אודות

  • עלמת הגיפים של אנימה ספין :) לא תדע את ערכו של הרגע עד שהוא יהפוך לזיכרון^^
  • ליאל או לילי משבאלכם^^
  • לציירלרקודלהחליק על הקרחרולרכדורסל טיפהואנימה♥~♥
  • בלימודים
  • בישוב חביב במרכז
  • 0
  • נקבה
  • בת 16
  • הצטרף ב13/02/2018

סטטיסטיקת אנימות

צופה: 23 סויים: 113 בהמתנה: 33 נזרק: 4 מתכונן לצפות: 53
  • סה"כ: 226
  • פרקים: 0

liel33 אהב את התגובה של elya בפוסט של מלכת האופל

פורסם 04/11/2018

מצליחה, לא מצליחה. מוותרת, לא מוותרת.
כל יום את חושבת על מה שהיה, ומה שיהיה.
אני בהחלט כל כך יכול להבין מה את עוברת בתקופה הזו, ומדוע זה כל כך מטריד אותך ברגעים אלה. אני למדתי: "אתמול היה מה שהיה, מחר זו הפתעה, אבל ההווה הוא מתנה." לכן קוראים להווה באנגלית "present" (שזו גם מתנה P:)

אספר לך ברשותך סיפור על עצמי על מנת להסביר את הדברים היטב.
סיפור מאוד ישן שלי מלפני המון זמן, אבל תחליטי "את" לאן את לוקחת דבריי.  
הסיפור הזה קרה כשהייתי תלמיד בכיתה יא'.
זוהי הייתה השנה שהכי התקשתי בה יותר מכל שנה אחרת, ואם נאמר את האמת, הציונים שלי באותה השנה היו כל כך נמוכים. אני פשוט הייתי ותמיד הייתי כל כך, אבל כל כך יצור נחות וחסר חברים באותם זמנים. פשוט גוש בשר משוטט ולא רצוי בעולם. כך הרגשתי! עד כיתה יא' לפחות. אך תמיד ניסיתי והתעקשתי להילחם באויב של עצמי. באויב הזה אשר מכניס לי כל פעם את הטעם המר של החיים. את אותו הקול הפנימי הזה שאומר לי: "אתה אפס יותר מכל אחד אחר בעולם. אתה לעולם לא תצליח להשתנות"

אחד מהשינויים ההתחלתיים שעשיתי במהלך חיי הוא מובא מתוך הסיפור הזה:
היינו כמעט כבר בסוף שנה לקראת הבגרות באנגלית, והייתי ב5 יחידות לימוד באנגלית (לא אכנס על איך ולמה)
והמורה נכנס אל הכיתה, והתחיל להקריא לכולם את ציוני המגן שלהם באנגלית, ולכל מי שהיה לו ציון מגן נמוך, אז הוא היה אומר לו אותם בצד 
אולם היו ארבעה ילדים בכיתה שהמורה לא נתן להם ציוני מגן מרוב שהציונים שלהם היו כל כך נמוכים, ואחד מהילדים האלה היה כמובן אני.
שאלתי את המורה: "ומה עם ציון המגן שלי?" והמורה הסתובב אליי ובהה בי במבט מאכזב כזה, ואמר: "אתה? איפה היית כל השנה תגיד לי? שאני אתן לך ציון מגן על זה שאתה בכלל לא מנסה?" אמרתי לו: "המורה, אבל ניסיתי, עשיתי את מה שאני יכול" ולפתע הוא התחיל להתעצבן עליי משום מה, ועשה לי דבר שכל כך הרג אותי: "אז תסביר לי אייל, מדוע כל הציונים שלך כל כך נמוכים אם אתה אומר שאתה מנסה? זה נקרא לנסות? בוא אני אראה לך איזה ציונים היו לך במבחני האנגלית שלך השנה הזו" הוא מיד התחיל לכתוב אותם על הלוח מול כל הכיתה, ואני אגיד לך איזה ציונים הם היו: "20, 15 ו25'. הם הציונים שלי שהוא כתב אותם על הלוח מול כל עיניי הכיתה. תאמיני לי, את לא יודעת איזו מן הרגשה הרגשתי באותם רגעים. הרגשתי כל כך מבוזה ומושפל. זה פשוט הרג אותי שהוא עשה דבר כזה מול כל הכיתה, שעוד כל הכיתה בוהה בי במבט של: "הא זה אתה? זה כל מה שאתה יודע לעשות?" מרוב שתחושת ההשפלה הזו הרגה אותי, אני פשוט קמתי מהכיסה מול כל הכיתה (אין לי מושג עד היום מאיפה קיבלתי את האומץ הזה XD) ואמרתי למורה את המילים האלה: "המורה, הציונים שאתה רואה עכשיו על הלוח, זה לא מי שאני. אני עוד אוכיח לך ולכל מי שיושב פה, עד איפה אני יכול להגיע, ואילו ציונים אני יכול להשיג, ואני עוד אעשה את הבגרות הזו ואעבור אותה. אבקש לעשות את המתכונת הזו שוב פעם" והמורה כזה מסתכל עליי לאחר מכן, ואומר לי: "מצטער, עכשיו כבר מאוחר מדי בשבילך, אני חייב להגיש ציונים."
אז אמרתי לו: "אין בעיה, בוא נעשה עסק, אם אני אצליח במתכונת הזו לקבל ציון 90 אז אתה מגיש אותי לבגרות הזו?"
אמר לי: "קיבלתי! אבל אני נותן לך שבועיים להתכונן לזה. מקובל עליך?"
אמרתי לו מקובל עליי.

אני באותם שבועיים, פשוט סגרתי את עצמי בבית ולא יצאתי, ולא כלום.
פשוט אני רק ישבתי ולמדתי עד כמה שאני יכול על מנת להוכיח למורה ולכולם שאם הם חושבים שציונים הם אלה שמעידים על יכולתו של האדם, אז כאן זוהי הולכת להיות הטעות שלהם. 
והנה סוף סוף, עברו השבועיים הללו, והגיע העת שלי לעשות את המתכונת הזו.
עשיתי את המתכונת הזו, ועניתי על כל שאלה ושאלה שהייתה שמה, והגשתי אותה למורה לאחר מכן. נחשי מה? את לא מאמינה. המורה נכנס לכיתה ואמר לכל התלמידים: "תלמידים, אני רוצה להגיד לכם מספר דברים 'הוא לא אמר את השם שלי' עבר המון זמן מאז שראיתי תלמיד עקשן כזה אשר מוכן לעשות הכל העיקר להראות ולהוכיח לאנשים אחרים לאן הוא יכול להגיע. תלמידים יקרים, אותו תלמיד, היה מבין החלשים ביותר בכיתה, וכעת הוא עשה את המתכונת, והוא הוציא ציון שגם החזקים בכיתה לא הראו ציון כזה. הוא קיבל 94 במתכונת!
איפה מחיאות הכפיים רבותיי?"
וכולם התחילו למחוא כפיים, והבינו מיד שאותו אחד הוא לא אחר מאשר אני ^^
והמורה הגיש אותי לבגרות עם ציון מגן של 90.

כל מה שאני רוצה למסור לך מהסיפור הזה: זה שאף פעם אל תתייאשי ממי שאת, גם כשקשה לך ואת מרגישה שאת לא מסוגלת להמשיך יותר.
תאמיני בעצמך ובמה שאת עושה, ואת עוד תגלי על עצמך בעזרת זה דברים רבים עליך אשר לעולם לא ידעת אותם. לכן, התחילי להכיר את עצמך יותר, ולעולם אל תחששי ממה שיהיה גם אם תיכשלי, כי מה שיהיה הוא הפתעה, ומה שעכשיו הוא מתנה. ככה הגלגל של החיים עובד.
השאלה היא: "איך את מקבלת את הדברים כפי שהם נראים לך" אל תנסי להיות האויבת של עצמך, ואני אומר לך את זה מניסיון אישי: גם בפינה אפלה אפשר למצוא בה ניצוצות של אור, ואת הניצוצות האלה אני בהחלט מאמין שאת עוד יכולה למצוא, רק תראי לעולם ולעצמך מה את מסוגלת ^^

בהצלחה :blush:


 

liel33 אהב את התגובה של XayLies בפרסום הקיר של liel33

פורסם 02/11/2018

וואי הסתכלתי לרגע בפרופיל שלך, וגם לי היו קוראים לילי במקום ליאל (למרות שיש כמה שעדיין עושים את זה) 
השם שאני הכי מעדיף זה לי, כמו שרשמתי אבל הכל מתקבל ^^