אודות

  • אודות מי? מה? מו? מי- אני. מה- מסתבר שבת אנוש. מו- עושה פרה. ואין לי ממש עוד מה לכתוב כאן, תיחיו עם זה.
  • מיכל/יוסארין
  • ציורכתיבהאספת משפטיםספרים (הסופר האהוב עלי הוא ברנדון סנדרסון)מכורה לסלטים מוזרים
  • שנינות של מלכת האופל
  • ביקום
  • שיחה עם בלהבלהבלה
  • 265
  • נקבה
  • בת 16
  • הצטרף ב14/05/2018

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 23 סויים: 93 בהמתנה: 9 נזרק: 15 מתכונן לצפות: 102
  • סה"כ: 242
  • פרקים: 17

Yosarin senpai פרסם נושא חדש שמעון בוט?

פורסם 10/10/2018

אז מה אתם חושבים? תגיבו מהר לפני שהוא יסגור את הפורום. הוא לא רוצה שנגלה את האמת.

Yosarin senpai פרסם נושא חדש ארמון הזכוכית

פורסם 27/09/2018

זה סיפור בהמשכים שהתחלתי לפרסם באחת מקבוצות הכתיבה. אבל אני לא ממש מקבלת תגובות וביקורות- אז קשה לי לדעת מה חושבים על הסיפור הזה. חשוב לי לוודא שהוא טוב כי אני שוקלת "להרחיב" אותו אחרי הסיום. ואם יש לכם רעיונות כדי לעזור לי להרחיב את העולם (אני מחפשת בעיקר מקומות קפואים שיש בהם תנאי מיחיה, אם אתם מכירים אתרים מועילים זה יעזור מאוד). אני יודעת שהפרקים מאוד קצרים, זה נובע מכך שלרוב האנשים אין כח לקרוא דברים ארוכים באנטרנט.

הקדמה

במקום שבו השמים והים ניפגשים, נמצא ארמון הזכוכית. איש לא יודע מה הוא בדיוק ומהיכן הוא בא, אבל כולם שמעו עליו.

וכולם גם שמעו על אדון הארמון. אדם שכוחות עולה מעל כולם. הוא לא צריך להאבק על כל גפרור כמו שאר בני האדם ב1000 שנה האחרונות.
יש אפילו אנשים שטוענים שהוא נולד לפני "עידן הקרח השני", אך אין באמת דרך לדעת. הרבה בני אדם (בני מיני) מאמינים שהוא המושיע שלנו. לדעתי אלו שטויות במיץ. אפילו אם הארמון והאדון שלו קיימים- למה הם לא עזרו לנו עד עכשיו אם הם באמת רוצים בטובתיינו?
אני מעדיף לא לשקוע בחלומות שוא. היצור החיי היחיד בעולם שבאמת יכול לעזור לי- הוא אני.

שמעתי שלפני עידן הקרח השני זה לא היה ככה. אומרים שהיו מקומות חמים, ועיניים ושיער כהים לא היו נחשבים לנדרים ומפחידים. טוב, מזה דווקא לא אכפת לי. אני אוהב את זה שהעיניים הכהות שלי מפחידות את החייזרים המגעילים האלה.
מספרים שהשמש הייתה גדולה יותר, שהאדמה תמיד הייתה בהשיג יד. אומרים ש...
אבל מה זה משנה מה אומרים על פעם? אנחנו כאן, בהווה. במציאות שבה החייזרים עברו לכדור הארץ לאחר שהשמש שלהם הושמדה. ובקצב הזה- גם שלנו בקרוב... 

פרק א

קולות פיצוח של קרח נשבר ממלאות את יומי. גם בשעות הערות וגם בשנתי אני מנסה לשבור את הקרח ולהרחיב את האדמה שהצלחנו להשיג יד. 
"הלו, ילד! תמשיך להתקדם או שאני אפצפץ 'ך ת'גולגולת." אמר ג'ולאר בזמן שהצליף בי בזרועו היחידה.
"כבר סיימתי," אמרתי בשלווה והרמתי אליו את מבטי. הוא השתנק ושלושת האנטנות שלו ננעצו בעיניי. חייכתי, ידעתי שהוא אחראי חדש. כלומר- לא רגיל לבני אדם. ועל אחת כמה וכמה שהוא לא רגיל לצבע עיניים כהה- שאפילו אצל בני אנוש נחשב לנדיר. 
"התחלתי לעבוד מלפני צאת החמה," המשכתי, מתעלם מהמבטים שהוא נעץ בי.
"כ... כמובן." הוא ענה בחוסר-נוחות.
"המשכורת שלי, ג'ולאר." אמרתי בשלווה. אני די בטוח שהוא היה מתחיל להזיע אם לא היה קר כל כך כבר בערך 1000 שנה. 
"ברור!" הוא ענה בחיפזון והוציא עשרה קופסאות גפרורים, אחד יותר מימה שהיה חייב לי. באמת טרף קל...
חטפתי את הגפרורים והלכתי לחללית הקטנה שלי.  
בעצם, אני חושב שזה יותר "חללית לשעבר", היא כבר לא יכולה לעוף- ובטח שלא לצאת מכדור הארץ. אבל בנתיים היא הבית שלי. 

הורדתי את הכובע שלי שהיה רטוב מרוב שלג ורסיסי קרח, שיערי הלבן נפל על פני. הוצאתי גפרור יקר ערך והדלקתי מדורה קטנה. נאנחתי באושר וקרבתי את ידי לעבר האש המרצדת. 
הדלת מהתא מאחורי נפתחה ונסגרה במהירות, כדי לאפשר לכמה שפחות אוויר רק ורוח להכנס פנימה.
"זנדר?" נישמע קול שואל.
"כג'ק, בוא. יש לנו אש הלילה."
"הסיבה היחידה שאין לנו אש כל לילה זה בגלל שאתה קמצן." ענה כג'ק בזעף.
"הקמצנות הזאת תציל את החיים שלנו." עניתי בשלווה קרה. "שב." אמרתי בחיוך.

כג'ק התישב לידי, ילד חיוור בן 12 עם שיער לבן כמו שלי ועיניים בצבע חום בהיר. העפתי לעברו מבט לרגע ואז החזרתי את מבטי אל האש. "כדי שתוריד את המעיל," הוא אמר לי. "הוא רטוב ואתה עלול לחלות."
משכתי בכתפי, "הוא מתחיל להתייבש." כג'ק הסתכל עלי בייאוש וחייך, כאילו הוא זה שמשגיח עלי ולא אני עליו.
"איך מתקדם התיקון של הגרוטאה?" שאלתי ותפחתי על הקיר העקום.
"דיי יפה האמת. יכול להיות שנוכל להמריא בקרוב."
"מצויין,  אמרתי בקול רדוד ומעשי, מסתיר את ההתרגשות שלי כמה שרק אפשר. "עוד כמה זמן להערכתך נוכל לעוף מכאן בבטחה?"
"בערך עוד שבוע אם יהיה לנו מזל." ענה כג'ק בקול זהיר. יש משהו שהוא לא משתף אותי בו, אדאג לגבי זה אחר כך.
"אתה צריך ללכת לשון ילד," הערתי. כג'ק הניד בראשו לשלילה. זרקתי עליו שמיכה, "בלי ויכוחים, לך לשון."
"ומה איתך?" הוא שאל אותי בעיניים גדולות.
"אני בסדר, אלך לשון עוד מעט," הוא הסתכל עלי בפרצוף לא מרוצה, אבל הינהן והתכסה בסמיכה. "לילה טוב זנדר."

חיכתי מספר דקות עד שנשמותיו נרגעו והשתכנעתי שנירדם. העפתי לעברו מבט, הוא ניראה שליו. לפעמיים קל לי לשכוח שהוא בסך הכל ילד... חשבתי בעצב.
קמתי מהרצפה, חבשתי את הכובע שלי ויצאתי החוצה במהירות ובשקט.

כמעט אף אחד לא יוצא החוצה בחושך, הקור עלול להרוג אותך. ובטח אם אין לך ציוד מתאים. אבל אולי זאת הסיבה שבגללה אהבתי את הלילה, את השקט הזה שהיה כל כך חסר בבוקר. 
המעיל שלי כבר התייבש- פי שתים מהר יותר משהו היה אמור להיות. אני לא מרגיש את הקור כבר שלוש שנים, מאז שניארה מתה.
הלכתי לכיוון בית אבן קטן, נדיר מאוד שבתים כאלה הם בחזקת בני אדם. הצצתי מבעד לחלון, בפנים ישבה נערה בגילי ליד האש. השיער והעיניים שלה היו בצבע אפור בהיר והיא הייתה מכוסה בשמיכה עבה ויקרת ערך. היא אכלה ביצה חמה ומבושלת. התחלתי להזיל ריר.
אוכל זה מצרך מאוד נדיר, במקומו כולנו לקחנו כדורים מזינים. אדם שיש לו אוכל עם טעם הוא עשיר.
ניזכרתי בלילות מלפני שלוש שנים. הייתי בתוך הבית הזה, וגם אני אכלתי ביצה.
קפצתי את ידי לאגרוף, "את תשלמי על זה, מיין." לחשתי בשקט והסתובבתי ללכת.
הספקתי להתרחק שלושה מטרים כשלפתע הדלת ניפתחה. ​"זנדר?" שמעתי את מיין שואלת בהיסוס.
הסתובבתי לעברה בזעף, "כן?"
"אתה רוצה להכנס? נוכל לאכול ולשבת ביחד, כמו פעם..." היא אמרה, בסוף המשפט הקול שלה גווע למראה מבטי, שנידרשה כל השליטה העצמית שלי כדי לשמור עליו קר. אחרי הכל: אני מסרב לאוכל עכשיו.
חייכתי בצינה, "שום דבר לא יכול לחזור להיות כמו פעם, אלה אם כן את יכולה להחזיר את מה שלקחת לי."
היא השפילה את מבטה, "זנדר, אני מצטערת-"
"זה לא משנה." קטעתי אותה, "אין לך דרך לשנות את העבר." אמרתי וחזרתי לחללית שלי במהירות, לפני שמיין תספיק לשאול את עצמה איך זה שאני מסתובב בחוץ בשעה כזאת.

פרק ב'

יצאתי לעבוד בשעה הכי מוקדמת שהיה הגיוני שאצא בה. אני לא מת שאנשים או חייזרים אחרים ידעו שלא באמת קר לי, אפילו כג'ק לא יודע את זה.
לקחתי את כלי העבודה שלי והתחלתי לחפור. להפתעתי, מיין החתילה לחפור לצידי רגעים ספורים לאחר מיכן. אני לא מודאג בנוגע לכך- זה בדיוק מה שהיא עשתה בשבועות הראשונים אחרי מה שקרה. היא נישברה אחרי שלושה שבועות. 
לפחות היא לא ניסתה לדבר, זה הדבר היחיד שחסר לי לי עכשיו...

עבדנו בשקט גמור במשך חמש שעות. פתאום שמעתי את מיין לוחשת משהו, התעלמתי מימנה. היא אמרה עוד כמה דברים, משהו בנוגע לכך שהיא וחברים שלה מארגנים איזו מסיבה. זה לא ממש מעניין אותי.
 פתאום הרגשתי תפיחה חזקה וקצת כואבת על הגבי, "תיראו תיראו מה יש לנו כאן." אמר קול רועם.
"ספ." אמרתי בברכה. ספ היה בחור גדול, בערך בן 19. גופו רחב ושרירי, אך פניו נעימות ועם חיוך מתמיד. אין לי מושג למה הוא המשיך להיות בקשר איתי אחרי מותה של ניאגרה.
"מי זאת הליידי שעובדת איתך?"
התעלמתי מהשאלה שלו, "מה שלומך?"
הוא שיגר אל מיין מבט מבין, להראות שהוא מבין איך זה להיות עם אדם כמוני. "משועמם, כרגיל." אמר בעודו נישען על כלי העבודה שלו. "שמעת מה המנובלים התחילו לעשות? הם עוברים מגורים-מגורים, כדי לוודא שכולם עובדים."
קפאתי במקומי, "מתי הם התחילו את זה?" 
"הם עוברים בכל הגרוטאות. כל יום הם עושים חצי, התחילו אתמול."
כג'ק.

עזבתי את הכל ורצתי הכי מהר שהשלג איפשר לי. אסור שהם ימצאו את כג'ק!
פתחתי את הדלת בתנופה, "כג'ק! אמרת שהחללית כמעט מוכנה, נכון?!"
כג'ק ניראה מבולבל ומופתע, גם מהופעתי הפתאומית וגם ממצב רוחי הסוער. "כן, אך אני צריך עוד שבוע כדי שזה יהיה מושלם."
"אין לנו זמן." אמרתי ונכנסתי פנימה במהירות. הנחתי על השולחן כמה קופסאות גפרורים ומצית יקר ערך שכייסתי בדרך. "אנחנו ממריאים עכשיו!"
התיישבתי ליד מושב הטייס, כג'ק התחיל לארגן את הכל בצייתנות ובלי לישאול שאלות.
הדלת נפתחה בפתאומיות, אבל הצעדים שניכנסו פנימה היו קלילים וגמישים, שונות מאוד מהמסורבלות של החייזרים, שצריכים לתמרן עם רגלים רבות לעיתים קרובות.
"כג'ק, תמשיך להתארגן להמראה, אני אבדוק מה זה." אמרתי בעודי קם מהכיסה ולוקח את דבר הכבד יותר שהיה לי בהשג יד, שבמיקרה היה כלי העבודה שהיה שייך לאבי, הוא נהג לומר שהוא דיי דומה למעדרים של פעם.
גבה היה מופנה אלי, זאת הייתה בת אדם עם שיער אפור ארוך. "מיין?לא עכשיו!
"זנדר!" היא אמרה בהקלה, "פתאום התחלת לרוץ, לא הבנתי מה אתה עושה. לא סיפרתה לי שעברת דיר-" החללית קפצה במקום.
"מיין, אין לנו זמן עכשיו, את חייבת לעוף מכאן!"
"לא זנדר, אני לא אעוף מכאן! אנחנו צריכים לדבר על זה סוף סוף, אתה לא יכול להמשיך להאשים ולכעוס כל החי-"
"מיין, החללית הזאת הולכת להמריא מכאן! רדי עכשיו או שלא תיראי את המקום הזה יותר." צעקתי, סוף סוף מצליח להתגבר על קולה. לרגע היא הסתכלה עלי המומה, אבל אז התעשתה. "אני באה איתך."
"אני לא זוכר שאמרתי שאני רוצה שתיהי פה." אמרתי בזעם מפעפע.
"זאת תיהיה הכפרה שלי." אמרה בהחלטיות והתחילה לצעוד פנימה. הייתי זורק אותה החוצה אם לא בדיוק באותו רגע החללית התחילה לעוף. שמעתי צעקות מבחוץ, החייזרים בטח הולכים להביא את הרובים שלהם כדי להפיל אותנו.
"יש עמדת ירי בחדר האחורי. את עדין טובה כמו שהיית פעם?" שאלתי את מיין מבלי להתסכל עליה.היא רצה לשם ישר, בלי לענות, מוכנה להגן על חללית שלנו.

אני לא זוכר מה קרה אחרי זה, החללית התרוממה בהרבה תירטורים והתנדנדויות. ניסתי לקשור את הכל הדברים למקומם במהירות בזמן שכג'ק ומיין דאגו להברחתינו והגנתינו.
מהנחיתה אני זוכר רק צעקה, פיצוץ ואש. ואז הכל החשיך.

פרק ג'
לא רגשתי דבר, צפתי בעימקי מוחי ללא דרך לצאת. אני לא יודע כמה זמן הייתי ככה. שעות? ימים? פה ושם היו גם פלאשבקים. ניאגרה ומיין צוחקות, אמא ואבא שלי מחייכים, כג'ק משוכלך על השלג הלבן... יותר מידי דברים, טובים ורעים. את רובם ככולם הייתי מעדיף לשכוח.
והיה גם חלום. חלום על בית. לא ראיתי אותו, אבל שמעתי אותו קורה לי. שמעתי אותו מדבר על סופות, חומנים כירכרה עשויה ערפל. לא היה בכך שום הגיון, אך הרגשתי שזו האמת.
אט אט התחלתי לשמוע קולות צפים אלי מהחשכה,
-"מתי את חושבת שהוא יתעורר?"
-"מצא לעצמו זמן."
-"חסר לו אם הוא מת."
-"מי אתה?"
-"הדברים שלנו..."
הרגשי שמישהו רוכן מעלי, "ניאגרה?" אני מצליח ללחוש. שמעתי קול שהוא ספק הנאחה ספק יפחה. זאת לא אחותי המתה. וכניראה שאני חיי, אני מקווה מאוד שבגן-עדן המיטות נוחות יותר.
"כג'ק! הוא התעורר!" שמעתי את מיין צועקת בהתרגשות. העיניים שלי עדין לא היו בפוקוס, אז בקושי יכולתי להבחין בה בתוך האיגלו הלבן.
הרגשתי יד קטנה ומיובלת אוחזת בשלי, "הדופק שלו דיי יציב. איך אתה מרגיש?"
"כאילו בדיוק ברחתי ממחנה חייזרי משוגע על הגרוטאה הכי טובה שיכולתי למצוא."
"אם הוא יכול להיות ציני- אז הכל בסדר." אמר כג'ק בצחוק מריר מעט. "כשתרגיש יציב מספיק נישמח אם תעזור לנו להציל דברים מה'גרוטאה'." אמר ויצא מהאיגלו מבלי להסתכל עלי, כאילו הוא כועס מישום.
"לא סיפרת לי שאימצת אותו." אמרה מיין, "הוא לא הבין מי אני. לקח לי שעות לשכנע אותו שאני לא מלשטינקרית. הוא כועס, ובצדק."
"אל תלמדי אותי מה הוא מוסר." סיננתי בכעס. ניסתי לקום, אבל נפלתי.
"תרגיע ילד, אתה צריך לנוח כמה דקות."
"אני צריך להכניס לך אגרוף."
"טעות בתשובה חבר." ענתה בשיעמום מופגן, כאילו הוויכוח הזה משעמם אותה. "בכל מיקרה, כדי שתסדר את העיניינים שלך עם  כג'ק."
הרמתי את מבטי אליה, "גם את לא רוצה שהוא ידע מי את. טוב לך שהוא לא יודע מהסיפור."
מיין השפילה את עינייה, "תצא לעזור כשתרגיש טוב יותר. יש מים וכדורי אוכל בפינה." אמרה ויצאה ללובן הקר. משאירה אותי להתבודד עם מחשבותי.
התחלתי לכתוב את תוכניתי על השלג, כדי לוודא שלא שכחתי דבר. יותר מידי דברים תלויים בתוכנית הזאת. אסור שהיא תיכשל.

 

 

 

Yosarin senpai פרסם נושא חדש מה?

פורסם 11/09/2018

מה זה לעזאזל ה"כפתור טוטורו אישי"?:joy:

Yosarin senpai פרסם נושא חדש פינת החנונים של ש.א.ס

פורסם 25/08/2018

את הנושא הזה פתחתי גם בקבוצה של המפלגה שלנו- אבל בגלל שראיתי שלא הרבה אנשים ראו והגיבו החלטתי לפתוח אותו גם כאן.
אז הסבר קצת על הפינה שאני מתכוונת לפתוח- בכל פעם אני אביא כמה עובדות מעניינות בנושא שתבקשו או מאחד הנושאים שאני אוהבת. אז היום אני רוצה לספר לכם על מלחמה שהיחיד שמת בה הוא חזיר.

בשנת 1986, נחתם הסכם "אורגון" שחילק את הטריטוריה של אורגון בין ארצות הברית ובריטניה. הבעיה הייתה, שמפות האזור שעל פיהן נקבע הניסוח, לא היו מדויקות; במציאות היו קיימים שני נקודות שיכלו להחשב קו הגבול. בגלל הבעיה הזאת, ארצות הברית ובריטניה טענו בעלות על סאן-חואן.
שלוש עשרה שנים בדיוק לאחר חתימת ההסכם, אי ידיעת גרמה ל... אני מניחה שאם קוראים לזה "מלחמת החזיר" אז זאת מלחמה.
חוואי אמריקני ששמו קאטלר, ירה בחזיר שאכל את הירקות בגנו שהיו באי שעליו היה הסיכסוך, והחזיר היה שייך לתושב אירי. בעוד השלטונות הבריטים רצו לאסור את קאטלר, החוואים האמריקנים בקשו את הגנה הצבאית של ארצות הברית.

ככה הגיעו לשם הצבאות היריבים, ושניהם קיבלו את אותה פקודה: לחכות לראות מה הצד השני עושה, וברגע שהצד השני תוקף עליהם להגן על עצמם ולהחזיר אש. 
ככה שבמשך מיספר ימים שני הצדדים רק החליפו עלבונות לניסו לגרום לצד השני לתקוף.

לבסוף, הגנרל וינפריד סקוט יצא למשא ומתן עם המושל הבריטי. שני הצדדים הסכימו להסיג את צבאותיהם מהאי, ולהשאיר כוח אדם סמלי. "המחנה הבריטי" הוקם על חופו הצפוני של האי סן-חואן, ו"המחנה האמריקני" נוסד בדרומו. עד היום מועלה דגל בריטניה במחנה הבריטי כל יום על ידי שומרי הפארק מטעם ממשלת ארצות הברית.

אז אני מקווה שאהבתם את זה, ואם אתם רוצים לראות את ההמשך של הפינה שלי את אתם מוזמנים לעקוב https://www.anime-spin.net/קבוצה/שאס-מפלגת-הפעילות-של-ספין/דף-הבית/ 
אשמח לשמוע ביקורת בונה, ועל מה יותר מעניין אותכם לשמוע פעם הבאה, פסיכולוגיה או כימיה?

Yosarin senpai פרסם נושא חדש איך להוביל שינוי? (קוד גיאס **עלול להכיל ספויילרים**)

פורסם 22/08/2018

בעבר נפתח פורום בנוגע למחברת המוות (מי צודק, L או קירה?), אז חשבתי לפתוח פורום דומה, רק על קוד גיאס. 

למי שלא יודע, קוד גיאס זאת אנימה המתארת מציאות בה אנגליה השתלטה על רב העולם, הם מחליפים את שמה של יפן ל"אזור 11" ומפלים את היפנים (או "האילבנים") על בסיס קבוע. 
גיבור האנימה הוא לולוש' די בריטניה, שכפי שאפשר לראות מהשם- הוא בריטי, נסיך למעשה. אך בעיקבות טרגדיה בילדותו, באזורי גיל עשר לולוש' ואחותו הקטנה נאנאלי גורשו ליפן (מלפני שהיא נכבשה ע"י הבריטים). ביפן לולוש' היתיידד עם בנו של ראש ממשלת יפן, סוזאקו. אחרי שהבריטים כבשו את יפן, סוזאקו, לולוש' ונאנאלי שרדו ביחד. בשלב מסויים הם ניפרדים, לא ברור למה ואיך.
לאחר עשור בערך, דרכיהם של לולוש' וסוזאקו מתנגשות שנית בזמן שלולוש' מוביל את המורדים היפנים להפיל את הבריטים (עם זהות בדויה בתור "זירו"). בעוד סוזאקו מתגייס לצבא ומנסה לעלות בדרגות כדי לגרום לשינוי בגישת הבריטים כלפי עמו. הוא מאמין שדרכו של "זירו" בעייתית מישום שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים והוא בעצם מעודד מלחמה והרג. (כן, אני יודעת שאני מדלגת על כמה נקודות עיקריות, בעיקר על "כח הגיאס". אני עושה את זה מישום שאין לזה קשר לדיון). 

אני יותר מזדהה עם העמדה של לולוש כי הבריטים נאמו דיי הרבה על כך שה"מספרים" נחותים מהם, זה בלתי אפשרי להפוך מצב קיצוני כל כך על ידי עליה בדרגות. אבל במצבים הרבה פחות קיצונים אני מעדיפה לעשות את זה בצורה קצת יותר עדינה.  

אז מי לדעתכם צודק? סוזאקו או לולוש'?
כשאתם רוצים לשנות מצב קיים, אתם מעדיפים לעשות מהפך מהיר או הדרגתי?
כשראיתם את "קוד גיאס" (אם ראיתם) מה חשבתם על ההבדל בין זירו לסוזאקו?
והכי חשוב (לפחות בעייני): האם המטרה מקדשת את האמצעים?
נ"ב לא קשור: אני היחידה שחשבה על זה שהרעיון של השם "זירו" (אפס) זה בגלל שאפס הוא לא מספר אמיתי?

 

Yosarin senpai פרסם נושא חדש קלישאות בפנטזיה ומדע בדיוני

פורסם 28/07/2018

אני לא יודעת מה איתכם, אבל גם בספרים, גם בסרטים וגם באנימה, פנטזיה ומדע בדיוני הם אחד הדברים האהובים עלי.
אז פתחתי את הפורום הזה משתי סיבות:
1- יש את הסקר הקטן הזה שיש לי שאיפה מוזרה להגיע למאה הצבעות.
 

מה הדבר הכי נפוץ שקורה בספרים ובאנימה (פנטזיה ומדע בידיוני)?91 הצבעות

  • הגיבור מגלה שיש לו כוחות על/קסם39 קולות

    43%
  • מי שבהתחלה לא סובלת את הגיבור מתאהבת בו37 קולות

    41%
  • הרע צוחק צחוק שאמור להיות מרושע אבל זה בעצם נשמע כמו של עורב6 קולות

    7%
  • מתברר שהרע הוא אבא של הגיבור5 קולות

    5%
  • ההורים של הגיבור לא מתו בתאונה כמו שתמיד אמרו לו4 קולות

    4%

2- כי הייתי רוצה לשמוע דברים שאתם אוהבים וצאנות קלישאה נוספות ששמתם לב שנפוצות בז'אנרים האלה.

ומה ספר הפנטזיה/מד"ב שאתם הכי אוהבים? ואיזה סרטים?
ומה אתם אוהבים יותר? מארוול או די סי?

Yosarin senpai פרסם נושא חדש מושגים

פורסם 08/07/2018

הרבה פעמיים ניתקלים במושגים מעולם האנימה שלא מבינים. פתחתי את הפורום הזה כדי לעזור לכם ולי עם הבעיה הזאת. אני ממש מקווה שתואהבו ושזה יעזור לכם(באמת השקעתי). למרות שמדובר בהרבה מושגים בסיסים. אני מעוניינת להרחיב את זה ולכן אשמח אם תוסיפו עוד מושגים או לתקן עם יש צורך.

אוטאקו- מעריץ אובססיבי של אנימה. חשוב לציין שמה שמיוחס לאוטקואים ביפן, שונה מימה שמיוחס להם בארץ או באר"הב.
מנגה- קומיקס יפני. רוב האנימות מבוססות על מנגות.
ש'וגו- סוגת אנימה לנערות.
שונן - סוגה, בדרך כלל עם הרבה לחימה ואקשן. אומרים שזה בעיקר לבנים- אני לא ממש מסכימה עם זה.
מכה- סוגה עם הרבה טכנולוגיה ורובוטים.
פאנסאב- אדם/קבוצה שמתרגמים אנימות.
ג'יי פופ- מוזיקת פופ יפנית.
ג'יי רוק- מוזיקת רוק יפנית.
ארק- כשבסדרה יש מספר פרקים רצופים שהם המשך ישיר של אותו נושא.
אובה- סוג של פרק בונוס
פיילר- פרקים שאינם מופיעים במאנגה/ פרקים בסדרת מאנגה, שלא קשורים לעלילה והוסיפו אותם כדי למלא אותה.

מושגים שמתאימים לעולם האנימה- אבל לא בהכרח:
פאנפיפול- מעריצים.
פאנגיירל- מעריצה אובססיבית
פאנבוי- מעריץ אובססיבי.
קוספליי- תחפושת של דמות ספציפית.
פאנפיק- קטע/ים כתיבה של מעריצים הבנויים על עולם ספרותי מסויים. הפאנפיק הכי מפורסם בעולם סילחו לי שאני מכניסה פרטים שאינם על אנימה. זה פאנפיק על "הארי פוטר". כיום הוא באורך של חמש ספרים. "הארי פוטר והגישה הרציונלית". העלילה מתארת מצאות שבה הארי הוא ילד מחונן ורציונלי. אבל חשוב להדגיש פאנפיק יכול להיות גם רק על הדמויות מאותו עולם.
פאנהרט- ציור של מעריצים של דמויות/ קטעים מהעולם שהם אוהבים.
פאנדום- מעריצים של סדרה/ספר/סרט ספציפים. אפשר גם לומר את זה במובן של "תחומי פאנדום", כלומר- תחומי הערצה. למשל: "הפאנדום שלי זה מחברת המוות". יכולים להיות לכל אחד כמה פאנדומים.
לייב אקשן- סרט/סדרה מצולם שמבוסס על סרט/ סדרה מצויירת.

מילים יפניות בשימוש נפוץ אצל מעריצים:
אריגטו- תודה.
אריגטו גוזיימס- תודה רבה.
קאוואי- חמוד.
גוניצ'ואה- שלום.
אוהיו גוסיימס- בוקר טוב.
הויאסומי נאסיי- לילה טוב.
אונאגאי- בבקשה.
כינויים- ביפנית מקובל לתת כינוי לכל אדם (חוץ מאלה שמאוד קרובים אליך). בדרך כלל הם נאמרים אחרי השם:
סאן- נימוס לאדם שאתה לא קרוב אליו מביוחד.
צ'אן- נימוס וקירבה, מיועד בעיקר לבנות וילדים.
קון- נימוס וקירבה, מיועד לבנים.
סאמה- אדם מאוד חשוב או מכובד.
סאנפיי- וותיק מימך
יכולתי להרחיב את הקטע על יפנית הרבה יותר, אבל אני מעדיפה להשאיר את זה עם הדברים שבדרך כלל משתמשים בהם
 
 

Yosarin senpai פרסם נושא חדש אורות הצפון

פורסם 17/06/2018

כתבתי קטע קצר ואני חושבת על המשך, ואני אשמח לשמוע חוות דעת.

 

Yosarin senpai פרסם נושא חדש תאוריות בנוגע להמשך **זהירות ספויילרים**

פורסם 28/05/2018

אני לא יודעת מה איתכם- אבל "ברוכים הבאים לכיתת העילית" זאת אחת האנימות שהכי נהנתי מהם. כתבתי כאן כמה השערות בנוגע להמשך ומעניין אותי אם יש לכם עוד רעיונות:

סקיאנגי- אני היחידה שחושבת שהיא הדמות הכי מפחידה כאן? אני חושבת שבעונה הבאה היא תופיעה יותר, אולי גם יפרטו לנו יותר על היחסים בינה לריואן. 
אגב, זוכרים שהיא אמרה בטלפון: "יש כמה תלמידים שאני רוצה שתחקרי"? אני חושבת שהיא דיברה על אינוקוג'י, או תלמידים מהכיתות הגבוהות כדי לראות כמה יעלה לה לקנות מידע (אפר לקנות הכל עם נקודות, אז למה לא?). 

ריואן- לדעתי, הוא קיבל מידע פנימי על בית הספר מראש ונכנס לכיתה C בכוונה.
כלומר, תראו את התוכנית שלו בטיול- הוא לא ניראה לי פחות חכם מתלמידי כיתה B. אני חושבת שהוא נכנס לכיתה C כי הוא רוצה להיות מנהיג. בכיתה B הם חכמים מכדי לתת לו לשלוט בהם ובכיתה A יש מחלוקות פנימיות. איך ריואן אמר את זה? הוא עצלן. יותר נוח להיות הדיקטטור.

קושידה- אל תתנו לפרק האחרון לעבוד עליכם. אני בטוחה שיש סיבה רצינית יותר לזה שהיא שונאת את הוריקיטה.

הוריקיטה- מסקרן אותי איך היא תגיב כשהיא תבין שאינוקוג'י מנצל אותה יותר משהיא חושבת. אגב, יכול להיות שאחיה הגדול ינסה לסחוט ממנה מידע על אינוקוג'י.

היראטה- כפי שהוריקיטה אמרה באחד הפרקים "לא ברור מה הוא עושה בכיתה הזאת". וזה נכון. לכאורה, אין להיראטה מה לעשות בכיתת "הפגומים". אני חושבת שהסיבה שהוא שם זה בגלל שהוא סוג של חולה שליטה. אחרי שאיבוקי ברחה, המדריך נשרף וירד גשם הוא איבד את העשתונות לחלוטין. לדעתי זה ישפיע ברגע שהוא יבין שמישהו שולט בכיתה הזאת מהצד אהמ אהמ אינוקוג'י.

איצ'נוסה- או שהיא ירדה כיתה (וכך נישארו לה הנקודות מהכיתה הקודמת). או שכיתה B החליטה לקנות לה ביחד מקום בכיתה A3 כדי שהיא תוכל להשיג להם מידע שיביא לעוד נקודות. תחשבו על זה לרגע, זה שהיא קונה מקום בכיתה זה לא מחייב שהיא עוזבת את הקיימת. לכאורה זה אפילו אמור להיות זול יותר. והרי בבית הספר הזה אפשר לקנות הכל עם נקודות.

קואנג'י- כן, אני יודעת מה אתם חושבים. למה שהוא יעניין מישהו? סתם שוויצר אידיוט מהכיתה. אבל אם תשימו לב, בניגוד לכיתת ההתנקשות, ששם יש זרקור על כל התלמידים. בכיתת העילית (לפחות בשלב הזה) מתמקדים בכמה דמויות ספציפיות, אלה שיש (או כניראה תיהיה להם) הכי הרבה השפעה על הסדרה (או שהם בובות של מי שתיהיה/יש להם השפעה)
אז למה קואנג'י מופיע בכל הפוסטים? ולמה שוב ושוב מראים אותו, ממש מהצאנה הראשונה באוטובוס? חוץ מיזה- הוא גם לא יכול להיות טיפש. הוא מקבל ציונים טובים מידי בשביל זה. גם האדם הכי מפונק היה מבין את חשיבותם של 30 נקודות הטיול.
אני חושדת שהוא משתף פעולה עם ריואן/סקיאנגי ובכוונה נכנס לכיתה D.

אינוקוג'י- לעזאזל, אין לי שום רעיונות מה עובר במוח של הגאון הזה אבל הייתי חייבת להכניס אותו לרשימה.

המורה צ'יברה- מצד אחד, היא קוראת להם אפסים. אבל מצד שני- היא מכריחה את אינוקוג'י לעזור לכיתה. אני חושבת שהיא לא סתם מלמדת את כיתה D. לדעתי זה העונש שלה מישום שהיא מרדה במערכת S. אז עכשיו היא מנסה לעזור לכיתה בשקט.

אגב, אני יחידה ששמה לב שלבית הספר הזה אין מנהל?

טוב, אסיים כאן מישום שאני לא רוצה לחפור יותר מידי כבר עשיתי את זה? מה פתאום
 

ברוכים הבאים לכיתת העילית / Youkoso Jitsuryoku Shijou Shugi no Kyoushitsu e

תיכון קודו איקוסאי הוא בית ספר יוקרתי מוביל, בו נמצאים מתחמי הלימוד העדכניים ביותר וכמעט 100% מהתלמידים בו הולכים לאוניברסיטה או מוצאים עבודה. התלמידים חופשיים לבוא בכל בגד שירצו והם רשאים להביא עמם כל חפץ שירצו.אף על פי שנראה שבית הספר הזה הוא כמעט גן-עדן על פני כדור הארץ, בפועל רק התלמידים בעלי הדירוג...

  • 8.83
  • גמור
  • סדרה
576

Yosarin senpai פרסם נושא חדש סלט אנימות

פורסם 24/05/2018

לפעמיים אני חושבת מה היה קורה אם שתי אנימות היו מתקיימות במקביל ומתערבבות. איזה סיטואציות עולות לכם לראש? אפשר גם להחליף דמויות.

לדוגמה:
מישהו מ"כיתת ההתנקשות" מוצא את מחברת המוות ומנסה לגלות את השם האמיתי של קורו סנסיי כדי לכתוב אותו בתוכה.