעונים. הדרך לענות לשאלות אלו היא אותה הדרך כמו בשאלות קלות. עלינו לענות בחיוך על השאלה, תוך חזרה על המילים המדויקות של המסר המרכזי כדי לחזק אותו ואת החלק שהותקף.

הסוג השלישי והמהותי ביותר הוא שאלה עוינת. שאלה עוינת היא שאלה אשר תוקפת את הנואם באופן אישי. דרך ההתמודדות עם השאלות האלו מעט שונה. ראשית, עלינו להתקרב לשואל השאלה: פיזית ורגשית. עלינו להתקרב אליו (פיזית, גם אם זה אומר לרדת מהבמה) ולשאול את שמו. זה גורם לשאלה להיות אישית גם כלפיו ולא רק כלפינו. לאחר מכן עלינו לחזור אל ה"במה" (מקום הנאום) תוך הפניית גב לשואל השאלה. דבר זה מראה ש"לא אכפת לנו" מהשאלה והיא לא פוגעת בנו כלל. עלינו לשדר קור רוח. השלב השלישי הוא Rephrasing המכונה בעברית "מכבסת מילים". עלינו לשנות את השאלה לשאלה מעט שונה ו"לנטרל" את העוקץ נגדנו. לאחר מכן ניתן לענות על השאלה ה"חדשה".
לעתים, שואל השאלה לא יתרצה ולכן ניתן לנסות את השלב הזה מספר פעמים- עד ששואל השאלה או הקהל כולו מתייאשים.

דוגמה לשאלה עוינת ונטרולה: בנאום נגד תכניות ריאליטי, הנואם נשאל "אתה מדבר כנגד תכניות ראליטי, אבל אתמול ראיתי אותך באודישנים לאח הגדול!". על הנואם לענות "אתה בעצם שואל האם ישנם אנשים המתנגדים לריאליטי ובכל זאת משתתפים בו. התשובה שלי היא כן, אותם אנשים מאמינים שהם יוכלו לשנות את המערכת מבפנים..."

  1. פחד קהל

8nvunqp.png
(תרשים: איך להשיג אינטראקציה מיטבית עם הקהל)

פחד קהל הוא בעיה שכולנו נתקלים בה בשלב מסוים בחיים. אצל חלקנו הפחד דומיננטי יותר ואצל חלקנו פחות. להלן מספר עקרונות שליליים שעולים מפחד קהל ויש לנסות להימנע מהם:

  • גמגום
  • נוקשות – התעסקות יתרה
  • הסתגרות
  • בלבול וחזרה
  • קשר עין חלקי
  • עודף תנועות גוף
  • קול חלש/דיבור מהיר

אז אם יש כלכך הרבה השפעות רעות לפחד קהל, איך אפשר להתמודד איתו?
מבחינה פיזית

  • להתלבש עם שכבות, כמו בצל, כדי שנוכל בזמן הנאום להוריד שכבות לבוש במידה ויהיה חם בגלל הלחץ.
  • להירגע. ברגע שאנחנו נלחצים, אנחנו מעבירים את החלץ שלנו אל הקהל וזה הורס לנו את הנאום כולו. ניתן לעצור באמצע הנאום לכמה שניות של הירגעות- זה עדיף בהרבה מלהילחץ.
  • שתיית מים. מזיעים הרבה כשמפחדים
  • הליכה. עוזרת להפגת לחצים וכולי:grin:

מבחינה פסיכולוגית

  • שינון החומר וביצוע חזרות רבות- למידה היטב
  • לארגן את סדר הדברים על דף
  • להקפיד יתרה על שפת גוף
  • למשוך זמן בעזרת שאלות
פרק ה' – עבודת צוות
  1. המסר המרכזי
    המסר המרכזי הינו חלק מהותי בהחלט בנאום הבודד, אך כשנואמים כקבוצה המסר המרכזי מהותי אפילו יותר. המסר המרכזי הוא הדרך שלנו לגרום לקהל להבין שהקבוצה מאוחדת וחזקה, בעלת דעה אחת. בנוסף, אם נחזור על המסר המרכזי מספיק פעמים, הקהל כבר יידע אותו בעצמו ויוכל לדקלם אותו איתנו בנאום הסיכום.
  2. חלוקת טיעונים
    בדיבייט אמריקאי רגיל, ישנן שתי קבוצות ובכל קבוצה שלושה נואמים כאשר כל נואם מדבר פעם אחת בלבד. עלינו לנצל את המבנה הנ"ל עד תום:
    כל נואם יקבל מספר טיעונים משלו ויראה פן שונה מהמסר המרכזי, כאשר הפתיחה והסיכום יזכירו את כל הטיעונים ואת כל הנואמים ויסבירו כיצד כל הטיעונים מתחברים יחד למסר אחד גדול. את הטיעונים החזקים ביותר יש לחלק באופן שווה בין הנואמים, אך חשוב לדאוג שגם הנאום האחרון יקבל לפחות טיעון חזק אחד, אחרת הסיום חלש וזה בזבוז של מקום יקר.
פרק בונוס - בואו ננתח את פורמט "טד"
טוב אז משום מה עלה לי הרעיון הזה בזמן שהעברתי את הנושא לספין (מה שלקח לי שעתיים לפחות, בגלל כל הגדלים והTAB שעשיתי), וחשבתי רק לגעת בו ממש בקצרה.
אז בפרק הזה ננסה לסכם את כל מה שלמדנו בפרקים הקודמים ונחשוב: למה הרצאות טד עובדות ומצליחות להשאיר אותנו מעוניינים במשך רובן?
הרצאות טד מחברות הרבה מהעקרונות שדובר עליהם בפרקים הקודמים, להלן כמה מהן:
cm53a0o.png
-חוק 18 הדקות:
אורכה המקסימלי של הרצאת טד הוא 18 דקות. בואו נראה מה אומר על כך כריס אנדרסון, מרצה בטד:
מה שכריס אנדרסון אמר בנושא 18 הדקות
It is long enough to be serious and short enough to hold people’s attention. It turns out that this length also works incredibly well online. It’s the length of a coffee break. So, you watch a great talk, and forward the link to two or three people. It can go viral, very easily. The 18-minute length also works much like the way Twitter forces people to be disciplined in what they write. By forcing speakers who are used to going on for 45 minutes to bring it down to 18, you get them to really think about what they want to say. What is the key point they want to communicate? It has a clarifying effect. It brings discipline.

כמו שכריס אנדרסון אומר, 18 הדקות מצליחות להחזיק את הקשב של הקהל בדיוק לזמן הנכון, מבלי להשתמש ביותר מידי מזניקי ומעוררי קשב (ניתן להסתכל בגרף קשב הקהל כדי לקבל רענון).
בנוסף, הן עוזרות לנואם למקד את המסר שלו וכך בעצם ליצור מסר מרכזי, בדיוק כמו שהוזכר קודם.

-שימוש במצגת
המצגת היא מזניק הקשב הגדול ביותר- העזרים הויזואליים. היא כוללת בתוכה משפטים שאנחנו רוצים להדגיש, סרטונים, תמונות ובדיחות- כולם מחזקים את קשב הקהל ומעניינים אותו לכל אורך הדרך.
שימו לב שבמצגות טד כמעט ואין טקסט, אלא רק תמונות -גם אם לא קשורות באופן ישיר- המעוררות את הקהל בלי הפסקה

-הצגת השקופית הבאה לנואם
כמו שניתן לראות בתמונה למעלה, הנואם יכול לראות מה תהיה השקופית הבאה לפני שהוא נואם. זוהי האלטרנטיבה לפתקיות ולנאום עם דף- מה שאנחנו משתמשים בו

 

הרצאות טד הינן "דרך הנאום של העתיד". הן קצרות, מעניינות, מלאות במידע, מעניינות ויזואלית ומדברות לכל שכבות האוכלוסיה.
ניתן לשאוב מהן השראה רבה.


סיכום

עמידה מול קהל הינה כלי חשוב ושימושי במיוחד בחיי היומיום וגם בתחרויות דיבייט למינהן.
המדריך שזה עתה קראתם מרכז לדעתי את כל מה שצריך לדעת כדי להסתדר עם נאום נכון, טיעונים נכונים והתמודדות עם עמידה מול קהל.

למי שהגיע עד הסוף- הערכתי נתונה לכם. מקווה שהשכלתם ולמדתם מעט ואם לא- סליחה שבזבזתי לכם את הזמן >~<

זה הכל.
למי שקרא, אשמח אם תכתבו: הארות, הערות, דברים שפספסתי, דברים שטעיתי בהם (מה?!?), דברים שצדקתי בהם, טיפים שאתם מכירים ולא הזכרתי וכל מה שיש לכם להוסיף....

ביי :)

Ishailg פרסם נושא חדש קצת מימז של ספין, כי למה לא?

פורסם 04/05/2018

להלן קצת מימז של השדרוג ושל ספין.

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות את המימז שלכם!

ועוד משהו למקרה שזה לא ברור: באף אחד מהמימז אין מטרה לפגוע או להעליב אף אחד (חוץ מדוד). אז אם נפגעתם, סליחה!


 

i0ipqhf.png

lqgfrbm.png

rn2fh35.png

Ishailg פרסם נושא חדש פואטיקת לילה מבית ישי

פורסם 22/04/2018

כן אני יודע שיש קבוצת כתיבה אבל אי אפשר לעשות בה פוסטים מהטלפון אז אני כותב את זה כנושא פורום

חשוב לומר שזה נכתב בדקות אלה ממש, בלי מחיקות כלל (כחלק מאתגר שעשיתי לעצמי) ובלי לקרוא את הקטע במלואו אפילו לא פעם אחת. אז בבקשה דלגו על התגובות בסגנון "חיחיחי יש פה שגיאת כתיב!!!!".

להלן הקטע המדובר:

בכל פעם שהוא עבר, היא ישנה.

הוא אף פעם לא זכה לראות אותה שוב. הוא תהה אם היא עושה את זה בכוונה. הוא תהה אם הוא עשה משהו לא בסדר.

הוא זכר במעורפל את הפגישה האחרונה שלהם. הוא בדיוק חזר, היה אמצע הלילה. הוא עשה משהו. היא אמרה שזה בסדר אבל הוא ראה את הצער בעיניים שלה. הוא זכר שהוא הבטיח משהו. מה זה היה? דווקא את זה הוא לא זכר. 

הוא כעס על עצמו יותר ממה שהיא כעסה עליו, ככה הוא חשב לפחות.

ואז הוא ראה אותה, בפעם הראשונה כבר חודשים. שנייה לפני שעזב את הבית, שנייה לפני שסגר את הדלת. הוא ראה ניצוץ קטן בחושך וידע שאלה העיניים התמימות שלה. הוא ראה את אותו המראה שהוא כבר ראה. את האכזבה, את הצער, את הדיכאון. אבל הפעם הוא ראה משהו נוסף-געגוע.

זה היה מפגש עיניים קצר ותמים שגרר התנגשות של נפשות שהתגעגעו אחת לשנייה געגוע עז. 

כשהוא עבר שם שוב, היא כבר ישנה. היא לא הייתה שם יותר. 

אחד היה יכול לחשוב שמפגש העיניים הקצר היה ממלא אותו באופטימיות אבל האמת הקשה היא, שהוא מילא אותו בגעגוע ועצב. הוא היה בטוח שהיא סלחה לו, הוא היה בטוח שהם יוכלו לדבר. האמת שהוא נאלץ לפגוש היא, שהמפגש כולו לא היה כלום אלא טעות. טעות שהדליקה מדורה שלמה של תקווה וציפיה, מדורה שאפשר לכבות רק עם דמעות. דמעות של אדם בוגר שהבין, שציפור התקווה כבר מזמן עזבה את הקן.

Ishailg פרסם נושא חדש [פעילות] תחרות הציטוטים ה(לא) רשמית של ספין!

פורסם 22/04/2018

כן, אני מודע לעובדה שכבר הייתה כזאת אבל באלי שוב אז הנה

ברוכים הבאים לתחרות הציטוטים הלא רשמית של ספין!

טוב אז החוקים לא מסובכים.

אז זה עובד ככה: מישהו כותב איזשהו ציטוט, יחסית קצר. הציטוט יכול להיות משיר, סרט, סדרה, ספר~ לא חובה מאנימה.
האדם הבא בתור עונה את התשובה שלו *כתגובה* ורק אז הוא יכול להציע ציטוט משלו.
במקרה של טעות, מציע הציטוט הראשון מוזמן לתקן את העונה.

להלן דוגמאות להתנהלות:

מקרה של תשובה נכונה
ishailg: "מי ששובר את החוקים הוא זבל, אבל מי שנוטש את החברים שלו הוא יותר זבל"
saitama (כתגובה): אה! אני יודע!!! זה מנארוטו. קאקאשי אומר את זה. הרעיון שלי לציטוט הוא.......,
וכולי

וגם:

מקרה של תשובה לא נכונה
saitama: "אנשים כישרוניים לפעמים טועים וחושבים שדברים ילכו כמו שהם מצפים"
ishailg: אה! אני יודע! זה מוואן פיס! לופי אמר את זה! הרעיון שלי לציטוט הוא "ליוסי יש תפוז ובננה"
saitama: ישי, גאונצ'יק, אתה טועה. הציטוט שלי הוא מ"כיתת ההתנקשות" ומי שאומר אותו הוא קארמה.
yossi (מגיב לישי): אני יודע! אני אמרתי את זה! הציטוט שלי הוא.......

 

הקיצר, אני הראשון ואתחיל עם ציטוט משיר:

?We needed money and guns and half a chance. Who provided those funds

כדי להמשיך, על הראשון לענות מאיפה הציטוט שלי.

בהצלחה

Ishailg פרסם נושא חדש דיון - (לא) כנס עולמות

פורסם 06/04/2018

h13832g.png

3-4 באפריל, היה בתל אביב כנס בנושאי פנטזיה ומד"ב (ובכלל זה ספרים, אנימה, קומיקס וכל מה שיכול להיחשב כתחום עניין "גיקי"). אז בואו נדבר קצת על הכנס המקסים הזה^^

3-4 באפריל, היו המון דברים מעניינים וחשובים שעשינו חוץ מללכת לכנס עולמות.
חלק מהעם הגיקי, לא נכנע למוסכמות החברה ולפעמים, לא הולך לכנסים בגלל שהחיים האמיתיים חשובים בהרבה. ב-באקה... זה לא בגלל שלא הצלחנו להגיע!!

לכן, החלטתי לכתוב לגמרי בעצמי נושא שבו נוכל לחלוק את החוויות שלנו בימים רגילים אלה. 

  • באיזה ימים לא באתם לכנס? עם מי נפגשתם?
  • זה היה הכנס הראשון שלא הגעתם אליו? איך התרשמתם מחסרונו?
  • עם מי מספין יכלתם להיפגש ולא נפגשתם? (אם בכלל)
  • באילו מקומות הייתם מחוץ לכנס ואיך הם היו? האם השתתפתם בתחרויות?
  • וכמובן, השאלה החשובה ביותר - מה קניתם? 

החג כבר נגמר עוד דקה אז ערב טוב.

נ"ב: ריה סליחה שגנבתי לך את הנושא :yum:

Ishailg פרסם נושא חדש אז... פתחתי קבוצת ספרות באנימה ספין!

פורסם 15/02/2018

 

יש בספין עמוד לציור, יש בספין עמוד למוזיקה, אז חשבתי לעצמי~ למה שלספין לא יהיה עמוד לספרות?

אז פתחתי את SpinBookClub! (תלחצו כאן כדי להיכנס)

רוצים להראות לעולם את כישרון הכתיבה שלכם?

קרה לכם פעם שקראתם ספר ולא היה לכם עם מי לדבר איתו?

פעם הרגשתם שאין מספיק קוראים באנימה ספין?

רוצים לקחת חלק באתגרי כתיבה מגניבים?

מאז ילדות חלמתם להשתתף במועדון קריאה?

כמעט בטוח שהתשובה לרוב השאלות האלה היא "לא". בכל זאת, נסו את הקבוצה ואני מבטיח שלא תתאכזבו!

 
5xkin4q.jpg