אודות

  • אני סתם יצור שקיים בחלל הזמן שמחפש להיות איש שיחה של מישהו. אין לי משהו יותר טוב לעשות במקום הזה, בכל מקרה~ אין לכם ממש מה לחפש כאן, אבל אתם מוזמנים לנסות.
  • צרצרולוגית מוסמכת
  • 0
  • נקבה
  • בת 14
  • הצטרף ב26/10/2016

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 6 סויים: 37 בהמתנה: 7 נזרק: 3 מתכונן לצפות: 38
  • סה"כ: 91
  • פרקים: 19

P.G. Eye כתב חוות דעת בספר החברים של נאטסומה

פורסם 20/09/2018 1 מצאו את זה שימושי

ההרגשה של רוח צוננת שעוטפת אותי בעת יום חמים, יום כזה שיצא לי לראות עד כה רק באותם תצלומים רחוקים - הייתה אחת גואשת, ועדיין מלטפת. מלווה באותם פריטות קטנות, אלו שנתנו לגיטרה צליל עייף, חמים ועתיק אליו צללתי. 
בתיאור פשוט, ספר החברים של נאטסומה נתן לי את אותה תחושה. לא דבר אותו הייתי מכנה כ'ביתיות', אלה כהשראה, מהולה עם אותה צמרמורת שיכולה להביא לך חזות של תרבות עתיקה ומשלהבת.
לא היתה זו איכות הדמויות שהלהיבה אותי, ואף לא פיתוחם שניכר כי זקוק לתוספת לא מעטה. 
זה היה אותו הוויב שהעבירה האנימה. לא אימה, פחד, או חמלה. טבעיות שרק טבע או הערכה ליופי מסוים יכולים להעביר. אחד שאתה רואה כי יש בהם לא מעט טעויות, אך ההערכה שלך אליו מציתה בך רגש לא מוכר.
ועכשיו, בפירוט טיפה יותר מרחיב, וללא עוד מהמשלב המציק ההוא, אני מציגה לכם את חוות הדעת שלי על האנימה הזאת. אחת לא הכי מוכרת, לא הכי טובה או נפלאה, ועדיין עם יופי לא מועט.

אז, אם הייתם עצלנים מספיק כדי לא לקרוא את התקציר, הנה לכם כמה שורות שמסבירות על העלילה בקצרה.
אנחנו עוקבים אחרי נאטסומה עוד מפגישתו הראשונה עם ספר החברים, שהועבר אליו מסבתו שכבר הלכה לעולמה. מתברר לנו (בפרק הראשון, זה לא ספוילרים~) ששמותיהם של היוקאי - רוחות, אלו שנאטסומה יכל לראות עוד מהיותו קטן, רשומים שם. מה שמעניק לו את הכוח לשלוט בהם, ועם זאת, את הרדיפה התמידית של רוחות אשר חושקות באותו הספר, ואלו שרוצות את שמם חזרה.

האנימה, כפי שכבר אפשר לנחש, היא סלייס אוף לייף כבר משורש הקונספט שלה. מה שנותן לה הזדמנות ענקית לפיתוח דמויות ועלילה שמסוגלת לעניין את אלו בעלי הסבלנות. וכפי שכבר הזכרתי, האנימה לא מתמקדת לא בפיתוח דמויות, עלילה, או פואנטה למטרה שאפילו לא קיימת בליבו של נאטסומה. רק הרצון שלו. זה מה שמניע אותו, ואת העלילה. הפגישה התמידית שלו, המשיכה שלו יותר ויותר אל עולם הרוחות, זה מה שממשיך פעם אחר פעם את הסיפור שלו. איך הוא פוגש רוחות, איך הוא מחליט כיצד לפעול, מה קורה בסוף, ועם מה הוא יוצא מזה. את הדבר האחרון במחזוריות אמנם לא יצא לנו לפגוש לרוב, אבל רוב מה שהאנימה מנסה להעביר זה הפגישות עצמן.

אישית, מצאתי את זה כדבר יפיפה. בתור אחת שכל הרצון שלה הוא לפגוש אנשים, האנימה העניקה לאותם רגעים ורגשות שנצצו מאחורי הקלעים את משמעותה האמיתית של 'פגישה'.
דיבור עם אדם, הרגשות שלו, איך הוא מגיב, מה הוא רוצה. כל דמות ודמות לא הייתה מרגשת, או מיוחדת, אלה שקטה. כמו הדמות הראשית שלנו. אחת שמגיבה בטבעיות בדרכה שלה לרגעי לחץ, או לרוב נותנת את ההרגשה של רעש הגלים העומדים. לפגוש אדם זה לא רק טוב ויפה, זה לא רק צחוק, ואהבה, ונוף מהחלומות. זה מה שאתה חווה איתם, להיקשר לכל פרט בהם, בין אם הוא רע. להרגיש רע על פעולה שעשית, ואז להרגיש שלם איתה. זה גם אחת הסיבות מהן לא ניתן להיקשר לרוב אל הדמויות. הן פועלות על היגיון הרגשות, תגובה טבעית שכנראה חשבתם שתראו.

אז בעיקרון? האנימה לא ממשת את אותו הפוטנציאל שניתן לה, את ההאפשרות לפתח אותה בנופים שיהפו את הרגעים לכאלו שיחרטו בכל ליבו של אדם, ולא גרמו לכל דמות להיות מרגשת ומלהיבה, או בעלת אישיות מיוחדת. אבל היא העניקה לי תחושה של ים, אחד שלא כל רגע בו הוא המושלם ביותר, וכדי לחוות את חמימות השקיעה אצטרך לחכות בסבלנות. 
וסבלנות, כמו שגיליתי לפני זמן רב, היא המומחיות שלי. האנימה הזאת נגעה בי בגלל שהיא נמרחה, והייתה נעימה בכל רגע בה, היא צלחה בערבוב הקומדיה, החמידות שלה, והאנרגיה הרגועה שמשכה אותי אליה. זו אנימה שמומלצת לצפיה לאלו שמאסו עליהם האנימות הרגילות, שדוחפות לך אקשן ומוקצנות בככ הרבה דרכים. אני גם כותבת מראש, שזו בהחלט לא מסוג האנימות שכולם יאהבו ויעריכו. אנשים אחרים ימצאו את זה כמריחה חסרת משמעות, יהיו כאלו שיראו עד כמה המריחות בה מועילות להנאת הצופה ולהעברת הוויב הנעים שלה, וכאלו שיתלוננו על חוסר פיתוח הדמויות המובהק שלה. וזה בסדר. בסופו של דבר, כל אחת מהדעות נכונה~

P.G. Eye כתב חוות דעת בהנשיאה היא משרתת!

פורסם 01/08/2018

למה אני עושה את זה? 
פפ
אל תשאלו. 
מסתבר שאפילו לי, יש צורך מדי פעם באנימת רומנטיקה קלאסית עם טוויסט קטן. אז אחרי כמה דקות של חיפוש אחר סדרות שראיתי משנה שעברה וחלפו מזכרוני, הגעתי לאנימה הזו, שכמו רבים, נזכרה לי כמענגת, יפיפה ומספקת. אבל אחרי שצפיתי בה מצאתי את אותה הטעות הנפוצה שרציתי להמנע ממנה.
אנימות רומנטיקה מאז ומתמיד לקחו צעד אחד רחוק מדי משצריך כשזה היה נוגע לכל הדבר שנקרא אהבה, וכך כגם כאן.
נסו לדמיין את כל מערכות היחסים באנימות כריקוד. לרוב, נהוג שהבן הוא זה שמוביל, צעד אחר צעד הזוג מסתובב לו ברחבה השקטה, כל רעש שנגרם מצעדיהם יגרום לזרם אחר של לחץ ורגשות להופיע, לאוו דווקא לאחד שגרם לו. כל דבר יכול להמעיד את הזוג ולהפסיק את המוזיקה מלהתנגן.
ומה שאנימות רומנטיקה עושות במצב הזה, הוא לגרום לדמויות שלהן ללמוד תנועות מסוימות, ולהופיע על אותה הבמה, מבלי שיבינו מהו מהות המושג 'ריקוד, מבלי לתת להם להבין שזה לא הסגנון היחיד שבו אפשר לנהל את זה, או לפתח את זה.
וכאן, הצעד הזה שהם פספסו הוא שמפילו אנימות רבות, כמו האחת הזו גם בפיתוח הדמויות וגם בקידום העלילה.

תארו לעצמכם את מיסה מתחילה לתהות ברצינות על אותם דברים. הזרם של רגשות הדמויות היה קל יותר לתפעול, קל יותר לבצע בו טוויסט שיהפוך אותם לאנושיים יותר ולפתח אותם. במקרה הזה, הם השתמשו בשיטה של 'לתהות ברצינות' על האהבה שהיא לא הייתה מוכנה להודות בה בפרקים האחרונים של הסדרה.
כאן.
כאן היה אמור להיות רגע השיא של הסדרה.
הרי, רגשות מתגלגלים מהר יותר כשאתה נותן להם לצוף, ומקבל אותם. ככה גם היוצרים מרחו את הזמן בניסיון לרתק אותנו בזוג הזה כדי שנתאהב בהם עוד יותר, וניתן לרגשות שלנו לצוף יחד איתם ולרגש אותנו בפרק הסיום.
אבל זה מה שגרם ל20 פרקים של מריחת העלילה בדרכים שונות וגרימת אירועים שמתקיימים סתם ככה, במקום להשאיר חצי מהסידרה, לגרום למיסה להיות רצינית בנושאים חשובים, מעניינים, גדולים ושמועילים יותר - להמשיך עם זה לחצי העונה השניה, גם להכניס טוויסט מרענן לכל נקודת המבט של מה זה אהבה לצופים מדרך החשיבה של היוצר, גם להכניס פיתוח דמויות מצוין, וגם עלילה שיכולה להתפתח בככ הרבה דרכים ולהיות אפילו טובה יותר ממה שעשו ממנה.

פוטנציאל מבוזבז, סך הכל. אבל אשקר אם אומר שלא נהנתי בכלל מלצפות בו. האנימה הייתה קלילה, יפה, עם אנימציה שלא הייתה רעה ולא מאכזבת. לא עם פסקול מופלא ולא עם אחד שגרם לי לשם לב אליו ככ הרבה, -אני אתן לו את הקרדיט על זה. הדמויות היו חמודות, מאוד חמודות עד שממש קל להתחבר אליהן. והעלילה סך הכל מגוונת וצבעונית. אנימה קלילה מאוד שאני בספק אם אדם רגיש מבין וסבלני לא יאהב או יתעניין.
אישית, הרעיון של לתת לאנימה ציון 7 צרב לי במקום מסוים. לעשות את זה היה נעשה בחצי לב, רק שידעתי שאותו החצי נגרם בגלל אותו הכבוד שרחשתי אליה אחרי הזמן שבו נקשרתי לאנימה ולדמויות שלה. לפחות בזה היא הצליחה~ שש היא הבחירה הנכונה לדעתי.

מקווה שנתתי נקודות מבט שונות לאנימה לאלו שצפו בה, או שעזרתי לאלו מכם שעוד מחפשים חוות דעת~ למרות שלדעתי אלו שלא צפו בכל מקרה צריכים להחליט בעצמם אם זה טוב או לא, ולא להסתמך הרבה על אחרים... אבל תכלס, תעשו מה שאתם רוצים~
-מבינה שאף אחד במילא לא יראה את זה כי החוות דעת שלי שוב ישקעו במעמקי ספין-

וחזרתי לתהות שוב למה באמת עשיתי את זה, בחמש בלילה, כשאני. צריכה. לישון. ם.ם