אודות

  • אודות מי? מה? מו? מי- אני. מה- מסתבר שבת אנוש. מו- עושה פרה. ואין לי ממש עוד מה לכתוב כאן, תיחיו עם זה.
  • מיכל/יוסארין
  • ציורכתיבהאספת משפטיםספרים (הסופר האהוב עלי הוא ברנדון סנדרסון)מכורה לסלטים מוזרים
  • שנינות של מלכת האופל
  • ביקום
  • שיחה עם בלהבלהבלה
  • 265
  • נקבה
  • בת 16
  • הצטרף ב14/05/2018

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 23 סויים: 93 בהמתנה: 9 נזרק: 15 מתכונן לצפות: 102
  • סה"כ: 242
  • פרקים: 17

Yosarin senpai הגיב בפוסט של מר בחור.

פורסם לפני 5 שעות

נכון. וג'וג'ו זה ממש ארוך

Yosarin senpai הגיב בנושא [דיון] - המצב של ז'אנר האיסקאי

פורסם לפני 11 שעות

חלק ממה שהכי משגע אותי באיסקאי, זה שברובש המקרים זה שלזה שהדמות הראשית הגיע מהעולם שלנו, אין טיפת קשר לכל שאר הסיפור. חוץ מזה שהם גרי-סו-אובר-פאוור מעצבנים

Yosarin senpai הגיב בנושא סאיקי ק (מכיל ספוילרים)

פורסם לפני 4 יום

כן, גם אני ממש התבאסתי שאין ממש המשך. לי ולחברות שלי יש תאוריה ש

ספויילר
המכשיר שאח שלו המציא מנטרל רק את הטלפטיה ואת העייני אבן, כי כפי שהוא אמר בעצמו- יהיה משעמם לו בלי התחרויות ביניהם

Yosarin senpai הגיב בפוסט שינוי

פורסם לפני 6 יום

כל כך יפה וחמודד

Yosarin senpai הגיב בנושא דיון | פסיכולוגים, פסיכיאטרים, הפרעות נפשיות, בעיות חברתיות, ריטלין, אבחונים וכל זה...

פורסם לפני שבוע

צוטט: AltairChan

בסופו של דבר אני די מסכימה איתך. מאז שהגעתי לגן תמיד הוגדרתי כעוף המוזר, ותכלס זה עדיין מלווה אותי עד היום.
החובה הזו להיות כמו כולם בסופו של דבר מאוד פגעה בי כילדה, כי סירבתי ללכת עם הזרם, ואני עדיין מסרבת.
אבל כשאתה ילד תמים שעוד לא ראה כלום אתה לא קולט עד כמה החלטה גרועה זו, כי פתאום אתה מוצא את עצמך לבד, סובל מילולית, פיזית, מכל בחינה. כי במקום לקבל אותך, רק מרחיקים אותך. מפסיקים לדבר איתך, להתייחס אליך, וכשאתה ממתבגר זה מעלה הילוך והופך להתעללות של ממש. למערכת החינוך, או בכלל לאנשים, אין שמץ של מושג מה לעשות עם עצמם במקרים האלה.
כמעט נדרסתי, השליכו אותי מגרמי מדרגות, העיפו לקירות, קיללו, קראו בשמות, השפילו בפומבי, הרביצו על בסיס כמעט יומיומי,
והמערכת מוצאת את עצמה פשוט תוהה למה זה קורה. ובמקום לעשות עם זה משהו, היא רק מחמירה את המצב. גורמת לילד להיות אפילו יותר מרוחק מהסביבה שלו, ולגרום לו להיות שונה יותר, כשבפועל הוא בסך הכל רוצה להשתלב ובמקסימום שיעזבו אותו בשקט. ניסו לדחוף אותי להיות כמוהם, ללכת אחרי הזרם, להתלבש, להתנהג, להראות, אמרו להורים שלי שאולי אני והם צריכים לשנות גישה. אבל למה לכפות על אדם משהו שהוא לא רוצה רק כדי שהוא לא יסבול? למה לא לתת לו את החופש להיות הוא עצמו ולהסביר לאחרים שזה בסדר ומותר?

עם כל השנים שלי במערכת החינוך (שמסתיימות השנה כי יחי בתי הספר האקסטרניים), אני יכולה לומר - אנשים ובעיקר מערכות לא יודעים להתמודד עם ילדים שגירשו מהחברה. תקעו לי יועצות מימין ומשמאל, שפיקחו אחרי כל תנועה שלי, בדקו באופן יומי את הידיים שלי, אפילו מה אני מחזיקה בכיסים, מה הן לא עשו לול. וכשהתבגרתי והחוסר הבנה הזה שהיה לי והכאב הפך לדיכאון של ממש, התחילו לדחוף אותי לפסיכולוגים. כמות האבחנות שעשו לי משעשעת - מאניה דפרסיה, דיכאון, אנורקסיות, פוסט טראומתית, נטיות לאובדניות והתקפי חרדה, כל פסיכולוג תקע להורים שלי בולשיט אחר בפרצוף בנסיון לתרץ מה דפוק בי כל כך. 

הם ישבו לי שעות על המוח כל יום בנסיון לעזור לי להבין מה לא בסדר בי, ומה אני צריכה לתקן בעצמי ודחפו לי כל מיני כדורים ותרופות. כשבפועל לא הייתי צריכה כלום - רק מקום טוב יותר, שיקבל אותי, שיתן לי להיות אני עצמי.

אני עדיין מפחדת ממקומות ציבוריים ולא מסוגלת ללכת לכנסים, פעם גם למסדרון פחדתי ללכת, אבל המערכת לא יודעת לגרום לאנשים שלה להרגיש ביטחון כשהם הולכים. והרבה פעמים כשהיא מדברת על הנושא הזה כשמתגברים, הם אפילו לא חושבים על האופציה שאולי יש מישהו שחווה משהו קשה ושאולי הדיבור על העניין עלול לעורר אצלו טריגר מסוים. בסופו של דבר מדובר בנושאים קשים, בחוויות קשות, בצלקות וטראומות שישארו איתך גם כשתהיה זקן וסבא ל8 נכדים, והחברה הזו צריכה להבין שהדברים האלה צריכים להפסק. לדחוף אותנו לפסיכולוגים ולדחוף לנו כל מיני אבחנות וכדורים לא יעזרו. לנסות להפוך אותנו למשהו שאנחנו לא, לא יעזור. יש דרכים אחרות לפעול.

וואי חפרתי אבל הרגשתי צורך לדבר על החוויה שלי כמישהי שהמערכת הזו מעולם לא באמת עזרה לה, אלא רק החמירה את המצב שלה.

והדפקט האמיתי זה שהם מאשימים אותך בזה שאנשים דפוקים מציקים לך, כי יותר קל לטפל בילדה שקטנה ורחפנית מאשר בחבורת ילדים מטומטמים שמרביצים למורות.

לדעתי יש פסיכולוגים שהם סבבה (הייתי אצל שתים, אחת הייתה נוראית והשניה באמת עזרה לי ולא לחצה עלי לדבר על דברים שלא רציתי לדבר עליהם עד שלא רציתי לדבר עליהם בעצמי) ויש מטומטמים. 

לדעתי חלק מהבעיה היא שיש אנשים שכן זקוקים לעזרה הזאת, אבל חוסר מקצועיות/תשומת לב/רצון להרוויח כסף עלולה לגרום לאנשים שלא צריכים את זה לחטוף. 

Yosarin senpai הגיב בנושא תעמולה של שנאה.

פורסם לפני שבוע

לדעתי זה בגלל שתעמולת בחירות זה כמו פרסומת. למה אני מתכוונת?

בשביל באמת להסביר את העמדות שלך ולהצליח "לקחת" קולות מהצד הנגדי- צריך לדבר ולהסביר ברצינות. הבעיה היא ש: 1- אין זמן לזה. 2- לרוב האנשים אין כח להסברים והם אוהבים תשובות מוחלטות. ידוע שמי שיודע יותר יהיה פחות בטוח לגבי הדעה שלו- כי הוא יודע כמה זה מורכב (וכך גם הפוך, אנשים יכולים להיות עם סתום).

פעם תעמולת בחירות באמת כללה קצת יותר תוכן, אבל קשה להכניס דבר כזה למסרים קצרים וקליטים, ועוד יותר קשה להשיג קולות מהצד ההפוך שלך- הרבה יותר קל לגנוב אותם ממפלגה עם עקרונות דומים.

Yosarin senpai הגיב בפוסט חזרה: האמאטורה - סיום פרויקט

פורסם לפני שבוע

אומייגד אריגטו ענק כפול מליון!!!!

רק למה לשחרר את כולם בדיוק כשיש לי טונות של עבודה?;(

וברכותי על סיום הפרוייקט!

Yosarin senpai הגיב בפוסט של Yosarin senpai

פורסם 08/09/2019

אבדוק, תודה

Yosarin senpai הגיב בפוסט של Yosarin senpai

פורסם 08/09/2019

אני לא חושבת שזה אחד הפתיחים/סיומים, השיר היה באנגלית (ולא יפנים-מדברים-אנגלית-והתוצאה-ידועה-מראש)

Yosarin senpai הגיב בפוסט מי חיי?:>

פורסם 04/09/2019

חיים... כבר שכחתי מה זה אומר