אודות

  • "אם אני קיים, קיים לפחות עוד אחד כמוני"
  • לחקור אחר טיבם של בני האדם
  • NEET
  • זכר
  • בן 21
  • הצטרף ב31/01/2017

Otoshigami

פורסם לפני 3 יום

9ah9jht.jpg

טוב, אז מי זוכר את ג'וקר, הארנב המשוגע שקיבלתי בערך כשסיימתי את פרסונה 5 והחלטתי לקרוא לו על שם הפרוטאגוניסט?
אז מסתבר שארנב לא הספיק, ואני שמח להודיע שבשאריות הכסף הנותר לנו מהטיול להונגריה, רכשנו היום חיית מחמד חדשה! (:

b88lg1i.jpg

תגידו שלום ליוקי! ('שלג' ביפנית), כנראה בהשראת הפרווה הלבנה כשלג שלו, או השלג בבודפשט חח.
מדובר בגור כלב מלטז קטן שמגיע עד לגודל של קילו וחצי גג, חמוד ולא משיר, בגיל חודש וחצי בלבד ^^

עוד תמונות שלו הכוללות אינדיקציית גודל לעומת יד, ולעומת ג'וקר השמן
r744rla.jpgvl5f90f.jpgw4lk60t.jpg4ghnloe.jpg3210vn2.jpgt4q1dmk.jpgrcp0ywp.jpg4jb81jf.jpgmic3aix.jpg
הרגע הראשון שלו מול ג'וקר (אה, כן. ג'וקר ארנב קנאי רצח. תראו איך הוא נעמד והאוזניים שלו עומדות):
odmg501.jpg
ואינדיקציית הגודל בניהם:
offb9zj.jpgipozr5t.jpgkzrf1lw.jpgmbaa9dm.jpgysopu1r.jpgh4ts80t.jpg

אז מזל טוב לי, ואחרי שנים רבות שלא החזקתי בכלב, אני מאמין ומקווה שיוקי יגדל ואעניק לו בית חם ואוהב.
לא מצפה לתת לו חום פחות מכמה שהפרווה שלו לבנה ^^

the black kitty

פורסם לפני 4 יום

חבררררררר

ItsTaco :D

פורסם לפני 5 יום

איזה טוויסט בעלילה נתת בנושא יומולדת, עכשיו אני בטוח שיש לי כוחות על :O

Otoshigami

פורסם לפני 6 יום

vxkd1e5.png

ובכן, חזרתי אמש מבודפשט, בירת הונגריה, ורציתי לפרוק ולשתף חוויות לכל מי שזה מעניין אותו~
אני רוצה לציין לפני כן רק שזה היה הטיול הראשון שלי לחוץ לארץ, הפעם הראשונה שלי בטיסה, וגם בית המלון הראשון שאני זוכר אי פעם (הפעם הקודמת הייתה כשהייתי בן שלוש כך שלא נראה לי שזה נחשב). זה היה טיול מדהים. לא הספקנו את כל מה שרצינו ותכננו, אבל חצי הכוס המלאה הייתה מתוקה מאוד, ונהניתי מכל רגע (אולי חוץ מהשעות האחרונות מהטרמינל ועד שהתרסקתי בעייפות למיטה שלי בחדר חח)... נסעתי יחד עם אמא שלי.
הטיול היה מיום חמישי ועד אתמול (יום שני), שבהם רכשתי חוויות שונות, נחמדות יותר ונחמדות פחות (בעיקר יותר), ואחלק את הסיפורים והתמונות לימים האלו. למי שלא רוצה חפירות ורק לראות תמונות, יש קישור לדרייב בסוף הפוסט~

יום חמישי

arysu0q.png  8z6xq0l.png  dhoi0be.png

הטרמינל

אז התחלנו ביציאה על הבוקר לכיוון הטרמינל. אחי לקח אותנו ברכב. נסענו לטרמינל 1, והוא היה יחסית ריק (מאוד יחסית חח...). הבדיקות הבטחוניות היו סיוט שלא ידעתי לצפות לו, ובפרט החדר הזה עם ה'מגשים' האלה שצריך לשים בהם את כל מה שיש לי, המזוודות, מחשב נייד וכל זה. לאחר שסיימנו עם כל הבלגן הזה, הגענו לדיוטי ואמא יצאה למסע קניות פסיכי, בזמן שכל מה שעבר לי בראש היה 'קפהההה'... הייתי עייף למדי, והקפה ההפוך ששתינו מעט אחר כך היה מציל חיים פשוט.
טוב, אני מניח שהרבה מעבר לזה אין מה להוסיף בנוגע לטרמינל. חיכינו לטיסה, עלינו למטוס כשאני מתלהב ומצלם כל אדם שמפליץ, ומכאן החוויה האמיתית החלה...

kop4csy.png  af4pqda.png  vp7puh8.png

הטיסה

אמנם עלינו על מטוס Low Cost מעפנה של חברת מטוסים בשם AirWizz, ובאמת שמושבי ההמתנה של הדואר נוחים יותר מהכיסאות שם, אבל החוויה שציפתה לי הייתה שווה הכל. הרגעים שהמטוס המריא, הרגעים שבהם הוא עלה וכל הארץ התחילה להיראות כמו משחק מונופול ענק – היו פשוט קסומים. לא על הרבה דברים אני יכול לומר שהם השאירו אותי עם פה פעור, אבל ההמראה פשוט גרמה לי לכך (כפשוטו – ממש הסתכלתי מהחלון כשהפה שלי פתוח לרווחה מהתדהמה). גם בגיל 21 זה לא מאוחר מדי להתלהב מהמראה הראשון של הטיסה הראשונה.
בת ים, חולון ועוד ערים שונות החלו להיראות מבעד לחלון, בזמן שהמטוס המשיך לשעוט לעבר הים התיכון. הכל כל כך קטן, כמו במפה תלת מימדית, והשמיים היו נקיים מעננים כך שהנוף שנשקף לאחר כשהיינו מעל הים היה פשוט משגע. חלקים מההמראה מופיעים בתמונות לעיל.
בהמשך הטיסה נכנסנו לבין העננים ומעליהם (בהמשך כן היו עננים). לחץ האוויר גרם למעט כאב ראש, והמחזות התחילו להיות סטטיים. לאט לאט הטיסה התחילה לשעמם. על פי הכתוב, היינו אמורים להגיע ב-14:05 בצהריים, ולא הבנו מדוע המטוס ממשיך וממשיך עוד רבע, חצי ושלושת רבעי שעה אחרי. רק כשנחתנו שעה אחרי הבנו ששעת הנחיתה מתייחסת לזמן בהונגריה – שעה פחות מישראל. הנחיתה הייתה גם אירוע שדי הדהים אותי, אם כי פחות מההמראה.

h5dbanq.png  pr5lmay.png  821211u.png

ההגעה לבודפשט והמלון

כשיצאנו מהטרמינל בהונגריה, חיכו לנו קבוצה של מדריכי טיולים הונגרים-דוברי-עברית. אני מניח שחלק מכם שהיו בבודפשט יודעים על מי אני מדבר. תמורת 5 יורו לאדם הם לקחו אותנו באוטובוס עד למלון שלנו, ובדרך סיפרו לנו מעט על העיר, על הדברים שיש להיזהר מהם (בפרט כייסים מקצוענים ומוניות שוחטות תיירים), והציעו מגוון טיולים מאורגנים לימים הקרובים. לא אתמקד בטיולים, מכיוון שבסוף לא הלכנו על אף אחד מהם (אם כי שקלנו מאוד ללכת על הטיול של יום ראשון).
המלון שלנו היה מלון Eurostars Budapest Center שבמרכז העיר, סמוך לתחנת המטרו הגדולה Astoria (עליה אדבר תכף), מרחק הליכה מנהר הדנובה, מרחק הליכה מהרובע היהודי, ומעוד אטרקציות מפורסמות בבודפשט. ממליץ עליו מאוד! גם זול, גם נוח, גם ממוקם אסטרטגית באופן מושלם לניצול מאוד טוב של העיר.
המטבע של הונגריה הוא 'פורינט', מטבע שחלש אפילו יותר מהין היפני. כל שקל שווה ל-75 פורינט, ולאחר המרה של מעל אלף שקלים ליורו ומיורו לפורינט, מצאנו את עצמנו עם סכומי כסף הזויים בתיק חח... כל המלון שולם כבר באינטרנט מראש (1300 ש"ח לארבעה ימים לזוג, כולל ארוחות שבקושי ניצלנו), ומיד כשהגענו הביאו לנו את כרטיס המפתח לחדר, וכמובן שהדבר הראשון שאמא עשתה הוא לסדר הכל כמו בבית חח. המלון היה נחמד מאוד. לא זכינו לנצל הרבה ממה שהיה לו להציע, אבל היה מאוד כיף לשהות בו כששהינו. הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו היה להתחבר ל-WiFi של המלון!! כמו דג שחזר למים, קיבלתי עשרות הודעות והתחברתי חזרה לעולם האינטרנט המוכר והאהוב שנפרדתי ממנו מאז המראת המטוס מישראל. האמת שאני לא מתחרט על התלות ב-WiFi. אחד הדברים המהנים בטיול היה הניתוק מהאינטרנט (כן, למרות היותי NEET היקיקומורי אני אומר זאת!) והדבר היחיד שקצת תסכל אותי בזה היה שלא יכולתי לשחק לאב לייב בכל מקום, ונאלצתי לעצור את אמא בכל פעם שעברנו ליד בית קפה והייתי צריך 'לגמור את החיים' במשחק חח... טוב, בחזרה למלון...
למרות העייפות מהטיסה, נחנו מעט והחלטנו לעשות סיבוב לילי להכיר את העיר.

s52qjk1.png  nmi1274.png  indr3xu.png

הסיור הלילי והפעם הראשונה במטרו

אני מניח שמי מכם שהיו או שמעו על התחבורה הציבורית בבודפשט, יודעים בטח שמדובר במערכת מאוד נוחה (בניגוד לארץ אחרת שיצא לי לשהות בה ולהתענות מהאוטובוסים שלה במשך שנים......). קיימים שם מספר סוגים מרכזיים של תחבורה ציבורית:
1. רכבת המטרו – שלוש רכבות תחתית (סאבוואי) שמגיעות לכל האזורים המרכזיים בבודפשט. זמינות גבוהה מאוד וממש נוחות.
2. רכבת קלה. לא יצא לנו להשתמש.
3. אוטובוסים – אותו זבל כמו בארץ, אבל בהתחשב בקיום של המטרו, הם הרבה פחות צפופים.
השימוש שלנו לרוב היה במטרו (טוב נו, עיר שגודלה פי 12 מתל אביב בכל זאת...). בכלל, תחנות המטרו בנויות בצורה ממש מעניינת – מתחת לכמעט כל צומת גדול בעיר יש מעין 'אולם' שלם שיש בו חנויות, דוכנים, מכונות שתייה, אומני רחוב וגם הומלסים. מדובר במקום מתחת לאדמה, מתחת לצומת ממש, שהכניסה אליו היא דרך מדרגות שנמצאות בפינות של הצומת (נגיד בצומת + כזאת? יש בכל פינה של מדרכה שתי מדרגות, אחת מכל צד של כביש), ובמקום מעברי חצייה, כדי לעבור מצד לצד יורדים לתחנת המטרו ויוצאים בצד הרצוי.
מה'אולם' הזה יש ירידה במדרגות חשמליות עמוק לקווי המטרו שעוברים בתחנה (כל קווי המטרו נפגשים בתחנת המטרו הענקית Deak Ferenc Ter שהייתה במרחק תחנת 'מטרו 2' אחת מהתחנה שסמוכה למלון שלנו).
בנוגע לתשלום לנסיעה... כאן ארצה לשתף אתכם במה שקרה דווקא ביום שלמחרת.
בתחנות המטרו יש עמדה אוטומטית, כמו מכונת משקאות – לרכישת כרטיסים. האופציות היו 'כרטיס יחיד', 'מקבץ 10 כרטיסים'. 'כרטיס מעבר', 'כרטיס חופשי יומי', 'חופשי יומי קבוצתי', 'חופשי ליומיים', 'חופשי שלושה ימים' ו'כרטיס לשאטל לשדה התעופה'.
ביום שישי, בדרכנו חזור למלון נעצרנו על ידי שני פקחים, אחד מבוגר מצ'וקמק והשנייה נראית כמו כדור פורח. הם בקושי הבינו אנגלית, והאמת שאני לא לגמרי בטוח מה הייתה הבעיה בכרטיסים שלנו, אבל הם הצליחו להיות מספיק ברורים בכך שעלינו לשלם 16000 פורינט (תירגעו, זה 213 שקל...), ובכך שבפעם הבאה מומלץ בחום לקנות את החופשי-יומי. האמת שהחופשי יומי ממש זול. 1650 פורינט כמדומני (22 שקל) לאחד, 3300 לקבוצה. ועם זה? סע חופשי כמה שאתה רוצה במשך 24 שעות מיום הרכישה – מטרואים, אוטובוסים, רכבת קלה – הכל חופשי. אחרי שנדפקים עם 213 שקל כנס, המחיר של החופשי-יומי הוא פשוט בדיחה ששווה לשלם, בפרט בעיר שבה מתניידים ומטיילים כל היום בתחבורה ציבורית.
למרות האזכור של המטרו, בעצם גיששנו מעט בעיר ועשינו את דרכנו לתחנת הצ'נג' שהמליצו לנו עליה. היא הייתה ממוקמת ליד התחנה הגדולה של Deak Ferenc Ter ומכיוון שעוד לא רצינו 'להסתכן' כביכול במטרו, הלכנו לשם ברגל (מרחק תחנת מטרו אחת). היה קר מאוד, תענוג שמאוד אהבתי בתור חובב חורף מושבע, ובפרט כשאני עם בגדים תחתונים טרמיים מיוחדים ומכוסה מכף רגל ועד ראש (חוץ מכפפות, שהיו לי ממש לא נוחות). אמא שלי לעומת זאת לא הפסיקה להתלונן על הקור... לאורך כל הטיול. הגענו ואיתרנו את תחנת הצ'נג', אך אז גילינו עוד עובדה מעניינת על הונגריה שמנוגדת לישראל – שם החנויות מתות עם החשכה...
בדרך חזור החלטנו לנסות את המטרו, עם שני כרטיסי יחיד, עשינו טיפה קניות ברשת המכולות Prima וחתמנו את היום במנוחה וצפייה בסדרה 'המדרשה' שהבאנו איתנו בדיסק און קי. ממליץ, אחלה סדרה אגב ^^ (הנה @Akagami no Shimon , המלצתי. רואה?)
כל התמונות של האירועים המוזכרים כאן – הטרמינל, הדיוטי, הטיסה, המלון, הסיור הלילי והמטרו - נמצאות בתיקיית הדרייב בתמונות 1 עד 84.

יום שישי

imrbhsq.png  0edvzfh.png  u9nc2y5.png

הרובע היהודי – תל אביב קפה

קמנו בבוקר ויצאנו לדרכנו, ראשית כל לצ'נג' להחליף את היורו שלנו בפורינט (המרנו מעט בשדה תעופה שיהיה לנו רק להתחלה). לאחר מכן ידענו כבר לאן אנו מתכננים ללכת – בית קפה ברובע היהודי (אני שומר כשרות) והרובע בכללי, ומדרחוב "ואצ'ה אוצ'ה" המפורסם. אמא שלי הייתה להוטה לטעום קיריוטוש שוקולד בחנות מסוימת שם.
הכנתי כבר לפני כן את המסלול שלנו במטרו-אים, איפה עולים, איפה יורדים וכמה הולכים ברגל. הגענו די מהר לרובע, שם נכנסנו לבית קפה נחמד בשם 'תל אביב קפה'. בית הקפה הכיל לא מעט אלמנטים ישראליים, שחלקם מיושנים מאוד (תסבירו לי מה הטלוויזיה הענתיקה שבצד ימין עשתה שם?)
הזמנתי סלמון בגריל שהיה מצוין, ובסך הכל היה נחמד מאוד. כמעט נחנקנו כששמענו שהארוחה יצאה 10100 פורינט, אבל אחרי חישוב זריז הגענו למסקנה שארוחה כזאת שווה קצת יותר מ-130 ומשהו שקלים ^^

 

כושר מרקט וקנס 16000 הפורינט

אמא שלי מאוד אוהבת לקנות מוצרי מזון. אבל מאוד. ברמה שהיא לא שולטת בסכום שיוצא אחר כך.
ומה אורו עיניה כאשר ראינו ברובע היהודי סופר מרקט בשם 'כושר מרקט' – המכיל עשרות מוצרים ישראליים שכולם כשרים. למען האמת, אמא שלי הצטיידה מראש במצרכי מזון מהארץ – נס קפה, נמס בכוס, גבינות צהובות, נקניקים ועוד. לא ציפינו למצוא אספקה טרייה של מוצרים אהובים ומוכרים, ורק ההתלהבות של אמא הייתה שווה הכל חח.
הנזק היה מאוד הוגן לעומת קנייה כזאת בארץ, וכשאנו עמוסים בשקיות הבנו שעלינו לחזור למלון לפרוק שקיות לפני שנמשיך לואצ'ה אוצ'ה. כשיצאנו מהרובע, גוגל מפות (שאגב, היה חבר מאוד נאמן אי שם בבודפשט הרחוקה) אמר לנו שיש מרחק לא גדול עד למלון, אך מצד שני נוכל להתרחק טיפה לצד השני ולהגיע לתחנת המטרו הקרובה שתיקח אותנו עד לתחנת Astoria, צמוד למלון. עם השקיות עלינו, החלטנו ללכת בדרך הקלה והארוכה, ושמנו את פעמינו לעבר תחנת המטרו.
בחירה גרועה.
כשנסענו במטרו היה מעולה, אך כשיצאנו חיכו לנו הפקח המצ'וקמק וגברת כדור פורח עם קנס 16000 הפורינט. נסיעה אחת במטרו עלתה לנו יותר מהארוחה והקניות ביחד...
אמנם התבאסנו מאוד באותו רגע, אבל לקחנו את זה כחוויה מהטיול, וסיכמנו שלהבא קונים כרטיס חופשי יומי. לא ידענו עוד כמה זה הולך להתהפך לנו לטובה ביום ראשון חח...
חזרנו למלון ועל פי השעה החלטנו לוותר על ואצ'ה אוצ'ה לאותו יום ולשמור זאת למוצאי שבת. שבת אני שומר ולכן כאן תם היום שלנו. לגבי שבת עצמה, אני מעדיף שלא להרחיב מסיבות אישיות, אך אומר שהיא הייתה מדהימה הרבה מכפי שציפיתי ^^
התמונות מהמטרו בבוקר, תל אביב קפה, כושר מרקט ועוד חלקים מהרובע היהודי בתמונות 85 עד 104.

מוצאי שבת

7vwj0hh.png  3ewzkzg.png  29zjp2b.png

הרפתקאות בואצ'ה אוצ'ה

מיד בצאת השבת תכננו את מסלולנו – ואצ'ה אוצ'ה בהליכה רגלית, השוק הגדול, בר כלשהו והקיריוטוש שאמא כל כך רצתה לאכול.
האמת? אפשר לומר שהספקנו הכל. יצאנו לסיור הלילי בקור המצמרר לכיוון ואצ'ה אוצ'ה ברגל, והתחלנו ללכת במדרחוב. שכחתי לציין, אבל אני מחפש כבר זמן רב מעיל שחור ארוך, מהסוג שלא נחשב בכלל באופנה. מצאנו גרסה של מעיל חלומותיי שם, אבל יקרה באופן מפחיד (109000 פורינט, תחשבו לבד), והחלטנו להמשיך להסתכל. כפי שאמרתי, החלק המסחרי של הונגריה מת עם החשכה, ולכן למרות השעה המוקדמת (6 בערב) מעט מאוד חנויות היו פתוחות לאורך המדרחוב. אמא קנתה לעצמה תיק חדש בגרושים, והמשכנו עד לסוף הרחוב, שם הגענו לרחבה שהכילה מספר בתי קפה (ו-WiFi!!!!) ובעצם את השוק הגדול (תמונה מספר 109)... שהיה סגור לחלוטין.
טוב, לא לחלוטין. הייתה כניסה מאוד מוגבלת לאזור תת-קרקעי קטן שהכיל כמה חנויות עובדות, מהן קנינו פפריקה מיוחדת... וזהו. עד כאן לשוק הגדול. קצת התאכזבנו, אבל נו... אמא התנחמה בקיריוטוש שהיא תכננה לאכול. בדיקה קצרה בגוגל מפות הראתה שבית הקפה שמוכר את הקיריוטוש המדובר נמצא בתחילת ואצ'ה אוצ'ה, במקום שממנו אנחנו הגענו, סמוך למלון! חח
הלכנו את כל הרחוב חזרה והגענו לבית הקפה. ניצלתי את ההזדמנות לשחק לאב לייב שם, ואמא יצאה לעשן. לפתע היא חזרה עם המשפט המיוחל – "אלאור! יורד שלג!!!"
זהו.
לא לאב לייב, לא קיריוטוש, לא כלום. ש-ל-ג.
אין לי כמעט חלומות בחיי, אבל אם יש לי כמה בודדים, אחד מהם הוא לראות שלג מכסה עיר וללכת כשהשלג יורד עלי. דמיינתי את זה כל כך הרבה, וזו הייתה משאת לבי זמן רב. יצאתי החוצה והרגשתי את הפתיתים הרכים והנעימים נופלים עלי, השפלתי מבט וראיתי את הקפוצ'ון שלי מתמלא רסיסים... ופשוט צילמתי תמונות, סרטונים, ושלחתי לאחי ולקבוצות ההנהלה של ספין מרוב התרגשות חח.
זה היה עוד רחוק מאוד מ'שלג מכסה את העיר', אבל לראות את השלג יורד בפעם הראשונה בחיי – זה היה מדהים. מדהים, ושוב מדהים. התחלתי לפזז בשלג כמו ילד קטן חח...
טוב, כשההתלהבות דעכה, שילמנו ויצאנו לדרך.

5rdwuke.png  z3zdb23.png  owy1poe.png

בר For Sale

אני לא טיפוס של ברים ולא הייתי בבר מעולם, אך סיכמנו שנסיים את הערב בבר שהוזכר על ידי חברה של אמא.
בתיאור היה מדובר בבר בשם For Sale, ממוקם איפשהו באזור, שיש לו שתי אטרקציות מרכזיות:
1. אפשר להדביק פתקים על כל הקירות והתקרה.
2. יש שם כמות בלתי מוגבלת של בוטנים שאפשר לפצח ולירוק את הקליפות על הרצפה.
בעקבות האטרקציה השנייה, ממש לא הופתענו למצוא שם כמות לא מבוטלת של ישראלים.
בכל אופן, מסתבר שהבר היה ממקום ב.... איך לא? סוף ואצ'ה אוצ'ה – מול השוק הגדול. וכן, שוב הלכנו את כל המדרחוב הזה בפעם השלישית, ומצאנו במהירות את הבר.
נכנסנו, ואכן מצאנו פתקים שונים (עם דגש חזק על תמונה מס' 121). הזמנו בירה לכל אחד (מחיר שיוצא בשקלים 30 ש"ח על שתי הבירות יחד), וישבנו שם. היה מאוד נחמד, מצאנו כמה וכמה פתקים בעברית, פגשנו שם כמה וכמה ישראלים, ובכללי חנכתי את כוס האלכוהול (לאלו שסוברים שבירה לבנה זה אלכוהול) הראשונה שלי מזה כמעט שנה, מאז... מה שקרה בפעם האחרונה ששתיתי... לא נדבר על זה.
משם חזרנו למלון, בראש נחמד, וחתמנו את היום.
תמונות של כל מאורעות הערב הזה – ואצ'ה אוצ'ה, השוק הגדול, בית הקפה, הקיריוטוש, ובר For Sale – ניתן למצוא בדרייב בתמונות 105 עד 131.

יום ראשון

1h2ydyg.png  f5jhc55.png  hu3kxyn.png

היום שבו גן העדן ירד לארץ

זה היה יום עמוס באמת. הצפי שלנו לאותו היום היה ללכת על הבוקר לקניון West End שנמצא בנקודה יחסית מרוחקת מהמלון (לפחות רחוק יותר מכל מקום שהגענו עד עכשיו), לנסוע לגדה השנייה של בודפשט (אסביר בהמשך) לאזור התיירות 'מצודת הדייגים', ולאכול צהריים במסעדה הבשרית שברובע היהודי.
לשם כך עלינו ישירות על מטרו מס' 2 מ-Astoria ל-Deak Ferenc Ter, וכמובן שהפעם קנינו שני כרטיסי חופשי-יומי. על פי המפות, מהתחנה הגדולה של Deak Ferenc Ter היינו אמורים לעלות למטרו מס' 3 עד לקניון, אך הסתבר שמטרו מס' 3 לא עבדה באותו היום, ובמקומה יצא קו אוטובוס צפוף ומחניק שעשה את המסלול שלה כחלופה. עלינו עליו בהצגת הכרטיס וירדנו בקניון. נפעמנו מגודלו. נאמר לנו שהוא גדול פי 4 מהקניון הגדול בפתח תקווה (קניון אבנט), והוא היה גם מפואר מאוד. הסתובבנו בחנויות הבגדים עם סכומים בכיסנו, במצוד אחר המעיל האהוב. לאחר ציד של כמה שעות, מצאנו בזארה ז'קט מעבר שחור ארוך וקטיפתי שמאוד מצא חן בעיניי, ויחד עם עוד עשרות בגדים שמצאו חן בעיני אמא (וכמה בגדים לאחי) – שילמנו וגילינו שחסר לנו כסף להכל, ליתר דיוק – לבגד אחד חסר לנו. ביקשנו שישמרו לנו את הבגד הזה בצד וזכרתי שראיתי צ'נג' מחוץ לקניון (יורו היה לנו), אבל כשיצאנו החוצה....
גן העדן נגלה לעינינו.

d90w6q7.png  0lcn26a.png  w8em0w9.png

התמונות האלה היו חלום הילדות שלי מזה שנים. שיחרתי לרגעים האלו כל כך ששכחתי כל נימוס וכל איפוק. רצתי ופשוט התלהבתי בשלג, 'טורנדו' של שלג עף על פניי ובגדיי, ופשוט היה תענוג שאין כדוגמתו. רצתי, הכנתי כדורי שלג קטנים מהשלג הרך שהצטבר על הפחים והמעקים ופשוט התלהבתי כאילו לא ראיתי שלג מעולם (מה שנכון נכון~).
צילמתי בלי סוף, תמונות וסרטונים שלי זורק כדורי שלג על אמא, והרגשתי פשוט נפלא. נהניתי כל כך מהשלג. זה אולי נשמע לכם מוזר, אבל בשבילי זה חלום שהתגשם פשוט.
בין לבין אכלנו סנדוויצ'ים עם פסטרמה, והחלפנו כסף. לאחר שההתלהבות פגה (וזה, ידידיי, לקח זמן חח...) חזרנו לקניון לסיים את הקניות בזארה, ולאחר מכן שוטטנו בעוד חנויות. מצאתי בגרושים האחרונים את מעיל חלומותיי, ובשמחה וטוב לבב יצאנו עם שקי השלל מהקניון, לעבר תחנת המטרו לקחת את אוטובוס החלופה המעיק חזרה לתחנה שלנו. הטעות שלנו הייתה שחשבנו שתחנת המטרו נמצאת בצד ימין, ובעצם היא הייתה משמאלנו... מה שגרם לנו ללכת תחנת מטרו שלמה בשלג, בכפור ועם שקים כבדים בידיים (שמי נראה לכם סחב אותם – אני או אמא...?). סך הכל עם כל מראות העיר המושלגת זו הייתה חוויה נעימה.

75g14vh.jpg  lu3pvb0.jpg  w9m5m82.png  

הנקמה המתוקה

כשהגענו לתחנת המטרו, לקחנו את אוטובוס החלופה והגענו לתחנת Deak Ferenc Ter. משם לקחנו את מטרו 2, ולפליאתנו גילינו בתחנה את... לא פחות ולא יותר – הפקח המצ'וקמק! (היצור שבמרכז התמונה השמאלית) עם עוד כמה פקחים אחרים שזימברו אנשים שעברו שם עם כרטיסים לא נכונים. שכחתי לומר, אבל האמת שעד לרגע זה חשבנו שהפקח המצ'וקמק והזקנה כדור פורח היו צמד כייסים רמאים. אמנם הם הוציאו לנו קבלה (שבטח לא הבנו ממנה יותר מדי. זה התמונה הימנית), אבל לראות שכן קנינו כרטיסים, ואנחנו תיירים וכל זה, וזה שהם לא ידעו אנגלית בסיסית... טוב, היה מקום לחשוד שהם רמאים מתוחכמים שהתחזו לפקחים. אך מיד כשראינו אותו בתחנה, רצתי ורציתי להיבדק דווקא אצלו. נראה לי שהוא זיהה אותי, כי גם הוא היה נראה נלהב לדפוק לנו עוד 16000 קנס וזינק עלינו. אך מה רבה הייתה פליאתו כאשר ניגשתי אליו בקריאת Hello again! Remember us? ושלפתי את כרטיסי החופשי-יומי שלנו (בתמונה האמצעית). היה ניכר עליו שהוא התבאס, מלמל כמה מילים בהונגרית ועזב אותנו לנפשנו. התענוג הזה היה ללא ספק שווה 16000 פורינט ^^

9sf146f.png  juj318r.png  7fm139v.png

הנסיעה למצודת הדייגים

למי שלא שמע מעולם על האופן שבו בודפשט בנויה, מדובר על עיר שגודלה פי 12 מתל אביב, ושנהר עצום בשם 'נהר הדנובה' חוצה אותה לשני חלקים – 'בודה', המקום שבו גרים העשירים ונחשב ליוקרתי יותר, ו'פשט', המקום שבו המלון שלנו שכן, אם כי די קרוב לנהר הדנובה.
נסענו רק פעם אחת לבודה, וזה היה כשיצאנו למצודת הדייגים באותו היום, לאחר שפרקנו את שלל השופינג במלון.
יצאנו לדרך באמצעות אוטובוס קו 16 היוצא מ-Deak Ferenc Ter (אליה שוב, הגענו באמצעות מטרו מס' 2), בזמן שכל העיר כבר לבנה משלג צחור. הנסיעה הייתה אמנם צפופה, אבל מרהיבה, ולאחר מספר תחנות, האוטובוס חצה את הגשר הענק והגיע לבודה, ומשם עלה את הדרך לפסגה שעליה ממוקמת מצודת הדייגים. ירדנו ברחוב מאוד יפה בבודה (תמונות 200-201) שהיה מכוסה שלג וקרח חלקלק למדי, ומשם עלינו רגלית את הדרך הנותרת עד למצודת הדייגים.

11x97ve.png  5ok7pwj.png  gzy6iqx.png

מצודת הדייגים וגן התצפית

לא יודע מה אתם מבינים מהשם, אבל עד כמה שהבנתי מדובר בכנסייה שגילדת הדייגים התמקמה והתבצרה בה באיזו מלחמה לפני מלא שנים. בקיצור, זו עמדת תצפית מרהיבה בחצר כנסייה, שאני לא חושב שהמילים שלי יוכלו לתאר את הנוף משכר החושים המשקיף על העיר המושלגת, ולכן יש כאן מספר תמונות, ונתתי לכם גישה לתמונות המרהיבות בדרייב. היה תענוג שאין כדוגמתו לבלות שם, אם כי קפאו לי הידיים במשחקי השלג והקרח. ולא, הייתי ללא כפפות. הן הפריעו לי עם הפלאפון וסתם הציקו. העדפתי לסבול ושתהיה לי אפשרות נוחה לצלם חח.
לאחר שסיימנו עם מצודת הדייגים, חשבנו אולי ללכת לסיטדלה, עוד עמדת תצפית בבודה, אבל היא הייתה רחוקה. במקום זאת, התפשרנו על גן תצפית מרהיב על שם ארתור משהו (יש אנדרטה של מישהו על סוס שם). היינו שם עד שירדה החשכה, שם שיחקנו בשלג עד שסופית איבדתי תחושה בידיים חוץ משריפה מוחלטת, וצילמנו עשרות תמונות מהתצפית עד שהחשיך, תירוץ לעוד תמונות – וחזרנו חזרה את הדרך למטרו, ומשם לרובע היהודי, למסעדת 'כרמל'.

4dwo19b.png  atgr4x1.png  ylj5m15.png

ארוחת אחה"צ במסעדת כרמל

רושם ראשוני זה דבר חשוב, ובזה מסעדת כרמל שברובע היהודי באמת מצטיינת.
הרושם הראשוני היה טוב, המקום היה נראה די מפואר ומזמין, אך המלצר השמנמן שהוביל אותנו היה פשוט אנטיפת. התיישבנו והורדנו את הכובעים והחם-צווארים, והזמנו את המנות שלנו. אמא הזמינה פטה כבד כמנה ראשונה, ופשוט לא הייתה מסוגלת לאכול ממנו מבלי להיגעל. לאחר מכן הזמנו את המנות הבאות: אני פרגיות והום-פרייז, ואמא שניצלים וצ'יפס.
התדהמה האמיתית הכתה בנו ברגע שהמנות הגיעו... הצ'יפס היה נראה כמו בתמונה הימנית (כן חבר'ה, אלה פלחי תפוחי אדמה חתוכים...). אמא בהתה בצלחת ואמרה בתמימיות ובטבעיות "סליחה, הזמנתי צ'יפס." והוא בשיא הטבעיות האנטיפטית שלו השיב "נו, זה צ'יפס." אני ואמא פלטנו אנקת תדהמה, והוא המשיך כאילו זה ברור מאליו "זה מה אצלנו קוראים צ'יפס." ופשוט הלך לו...
אני לא יכולתי יותר – פשוט התפרקתי מצחוק. ברמה שאני נחנק, דמעות זולגות, ואני נשכב על הספה כדי לבלוע את הצחוק שלי. כאבה לי הבטן מרוב צחוק חח... קשה להעביר את הסיטואציה בכתב, אבל זה היה פשוט קטע מסרט – בלייב. אני צוחק גם עכשיו רק מלהיזכר בזה חח.
טוב, מסתבר שההומפרייז שלי גם לא היה משהו מיוחד. הוא היה ה"צ'יפס" הזה, רק עם רוטב צ'ילי מתוק. היה להם בתפריט גם פירה... אני מניח שזה שוב הצ'יפס רק מעוך.
מה שכן, הפרגיות והשניצלים היו טעימים, והחוויה בסך הכל הייתה נחמדה מאוד. המלצר היה מזעזע, והתפלאנו לגלות שחייבו אותנו על הכבד למרות שהעפנו אותו חזרה אחרי ביס אחד של אמא, ולכן לא השארנו טיפ נחמד מעבר לכמה גרושים שנשארו לנו במטבעות.
אמנם המנה לא הייתה הדבר הכי מדהים בעולם, אבל החוויה הייתה שווה את זה ^^
בצאתנו משם, לפני המלון מצאנו צ'נג' שהיה פתוח והמרנו חזרה את כל הפורינט הנותר חזרה ליורו. בנינו על הנסיעה לטרמינל עם קבוצת הטיולים שלקחה אותנו מהטרמינל, והתכוננו לאריזה של החפצים ויציאה לטיסה שלנו ב-6:20 בבוקר (מה שמצריך מאיתנו להיות שם החל מ-4:20)... אבל כאן החלקים היפים נגמרו והחלקים הפחות נעימים התחילו...

 

המסע לטיסה

"אין לנו הסעות לטיסה הזאת." כך נאמר לנו מפי נציג קבוצת הטיולים שהשאיר לנו פרטים. וכעת כשהכסף האחרון שלנו הומר חזרה ליורו והצ'נג'ים נסגרו... איך נחזור חזרה?
זוכרים שבתחילת הסיפור, כשתיארתי את רכבות המטרו, הזכרתי שאפשר לקנות כרטיס לשאטל לשדה התעופה? אז מסתבר שזה קו מיוחד בשם 100E, שהוא הקו היחיד שלא נכלל בתחבורה הציבורית של כרטיס החופשי-יומי, מה שאומר שלמרות העלות הנמוכה שלו של 900 פרוינט לאדם, הוא לא הייתה אופציה בשבילנו.
התחלתי לעבוד ולסרוק כל מיני דרכים חלופיות – יציאה מהמלון בשעה 21:00, נסיעה במטרו 2 עד לנקודה מסוימת, משם ללכת קצת ברגל ולהחליף לקו אוטובוס אחר עד הטרמינל. שעות מדויקות ומסע שבכללי ממש לא נוח... ואמא עוד רצתה לעבור בחנות הקיריוטוש לפני שאנחנו עוזבים...
זה היה מצב לא נעים בכלל, אבל אז הלכתי להתקלח בפעם האחרונה לפני היציאה, ולתדהמתי, כשרוקנתי את הכיסים של המכנסיים – גיליתי חבילת שטרות המכילה 3 שטרות של 2000 פורינט שנשארו אצלי בכיס!
הסתכלתי עליהם בהלם, והבנתי שהערב ניצל חח. אחרי מקלחת נעימה ושאמא ארגנה את הציוד, יצאנו לנו בכיף לקיריוטוש בואצ'ה אוצ'ה, שם ישבנו לא מעט (אם כי אמא התאכזבה שהם די 'קיפלו את המקום' ולא היה קיריוטוש חם), ומשם בתחבורה ציבורית עד לתחנת Deak Ferenc Ter, בפעם האחרונה. אולי ידהים אתכם לגלות – אבל מצאנו בפעם השלישית את מיודענו המצ'וקמק, שאפילו לא טרח לבדוק אותנו הפעם...
שם קנינו את כרטיס השאטל המיוחד של 100E, עלינו עליו והמתנו עד שיצא לדרך לכיוון הטרמינל...

 

ההמתנה לטיסה

טוב, כאן התחיל הסיוט. הגענו יחסית מאוחר, בסביבות 11 וחצי בלילה, והבנו שיש לנו כחמש שעות המתנה עד לצ'ק אין. אמא נרדמה קצת ברחבה (שהייתה מלאה באנשים ישנים על מזוודות), ואני נותרתי ער, שיחקתי לאב לייב באינטרנט המוגבל של שדה התעופה וסידרתי את התמונות שבדרייב. לאחר שנגמר לי האינטרנט (שהיה מוגבל לשעתיים), רציתי לדפוק את הראש בקיר, אבל התאפקתי. איכשהו עברו השעות ואני נותרתי ער... עד שהצ'ק אין נפתח.
נאלצנו לסדר מחדש את המזוודה הגדולה בעקבות חריגה של 4 קילו, והתחלנו את המסע המפרך לכניסה לדיוטי פרי. זה היה כבר ממש קשה, אחרי שעות של המתנה מייבשת ועייפות מצטברת של יום מתיש. לא ישנתי רגע, והבדיקות הביטחוניות הממושכות היו פשוט מתישות שאין דברים כאלה. פחדתי כבר שיעצרו אותי על סמים רק בגלל העיניים האדומות מעייפות.
כשהגענו לדיוטי ונותר רק להמתין שייפתחו השערים לטיסה, כבר הייתי על סף התמוטטות ועצבים חח. מסכנה אמא שלי שסבלה אותי ברגעים האלו... אדלג על העינוי שהיה לנו עד שנכנסנו לטיסה עצמה, באותו מטוס Wizz עלוב עם המושבים מקרטון, והפעם ההמראה הייתה בשעות החשכה (כן, בבודפשט 6:30~7:00 בבוקר עדיין חושך). זה היה מרהיב, אך אני מאמין שזה היה מרהיב יותר אילו לא הייתי מתעצבן מהעננים, מהרוח, ומכל דבר שזז לידי. כ-24 שעות ערות לא עושים לי טוב.
מה שכן, אני זוכר שכשעלינו מעל העננים ראינו זריחה יפהפייה פשוט. מסוג הדברים שאם לא ראית – לא הבנת על מה דיברתי.
הטיסה הייתה קשה. נרדמתי בה כמובן, אך שינה מקוטעת וצולעת כזאת שרק הוציאה אותי עם עוד יותר כאבי ראש. הרגעים הנחמדים היו שראינו את הארץ מרחוק והיה תענוג לדעת שסוף סוף הגענו...
המטוס נחת, ואנחנו יצאנו לאט לאט בחזרה לטרמינל...3, הטרמינל הענק והמסורבל. שוב, בדיקות בטחוניות, מעברים ותורים כשאני על סף התמוטטות, לא בטוח אם אני ישן או ער, והמתנה של מעל שלושת רבעי שעה למזוודות שלנו. לאחר שהכל הגיע ועברנו בשלום את המכס – ידיד של אמא שהוא נהג  מונית אסף אותנו הביתה בשמחה...
כשהגענו, לא ראיתי עוד בעיניים. רק... לישון... לישון ולישון....
מתמונה 132 ועד סוף תיקיית הדרייב תוכלו למצוא את התמונות של אירועי היום העמוס הזה.

זה היה טיול מדהים. ייתכן שרובכם עברתם טיולים מדהימים מאלו, בין בבודפשט ובין במקומות שונים. בשבילי, בשביל הטיול הראשון שלי לחו"ל, הטיסה הראשונה שלי במטוס, ובית המלון הראשון שלי – זה היה מעל ומעבר. נהניתי מכל רגע, ואני רוצה לומר תודה רבה לאמא היקרה שנהניתי במחיצתה במשך כל הטיול, ולחבריי הטובים שליוו אותי באינטרנט לאורך הטיול (גם אם לא יצא לי להגיב יותר מדי בשל החוסר באינטרנט) - @Akagami no Shimon | @leeloo | @Elementary | @TsUNaMy WaVe 

דברים שגיליתי במהלך הטיול:
- אנגלית אני מסוגל לדבר טוב הרבה משחשבתי, ביני לבין עצמי. בדיבור מול אחרים אני פשוט מקבל בלקאאוט, אבל זה קורה לי גם כשצריך לדבר בעברית פה בארץ... אלו שמכירים אותי במציאות יודעים על מה אני מדבר חח.
- לפעמים עדיף להזמין מונית ביוקר ולחסוך לילה קשה.
- פקחים הם עם רע. פקחים הונגרים הם עם רע אפילו יותר.
- שלג זה הדבר הכי מדהים בעולם ^^
- יום אחד אחזור לשם.
- עם זאת, אין כמו הבית (:

לכל המעוניינים – הנה קישור לתיקיית הדרייב המכילה את התמונות.
שימו לב שהמספרים אינם עוקבים, מכיוון שהסרתי תמונות מסוימות מכל מיני סיבות. ומי שמחפש תמונה שלי – לא תמצאו שם תמונה שמציגה את הפנים שלי ^~^

היה טוב, וטוב שהיה. קניתי לעצמי עוד קניינים אישיים בחוויה הזאת, שאותם אני לא אוכל לשתף אתכם. זה עזר לי המון ברמה האישית, ובסך הכל הייתה חוויה מדהימה. אני מאמין ששכחתי והחסרתי המון חוויות קטנות, אבל אני די בטוח שהחפירות שכאן הספיקו כדי להעביר פחות או יותר את החוויה.
|שמחתי לטוס, שמחתי לחזור לארץ, והנה אני כאן... until next time....

the black kitty

פורסם לפני 6 יום

חבר חזרת לארץ?

the black kitty

פורסם לפני שבוע

היייייייי ^^  מה קורה?^^

Otoshigami

פורסם לפני שבוע

בטרמינל, בעוד חמש שעות עולה על המטוס חזרה לארץ. היה טיול פשוט מדהים. תודה רבה לכל המאחלים ואני מניח שפוסט חופר יגיע בהמשך ^~^

the black kitty

פורסם 11/01/2018

לכמה זמן אתה נוסע? ^^

Otoshigami

פורסם 11/01/2018

ewl3sa5.jpg

ובכן, זהו 'הדרכון הראשון שלי', וכפי שהצוות כבר יודע - מחר אני טס לראשונה בחיי לחו"ל, להונגריה, עד ליום שני. פעם ראשונה במטוס, פעם ראשונה בחוץ לארץ, פעם ראשונה שאאלץ לבחון את האנגלית המדוברת שלי חח... טוב, גיל 21 זה לא מאוחר מדי, ותמיד עדיף מאוחר מלעולם לא (:

להת', ידידיי. מצפה לחזור עם עשרות תמונות ^^

Otoshigami פרסם הודעה אצל HolyLure

פורסם 11/01/2018

נחמד לכתוב פוסט בדף שלך, אתה יודע? חח

אני מעתיק לכאן את הברכה מהנושא של שימון, מגיע לך שזה יישמר גם בנושא שירד מנעיצה בהמשך (:

לאדם כה נערך אשר כונן את ארץ חירותי,
ארצה היום להעניק את ברכת הצלחתי.
חלקֵי זְכִייתי מפירות מעלליו היום אני קוצר,
לכן אנצל את יום ההולדת לאחל ברכה ליוצר.

מאַיְן עמלת רבות ובנית קהילה מרשימה,
זוהי רק תוצאה של מאמציך ועומְדְך במשימה.
לכן אנצל את יום הולדתך לאחל את צמיחתה עם כל נשימה.

טענות רבות נטענּו אתה ואני האחד על השני,
ופעמים שאף הגדלנו והגענו לידי ריב עקשני.
ביום הולדתך אנצל ההזדמנות לבקש סליחה על כל יחס רגשני.

לא נותר אלא לאחל ליוצר היקר הצלחה מקרב לב,
יהיה אשר יהיה, ערכך הרב בלבי כבר השתלב.
ואף כי אמשיך בצעדי דרכי בחיי,
צדקה תעמוד ליוצר נתיב שינויָי.
רק רצון אחד בלבי כעת מתבצר,

לאחל מזל טוב ליוצר! ^^

דוד היקר, @TsUNaMy WaVe  יכולה להעיד כמה לא פשוט עבורי היה לכתוב את הברכה הזאת עכשיו. אני בעיצומם של ארגונים לקראת טיסה לחו"ל מחר על הבוקר, ובמשך כמעט כל היום לא הייתי בבית. אני מאוד מצטער שהברכה נשלחת בעצם ביום שלמחרת, אך אני מקווה שהיא מספיק נחמדה מצד עצמה לפצות על האיחור.
ידידי, רציתי באמת לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לך על האתר הנפלא. כן, חפרתי לך על זה לא פעם ולא פעמיים, אבל לא מעט אנשים שזכיתי להכיר כאן מקרוב יכולים להעיד על השינוי העצום שהתחולל בי מאז שנכנסתי לאתר. אני לא מדבר על 'הכרתי כמה חברים'. אני מדבר על שינוי מהפכני לטובה, ממצב מאוד לא טוב שהייתי בו לפני כן, בעקבות רצף מאורעים לא פשוטים שנמשכו למעלה משש שנים בחיי. האתר הזה שיצרת הפך לחלק עצום בשיקום שלי, ועולם שלם בשבילי ליצור את עצמי מחדש.
אני מודה לך על כך מקרב לב, ומכיר לך טובה שלא תמוש מלבי לעולם. אני שמח שנפל בחלקי לנהל באתר הזה, ובכך להשיב טובה ולו מעטה למקום שהשפיע עלי שינוי עצום כזה.
ודוד, גם אם לפעמים יוצא לנו לריב ולהתווכח, וגם אם אנחנו מגיעים לפעמים לחלקים לא נעימים - אני רוצה שתדע שאני תמיד מעריך אותך מעל ומעבר, ובאמת שמתנצל על כל מחלוקת שמעט יצאה משליטה. כוונותיי הן בראש ובראשונה לקדם ולפתח לטובה את האתר שלך, ולהשיב לך מעט תודה על הטובה שעשית איתי מבלי שאינך יודע אפילו את גודלה.

לכן ביום ההולדת ה-24 שלך, למרות בקשתך לא לעשות מזה עניין גדול, שוב אעבור על דבריך ואאחל לך כל ברכת טוב שבעולם, לצד ברכות יום ההולדת הרגילות.
עד 120 דוד, מעריך אותך מעל ומעבר, ומאחל לך שכל תוצר שתוציא תחת ידך וכל קוד וקוד שתכתוב - יזכה לגדול למימדי ענק שיתנו לך אושר וסיפוק בחיים (:

מזל טוב, יוצר האתר ^^

המון המון מזל טוב ידידי. מעריך אותך המון! (: 

the black kitty

פורסם 10/01/2018

חבר אתה חסר :(

the black kitty

פורסם 03/01/2018

שלום שלום^^

Otoshigami

פורסם 30/12/2017

2lqvm7v.png
UR ראשון שלי - מזל של מתחילים? ^^

יום שלישי שלי במשחק של לאב לייב, אני בדיוק אחרי יותר מעשר פעמים שאני עושה את Todokanai Hoshi da to shittemo בנורמל במטרה לפלקמב (שאגב, סוף סוף הצלחתי~) ויצאה לי שליפת איוונט כזאת:
54wn540.png

עד עכשיו היו לי רק R-יות, ו-SR אחד של מאקי, והנה ברגע יש לי UR של הונוקה, שתי SSR של ניקו ונוזומי ועוד SR נוזומי~

4wyk36p.pnggbf1x2q.pngcnaofmk.png

והטודוקאנאי, שלא פחות משמח ^~^
[נהה, הרבה פחות חח]

cfdyppb.png930nofu.png

טוב, זמן לעריכת קבוצות D:

Otoshigami

פורסם 28/12/2017

Love-Live-School-Idol-Festival-e1478505293460.png

היי, מכרתי אמש את נשמתי לשטן ועשיתי את הצעד הראשון הנועז ל-Idol Hell. מזל טוב לי~
משחק קצב ראשון שלי, אגב.
אשמח אם שאר שחקני SIF יוסיפו אותי לחברים:
ID: 502043812
תודיעו לי רק שאלו אתם ^^

אני לא כישרון טבעי במשחקי קצב, אבל דווקא הולך לי בסדר נראה לי חח... לומד.. לומד...
וכל כך התרגשתי מהפול קומבו הראשון שלי *^*
0oterm4.png
והשני D:
zkt7cdq.png
שהפעם צילמתי בזמן חח. אבל טוב, Easy זה לא חוכמה.
בינתיים אני די מסתבך עם Normal חח ><

ומי אלו לעזאזל כל הבנות האקראיות האלה? T-T
יצאה לי הנשמה עד שהשגתי Rare של מאקי. איך אני נפטר מהטרוליות האלה? :|

משעשע ואפילו אירוני הוא שמה שהתחיל הכל הוא שיר בשם Self Control. בטח סלף קונטרול...
תודה רבה למתווכת @TsUNaMy WaVe שעזרה לי לחתום על החוזה אתמול ^~^

Otoshigami

פורסם 24/12/2017

"Justice lies with the Holy Sword"

giphy.gif
[המכה הסופית על הפיינל בוס המייאשת... אה, ולמדתי להכין גיפים ^^]

לפני יותר משנה התחלתי לשחק ב-Yggdra Union, ל-PSP... בתור אדם שמעריץ את סדרת Dept. Heaven ושיחק בכל משחק בה, וסיים את Riviera: The Promised Land יותר משלוש פעמים... נדהמתי לגלות שאף פעם לא הצלחתי לסיים את המשחק הארוך הזה. הוא תמיד היה מעייף אותי באיזה שהוא שלב. בדומה ל-Knights in the Knightmare, הוא מכיל קרוב ל-50 שלבים, ארוכים, מלאים בדברים שאין לך מושג איך לצפות ולהתייחס אליהם, מלא סודות וחובה לעבוד עם מדריך כדי לנצל באופן סביר את השלבים נכון.

בקיצור, חוויה. בפעם האחרונה פרשתי ממנו כשהייתי בשלב 20 בדיוק. שלב ממש מייאש... בעקבות ההנהלה ממליצה של @Time Traveler על Knights in the Knightmare, התחדש לי החשק לסדרת Dept. Heaven וחזרתי למשחק מהמקום שעצרתי בו לפני שנה. התלבשתי על המשחק מחדש וסיימתי אותו סוף סוף (:

n5x4v6i.png

אממ, אין יותר מדי מה לומר. זה משחק כיף, ויותר מכל - מיוחד. כמו כל משחקי Dept. Heaven. אי אפשר למצוא עוד משחק כזה או אפילו דומה לו (חוץ מספין-אופים לא מתורגמים ><). היו הרבה ריפרנסים לריוויארה לקראת הסוף, ועשיתי את השלב האחרון פעמיים כדי להשיג שני סיומים. מסתבר שהסיום הכי טוב של המשחק, המיוחד ל-PSP, קיים רק כשמשחקים ב-Hard Mode... לעזאזל, הוא היה מספיק מאתגר גם במצב נורמלי T-T